פסקי דין על ארנון דוד גולדשטיין | פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל | פסקי דין על נורית גולדשטיין | פסקי דין על עמוס הוגו גולדשטיין ואח' |

4102-08/13 א     14/03/2015




א 4102-08/13 ארנון דוד גולדשטיין נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, נורית גולדשטיין, עמוס הוגו גולדשטיין ואח'








בית משפט השלום בנתניה


14 מרץ 2015
ת"א 4102-08-13 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ ואח'
נ' ריצירד ר. גולדשטיין ושות' בעמ ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון


המבקש (התובע שכנגד)

ארנון דוד גולדשטיין


נגד

הנתבעים שכנגד (המשיבים)
1. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
2.
נורית גולדשטיין
3
. עמוס הוגו גולדשטיין

המשיב





4. היועץ המשפטי לממשלה


החלטה

1.
בפני
בקשת המבקש (התובע שכנגד) לפטור אותו מתשלום האגרה בתביעה שכנגד דנא, שהעמיד על סך 5,652,000 ₪.
גובה המחצית הראשונה של האגרה, אותה נדרש המבקש לשלם לשם הגשת התביעה, הינו
כ – 70,000 ₪.

2.
המבקש טוען כי הוא עומד בשני התנאים שנקבעו לבחינת פטור מאגרה. לשיטתו הוא חסר כל, תוצאה של התנהלות המשיבים 3 – 1, שגרמו לקריסתו המוחלטת של התאגיד, בו החזיק המבקש 50% מהמניות, ובו כיהן כדירקטור.
המבקש טוען שהוא חסר נכסים, חסכונות, ני"ע קופות גמל וקרנות השתלמות.

3.
כל המשיבים, ובהם ב"כ היועמ"ש, מתנגדים לבקשה.

4.
המשיב 1 טוען כי המבקש הגיש תביעת סרק, בסכום מוגזם ומופרז, חסר ממש, שלא יוכח. אף לפי חוו"ד המומחה (שצירף המבקש לבקשתו למתן רשות להגן כנגד התביעה העיקרית), הנזק (המוכחש) שנגרם לו נמוך ב – 700,000 ₪ מסכום תביעתו. גם המומחה לא פירט את תחשיביו ולא ברורה מסקנתו הכספית.

המשיב 1 טוען כי טענות המבקש מקורן בסכסוך משפחתי בין המבקש למשיבים 2-3 (אחיו וגיסתו), סכסוך שאינו מעניינו של המשיב 1.
לגוף הענין, מתנגד המשיב 1 לטענת המבקש כי היה עליו להמשיך ולהעניק לתאגיד אשראי, חרף משיכת הערובה שהעמידו המשיבים 2-3 בחשבון, להבטחת התחייבויותיו.
לשיטתו של המשיב 1, טענה זו אינה יכולה להתקבל מבחינה בנקאית ומבחינה משפטית. מכאן שההליך לא מגלה עילה.
עוד הוסיף ב"כ המשיב 1, כי דחיית הבקשה דנא לא תגרום נזק למבקש, משום שאינו מנוע מלהעלות טענותיו כנגד המשיב 1 במסגרת התביעה העיקרית.

אשר ליכולתו הכלכלית של המבקש,
נטען כי זו לא הוכחה. מקום מגוריו של המבקש, בבית קרקע שכור בשכונת צהלה בתל-אביב, אינו מתיישב עם מצבו הכלכלי הנטען. תשלום מזונות לגרושתו, למרות שהילדים מתגוררים עם המבקש, אינו עולה בקנה אחד עם המצב המתואר.
המשיב 1 טוען כי המבקש מכר וילה באותה שכונה ושלשל התמורה לכיסו. נטען כי אי צרוף דפי תנועות בחשבון הבנק, ודף פירוט העסקאות בכרטיס אשראי, עומד למבקש לרועץ.
שכרו של המבקש מגיע כדי 16,000 ₪ לחודש וראוי כי יקדיש חלק ממנו לתשלום האגרה.

5.
המשיבים 2-3 טענו כי המבקש חי ברמת חיים גבוהה, אינו מוכן לסגת מרמת החיים לה הורגל. הם סבורים כי התאגיד, שהמשיב 3 הינו בעל 50% ממניותיו, ואף הוא כיהן בו כדירקטור, נוצל לרעה בידי המבקש שהביאו לכלל חדלות פרעון. המבקש חי חיי פאר ובזבז כספים רבים על מותרות, על חשבון התאגיד.
התביעה מופרזת ללא כל יסוד. אין סימוכין לנזק הנטען בשיעור כה גבוה. המבקש הוא שגרם לקריסת התאגיד, וכאשר הבחין בצמצום פעילותו, משך ממנו כספים ורוקן את המלאי כליל. המבקש לא שיתף פעולה עם המשיב 3, שדאג ללוות כספים כדי לאושש את התאגיד, אלא להיפך.
כל טענותיו של המבקש נגד המשיבים 2-3 חסרות יסוד, הם אלה שעשו כל שביכולתם, לרבות הפקדת כספים אישיים לחשבון התאגיד במטרה להבריאו.
לכן, הוא אינו רשאי לדרוש היום ליהנות מפטור מתשלום אגרה, בתביעה מופרכת, שהוגשה כנגד התביעה העיקרית שמקורה במצבו הכספי של התאגיד, מצב שהמבקש עצמו יצר.
המשיבים טוענים כי אין למבקש סיכויי הצלחה בתביעתו, סיכויי התביעה אפסיים.

המבקש משתכר כיום כ – 20,000 ₪ לחודש, מתגורר בשכונה יוקרתית ואינו סובל מהעדר יכולת לשלם את האגרה. טענת המבקש כי אינו משלם בפועל את מלוא דמי השכירות, בהסכמת המשכיר, לא סבירה ולא הובאה ראייה לתמוך בה.

מחמת שהמבקש לא הוכיח העדר יכולת כלכלית, ולא הוכיח שעילתו ראויה – דין בקשתו לפטור מאגרה להידחות.

6.
המשיב 4 התנגד לבקשה, כשמרבית נימוקיו באי הוכחת העדר יכולת לשאת בתשלום האגרה, מן הטעמים שהזכירו קודמיו. כמו כן הוסיף שישנן ראיות להפקדת כספים בחשבון המבקש שלא הוזכרו בבקשתו ולא ברור מקורם.

7.
בתשובה לתגובות הנ"ל, עתר המבקש לבית המשפט להורות למשיב 1 לשחרר כספים המוחזקים בידו לשם תשלום האגרה, בנוסף לסך 25,000 ₪ המופקד בקופת בית המשפט. לגרסתו, צמצום הוצאות המבקש בדרך של מעבר לדירה זולה יותר לא יועיל לתשלום האגרה, משום שגם אם יקצה המבקש לחסכון 2,000 ₪ מדי חודש, יוכל לגייס את האגרה רק בעוד שלוש שנים.

אין למנוע מהמבקש את יומו בבית המשפט ולחסום בפני
ו את זכותו שהינה זכות יסוד, לגשת אל הערכאות ולהוכיח את עילתו.


המבקש סבור שעילתו מחזיקה מים. הא-ראיה שהמשיב 1 לא ביקש לסלקה על הסף במסגרת כתב ההגנה שהגיש, והוא אף מודה שביטל את מסגרת האשראי של התאגיד והביא בכך לחיסולו. בנוסף, עיקל את כל רכושו ומחזיק בנכס היחיד שלו – פיקדון בשווי 290,000 ₪, עוד בטרם התבררו זכויות הצדדים.

8.
למען השלמת התמונה, יוער כי המבקש פתח בהליך קודם בפרשה נשוא תיק זה, כשביקש
צו מניעה כנגד המשיב 1, האוסר עליו לחלט את הפקדון האמור. במסגרת אותו הליך הפקיד בקופת בית המשפט 25,000 ₪ כתנאי למתן צו המניעה הזמני, לפי החלטת כב' בית המשפט.

המשיב 1 טען כי אין להורות לשחרר את הפקדון, אלא בתמורה להסרת צו המניעה.
לטענתו, החזקתו בכספים אלה היא מכח זכות הקיזוז, המוקנית לו לפי כתב קיזוז בחשבון המבקש, ואין לשלול אותה ממנו, אלא אם ישולם החוב באותו שיעור.

9.
לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים לפי כתבי הטענות על נספחיהם, באתי למסקנה כי יש לפטור את המבקש מתשלום האגרה באופן חלקי.


הלכה היא שפטור מתשלום אגרה יינתן בתנאים הבאים:

א. המבקש הגיש בקשה מפורטת לפרטי פרטים והציג היטב את מצבו הכלכלי, לרבות ניסיונותיו לגייס את האגרה ממקורות שונים;

ב. המבקש הוכיח כי הוא נעדר יכולת כספית לשאת בתשלום האגרה.

ג. תביעת המבקש מגלה עילה.


לא אחזור בהרחבה על כללים רבים שנקבעו בהלכה הפסוקה בנוגע לבחינת בקשות לפטור מאגרה. אזכיר, בתמצית, שמטרת האגרה הינה למנוע דיוני סרק בבתי המשפט, בתביעות חסרות ממשות, שאינן מגלות עילה לכאורה או שהן מופרזות וחסרות
כל פרופורציה.


יש לאזן בין זכות הציבור לכך שזמנו של בית המשפט יוקצב ביעילות, לבין זכות הפרט להביא את עניינו בפני
בית המשפט, גם כאשר ידו אינה משגת לשלם את האגרה.

10.
ומן הכלל אל הפרט:

א.
העילה
(1)
תביעתו של המבקש הינה תביעה שכנגד, בסכום גבוה במיוחד, המגיע כמעט כדי 6 מיליון ₪. לטענתו, המשיבים גרמו לקריסתו של התאגיד שהיה בבעלות משותפת ובניהול המבקש ואחיו, המשיב 3. המבקש טען כי המשיבים 2-3 הורו למשיב 1, באחת,
שאין ליתן לתאגיד כל אשראי נוסף. בה בעת, דרשו לסלק את כל הבטוחות שהעמידו להבטחת קיום התחייבויות התאגיד כלפי המשיב 1. מוסיף וטוען המבקש, כי המשיב 1 פעל בניגוד לכל החובות החלות עליו בהתאם לדיני הבנקאות.
תוך 30 דקות מרגע קבלת דרישת המשיבים 2-3 בכתב, ביטל את מסגרת האשראי של התאגיד (שפעל כ – 40 שנה), אף מבלי לאפשר למבקש להעמיד בטוחות אחרות, ומבלי לאפשר לו להתארגן לביטול האשראי בכל דרך אחרת שהיא. לשיטתו, מדובר במהלך קיצוני של המשיב 1, בפרט לנוכח העובדה כי באותו היום התחייבויות התאגיד כלפיו (סך האובליגו) היו נמוכות באופן משמעותי מסכום הערובה שהיה בידי המשיב (בנוסף לערבות אישית מתמדת ללא הגבלה בסכום של המבקש והמשיב 3).
הטענה כי המשיב 1 הפסיק להעמיד לתאגיד אשראי נוסף, החל מקבלת מכתב המשיבים 3-2, לא נסתרה. המשיב 1 אינו כופר בה.
אלא, שהמשיב 1 טוען כי נהג כהלכה ולא הפר חובותיו כלפי התאגיד
(הלקוח) או כלפי הערבים.

(2)
ההלכה קבעה, שככלל, במסגרת חובותיו הכלליות של בנק כלפי לקוחו, מחובתו להתריע בלקוח זמן סביר לפני ביטולה של מסגרת אשראי. אחרת עשויה התנהגותו להיחשב כהפרת חובת הזהירות החלה עליו, כלפי הלקוח ולעיתים כ"אשם תורם" של הבנק לקריסתו הכלכלית של הלקוח (ראו למשל ת.א (שלום-ת"א) 1616/91).
על פניו, לפי טענות המבקש במקרה דנא, חדל המשיב 1 מלקיים חובתו זו.
המשיב 1 טען, בכתב תשובתו לתביעה שכנגד, כי עם קבלת הוראת המשיבים 2-3, הודיע עליה מיד למבקש. כמו כן הושיע למבקש כי תעשה פנייה לגורמים המוסמכים של המשיב 1 שיורו למשיב 1 כיצד לפעול.

המשיב 1 מאשר שהתקבלה אצלו, בו ביום, החלטה להפסיק לאשר, מיד, משיכת יתר של הלקוח (התאגיד). לשיטתו, עם קבלת ההחלטה נמסרה הודעה טלפונית למבקש. למחרת היום נשלחה הודעה מקוונת לתאגיד.

על פניו, מתשובת המשיב 1 עצמה, עולה כי פרק הזמן בין קבלת הודעת המשיבים 2-3, לבין קבלת ההחלטה על הפסקת אישור משיכת יתר, היה של שעות (לכל היותר). לכאורה, טענת המבקש כי המשיב 1 הפר חובת הזהירות כלפי התאגיד וכלפי ערביו באה לידי ביטוי בהתנהלות האמורה של המשיב 1, משום שלא ניתנה הודעה מוקדמת, זמן סביר טרם ביטול האשראי.

יוצא, אפוא, שההליך נגד המשיב 1 מגלה עילה לכאורה.

(3)
אשר למשיבים 2-3, שעבדו בתאגיד וידעו את מצבו, שומה היה עליהם להתריע בתום לב, בדבר כוונתם לחזור בהם מערבותם ומהעמדת נכסיהם לביטחון, זמן סביר לפני שהורו למשיב 1 לבטל את הערובה. לפי האמור בתביעת המבקש, המשיב 3 הודיע לו זמן מה לפני שביטל את הערובה שהעמיד למשיב 1, כי הוא מבקש לסיים את פעילותו בתאגיד בסוף שנת 2013, והתחייב לעשות כן בצורה מסודרת, באופן הגון, מבלי לפגוע בפעילות התאגיד. תחת זאת, פעל באופן חד-צדדי, פתאומי, שהביא להפסקת מתן האשראי ע"י המשיב 1 ובאופן מידי לקריסת התאגיד, תוך שהוא גורם נזק רב ופוגע פגיעה אנושה בפרנסתם של עשרת עובדיו.

אלא, שלהבדיל מהמשיב 1, נראה כי למשיבים 3-2 עומדות טענות טובות להצדיק התנהלותם כאמור, אף מבלי שיתנו על כך הודעה מוקדמת, לאור טענתם כי זה מכבר גייסו כספים והון אישי ניכר להבריא את התאגיד, תוך נסיון שלא נשא פרי לגייס את המבקש למאמצים אלה, ואילו המבקש הוא שנטל כספים שלא כדין מהתאגיד ורוקן את קופתו לחלוטין.
יש, ובנסיבות אלה, ככל ויוכחו, יושתק המבקש מלטעון כנגד חוסר תום לב בהתנהלותם של המשיבים 3-2. שאלה זו מחייבת בירור ראייתי נרחב בתיק דנא.



ב.
העדר יכולת

לפי הפסיקה, העדר יכולת משמע כי אין למבקש כל דרך לשלם את האגרה, מחמת שהכנסתו נמוכה ביותר או שאין לו הכנסות, לרבות מבני משפחתו מתגוררים עימו, שאין ביכולתו לגייס את תשלום האגרה מכל מקור שהוא, ולאחר שעשה כל מאמץ אפשרי לדלות הכספים ממקורותיו או מידידים וקרובי משפחה.
סברתי כי המבקש אינו עומד בנטל
לפרוש בפני
ביהמ"ש את התמונה המלאה של מצבו הכלכלי. המבקש הראה כי שכרו מגיע כדי 12,000 ₪ בממוצע לחודש, אולם פרט לשכ"ד, ארנונה וחשמל והוצאות בגין מזונות ותשלום חובות בתיקי הוצל"פ (שניים) לא חשף את מלוא הוצאותיו.
ראוי להזכיר כי המבקש מקבל הטבות מסוג רכב וטלפון סלולארי ממקום העבודה.
המבקש הגיע, בפברואר 2014, להבנות עם גרושתו כי ישלם לה 1,750 ₪ לחודש הגם שבתו הקטינה מתגוררת עמו. לא ברור מדוע אינו פועל לביטולם של אלה משעה שהוא נושא, לטענתו, במלוא צרכי הקטינה.
לא ברור כיצד גייס המבקש 25,000 ₪ פקדון לצורך הוצאת צו המניעה.
המבקש לא צרף תדפיסי חשבון עו"ש ותדפיסי כרטיסי אשראי. טענתו, שהחשבון מעוקל ואינו פעיל, וכי הוא עובד על בסיס מזומן, אינה מצדיקה זאת. מכל מקום ראוי היה להוכיחה.
המבקש לא מסביר את התמיהה העולה מטענתו כי אינו משלם למשכיר (בהסכמה שבע"פ) את מלוא דמי השכירות. מכל מקום, גם שכירות בסך 6,000 ₪ לחודש אינה תואמת את מצבו הנטען של המבקש. הרצון שלא לנתק את ילדיו מסביבתם הטבעית, כשמדובר על קטינה בת 18 ועל חייל, לא מצדיק הוצאה כזו למי שמבקש פטור מאגרה. על המבקש להחליט אם הוא מעדיף את מגורים ודמי שכירות כאמור, על פני תשלום האגרה. אם בחר באפשרות הראשונה איננו זכאי לפטור מאגרה בסכום כה ניכר.

המבקש לא הראה כי עשה כל שביכולתו לגייס כספים לצורך תשלום האגרה.
מקובלת עלי טענתו כי אין ביכולתו לגייס כספים מבני משפחתו הקרובים (ילדיו). אין למבקש אשה ואין לו הורים. עם זאת, לא פורטו נסיונות לפנות למעסיק, לבנק בו מתנהל חשבונו, לידידים, מכרים וקרובי משפחה אחרים.
משכך, אין בידי לקבל את הטענה כי המבקש חסר יכולת לחלוטין.

ג.
סכום התביעה
דומני כי עסקינן בתביעה מופרזת. מרביתה נשענת על חו'ד מומחה שרב בה הנסתר על הגלוי. חלקה אינה מבוסס על סימוכין כלל, אלא על טענות כלכליות וסתמיות של המבקש בדבר נזקים אדירים שנגרמו לו לכאורה. מכאן, שאף אם יתקבלו טענות המבקש ביחס להפרת החובות המוטלות על המשיבים, ספק רב אם יעלה בידו להוכיח את מלוא הנזק הנטען בנסיבות אלה.
זאת ועוד, אני מפנה לדבריי לעיל ביחס לעילה כלפי המשיבים 3-2 וטענותיהם הנגדיות כלפי המבקש, שככל וייבחנו, יש בהן להדוף התביעה שכנגד כלפיהם.

יש לזכור כי הן למבקש והן למשיב 3 זכויות שוות בתאגיד.
קרי: שאם יוכח כי המשיב 1 גרם בהתנהלותו נזק לתאגיד, יהיה זכאי המבקש רק למחצית מנזק זה.

12.
בסופו של יום, לאחר ששקלתי את כל הנזכר לעיל, ובשים לב לאיזון הנדרש בין השאיפה לפתיחת שער בית המשפט גם בפני
מעוטי יכולת, לבין המטרה למנוע הליכי סרק או התדיינות מכבידה ומיותרת, אני מחליטה כי המבקש יופטר מתשלום האגרה בתביעה שכנגד עד לסך 2,500,000 ₪, ובתנאים הבאים:

(1)
ככל ויזכה בתביעתו בסך זה או למעלה ממנו, תשולם האגרה הנגזרת מסכום זכייתו, תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין;

(2)
אם יזכה בתביעתו בסכום נמוך מהסך הנ"ל, תשולם האגרה בעד הסכום בו זכה, ובתוך המועד האמור;

(3)
אם יכשל בתביעתו, פטור הוא כדי הסך הנ"ל בלבד.

ביחס ליתרת סכום התביעה, הבקשה נדחית.
על המבקש לשלם את האגרה בעד יתרת התביעה תוך 30 יום, אחרת תעמוד התביעה שכנגד על סך 2,500,000 ₪ בלבד.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים
.


ניתנה היום,
כ"ג אדר תשע"ה, 14 מרץ 2015, בהעדר.











א בית משפט שלום 4102-08/13 ארנון דוד גולדשטיין נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, נורית גולדשטיין, עמוס הוגו גולדשטיין ואח' (פורסם ב-ֽ 14/03/2015)