פסקי דין על משה אוחיון

24113-10/14 פ     21/05/2015




פ 24113-10/14 מדינת ישראל נ' משה אוחיון








בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 24113-10-14 מדינת ישראל
נ' אוחיון(עציר)





לפני
כב' השופט
מרדכי כדורי


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה


נגד


משה אוחיון
(עציר)



הנאשם

גזר דין

הרקע:
1.
הנאשם הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין תשל"ז – 1977, היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל, תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק האמור (שתי עבירות), ואיומים. לפי סעיף 192 לחוק הנזכר.


כתב האישום המתוקן כולל בחובו ארבעה אישומים, הנוגעים לארבעה אירועים.


על פי עובדות האישום הראשון, ביום 1/10/2014 הבחין הנאשם כי אשתו (להלן: "המתלוננת") מוכיחה שתיים מבנותיהן הקטינות של בני הזוג. הנאשם נכנס לחדר בו שהו המתלוננת והקטינות, ולאחר חילופי דברים דחף את המתלוננת בשתי ידיו והפילה ארצה. בעוד המתלוננת שרועה על הרצפה בעט הנאשם בפני
ה ובחלקי גופה. הקטינות קראו לנאשם לחדול ממעשיו, ללא הועיל. בת קטינה נוספת ששהתה בבית הבחינה במתרחש והרחיקה את הנאשם מהמתלוננת.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת כאבים רבים, היא התקשתה בראייה, נגרמה לה המטומה סביב עינה הימנית והיא נזקקה לטיפול רפואי.


על פי עובדות האישום השני, במהלך חודש יוני 2014 הנאשם נטל מכשיר טלפון סלולרי מאחת מבנותיו הקטינות, וריסק אותו על הרצפה.


על פי עובדות האישום השלישי, ביום 7/3/2014 או בסמוך לכך התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת, במהלכו גידף הנאשם את המתלוננת. בהמשך פנה הנאשם למתלוננת, ולאחת הקטינות אשר על פי חשדו שיתפה פעולה עם המתלוננת, ואיים עליהן כי ירצח אותן גם אם יידרש להיכלא ל-20 שנה.

בהמשך, לאחר שהקטינה הנ"ל לא שעתה לקריאותיו של הנאשם אליה, הוא צעק עליה, משך בבגדה והכה בראשה.


על פי עובדות האישום הרביעי, במהלך השנים האחרונות תקף הנאשם מספר פעמים אחד מילידו הקטינים. באחד המקרים הנאשם השכיב את הקטין על ברכיו, תקף אותו והכה בו.


תמצית טיעוני הצדדים:
2.
המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי ומימוש התחייבות להימנע מעבירה עליה חתם הנאשם.


בטיעוניה לעונש התייחסה המאשימה לערכים החברתיים בהם פגע הנאשם במעשיו, לגישתה, והציגה פסיקה לתמיכה בעמדתה.


ב"כ המאשימה טען כי מתחמי הענישה ההולמים למעשי העבירה שביצע הנאשם הינם כדלהלן:

באישום הראשון - בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

באישום השני
- בין מאסר על תנאי לשל"צ.

באישום השלישי
- בין מאסר למשך מספר חודשים, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, לבין מאסר ממש למשך מספר חודשים.

באישום הרביעי
- בין מאסר למשך מספר חודשים, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל.


אשר לעונש המתאים לנאשם טענה המאשימה כי זה מצוי במרכזו של כל אחד ממתחמי הענישה הנ"ל. לטענתה, בכך יש לבטא איזון בין הודאתו, האחריות החלקית שלקח ועברו הפלילי.

המאשימה טענה עוד כי אין ליתן משקל רב לעמדתה של המתלוננת בנוגע לעונש, וכי מאחר שהנאשם אינו עובד לא יהיה במאסרו לפגוע במשפחתו מבחינה כלכלית.

3.
הסנגור מצדו ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. לטענתו, ראוי היה לאמץ את המלצתו של שירות המבחן ולהפנות את הנאשם להליך טיפולי, אשר הצלחה בו עשויה היתה להועיל לנאשם, למתלוננת ולעשרת ילדיהם הקטינים.


הסנגור התייחס בטיעוניו לקשיים ולסבל הנגרמים למשפחתו של הנאשם כתוצאה ממעצרו, בהעדר דמות אב מחנכת בבית, בשל הימנעותו מלבקר את אחיו ששכב על ערש דווי ואף מלהשתתף בלווייתו, ובשל שבעת ימי האבל אותם נאלץ לשבת בבית המעצר. עוד הפנה הסנגור לחרטה שהביע הנאשם לפני שירות המבחן, לאחריות שלקח, לעמדתה של המתלוננת המבקשת כי הנאשם ישוחרר וכי יערך שלום בית בין בני הזוג, לנסיבות חייו של הנאשם ולהודאתו, אשר חסכה את הצורך בהעדתה של המתלוננת והעדים האחרים וחסכה זמן שיפוטי יקר.


עוד ציין הסנגור כי הנאשם פעל שלא לאחר תכנון מוקדם, אלא על רקע הקשיים והמגבלות המשפחתיות שצוינו על ידו.


הסנגור טען כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד, וכי מבלי להקל ראש במעשיו של הנאשם, אישומים 2, 3 ו-4 אינם מן החמורים, והציג פסיקה לתמיכה בטענותיו.

4.
הנאשם בטיעוניו היכה על חטא, הביע צער וטען כי פעל מתוך לחץ ואיבוד שליטה, ולא מתוך תכנון או אכזריות לשמה. הנאשם טען כי הוא לא עבד עובר למעצרו בשל מצבה הרפואי של המתלוננת, ועל מנת שיתאפשר לו לטפל בצורכי הבית והילדים.

תסקיר שירות המבחן:
5.
שירות המבחן פירט בתסקיר שערך את הרקע של הנאשם, נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות, עברו הפלילי, קשייו ואופי המערכת הזוגית שבינו לבין המתלוננת במהלך השנים.


עוד ציין שירות המבחן כי הנאשם מביע חרטה על מעשיו, אך לוקח על עצמו אחריות חלקית בלבד עליהם. הנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו ולקחת אחריות על דפוסיו האלימים, רואה את המציאות מתוך ייחוס שליטה חיצוני, מצמצם את חלקו בעבירות, רואה את עצמו וצרכיו ומתקשה לראות את טובת האחר, ובכלל זאת הקרובים לו ביותר.


התסקיר מפרט עוד את קשייה של המתלוננת, רצונה לשלום בית וחזרתו של הנאשם הביתה בהקדם.


שירות המבחן המליץ לנסות ולהיעזר בהליך הפלילי כמדרבן טיפול, ולשם כך לבדוק את התאמת הנאשם להליך טיפולי. המלצה זו נדחתה בהחלטה מיום 22/4/2015.


דין ומסקנות:
6.
מעשי אלימות בכלל גורמים לפגיעה באוטונומיה של קורבן העבירה, בתחושת הביטחון שלו ובכבודו. שעה שמדובר באלימות פיזית, פוגע מעשה העבירה גם בגופו, בריאותו ושלמות גופו של הקורבן. למעשי האלימות במשפחה מתווספים גם פגיעה במסגרת המשפחתית ובתחושת הביטחון של כלל בני המשפחה בתוך אותה מסגרת. בן משפחה קטין שם את מבטחו בהוריו, כאשר משפחתו משמשת לו מסגרת מגנה ותומכת. תקיפתו של קטין על יד מי מהוריו מערערת את יציבותה של המסגרת האמורה, ואת מבטחו ובטחונו של הקטין באותה מסגרת.

7.
הנאשם נקט מספר פעמים פעולות אלימות כלפי בני משפחתו. בשלושה מקרים נקט הנאשם אלימות פיזית שכללה מכות ממש. באחד המקרים הנאשם הגדיל לעשות ובעט בפני
ה של המתלוננת ובחלקי גופה, לעיניהן של חלק מבנותיו, וגרם לה חבלות של ממש. מדובר באירוע קשה, אשר הנזק שעלול היה להיגרם ממנו חמור בהרבה מזה שנגרם בפועל לגופה, כבודה ובריאותה של המתלוננת, ולתחושת הביטחון של הבנות הקטינות שצפו בנעשה.


עובדות כתב האישום אינן מלמדות כי הנאשם פעל לאחר תכנון מראש, אלא באימפולסיביות.


לא מצאתי ראיה לכך שקשייה של המתלוננת, אליהם התייחס הסנגור בטיעוניו לעונש, הם אלו שהביאו את הנאשם לבצע את מעשיו. מכל מקום, גם אם כך הם פני הדברים, הרי שאין בכך משום נימוק לקולה.


בהתחשב במידת הפגיעה שפגע הנאשם בערכים החברתיים המוגנים הנ"ל בכל אחד מן האירועים, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כנ"ל, נראה לי כי מתחמי העונש ההולמים למעשיו של הנאשם הינן כדלהלן:

אישום מס' 1:
בין מאסר, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, לבין כ-18 חודשי מאסר בפועל.
אישום מס' 2:
בין מאסר מותנה לבין צו של"צ.

אישום מס' 3: בין מאסר, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, לבין כ-6 חודשי מאסר בפועל.

אישום מס' 4:
בין מאסר, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, לבין כ-12 חודשי מאסר בפועל.

8.
לצורך קביעת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחמי הענישה הנ"ל יש להביא בחשבון, לטובתו של הנאשם, את הפגיעה שתגרם לו, מטבע הדברים, כתוצאה מהרשעתו ומהעונש שיוטל עליו. משקל ראוי יש ליתן לפגיעה שתגרם למשפחתו של הנאשם, אשתו ועשרת ילדיהם הקטינים, על רקע הקשיים הרלבנטיים המתוארים בתסקיר המבחן. עוד עומדת לזכותו של הנאשם הודאתו, אשר חסכה מזמנם של העדים הרבים המפורטים בכתב האישום, ובמיוחד את הצורך בהעדת המתלוננת ושלושה
קטינים. כמו כן הביאה הודאתו זו של הנאשם לחיסכון בזמנם של הצדדים ובמשאבי המערכת. בנוסף, יש להתחשב באחריות שנטל הנאשם על מעשיו. אולם אין להתעלם מכך שמדובר בנטילת אחריות חלקית בלבד, כאשר בד בבד הנאשם מצמצם את חלקו בעבירות, מתקשה להבין את חומרת מעשיו ולקחת אחריות על דפוסיו האלימים.

9.
לחובתו של הנאשם עומדת העובדה שאין מדובר באירוע אלימות יחיד, אלא בצבר של אירועים אלימים, חלקם נמשכו במשך מספר שנים. עוד עומד לחובתו של הנאשם עברו הפלילי, הכולל 5 הרשעות קודמות, בהן עבירה קודמת של תקיפת בת זוג וכן עבירות אלימות נוספות. עוד יש להתחשב בעמדתה של המתלוננת. ברם, כידוע, בעבירות של אלימות במשפחה, יש לעמדה זו משקל מוגבל ביותר.

10.
אני דן אפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

א.
מאסר בפועל למשך 15 חודשים אשר יימנו מיום מעצרו (5/10/2014).

ב.
מאסר למשך 7 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, אם יעבור עבירת אלימות כלפי בת זוגו או כלפי קטין שבאחריותו.

ג.
אני

מפעיל

את

ההתחייבות

להימנע

מעבירה על סך של 3,000 ₪, עליה

חתם

הנאשם

על פי גזר הדין בת.פ. 15284-11-10 מיום 6/11/2012.
סכום

ההתחייבות

יופקד

בקופת

בית

המשפט

ב-4

תשלומים

חודשיים,

שווים

ורצופים,

החל מיום 1/3/2016. אולם, אם איזה מן התשלומים לא יבוצע במלואו או
במועדו תעמוד מלוא היתרה לתשלום מידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.


ניתן היום,
ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















פ בית משפט שלום 24113-10/14 מדינת ישראל נ' משה אוחיון (פורסם ב-ֽ 21/05/2015)