פסקי דין על דוד אורון

62657-07/14 פ     15/03/2015




פ 62657-07/14 מדינת ישראל נ' דוד אורון





בפני

כב' השופט חאלד כבוב
בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד יעל ענתות
ואבי ארוניס
המאשימה
נגד
דוד אורון

ע"י ב"כ עו"ד יחיאל כשר
הנאשם

גזר דין

פרטי האישום:
1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע כל העבירות המיוחסות לו בשני האישומים. באישום הראשון, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של אי קיום הוראת סעיף 36 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") יחד עם תקנה 2(א) לתקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעל שליטה בה), תשס"א-2001 - עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ובעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, נשוא האישום השני.
2. על פי המפורט בחלק הכללי, יעד נציגויות תעשיות בע"מ (להלן: "יעד" או "החברה") הייתה בין השנים 2008-2010 חברה ציבורית כאשר הנאשם היה בתקופה הרלוונטית בעלים של אשכול חברות שהוחזקו ברובן באמצעות שתי חברות פרטיות שבבעלותו: סולאור השקעות בע"מ וסולאור החזקות וניהול בע"מ (להלן יחד: "קבוצת סולאור"), ובאמצעות חברות פרטיות אלה החזיק כ-45% ממניות חברת יעד כך שהיה בעל שליטה ביעד כהגדרתה בחוק ניירות ערך. הנאשם גם שימש כנושא משרה בפועל ביעד, וקיבל החלטות בנוגע לניהול השוטף של החברה, הנחה את מנכ"ל החברה אודות ביצוען של החלטות אלה, ניהל משאים ומתנים למכירת נכסים מהותיים של החברה, היה מורשה חתימה בחשבוניותיה, השתתף באופן פעיל בישיבות הדירקטוריון ואף חתם על הדוחות הכספיים לשנת 2009, הוא אף מונה לדירקטור ביום 10.7.2008.
חברת יעד הוקמה על ידי הראל זוטא (להלן: "זוטא") שהיה גם בעל השליטה והמנכ"ל שלה עד שנת 2007, אז מכר את החזקותיו לנאשם ובמסגרת הסכם זה סוכם שזוטא יוסיף לכהן כמנכ"ל וכיו"ר דירקטוריון.
גדי חזוט (להלן: "חזוט") כיהן בין השנים 2004-2011 כסמנכ"ל כספים בקבוצת סולאור והיה מעורב בניהול הכספים השוטף של יעד, השתתף בישיבות הדירקטוריון, עבד מול רואי החשבון של החברה וביצע פעולות בכספי החברה מתוקף היותו מורשה חתימה בחשבונותיה.
3. לפי המפורט באישום הראשון, ביום 4.2.2009, ביצעו זוטא וחזוט, בהוראת הנאשם, העברה בנקאית בסך 1,025,000 ש"ח מחשבון יעד בבנק איגוד לחשבון בבנק הפועלים על שם "שירים ושערים" כאשר הנאשם מוסר להם שמדובר בהשקעה פיננסית שמתבצעת דרך בית השקעות, כאשר בפועל "שירים ושערים" עסקה בעת הרלוונטית במתן שירותי מטבע, המרת מט"ח וניכיון שיקים ולא עסקה בהשקעות פיננסיות. תמורת העברת סכום זה, העבירה "שירים ושערים" לנאשם ביום 6.2.2009 סכום של מיליון ש"ח במזומן.
בסמוך לפני פרסום דוח הרבעון השני לשנת 2009, פנו רואי החשבון המבקרים של יעד לחזוט וזוטא וביקשו מהם להעביר מסמכים ומידע בנוגע להשקעת הכספים ב"שירים ושערים". אלה פנו לנאשם אולם לא קיבלו ממנו את המסמכים וביום 27.5.2009, לאחר שיעד לא הציגה את המסמכים הנדרשים ומשלא נחה דעתם של רואי החשבון מתשובות החברה, העביר חזוט ליעד בהנחיית הנאשם סכום של 1,057,000 ש"ח מחשבונות קבוצת סולאור. בעשותו כן קיבל הנאשם מיעד במרמה את הסכום הנ"ל, וגרם לחברה שלא לדווח לציבור על משיכת הכספים כעסקה עם בעל השליטה כדי להטעות משקיע סביר, הכל בנסיבות מחמירות.
4. לפי המפורט באישום השני, ביום 4.6.2008, התקשרה יעד בהסכם למכירת זכויותיה בנכס לחברת "סהר החזקות" תמורת סכום של 61 מיליון שקלים. במסגרת עסקה זו, שילמה יעד דמי תיווך בסכום של 880,687 ש"ח לגדי אלמליח (להלן: "אלמליח") ששימש כמתווך בעסקה. דמי התיווך הועברו לאלמליח במהלך חודשים אוגוסט עד נובמבר כאשר בחודש נובמבר העביר אלמליח סכום של 230,000 ש"ח מהסכום שקיבל מיעד למתווך נוסף בעסקת מכירת הנכס (להלן: "המתווך הנוסף").
החל מיולי 2007 ובמהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום החזיק אלמליח במניות יעד בשיעור של 5%-14% ומכח החזקות אלה היה אלמליח בעל עניין כהגדרתו בחוק ניירות ערך. לכל המאוחר בשנת 2009, החל אלמליח להעמיד לטובת הנאשם ולקבוצת סולאור הלוואות כספיות בסכומים ניכרים, כאשר בחודש יוני 2009 לכל המאוחר, החל משא ומתן בין הנאשם לבין אלמליח אודות עיגון החוב בהסכם כתוב בין הצדדים וזה נחתם ביום 7.8.2009 ולפיו החוב האישי של הנאשם לאלמליח באותה עת עמד על 13.6 מיליון ש"ח.
במהלך שנת 2009, במועד שאינו ידוע אך מוקדם לחודש יולי 2009, ביקש הנאשם להביא לאישור מוסדות יעד עסקה שבמסגרתה תלווה יעד סכום של 5 מיליון שקלים לקבוצת סולאור. דירקטוריון יעד אישר את ההלוואה וביום 1.7.2009 פרסמה יעד דיווח לציבור ובו הודיעה על כינוס אסיפה כללית לאישור הלוואה ליום 5.8.2009.
במועד שאינו ידוע אך קודם ל- 19.7.2009, פנה הנאשם לאלמליח וביקש ממנו להצביע באסיפה ולתמוך באישור ההלוואה, אלמליח כרך את הסכמתו להצבעה בקבלת החזר מיעד על סכום של 115,000 ש"ח, מחצית מהסכום שהעביר למתווך הנוסף בעסקת מכירת הנכס בנובמבר 2008.
ביום 19.7.2009 ביקש הנאשם מזוטא להעביר לאלמליח סכום של 80,000 ש"ח תוך שהוא מסביר לו כי מדובר בהשלמה לדמי התיווך המגיעים לאלמליח במסגרת עסקת מכירת הנכס משנת 2008. זוטא אכן העביר את הסכום לאלמליח. ביום 5.8.2009, עקב היעדר מניין מספק להצבעה, לא התקיימה הצבעה באסיפה הכללית וזו נדחתה ליום 12.8.2009. באותו יום ביקש הנאשם מזוטא להעביר לאלמליח סכום נוסף של 35,000 ש"ח, גם הוא כהשלמה לדמי התיווך ששולמו לאלמליח במסגרת עסקת מכירת הנכס ואכן ביום 6.8.2009 הועבר סכום זה.
ביום 9.8.2009 העניק אלמליח ייפוי כח לעו"ד איציק כהן על מנת שיצביע בעבורו באסיפה הכללית והנחה אותו לתמוך באישור ההלוואה, תוך שהוא מסמן את עצמו כמי שאינו נגוע בעניין אישי לעניין ההצבעה. ביום 12.8.2009 אושרה ההלוואה על ידי האסיפה הכללית.
החלטתו של הנאשם להיענות לבקשת אלמליח ולהעביר לו סכום של 115,000 ש"ח מחשבונות יעד, שעה שהוא מנהל עם אלמליח משא ומתן על תנאי החזר החוב האישי שלו לאלמליח, ובעת שהוא מבקש מאלמליח להצביע באסיפת בעלי המניות של יעד בעד מתן ההלוואה מיעד לקבוצת סולאור היא החלטה שהתקבלה בניגוד עניינים. בעשותו כן נהג הנאשם בתפקידו כמנהל בפועל ביעד, במרמה והפרת אמונים הפוגעת בחברה.
הסדר הטיעון:
5. ביום 29.10.2014 הגישו הצדדים לבית המשפט הסדר טיעון חתום במסגרתו הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום ויורשע בעבירות המפורטות בכתב האישום. הצדדים יבקשו מבית המשפט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: (1) מאסר - המאשימה תגביל את עצמה בטיעונה לעונש מאסר שלא יעלה על 10 חודשים, בעוד הנאשם יטען לעונש שלא יפחת מ-5 חודשי עבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, ובנוסף (2) קנס כספי, מאסר על תנאי, מאסר חלף תשלום הקנס והתחייבות להימנע מהעבירה על פי כתב האישום, הכל לפי שיקול דעת בית המשפט.
כן הוסכם בין הצדדים כי בהתאם לסעיף 226 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") יוגבל הנאשם מלכהן כדירקטור בחברות ציבוריות או בחברות פרטיות שהנפיקו איגרות חוב לציבור לתקופה של חמש שנים החל מיום מתן גזר הדין. כמו כן הוסכמו בהסדר הטיעון סוגיות נוספות שאינן רלוונטיות להליך הפלילי.
6. בישיבה מיום 29.10.2014, עתר ב"כ הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן והמאשימה הותירה העניין לשיקול דעת בית המשפט, על כן הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר.
תמצית טיעוני המאשימה לעונש:
7. ב"כ המאשימה עו"ד ארוניס עתר לבית המשפט לקבוע שהעונש הראוי במקרה זה הינו 10 חודשי מאסר בפועל זאת בשים לב לעובדה שמדובר בשני אירועים נפרדים, לא רק מבחינת ההתרחשות הכרונולוגית אלא גם מבחינה עובדתית.
הנאשם היה כאמור בעל שליטה בחברה ציבורית, היה האיש החזק בחברה, הוא החזיק בכל הסמכויות ולקח על עצמו את תפקיד הניהול בפועל, הוציא מהחברה סכום כסף נכבד מאוד באמתלה של העברת הסכום לחברה שמתמחה בהשקעות פיננסיות בעוד שמדובר בנותנת שירותי מטבע ורק עקב התערבותם של רואי החשבון של החברה לקראת עריכת הדוחות הכספיים שלה הוחזר הכסף כולל ריבית. כמו כן, הפנה התובע לאירועים נשוא האישום השני במסגרתם פעל הנאשם תוך ניגוד עניינים ותוך מרמה והפרת אמונים בתאגיד. עו"ד ארוניס עתר לבית המשפט לקבוע שמדובר בפגיעה משמעותית בערכים המוגנים במקרה זה, בראש ובראשונה באמון שניתן בנאשם כמי שהחזיק בסמכויות נרחבות ושלט בענייני התאגיד, אף שלא נשא במשרה באופן פורמאלי, הפנה לפגיעה בתאגיד שגם אם פגיעה זו לא הייתה התולדה של קריסתו של זה, הרי אין ספק שמדובר בממשל תאגידי לוקה בקבלת ההחלטות. כמו כן, התובע הפנה למדיניות הענישה שנהוגה (ת"פ (מחוזי ת"א) 12003-08-13 מדינת ישראל
נ' אילן אופיר (3.9.2014) (להלן: "פרשת אופיר"), ע"פ (מחוזי ת"א) 70783/06 אהרון הראל נ' מדינת ישראל
(26.10.2008), ת"פ (מחוזי ת"א) 51394-12-10 מדינת ישראל
נ' אמנון ברזני (9.9.2013) (להלן: "פרשת ברזני")).
באשר לאישום השני, הפנה התובע לע"פ 677/14 דני דנקנר נ' מדינת ישראל
(17.7.2014) ככזו שיכולה לשמש כרף עליון, שם הורשע הנאשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הפנה לת"פ (שלום י-ם) 12166-09-12 מדינת ישראל
נ' יצחק כהן (10.10.2013), כמו כן הפנה למגמת ההחמרה במדיניות הענישה והוסיף וציין שגם אם יבחר בית המשפט בסופו של דבר לגזור את הרף התחתון שבהסדר הטיעון, הרי יש להורות שזה ירוצה מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות.
התובע הוסיף וציין שבמסגרת שיקולי המאשימה להסדר הטיעון נלקחו בחשבון כל אותן נסיבות מקלות, לרבות חרטה שהביע הנאשם, חסכון במשאבים ונכונות להודות כאמור עוד בשלב מוקדם.
באשר לרכיב חלוף הזמן, מדובר במעשים שבוצעו בשנת 2009, כתב האישום אמנם הוגש בשנת 2014 כאשר רק בשנת 2012 הועבר התיק לפרקליטות, נערכו שימועים, נוהל משא ומתן עם מנכ"ל החברה וזו הסיבה לחלוף הזמן מאז ועד להגשת כתב האישום.
עו"ד ארוניס טען שאין מקום להקלה בעונש הנאשם משיקולי שיקום כי הרי לרוב מדובר בנאשמים נורמטיביים. הוסיף וציין שהמאשימה אינה עומדת על הטלת קנס משמעותי בשים לב למצבו הכלכלי של הנאשם ולעובדה שלא השיג טובת הנאה ישירה מהמעשים.
תמצית טיעוני ההגנה לעונש:
8. עו"ד כשר הגיש בית המשפט כרך ובו ריכוז של המסמכים והאסמכתאות שמשמשים את ההגנה בשלב הטיעונים לעונש הכוללים העתק מתסקיר שירות המבחן, מכתב עדות אופי של מנכ"ל משרד הבטחון והעתק מארבעה גזרי דין שניתנו על ידי בית המשפט בערכאות שונות כפי שיפורט בהמשך. עו"ד כשר ציין בפתח טיעונו שאין ההגנה חולקת על הטיעון שמדובר בשני אירועים נפרדים אך ביקש להדגיש שברכיב של נסיבות העבירה, הרי לא נגרם שום נזק לחברה, קופתה לא נפגעה אף לא בשקל, הכסף הוחזר לחברה אחרי כ-100 ימים עם ריבית ובאישום השני לא נטען שהכסף שהועבר למתווך לא הגיע לו מכח עסקת התיווך.
עו"ד כשר ביקש להדגיש את העובדה שהכספים הוחזרו לחברה בלא התערבות של הרשויות, הרבה עוד בטרם פתיחת החקירה ובעניין זה הוא הפנה לע"פ (מחוזי ת"א) 70783/06 אהרון הראל נ' מדינת ישראל
(להלן: "פרשת הראל").
באשר למתחם הענישה, הפנה עו"ד כשר לשני גזרי דין שניתנו בפרשת ברזני (ברזילי) שבה החליט בית המשפט שמשנקבע מתחם ענישה על ידי באי כח הצדדים, יש צורך בקיומה של סיבה מיוחדת שלא לכבד הסדר זה. כן הפנה אף הוא לפרשת אילן אופיר.
עו"ד כשר אמנם לא טען לקיומה של הגנה מן הצדק אך ביקש להדגיש את העובדה שהחקירה ברשות הושלמה בשנת 2012 ורק בחלוף כשנתיים וחצי הוגש כתב האישום, כך שמדובר ברכיב נכבד מאוד של עינוי דין שעל בית המשפט להביאו בחשבון שעה שהוא גוזר את דינו של הנאשם.
באשר לנסיבות האישיות של הנאשם, הפנה עו"ד כשר לאמור בתסקיר שירות המבחן. אמנם הוא הוסיף וציין ששיקול הדעת הוא של בית המשפט ולא של שירות המבחן ושבית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצת שירות המבחן, אך עתר לבית המשפט לשקול את האמור בתסקיר כנסיבה שמטה את הכף לטובת הנאשם.
הסנגור הפנה גם למכתבו של מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במילואים דן הראל, שמדובר בנאשם שהקדיש חלק ניכר משנותיו היפות למדינה בעת שירותו הצבאי ביחידות שדה בהצלחה גדולה, השתחרר בדרגת אל"מ, השתתף במערכות ישראל, סיכן נפשו בצורה הכי ישירה למען המדינה. עו"ד כשר ביקש להדגיש את העובדה שהנאשם לא פנה למנכ"ל משרד הביטחון ולא לכל גורם אחר כדי לקבל מכתבי המלצה וזאת בשל אופיו של הנאשם שלא ראה לנכון לפנות למכריו הרבים בשעת מצוקה כדי לסייע לו משום אישיותו המופנמת, הרצון שלו שלא להביך את אותם מכרים, הגאווה שלו, כל אלה הביאו את הסנגור בעצמו לפנות למנכ"ל משרד הביטחון שהביע נכונות מיידית להגיש מכתב זה, שנכתב באופן בלעדי על ידי מנכ"ל משרד הביטחון תוך הדגשה שידוע לו שהנאשם מואשם בעבירות נשוא כתב האישום.
מדובר בנאשם בן 70, חולה מאוד, בעל דרגת נכות של 96%, שעולמו הכלכלי חרב עליו, שהיה בעבר בעל שליטה בחברות פרטיות וציבוריות לא מעטות, שלא ביצע "תספורת" להחזקות הציבור והגיע עד כדי פשיטת רגל כדי לא לפגוע בציבור בעלי המניות כאשר הוא נוטל על עצמו את כל ההתחייבויות להחזיר לציבור את כספי ההשקעה שלו.
עו"ד כשר גם ביקש להדגיש את העובדה שהוא בעצמו מייצג את הנאשם ללא קבלת כל תשלום, מדובר בנאשם שעברו נקי ללא כל רבב. לבסוף הפנה הסנגור לשורה של פסקי דין שתומכים בעתירתו להקל בעונשו של הנאשם החל מפרשת ברזני עבור לפרשת מיכאל אילון (ת"פ (שלום ראשל"צ) 27532-05-10 מדינת ישראל
פמ"מ נ' מיכאל אילון (3.12.2014)), פרשת אופיר, פרשת הראל, אלה מקרים בהם בתי המשפט מצאו לנכון להתחשב בנסיבות אישיות כגון: גיל לא צעיר, הודאה, נטילת אחריות, מידת הנזק שנגרמה לחברה על ידי אותו נאשם, נכונות הנאשם לפצות על הנזק שמעשיו גרמו וכיוב' שיקולים.
הסנגור הדגיש את אופיו הצנוע של הנאשם, איש שכל חייו פעל ללא רבב, אדם מבוגר, לא בריא שירד לגמרי מנכסיו, שאינו מוכן לפנות למכריו הרבים לסייע בידו.
דברי הנאשם: הנאשם עצמו ביקש להדגיש את העובדה שהוא לא בחל בשום אמצעי אישי לטובת החברות הציבוריות, בכולן הוא נתן ערבות אישית והשקיע את כל נכסיו האישיים, הוא הביע צער על עצם ההיקלעות לסיטואציה זו, הוא הוסיף שיקבל כל עונש שיוטל עליו.
תסקיר שירות המבחן:
9. הוגש תסקיר מפורט ומקיף על ידי שירות המבחן שסקר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כמו גם שירותו הצבאי שנמשך על פני 20 שנים, עבור להשתלבותו בעולם העסקים, הקושי והמצוקה אליהם נקלע עקב הסתבכותו הכלכלית, נטילת האחריות על עצמו, הפגישות עם אשתו של הנאשם, המסגרת המשפחתית התומכת, ההתרשמות מאדם בעל נורמות וערכים מקובלים, מתפקד כראוי בעל יכולת וכישורים, אחריות אזרחית וחברתית, נעדר מעורבות בעבריינות למעט האירועים נשוא תיק זה, היותו מחוסר עבודה ותחושת הכישלון הקשה נוכח מצבו הנוכחי, היעדר סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד, שיתוף הפעולה המלא איתו, אדם מבוגר המתמודד עם תקופה קשה ומתמשכת תוך תשלום מחירים גבוהים, החשש מעונש מאסר וההמלצה בפני
בית המשפט להימנע מהטלת מאסר בפועל ולהסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
דיון והכרעה:
10. תיקון 113 לחוק העונשין יצר מנגנון תלת שלבי בעת גזירת העונש. בשלב הראשון על בית המשפט לבדוק האם הנאשם הורשע בכמה עבירות והאם אלה מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. כאשר מדובר במספר אירועים על בית המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע, או עונש כולל לכלל האירועים.
בשלב השני, בית המשפט אמור לקבוע את מתחם העונש ההולם ובנדון עליו להתחשב בשלושה פרמטרים, הכל כאמור בסעיף40ג(א) לחוק העונשין: ראשית, בערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין.
בשלב השלישי, על בית המשפט לבחון את הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתחשב בהן, לגזור את הדין. העונש נגזר בתוך מתחם הענישה למעט נסיבות חריגות של שיקום או צורך יוצא דופן בהגנה על שלום הציבור.
ראה לצורך זה את ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל
(5.8.2013) בו התייחס בית המשפט העליון בהרחבה לתיקון 113 לחוק העונשין שבמסגרתו נקבע כאמור המנגנון התלת שלבי בגזירת העונש.
השלב הראשון - ריבוי עבירות:
11. במקרה שבפני
י אין מחלוקת בין הצדדים שמדובר בשני אירועים נפרדים, הן מבחינת זמן ביצוע העבירות והן מבחינת מהותם ותכליתם של המעשים שעמדו בבסיס האישומים.
השלב השני - קביעת מתחם העונש ההולם:
12. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם, יתחשב בית המשפט בעקרון המנחה - הלימה בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין). כן יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין).
שיקולים לכיבוד הסדר טיעון:
13. הצדדים באו לבית המשפט ובאמתחתם הסדר טיעון שבמסגרתו הם הציעו מתחם עונש הולם בין 5 ל-10 חודשים, כאשר עתירת ההגנה הינה להטלת הרף התחתון של העונש המומלץ עם אפשרות לריצוי בעבודות שירות בעוד שעתירת המאשימה הינה לרף העליון, כאשר גם אם בית המשפט לא יקבל עתירה זו ויאמץ דווקא את עמדת ההגנה, גם אז ראוי שבית המשפט יורה שהעונש ירוצה מאחורי סורג ובריח.
בית המשפט העליון עמד על כיבוד הסדר הטיעון בשורה ארוכה של פסקי דין, והכיר בתרומתם וערכם של אלו לטובת ההליך המשפטי ועל הצורך לכבדם, תוך הדגשת האינטרס הציבורי בקיומו של מוסד הסדרי הטיעון ועל ההצדקה הרעיונית ביתרונות של הסדר אשר עולים לאין שיעור על חסרונותיו. בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 577 (2002) (להלן: "פרשת פלוני") עמדה על כך כב' השופטת ד' ביניש (כתוארה אז), בהרחבה:
"ככלל, בית המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם...".
בית המשפט העליון מרחיב בפרשת פלוני בדבר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון הסדר טיעון, כאשר הנטייה היא לכבד את הסדרי הטיעון, זאת למעט במקרים חריגים ויצאי דופן בהם מוצא בית השפט לקבוע שהעונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון מפר את האיזון בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור ואינו מאזן כראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים.
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו:
14. לעניין הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירות ניתן להתייחס כמקשה אחת לעבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת שני האישומים. כאמור, הנאשם הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, אי קיום הוראת סעיף 36 לחוק ניירות ערך יחד עם תקנה 2(א) לתקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעל שליטה בה), תשס"א-2001 - עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ובעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, נשוא האישום השני.
הערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע עבירות אלו כולל בחובו ערכים כמו הגינות ושקיפות בשוק ההון והאמון של הציבור בנושאי המשרה ובעלי השליטה בחברות הציבוריות. האינטרס המוגן בעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין הוא להבטיח תפקוד נאות של מנהלי התאגיד, תוך העדפת האינטרס התאגידי ולא זה האישי.
בע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל
(31.12.2008) התייחס בית המשפט העליון לתכליתה של העבירה מכוח סעיף 425 לחוק העונשין, תוך הבהרה כי מדובר בהגנה על התאגיד מפני התנהלות בניגוד עניינים של מנהליו:
"הרציונל לקיומה של העבירה שבסעיף 425 לחוק העונשין (שעניינו מרמה והפרת אמונים בתאגיד), כמו גם העבירות הקבועות בסעיפים 423, 424ו-424א לחוק העונשין, הוא חובות האמון של נושא המשרה בתאגיד (ראו: קרניאל, בעמ' 105).יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא מ' אלון, שהובאו לעיל (פסקה 194) בהקשר אחר:
'סעיף 425 לחוק אין ענינו הגנה על הציבור, אלא על התאגיד. יסודו בחובת האמון החלה על מנהל התאגיד, אשר בהיותו פועל בשל אחרים ובעבורם עליו לפעול כלפיהם ביושר ובהגינות... הוראה זו נועדה להבטיח כי מנהל התאגיד לא ימעל באמון שניתן בו ויפעל להגשמת תפקידו...' (עניין דרוויש, בעמ' 692).
לאור האמור, מקובלות עלינו קביעותיו של בית המשפט המחוזי (עמ' 285 להכרעת הדין), כי האינטרס המוגן בעבירה זו הוא להבטיח תפקוד נאות של מנהלי התאגיד, העדפת האינטרס התאגידי ולא זה האישי, מניעת שחיתות מידות בקרב המנהלים וביסוס האמון של בעלי המניות במנהליהם".
(ראו גם ת"פ (מחוזי ת"א) 40213-05 מ.י פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' אריה גבעוני פסקאות 223-224 (4.4.2013)).
15. על חשיבותו של שוק הון הוגן ומתפקד בכלכלה מודרנית נכתב לא אחת בפסיקה. כך למשל ברע"פ 11476/04 מדינת ישראל
נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (14.4.2010):
"שוק ההון במדינה מודרנית נועד להוות מכשיר יעיל לגיוס הון מידי ציבור משקיעים רחב, כדי שישמש מנוף לפעילות כלכלית יעילה. הוא נועד, בה בעת, לפתוח בפני
הציבור אפיק השקעה וחסכון נושא פירות. שוק הון יעיל הוא גורם מפתח לצמיחה כלכלית, אשר לא יצלח בלא ציפייה של המשקיע האינדיבידואלי להפיק תועלת עצמית מהשקעתו בשוק ההון. ציפייה זו להפקת טובת הנאה מהשקעה בניירות ערך מותנית בקיום שוק אמין, הפועל ביושר ובהגינות".
על נושא משרה או בעל שליטה או גורם המנווט את פעילותה העסקית של החברה לפעול לקידום האינטרסים של החברה תוך איסור פעולה בניגוד עניינים, איסור פעולה שנוגדת עקרונות של ממשל תאגידי תקין וראוי, איסור העברת כספים מחברה ציבורית לחברה פרטית שבשליטת אותו גורם, איסור על פעולות תוך הסוואת מטרת הפעילות שלשמה בוצעה העברה וכיוב' ערכים מוגנים שנפגעו כתוצאה מפעילות הנאשם כמפורט בכתב האישום.
16. לעניין האישום הראשון, הנאשם פעל משלב ראשון להעברת כספים מהחברה הציבורית לצד ג' תוך הצגת מצג כוזב בדבר מטרת העברת הכספים, ורק כאשר רואי החשבון של החברה שקדו על הכנת הדוחות הכספיים של החברה ודרשו מהנאשם להביא להם מסמכים אודות השקעה זו, אז ובחלוף 100 ימים לערך החזיר הנאשם את הכספים לחברה הציבורית מחשבונה של החברה הפרטית בבעלותו ובשליטתו.
יוער ויודגש כי הנאשם קיבל לידיו סכום של מיליון שקלים כנגד אותה העברה כספית שהורה על ביצועה לחברה שעסקה בשירותי מט"ח, והדבר מהווה נסיבה חריגה ומחמירה שבית המשפט אינו יכול להתעלם ממנה שעה שעליו לשקול את מידת הפגיעה באינטרס הציבורי בעצם מעשיו של הנאשם.
כמו כן, העובדה שהנאשם הכשיל אחרים, לרבות סמנכ"ל הכספים של החברות הפרטיות שלו, שהיה מעורב אותה עת גם בניהול הכספים של החברה הציבורית, לצורך השגת מטרתו הפסולה וגם הכשיל את בעל השליטה הקודם בחברה בעצם מתן ההוראה לשניים אלה להעביר את הכספים מחשבון החברה הציבורית לחשבון חברת מתן שירותי מטבע, גם היא מהווה נסיבה מחמירה שהרי אותם שניים שהחזיקו בזכות החתימה בחברה הציבורית, שהיו מעורבים בניהול החברה הציבורית והשתתפו בישיבות הדירקטוריון, פעלו על פי הוראה שניתנה להם על ידי הנאשם תוך הנחה בסיסית שהוראה זו בדין יסודה, והם לא העלו על דעתם שהנאשם מנצל את הכח שניתן בידו להעביר להם הוראות להעברת כספים לצורך השגת מטרה זרה לחברה, שלא לטובת החברה, תוך הסוואת היעד של אותה פעילות ומבלי לגלות להם שתמורת העברת כספים אלה מהחברה הציבורית לאותה חברה למתן שירותי מטבע הוא זכה לקבל מהחברה לשירותי מטבע סכום של מיליון שקלים לכיסו - הרי אלה נסיבות מאוד חמורות.
אמנם סכום כסף זה הוחזר לקופתה של החברה הציבורית בחלוף 100 ימים כאשר הוא אף נושא הפרשי ריבית, אך אין להתעלם מהעובדה שהסכום הוחזר רק בעקבות פניית רואי החשבון של החברה הציבורית בעת שאלה שקדו על הכנת הדוחות הכספיים של החברה.
העובדה שהנאשם החזיר כספים אלה ולחברה הציבורית לא נגרם בסופו של דבר נזק כספי ישיר אינה מפחיתה ואינה גורעת מחומרת מעשיו של הנאשם, מעשים שנמצאים ברף העליון של החומרה של מי שאמון על הפעלת הסמכות בחברה ציבורית, על מי שאמון על מתן הוראות להעברת כספים, על מי שאמון לנהל את ענייניה הכספיים והניהוליים של החברה לטובתה, על מי שאסור לו לפעול בניגוד עניינים, על מי שקיבל לידיו את הסמכות לנהל את ענייניה של החברה הציבורית מכח היותו בעל שליטה בחברה שחייב לדעת ידוע היטב שהוא חייב לפעול לטובת החברה ובעלי מניותיה, מבלי לנצל את הכח שניתן בידו לקבלת החלטות שמיטיבות עמו דווקא ועלולות לפגוע בחברה ובבעלי המניות, לפגוע בממשל התאגידי התקין, לסטות ולפעול בניגוד להוראות חוק המחייבות אותו.
לעניין עבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, נשוא האישום השני, אשר פסק הדין המנחה בסוגיה זו מבחינת מתחם העונש ההולם הינו דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל
נ' שמעון שבס, פ"ד נט(4) 385 (2004), שם אמנם התייחס בית המשפט העליון בפסיקתו לחובות המוטלות על עובד הציבור כשבענייננו מדובר בעבירות שמבוצעות בתאגיד תוך הפרת אמון על ידי מי שניתן בו האמון לפעול לטובת התאגיד עצמו. הרציונל בשני המקרים הינו דומה וזהה ובא להגדיר את חובתו של נושא המשרה, שבידיו הופקדו הסמכויות והכוחות, לפעול באופן שבא לשרת את האינטרס שהכח והסמכות באו להגשים ועליו לפעול מתוך נאמנות, וכאשר הוא פועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד - הוא מפר את האמון שניתן בו, כך גם לגבי אותם מצבים שהוא פועל בניגוד עניינים.
מדיניות הענישה הנהוגה - עבירות כלכליות:
17. בתי המשפט חזרו וקבעו בשנים האחרונות עד כמה חשוב שהמשקיעים בשוק ההון ידעו כי נושאי המשרה ובעלי השליטה בחברות הנסחרות יפעלו באופן ראוי על מנת לקדם את עניינו של התאגיד ובכלל זה, יקבלו החלטות בהתבסס על מידע מלא כאשר טובת התאגיד עומדת לנגד עיניהם, ותוך דיווח מלא ושקוף לציבור.
עוד קבע בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין כי בעבירות כלכליות בכלל, ובעבירות על חוק ניירות ערך בפרט, בבוא בית המשפט לגזור את עונשם של הנאשמים עליו לתת דעתו לכך שמדובר במניע כלכלי כספי שהדריך אותם ושיש צורך להרתיע אחרים מביצוע מעשים דומים, זאת על אף שמדובר לרוב בנאשמים נורמטיביים שתפקדו באורח תקין במשך שנים תוך תרומה לחברה ולסביבה. נקבע כי רף הענישה בעבירות אלה יהיה עונש של מאסר בפועל לצד קנס כספי משמעותי.
ראה לצורך זה את ע"פ 4666/12 גורבץ נ' מדינת ישראל
(8.11.2012) שם עמד בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ברק ארז על החשיבות בהחמרת הענישה בעבירות שבתחום שוק ההון (פסקאות 8-9 לפסק הדין) [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
"נקודת המוצא שהנחתה אותנו בדיון במקרה זה היא החשיבות הנודעת לענישה משמעותית בעבירות צווארון לבן, שחרף אופיה 'הנקי' היא 'מלוכלכת' לא פחות, ונזקיה אף עולים במקרים רבים על נזקיהן של עבירות רכוש מסורתיות. היטיבה לבטא את הדברים השופטת א' פרוקצ'יה בפסק דינה בע"פ 9788/03 מדינת ישראל
נ' גולן, פ"ד נח(3) 245, 250 (2004): 'העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע, וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי, ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפיתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כח המשרה'".
כך גם היטיב לציין כב' השופט י' דנציגר בפסקה 22 לפסק דינו בע"פ 4430/13 נתנאל שרון נ' מדינת ישראל
(31.3.2014):
"בל נטעה באופיין 'הלבן והנקי' של העבירות הכלכליות; מדובר בעבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר מבוצעות לרוב על ידי עבריינים בעלי מעמד והשכלה שעושים שימוש בכספיהם של אחרים, תוך ניצול כוחם ומעמדם ותוך הפרת חובת הנאמנות... לא בכדי קבע בית משפט זה בשנים האחרונות שהגיעה העת להעלות את רף הענישה בעבירות כלכליות, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל במקרים המתאימים...".
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט לחוק העונשין:
18. בסעיף 40ט לחוק העונשין מנויה רשימה פתוחה של נסיבות הקשורות בביצוע עבירה בהן יש להתחשב בעת קביעת מתחם העונש ההולם, ובענייננו על בית המשפט לבחון את הנסיבות הבאות:
התכנון שקדם לביצוע העבירה - באשר לאישום הראשון, מוסכם על הצדדים שקיים תכנון מוקדם שהרי הנאשם פעל בעת מתן ההוראה לאותם שניים כנראה על רקע של התחשבנות בינו לבין החברה למתן שירותי מטבע. כך גם הדברים בנוגע לאישום השני, הנאשם הורה באופן מודע ומתוכנן להעביר את הכספים לאמליח כדי שזה יצביע באסיפת בעלי המניות בהתאם לאינטרסים של הנאשם.
הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה והנזק שנגרם מביצוע העבירה - לעניין האישום הראשון, גם אליבא דגרסת המאשימה ממעשיו של הנאשם לא נגרם נזק כספי ישיר לחברה או למחזיקי המניות שלה שכן הנאשם השיב לחברה את הכסף שהועבר בצירוף ריבית, וזאת מבלי להמעיט ערך מחומרת המעשים עצמם. אולם, יש לתת משקל משמעותי לעובדה כי לולא חקירתם והתערבותם של רואי החשבון המבקרים של החברה הרי שהיה צפוי להיגרם לחברה נזק כספי ישיר, נזק כספי משמעותי ביותר בסך גבוה יותר ממיליון ש"ח, כאשר לא נטען בפני
י שהנאשם תכנן להשיב את הכספים לולא התערבות שכזו. לעניין האישום השני, לא ברור האם הצבעתו של אלמליח היטתה את הכף בכל הנוגע לתוצאות האסיפה הכללית אולם ברי כי נגרם נזק לבעלי מניותיה של יעד מקום בו הם הצביעו באסיפה הכללית בנוגע למתן ההלוואה מבלי לדעת בדבר ההסדר שבין הנאשם לבין אלמליח וניגוד העניינים. כמו כן, גם מקום בו לא נגרם נזק ישיר, כספי או אחר, הרי שאין לשכוח כי פעולות הנאשם גרמו, בסופו של יום, לפגיעה באמון ציבור המשקיעים בשוק ההון ובמנהלי החברות הציבוריות, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - לרוב, עבירות כלכליות מבוצעות מטעמים כלכליים ובצע כסף, ואולם בענייננו נראה כי הנאשם עבר את העבירות נשוא שני האישומים בהם הוא הואשם, נוכח מצוקה כלכלית אליה נקלע.
19. אילולא היה מדובר בהסדר טיעון הייתי קובע מתחם ענישה מחמיר בהרבה, ביחס לשני האישומים יחדיו, מזה שהוסכם על ידי הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. זאת בין היתר נוכח החשיבות שבהגנה על הערכים החברתיים המוגנים, חומרת מעשיו של הנאשם תוך ניצול מעמדו כבעל שליטה, נושא משרה בפועל ומכוון את הפעילות של חברה ציבורית וסכום הכסף הגבוה שלקח לכיסו (שעל אף שהוחזר הרי שהוחזר עקב התערבותם של רואי החשבון המבקרים) וכן נוכח מגמת ההחמרה בענישה בעבירות כלכליות אשר באה לידי ביטוי גם בפסיקתו של בית המשפט העליון.
אולם, לאור השיקולים הנכבדים לכיבוד הסדרי טיעון ונוכח העובדה שלבסוף לא נגרם נזק כספי ישיר מביצוע העבירות, מצאתי לבסוף לכבד את הסדר הטיעון ולקבוע את מתחם הענישה כפי שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.
השלב השלישי - גזירת העונש בתוך המתחם:
20. ראשית אציין כי מצאתי לנכון לקבוע את העונש בתוך מתחם הענישה ההולם, שהרי אין מקום במקרה זה לחרוג מהמתחם לקולא מטעמי שיקום (לפי סעיף 40ד לחוק העונשין) או לחומרה מטעמי הגנה על שלום הציבור (לפי סעיף 40ה לחוק העונשין).
21. סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין קובע, בין היתר, כי בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק. סעיף 40יא לחוק העונשין קובע רשימה של נסיבות בהן רשאי בית המשפט להתחשב בעת קביעת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע. נסיבות אלה אינן קשורות לביצוע העבירה אלא לנאשם עצמו ולהשפעת ההרשעה והענישה עליו. בין אלה נמצאות הנסיבות הבאות:
התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה והיעדר עבר פלילי - לעניין זה יש לציין את האמור בתסקיר שירות המבחן על נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת מכתב ההמלצה יוצא הדופן של מנכ"ל משרד הביטחון, כמו גם טיעוניו לעונש של עו"ד כשר ודברי הסיכום של הנאשם. מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, נאשם בן 70 שנים לערך, נאשם שתרם לחברה ולמדינה לא מעט שנים מחייו, נאשם שחרף קריסת עסקיו פעל בשקידה על מנת למזער או לאיין את הנזק שנגרם לבעלי מניות בקרב הציבור באותן חברות ציבוריות תוך שעבוד רכושו הפרטי, לרבות דירת מגוריו. כמו כן לנאשם אין כל עבר פלילי.
הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו - קראתי בעיון את האמור בתסקיר שירות המבחן על נסיבותיו האישיות, המשפחתיות, העסקיות וההשלכות האפשריות של הענישה. מדובר בנאשם לא צעיר אשר איננו בקו הבריאות, שהגיע לקריסה כלכלית ועד למצב של פשיטת רגל. פרטתי לעיל בהרחבה בדבר תסקיר שירות המבחן, כאשר המלצת שירות המבחן נוכח נסיבות אלו וכן נסיבות אישיות אחרות של הנאשם הינה שראוי לא להטיל על נאשם עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.
ברי לכל שהמלצת שירות המבחן היא בגדר המלצה ואינה מחייבת את בית המשפט, שהרי המלצת שירות המבחן בוחנת את האספקט האישי של הנאשם ושל הענישה הצפויה על אותו נאשם ספציפי, מבלי ששירות המבחן יתיימר אף לייצג את האינטרס הציבורי שמחייב את בית המשפט לשקול במניין שיקולי הענישה גם שיקולים של טובת הציבור, הלימה בין העבירה שביצע הנאשם לבין העונש שאותו ראוי להטיל עליו, טובת הנאה שצמחה לנאשם, התכנון המוקדם, זיהוי הערך החברתי שנפגע, קביעת מידת הפגיעה באותו ערך חברתי על ידי אותו נאשם במעשים בהם הורשע ושיקולים נוספים כפי שנקבעו על ידי המחוקק.
נטילת האחריות של הנאשם על משיו ושיתוף פעולה עם רשויות החוק - הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה עמוקה וכנה, כמו כן שיתף הוא פעולה עם רשויות החוק והודה במעשים אשר יוחסו לו. כמו כן, בנוגע לאישום הראשון, הנאשם השיב את הכספים לחברה בצירוף ריבית כך שלא נגרם לזו נזק כספי (על אף שהכספים הוחזרו רק לאחר שהתגלו מעשיו).
חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה - חקירת הרשות לניירות ערך הושלמה בשנת 2012 ורק בחלוף כשנתיים הוגש כתב האישום, עיכוב זה מהווה עינוי דין לא מבוטל בעבור הנאשם אשר ביצע את העבירות המיוחסות לו בשנים 2008-2009, ויש להתחשב בכך. בעניין זה מקובלים עלי טיעוני ב"כ המאשימה לפיהם הליכי השימוע וההסדרים המותנים שהושגו עם המעורבים האחרים, עמדו בבסיס העיכוב בהגשת כתב האישום.
22. זהו מקרה מובהק שמציב קושי בפתחו של בית המשפט שעה שהוא נדרש לגזור את דינו של נאשם בתוך גבולות מתחם ענישה שבמסגרת הסדר טיעון כאשר המעשים עצמם, בשני האישומים, מצויים ברף העליון של החומרה והפגיעה בערך החברתי המוגן, אך מאידך בצד האחר יש לנו עניין עם נאשם שנסיבותיו האישיות הן חריגות ויוצאות דופן שמצדיקות בדרך כלל התחשבות משמעותית.
הסדר הטיעון שהוצג בפני
בית המשפט, כך נטען בהרחבה על ידי ב"כ המאשימה, נשקל על ידי המאשימה על כל היבטיו של ההסדר, לרבות נסיבות חייו החריגות ויוצאות הדופן של הנאשם כפי שפורטו על ידי הסנגור ועל ידי שירות המבחן ותוך לקיחה בחשבון של תרומתו המשמעותית של הנאשם לחברה ולמדינה, אך גם תוך התחשבות בהודאתו המידית של הנאשם, בעובדה שלחברות לא נגרם נזק כספי ישיר, לעובדה שהנאשם הגיע למצב של קריסה כלכלית.
ב"כ המאשימה הוסיף וטען שאילולא נסיבות אלה המאשימה מלכתחילה לא הייתה מסכימה להגיע להסדר טיעון שהוא מקל באופן מיוחד וחריג ביחס לרמת הענישה הנהוגה בעבירות דומות. מאידך, ב"כ הנאשם, עו"ד כשר עשה ככל שיכול היה לעשות כדי לנסות לשכנע את בית המשפט שראוי במקרה חריג זה להפנות את הזרקור לעבר נסיבותיו האישיות של הנאשם שהן שונות מעניינם של נאשמים אחרים שנתנו את הדין על מעשים דומים בעבר וזאת מאותם נימוקים ראויים שפורטו על ידי הסנגור, על ידי שירות המבחן, מכתב ההמלצה ודברי הנאשם עצמו.
אכן מדובר בקושי לא מבוטל שבית המשפט צריך להכריע במסגרתו - האם להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי שבהטלת עונש ההולם את חומרת המעשים או את נסיבותיו האישיות של הנאשם? הטלת עונש ההולם את חומרת המעשים עולה בקנה אחד עם החשיבות הרבה שבתי המשפט מקנים לערך של שקיפות והגינות בשוק ההון, תוך ראיה רחבה שבהיעדר אמון של הציבור באותם גורמים שמנהלים את כספו של הציבור בחברות ציבוריות, הרי אותו ציבור ידיר את רגליו משוק ההון המקומי ויחפש אלטרנטיבה אחרת להשקעת כספו, בחירה שעלולה לגרום נזק חמור מאוד לכלכלת המדינה אם כספים אלה ימצאו את דרכם לשווקי הון במדינות אחרות.
זאת ועוד, כל הקלה בענישה כלפי אותם גורמים שפועלים בניגוד עניינים ותוך מרמה והפרה של חובת האמון שמוטלת עליהם כנושאי משרה או בעלי שליטה בתאגיד ציבורי, וכלפי גורמים אשר במודע מכשילים את נושאי המשרה האחרים בחברה בכל הנוגע ליעד של הכספים שמועברים מהחברות הציבוריות לגורמים אחרים - כל הקלה שכזו עלולה במידה גבוהה של וודאות לשמש מסר מוטעה וכאילו בית המשפט מקל ראש עם תופעות חמורות שכאלה שפגיעתן היא רוחבית באמון הציבור ובאותם עקרונות על של שקיפות והגינות, שמחויבים בהם כל אותם גורמים המופקדים על כספו של הציבור בשוק ההון.
מאידך, נסיבותיו האישיות של הנאשם (הכלכליות, הרפואיות, עברו של הנאשם ותרומתו לחברה וכן עינוי הדין שנגרם לו), הן נסיבות שראוי להתחשב בהן.
23. בחנתי את כל אותן החלטות ופסקי דין שהוצגו לי על ידי באי כח הצדדים ונאמר לא אחת שענישתו של הנאשם חייבת להיות אינדיבידואלית במובן זה שהיא מהווה איזון בין מעשיו של הנאשם מחד על כל המשתמע מכך מבחינת הפגיעה בערך החברתי המוגן, התכנון המוקדם, טובת ההנאה שצמחה לנאשם וכיוב' אל מול שיקולי השיקום של הנאשם, נסיבותיו האישיות, הודייתו ונטילת האחריות על ידו - איזון שהנוסחה שלו נקבעה כאמור בתיקון 113 לחוק העונשין, ומצאתי בסופו של דבר לקבוע שאין דינו של הנאשם שונה במידה כזו או אחרת מדינם של נאשמים אחרים, בין אם לקולא ובין אם לחומרה, שהרי התביעה הציגה את אותם מקרים מחמירים מבחינת הענישה בעוד שההגנה הציגה את עניינם של נאשמים שבית המשפט לא מיצה את הדין עימם.
24. לא אחת נאמר כי מלאכת הכרעת הדין קשה היא אולם מלאכת גזירת הדין קשה היא שבעתיים, והדברים באים לידי ביטוי ביתר שאת במקרה שבפני
י.
ראיתי לפני נאשם לא צעיר בימים, שככל הנראה על רקע קשיים בניהול עסקיו נקלע למצוקה שהביאה להסתבכותו באישומים נשוא כתב האישום. נאשם שמצב בריאותו אינו שפיר במיוחד, נאשם שהודה במעשיו בהזדמנות הראשונה והביע צער וחרטה. ראיתי לפני נאשם נעדר כל עבר פלילי שבמשך שנות חייו תפקד באורח נורמטיבי והקדיש חלק ניכר משנות חייו לשירות המדינה וזכה לעיטורים, הוקרה וברכה על פועלו, נאשם שחרף קריסת עסקיו פעל כדי למזער את הנזק שנגרם לבעלי המניות בחברות הציבוריות תוך שעבוד רכושו.
לא בנקל ולא בלב קל יורה בית המשפט לשלוח נאשם שכזה למאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.
מאידך, מעשיו של הנאשם הם חמורים מאוד וראויים לגינוי, הוקעה וענישה הולמת, מעשים חמורים שמצדיקים ואף מחייבים הטלת ענישה של מאסר בפועל לתקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח. מעשים אלה מצויים ברף העליון של החומרה מבחינת ההפרות של הנורמות המתחייבות בממשל תאגידי תקין. אין לי אלא להניח בדרגת סבירות גבוהה מאוד, עד כדי וודאות מוחלטת, שאילולא אותן נסיבות מקלות שפירטתי התביעה לא הייתה מגיעה להסדר טיעון שבמסגרתו הגבילה את עצמה לטיעון מירבי של 10 חודשי מאסר שהרי מעשיו של הנאשם. ההקלה באה על רקע של אי גרימת נזק כספי ישיר, נסיבותיו האישיות של הנאשם, ההודאה והחרטה ומצבו הכלכלי הקשה.
אלה גם אלה, עמדו בפני
הצדדים שעה שהגיעו להסדר הטיעון שהוצג בפני
בית המשפט וכבר אמרתי שאילולא הסדר הטיעון, העונש שהייתי סבור שהוא הולם את מעשי הנאשם, הוא עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת יותר מאשר הוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון, היינו מגבלה של 10 חודשי מאסר לכל היותר.
25. משקבעתי את העמדה העקרונית בדבר הצורך בהטלת עונש ראוי והולם על מבצעי עבירות שפגיעתם בערך החברתי המוגן מצויה ברף העליון של החומרה (מבחינת המעשה עצמו של נושא המשרה או בעל השליטה) ומשפירטתי עוד קודם לכן, את מדיניות הענישה המחמירה שמכתיב בית המשפט העליון בכל הנוגע לעבירות המכונות עבירות צווארון לבן בכלל, ועבירות על חוק ניירות ערך בפרט, מוצא אני לקבוע שגם יישומה של מדיניות זו אינו מחייב קביעה מתמטית אוטומטית של החמרה בענישה כל אימת שמדובר בנאשם שעבר עבירות כאלה.
בתי המשפט חזרו וקבעו את הכלל שגם החמרה בענישה צריכה להיעשות באופן מדורג ולא באופן פתאומי.
יש לקוות שגישתו של בית המשפט לגבי התייחסות מחמירה להפרת נורמות של ממשל תאגידי תקין על ידי נושאי משרה או בעלי שליטה, תופנם בקרב הפעילים בשוק ההון לאורך זמן, מ

פסק דין
ל

פסק דין
ומגזר דין לגזר דין, מבלי שיהא צורך להטיל ענישה מחמירה מדי עוד בטרם הופנמו נורמות וערכים אלה. גם צריך להיזהר מאוד שמגמת החמרה זו לא תבוא על חשבון התחשבות באינטרסים ובשיקולים מקלים של נאשמים שמידת הדין מחייבת הקלה עימם באותן נסיבות יוצאות דופן כפי שמניתי לעיל.
26. על כן בבואי לקבוע מהו העונש הראוי להטילו על הנאשם, נקודת המוצא היא שחרף ההתחשבות הרבה בנסיבותיו האישיות של הנאשם הרי אין מנוס כלל ועיקר מהטלת עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח במקרה זה. אני מקבל את טענת ב"כ המאשימה שזו רואה ברף העליון של הסדר הטיעון, ככזה שמגלם בחובו גם את הנסיבות המקלות ויוצאות הדופן של הנאשם.
יחד עם זאת, ובנותני את הדעת לגילו של הנאשם, למצבו הכלכלי הקשה, לאמור בתסקיר שירות המבחן לגבי ההשלכות וההשפעות של עונש מאסר על נאשם שכזה, מצאתי להקל במידה מסוימת עם הנאשם ולא להטיל עליו את הרף העליון של העונש שבהסדר הטיעון.
27. בסופו של דבר לאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרה ולקולא, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים.
ב. 12 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים על אחת העבירות בהן הורשע.
ג. קנס כספי בסך של 5,000 ש"ח או חודשיים מאסר תחתיו (לציין ולהדגיש שאילו לא התחשבתי במצוקה הכלכלית של הנאשם הייתי מטיל עליו קנס בגובה של כמה מאות אלפי שקלים).
ד. אני מגביל את כהונתו של הנאשם כדירקטור בחברות ציבוריות או חברות איגרות חוב, כהגדרתן בחוק החברות, לתקופה של חמש שנים החל מיום מתן גזר הדין, הכל במסגרת המוסכם בהסדר הטיעון.
ה. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 100,000 ש"ח שלא יעבור עבירה בה הורשע במשך שנתיים. הנאשם יחתום על ההתחייבות תוך 30 ימים.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, במעמד הצדדים.

חאלד כבוב
, שופט


המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"פ 62657-07-14 מדינת ישראל
נ' אורון
עמוד 1 מתוך 20









פ בית משפט מחוזי 62657-07/14 מדינת ישראל נ' דוד אורון (פורסם ב-ֽ 15/03/2015)