פסקי דין על תומר שרון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

55746-12/12 בל     28/12/2014




בל 55746-12/12 תומר שרון נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 55746-12-12


28 דצמבר 2014

לפני
:

כב' השופטת
אופירה דגן-טוכמכר

ה
תובע
תומר שרון
ע"י ב"כ: עו"ד א. וייס
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש. חג'ג'




פסק דין

האם הפגימה בברכו של התובע נגרמה כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות שביצע בעבודתו כדוור ? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך זה.
עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
1.
התובע יליד 1974 עובד ברשות הדואר בתפקיד דוור משנת 1997.
2.
במהלך יום עבודתו התובע נושא על כתפו תיק צד ובו מכתבים ומבצע את חלוקת הדואר תוך כדי הליכה ממושכת למשך 3-4 שעות מדי יום.
3.
אחת למספר דקות התובע מניח את התיק על הארץ ומתכופף אליו בדרכים שונות, לעיתים ברגליים ישרת ולעיתים באמצעות כיפוף הברכיים, על מנת להוציא ממנו דברי דואר ולחלקם.
4.
בשנת 2010 התובע החל לסבול מכאבים בברך אובחן כסובל מקרע במיניסקוס, ואף נזקק לניתוח ארטרוסקופיה.
5.
באוגוסט 2011 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בטופס התביעה ציין כי הקרע במיניסקוס בברך ימין נגרם כתוצאה בתנאי עבודתו כדוור.
6.
ביום 2/2/12 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה, וביום 27/12/12 הוגשה התביעה דנן.
7.
ביום 20/4/14, עלי יסוד הסכמת הצדדים, מונה ד"ר אלכסנדר רוזנטל, על מנת לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה בברכיו של התובע לבין תנאי עבודתו.
עמדת המומחה הרפואי
8.
ביום 14/5/14 נתקבלה חוות הדעת של ד"ר רוזנטל , אשר קבע כדלקמן:
"הליקוי בברכו הימנית של התובע הינו קרע במינסקוס החיצוני וציסטות פרא מיניסקיאליות במדור החיצוני של הברך.
אין קשר סיבתי בין הליקוי בברכו הימנית של התובע לבין עבודתו המתוארת בכתב החלטת כבודה.
הקרע המתואר במיניסקוס החיצוני והציסטות הפרא מיניסקיאליות / גנגליון אינם נובעים מתנאי עבודתו ! קביעתי זו מסתמכת על סקירת ספרות רפואית וניסיוני בפרקטיקה.
עיינתי בחומר הרפואי עליו ביסס התובע את תביעתו להכרה בליקוי כנובע מתנאי עבודתו ובהקשר זה אציין:
-
בסיכום האשפוז מתאריך 2/8/11 מציין ד"ר סבר רונן "כאב ומלאות בקדמת הברך-לדבריו כנארה משני לעומס עבודה. שולל חבלה".
-
בסיכום ביקור מרפאה בתאריך 24/4/12 מציין פרופ' סלעי :"סובל משנת 2010 מכאבים בברך ימין בעקר בעקבות מאמצים וחבלות
חוזרות
לברך / נפילות במהלך עבודתו".
ממסמכים אלה ניתן ללמוד כי ד"ר סבר ציין כי התובע מיחס את תחלואתו לתנאי עבודתו ופרופ' סלעי מציין קיומן של חבלות חוזרות. ברישומים אלו אין הבעת דעה רפואית אלא קבלת אנמנזה מפי החולה.
בהעדר סיפור חבלתי לא ניתן לקבוע בבירור באם הקרע במיניסקוס החיצוני נגרם עקב חבלה ספציפית ("תאונה") או בתהליך תחלואה "אדיופטי" שהתפתח לאיטו. בכל מקרה, הקרע במיניסקוס החיצוני בברכו של התובע איננו תוצאה של מיקרוטראומה רלוונטית לעבודתו.
להערכתי תנאי העבודה של התובע לא היו בעלי השפעה משמעותית בהתפתחות המחלה בברכו הימנית של התובע.

9.
בעקבות בקשת ב"כ התובע הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות :

א.
המומחה מתבקש להתייחס באופן מפורש למשמעות הממצא הרפואי של "קרע מרוטש", האם יש בכך כדי להצביע על קשר בין הפגימה בברך לבין עבודתו של התובע? האם יש בממצע זה כדי לשלול את המסקנה בדבר תהליך תחלואה אדיופטי שהתפתח לאיטו.

ב.
המומחה מתבקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר קרצ'מר שקבע כי מדובר בנזק שהוא תוצאה של העבודה כדוור.


ג.

המומחה מתבקש לנמק את עמדתו לפיה העבודה כדוור, הכרוכה בהליכה ממושכת ובכיפוף ברכיים, לא גרמה לפגיעה בברכו של התובע, על כל חלקיה.

10.
ביום 24/7/14 התקבלו תשובות המומחה כדלקמן:

א.
קרע מיניסקוס מרוטש משמעו קרע במספר מישורים והא בדרך כלל מתאים לקרע "ישן". כלומר קרע שתחילתו זמן רב לפני שטופל בארתרוסקופיה. אין בממצא זה בכדי להצביע על קשר בינו לבין עבודתו של התובע ואין בו כדי לשלול כי מדובר בקרע שתחילתו בחבלה ישנה או בתהליך אודיופטי הדרגתי (לעיתים קרובות במיניסקוס שמרקמו "מוקואידי") שהתפתח לאיטו ליד קרע ויצירת ציסטה פרא מניסקיאלית.

ב.
ד"ר קרצ'מר איננו איננו קובע כי מדובר בנזק הנובע מעבודתו של התובע כדוור. בתאריך 5/8/11 כתב ד"ר קרצ'מר : "לפי מכתב מבית חולים מדובר בנזקים בברך בעקבות עומס של עבודתו כדוור". ד"ר קרצ'מר לא דייק בציטוט ממכתב הסיכום ופרש שלא כהלכה את הנכתב! במכתב הסיכום מאישפוז נכתב: "לדבריו כנראה משנית לעומס עבודה, שולל חבלה" כלומר, לא מדובר בקביעה רפואית אלא בציטוט מדברי התובע המבקש מהרופאים המטפלים כי יקפידו על אזכור תנאי עבודתו כגורם לליקוי בברך.

ג.
אין כל בסיס לטענה כי הליקוי בברכו של התובע נגרם מתנאי עבודתו כדוור. טענה זו איננה נתמכת על ידי הספרות הרפואית ולא על ידי נסיוני הקליני.
11.
חוות הדעת המשלימה, השוללת קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בברכו של התובע לבין תנאי עבודתו, הועברה ביום 29/7/14לעיון הצדדים, וכן נקבעו מועדים להגשת סיכומים. על אף האמור, ועל אף ארכה שניתנה לצדדים, התובע לא הגיש סיכומים מטעמו ולפיכך ניתן

פסק דין
זה על יסוד המסמכים שבתיק.
12.
כפי שעולה מהפירוט לעיל, המומחה שמונה על ידי בית הדין – ד"ר א. רוזנטל קבע כי אין קשר סיבתי בין הפגימה בברכו של התובע לבין תנאי עבודתו. המומחה השיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, והתובע לא הצביע על עילה שיש בה כדי להצדיק סטייה מחוות הדעת שהונחה בפני
בית הדין.
13.
לנוכח האמור ומשלא הוצגה בפני
חוות דעת רפואית אחרת אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר
– התביעה נדחית.
בשים לב לסוג ההליך אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ה, (28 דצמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 55746-12/12 תומר שרון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/12/2014)