פסקי דין על חברת החשמל לישראל בע"מ | פסקי דין על דורון ליבוביץ | פסקי דין על יעקב יצחק |
53604-11/13 תאמ 03/11/2014
תאמ 53604-11/13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דורון ליבוביץ, יעקב יצחק
בית משפט השלום בחיפה
תא"מ 53604-11-13 חברת החשמל לישראל בעמ נ' ליבוביץ ואח'
בפני
כב' השופט
עמית רוזינס
התובעת
חברת החשמל לישראל בע"מ
נגד
הנתבעים
1.דורון ליבוביץ
2.יעקב יצחק
פסק דין
– נתבע מס' 2
1.
בפני
תביעה בגין נזקים אשר נגרמו לעמוד חשמל וכבל המהווה עוגן לעמוד זה, בגין פגיעת משאית השייכת לנתבעת 2, אשר היתה נהוגה ע"י הנתבע 1.
2.
לאחר הגשת התביעה התברר כי הנתבע 1, מאושפז בבית אבות סיעודי, במצב קוגניטיבי אשר מעורר תהייה האם הוא כשיר לנהל את משפטו ואף יתכן כי הוא חסוי. בנסיבות אלו, לאחר שלא הוצג בפני
אישור כדין לכך שהנתבע 1, קיבל את כתב התביעה על נספחיו, הוריתי על הפרדת הדיון בעניינם של הנתבעים והדיון התנהל בעניינו של הנתבע 2 בלבד.
3.
הנתבע 2, לא כפר בקיומה של התאונה, בכך שהמשאית אשר בבעלותו פגעה בעמוד החשמל וגרמה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה ולא הכחיש את סכומי הנזק הנטענים. טענותיו של הנתבע הסתכמו בשתי טענות עיקריות.
האחת, בעת התרחשות התאונה, הוא היה מאושפז בבית חולים, הוא לא ידע על המקרה, הנתבע 1 לא עבד אצלו ולא קיבל ממנו רשות או היתר לנהוג במשאית.
הטענה השניה, כי עמוד החשמל נקבע בצמוד לכביש ציבורי והעוגן נקבע מעברו השני של הכביש, בצמוד לכביש. (עוגן הוא כבל מתכת אשר מחובר לעמוד החשמל בחלק העליון שלו ובצדו השני מחובר על הקרקע, באלכסון, ותפקידו לעגן את העמוד אל הקרקע). בין העמוד לבין המקום בו מחובר העוגן לקרקע,
מעברו השני של הכביש, מרחק של כ-3 מ', באופן שלא מאפשר למכוניות לעבור בכביש. זאת ללא סימוני אזהרה כנדרש בתקנות החשמל, ללא קביעת שלט אשר יאסור כניסת משאיות או מכוניות לכביש. לטענת הנתבע 2 התנהלות זו מטעם התובעת, היא אשר גרמה לנזק והיא מהווה רשלנות והפרת חובה חקוקה.
דיון והכרעה:
4.
טענת הנתבע בדבר רשלנות מצד התובעת בהצבת העמוד והעוגן משיני צדי כביש ציבורי, לא הוכחה.
5.
בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע, הוא לא התייחס לנושא זה באופן ספציפי, למעט אישור כללי של האמור בעניין זה בכתב ההגנה, למיטב ידיעתו ואמונתו. במהלך עדותו בבית המשפט, הציג הנתבע תצלום של המקום (נ/1) וטען, כי במקום שכונת מגורים של כ-50 משפחות והכביש הנטען מוביל אל השכונה ואל חוות סוסים שהקים במקום.
6.
עיון בתצלום שהגיש הנתבע מלמד, כי "הכביש" אליו מתייחס הנתבע, איננו אלא דרך/שביל כורכר, לא סלולה ולא מסומנת, אשר לא ניתן לדעת כלל מתי נפרצה ועל ידי מי. מדובר בדרך כורכר הנמצאת בניצב לכביש ראשי העובר במקום, אשר איננה מחוברת אל הכביש בצורה מסודרת. הכביש
העובר בניצב לדרך, הינו כביש מסומן, כאשר לאורך הנתיב יש קו צהוב רציף אשר מסמן את שול הדרך, אין במקום צומת מסומנת ומוסדרת, או בכלל. אין במקום סימון על גבי הכביש המאפשר יציאה ממנו אל אותה דרך ואין במקום שילוט כלשהו. אם ניתן כלל לרדת מהכביש הראשי אל אותו שביל כורכר, הרי שהדבר אסור עפ"י החוק. על פניו, מדובר בדרך לא סלולה, לא חוקית, אשר מן התצלום שהוגש בפני
, לא ברור את מי נועדה לשרת מי פרץ אותה ומתי. טענת הנתבע כי הדרך משרת בתים של 50 משפחות נותרה טענה בעלמה.
7.
אשר לכביש הראשי העובר במקום, עמוד החשמל והעוגן מחוברים לצדו של הכביש הרשמי, במקביל אליו, ולא חורגים לתוכו בכל צורה שהיא.
8.
עפ"י תמונות שצרפה התובעת לכתב התביעה, מתברר כי המשאית אשר שייכת לנתבע, נסעה על הכביש הראשי, ירדה ממנו אל אותו שביל לא מסומן, ובעשותה כן, פגעה בעמוד החשמל ושברה אותו כאשר היא נכנסת בין העמוד לבין העוגן.
9.
טענת הנתבע כי העמוד והעוגן לא היו מסומנים כדין, הינה טענה מסוג אשם תורם או רשלנות תורמת, אשר הנטל להוכיחה מוטל על הנתבע. הנתבע לא הציג כל ראייה או עדות לכך שהעמוד והעוגן לא היו מסומנים בעת התאונה, ואילו עדי התובעת אישרו כי הכבל והעמוד סומנו כדין.
10.
אשר על כן, אני קובע כי טענות הנתבע לגבי רשלנות מצידה של התובעת בעניין הצבת העמוד והעוגן במקום בו הוצבו ובעניין רשלנות בסימון העמוד והעוגן, לא הוכחו ולו במקצת.
11.
החלטתי לדחות גם את טענתו של
הנתבע 2, כי הנתבע 1 עשה שימוש במכוניתו, בעת התאונה, ללא ידיעתו וללא רשותו.
12.
התובעת טענה, כי הנתבע 1 עשה שימוש במשאית בהיותו עובד שכיר של הנתבע 2 ובשירותו. בעשותה כן היא הסתמכה על דברים שאמר הנתבע 1 לנציגי חברת החשמל אשר הגיעו למקום התאונה ורשמו את הדברים מפיו, על גבי טופס "כתב הודאה" עליו חתם הנתבע 1 (ת/1).
עד התביעה מר רפי מרקדו, אשר מילא את טופס ההודאה, אישר בעדותו כי הדברים הרשומים בטופס נרשמו בהסתמך על דבריו של הנתבע 1 אשר אף חתם על טופס ההודאה.
13.
בתצהירו ובכתב ההגנה, הסתפק הנתבע 2 באמירה כללית לפיה, הנתבע 1 לא היה עובד שלו, הוא לא ידע על כך שהנתבע 1 נהג במכוניתו והוא לא נתן רשות לנתבע 1 לעשות כן. הוא לא מסר פירוט כלשהו לגבי הנסיבות בהן הנתבע 1 הגיע לנהוג במכונית ולא התייחס לאופן בו עלה בידי הנתבע 1 לנהוג במכוניתו.
רק בעדותו בבית המשפט, העלה הנתבע 2 לראשונה, גרסה חדשה, לפיה, הוא והנתבע 1 חברי נפש מאז ילדותם, הנתבע 1 היה בן בית אצלו, והיתה לו יד חופשית להיכנס לביתו ולעשות שימוש במכוניתו. ביום התאונה, הגיע הנתבע 1 לבקר את הנתבע 2 בביתו, וכאשר ראה שאיננו נמצא בביתו, סבר כי הוא נמצא בחוות הסוסים שהקים, נכנס על דעת עצמו לבית הנתבע 2, לקח את מפתחות המשאית בעצמו, נסע בה לכיוון חוות הסוסים וגרם לתאונה כאמור.
14.
לאחר שהתברר, כי המכונית של הנתבע 2 לא נגנבה, אלא השימוש בה נעשה ע"י חברו, הרי שקמה חזקה עובדתית כי השימוש נעשה ברשותו של הנתבע 2, ונטל הראייה להוכיח אחרת מוטל עליו.
מצאתי כי לא עלה בידו של הנתבע 2 להוכיח טענתו זו. לא זו בלבד, לפי הראיות שהובאו בפני
הנתבע 2 כן נתן לנתבע 1 רשות לנהוג במשאית, כמפורט להלן.
15.
במהלך עדותו טען הנתבע 2, כי היה מקובל בינו לבין הנתבע 1 לעשות שימוש במכוניות הפרטיות איש של רעהו, אולם, הוא מעולם לא נתן לנתבע 1 לעשות שימוש במשאית.
נוכח דברי אחרים אשר מסר הנתבע 1, אני מתקשה לקבל טענה זו. כך למשל, אמר הנתבע 2:
"מי שנהג על המשאית הוא חבר ילדות, בן בית אצלי שהיתה לו יד
חופשית ברכבים שלי"
(עמ' 6 לפרוטוקול ש' 10 – 11).
כאשר נשאל האם אסר על הנתבע 1 לקחת רכב שלו השיב:
"לא זוכר שאסרתי עליו רכב שלי פרטי.... לא היה ביננו שאני אגיד לו לא. את המשאית לא נתתי לו, הוא לא קיבל ממני את המשאית אף פעם. הוא יודע שרק אני נוסע על המשאית".
(עמ' 7 ש' 28 - 30).
עוד העיד הנתבע 2, כי ליד ביתו יש לו חוות סוסים נוספת, שם הנמצאים באופן קבוע מורי רכיבה ותלמידים, וכן ילדיו היו בבית, בעת שלקח הנתבע 1 את המשאית, אשר חנתה ליד ביתו. כאשר נשאל ע"י בית המשפט, האם אותם אנשים היו מתפלאים אילו היו רואים את הנתבע 2, נוהג במשאית, השיב:
"לא, כי הוא היה ממש חופשי אצלי" (עמ' 7 ש' 13).
הנתבע 2, אף לא בא בכל טענה לנתבע 1 על כך שנטל את המשאית ללא רשותו וגרם לנזק (עמ' 8 ש' 11 - 12), ולא דיווח למשטרה או לתובעת על כך שהנתבע 2, אחראי לנזק וצריך לשלם אותו (עמ' 8 ש' 28 - 30).
16.
כאשר הנתבע 2 התיר לנתבע 1, היתר כללי, לעשות שימוש ברכביו, ע"י כניסה חופשית לבית ונטילת המפתחות, ללא קבלת רשות ספציפית בכל עת, בלא שאסר עליו במפורש לנהוג במשאית, לא ניתן לקבל את הטענה כי הנתבע 2, לא התיר לנתבע 1, לנהוג במשאית. משמעות הדבר, כי הנתבע 2, התיר לנתבע 1, לעשות שימוש במשאית
והנתבע 1 עשה כן, בהסכמתו המלאה של הנתבע 2, וברשותו.
17.
כלל אציין, שעדותו של הנתבע 2, לא היתה אמינה. הוא הרבה לעשות שימוש במושגי "שסתום", כגון: "כנראה", גם כאשר העובדות אמורות להיות ידועות לו בבירור והותיר רושם של מי שמנסה לספק גרסה פתוחה אשר ניתן יהיה לשנותה בהמשך.
כאשר נשאל הנתבע 2 פרטים אישיים לגבי אותו חבר ילדות הוא התקשה לספק אותם, השיב תשובות דלות, והותיר רושם כי איננו מכיר היטב את חבר הילדות והנפש שלו:
"
ש
.
מה
עוד
עושה
הנתבע
חוץ
מהעבודה
בחברת
השמירה
.
ת
.
לא
זכור
שהיה
עושה
משהו
אחר
.
ש
.
מה
עוד
אתה
יודע
לספר
עליו
.
ת
.
חבר
שלי
מילדות
ועבד
בחברת
שמירה
.
היינו
יותר
מאחים
.
לאשתו
קוראים
חנית
.
ש
.
איך
קוראים
לילדים
שלו
.
ת
.
לבן
שלו
קוראים
מאור
.
ש
.
כמה
ילדים
יש
לו
.
ת
.
יש
לו
מהאישה
הראשונה
ויש
לו
מהאישה
השנייה
.
"
(עמ' 8 ש' 1-8).
18.
קשה להשתחרר מן הרושם כי סיפורו של הנתבע 2, בעניין חבר ילדות שלקח מכונית ללא רשות, אשר לא בא זכרם קודם לחקירה הנגדית, באו לאוויר העולם, רק לאחר שהתברר שלא יהיה מי שיוכל להפריך אותם - לאחר שהנתבע 1 חלה, אושפז בבית חולים סיעודי ומצבו הקוגנטיבי אינו מאפשר לו להתייצב בבית המשפט.
19.
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 15,331.58 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 27.11.13 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע 2, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 750 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 45 יום מהיום, אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
20.
התובעת תודיע לבית המשפט עד ליום 1.12.2014, האם ברצונה להמשיך בהליכים כנגד הנתבע 1, וכיצד.
התיק יובא בפני
2.12.14.
המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
י' חשוון תשע"ה, 03 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
תאמ בית משפט שלום 53604-11/13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דורון ליבוביץ, יעקב יצחק (פורסם ב-ֽ 03/11/2014)