פסקי דין על עופר לוי | פסקי דין על עירית ראשון לציון

8441/04 בשא     30/01/2005




בשא 8441/04 עופר לוי נ' עירית ראשון לציון




1
בתי הדין לעבודה

בשא008441/04
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בפני
כב' השופטת נטע רות

נ.צ. גב' ח. קפלניקוב
נ.צ. מר מ. סימיון
המבקש
עופר לוי

בעניין:

- נ ג ד -

המשיבה
עירית ראשון לציון


החלטה

בפני
נו בקשה למתן סעדים ארעיים ו/או זמניים במסגרתה התבקש בית הדין, בין היתר, ליתן צו זמני המונע את פיטורי המבקש ומורה למשיבה להמשיך ולהעסיקו עד לבירור התביעה העיקרית או עד למתן החלטה אחרת, באותם תנאי העסקה ובאותו תפקיד כפי שהיו עד למתן מכתב הפיטורים למבקש.

כמו כן התבקש בית הדין ליתן צווים הצהרתיים ביחס לפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של המבקש.

תמצית העובדות אותן או קובעים ברמה הלכאורית הנדרשת לצורך מתן צו זמני הינה כדלהלן:

1. המבקש הועסק במשיבה החל מחודש 8/98 במסגרת יחידת סימון כבישים.

ביום 8.11.04 נמסר למבקש מכתב המודיע לו על סיום עבודתו במשיבה וזאת לאחר שימוע שנערך לו. במכתב זה, הודע למבקש כי עבודתו תופסק ביום 14.1.05.

2. במהלך השימוע שנערך למבקש הועלו כלפיו טענות קשות בדבר התפרצויות קשות ואלימות שהיו לו במהלך עבודתו.

3. בשיחות בירור ושימוע שנערכו למבקש, הודה האחרון בחלק מן המעשים החמורים שיוחסו לו אשר מעידים, לטענת המשיבה, על אי התאמתו לעבודה אצלה ונפרט:

4. ביום 12.2.03 נערך למבקש בירור בנוגע להתנהגותו האלימה כלפי חשבת ועד העובדים, הגב' רחל מקייטן, ארוע במהלכו איים המבקש על חייה של הגב' מקייטן כמפורט בפרוטוקול ישיבת הבירור מאותו מועד כדלהלן:

הגב' מקייטן תיארה את התנהגות המבקש כך:

"עופר [המבקש] בא לבקש קופה קטנה, ביקשתי תלוש שכר לא ענה, ביקשתי ת.ז. לא ענה, שאלתי אותו מה שכרו והוא השתולל, איים ובמידה והבן של הרני לא היה תופס אותו הוא גם היה מכה אותי. הוא איים למחוק אותי ואת משפחתי. לא הסכמתי להגיש תלונה במשטרה, רציתי שהנושא ייסגר במסגרת פנימית."(ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור אלא אם צויין אחרת. ר' נספח לתגובת המשיבה).

המבקש נשאל במהלך ישיבת הבירור מיום 12.2.03 האם הוא מאשר את דברי הגב' מקייטן והוא השיב על כך בחיוב. המבקש אף ציין כי הוא גם לא התנצל על איומיו אלו כלפי הגב' מקייטן ואף הוסיף כי אין לו מה להפסיד גם אם יפוטר, לאור הבעיות הכלכליות החמורות אליהן נקלע (ר' נספח ב' לתגובה לבקשה למתן סעד זמני).

ברמה הלכאורית אין אנו רואים מקום לפקפק בנכונות הרישום המופיע בפרוטוקול ישיבת הבירור כאמור לעיל הכוללת גם הודאה של המבקש במעשים שיוחסו לו.

5. זאת ועוד, ביום 5.11.04, בעקבות התלונות שהוגשו ביחס להתנהגותו של המבקש, אשר הגיעה לשיאה לטענת המשיבה, בתקיפה פיזית של ראש המחלקה בה הועסק המבקש ביום 26.10.04. תקיפה זו התבטאה לטענת המשיבה במתן אגרוף, שפיכת טרפנטין וזריקת חפצים שכוונו לראש המחלקה. בעקבות מעשים נטענים אלה קוים למבקש שימוע בפני
ועדת פיטורים ופרישה לגמלאות.

במהלך ישיבת השימוע ולאחר שהועלו תלונות המשיבה הגיב עליהן המבקש באופן הבא:

"אני נרגש מאוד, אני כל השבוע יושב וחושב מה אני אגיד, איך אצא מהתיק הזה ומה אספר למנכ"ל שרוצה לפטר אותי. כל השבועיים חושב. אני בן אדם מכור, זה נושא שמשנה כל הזמן את מצב הרוח.

מגיל 17 מכור לסמים קשים, הפסקתי עם הסמים אחרי שיצאתי מבית הסוהר, אני נקי מזה 12 שנים. שיקמתי את עצמי, התקדמתי יפה, נולדו לי שלוש בנות.

הצלחתי בחיים. מנסה להתמודד איתם כמו אנשים אחרים, כי אני לא כמו אנשים אחרים, החשיבה שלי מעוותת. אני חשבתי שאני מבין, פיקח וחכם אבל אני לא יודע כלום.

המנהל שלי הוא גם חבר ילדות, מכיר אותו והתפרצתי מכיוון שנקלעתי לחובות, חזרו לי משכנתאות, לחץ חברתי קשה, יש לי חובות בחוץ בשוק האפור. אני עובד בעירייה מרוויח 6,000 ש"ח ומחזיר חובות.

'לא הייתי באותו מקום באותו רגע', אני מביע חרטה ואני רוצה לשקם את המשפחה. אני מבקש סליחה, לא רוצה שיגמר ברע. אני רגיש ונפגעתי בעבודה, עובד ונותן בשביל העירייה. פעם ראשונה שקורה שהרמתי ידיים מרוב כאב שהצטבר.' (ההדגשות הוספו)

המבקש נשאל במהלך השימוע מה התכוון לעשות כששפך על מנהל המחלקה טרפנטין והאם ביקש לשרוף אותו (את מנהל המחלקה) ועל כך השיב בזו הלשון:
"לא, כנראה שהתפרקתי" (ר' ישיבת השימוע נספח ח' לתגובת המשיבה).

משמע, המבקש לא הכחיש כי הוא שפך על מנהל מחלקתו טרפנטין וטען כי הוא עשה זאת מכיון ש"התפרק".

4. יוטעם כי ניסיונו של המבקש, במסגרת תצהירו וסיכומיו, להציג את האירוע מיום 26.10.04 כאירוע חסר משמעות ו"כתגרת ידיים קלה" התבסס על טענות עובדתיות תמוהות שאינן עולות בקנה אחד עם דבריו במהלך ישיבת השימוע כמפורט לעיל. כך למשל, ציין המבקש בתצהירו כי תוך כדי התגרה "הקלה" לטענתו שבינו לבין מנהל המחלקה נפל פח הטרפנטין בשוגג ובלא שהייתה כל כוונה מצדו לשפוך את תוכן הפח על מנהל המחלקה.
המבקש אף טען בתצהירו כי תגרת הידיים "הקלה" הביאה לניפוץ חלון משאית שחנתה בסמוך.
גרסה זו שהעלה המבקש בתצהירו אינה מתיישבת כאמור עם גרסתו במהלך ישיבת השימוע אשר בה כאמור לא הכחיש כי הוא שפך את הטרפנטין על מנהל המחלקה ואף טען כי בדרך זו הוא התפרק. עוד יצוין כי במסגרת תצהירו נמנע המבקש מלפרט כיצד התפתחה בינו לבין מנהל מחלקתו "תגרת ידיים קלה" ומי יזם תגרה שזו והדבר אף הוא אומר דרשני.
5. לא נעלמה מעיננו הראיה הנוספת שביקש המבקש להגיש לבית הדין בדבר סגירת תיק שנפתח במשטרה עקב האירוע מיום 26.10.04. אולם ראיה זו יש לבחון על רקע המכלול ואף על רקע הטענות שהעלתה המשיבה בעניין זה.
בסיכומי התשובה (ר' סעיף ז' לסיכומי התשובה והראיה הנוספת שהגישה המשיבה לסיכומיה).

6. נציין כי בנוסף לתלונות ביחס להתפרצויותיו האלימות של המבקש הועלו כלפיו, במספר הזדמנויות, טענות בנוגע להיעדרויות בלתי מוצדקות מהעבודה.

עוד בנוסף עולה לכאורה, כי ביום 18.11.02 הוגשה כנגד המבקש קובלנה בגין דו"ח שעות כוזב שהגיש, קובלנה אשר בגינה הושעה המבקשת על פי המלצת ועדת השימוע ל - 7 ימים (ר' סעיף 4 לתצהיר מנכ"ל המשיבה).
7. שוכנענו ברמה הלכאורית כי הסיבה לפיטוריו של המבקש הייתה נעוצה בהתנהגות האלימה שיוחסה לו אותה כאמור, לא הכחיש בשיחת הבירור ושיחת השימוע שנערכו בזמן אמת ומכאן כי מדובר, ברמה הלכאורית, בסיבה מוצדקת.

נראה לנו כי בנסיבות החריגות שהוכחו לכאורה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לצד המשיבה שאינה יכולה להשלים עם התנהגות אלימה של המבקש החושפת את עובדיה לסכנה של ממש. זאת כמובן ברמה הלכאורית בלבד הנדרשת למתן צו זמני ועל אף שאנו מודעים למשמעות הקשה של הפסקת עבודתו של המבקש.

8. לדעתנו, ברמה הלכאורית, די במעשים החמורים שבביצועם הודה התובע במהלך ישיבת הבירור והשימוע שנערכו לו כדי להימנע מהושטת הסעד הזמני לו עותר המבקש וזאת על יסוד שיקולים של מאזן הנוחות.

9. בנסיבות הללו, אפילו שוכנענו כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים של המבקש, הרי שסבורים אנו כי הטעמים שעניינם מאזן הנוחות נוטים לעבר המשיבה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

10. לאור כל האמור ובעיקר מאחר ושוכנענו ברמה הלכאורית כי התנהגותו של המבקש אכן עלולה לפגוע בשלומם של עובדי המשיבה, איננו סבורים כי יש מקום למתן הסעדים המבוקשים ומשכך, הבקשה נדחית.

11. הוצאות הבקשה תישקלנה בעת מתן פסק הדין הסופי.

המבקש יגיש ללא דיחוי תביעה בתיק העיקרי ולא יאוחר מתום 7 ימים ממועד שתומצא לו החלטה זו. המשיבה תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהמועד שיומצא לה כתב התביעה.

12. המזכירות תקבע דיון למועד מוקדם בתיק זה במהלך חודש 4/05.

ניתנה היום כ' בשבט, תשס"ה (30 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

נטע רות
- שופטת

נ.צ. - מר מ. סימיון

נ.צ. - ח. קפלניקוב

קלדנית: דפנה ענוה








בשא בית דין אזורי לעבודה 8441/04 עופר לוי נ' עירית ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 30/01/2005)