פסקי דין על הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים | פסקי דין על ועד עובדי עיריית רמלה | פסקי דין על עירית רמלה | פסקי דין על יואב לביא – ראש עירית רמלה |

87/04 סק     06/03/2005




סק 87/04 הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים, ועד עובדי עיריית רמלה נ' עירית רמלה, יואב לביא – ראש עירית רמלה




1
בתי הדין לעבודה

סק 000087/04
סק 000088/04
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בפני
כב' השופטת נטע רות

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב
נ.צ. מר גולדמן
1 . הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים

2 . ועד עובדי עיריית רמלה

בעניין:
התובעים
ע"י ב"כ עו"ד לנדאו נעמי
- נ ג ד -
1. עירית רמלה

2. יואב לביא - ראש עירית רמלה
הנתבעת
ע"י ב"כ עו"ד לפידור דן
פסק - דין

בפני
נו שתי בקשות צד בסכסוך קיבוצי, אשר הדיון בהן אוחד (תיק ס"ק 87/04, ותיק ס"ק 88/04).

א. רקע כללי

1. במסגרת הבקשה האחת 88/04 נתבקש בית הדין לקבוע, כי שינוי בנוהל יציאת עובדים לחופשה לרבות, הגבלת חופשה חד יומית מהווה פגיעה בתנאי העבודה של העובדים, כי שינוי ההוראה בדבר אישור ימי החופשה נעשה בחוסר תום לב ומסיבות בלתי ענייניות ובמטרה לפגוע בעובדים.

כן נתבקש בית הדין במסגרת הבקשה הנ"ל, לחייב את המשיבים להימנע מיישום ההוראה מיום 29.3.04 בדבר אישור ימי חופשה, מהטעם שהיא ניתנה באופן חד צדדי וללא היוועצות מוקדמת עם ועד העובדים ומבלי שניתנה הסכמתו וכן, לחייב את המשיב 1, העומד בראש המשיבה 2 (להלן: "המשיב"), לקיים את חובות המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") הנובעות מחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן: "חוקת העבודה") בעניין שינויים בהסדרי חופשה (בקשה זו תכונה מכאן ולהלן: "הבקשה בעניין הסדרי חופשה").

2. במסגרת בקשת הצד בתיק ס"ק 87/04 נתבקש בית הדין להורות למשיבה לקיים את הוראות הדין, ההסכם הקיבוצי וההודעה בענייני עובדים מיום 20.1.04 בדבר תשלום קצובת הבראה וביגוד בגין שנת 2002 ולפעול בהתאם להוראות הדין, ההסכם הקיבוצי וההודעה בענייני עובדים הנ"ל ולשלם את קצובת דמי ההבראה והביגוד לעובדים כמפורט שם (בקשה זו תכונה מכאן ולהלן: "הבקשה בעניין תשלום קצובת הבראה").
3. המבקשת 1 הינה האיגוד המקצועי של עובדי המשיבה ובכללם של העובדים נשוא הבקשה (להלן: "העובדים") והינה הארגון היציג של עובדי המשיבה כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 (להלן: "המבקשת").

4. המבקש 2 הינו ועד העובדים והנציגות הנבחרת של עובדי המשיבה (להלן: "הועד").

5. המשיבה שימשה בכל הזמנים הרלוונטים לבקשות נשוא

פסק דין
זה כמעסיקתם של העובדים.
המשיבה - חברה בארגון המעסיקים, מרכז השלטון המקומי, שהינו צד להסכמים קיבוציים כלליים שנערכו בינו לבין המבקשת.

6. על הצדדים (המבקשת והמשיבה) חלה חוקת העבודה וכן, ההסכם לעידוד הצמיחה במשק, מיום 22.4.03 וכן, ההודעה בענייני עובדים מס' 1015/04 מיום 20.1.04 העוסקת בתשלום דמי הבראה לעובדים ובמועד תשלומם.

7. אין חולק על כך כי המשיבה נקלעה לקשיים כלכליים וכי קיימת תוכנית הבראה המתייחסת למשיבה אשר אושר על ידי משרד הפנים (ר' עמ' 4 לפרוטוקול שורות 3-4).

8. להלן נדון בבקשות הצד בתיקים ס"ק 87/04 ו- ס"ק 88/04 אחת לאחת.

ב. הבקשה בעניין תשלום קצובת הבראה (וביגוד) תיק ס"ק 87/04

9. אין חולק על כך כי המשיבה - עירית רמלה
מצוייה בשנים האחרונות בקשיים כלכליים אשר בעטיים נדרשו העובדים להסכים לויתורים שונים לרבות, ויתורים הנוגעים לתשלום קצובת הבראה וביגוד.

10. אין חולק אף על כך, כי מקורה של החובה לתשלום קצובת הבראה וביגוד לעובדים הינה בהוראות הסכם קיבוצי החל על הצדדים, כאשר חובה זו קיבלה ביטויה, גם בחוקת העבודה (ר' סעיפים 36-38, וסעיף 26.93 לחוקת העבודה).

11. עם זאת, בפסק בורר שדן בתוכנית ההבראה במשיבה הופטרה המשיבה מחובת תשלום דמי הבראה וביגוד לשנים 97' - 98' בלבד (ר' נספח ג' לבקשת הצד בעניין קצובת הבראה וביגוד).

12. לאחר הדברים הללו, ביום 22.5.03 נחתם הסכם לעידוד הצמיחה במשק בין המבקשת לבין מרכז השלטון המקומי בישראל, בשמו ובשם כל הרשויות המקומיות בישראל, כאשר הסכם זה דן, בין השאר, בדחיית מועדי תשלום דמי ההבראה.

במסגרת הסכם זה הוסדרה דחייתו של תשלום דמי ההבראה לעובדים בגין שנת 2002 - תשלום שהיה צריך להיות משולם בחודש יולי 2003 - למועד תשלום משכורת חודש ינואר או פברואר 2004.

13. ביום 20.1.04, נחתם הסכם נוסף בין מרכז השלטון המקומי ובין המבקשת, המרחיב את פריסת התשלומים בגין קצובת ההבראה. קצובה אשר תשלומה נדחה כאמור עפ"י הסכם עידוד הצמיחה מיום 22.5.03. הסכם זה נחתם תחת הכותרת "הודעה בענייני עובדים 1015/04" וכך נכתב בו:

"לאור מצבן הקשה של הרשויות המקומיות וכחלק מהרצון לסייע לרשויות המקומיות, מוסכם בזאת כי למרות האמור בהסכם עידוד הצמיחה, דמי ההבראה לשנת 2002 ישולמו במלואם ובפריסה לשלושה חלקים שווים.

לפיכך ישולמו דמי ההבראה שתשלומם נדחה, כאמור לעיל, בשלושה חלקים שווים וישולמו במשכורת ינואר, פברואר, מרץ 2004.

מובהר ומוסכם בזאת, כי דמי ההבראה לשנת 2003 ישולמו במועדם וכי לא תתאפשר פריסה נוספת של דמי ההבראה הנדחים, מעבר למוסכם לעיל." (ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור, אלא אם צויין אחרת).

אין חולק גם על כך כי חרף הוראות ההסכמים הקיבוציים, המחייבים את המשיבה בתשלום קצובת הבראה וביגוד בגין שנת 2002, לא שולמה קצובה זו לעובדים עד היום.
ב1. טענות הצדדים

14. טענות המבקשים בתמציתן הן כי המשיבה עושה דין לעצמה, מתעלמת מההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה החלים עליה, וכי התנהגות זו מהווה רמיסה ברגל גסה של שלטון החוק בישראל. המבקשים טוענים עוד כי המשיבה כמעסיק אינה רשאית למנוע מהעובדים לממש את הזכות הקוגנטית לקבלת קצובת הבראה וביגוד וכן, כי הימנעות המשיבה מתשלום קצובת ההבראה פוגעת באינטרס הציבורי ולא רק באינטרס הפרטי של כל אחד מהעובדים.

15. טענות המשיבה כללו מספר טענות מקדמיות והן:

יש למחוק את הועד (המבקש) מן הבקשה שכן, הוא איננו כשיר להיות צד להסכם קיבוצי, ומכאן שאף אינו יכול להיות צד לבקשת צד לסכסוך קיבוצי.

דין הבקשה להידחות על הסף בשל שימוש לרעה בהליכים משפטיים. זאת מהטעם שהמבקשים הגישו לבית הדין 4 בקשות צד בסכסוך קיבוצי במקביל, במקום להגיש בקשה אחת שתכלול את מכלול הנושאים בבקשות שבתיקים הנ"ל. מכאן, שמהתנהגות המבקשים עולה חשד כי הדבר נועד למנוע מבית הדין לראות את התמונה בשלמותה.

דין הבקשה לתשלום קצובת הבראה וביגוד להידחות על הסף אף מכוח "הסכם העקרונות", שנחתם בין המבקשת לבין מרכז השלטון המקומי ביום 11.11.04, במסגרת תיק ס"ק 1016/04. שכן, בסעיף 4 "להסכם העקרונות" הנ"ל נקבע כי תביעות המבקשת הנוגעות לשנים עברו, יועברו להכרעה במישור המקומי, ומאחר והתביעה לדמי הבראה וביגוד מתייחסת לשנת 2002, הרי שמדובר בתביעה בגין שנים עברו, אשר יש להעבירה להכרעה במישור המקומי.

המשיבה הוסיפה וטענה בהקשר זה כי על פי הקבוע בהסכם מיום 22.9.04, המהווה חלק בלתי נפרד מ- "הסכם העקרונות", ככל שלא תושג הסכמה במישור המקומי תועבר ההכרעה במחלוקת לועדה פריטטית ובמידת הצורך לבוררות.

לגופו של עניין, המשיבה לא הכחישה את חובתה לתשלום דמי הבראה וביגוד לעובדים אולם טענה כי בפני
בית הדין מצוי רק נושא אחד בלבד מתוך תוכנית ההבראה הנובעת ממכלול שלם של נושאים וכי מתן

פסק דין
, בהתעלם משאר הנושאים העומדים על הפרק במסגרת תוכנית ההבראה, יכול ויכשיל את תוכנית ההבראה כולה.
המשיבה הדגישה בטיעוניה כאמור, כי אין היא כופרת בכך כי היא חייבת בתשלום דמי הבראה וביגוד לעובדיה, אולם עיקר טענתה היה כי המבקשים מכשילים את נסיונותיה לממש את תוכנית ההבראה, על מנת שתוכל לשלם להם את דמי ההבראה והביגוד.

המשיבה אף הטעימה כי נושא דמי ההבראה אינו יכול להידון במנותק משאר רכיבי תוכנית ההבראה, כי ההסכמים הקיבוציים הם מכלול שלם של זכויות וחובות שיש לקיימן כמקשה אחת, ומאחר והמבקשים הפרו/מפרים את חלקם בהסכמים הקיבוציים, קרי, את חובתם לנהל מו"מ ביחס לתוכנית ההבראה - יהיה זה בלתי צודק לאכוף עליה בשלב זה לשלם לעובדים את דמי ההבראה והביגוד.
לחילופין, טענה המשיבה כי יש להתנות את חיובה בתשלום דמי הבראה וביגוד לעובדים בכך שהמבקשים יקיימו את הוראות הסכם העקרונות, יקיימו מו"מ בתום לב ובנפש חפצה ויחתמו על הסכם קיבוצי על פי העקרונות שנקבעו ב- "הסכם העקרונות", דבר שיאפשר לה לשלם את דמי ההבראה והביגוד.

ב.2 הכרעה

16. נקדים ונציין, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ואת החומר שבתיק הגענו למסקנה כי דין הבקשה בעניין קצובת הבראה וביגוד להתקבל, כפי שיפורט להלן ולאחר שנתייחס תחילה בקצרה לטענות המקדמיות של המשיבה:

16.1. אשר לטענת המשיבה כי יש למחוק מן הבקשה את ועד העובדים מאחר ואין הוא כשיר לשמש צד להסכם קיבוצי יאמר - כי בעניין זה נפסק לא אחת כי כל מקום שועד העובדים במקום העבודה פועל לצד וביחד עם ארגון העובדים במסגרתו הוא קיים, הרי שניתן לצרף את ועד העובדים לסכסוך קיבוצי הנוגע למקום העבודה (ר' דב"ע נ"א 89-9 ארגון העובדים בעיריית תל- אביב - עיריית תל אביב יפו פד"ע כ"ב 527 וכן דב"ע ל"ג/3-4 משה שטרית ואח' - מספנות ישראל בע"מ ואח').

16.2. אשר לטענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה בעניין קצובת הבראה וביגוד על הסף, בשל שימוש לרעה בהליכים משפטיים יאמר - כי אף טענה זו אינה נראית לנו: ככל שהמשיבה סבורה כי יש להביא בפני
בית הדין תמונה מלאה יותר המתייחסת אף לנושאים שעלו בבקשות האחרות, הרי שהיתה פתוחה בפני
ה הדרך לעשות כן. למותר לציין כי בפני
המשיבה אף היתה פתוחה הדרך לעתור בבקשה לאיחוד ההליכים, ככל שהיא סברה כי התקיימו הטעמים המצדיקים זאת.
לא למותר לציין כי בית דין זה, אינו נוהג לדחות על הסף תובענות מטעמים פרוצדורליים, לא כל שכן, שעה שמדובר בסכסוך קיבוצי.

16.3. אשר לטענה כי יש לדחות את בקשת הצד בעניין תשלום קצובת ההבראה והביגוד על הסף, בשל הוראות הסכם העקרונות מיום 11.11.04 יאמר - כי טענה זו אף היא איננה נראית לנו:
נוסיף בהקשר זה כי יש להצטער על כך שהמשיבה, במסגרת סיכומיה, מסתמכת על ציטוט חלקי של הסכם העקרונות אשר הוצא מהקשרו, בדבר התביעות הנוגעות "לשנים עברו".
אי לכך, תובא ההוראה שבסעיף 4 ל- "הסכם העקרונות" במלואה, כדלהלן:

"באותן רשויות בהן חלה תוכנית הבראה המאושרת על ידי משרד הפנים ומתקיימות בהן הפחתות שכר ודחיות תשלומים, להם זכאים העובדים מכוח הסכם קיבוצי, באופן חד צדדי על ידי המעסיק, ולמעט נושאים שבהם תלויים ועומדים הליכים משפטיים, מוסכם כדלהלן:

התשלומים הנוגעים לשנת 2004 יוחזרו לעובדים על ידי הרשויות המקומיות. כמו כן, תבוטלנה ההחלטות החד צדדיות הללו הפוגעות בזכויות שנקבעו בהסכמים קיבוציים כאמור.
אשר לתביעות הנוגעות לשנים עברו, הנושא הועבר להכרעה במישור המקומי.

במידה ולא יבוא נושא זה על פתרונו במישור המקומי, שומרת לעצמה ההסתדרות את זכויותיה מכל סוג שהוא. מרכז השלטון המקומי יוציא חוזר בעניין זה, וינחה הרשויות שלא לפעול באופן חד צדדי בעניין זכויות שנקבעו בהסכמים קיבוציים."

יוצא אפוא כי "הסכם העקרונות", עליו משליכה המשיבה יהבה, קבע במפורש כי ההסכמה בדבר העברת ההכרעה למישור המקומי המתייחסת לתביעות הנוגעות לשנים עברו תעשה ככל שלא היו תלויים ועומדים הליכים משפטיים ביחס לתביעות הללו בעת עריכת "הסכם העקרונות". דא עקא שאין חולק על כך כי "הסכם העקרונות", מיום 11.11.04 נערך כחצי שנה לאחר הגשת התביעה בתיק זה ומשכך, דין הטענה של המשיבה לפיה יש לדחות על הסף את התביעה לתשלום דמי הבראה וביגוד מכח הסכם זה - להידחות.

16.4. לגופו של עניין יאמר כי לדעתנו, טענות המשיבה המתנה את קיום ההסכמים הקיבוציים החלים עליה - המבטאים, בין היתר, ויתור של המבקשת על זכויות שהוקנו לעובדים בעבר לרבות, הזכות לתשלום דמי ההבראה במועד -בקיומו של מו"מ במסגרתו תידרש המבקשת להסכים לויתורים נוספים -הינה ביטוי מובהק לחוסר תום לב.

סבורים אנו, כי המשיבה המצפה מן המבקשת לניהול מו"מ "בלב פתוח ובנפש חפצה" בדבר ויתורים כואבים הנדרשים מצד המבקשת והעובדים, נדרשת להראות כי היא נכונה לקיים את הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעבר, ובמיוחד, שעה שהסכמות אלה מבטאות לכשעצמן ויתורים מצד המבקשת על זכויות שהוקנו בעבר לעובדים.

משמע - "הכריכה" שכורכת המשיבה בין חובתה לקיים הסכמים קיבוציים חתומים שנערכו, בין היתר, לצורך הבראתה לבין דרישתה לקיום מו"מ בעניין ויתורים נוספים, לא זו בלבד שהיא מהווה הפרה של ההסכמים הקיימים אלא שמלמדת היא אולי גם על חוסר תום לב בניהול מו"מ ביחס ליישום תוכנית ההבראה.
שכן, כיצד מצפה המשיבה למו"מ "בלב פתוח ובנפש חפצה" מצד המבקשת, שעה שבהתנהגותה היא משדרת למבקשת כי היא אינה רואה כל חובה לקיים הסכמים שכבר נחתמו בעקבות מו"מ בו נדרשה המבקשת להסכים ואף הסכימה בפועל לנגיסה בזכויות העובדים.

ככל שהמשיבה סבורה כי המבקשת מתנכרת לחובתה כצד ליחסים הקיבוציים לנהל מו"מ בתום לב ביחס ליישום תוכנית הבראה הרי שפתוחה בפני
ה הדרך לנקוט בהליכים המשפטיים המתאימים ע"מ לאכוף חובה זו על המבקשת.

17. לאור כל האמור, אנו קובעים כי יש לקבל את הבקשה בעניין תשלום קצובת הבראה וביגוד וכי על המשיבה לקיים את הוראות הדין וההסכם הקיבוצי וההודעה בענייני עובדים מיום 20.1.04 בדבר תשלום קצובת הבראה וביגוד בגין שנת 2002, ולפעול בהתאם להוראות הדין וההסכם הקיבוצי וההודעה בענייני עובדים מיום 20.1.04 ולשלם את קצובת דמי ההבראה והביגוד לעובדים כמפורט שם.

ג הבקשה בעניין הסדרי חופשה (תיק ס"ק 88/04)
ג.1 טענות הצדדים

18. בקשת הצד בעניין הסדרי חופשה התייחסה להוראה שפורסמה על ידי ראש העיר במשיבה (להלן: "המשיב" או "ראש העיר") ביום 29.3.04, בדבר נהלי אישור ימי חופשה לפיה, אישור חופשה לעובד, ליום בודד, יעשה אך ורק על ידי ראש העיר ובלשון ההוראה:

"הנדון: אישור ימי חופשה.

החל מהיום, 29.3.04 יאושרו לעובדים ימי חופשה ברצף, שלא פחות מ- 3 ימי עבודה.

חופש ליום בודד יאושר על ידי החתום מטה בלבד על גבי טופס אשר יכלול בקשת החופשה בהמלצת המנהל.

יש להביא את האמור לידיעת העובדים."

19. המבקשים טענו כי הוראתו של ראש העיר, כאמור לעיל, התקבלה בהפתעה גמורה. שכן, היא מהווה שינוי מהותי בנהלים שהיו נהוגים עד כה אצל המשיבה והיא פוגעת באופן חד צדדי בזכויות העובדים. המבקשים טענו כי, עד לפרסום הוראה זו, היתה הסמכות לאשר ימי חופשה, נתונה בידי מנהלי המחלקות והאגפים על פי שיקול דעתם ובהתאם לצורכי העבודה הנדרשים באותה עת במסגרת האירגונית עליה הם ממונים.

המבקשים הוסיפו וטענו, כי המשיב (ראש העיר) לא הודיע על כוונותיו לועד העובדים ו/או למנהלי המחלקות וכי הוראתו התקבלה בלא שנערכה לגביה הוועצות מוקדמת, ובלא שקיבל את הסכמתו של ועד העובדים לביצועה.

המבקשים טענו עוד הוראת המשיב פורסמה ביום 29.3.04 - יום לפני המועד בו אמורים היו להתקיים אירועי יום האשה שתוכננו על ידי העובדים ובמטרה לפגוע בקיומו של אירוע זה שאורגן על ידי ועד העובדים. זאת לאחר שהעובדים הסתמכו על הנוהל הקיים וקיבלו אישור, בעוד מועד, ממנהלי המחלקות.

המבקשים הוסיפו וטענו, כי ההוראה שפרסם המשיב ביום 29.3.04 יצרה מצב לפיו, כל עובדת אשר ביקשה להשתתף באירועי יום האשה לא יכולה היתה למעשה לקבל היתר ליום חופש מראש על פי ההוראות הנ"ל. שכן, הסמכות לכך ניטלה ממנהלי המחלקה, יום לפני האירוע ולאחר שכבר אושר לעובדות יום חופשה בגינו.

על יסוד הוראתו של המשיב כאמור אף נוכה יום העדרות משכר העובדות שהשתתפו באירועי יום האשה על בסיס האישור שניתן להם ע"י מנהלי המחלקות בעוד מועד.

עוד טענו המבקשים, כי הודעת ראש העיר נטלה את סמכותם של מנהלי המחלקות ואת שיקול דעתם לאשר ימי חופשה בודדים לעובדים והעבירה את העניין לשיקול דעת בלעדי של המשיב וכן כי התוצאה המעשית של הודעה זו היתה - חיוב העובדים בנטילת חופשה שלא תפחת מ- 3 ימים ברצף וביטול כמעט קטגורי של ימי החופשה הבודדים. זאת מהטעם שעל פי הנוהל החדש, עובד המבקש לקחת חופשה חד יומית, צריך לעבור פרוצדורה ארוכה עד שיגיע לראש העיר וגם אז אין בקשתו נדונה לגופה אלא נדחית באופן קטגורי על ידי נציג המשיב אשר הודיע כי אין בדעתו לאשר ימי חופשה בודדים. מעבר לכך, העובדים אף חוששים לפנות בבקשה ליום חופשה בודד, פן יבולע להם.

המבקשים הוסיפו וטענו כי הוראתו של המשיב, שעניינה שינוי נהלים, פוגעת ומשנה את זכויות העובדים, ומשכך היה על המשיבים לדון עם ועד העובדים לפני גיבוש ההוראה הזו. זאת בהתאם לסעיף 82 לחוקת העבודה.

המבקשים הוסיפו וטענו כי מכח חוקת העבודה היה המשיב מחוייב לדון עם ועד העובדים ביחס לשינוי בנוהל נטילת החופשה ומשלא הושגה הסכמה לפעול בהתאם למנגנון ישוב חילוקי הדעות שבחוקת העבודה.
המבקשים טענו עוד כי הנהלים החדשים מהווים הפרה של הוראות ההסכם הקיבוצי וכן כי התנהגות המשיב והעיתוי בו התקבלה החלטתו מלמדים על חוסר תום לב ועל שימוש לרעה בכוח השלטוני.

20. טענות המשיבים בתמציתן היו כדלהלן:

דין הבקשה כנגד המשיב (ראש העיר) להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית ומחוסר עילה, שכן המשיב לא יכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד עם מי מהמבקשים ולבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתובענה נגדו במסגרת בקשת צד בסכסוך קיבוצי. מעבר לכך, אין בידי המבקשים עילת תביעה כנגד המשיב שהוא אורגן של העיריה.

דין הבקשה להידחות בשל אי מיצוי הליכי יישוב חילוקי הדיעות שבחוקת העבודה, ובכלל זה, סעיף 82 לחוקה. זאת בשים לב לכך שהמבקשים לא פנו אל המשיבה על מנת לקיים את ההליך של יישוב חילוקי דיעות בהתאם לפרק י"ז בחוקת העבודה, אלא בדרישה אולטימטיבית שהמשיבה תחזור מהחלטתה כמפורט בסעיף י' לבקשה.

משכך, משלא מיצו המבקשים את הליכי יישוב חילוקי הדיעות הקבועים בחוקת העבודה, הרי שאין מקום לדון בבקשתם. זאת בלא שטענה זו של המשיבים תבטא הסכמה לכך שהוראות חוקת העבודה חלות על נושא נהלי נטילת חופשות.

לגופה של הבקשה, טענו המשיבים כי משהתברר למשיב שמנהלי המחלקות עומדים לאשר למספר רב של עובדות חופשה יומית ביום 30.6.04 וכי ההעדרות הנ"ל תביא לפגיעה שוטפת בעבודת המשיבה, החליט המשיב, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו, להורות על כך שיציאה לחופשה של יום אחד תהיה באישורו הבלעדי. מעבר לכך, טענו המשיבים כי אין כל ממש בטענת המבקשים כאילו המשיבה שינתה מנוהליה. שכן, הנוהל המקובל גם בעבר - היה כי המשיב (ראש העיר) הוא המאשר את היציאה לחופשה, זאת על אף שלא היתה הקפדה על קיום נוהל זה.
המשיבים הוסיפו וטענו, כי הדרישה לאישור המשיב יציאה לחופשה חד יומית אינו מהווה פגיעה בעובדים, זאת אף בשים לב לכך שעובד המבקש לצאת לחופשה ליום אחד, נדרש למלא את הטופס הנהוג במשיבה מזה זמן רב.

המשיבים טענו עוד כי אין ממש בטענות המבקשים לפיהן, המשיבה הודיעה קטגורית כי היא לא תאפשר יציאה לחופשה של יום אחד. לטענתם, המשיבה אישרה, מאשרת ותאשר יציאה לחופשה של יום אחד, תוך איזון בין צורכי העבודה וצורכי העובד.

המשיבים הוסיפו וטענו כי קביעת מועד יציאתו של עובד לחופשה היא עניין המצוי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה והיא אינה מהווה נושא למו"מ בין העיריה למבקשים וכי כך הדבר גם ביחס לקביעת נהלי אישור יציאה לחופשה. כן טענו המשיבים כי המשיב הוא המוסמך להחליט על כך שטיפול בנושא מסויים יהיה במסגרת סמכותו הבלעדית וכן, כי החלטת המשיב שחופשה בת יום אחד תאושר על ידו, סבירה היא ועומדת בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה, מטרת החופשה היא לאפשר לעובד מנוחה ואגירת כוח.

המשיבים הוסיפו וטענו כי משלא התייצבו העובדים לעבודתם בעיריה, למרות שלא קיבלו אישור לצאת לחופשה, הרי שאין הם זכאים לתשלום עבור חופשה בגין יום זה. וכן כי יש לדחות את הבקשה מטעמי שיהוי, מאחר והמבקשים השהו את בקשתם למעלה מחודש וחצי מאז הוצאת הנוהל.

ג.2. הכרעה

21. אשר לטענה כי יש למחוק את הבקשה כנגד המשיב יאמר - כי בשים לב לכך שהמשיב פועל כאורגן של המשיבה, הרי שאין אנו סבורים כי היה מקום לצרפו כצד לבקשה.

לאור זאת, הבקשה כנגד המשיב נמחקת.

22. אשר לטענת השיהוי יאמר - כי הזמן שחלף עד למועד הגשת הבקשה אין בו כדי להצדיק קבלתה של טענה זו. מה גם שהמשיבה לא הצביעה על האופן בו שינתה מצבה לרעה לנוכח הזמן הלא ארוך (יחסית) שחלף עד להגשת הבקשה.

23. אשר לטענת המשיבה לפיה, יש לדחות על הסף את הבקשה מהטעם שהמבקשים לא מיצו את הליכי ישוב חילוקי הדעות הקבועים בחוקת העבודה יאמר - כי המשיבה מנועה מלהעלות טענה זו בשים לב לכך שעל פי טענתה - הנושא של נהלי יציאה לחופשה או שינוי נהלים אלה יכול להעשות באופן חד צדדי ואינו מכפיף את המשיבה לחובה לנהל מו"מ קיבוצי. משמע- המשיבה אינה יכולה לאחוז בחבל משתי קצותיו: מחד לטעון כי הוראות חוקת העבודה בדבר יישוב חילוקי דיעות אינן חלות על העניין נשוא הבקשה ומאידך לטעון כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי מיצוי הליך יישוב חילוקי הדעות הקבוע בחוקה. זאת שעה שבמסגרת הבקשה התבקש ביה"ד, בין היתר, לקבוע כי המשיבה היתה מחוייבת לפעול בהתאם לסעיף 82 לחוקת העבודה בנוגע לקביעת נהלי נטילת חופשה.

24. אשר לטענות שהועלו ביחס לבקשה לגופה, נתייחס תחילה למישור העובדתי אשר ביחס אליו יאמר כך:

מהראיות עולה, כי ביום 29.3.04 פירסם המשיב הוראה המשנה את נוהלי אישור נטילת חופשה חד יומית שנהגו קודם לכן. כאשר על פי הוראה זו, נמנע מן העובדים בפועל ליטול חופשה ביום 30.3.04, בהתאם לאישור שכבר ניתן להם ע"י מנהלי המחלקות על פי הנהלים שנהגו במשיבה קודם לכן. כמו כן עולה מהראיות כי הנוהל החדש מגביל בפועל, בצורה ניכרת, את יכולתם של העובדים ליטול ימי חופשה ברצף של פחות מ- 3 ימי עבודה והוא אף שלל ממנהלי המחלקות את הסמכות לאשר ימי חופשה ברצף של פחות מ- 3 ימי עבודה, כשם שהיו מוסמכים לעשות קודם לכן.

בהקשר זה יאמר - כי אין אנו מקבלים את הטענה העובדתית של המשיבה לפיה, היא לא שינתה מנהליה במסגרת ההוראה שפירסם המשיב ביום 29.3.04. שכן, מלשון ההוראה עולה, מניה וביה, כי מדובר בשינוי נהלים. זאת בשים לב לכך, שההוראה פותחת בלשון "החל מהיום 29.3.04 יאושרו לעובדים ימי חופשה ברצף של לא פחות מ-3 ימי עבודה." משמע, המשיבה הודיעה במפורש, כי החל מיום פרסום ההודעה ישונה הנוהל שקדם ליום הפרסום.

מעבר לכך, על העובדה שמדובר בנוהל חדש, ניתן ללמוד גם ממכתבו של מנכ"ל העיריה מיום 11.3.04 (נספח ב' לבקשת הצד בעניין הסדרי חופשה) בו נכתב כי עובדת אשר תבקש להשתתף באירוע של יום האשה נדרשת לקבל אישור מוקדם ממנהל המחלקה, על בסיס הנוהל [הקיים] של יום חופשה. אין בהודעה זו ולו רמז לכך שהנוהל שהיה קיים בעיריה עד ליום 29.3.04 היה זהה לזה שפורסם על ידי המשיב במועד זה.

26. אין אנו מקבלים אף את הטענה העובדתית של המשיבה לפיה, היא לא הגבילה למעשה, באמצעות הנוהל, את האפשרות ליטול חופשה חד יומית.

על כך למדים אנו, ראשית לכל, מנוסח ההודעה ממנה משתמע כי הכלל החדש שאימצה המשיבה הוא - כי אין לאשר החל מיום 29.3.04 ימי חופשה לעובדים ברצף של פחות מ- 3 ימי עבודה.

על כוונתה של המשיבה למדים אנו אף מהעובדה שהמשיבה יישמה את ההוראה מיום 29.3.04 באופן גורף ורטרואקטיבי, לגבי כל העובדות אשר ביקשו ליטול יום חופשה אחד על מנת להשתתף ביום האשה, בלא להתייחס לצורכי העבודה הספציפיים במחלקה זו או אחרת ותוך ביטול בדיעבד של תוקף האישורים שניתנו לעובדות קודם לכן על בסיס הנוהל עליו הן הסתמכו.

בהקשר זה יש לחזור ולהטעים כי הנוהל פורסם ביום 29.3.04, לאחר שנטילת יום חופשה ביום 30.3.04, אושרה לעובדות על ידי מנהלי המחלקות, בהתאם לנוהל שהיה קיים קודם לכן ולפי הנחיית מנכ"ל העיריה מיום 11.3.04. הנחיות המורות לעובדים שביקשו להשתתף באירועי יום האשה לקבל אישור מוקדם ממנהלי המחלקה (להבדיל מראש העיר).

27. לדעתנו, החלטת ראש העיר נוגעת ישירות לתנאי העבודה של העובדים, שכן היא מגבילה את יכולתם ליטול חופשה בת יום אחד בהסכמת הממונה עליהם, כשם שהיה נהוג קודם לכן ומחייבת אותם, למעשה, לנצל לפחות 3 ימי חופשה רצופים, גם אם המטרה שלשמה ביקשו לצאת לחופשה אינה מצריכה נטילת חופשה מעבר ליום אחד.
נוסיף ונציין כי ספק רב בעינינו, האם ההוראה של ראש העיר, ככל שהיא נוגעת לימי חופשה מכח חוק, עולה בקנה אחד עם הוראות חוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, הקובעות במפורש כי עובד רשאי לקחת, על פי בחירתו, יום חופשה אחד במהלך שנת העבודה שבעדה ניתנת החופשה במועד שיבחר ובלבד שיודיע על כך למעבידו 30 ימים מראש לפחות (ראה: סעיף 6ב לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951).

מעבר לכך יאמר - כי עיתוי פרסומה של ההוראה, המשנה למעשה באופן רטרואקטיבי נוהל קיים, ושעה שהעובדים הסתמכו בהתנהגותם על הנוהל הקיים - פוגעת בעובדים. זאת בשים לב לכך שהמשיבה סרבה לזקוף לזכותם יום חופשה שאושר מראש על בסיס הנוהל שהיה קיים וידוע להם וניכתה משכרם בגין יום העדרות.

בהקשר זה יאמר - כי המשיבה לא פירטה בפני
בית הדין מהו "הנזק" שהיה נגרם לה בעקבות יציאת העובדות לחופשה שאושרה להן מראש ע"י מנהלי המחלקות, וזאתבשים לב לכך אף שמהראיות עולה כי שחופשה זו ניטלה במועד בו מוסדות החינוך שהו בחופשה, ועל פי אישור מנהלי המחלקות כאמור. מכאן שספק בעיננו האם המשיבה אכן פעלה בהקשר זה בתום לב ומסיבות ענייניות.

28. לאור האמור, סבורים אנו כי שינוי הנהלים בעניין הסדרי חופשה הינו עניין הכפוף לחובת ניהול מו"מ המעוגנת בפרק י"ז לחוקת העבודה וכי שינוי זה איננו יכול להעשות באופן חד צדדי ע"י המשיבה. שכן, מדובר בעיניין הנוגע לעובדים הקשור לעבודה ולמילוי הוראות חוקת העבודה.

בהקשר זה, קובע סעיף 82 לחוקת העבודה לאמור:

"מו"מ בין ההנהלה והועד - בכל העניינים הנוגעים לעובדים בקשר עם העבודה ותנאי או מילוי חוקת העובד, תידון ההנהלה תחילה עם ועד העובדים והסניף... לפי יוזמת אחד הצדדים, אם ועד העובדים אינו מסכים להחלטת ההנהלה, עובר העניין הנדון למו"מ בין ההנהלה ובין המרכז. כל הוראה של ההנהלה שיש בה משום פגיעה בענייני העובדים או בניגוד לחוקה, הוצאתה אל הפועל נדחית עד לגמר הדיונים לפי סעיף הבא [סעיף 83]."

29. לאור הוראת סעיף 82 ומשקבענו כי הוראתו של ראש העיר בעניין נטילת חופשה חד יומית והסדרי חופשה פוגעת בענייני העובדים מהטעמים עליהם עמדנו, הרי שהוצאתה אל הפועל של ההוראה מוקפאת עד לגמר הדיונים לפי סעיף 83 לחוקת העבודה. זאת לאור האמור בסיפא לסעיף 82 לחוקת העבודה.
30. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת במובן זה שאנו קובעים כי על המשיבה להימנע מיישום ההוראה מיום 29.3.04 בדבר אישור הסדרי חופשה מהטעם שהוראה זו ניתנה באופן חד צדדי ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות פרק י"ז לחוקת העבודה.
בנוסף יישום ההוראה מוקפא עד לגמר הדיונים לפי סעיף 83 לחוקת העבודה ועל המשיבה לפעול להשבת המצב לקדמותו, ככל שהדבר נוגע לניכוי שכר משכר העובדים על בסיס ההוראה הנ"ל.

ד. סוף דבר

31. הבקשות בתיקים ס"ק 87/04 ו- 88/04 מתקבלות בהתאם לקבוע לעיל.

32. מאחר ומדובר בסכסוך קיבוצי, הרי שאין צו להצאות.

33. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

ניתנה היום כ"ה ב אדר א, תשס"ה (6 במרץ 2005) במעמד הצדדים

נטע רות
, שופטת

נ.צ. - מר גולדמן

נ.צ. - גב' חנה קפלניקוב

000087/04סק 720 נטע רות

ציפורה דוידי








סק בית דין אזורי לעבודה 87/04 הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים, ועד עובדי עיריית רמלה נ' עירית רמלה, יואב לביא – ראש עירית רמלה (פורסם ב-ֽ 06/03/2005)