פסקי דין על יוסי שחר יעוץ בטיחות וניהול סיכונים בע"מ | פסקי דין על יחזקאל עובדיה | פסקי דין על מעיינות עדן | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

46054-07/14 עא     31/12/2014




עא 46054-07/14 יוסי שחר יעוץ בטיחות וניהול סיכונים בע"מ נ' יחזקאל עובדיה, מעיינות עדן בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 46054-07-14 יוסי שחר יעוץ בטיחות וניהול סיכונים בע"מ

נ' עובדיה ואח'
31 דצמבר 2014



בפני
הרכב כב' השופטים:


י' גריל
, שופט בכיר (אב"ד)

י' וילנר
, שופטת

ת' שרון-נתנאל
, שופטת



המערערת:
יוסי שחר יעוץ בטיחות וניהול סיכונים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישעיהו גבור ואח'



נגד

המשיבים:
1. יחזקאל עובדיה
ע"י ב"כ עו"ד י. קיפרמן ואח'


2. מעיינות עדן
בע"מ
3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבנר קלוזנר





פסק דין



א.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר רמזי חדיד) בת"א 9977-07-10 מיום 27.6.14 לפיו נתקבלה תביעת הפיצויים של המשיב מס' 1 והמערערת, וכן המשיבות מס' 2 ומס' 3 (ביחד ולחוד) חויבו לשלם למשיב מס' 1 את הסכום של 485,786 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% וכן הוצאות המשפט.

במערכת היחסים שבין המערערת לבין המשיבות מס' 2 ומספר 3 קבע בית משפט קמא, כי המערערת נושאת בשיעור של 20% מן החבות, והמשיבות מס' 2 ומס' 3 נושאות ב- 80% מן החבות.

ב.
הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב מס' 1 (יליד 1968), מסגר במקצועו, היה מועסק על ידי המשיבה מס' 2 (מעבידתו) והוטל עליו ביום 1.9.2006 לטפל בתקלה שאירעה באחת ממכונות המפעל.

במהלך תיקון התקלה נשכב המשיב מס' 1 מתחת למכונה, הניח את השַלָט בקרבת מקום והכניס את ידו השמאלית לתוך המכונה. כתוצאה מכך נפגע המשיב מס' 1 ובית משפט קמא קבע, כי נכותו הצמיתה כתוצאה מן האירוע היא בשיעור של 16%.

ג.
המערערת היא חברה שקיבלה על עצמה לפי הסכם אשר בינה לבין המשיבה מס' 2, לשמש כממונה הבטיחות, בהיותה חברה העוסקת במתן שירותי בטיחות חיצוניים, כל זאת לפי הצעה למתן שירותי בטיחות מיום 25.1.04 שאליה צורפה טבלה המפרטת את השירותים המוצעים, ובהתאם להצעה התקשרו הצדדים בהסכם ביניהם.

ד.
בית משפט קמא קבע, כי התאונה התרחשה בשעה שהשַלָט המפעיל את המכונה היה מונח ליד המשיב מס' 1 (כשזה שוכב מתחת למכונה), ומשלחץ המשיב מס' 1 ברגלו על אותו שלט, הוא הפעיל את המכונה.

ה.
בית משפט קמא קבע, כי המשיב מס' 1 התקבל לעבודה אצל המשיבה מס' 2 כמסגר, ורק לימים עבר לעבוד כמכונאי שמתפקידו לתקן תקלות במכונות המפעל.

בית משפט קמא קבע, כי ניתן היה לצפות, שהמשיבה מס' 2 תדאג להכשיר את המשיב מס' 1 לתפקידו החדש, לרבות הדרכתו באשר לשיטות העבודה הבטוחות לתיקון המכונות במפעל, אך לא כך היו פני הדברים.

ו.
עוד העיר בית משפט קמא, שאין לקבל את הטענה כאילו קיבל המשיב מס' 1 הכשרה והדרכה לצורך ביצוע עבודתו כמכונאי, שכן גם ההדרכה וההכשרה אליה התייחס העד מר יהלומי, לא נעשו באופן סדיר על ידי מי שהוסמך לכך אלא תוך כדי עבודה. דהיינו, המשיבה מס' 2 לא דאגה לכך שהמשיב מס' 1 יעבור קורס הכשרה, ולו הבסיסי ביותר.

ז.
בנוסף עמד בית משפט קמא על כך, שאת התקלה שבתיקונה עסק המשיב מס' 1, דהיינו, תיקון כאשר המכונה פועלת ונמצאת בתנועה, רשאי לבצע רק "אדם כשיר". לפי קביעת בית משפט קמא במועד אירוע התאונה לא היה המשיב מס' 1 בבחינת "אדם כשיר".

ח.
באשר למערערת קבע בית משפט קמא, כי בהסכם הבטיחות נקבע ש"השירות יקיף את החובות החקוקות ויכלול הקמת מערך של איתור סיכונים, נוהלים למזעורם, הדרכה והטמעת בטיחות".

לפי ההסכם התחייב ממונה הבטיחות לדרוש הנהגת סדרי בטיחות וגהות
נאותים במפעל בתהליכי העבודה ובמתקנים, לוודא ביצוע הוראות תכנית בטיחות שהוכנה במפעל והכללת דרישות בטיחות וגהות בהפעלה של תהליכי עבודה במפעל, וכן להורות על הפסקת העבודה כאשר נשקפת סכנה מיידית לחייו או בריאותו של עובד, ולדווח מיד על כך למעביד.
ט.
עצם העובדה, כך קבע בית משפט קמא, ששיטת תיקון המכונה נקבעה על ידי המשיבה מס' 2 כמעבידה אינה גורעת מחובתו של ממונה הבטיחות לאתר את הסכנות הטמונות בשיטה, להתריע עליהן בפני
המעביד, ולהנהיג סדרי בטיחות נאותים במקומה.

י.
גם הטענה, כי ממונה הבטיחות לא נחשף לשיטת העבודה שהנהיגה המשיבה מס' 2 בתיקון המכונה, אינה מנקה, כך בית משפט קמא, את המערערת מאחריות, ומה גם שהתאונה נשוא הדיון התרחשה פחות ממחצית השנה לאחר חיבור דו"ח תאונה קודמת שאירעה, לפי קביעת בית משפט קמא, בנסיבות דומות, ובה נפגע עובד אחר של המשיבה מס' 2.

י"א.
נוכח כל האמור, קבע בית משפט קמא, שעל המשיבה מס' 2, כמעבידה, לשאת ב-80% מן האחריות לאירוע התאונה, ועל ממונה הבטיחות תוטל אחריות בשיעור של 20%. בהמשך לכך קבע בית משפט קמא את הפיצוי המגיע למשיב מס' 1, בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, וכן קבע, שאין מקום להטיל בנסיבות הענין תרומת רשלנות על המשיב מס' 1.

י"ב.
המערערת ממאנת להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, וערעורה מונח בפני
נו.

לטעמה של המערערת לא היה מקום להטיל עליה חבות כלשהי הואיל ואין היא נושאת בחובת זהירות כלשהי כלפי המשיב מס' 1. המערערת, כך נטען, אינה נושאת באחריות כלשהי בנוגע לגיוס עובדים, הכשרתם המקצועית, והצבתם לתפקיד, ואף לא בהתייחס לשיטות העבודה. כל אלה נקבעו על ידי המעבידה – המשיבה מס' 2, ללא מעורבותה של המערערת.

י"ג.
המשיבה מס' 2, כך נטען בערעור, לא הוכיחה, שממונה הבטיחות הפר חובה כלשהי המוטלת עליו ומה גם שהדין מטיל אחריות מוחלטת רק על המעביד (המשיבה מס' 2), להבדיל מן הממונה על הבטיחות, וזאת בכל הנוגע להדרכת עובדיו של המעביד ודאגה לבטחונם.

י"ד.
כמו כן טוענת המערערת, שהיא כלל לא נחשפה לשיטת העבודה בה הודרך המשיב מס' 1, כמו אף זו אשר ננקטה על ידו בפועל. מכל מקום, המערערת אינה קובעת את שיטות העבודה, אף אין עליה לעשות כן, ואין היא קובעת מי ימונה כ"אדם כשיר", ומי יבצע איזו עבודה, כשכל אלה באחריותו הבלעדית של המעביד.

ט"ו.
בהתייחס לקביעת בית משפט קמא לפיה שיטת העבודה הנכונה לצורך תיקון המכונה היתה צריכה להיות באמצעות צוות של שני אנשים, סבורה המערערת, כי דווקא שיטת העבודה בה הונחה המשיב מס' 1 לעבוד (דהיינו, כשהיד האחת מבצעת את התיקון והאחרת אוחזת בשַלָט) היא שיטת העבודה הבטוחה והנכונה, ולא שיטת עבודה באמצעות צוות של שני אנשים, ומה גם שגם לא הובאה חוות דעת של מומחה שיהא בה כדי לתמוך בשיטת עבודה זו.

על יסוד כל אלה סבורה המערערת שהיה מקום לדחות את התביעה כנגדה.

ט"ז.
שונה מטבע הדברים עמדת המשיבות מס' 2 ומס' 3 אשר סומכות את ידיהן על פסק דינו של בית משפט קמא, וסבורות שלא נפל כל פגם בפסק הדין, ובמיוחד בשים לב לחלוקת האחריות ביניהן.

י"ז.
בישיבה שהתקיימה בפני
נו ביום 30.12.14, שמענו את תמצית טיעוניהם של באי כח כל הצדדים ואף של מנהל המערערת.

י"ח.
לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור, לעיקרי הטיעון, למוצגים הרלוונטיים, ולטיעוניהם של באי כח הצדדים, סבורים אנו שיש לקבל את הערעור חלקית.

י"ט.
עמדתה של המערערת לפיה אין היא נושאת באחריות כלל, איננה מקובלת עלינו.

המערערת התחייבה, כאמור כבר לעיל, במסמך מיום 25.1.04 (הצעת המחיר שאליה מצורף "נוסח חוק ארגון הפיקוח – תקנות בדבר ממונים על הבטיחות"), לספק שירות שיקיף את החובות החקוקות, ויכלול מערך של איתור סיכונים, נוהלים למזעורם, הדרכה והטמעת הבטיחות בארגון, וכן מעקב ותיעוד הנדרשים בחוק, לרבות בניית סקר סיכונים, וכן מתן הנחיות מתאימות לבטיחות.

כ.
מסכימים אנו עם טענת המערערת שהמעבידה – המשיבה מס' 2 - היא האחראית על קביעת שיטת העבודה, והיא האחראית לקבוע מי מעובדיה יעבור הכשרה כ"אדם כשיר", ואף הטילה את ביצוע התיקון על המשיב מס' 1, על אף שלא הוכשר לביצוע עבודה זו. ואולם, החובה המוטלת על המערערת, בהיותה ממונה על הבטיחות, ומופקדת על מזעור הסיכונים, היא לערוך ביקורות פתע ולוודא שהעבודות לגביהן נדרשת הכשרה כ"אדם כשיר", אכן מבוצעות על ידי מי שהוכשר כאמור. לפי קביעת בית משפט קמא במועד אירוע התאונה ביצע המשיב מס' 1 את עבודת תיקון המכונה מבלי שהיתה לו אותה עת הכשרה כ"אדם כשיר".

כ"א.
כמו כן, מוטל על המערערת לבדוק ולוודא מה שיטות העבודה המופעלות ומיושמות במפעל שלגביו היא משמשת בתור הממונה על הבטיחות, ולבחון באופן מעשי האם השיטה שבה מתבצעת הפעלת המכונה, או פעולת תיקון המכונה, היא אכן שיטה בטוחה, שאיננה מסכנת את העובד.

כ"ב.
נזכור, שבענייננו החלה ההתקשרות בין המערערת לבין המשיבה מס' 2 בינואר 2004, בעוד שהתאונה אירעה ביום 1.9.2006. מכאן, שעמד זמן ארוך דיו לרשות המערערת על מנת להכיר, לבחון, ולבדוק את שיטות העבודה הנהוגות במפעלה של המשיבה, וכן לוודא ולבדוק האם קיימים סיכונים בשיטות עבודה אלה, ומה יש לתקן, ולחלופין, לבחון האם הוראות הבטיחות הנדרשות מיושמות ומבוצעות הלכה למעשה.

כך, לדוגמא, היה על המערערת לערוך מידי פעם בפעם ביקורות לגבי כשירות העובדים לתפקיד שהם מבצעים ולוודא, שהשיטה שבה מתפעלים העובדים את המכונות, או השיטה שבה הם מטפלים בתיקון המכונות, היא אכן הדרך הבטיחותית והנכונה המתבצעת על ידי האדם שהוכשר לכך כדין.

כ"ג.
נבהיר, שאיננו מאמצים את שיטת העבודה שאוזכרה על ידי בית משפט קמא בעמ' 12 רישא לפסק הדין (עבודה בצוות של שניים), ואולם, החובה שהיתה מוטלת על המערערת היא לוודא ששיטת העבודה שננקטת לצורך תיקון המכונה, היא שיטת עבודה ראויה, בטוחה, ונכונה, שיש בה כדי לשמור על שלומו של העובד.

כ"ד.
טענת המערערת שהיא לא היתה חשופה לשיטת העבודה שננקטה לצורך תיקון המכונה, כמו גם טענתה שהיא שהתה בפועל בתחומי המפעל כחמש שעות שבועיות בלבד, אין בה כדי לשמש טענת הגנה למערערת.

משנטלה על עצמה המערערת לפעול, בין היתר, גם לאיתור סיכונים ולמזעורם, היה עליה לבדוק ולבחון מיוזמתה כיצד מבוצעות שיטות הטיפול במכונות אשר במפעל, ועל ידי מי מתבצעת העבודה ולהתריע על כל מחדל בעוד מועד.

אם סבורה המערערת שחמש שעות שבועיות אין די בהן כדי לבצע את ההתחייבויות שנטלה על עצמה, כי אז היה על המערערת, או לעמוד על כך שהמשיבה מס' 2 תעמיד לרשותה מכסת שעות שבועיות גבוהה יותר, או להימנע מלקבל על עצמה את התפקיד.

כ"ה.
בהביאנו בחשבון את מכלול הנתונים הרלוונטיים והשיקולים שפירטנו לעיל, סבורים אנו, שבית משפט קמא החמיר במידת מה עם המערערת. בנסיבות הענין שבתיק זה ראוי היה לקבוע כי חלקה של המערערת יהיה בשיעור נמוך יותר מכפי שנקבע, ונראה לנו לנכון, להעמידו על שיעור של 12% בלבד, וכך אנו פוסקים.

כ"ו.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים חלקית את ערעורה של המערערת וקובעים, כי במקום העמדת חבותה על 20%, כפי שקבע בית משפט קמא, תועמד אחריותה על 12%, ואילו חלקן של המשיבות מס' 2 ומס' 3 יעמוד על 88% מן החבות.

שאר רכיבי פסק דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם ללא שינוי.

כ"ז.
לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות משפט לזכות המערערת הגם שהערעור התקבל בחלקו, שכן הצעה ברוח פסק הדין ניתנה לצדדים טרם הדיון, והמשיבות מס' 2 ומס' 3 הסכימו לקבלה.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת עבור המערערת.

ניתן היום,
ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.


המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי-כוחם של כל הצדדים.

יגאל
גריל, שופט בכיר
יעל וילנר, שופטת
תמר שרון נתנאל, שופטת

אב"ד












עא בית משפט מחוזי 46054-07/14 יוסי שחר יעוץ בטיחות וניהול סיכונים בע"מ נ' יחזקאל עובדיה, מעיינות עדן בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/12/2014)