פסקי דין על אברהם ברקו | פסקי דין על ערין | פסקי דין על השקעות ובניה | פסקי דין על יוסף ראבי |

16471-09/13 א     26/04/2015




א 16471-09/13 אברהם ברקו נ' ערין, השקעות ובניה בע"מ, יוסף ראבי








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 16471-09-13 ברקו נ' ערין
, השקעות ובניה בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן


תובעים

אברהם ברקו

ת.ז. 068960772


נגד


נתבעים

1.ערין
, השקעות ובניה בע"מ

ח.פ 512226002

2.יוסף ראבי

ת.ז 53705018




פסק דין


1. תביעת על חוב כספי בסכום של 267,671 ₪ בגין תמורת עבודות חשמל.
התובע הינו קבלן לעבודות חשמל. הוא ביצע עבודות חשמל עבור הנתבעת 1 בכמה פרויקטים של תחנות דלק.
הנתבע 2 הנו בעל השליטה ומנהלה של הנתבעת 1. כפי שנשמע מדובר בחמישה עד שישה פרויקטים, כאשר תביעה זו נוגעת לשניים מהם -
פרויקט תחנת הביסקוויט בכפר סבא, ופרויקט נוסף של תחנת דלק בבני ברק. את עבודות הקמת התחנות ביצעה הנתבעת עבור חברת 'דלק'.

2. עבודת התובע עבור הנתבעת בתחנת הדלק בכפר סבא הסתיימה בספטמבר 2009 לערך ועבודתו בתחנת הדלק בבני ברק – באפריל 2010 לערך.

3. לא היו אלו שני הפרויקטים הראשונים לגביהם התקשרו הצדדים, אלא כאמור התובע ביצע עבודות חשמל עבור הנתבעת גם בפרויקטים קודמים של תחנות דלק.

4. אין חולק כי בין הצדדים לא נכרת שום הסכם בכתב.

5. הנתבעת טוענת כי תנאי ההתקשרות בפרויקטים נשוא התביעה (כמו גם בפרויקטים הקודמים בהם ביצע התובע עבודות חשמל) היו שהתשלום לו יהא התובע זכאי יהא בהתאם לכמויות שתבוצענה על ידו בפועל. כאשר המחיר של
עבודות החשמל השונות (לפי סוגי עבודות), נקבע על פי כתב הכמויות המופיע בחוזה מול חברת דלק המזמינה,
ובניכוי רווח יזמי מקובל של 15% שיוותר בידי הנתבעת. במילים אחרות, דלק מסרה
כתב כמויות לנתבעת הכולל כמויות ומחירים ביחס למכלול העבודות של הקמת התחנה. הנתבעת העבירה כתב הכמויות לתובע מבעוד מועד. חלק מכתב הכמויות נוגע לעבודות החשמל, ובהתאמה -
לכל סוג של עבודת חשמל נקבע שם מחיר.
בסופו של יום יכול להיות שוני בין הכמות המתוכננת לכמות שבוצעה בפועל. התשלום המגיע לתובע הנו לפי הכמות שבצע בפועל, אך לפי המחיר בכתב הכמויות של דלק לאותו סוג עבודה. המכפלה של הכמות בפועל במחיר המוסכם תתן התמורה לסוג העבודה, וסכימת כל הסכומים
תתן התמורה הכוללת במצטבר - ממנה יש לנכות 15% רווח יזמי שיוותר בידי הנתבעת.

למשל נקודות מאור בגג התחנה: כאשר במכרז נקבעו 21 נקודות, וכמויות בפועל יכולות להיות מוגדלות או זהות ונקבע מחיר פר נקודה. דוגמא אחרת -
חיבור גנרטור כולל הארכות וצינור שרשורי ופרטים נוספים קשורים, כאשר במכרז נקבעה כמות של יחידה אחת, בפועל לא היה צורך, וניתנה הצעת מחיר לאותה כמות של יחידה אחת (הדוגמאות נלקחו מנספח ג' לתצהיר הנתבעת, שכפי שיבואר הינו חישוב שערך המפקח מר אילן שמואלי).

6. עמדת התובע שונה. הוא מסכים שהיה על הנתבעת לשלם לו לפי הכמויות שביצע בפועל. אולם, התמחור לכל סוג של עבודה (על פי הכמות שבצע),
נקבע ביחסים בינו לבין הנתבעת לא על פי כתב הכמויות שנמסר לנתבעת על ידי המזמינה – היא חברת דלק;
אלא על פי הצעת מחיר בכתבי כמויות ששלח הוא עצמו לנתבעת לפני תחילת הפרויקטים בהם מדובר. התובע צרף כתבי כמויות ביחס לשני הפרויקטים. נספח ה' לתצהירו מתייחס לפרויקט בני ברק, ונספח ז' לפרויקט תחנת הביסקוויט בכפר סבא.

7. הצדדים אינם חלוקים על התמורה ששילמה הנתבעת לתובע בגין שני הפרויקטים: 530,000 ₪ בתוספת מע"מ בארבעה תשלומים מאפריל 2009 ועד אפריל 2010. לשאלה הכיצד שילמה הנתבעת כך, לאור לוחות הזמנים (כזכור פרויקט כפר סבא הסתיים מבחינת עבודת התובע, ב- 09/09 בקירוב ופרויקט בני ברק ב- 04/10 בקירוב), השיב הנתבע 2 כי הנתבעת החלה לשלם על הפרויקט השני בכפר סבא "על החשבון", עוד לפני שהסתיים.

לאור העובדה שהיו אכן יחסי עבודה בעבר בין הצדדים והם רכשו זה לזה אמון (לראיה שאין חולק שהסתמכו על סיכומים בעל פה, בלא הסכם כתוב), ניתן לקבל שהנתבעת 1 אכן החלה לשלם על החשבון בגין הפרויקט השני בכפר סבא עוד בטרם הסתיים.

8. המחלוקת כאמור אינה על גובה התמורה שהשתלמה, אלא האם מגיעה לתובע תוספת בגין אותם שני פרויקטים. יבואר כי אין גם מחלוקת על הכמויות שביצע התובע בפועל (ראה להלן), אלא כאמור על שיטת התמחור: האם על כל כמות יש לשלם לפי המחיר שנקבע לסוג עבודה זה בכתב הכמויות של המזמינה דלק, או שמא יש לשלם לפי כתבי הכמויות בהם נקט התובע במחיר לכמות וליחידה. התובע טוען שזה היה מחיר שהוסכם.
הנתבע 2
טוען כי מעולם לא ראה את אותם כתבי כמויות שכן ממילא היה ידוע לתובע, על סמך התקשרויות העבר, שמחירים שלו אינם הבסיס להתקשרות, אלא כאמור המחירים שנקבעו על ידי המזמינה דלק על פי כמויות ויחידות בסוגי העבודה השונים. הכל על פי כתב כמויות של דלק, אשר נשלח כאמור מראש אל התובע. לגישת הנתבע 2, יכול היה התובע להחליט שהמחיר אינו מתאים לו שאז לא יישכרו שירותיו, אולם זה מנגנון התמחור (עמ' 13, שורות 16- 19).

9. לנתבעים לא היה הסבר לנספח ט' לכתב התביעה:
מכתב קצר של מר אייסר העובד בנתבעת המופנה אל התובע, המכתב הינו מ- 08/01/08 והנתבע 2 אישר שיצא מן הנתבעת 1 וכי אייסר הינו מהנדס החברה. על פי האמור במכתב, מדובר בפקס שנשלח לתובע וכולל שני סעיפים בזו הלשון:
"1 – נא להגיש הצעת מחיר 2 – פרויקט ביסקוויט כפר סבא של דלק".

רוצה לומר, אם אכן התבססה ההתקשרות בין הצדדים על תנאים מוסכמים לפיהם תמורת העבודה שתשולם לתובע הינה על פי הכמויות שיבצע בפועל והתמחור על פי סוג וכמות עבודה שבכתב הכמויות של דלק, לא ברור מדוע ביקשה הנתבעת לקבל מן התובע הצעת מחיר לפרויקט כפר סבא.
התובע טוען כאמור שאינו מחויב כלל במחירים של חברת דלק, שלא היוו הבסיס להתקשרות בינו לבין הנתבעת.

אלא מה, לא רק במגרשה של הנתבעת קיים חסר ראיתי בעניין זה: התובע טוען הרי שבסיס ההתקשרות בין הצדדים היה על בסיס תמחור שהוא היה שולח בכתב כמויות משלו. מן הסתם היה אכן אמור לראות באילו כמויות וסוגי עבודה מדובר, כלומר בטרם יתמחר את עבודתו לפי סוגים ויחידות, היה צריך לקבל לעיונו את כתב הכמויות של המזמינה 'דלק' ורק אז יכול היה (לשיטתו) לשלוח את כתבי הכמויות שלו שמהווים למעשה הצעת מחיר; שכן היה צריך לדעת על אילו כמויות, ובעיקר על סוגי עבודה מדובר, כדי לתמחרם. לא צריך אפוא להיות שנוי במחלוקת כי התובע אכן ראה קודם להתקשרות בכל פרויקט את כתב הכמויות של דלק. הוא אף הודה בכך בעמ' 3, שורה 17 לפרוטוקול. לדבריו על בסיס אותו כתב כמויות שלח את ההצעה שלו בנספחי התצהיר ואם היה הנתבע מסרב, לא היו הצדדים מתקשרים ולא הייתה מתבצעת העבודה. אולם גרסת הנתבעת לא הוסתרה ובתצהירה פירטה בדיוק את שיטת התמחור ואת הבסיס להתקשרות. התובע, כמי שמוציא מחברו ועליו הנטל להוכיח תביעתו, לא צירף הצעות מחיר ותשלום ששילמה הנתבעת בפרויקטים אחרים, שאין חולק שהיו בין הצדדים. צירוף כתבי כמויות של המזמין, הצעות מחיר של התובע והתמחור שלפיו שולם לבסוף, היו יכולים לתן מענה לשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים: מה הייתה שיטת התמחור שעמדה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים בפרויקטים השונים. הרי איש לא התיימר לטעון
כי רק לגבי שני הפרויקטים נשוא התביעה ננקטה שיטת תמחור שונה. הבסיס היה זהה בכל הפרויקטים. בשים לב ששיטת התמחור הנה לב המחלוקת ועל התובע נטל ההוכחה, מדובר בהימנעות ראייתית משמעותית אותה יש לזקוף לחובתו.

10. זו אינה התמיהה היחידה ביחס לעילת התביעה. התובע סיים את העבודה על הפרויקט השני נשוא התביעה באפריל 2010 בערך ואז גם שולם לו התשלום האחרון בגין שני הפרויקטים. לטענתו
נותר הרי חוב בשיעור לא מבוטל. מדוע אפוא אין ולו מכתב דרישה אחד? התובע השיב שכל פניותיו בעניין זה ובכלל היו בעל פה, בשיחות ובטלפונים מול הנתבע 2, שעמו היו יחסי אמון.

11. א. אין חולק כי בשלב מסוים פנה התובע אל הנתבע 2 – לדברי הנתבע 2 היה זה בסוף שנת 2011. לדבריו ביקש התובע לערוך בדיקה של הכמויות שביצע בשני הפרויקטים, שמא מגיע לו תשלום נוסף. הנתבע טוען כי התובע הציע שהבדיקה תיערך על ידי מר אילן שמואלי, ששימש כמפקח מטעם חברת דלק גם בפרויקטים אחרים בהם עבד התובע עבור הנתבעת. התובע טוען כי הנתבעת היא ששלחה את מר שמואלי, אך לעניין זה אין נפקות: שני הצדדים מסכימים כי זהותו של מר שמואלי הוסכמה עליהם בתורת מי שיבצע הבדיקה מול התובע. בדיקותיו של מר שמואלי לגבי שתי התחנות צורפו כנספחים ב' ו- ג' לתצהירו של הנתבע.

ב. התובע טוען כי את כתב התביעה השתית על המדידות של מר שמואלי מבחינת הכמויות. כלומר, מקובל עליו כי הכמויות שנזכרות במסמכים ב' ו- ג' האמורים, מחייבות אותו ואין הוא חולק עליהן. כלומר, אין הוא חולק על יחידות המידה והכמויות בפועל בטבלה של מר שמואלי. מאידך, חולק הוא על המחירים ליחידה שנקב מר שמואלי בטבלה ועליהם ביסס את חישוב התמורה המגעת בכל סוג עבודה. זאת מאחר וכאמור טוען הוא שיש להכפיל את הכמויות של מר שמואלי במחירים שבהצעת המחיר שלו עצמו ששימשה בסיס להתקשרות; אותה הצעת מחיר לשתי התחנות, לה נתנה הנתבעת אישורה בשיחות שבין התובע לנתבע 2.

ג. אלא שהנתבעת מפנה לכך שלאשורה לא מדייק התובע, שכן הכמויות שעליהן השתית את תביעתו שונות מאלו שבטבלה של מר שמואלי. עיון מעלה כי יש ממש בטענה זו של הנתבעים. כך נספח ח' לתצהיר התובע, הינו תמחורו המעודכן לפרויקט תחנת כפר סבא לאחר המדידה כביכול מול מר אילן שמואלי. הייתה צריכה להיות אפוא התאמה בכמויות ורק המחירים היו אמורים להיות שונים.
אם נסתכל למשל על פריט 08.0.010, נגלה כי המחיר זהה אולם הכמות בפועל אצל מר שמואלי עומדת על 168 ואילו התובע נוקב בכמות של 240. הפריט הבא בתור 08.020, עומד על כמות של 270 אצל מר שמואלי ו- 480 אצל התובע. פריט 08.0.80 נזכר בכמות של 395 אצל התובע ו- 290 אצל מר שמואלי. ואלו דוגמאות בלבד. גם אם ננסה לחלץ התאמה בין הכמויות בנספח ז' של התובע שאף הן מתייחסות לפרויקט תחנת הביסקוויט לבין נספח ב' לתצהיר הנתבעת שהינו חישובו של שמואלי, המקובל על התובע מבחינת כמויות – נעלה חרס. בפריט 08.0.010 נגלה כמות של 250 שנמחקה ל- 280 אצל התובע וכאמור 168 אצל שמואלי. פריט 08.020 אצל התובע כמות של 500 שתוקנה בכתב יד ל- 460 ואצל שמואלי כאמור 270.
פריט 08.0.80 אצל התובע כמות של 400, ואצל שמואלי 290. אין ממש אפוא בטענת התובע כי את חישוב החוב בתביעתו ערך לפי חישובי הכמויות של מר שמואלי, למרות שהודה כי הן מחייבות.

12. המחלוקת המרכזית נוגעת לשיטת התמחור: כאמור היה בידי התובע
להמחיש כי שיטת התמחור הינה זו לה טען, על דרך צירוף
אסמכתאות המעידות על שוני בתשלום בין המחירים בכתב הכמויות של דלק, לבין המחירים ליחידה ששולמו לו בפרויקטים קודמים. משלא עשה כן ואף מר שמואלי לא זומן לעדות, לא נותר אלא לקבוע כי התביעה לא הוכחה.
זאת ועוד, עולה מן הטבלאות שערך מר שמואלי בנספח ב' ובנספח ג' לתצהיר הנתבעים, כי מה שסוכם בין הצדדים ביחס לבדיקתו, בשונה מגרסת התובע, היה לא רק בדיקה של כמויות ויחידות לכל סוג עבודה, אלא בפירוש גם נקיבת המחיר ליחידה וסך הכל התמורה הנוגעת לאותו סוג עבודה הנגזרת מהכפלת הכמות במחיר. התובע עצמו אינו חולק על כך שיש פער בין הצעת המחיר שלו, לבין המחיר ליחידה שננקב על ידי מר שמואלי בנספחים ב' ו- ג' האמורים,
שהינם סיכום הבדיקה שערך מול התובע.

הנתבעים אמנם לא צרפו את כתבי הכמויות המקוריים של דלק, אולם הדעת נותנת שמר שמואלי נקב במחיר ליחידה שנלקח מאותם כתבי כמויות בשני הפרויקטים של כפר סבא ובני ברק, שכן אחרת לא ברור מהיכן נלקח המחיר. עוד לא ברור מדוע היה צורך לנקוב במחיר מאותו כתב כמויות אם שירותיו של מר שמואלי נשכרו על ידי הצדדים באותה בדיקה מוסכמת, רק לשם מדידת כמויות. אם מר שמואלי נשכר רק לשם מדידת כמויות, יכול היה להסתפק בטבלה של 4 עמודות הכוללת את מספר הפריט בכתב הכמויות, תיאור העבודה, יחידת מידה והכמות שנמדדה. את כל היתר יכולים היו הצדדים לעשות לבדם על ידי הכפלת המחירים שבהצעת המחיר של התובע באותן כמויות שנמדדו. תחת זאת כוללות כאמור הטבלאות של מר שמואלי גם את המחירים ליחידה ואת סך הכל התמורה הנגזרת מהכפלת הכמות שמדד באותו מחיר,
שברור שנלקח מכתב הכמויות של דלק.

13. אני מבכר לפיכך גרסת הנתבעת לגבי מנגנון התמורה שהוסכם בין הצדדים. אמנם, בדיקתו של מר שמואלי נערכה בדיעבד, אולם ממה שכלול בה כבדיקה שהוסכמה על ידי שני הצדדים ניתן ללמוד מן המאוחר על המוקדם, ביחס להסכמות שבין הצדדים בשלב ההתקשרות ביניהם, על דרך חישוב התמורה שתגיע. יש גם היגיון לגופו של עניין בעמדת הנתבעת. אין זה סוד שלעתים יכול להיות לחול שינוי בין כמויות מתוכננות לבין אלו בהן היה צורך בפועל – בין כלפי מעלה ובין כלפי מטה. התובע הוא קבלן משנה, והנתבעת שהזמינה אותו אמורה הרי לשייר בידה מקדם מסוים של רווח יזמי. לטענתה מדובר ב- 15%. כדי לשייר בידה אותו רווח, הגיוני
שהתמורה המוסכמת
סוכמה על פי התמחור שניתן לנתבעת מדלק, והכמויות שיבצע התובע בפועל, שאינן ידועות מראש לעת ההתקשרות
(אלא רק באומדן מקורב, על פי כתבי הכמויות של דלק).

תימוכין עקיפים לקביעה זו ניתן לגזור מפער מחירים לא מוסבר פר יחידה לכבל פיקוד למשאבות בשני הפרויקטים – לשיטת התובע: ענין עליו עמד ב"כ
הנתבעת
בסע' 58 לסיכומיו. פריט זה תומחר על ידי מר אילן שמואלי ב 14 ₪ ליחידה עבור הפרויקט בכפר סבא ומחיר כמעט חופף – 14.2 ₪ ליחידה - עבור הפרויקט בבני ברק. מאידך התובע מתמחר פריט זה ב 14 ₪ ליחידה בפרויקט כבר סבא ו 18 ₪ בפרויקט בני ברק. מדובר בפרויקטים סמוכים בזמן, כאשר העבודה על פרויקט בני ברק הסתימה כאמור 7-8 חודשים לאחר פרויקט כפר סבא. הכיצד ניתן להסביר עלי של כמעט 295 במחיר ליחידה?

14. בדיקתו של מר שמואלי העלתה כי התמורה המגעת, על פי הכמויות שמדד בתחנת הדלק בכפר סבא עומדת על 297,342 ₪ כולל מע"מ. בסעיף 17 לתצהירו מציין הנתבע 2, כי בחשבון שערך מר שמואלי לא הפחיתו את עלות החפירות שנדרשו ובוצעו בפועל על ידי הנתבעת 1 (סעיף 82 בכתב הכמויות). מר שמואלי אכן ציין בכתב ידו כי לא הפחית חפירות לעבודות התשתית של החשמל ובזק, שסופקו על ידי הקבלן הראשי (הנתבעת 1). התובע נשאל בחקירתו מדוע בחישוביו לגבי פרויקט כפר סבא דרש הוא תשלום גם על החפירות. הוא טען כי הוא זה שעשה את החפירות, אם כי הטרקטור אכן סופק לו על ידי הנתבעת. בתשובה לשאלה מדוע לא קיזז אפוא פריט זה מחשבונו, השיב שזה לא כל כך קריטי. קריטי או לא, גם כאן מצביע הדבר על חוסר דיוק ואני מקבל אפוא אומדן הנתבעת שלא נסתר, לפיו יש להפחית מן החשבון המאושר 40% (מן הסך של 29,755 ₪ - אומדנה של הנתבעת לחלקן של עבודות החפירה מסך העבודות שבפריטים 82 אצל מר שמואלי, המסתכמים כאמור ב-29,755 ₪). כלומר, יש להפחית 11,902 ₪ בתוספת מע"מ (כשיעורו אז – 15.5%) מן הסך של 297,342 ₪ (כולל מע"מ). היתרה לאחר הפחתה 283,595 ₪.

15. ביחס לתחנת הדלק בבני ברק קבע מר שמואלי כי התמורה המגעת על פי הכמויות שמדד עומדת על 293,185 ₪ כולל מע"מ. לנתבעת טענה להפחתה אף מן הסכום הזה הנזכרת בסעיף 20 לתצהירו של מר ראבי. נטען כי בעבודות המופיעות בחלק מן הסעיפים שקבע מר שמואלי – בוצעה עבודה בפועל על ידי חברת דלק ולכן לא מגיע תשלום לתובע. טענה נוספת הינה שביחס לעבודה הנוגעת לבריכת החשמל, הנתבעת היא זו שביצעה את העמדת הבריכות וכיסויים וסיפקה את החומרים הדרושים. לכן, מגיע גם כאן סכום מופחת המגיע רק ל-60% באומדן, מן הסכום הכולל ביחס לבריכת החשמל. טענות אלה של הנתבעת אינן מקובלות עליי.

נהיר כי מר אילן שמואלי נבחר על ידי הצדדים על מנת להסיר כל מחלוקות ביניהם ולטעמי מחייבות קביעותיו. כבר ציינתי שביחס לפרויקט התחנה בכפר סבא, כתב מר שמואלי בכתב ידו שאכן לא הפחית חפירות לעבודות תשתיות חשמל ובזק שסופקו על ידי הנתבעת. לעומת זאת ביחס לפרויקט תחנת הדלק של בני ברק, אין שום הערה של מר שמואלי, למעט אישור הכמויות עליהן חתם התובע לאור הסכמה.

ראשית
, העובדה שהתובע חתם על אותה הערה של מר שמואלי המתייחסת לכמויות, אינה שוללת כאמור ששירותיו נשכרו כדי לבצע בדיקת החוב, כלומר גם המחירים המגיעים על פי הכמויות שיקבע.
העובדה שהניסוח התייחס לכמויות היא ניטרלית. ניתן להסיק ממנה הן שחתימתו של התובע התייחסה רק לאישור הכמויות; והן שהתובע אישר הכמויות משום שמר שמואלי ציין הדבר בהערתו זו, אך מר שמואלי לא גרס כי נושא המחירים שציין בכלל שנוי במחלוקת. בהיעדר עדותו וגרסתו של מר שמואלי, שתי האפשריות קבילות.
לטעמי כאמור יש לקבוע, שאם טרח מר שמואלי ונקב גם במחירים של כל יחידה, בסוג העבודה ובתמורה המגעת, הרי שעשה כן לא לחינם אלא משום שגם לשם כך נשכרו שירותיו על ידי הצדדים; וברור היה לשניהם
בזמן אמת כי המחירים הם אלו שננקבו בכתב הכמויות של דלק ובהם השתמש מר שמואלי.

שנית
, יש חשיבות של ממש לעובדה שמר שמואלי שימש כמפקח מטעם דלק בפרויקט תחנת בני ברק. הדבר אושר (אמנם למיטב הזיכרון) על ידי העד מר גדי רווח, שהיה מנהל הפרויקט מטעם דלק וממונה על מר שמואלי – ראה עמ' 11, שורה 17 לפרוטוקול וגם על ידי הנתבע 2 (עמ' 14 למעלה). אם בפרויקט תחנת הדלק של כפר סבא ראה מר שמואלי לנכון להעיר כי עבודה מסוימת בוצעה על ידי הנתבעת, ולפיכך יש להפחית שוויה מכלל התמורה שחישב, הרי שמקל וחומר שבפרויקט בני ברק בו שימש כמפקח היה מוצא לנכון להעיר הערה דומה, לו היה ממש בטענת הנתבעת לגבי הפחתות נוספות המגיעות לה בפרויקט זה. לפיכך, יש לקבל לגבי פרויקט בני ברק את אומדנו של מר שמואלי, היינו 293,185 ₪, בלא כל הפחתה. דברים דומים יש לומר גם ביחס לטענות של ליקויים בעבודת התובע שמעלה הנתבע 2 בסעיף 26 ו- 27 לתצהירו. לא התקבלה כל הערה בעניין זה ממר שמואלי, כאשר גם כאן מדובר על הפרויקט בבני ברק, בו שימש כמפקח.

בנוסף, יש לומר שאם חפצה הנתבעת לטעון להתרשלות בעבודת התובע, מן הדין היה שתתמוך עמדתה בחוות דעת. התובע נחקר על כך בעמ' 8 לפרוטוקול והכחיש את טענת ההתרשלות הנטענת. ממילא אישר גם מר ראבי כי לא נקנס על ידי חברת דלק, היינו קיבל ממנה התמורה המלאה. אמת שאם נכונה הטענה בסעיף 26 לתצהיר מר ראבי שהתובע לא ביצע כלל צנרת, מה שהצריך את הנתבעת לבצע עבודות חציבה, פירוק-ריצוף, טיח וצביעה מחדש כדי לאפשר התקנת הצנרת – זכאית היא להפחתה הנטענת בסעיף. אולם הדבר לא הוכח, ואף הוכחש על ידי התובע, שטען שהנתבעת לא נדרשה לבצע חציבה בקירות, אלא התשתית לצנרת החשמל הותקנה על ידו והכבלים הושחלו אחר כך.


16. אם כן, (וכעולה מסע' 14 ו 15 לעיל), סך הכל הגיע לתובע עבור שני הפרויקטים 576,780 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת כאמור שילמה 530,000 ₪ בתוספת מע"מ (עניין זה לא שנוי במחלוקת כאשר כתב התביעה נקב בסכומים לפני מע"מ). הסכום כולל מע"מ עומד על 612,150 ₪. יוצא שאכן הנתבעת שילמה בעודף. המסקנה אפוא הינה שדין התביעה להידחות, שכן התובע לא הוכיח תביעתו, ולא הראה כי נותרה לנתבעת יתרת חוב כלפיו.

17. עם זאת, ייאמר כי לו מצאתי שיש חוב לזכותו של התובע היה מן הדין בכל מקרה לדחות את התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 2 אישית. ההתקשרות הייתה מול הנתבעת 1. הנתבע 2 אמנם הינו מנהלה ובעל מניותיה, אך לא הוכחה כל הצדקה להרמת מסך אף לא לחיוב אישי בחוזים או בנזיקין כלפי אורגן בתאגיד. אף אין חולק כי הנתבע 2 אינו חתום על התחייבות או ערבות בעלים כלפי התובע לשאת בחוב החברה בשליטתו, שכלפי התובע. התביעה בעניין זה הייתה מופרכת ממש, והתיימרה להשתית יהבה על אמרות של התובע ושל שניים מעובדיו, לפיהם ההתקשרות הייתה מול הנתבע אישית, ולראיה שבכל פעם שהיה הנתבע מגיע והתעוררה שאלה של תשלום, היה הנתבע אומר שאם יתברר שצריך לשלם, הוא ישלם. אולם פועליו של הנתבע שהעידו כך, לא השכילו להבחין בין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, לבין הנתבע כבעל החברה. חברה פועלת באמצעות האורגנים שלה, ואין חולק כי ההתנהלות הפרסונלית שבין התובע לנתבעת 1, הייתה באמצעות הנתבע 2 כבעל השליטה והמנהל. רק טבעי שהנתבע 2 ידבר בשפת היומיום בלשון "אני אשלם", כאשר הכוונה לחברה, ולא יטרח בשיחה שגרתית מול הפועלים להדגיש מולם כי החברה שבשליטתו תדאג לתשלום במקרה הצורך. לא ניתן להתלות בנוסח עממי וטבעי זה של בעל החברה בתורת התחייבות לשאת בחוב חברה או בתורת אסמכתא להתקשרות ישירה בין התובע לנתבע אישית, להבדיל מהתקשרות שבין התובע לבין נתבעת 2. ואכן התברר כי
הנטען לקונית בסעיף 15 לתצהיר התובע – ריק מתוכן. צוין שם "הנתבע התחייב לשאת בתשלום באופן אישי באוזני ובאוזני עובדיי. ידוע היה לו כי ללא התחייבותו הוא, לא הייתי נכנס לפרויקט". כלומר, התובע עצמו לא הפריד בין התחייבויות שונות שניתנו לו, והתחייבויות ששמעו עובדיו. מדובר בהתחייבויות מאותו סוג – ועל סוג התחייבויות זה עמדתי לעיל. מסקנה זו הייתה ברורה לחלוטין בחקירת שני העובדים, מר מאהר שמא ומר עלי אבו אלהיג'א. לא היה שום מעמד ספציפי בו ניתנה התחייבות אישית של הנתבע 2 לערוב לחוב החברה.

18. לסיכום:

א.
ביחס לשאלה האם התמחור המחויב הוסכם בין הצדדים על פי הצעת מחיר של התובע (שהנתבע 2 מתכחש בכלל שהוצגה בפני
ו), אני מעדיף גרסתו של הנתבע 2, לפיו התמחור המוסכם ביחסי הנתבעת מול התובע נגזר ממחירי חברת דלק המזמינה, במכפלת הכמויות שיבצע התובע בפועל, ובניכוי של 15% רווח יזמי שיישאר בידי הנתבעת 1.

ב.
אין חולק כי הכמויות שבוצעו בפועל הן אלו שקבע מר אילן שמואלי.

ג.
לאחר שהתקבלה טענת הפחתה בסכום קטן לגבי פרויקט כפר סבא (לאור הערתו של מר שמואלי) ולאחר שנדחו טענות הפחתה של הנתבעת ביחס לפרויקט בני ברק, הפועל היוצא של הקביעות בשני הסעיפים הקודמים הינו שהנתבעת שילמה מעט יותר מכפי שהייתה מחויבת. ככל הנראה הונחו בזמן אמת כמויות גדולות יותר מאלו שביצע התובע בפועל, כאשר הפער אמנם אינו משמעותי, אולם התגלה באותה בדיקה מאוחרת שהתבצעה לבקשת התובע עצמו על ידי מר שמואלי. הפער מותיר את הנתבעת 1 ביתרת זכות.

ד.
בכל מקרה לא היה מקום לתביעה אישית כנגד הנתבע 2.

19. אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 10,000 ₪.




ניתן היום,
ז' אייר תשע"ה, 26 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 16471-09/13 אברהם ברקו נ' ערין, השקעות ובניה בע"מ, יוסף ראבי (פורסם ב-ֽ 26/04/2015)