פסקי דין על עזבון חליל אבראהים חוג`יראת ז"ל | פסקי דין על חוג'יראת עלי ח'ליל | פסקי דין על חוג'יראת מוחמד ח'ליל ואח' | פסקי דין על וידאד טאהא

54416-03/15 עא     28/05/2015




עא 54416-03/15 עזבון חליל אבראהים חוג`יראת ז"ל,חוג'יראת עלי ח'ליל,חוג'יראת מוחמד ח'ליל ואח' נ' וידאד טאהא








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 54416-03-15 עזבון חליל אבראהים דעוף חוג`יראת ז"ל ואח'
נ' טאהא
28 מאי 2015



בפני
הרכב כב' השופטים:

י. גריל
, שופט בכיר


ב. טאובר
, שופטת

ת. שרון נתנאל

, שופטת


המערערים:
1. עזבון חליל אבראהים חוג`יראת ז"ל

2. חוג'יראת עלי ח'ליל

3. חוג'יראת מוחמד ח'ליל
4. חוג'יראת אברהים ח'ליל
ע"י ב"כ עו"ד נפאע דאוד


נגד


המשיבה:
וידאד טאהא

ע"י ב"כ עו"ד טארק בושנאק



פסק דין


א.
בפני
נו ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת פנינה לוקיץ'), מיום 9.2.15, בתיק אזרחי 1843/07 לפיו קבע בית משפט קמא את זכויותיהם של הצדדים במקרקעין נשוא הדיון לצורך הליכי פירוק שיתוף, ובכלל זה קבע כי, למשיבה 1,411.5 מ"ר שהם 847/13611 חלקים מן המקרקעין, לפי הרשום במרשם המקרקעין, וכן הורתה על מינויו של מודד מטעם בית המשפט לקידום הליך פירוק השיתוף.

ב.
הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המשיבה הגישה בפני
בית משפט קמא תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין בשטח של 22,685 מ"ר מאדמות משגב. מקרקעין אלה רשומים במשותף על שם המערער מס' 1, שבינתיים הלך לעולמו והמערערים מס' 2-4 הם יורשיו, ועל שם מי שהיו הנתבעים מס' 5 ומס' 6 בפני
בית משפט קמא,
ואשר לא צורפו כבעלי דין בערעור.

ג.
בית משפט קמא ציין, שקודם לקידום הליך הפירוק נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם הרישום בלשכת מרשם המקרקעין משקף את מצב הזכויות במקרקעין או שמא רישום זה שגוי, וזאת נוכח טענת המערערים מס' 2-4 כי התובעים המקוריים (שהעבירו את זכויותיהם למשיבה) לא היו זכאים להירשם כבעלי זכויות במקרקעין שכן לאביהם המנוח של התובעים המקוריים, חוסין עבדאללה מוסא עבדאללה (להלן: "חוסין המנוח" ), לא היו זכויות במקרקעין ולכן הוא לא יכול היה להוריש לתובעים המקוריים במועד פטירתו בשנת 1994 זכויות במקרקעין, שהרי הוא מכר את מלוא זכויותיו לאחרים וזאת עוד קודם לשנת 1991.

ד.
שאלה זו, כך קבע בית משפט קמא, תוכרע בין היתר על סמך הכרעה במחלוקת לגבי הפרשנות שיש לתת למסמכים שנערכו ונחתמו בשנת 1991 על ידי חוסין המנוח, במסגרת עסקת מכר שנערכה בין מוחמד חליל (המערער מס' 3) לבין הצד השלישי שהיא הקרן הקיימת לישראל, וכן תוכרע המחלוקת לפי המשמעות שיש ליתן להסכם מכר שנעשה
בחודש דצמבר 2003.

ה.
לפי נסח הרישום שצורף לתביעה, רשומות הזכויות במקרקעין כדלקמן:

למשיבה, מכוח מכר ללא תמורה שנרשם ביוני 2007 - 847/13611 חלקים.

למערער מס' 1 (חליל המנוח) - 18000/22685 חלקים לפי נסח הרישום, שנעשה על סמך צו בית המשפט (ואין מחלוקת שהמערערים 2-4 הם יורשיו על פי דין).

לנתבע מס' 5 (שלא צורף כבעל דין בערעור) - 79/1047 חלקים, מכוח עסקת מכר שנרשמה באפריל 2005.

לנתבע מס' 6 (שלא צורף כבעל דין בערעור) - 937/13611 חלקים, וזאת מכוח ירושה שנרשמה באוגוסט 2005. על זכויות אלה של הנתבע מס' 6 רשומה הערת אזהרה לטובת המערערים 2-4.

בנוסף, רשומה הפקעה של 342/22685 חלקים לטובת המועצה האזורית משגב משנת 2001.

ו.
כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, זכויותיה של המשיבה נרשמו ביוני 2007, לאחר שאלה הועברו אליה במכר ללא תמורה מאמה, שהיא בתו של חוסין המנוח ואחותם של התובעים המקוריים, שזכויותיהם נרשמו מכוח ירושת אביהם. בסך הכל היו לתובעים המקוריים 847/13611 חלקים בנכס בחודש אפריל 2005, ורישום זה שונה, כאשר הועברו חלקיהם של התובעים המקוריים לאמה של המשיבה.

ז.
התביעה הוגשה במקורה על ידי התובעים המקוריים, הגם שבמועד הגשתה הם כבר לא היו רשומים כבעלי הזכויות במקרקעין, אך בחודש אוגוסט 2008 תוקנה התביעה, כיוון שהמשיבה היא זו הרשומה כבעלת הזכויות במקרקעין.

ח.
יצוין, שבעקבות החלטת בית משפט קמא מיום 24/11/08, הגיש המערער מס' 3 תובענה ל

פסק דין
הצהרתי, ביחס לזכויות במקרקעין, בבית המשפט המחוזי (ת"א 7717-01-09), וביום 19/02/09, על סמך הסכמות הצדדים, ניתן

פסק דין
בבית המשפט המחוזי, שאישר את הסכמות הצדדים, כי בית משפט קמא הוא שיפסוק בהליך פירוק השיתוף בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ככל שהדבר דרוש לצורך הכרעה בתביעה לפירוק שיתוף.

ט.
בית משפט קמא סקר בהרחבה את השתלשלות העניינים בנוגע לזכויות במקרקעין אלה החל משנת 1947. מתוך סקירה זו עולה, כי הבעלים המקוריים מכרו בשנת 1963 לחליל המנוח (המערער מס' 1) 21 דונם משתי חלקות מקרקעין שהיו בבעלותם, כש-18 דונם מתוכם הינם במקרקעין נשוא הליך זה. עסקה זו לא נרשמה שנים ארוכות.

בשנת 1985 קיבל המערער מס' 1

פסק דין
הצהרתי, ביחס לרכישת הזכויות מהבעלים המקוריים. ואולם, רישום זה בוצע בלשכת רישום המקרקעין רק בשנת 1999. לאחר עסקה זו נותרו בבעלות כל אחד מן הבעלים המקוריים 1561.6 מ"ר.

י.
בשנת 1991 (בעוד הזכויות רשומות עדיין על שם הבעלים המקוריים) נעשו שתי עסקאות למכירת חלקים במקרקעין לקרן קיימת לישראל, וזאת כדי לאפשר סלילת כביש במקום. עסקאות אלה, ובעיקר עסקת המכר הראשונה שבהן, עומדות במרכז המחלוקת בין הצדדים.

מה שנותר להכרעה, לפי קביעת בית משפט קמא, הינו, האם הוכחו טענות יורשיו של המערער מס' 1, ובעיקר טענות המערער מס' 3, כי עוד בשנת 1985 רכש חליל המנוח (המערער מס' 1) מחוסין המנוח את יתרת זכויותיו במקרקעין ולפיכך, כך לטענת המערערים, לא נותרו לתובעים המקוריים כל זכויות במקרקעין, ולכן לא ניתן היה להעביר זכות כלשהי מן התובעים המקוריים למשיבה.

י"א.
בית משפט קמא מציין, כי ההכרעה בסוגיה שעמדה לדיון בפני
ו איננה קלה, בעיקר נוכח הזמן הרב שחלף מאז בוצעו עסקאות שונות במקרקעין, והאנשים הרלבנטיים ביותר שהיו יכולים לשפוך אור על העסקאות שנעשו, ועל המשמעות שיש לתת לאמור במסמכים השונים (חוסיין המנוח וחליל המנוח) אינם עוד בין החיים.

אחד הגורמים העיקריים לקושי זה, כך מציין בית משפט קמא, נובע מאופן עריכת עסקאות הקרן הקיימת ומאי רישום אותן עסקאות בסמוך למועד עריכתן, דבר שאילו נעשה כנדרש, היה בו כדי למנוע את המשך אי הבהירות באשר לזכויות במקרקעין.

י"ב.
מוסיף בית משפט קמא וכותב:

"כל הצדדים המעורבים, הן חליל המנוח והבעלים המקוריים והן יורשיהם, לא טרחו, במשך שנים ארוכות לרשום את העברת הזכויות במקרקעין, דבר שאילו היה נעשה, היה חוסך, כך נדמה, התדיינות ממושכת זו, או לכל הפחות היה בה לעורר בזמן קרוב יותר למועד ביצוע העסקאות את הבעייתיות שנוצרה כתוצאה מעסקאות קק"ל, ולא בחלוף למעלה מ-15 שנה (!) לאחר מכן, כאשר שתיים מהדמויות המרכזיות כבר אינן בין החיים" (פסקה 14 לפסק הדין, עמוד 7).

י"ג.
בית משפט קמא סקר בהרחבה את העדויות, כפי שהובאו לפניו, ואת הסתירות ואי ההתאמות שבין הראיות השונות, וכן דן בהרחבה גם במשמעות הנובעת ממסמכי קק"ל, כשלפי עמדת המערערים, ניתן היה למצוא במסמכי קק"ל חיזוק לטענותיהם, בדבר היעדר זכויותיה של המשיבה במקרקעין נשוא הדיון.

י"ד.
כמו כן, דן בית משפט קמא, גם בשאלה מי הם המחזיקים במקרקעין והאם יש לעובדה שהמערער מס' 3 מחזיק במקרקעין (או במרביתם) במהלך שנים ארוכות, כדי לתמוך בטענתו, כי אין ליורשי חוסיין המנוח זכויות במקרקעין אלה.

ואולם, בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי לנוכח העובדה, שמרבית הזכויות במקרקעין אכן הועברו לאביו של המערער מס' 3 (דהיינו, חליל המנוח, המערער מס' 1) עוד בשנת 1963 (18 דונם מתוך 22.5 דונם), הרי לא ניתן לראות בהחזקתו של המערער מס' 3 כמוכיחה דבר, ביחס לשאלת הבעלות, ואין לראות בהיעדר טענה כנגד החזקה זו במשך השנים משום הסכמה לכך שאין לאחרים זכויות כלשהן במקרקעין אלה (פסקה 21 של פסק הדין, עמוד 12).

ט"ו.
לאחר ניתוח כל הראיות, המסמכים והטענות שהובאו בפני
בית משפט קמא, ולרבות גם בשים לב לשאלת העמידה בנטלי ההוכחה, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי רישום הזכויות במקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות האמיתי, אולם, אי ההתאמה אינה נוגעת לזכויות המשיבה, זכויות שלגביהן לא הוכיחו המערערים 2-4 כי לא היו לתובעים המקוריים זכויות להעביר לה (באמצעות אמה).

ט"ז.
בית משפט קמא הוסיף וציין, שאי התאמת הרישום נוגעת דווקא לזכויות צדדים אחרים, שהם הקרן הקיימת לישראל ונתבע מס' 6 (שכאמור, איננו בעל דין בפני
נו), שנוכח הסכם דצמבר 2003 ורישום הערת האזהרה על חלקו, איננו בעלים של זכויות כלשהן במקרקעין אלה.

י"ז.
בשים לב לכל האמור לעיל, קבע בית משפט קמא את מצב הזכויות במקרקעין נשוא הדיון, לצורך הליך פירוק השיתוף.
על

פסק דין
זה מלינים בפני
נו המערערים, דהיינו, יורשי המנוח חליל אבראהים חוג'יראת, וזאת בערעור ארוך ומפורט אשר בו ציינו בהרחבה את טרוניותיהם כנגד קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא, בכל הנוגע לזכויותיהם של הצדדים במקרקעין.

י"ח.
לטעמם של המערערים, יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע, כי השטח שרכשה הקרן הקיימת בתאריך 06/06/91 הינו מתוך יתרת זכויותיו של חוסיין המנוח, ולא מתוך הזכויות שנרכשו על ידי אביהם של המערערים במסגרת עסקת המקור.
עוד טענו המערערים, כי המשיבה לא הביאה ולו ראשית ראיה, כך נטען, להוכיח את טענותיה, ולכן יש לבטל את רישום הזכויות שנעשה מכוח צו הירושה וההעברות ללא תמורה (סעיף 3.4 בהודעת הערעור).

לטעמם של המערערים, יצר בית משפט קמא עסקה במקרקעין, שאינה קיימת, אין לה כל בסיס עובדתי במסמכים שהוגשו, והיא אף סותרת הצהרות מפורשות בכתב שנערכו בפני
רשות מנהלית.

י"ט.
עמדת המשיבה היא שיש לדחות את הערעור ואין עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

כ.
באי כח שני הצדדים הניחו בפני
נו עיקרי טיעון, וכן תיק מוצגים מטעם המערערים. בישיבה שהתקיימה בפני
נו ביום 26.5.15 שמענו את תמצית טענותיהם של באי כח שני הצדדים.

כ"א.
לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור המפורטת ולטיעוניהם של באי כח שני הצדדים בכתב ובעל-פה, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

כ"ב.
נקדים ונציין, כי ב"כ המערערים מלין בפסק דינו, בין היתר גם על כך, שההוכחות בפני
בית משפט קמא התקיימו ביום 20.1.12, הסיכומים נשמעו בעל פה ביום 24.1.12, ואולם, פסק הדין ניתן רק לאחר חלוף למעלה משלוש שנים, דהיינו, ביום 9.2.15. מכאן תמיהת ב"כ המערערים
כיצד עלה בידי בית משפט קמא לבחון ולנתח את עדויותיהם של העדים שנכחו בפני
ו כשלוש שנים קודם לכן.

אין בידינו לקבל טענתו זו של ב"כ המערערים. אכן, יש להצטער על פרק הזמן הממושך שחלף מאז נשמעו ההוכחות בפני
בית משפט קמא ועד למתן פסק הדין, אך בשים לב לראיות כפי שהובאו בפני
בית משפט קמא, לא שוכנענו שתוצאת פסק הדין גורמת עיוות דין למערערים. אדרבא, שוכנענו כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, מבוססת היטב על התשתית הראייתית כפי שהונחה בפני
ו, ומנומקת כראוי.

כ"ג.
נעיר עוד, כי לטעמנו נפל פגם בהודעת הערעור, בכך שלא צורפו, ולו כבעלי דין פורמליים, מי שהיו הנתבעים מס' 5 ומס' 6 בפני
בית משפט קמא, וכן גם הקרן הקיימת לישראל שהיתה צד שלישי בהודעה לצד שלישי ששלחו המערערים.

כידוע, כל מי שהינו בעל דין בערכאה הראשונה אמור להיות בעל דין גם במסגרת הודעת הערעור. אף אם אין מתבקש כל סעד כנגד בעל דין מסויים, עדיין קיימת החובה לצרפו ולו כבעל דין פורמלי.
יחד עם זאת, רואים אנו לנכון לציין שהערתנו זו באה רק למען הסדר הטוב, ואין בה כדי להשליך באופן כלשהו על התוצאה אליה הגענו לגופו של ענין.

כ"ד.
המערערים לא הותירו בטיעוניהם כנגד פסק דינו של בית משפט קמא אבן על אבן, אך המסקנה אליה הגענו, כאמור כבר לעיל, היא כי לא נפלה שגגה כלשהי בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

המערערים עותרים לקבל סעד במקרקעין, ולמעשה טוענים הם כנגד נכונות רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. בצדק סבר בית משפט קמא, שבשים לב לטענתם זו של המערערים, מוטל היה עליהם נטל כבד להוכיח שרישום זה של הזכויות שגוי, וכי יש לסטות ממנו לצורך הליך פירוק השיתוף במקרקעין.

כ"ה.
בית משפט קמא פירט ונימק היטב בפסק דינו, תוך ניתוח כל הראיות והמסמכים שהובאו בפני
ו, שלא עלה בידי המערערים לעמוד בנטל זה אשר נדרש מהם, ואיננו סבורים שבמסקנתו זו של בית משפט קמא נפלה שגגה כלשהי. לכן, גם אין הצדקה להתערבותנו בפסק הדין.

כ"ו.
על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו שאין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא ואין לגלות בה טעות שבחוק.

לפיכך, אנו מאשרים את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומורים בזאת על דחייתו של הערעור.

כ"ז.
אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.


מזכירות בית המשפט תעביר לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה,
את סכום שכר הטרחה הנ"ל סך של 5,000 ₪ מתוך הפקדון שהפקידו המערערים לצורך הערעור.

יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערים עבור המערערים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.





י' גריל, שופט בכיר

[אב"ד]

ב' טאובר, שופטת

ת' שרון-נתנאל, שופטת







עא בית משפט מחוזי 54416-03/15 עזבון חליל אבראהים חוג`יראת ז"ל,חוג'יראת עלי ח'ליל,חוג'יראת מוחמד ח'ליל ואח' נ' וידאד טאהא (פורסם ב-ֽ 28/05/2015)