פסקי דין על דורי ברקל | פסקי דין על הנתיב המהיר בע"מ

45729-04/12 תצ     24/11/2014




תצ 45729-04/12 דורי ברקל נ' הנתיב המהיר בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל־אביב-יפו

ת"צ 45729-04-12
ברקל
נ' הנתיב המהיר בע"מ
24 בנובמבר 2014
ב' בכסלו תשע"ה



לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור
(בקשה מס' 6)

המבקש (ה
תובע)
דורי ברקל


ע"י ב"כ
עו"ד דן רינגל
נ
ג
ד

המשיבה
(הנתבעת)
הנתיב המהיר בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד ברק טל
, עו"ד רות לובן ועו"ד ליאת בבלוקי־פילרסדורף


פ ס ק
-

ד י ן
בעקבות:
בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית מיום: 15.06.14
ל
פניי בקשה לאשר הסדר פשרה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.
1.

זו הגדרת הקבוצה: כל אדם, תאגיד או אישיות משפטית אחרת אשר אינם מנויים אצל המשיבה או לא היו מנויים אצלה ונסעו בראשונה או כמה פעמים (עד שקיבלו דרישת תשלום מאת המשיבה) בנתיב המהיר בלי להפקיד פיקדון או להירשם מראש, ושאותם חייבה המשיבה בתשלום פיצויים, החזר הוצאות או חיובי פיגורים אחרים כלשהם בגין אותן נסיעות, והכול – מיום פתיחתו של הנתיב המהיר (ינואר 2011).

הנתיב המהיר הנזכר כאן הוא זה שמפעילה המשיבה בכביש מס' 1 מכוח חוק נתיבים מהירים, התש"ס–2000 (להלן:
חוק נתיבים מהירים
) והתקנות שהותקנו לפיו. הנוסעים בנתיב, שתחילתו במחלף נמל התעופה בן-
גוריון וסופו בכניסה הדרומית לעיר תל-
אביב, מחויבים בתשלום אגרה, ברישום מראש או במהלך הנסיעה. בבקשת האישור נטען כי השלטים שהציבה המשיבה בנתיב ואשר מכוונים את הנהגים לעמדת התשלום, המוצבת בחניון ,,חנה-
וסע'' על-
יד מחלף שפירים, מטעים את מי שלא נרשמו קודם לנסיעה וגורמים להם להחמיץ אותה. אליבא דמבקש, ביום 11.12.11 גמלה בלבו ההחלטה לנסוע בנתיב המהיר, ובכניסה אליו חזה בשלט שבו נכתב
,,לרשומים או למשלמים במזומן''
וכן
"registered or cash"
(נספחים 2, 3 לבקשה לאישור). שלט נוסף כיוון
,,לרישום''
ובזה שתחתיו הופיעו חץ שנטה לימין, לעבר גשר, ואיורים שרימזו על חניון קרוב ועל חניה לאוטובוסים. המבקש חלף מתחתיהם והלאה בלי לסטות מהנתיב, לפי שהניח כי אינם מיועדים לשכּמותו וכי בהמשך הנסיעה יפגוש בעמדת התשלום. משסיים את הנסיעה בלי ששילם סבר המבקש כי דרישת תשלום תישלח לביתו על סמך צילום לוחית הרישוי של הרכב, אלא שכעבור חודש וחצי לערך קיבל חשבונית לתשלום פיצוי והחזר הוצאות מלבד האגרה (נספח 5 לבקשה לאישור), כקבוע בחוק נתיבים מהירים ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), התשע"א–2010. להשקפת המבקש, המשיבה יצרה מצג שווא לפני החולפים בנתיב המהיר ובתשלומים שנדרש לשאת פרט לאגרת הנסיעה הוא חויב שלא כדין. אם כן עילות התביעה הן כדלקמן:

א)

הטעיה בפרסום, לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן:
חוק הגנת הצרכן
);
ב)

ניצול מצוקת המשתמשים בנתיב המהיר, לפי סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן;
ג)

הפרת חובת הגילוי, לפי סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן;
ד)

רשלנות והפרת חובה חקוקה, לפי סעיפים 35 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאמה;
ה)

הפרת חוזה בהטעיה, לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973.
ו)

עשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979.

הסעד שהתבקש בבקשה לאישור היה השבה של כספי הפיצוי וההוצאות שגבתה המשיבה מחברי הקבוצה.

המשיבה מצדה גרסה כי פעלה על-
פי דין. השלטים שניצבו בנתיב המהיר נוסחו לפי ההוראות שנתנה לה הרשות הממונה והכתוב בהם שונה כמצוותה שלושה חודשים לפני שנהג בו המבקש: ההפניה
,,לרשומים או למשלמים במזומן''
באה תחת
,,לרשומים בלבד''
. למילים
,,לרישום''
שנכתבו בשלט שבכניסה לחניון

נוספו המילים
,,או תשלום''
(
"register or cash"
, באנגלית), והדבר נעשה לבקשת המשיבה, שהוגשה לרשות עקב פניות מנהגים שטענו כי הנוסח שקרא המבקש מבלבל. היה זה כחצי שנה אחרי שנסע המבקש את הנסיעה מושא הבקשה וכחודשיים אחרי שהגיש את התובענה (ראו נספח ה לתשובה לבקשת האישור). המשיבה הדגישה כי את תוכנם של השלטים שהיא מציבה, את ממדיהם ואת מקומם קובעות רשויות המדינה, וחוזה הזיכיון שנכרת בינה לבין המדינה לא הקנה לה שום שיקול דעת להחליט בנושא. היא ביקשה לחסות תחת חזקת החוקיות וטענה כי למעשה ניסה המבקש לתקוף את החלטת הרשויות בעקיפין. על כך השיב המבקש כי המחדל היה של המשיבה וכי פנייתה לרשות אך מלמדת שכאשר נוצרה אי-
בהירות היא ראתה לנכון להשתדל אצלה בשביל לסלקה. הוא הוסיף שממילא הייתה זו חובתה, מה גם שחוק נתיבים מהירים העניק לה סמכות של רשות תִמרור מקומית.

המשיבה סברה כי לבית משפט זה לא קמה הסמכות לדון בהשגותיו של המבקש על חיובו, באשר המבקש לא פנה לעַרכה הנכונה. היא הסבה את תשומת הלב לעובדה שחוק נתיבים מהירים (סעיף 4ח) מטיל על שר התחבורה ועל האוצר למנות ועדות ערר. זה הפורום היחיד המוסמך לדון בטענות של נהגים נגד חיובם בפיצוי, ואילו לבית המשפט הסמכות לבקר (ברשות) את החלטות הוועדה. המבקש ביקש לקבל כי זהו אחד המקרים המיוחדים שבהם ראוי לפנות ישירות לבית המשפט כדי לתקן את המעוות, וכי דעה זו מקבלת משנה תוקף מתשובתה של המשיבה לפנייה שהקדים להגשת התובענה.

זאת ועוד: המשיבה טענה על סמך הנתונים שבידיה כי לא חלה עלייה דרמטית במספר המשלמים בעמדת התשלום בעקבות החלפת השלטים שעליהם קבל המבקש (בהקשר זה ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורה 22, וכי מעובדה זו כשלעצמה נובע שהנהגים ידעו היכן הם נדרשים לשלם ולא היה דבר בשלטים שיטעה אותם. על כל פנים המשיבה ציינה גם כי המידע הנדרש מצוי כולו באתר המרשתת, בעמוד ברשת חברתית ובמוקד הטלפון שהיא מפעילה, ושם מבהירים שמי שלא שילם תמורת הנסיעה צריך לפנות אליה בו ביום. המשיבה חלקה על הטענה כי המבקש או איזה מחברי הקבוצה לא שילם בגלל טעות, וגרסה שאף אם נֹאמר כי נפלה שגגה – עליה היה חייב לעמוד עוד בתום הנסיעה הראשונה בנתיב המהיר, ויש לחייב אותו ברשלנות תורמת לנזק שספג משום שלא דיווח עליה ולא שילם במועד.

לכל זה, סיכמה המשיבה, השלכה על ראיית הקבוצה כמקשה אחת: משהוגשה התביעה שוב לא נוכל לזהות את אותם חברים שלא הייתה להם כוונה להשתמט מהתשלום אך מלכתחילה לא ידעו איפה לשלם וטעו בראותם את השלטים, שכן כעת ינסה כל מי שנמנע מהתשלום להיתלות בטעות שלכאורה גרמו לו השלטים. המשיבה טענה כי המבקש הסתמך על הנחות שלא הראה כיצד ניתן לאששן והתעלם משאלות רבות שיש לשאול כל חבר וחבר בקבוצה.

2.

במהלך הקדם-
משפט, לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחיהם ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, המליץ בית המשפט לפני הצדדים לנהל משא-
ומתן, והרי מונחת על שולחני הבקשה לאישור הסדר הפשרה. הודעה על הגשת הבקשה ראתה אור ביום 23.07.14, בינתיים לא הוגשו התנגדויות או הודעות פרישה מההסדר והיועץ המשפטי לממשלה לא מצא לנכון להתערב בו, ורק הסתייג מטענות המשיבה בדבר שיקול דעתה בהחלטות על השילוט בנתיב המהיר. ההכרעה בעניין זה אינה רלוונטית כעת, ובהחלטה אם לאשר את הסדר הפשרה איני רואה מקום לדון במחלוקת שהתגלעה בין המדינה ובין המשיבה בשאלה למי הסמכות להחליט אילו שלטים יוצבו בצד הכביש וכיצד.

עיקרי ההסדר (נספח א לבקשה לאישורו) הם אלו: בתוך תשעים יום מהיום תציב המשיבה שלטים חדשים בנתיב המהיר, שנוסחם וגודלם כמפורט בנספח ד להסדר הפשרה. עתה יוזהרו הנהגים בזה הלשון:

הימנעו מחיוב נוסף
תשלום, פטור או
רישום – בחניון

הטקסט ייכתב בשפות העברית, הערבית והאנגלית. כמו-
כן
תפצה המשיבה את חברי הקבוצה בסכום של 50,000 ₪. הכספים ישולמו לעמותת אור ירוק, והמשיבה הצהירה כי העברת הכספים לעמותה זו אינה חלק מתכנית תרומה שהיא מקיימת דרך כלל. לסיום הסכימו הצדדים כי הסדר זה לא יחול על משתמשים בנתיב המהיר שהגישו ערר לפי חוק נתיבים מהירים ובו שטחו את הטענות ואת עילות התביעה שהעלה המבקש בבקשתו לאישור התובענה הייצוגית.

3.

בראות עיניי ההסדר דנן הוא הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וסיום הסכסוך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. ראשית, המשיבה שינתה את נוסח השלטים המכוונים לעמדת התשלום שבחניה מיד לאחר שהוגשו התובענה והבקשה לאישורה, כך שכיום רשום
,,לרישום או לתשלום''
. דומה כי בכך פג החשש מפני חוסר הבהירות שהיה יכול להיווצר נוכח נוסחם הקודם של השלטים. עם זאת, על-
פי טענת המשיבה, מספר המשלמים לפני הצבת השלטים המתוקנים אינו נופל בהרבה ממספרם לאחריה. ייתכן שחלק מהנהגים הוטעה בשעתו למקרא השלטים, אך כאן דעתי כדעתה: בתום הנסיעה הראשונה, משהבין הנהג כי מכונת תשלום אינה מוצבת בשום קטע של הדרך פרט לתחילתה, היה עליו לפנות למשיבה ללא דיחוי ולזער את נזקיו. בל נשכח כי בכניסה לנתיב המהיר נרשם בפירוש
,,לרשומים או למשלמים במזומן''
, כך שלא הייתה סיבה להבין בטעות כי דרישת התשלום תגיע בדואר, ואף לא היה צורך להציב על-
יד סוף הנתיב שלט המזכיר למי שלא שילם לעשות זאת בהקדם (ראו סעיף 43 לתשובה לתשובה לבקשה לאישור).

נוסף על כך דומה כי את חברי הקבוצה שטעו בראותם את השלטים בנוסחם הראשון אין אפשרות לאתר, וזאת משני טעמים. האחד, ברי שאם תוצג לנהגים בסקר השאלה מדוע נהגו כפי שנהגו ישיב מי שלא שילם, לאחר מעשה, כי הנוסח הוליך אותו שולל. הטעם האחר הוא, פעם נוספת, ההפרש בין מספר המשלמים בטרם תוקנו השלטים לבין מספרם לאחר מכן. פער זה, שאיננו רחב, מצביע על כך שמספר הטועים לא היה רב. מכל מקום מי שהגישו ערר, טענותיהם לטעות תישקלנה באותה עַרכה.

אם בשלטים הנוכחיים לָא סגי כדי להבהיר את התמונה, הואילה המשיבה בהסדר זה להוסיף אף אזהרה מחיוב נוסף. האזהרה אך תיטיב עם ציבור הנהגים בכלל ועם חברי הקבוצה בפרט, וכאשר מצרפים לכך את סכום הפיצוי שישולם לעמותה נראה כי ההטבה גדלה עוד יותר.

מן הנימוקים שפורטו עד הנה אינני מוצאת הכרֵח למנות בודק להסדר הפשרה. בנסיבותיו של תיק זה, שבהן כלל לא בטוח כי יהיה ניתן לדלות מתוך כלל הקבוצה את מי שטעו בשל השילוט בנוסח הקודם – כאמור, ספק רב שסקר בקרב הנהגים יניב את גודלה האמִתּי של הקבוצה – נותרה קביעת היקפו של הפיצוי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. הסכום שהסכימה המשיבה לשלם מגלם, להבנתי, פיצוי גלובלי למספר בלתי ידוע של נהגים שהשלטים הטעו אותם. לזאת יש להוסיף את שאלת הרשלנות התורמת שעוררה המשיבה, את שיעורה ואת השפעתה על סכום הפיצוי המגיע לקבוצה בכללותה ולכל אחד מהחברים בה.

על יסוד האמור לעיל, ובשים לב לעובדה שעודנו מצויים בשלביו הראשונים של ההליך המשפטי, הסדר הפשרה עדיף בעיניי מניהול ההליך עד תומו. אין לומר אל-
נכון שאילו נקב הדין את ההר היה הפיצוי לחברי הקבוצה גדול פי שבעת מונים מזה שעליו הסכימו הצדדים בהסדר שלפניי, בעיקר בגלל הקושי לסרטט בדיוק את גבולותיה של הקבוצה – ומנגד יש לזכור כמובן את ההוצאות המרובות הכרוכות בהידּיינות.

אשר-
על-
כן אני רואה לנכון לאשר את התובענה הייצוגית ואת הסדר הפשרה, ובכלל זה המלצת הצדדים לפסוק למבקש

גמול בסכום של 15,000 ₪ ולפרקליט המייצג שכר טרחה בסך 85,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף. סכומים אלו משקפים באופן הוגן וראוי את הטרחה בייזום הליך מורכב זה וניווטו, את חשיבותו הציבורית ואת התועלת שיפיק הציבור מהסדר הפשרה. מחצית מכל סכום תשולם בתוך עשרה ימים מהיום, והמחצית הנוספת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל – לאחר הדיווח על ביצועו של פסק-
הדין. את הדוח יגישו הצדדים לא יאוחר מיום 01.03.15. פסק-
דין זה הוא בבחינת מעשה בית
דין
בעילות התביעה ובסעד שפורטו בסעיף 1 לעיל, ככל שהדברים אמורים בחברי הקבוצה.

ניתן בלשכתי היום, ב' כסלו תשע"ה (24 בנובמבר 2014).

המזכירות תשלח העתק פסק-
הדין לצדדים. הצדדים ישגרו העתקים למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.

פרסום שני – ביומונים ידיעות אחרונות וגלובס. התיק נקבע בזאת לתזכורת פנימית ביום 01.03.15.

שושנה אלמגור
, שופטת







תצ בית משפט מחוזי 45729-04/12 דורי ברקל נ' הנתיב המהיר בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/11/2014)