פסקי דין על איילה מלכה מימון | פסקי דין על אמנון סומך | פסקי דין על משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב

38124-04/13 תצ     26/08/2015




תצ 38124-04/13 איילה מלכה מימון, אמנון סומך נ' משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 38124-04-13 מלכה מימון ואח' נ' משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
צילה צפת


תובעים

1.איילה מלכה מימון


2. אמנון סומך


נגד


נתבעים

משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב







פסק דין


1.
בקשה לפסיקת גמול למבקשים, התובעים המייצגים, ושכר טרחה לבאי כוחם לפי סעיף 9, 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק"), לאחר שהמשיבה הגישה הודעת חדילה.
2.
המבקשים הגישו תובענה מנהלית ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור") בטענה, כי המשיבה איננה משיבה סכומי אגרות שנגבו על ידה, זאת בניגוד להוראות תקנות 6 ו-15 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, ולהוראת תקנה 5 לתקנות בתי הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח- 2008 (להלן בהתאמה: "תקנות בתי המשפט", "תקנות בתי הדין לעבודה").
3.
בעת הדיון המקדמי שהתקיים ביום 24/12/13 הוסכם על צמצום התובענה לטענה בדבר הפרת הוראות תקנה 5 לתקנות בתי הדין לעבודה, בלבד. לעניין זה טענה המשיבה, כי בשל טעות לא הוחזרה האגרה מקום בו התקיימו תנאי התקנה, ועל כן הנחתה את מזכירויות בתי הדין לעבודה לפעול בהתאם לדין. נוכח האמור, התבקש בית המשפט לראות בהנחיה זו כהודעת חדילה ביחס לבתי הדין לעבודה והצדדים הגישו טיעוניהם לעניין גמול ושכ"ט ב"כ המבקשים לאור הודעת החדילה.
4.
הואיל ולא הוגשה התנגדות להודעת החדילה, יש להורות על דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בהתאם להוראת סע' 9 לחוק תובענות ייצוגיות.
5.
אשר לגמול ושכ"ט ב"כ המבקש, טוענים המבקשים, כי יש לחשבם ב"שיטת האחוזים" מן התועלת הכוללת שהושגה לטובת הציבור, העומדת לדידם על סך של 3,410,440 ₪. בהתאם לכך התבקש גמול למבקשים בשיעור של 10% ובסך של
–
341,044 ₪ ושכ"ט לבאי כוחם בשיעור של 20% לפחות

ובסך של
-
682,088 ₪.
6.
המבקשים מבססים בקשתם על "שיקולי התפוקה", "שיקולי התשומה", ו"שיקולי ההכוונה הציבורית", המשתקפים מן הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק. בהתייחס לשיקולי התפוקה, טוענים המבקשים, כי התועלת לציבור מהגשת בקשת האישור נאמדת בסך של 3,410,440 ₪, כאשר לוקחים בחשבון הן את החזרי העבר והן את התועלת העתידית לחמש השנים הבאות.
7.
אשר לאופן חישוב התועלת, מסתמכים המבקשים על פלט מידע שהופק על ידי המשיבה המלמד, כי סכום האגרות שלא הוחזר לבעלי הדין, ושיוחזר בעקבות בקשת האישור, עומד על סך של 910,440 ₪. סכום זה נכון לתקופה של שנתיים וחצי (מחצית משנת 2010 והשנים 2011-2012), ומכאן מגלם תועלת שנתית בסך של 360,000 ₪. ואולם, לטענתם, סכום זה חלקי ואינו ממצה, נוכח העובדה כי איתור התיקים נעשה באופן ידני וכי חסרים נתונים על שנים נוספות. לפיכך נטען כי יש לאמוד תועלת שנתית משוערכת בסך של 500,000 ₪ בממוצע. נוסחת החישוב הראלית של סך התועלות לדידי המבקשים, היא סכימת תועלת העבר (910,440 ₪) יחד עם תועלת העתיד (500,000 ₪
x
5).
8.
בהתייחסם לשיקולי התשומה, טוענים המבקשים, כי הושקעו על ידם ועל ידי באי כוחם 550 שעות עבודה של שותפים, עורכי דין ומתמחים בגינן עומד שכר טרחתם
על סך של כ- 270,000 ₪. כן נטען, כי הואיל ועסקינן בגוף שלטוני, הגשת בקשת האישור הייתה כרוכה בסיכון משמעותי.
9.
לבסוף, בהתייחסם לשיקולי ההכוונה הציבורית, טוענים המבקשים, כי בקשת האישור השיגה את מטרתה, ולעניין זה, יש לתת משקל רב לתועלת הניכרת לציבור רחב של בעלי דין, ובכלל זה להודעת החדילה של המשיבה; לפרסום נוהל עבודה חדש למזכירויות בתי הדין לעבודה (וכן לתיקון נוהל העבודה ביחס לתקנה 6 לתקנות בתי המשפט); ולהחזר בפועל של אגרות בסך מצטבר של כמיליון שקלים.
10.
מנגד, המשיבה סבורה כי אין לפסוק גמול ושכ"ט בתיק זה ולחילופין, יש לפסוק על דרך הצמצום (אלפי שקלים בודדים), נוכח הנסיבות המיוחדות בתיק והטעמים שיפורטו להלן.
11.
ראשית, לטענת המשיבה, התביעה המקורית כולה הוערכה בסכום של 2.5 מיליון ₪ וכוללת החזר גם בגין תקנות- 6 ו-15 לתקנות בתי המשפט ולא רק לתקנה 5 לתקנות בתי הדין לעבודה בהתאם לתביעה שצומצמה. סכום ההשבה בפועל, בעקבות הודעת החדילה בעניין תקנה 5, עומד על סך של 910,000 ₪ בלבד. משמעות הדבר היא, כי המבקשים עותרים, לגמול ושכר טרחה, שייגזר מסך של כ- 3.5 מיליון ש"ח, סכום העולה בהרבה על סכום ההשבה. דרישה מוגזמת הנוגדת את ההלכה הפסוקה ואת רציונל סעיף 9 לחוק שעניינו בהודעת החדילה. בעניין זה טוענת המשיבה, כי אין מקום לפסוק גמול כלשהו עבור מבקש 2, נוכח העובדה כי עילתו האישית עסקה רק בתקנה 15 לתקנות בתי המשפט.
12.
נוסף על כך, טוענת המשיבה כי כאשר מדובר בפסיקת גמול ושכר טרחה בעקבות הודעת חדילה של רשות מנהלית, על בית המשפט לתת משקל ראוי, כשיקול מרכזי, לפגיעה בקופה הציבורית והצורך להגן עליה. שיקול זה מקבל משנה תוקף, מקום שהחליטה המשיבה לפעול להשבת הכספים לקבוצה, אף שאיננה מחויבת לעשות כן, ועל כן הודעת החדילה לא "חסכה" את ההשבה מן הקופה הציבורית.
13.
כמו כן, טוענת המשיבה, כי הטרחה שהושקעה בבקשת האישור הייתה מועטה; הבקשה צומצמה לתקנה 5 בלבד ולפיכך אין להטיל עליה עלות בגין העבודה שנעשתה לעניין התקנות הנוספות; הטענה שהושקעו בהליך לא פחות מ-550 שעות נטענה בעלמא, אינה נתמכת בתצהיר ולא הוכחה.
14.
באשר להערכת שווי התובענה, דוחה המשיבה את אופן חישוב התועלת השנתית על סך של 500,000 ₪ שכן לטענתה הוא נעדר ביסוס. מה גם, כי בנסיבות העניין אין זה נכון להתחשב בסכום העתידי שלכאורה נחסך בשל הודעת החדילה, בהיותו חותר תחת משמעות הודעת החדילה ודחיית התובענה הייצוגית. נוסף על כך, נטען כי לא ברור מדוע נאמדה שוויה של התועלת העתידית ל-5 שנים דווקא, כאשר השבה בתובענות מסוג זה מוגבלת לתקופה של 24 חודשים.
15.
לבסוף, לטענת המשיבה יש לתת משקל רב להעדר פנייה מוקדמת טרם הגשת בקשת האישור ולכך שהלכה למעשה, רוב רובה של בקשת האישור לא נתקבל (הבקשה צומצמה לתקנה 5 בלבד).
16.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית עניינה בתביעת השבה נגד הרשות ובגינה ניתנה הודעת חדילה המוסדרת, בין היתר, בסעיף 9 לחוק הקובע:

"9. (א)....
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא-
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף
22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

17.
הוראה זו מסמיכה את בית המשפט לפסוק גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבאי כוחו - מקום שהוא מוצא לנכון לעשות כן - על אף שבקשת האישור למעשה נדחית עקב הודעת הרשות הציבורית על הפסקת גביית התשלומים בגינם הוגשה התובענה.
18.
סעיפים 22 ו-23 מתווים את השיקולים בהם יתחשב בית המשפט, בין היתר, בעת פסיקת גמול ושכר טרחת בא כוח התובע המייצג. בין השיקולים נמנים: הטרחה שטרח התובע המייצג ובא כוחו והסיכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; מורכבות ההליך; מידת החשיבות הציבורית שבתובענה; האופן בו ניהל ב"כ המייצג את ההליך; והפער בין הסעדים הנתבעים לבין אלו שנפסקו בתובענה. אין מדובר ברשימה סגורה, כי אם בקווים מנחים. כך למשל, יש לתת משקל לשאלה אם התובענה הייצוגית היא זו שהביאה לשינוי התנהלותה של הרשות. מן העבר השני, יש לתת הדעת לכך שהגמול ושכ"ט משולמים מן הקופה הציבורית ועלינו לנהוג בה במשנה זהירות, ואולם יש לזכור כי שיקול זה קיבל ביטוי מסוים בהגנה המיוחדת שניתנה למדינה ורשויותיה בחוק. (בעניין זה, ראו: עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל –מנהל המכס ומס בולים (27.12.10) וכן, עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12)).
19.
ביישום שיקולים אלו בעניינו, נמצא מחד גיסא, כי בקשת המשיבה שלא לפסוק גמול ושכ"ט איננה ראויה נוכח שיקולי תועלת והכוונה ציבורית, ואילו ומאידך גיסא, לא נמצאה הצדקה לסכומים הגבוהים המבוקשים כגמול ושכר טרחה.
20.
אין חולק על התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ומידת חשיבותה הציבורית. אין מדובר בתביעת סרק טורדנית אלא בתובענה העוסקת בהשבת סכומי אגרה לא מבוטלים שלא הושבו כדין, על פי הקבוע בתקנה 5 לתקנות בתי הדין לעבודה.
21.
יתר על כן, בעקבות הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ביצעה המשיבה הערכה מחודשת באשר לאופן יישום התקנה, בעקבותיה נתגלתה הטעות ועל כן הוצא נוהל חדש המבהיר למזכירויות בתי הדין לעבודה כיצד יש לפעול מכאן ואילך.
22.
יש על כן לקבוע, כי הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, המתייחסת לתקנה 5 לתקנות בתי הדין לעבודה, השיגה את התכלית שלשמה הוגשה, והביאה להשבת כספי אגרה לציבור המגישים תביעות בבתי דין אלו.
23.
יחד עם זאת, נראה כי ההשקעה המקצועית שנדרשה לצורך הגשת התובענה אינה מן הגבוהות, שכן בבסיס המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלה משפטית מוגדרת וברורה אשר לא דרשה הנחת תשתית עובדתית רחבה ומורכבת. לא ניתן על כן לקבוע, כי המבקשים ובאי כוחם טרחו טרחה מיוחדת בהכנת בקשת האישור ומכאן כי גם הסיכון שלקחו על עצמם לא היה גדול. בהקשר זה, וכדי להוכיח סיכון, לא די באמירה לקונית, לפיה הואיל ומדובר ברשות ציבורית, הסיכון שנטלו על עצמם המבקשים היה משמעותי.
24.


אשר להשקעה והטרחה מעצם ניהול ההליך, הרי שבעקבות הודעת החדילה בשלב המקדמי, נחסך דיון מהותי בבקשת האישור, ולמעט דיון מקדמי אחד לא הושקעו משאבים רבים בניהול ההליך. יתרה מזאת, יש לתת את הדעת כי בהחלטת המשיבה לחדול מהתנהלותה נשוא התובענה נחסכו משאבים רבים מבית המשפט כמו גם מן הצדדים המתדיינים.
25.
במסגרת השיקולים, יש לתת את הדעת גם לכך שהמבקשים ובאי כוחם נמנעו מלפנות למשיבה באופן מסודר ולהתריע בפני
יה אודות הטעות באופן יישום התקנה. בהקשר זה, לא מצאתי לנכון לקבל את טענתם, כי מילאו את דרישת הפנייה המוקדמת בכך שפנו בעל פה למזכירויות כאלה ואחרות ברחבי הארץ בבירורים שונים. ודוק! עובדה היא שעם הגשת הבקשה, עיינה המשיבה בנטען והודיעה הודעת חדילה ביחס לתקנה 5 לתקנות בתי הדין לעבודה. בנסיבות אלה, לא מן הנמנע לסבור כי פנייה מוקדמת בכתב הייתה נענית גם בלא צורך בהגשת הבקשה.
26.
בפסק הדין שניתן אך לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בעע"מ 2978/13 מי הגליל- תאגיד הביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.7.15) נקבע,
כי ככלל, בתובענה ייצוגית נגד רשות מנהלית יש להקדים פנייה לרשות והעדר פניה תילקח בחשבון בעת פסיקת גמול ושכר טרחה.
27.
עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל, כי במקרים של דחיית תובענה עקב הודעת חדילה יש להותיר את שיטת חישוב הגמול ושכר הטרחה לשיקול דעת ביהמ"ש, בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, וכי בימ"ש רשאי- אך אינו חייב- לפסוק על פי שיטת האחוזים, הן בהתבסס על התועלת המשוערת לעתיד והן בהתבסס על סעד ההשבה שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה, הכול בשים לב לשיקולים המנויים בחוק ותוך שמירה על הקופה הציבורית.
28.
בענייננו, שיקול השמירה על הקופה הציבורית, מקבל משנה תוקף, מקום בו המשיבה לא פעלה תחת חסות ההגנה המוקנית לה בסעיף 9 לחוק, לפיה עת מוגשת הודעת חדילה נדחית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ולא חלה חובת ההשבה הקולקטיבית (המוגבלת בענייני רשויות המדינה ל-24 חודשים). בעניינו, פועלת המשיבה להשבת כספי האגרה לתקופה של כ-30 חודשים (מעבר למה שהיתה מחוייבת אף אם התובענה היתה מתקבלת) ובסך כולל של כ- מיליון ₪. לפיכך, בנסיבות העניין, סבורני שיש לגזור את הגמול ושכ"ט מסכום ההשבה בפועל בלבד העולה כאמור על 24 חודשים (מיליון ₪), זאת תוך שקילת מכלול השיקולים שנמנו דלעיל וביניהם העדרה של פנייה מוקדמת.

29.
בסיכומם של דברים ועל יסוד השיקולים דלעיל, נמצא לנכון לחייב את המשיבה בשכ"ט ב"כ המבקשים בסך 59,000 ₪ וגמול למבקשת 1
בסך 7500 ₪.
לא נמצא לנכון לפסוק גמול למבקש 2.
התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית – נדחות.



ניתן היום,
י"א אלול תשע"ה, 26 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט לעניינים מנהליים 38124-04/13 איילה מלכה מימון, אמנון סומך נ' משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב (פורסם ב-ֽ 26/08/2015)