פסקי דין על מוחמד יחיא | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב

14861-11/09 א     24/01/2015




א 14861-11/09 מוחמד יחיא נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 14861-11-09 יחיא נ' לביטוחי רכב


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי


תובעים

מוחמד יחיא
ע"י ב"כ עו"ד ר. ח'ליליה



נגד


נתבעים

המאגר הישראלי לביטוחי רכב
ע"י ב"כ עו"ד ג. אגבאריה
ועו"ד מ. בדראן




פסק דין


עניינו של

פסק דין
זה בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

אין מחלוקת בשאלת החבות, וההכרעה הינה בשאלת הנזק בלבד.

התובע, יליד 25.8.85, נפגע בתאונת דרכים ביום 8.9.06, עת התנגש ברכב אחר, כאשר הוא נוהג באופנוע.

לדבריו, ממקום התאונה הובהל, כאשר הוא מחוסר הכרה, לביה"ח המשפחה הקדושה בנצרת ושם אושפז למשך יום אחד.
עם שחרורו, הופנה התובע למנוחה והמשך מעקב אצל רופא משפחה במסגרת קופ"ח.

טענתו העיקרית של התובע הינה לפגיעה בשתי הברכיים, כאשר ביום 23.3.10 נזקק לניתוח בברך שמאל ולאחר מכן, ביום 20.3.12, עבר ניתוח נוסף בברך ימין.

פרופ' ג. וולפין שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, קבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית בשיעור של 5% ברגל שמאל. כן מצא כי אין קשר סיבתי בין נכות התובע ברגל ימין לבין התאונה.

אדרש תחילה לסוגיית הנכות הרפואית, עליה ניטשה עיקר המחלוקת, ולאחר מכן אתן דעתי לנזק על ראשיו השונים.


אשר לנכות הרפואית

ב"כ התובע חולק על קביעת המומחה בשני עניינים. לטענתו, יש לשנות את שיעור הנכות שנקבעה בברך שמאל מ 5% ל - 10%, וכן לפסוק כי הנכות בשיעור 10% בברך ימין היא תוצאה של התאונה.

אקדים ואומר, כי אכן, כטענת ב"כ התובע, בית המשפט הינו הפוסק האחרון. הוא רשאי, ואף מחויב, להעביר תחת שבט ביקורתו את חווה"ד של המומחה (ראה ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חב' לביטוח (פורסם במאגרים המשפטייים)). ואולם, כאמור באותו עניין, לא על דרך השגרה יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות דעת, המתבססות על הידע והמומחיות של איש מקצוע (שם פסקה 6).

בתמצית אציין, כי בראשית ההליך מינו הצדדים את פרופ' וולפין כמומחה מוסכם מטעמם. המומחה בדק את התובע לראשונה ביום 30.1.11 ואת חוות דעתו הגיש ביום 5.5.11. המומחה קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בברך שמאל בשיעור של 5% כתוצאה מהתאונה, וזאת לאור מצבו לאחר כריתת מיניסקוס עם הגבלות תנועה, וירידה של 1 ס"מ בהיקף הברך ללא שינויים ניווניים תוך פרקיים. עוד קבע כי בברך ימין לא נמצאה נכות.

בהמשך, ולבקשת התובע, נתבקש המומחה לערוך לו בדיקה נוספת, בגין טענתו כי נותרה לו נכות רפואית גם בברך ימין (ראה החלטתי מיום 4.3.12). בעקבות בדיקה זו, שנערכה ב 1.1.13, קבע המומחה בחוו"ד משלימה מיום 6.1.13, כי לתובע נכות של 10% בברך ימין, אך שהנזק שנגרם לברך ימין אינו תוצאה של התאונה נשוא הליך זה.
המומחה מסכם בחוות דעתו, כי בהעדר תיעוד על רצף כאבים בברך ימין ועל מעקב עקב כאבים בברך זו בין החודשים אוקטובר 2010 ועד לאוגוסט 2011, ולפי שגם בבדיקתו כשנתיים קודם לכן (ינואר 2011) לא נמצאה נכות בברך ימין, הרי שאין קשר סיבתי בין הממצאים בברך ימין לבין התאונה הנידונה.

דעתו של ב"כ התובע לא נחה מקביעותיו אלה של המומחה והוא ביקש לזמנו לחקירה. באשר לקביעה כי הנכות בברך ימין אינה קשורה לתאונה, התובע טען כי המומחה התעלם בקביעותיו ממסמכים רפואיים רלבנטיים, וכי לא ביקש לבצע בדיקת
mri
, שהיתה יכולה ליתן מידע מדוייק יותר על מצב הברך.

בחקירתו, חזר המומחה על עמדתו לפיה אין קשר סיבתי בין הנכות שנותרה בברך ימין לבין התאונה. אכן, המומחה מאשר כי עד 2007-2008 נמצא תיעוד על כאבים בשתי ברכיים, כאבים שהתמקדו בסופו של דבר בברך שמאל שם בוצע הטיפול. אולם, בברך ימין לא בוצע טיפול, ומכאן הוא מסיק כי הכאבים חלפו (ראה דבריו בעמ' 8, שורה 15 ואילך). אציין כי הוא אף אינו מתעלם מתיעוד נוסף לרבות בדבר כאבים בברך זו עד לחודש אוקטובר 2010 (ראה חווה"ד).

עובדת חבלתו של התובע בשתי הברכיים עמדה בפני
המומחה גם במועד כתיבת חוות הדעת הראשונה. באותו מועד בדק המומחה את הברכיים והשווה ביניהן, עיין בצילומים ובבדיקות ה
ct
,
ולא מצא כי נותרה נכות בברך ימין. מדובר בקביעה מפורשת, על בסיס הבדיקה שבוצעה.

עדותו של המומחה בסוגיה זו היתה קוהרנטית ומפורטת, ולא נוצר הרושם שנתן את קביעתו על בסיס מידע חסר.

הקביעה ביחס להעדר קשר סיבתי נסמכת על מספר עוגנים: ראשית, קיומו של ממצא אובייקטיבי מבחינת המומחה, שהינו הבדיקה שביצע בעצמו לתובע בינואר 2011. אז מצא כי אין כל נכות בברך ימין.
שנית, כי למשך 4 חודשים לאחר בדיקתו זו אין תיעוד לבעיה בברך ימין. אציין כי לא נעלם מעיני, שבמסגרת שאלות ההבהרה אישר המומחה כי פרק הזמן בו לא דווח על כאבים בברך ימין הוא קצר יותר מכפי שציין בחוות דעתו מיום 6.1.13. זאת, בהתייחס לתעודה רפואית מסוף מאי 2011, כאשר רק בחודש אוגוסט נמצאו סימנים לנזק מניסקלי ונפיחות בברך (מסמכים שהומצאו לו רק במסגרת שאלות ההבהרה). אולם, גם בכך לא היה כדי לשנות ממסקנתו, וזאת בהתחשב באמור לעיל (ראה תשובות לשאלות ההבהרה).
ושלישית, המומחה הוסיף וקבע כי תיאור הפגיעה בברך ימין כמצב של נעילה עקב נזק מניסקלי (ראה חווה"ד) מלמד כי הייתה חבלה סמוכה למועד הבדיקה. מהתיעוד הרפואי מיום 31.5.11 (ד"ר סרגי דייב) למד המומחה, כי מדובר בחבלה טרייה שאירעה מספר ימים קודם למועד בדיקתו אצל ד"ר דייב, שכן
"אחרת לא היו כאלה ממצאים של רגישות ואי יישור הברך"
(עמ' 11 ש' 29 – 32).

באשר לבדיקת
mri
, המומחה משיב כי איש מהרופאים שבדק את התובע לא ראה הצדקה לבצע בדיקה זו, וכי גם בעיניו היתה מיותרת. זאת, לאור העובדה שבמועד הבדיקה (30.1.11)
"לא היה שום סימן של בעיה בברך הימנית מכל סוג שהוא. לא הייתה תלונה לגבי יציבות הברך, או סימנים קליניים לנזק מיניסקוסים ברגל ימין. בשמאל היה ממצאים של הגבלת תנועה קלה. ימין לא הייתה שום פגיעה בשום צורה שהיא בדרך הזאת לכן כתבתי שלברך ימין לא נשארה נכות" ׁ
(עמ' 9 ש' 17 ואילך).

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי המומחה החסיר מסמך כלשהו. בנסיבות העניין, ומשניתנו תשובות המתיישבות עם התיעוד הרפואי, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין הנכות בברך ימין לבין התאונה.

הטענה השניה של התובע היתה כי על המומחה לייחס לתובע 10% נכות בברך שמאל, בשל הנזק למיניסקוס בהתאם לסעיף 48(2)(ז)(6) לתקנות המל"ל.

גם לעניין זה השיב המומחה והסביר, כי ראה לקבוע 5% נכות בלבד, שכן,
"האבחנה הזו שמדובר אחרי ניתוח מניסקוס , מדובר במצב לאחר כריתת מניסקוס עם הגבלות תנועה, יש ירידה של שרירי הירך, יש שינויים ניווניים בפרק, אם יש את כל שלושת הנתונים האלה, הדבר מחייב נכות של 10%. אצל התובע בצילומים שעשינו לו בקופ"ח ב-22.1.11 כתוב מבנה גרמי שמור ופרקים שמורים . פירושו שאין בעיה בתוך הברך שברנטגן ראו וגם אין שינויים ניווניים. ראיתי צילומים כולל סיטי ברכיים המצויין בפיסקה האחרונה בעמ' 3. גם אני לא מצאתי שינויים ניווניים. בדרך כלל מקבלים 0% מהמל"ל שאין שינויים ניווניים כי זה לא עונה על הסעיף, אני חשבתי שזה לא הוגן כלפי הנבדק, אפילו שאין לו שינויים ניווניים, לכן נתתי לו 5%. הייתי הכי טוב שיכול להיות, כי מבחינת המל"ל, לא היה מקבל כלום".

בהתחשב בהסבר שניתן, גם בקביעה זו אין מקום להתערב.

הנכות התפקודית

התובע הינו רתך במקצועו. לדבריו, מדובר בעבודתו היחידה, וזו כרוכה במאמץ פיזי. כתוצאה מפגיעתו הוא מתקשה לרדת על ברכיו, ולפיכך יש לחשב את נכותו בשיעור של 20%. מנגד, הנתבעת טוענת כי מדובר בנכות קלה בלבד, שאינה מונעת או מגבילה אותו מעבודה באופן מלא ורגיל. יתרה מכך, הנתבעת מפנה לדו"ח רציפות בעבודה, ממנו עולה כי טרם התאונה עבד התובע באופן חלקי בלבד ולמעשה, מצבו כעת זהה לזה שהיה לפניה.

לאחר שעיינתי במכלול הראיות, מצאתי כי אין מקום לקבל את עמדת התובע בדבר שיעור נכותו התפקודית. התובע העיד כי הוא עדיין עובד בריתוך כשהוא יכול, אף כי, כאמור, הוא מתקשה לרדת ולרתך מתחת לצינור. לדבריו
"
היום אני עובד אצל אח שלי ואומר לפועלים מה לעשות"
(עמ' 16 ש' 11).
אחיו של התובע לא הובאו לעדות לתמוך בטענתו בדבר הקשיים מהם סובל התובע לטענתו, ועדותו בהקשר זה הינה עדות יחידה של בעל דין.

חרף האמור, בשים לב לעובדה כי מדובר בנכות אורתופדית בברך, ולכך שעבודתו של התובע הינה עבודה פיזית, ובהעדר ראיה לשוני שבין הנכות הרפואית לתפקודית, אני מעמידה את הנכות התפקודית בשיעור הנכות הרפואית.




בסיס השכר

לטענת התובע בסיכומיו, יש לחשב את הפסדי שכרו לעתיד בהתחשב בגילו במועד פגיעתו על בסיס השכר הממוצע במשק. על פי האמור שם, התובע החל עובד כבר בגיל 16, במקביל ללימודיו עד לסיומם.
ב"כ התובע מפנה לדו"ח רציפות בעבודה, ממנו עולה כי לאחר פגיעתו שב התובע לעבודתו כרתך צנרת, ולטענתו, בחודשים מסוימים אף עלה שכרו על השכר הממוצע במשק.

הנתבעת מצדה מפנה לכך כי התובע עבד באופן חלקי טרם התאונה, ואף לאחר מכן נמשך מצב זה. כן היא מפנה לכך שבהתאם לדו"ח רציפות בעבודה, כושר התשכרותו נותר כפי שהיה.

התובע היה כבן 21 שעה שנפגע. לתביעתו צירף מידע על הכנסותיו לשנים 2005 ו-2006. עיון מעלה כי בשנת 2005 השתכר בממוצע 4,145 לחודש, ב-2006 עבד 4 חודשים בלבד ושכרו הממוצע (לחודשים אלה) הסתכם בסך של כ – 3,923 ₪.

בהתחשב במכלול הנתונים, ובעיקר בגילו של התובע בעת התאונה, אין לזקוף לחובתו עבודה לא רציפה בראשית הדרך, בוודאי כאשר זו מבוצעת בצד לימודים תיכוניים, כראיה המלמדת על יכולת ההשתכרות שלו. בצד האמור, אציין כי התובע לא המציא תלושי שכר נוספים למועדים כלשהם, וטענתו כי בשנת 2011 השתכר סך של 13,000 ₪ - 14,000 ₪ (עמ' 16 ש' 13 – 14) נטענה בעלמא ואף אינה מתיישבת עם דו"ח רציפות בעבודה (נ/1).

אכן, יש בסיס לטענה כי החזקה בעניינם של קטינים בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק ניתנת להרחבה גם לצעירים בראשית דרכם, שטרם ביצעו בחירות ממשיות (ראה לעניין זה רע"א 7490/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג' (פורסם במאגרים המשפטיים). ואולם, לא זה המקרה שלפניי.
כפי שנאמר באותו עניין (7490/11), ניתן להישען על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע ספציפי במקום בו מדובר במי שכבר בחר בחירות תעסוקתיות באופן עצמאי (שם פסקה 6).
בעניין שלפניי, התובע בחר בעיסוקו כרתך עוד בטרם התאונה, הוא ממשיך בו גם לאחריה ולא גילה כוונה לקבל הכשרה אחרת או לבחור בכיוון שונה. על פני השנים עבד בעיסוקו זה באופן חלקי, כעולה מדו"ח הרציפות בעבודה, וממוצע שכרו השנתי לא עלה על שכר המינימום, למעט בשנים 2011 ו - 2012.

בהתחשב באמור ובשים לב למכלול הנתונים, אני מעמידה את בסיס השכר להיום על סך של 6,000 ₪ ולעבר סך של 3,500 ₪.


כאב וסבל

בגין כאב וסבל ובשים לב לשיעור הנכות שנקבעה, לטיפולים שעבר התובע ולניתוח לו נזקק, אני פוסקת לתובע סך של 14,000 ₪.

בגין הפסדי שכר לעבר
התובע הציג אישורי מחלה למשך 6 חודשים ממועד התאונה (עד ליום 5.2.07), וכן אישורי מחלה למשך חודש נוסף – פברואר 2009. כן הוצגו אישורי מחלה נוספים לחודשים ספטמבר - אוקטובר 2009. מדובר בסה"כ בתשעה חודשי היעדרות.
בהתחשב באמור לעיל, לעניין בסיס השכר לעבר יש לפסוק לו בגין העדרותו סך של 31,500 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - סך כולל של 35,350 ₪.

הפסדי שכר לעתיד

נכותו של התובע הינה אורתופדית, ובהתחשב בעיסוקו היא בוודאי מכבידה. אולם, בשים לב לגילו היום (בן 29) ולכך שהנכות אינה בשיעור גבוה, סבורני כי אין מקום לפסיקת פיצוי על פי חישוב אקטוארי וכי יש לפסוק פיצוי גלובאלי.
בנסיבות העניין, אני פוסקת לתובע (כולל הפסד פנסיה) סך של 75,000 ₪.

עזרת צד ג'

עקב גילו ומצבו הרפואי, ימי אי הכושר שאושרו לו והניתוח לו נזקק בשנת 2010, אני מעריכה ראש נזק זה בסך של 7,500 ₪.

הוצאות

התובע לא צירף כל תיעוד בדבר הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. חרף האמור, ולפי שנזקק לטיפולים שונים ובוודאי נגרמו לו הוצאות נסיעה, אני מעריכה את הנזק ברכיב זה בסך של 2,000 ₪.

לסיכום

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 133,850 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ מהסך שנפסק, וכן את אגרת המשפט (משוערת למועד התשלום).

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.










ניתן היום,
ד' שבט תשע"ה, 24 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 14861-11/09 מוחמד יחיא נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פורסם ב-ֽ 24/01/2015)