פסקי דין על בועז דוד דוידיאן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

30217-02/14 בל     13/08/2015




בל 30217-02/14 בועז דוד דוידיאן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 30217-02-14


13 אוגוסט 2015

לפני
:

כב' השופטת
אירית הרמל

ה
מערער
בועז דוד דוידיאן
ע"י ב"כ: עו"ד איתמר כהן
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר




פסק דין


בפני
ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום
3.12.13, אשר קבעה כי אין למערער נכות צמיתה אלא נכות זמנית בלבד בשיעור 10% מיום 30.6.12 ועד ליום 31.12.12.

המערער, יליד 1964, מורה לנהיגה במקצועו. המערער נפגע בגבו, בתאונת עבודה מיום 30.3.12. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 10% מיום 30.6.12 ועד ליום 31.12.12 וכן נכות צמיתה בשיעור 0%.

כאמור, ועדה רפואית לעררים השאירה על כנה את החלטתה של הוועדה מדרג ראשון וקבעה כדלקמן:

"הוועדה דוחה את ערר התובע. מגבלת התנועה כפי שנמצאה בבדיקתו היום תואמת לנכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א בגין הגבלת תנועה קלה ממנה יש לנכות נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א בהתאם לפסקת ועדת ערר מיום 23.12.09 אשר דנה בתאונה מיום 14/5/08. סה"כ נכותו בגין הפגיעה הנדונה 0%.
מבחינה נוירולוגית לא נמצא קיפוח עצבי המזכה בנכות.
הוועדה עיינה בחוו"ד / ד"ר טים מיום 15/07/13 ולא מצאה את מגבלת התנועה אשר מצא ד"ר טים בבדיקתו, ובנוסף לא מצאה את העדר החזר אכילס משמאל כפי שמתאר ולכן אינה מקבלת את מסקנותיו.
הוועדה משאירה על כנה את הנכות הזמנית שנקבעה בדרג ראשון 10% מיום 30.6.12 ועד 31.12.12."

טענות הצדדים
לטענת המערער, שגתה הוועדה בקביעותיה לעניין הנכויות הנוירולוגיות והאורתופדיות מהן סובל המערער. לטענת המערער, בתחום הנוירולוגי, התעלמה הוועדה מתלונותיו של המערער, לפיהן הוא סובל מכאב שמקרין לרגל שמאל, קוצים בכף רגל שמאל וקפיצות חשמליות ממקום הפגיעה לכיוון העכוז. לטענת המערער מדובר בתלונות הנתמכות בבדיקת
mri
מיום 6.1.13, המהווה ממצא אובייקטיבי. כן טוען המערער כי ממצא זה מעוגן גם בחוות דעתו של ד"ר יעקבי מיום 15.7.13, לפיו המערער סובל ממגבלה בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א), בגין רדיקולופתיה לפי שורש

s1
משמאל, ותלונותיו של המערער מתארות את הסימפטומים של ממצא זה. על כן טוען המערער כי הנמקתה של הוועדה לעניין זה, אינה מספקת ואינה ניתנת לביקורת.
בתחום האורתופדי, טוען המערער כי הנמקתה של הוועדה אינה מספקת, ומבוססת רק על כך שממצאיה שונים מממצאיו של ד"ר יעקבי, ללא התייחסות לכל הבדיקות אשר בוצעו על ידי ד"ר יעקבי או ביצוע אותן בדיקות באופן זהה, במסגרת בדיקתה שלה, כמפורט להלן: כיפוף צידי- בחוות הדעת נמדד במעלות, בפרוטוקול "עד גובה הברכיים"; כיפוף אחורי- אין התייחסות בפרוטוקול; תנועות רוטטוריות- אין התייחסות בפרוטוקול; כיפוף לפנים- לא ברור הממצא בפרוטוקול וכיצד ניתן להשוות אותו לממצא בחוות הדעת; טסט על שם שובר- אין התייחסות בפרוטוקול. על כן, טוען המערער כי לא ניתן להבין מדוע החליטה הוועדה לסטות מהקביעות שבחוות הדעת.
המערער מבקש כי עניינו יושב לוועדה בהרכב אחר.

לטענת המשיב
, דין הערעור להידחות מהטעמים שלהלן. בתחום הנוירולוגי, הוועדה התייחסה כדבעי לתלונותיו של המערער. נערכה בדיקה נוירולוגית של הגפיים שהעלתה
ממצאים תקינים מבחינת כוח גס, תחושה והחזרים. כן הוועדה ציינה מפורשות כי לא מצאה קיפוח עצבי המזכה בנכות. לעניין בדיקת ה-
mri
, המשיב טוען כי הוועדה אכן התייחסה לתוצאותיה וכן הלכה ידועה היא כי בדיקות הדמיה משמשות ככלי עזר בלבד לבדיקה הקלינית ושעה שהבדיקה הקלינית נמצאה תקינה אין כל הצדקה לקביעת אחוזי נכות. עוד טוען המשיב כי גם בתחום האורתופדי הוועדה פעלה כראוי. נערכה בדיקה אורתופדית אשר העלתה ממצאים המעידים על הגבלת תנועה קלה בלבד והמתאימים לנכות בשיעור של 10% וכן כידוע, אופן הבדיקה היא שאלה רפואית מובהקת שלא ניתן לערער עליה. כן
טוען המשיב כי הוועדה ציינה שממצאיה שונים מממצאי חוות הדעת של ד"ר יעקבי, בכך שלא נמצאה אותה מגבלת תנועה והעדר החזר אכילס. על פי הפסיקה , די בשוני בממצאים כדי להצדיק שוני במסקנות. אם כן, המשיב טוען כי כל טענותיו של המערער הינן כנגד קביעותיה הרפואיות של הוועדה שאין לבית הדין סמכות להתערב בהן.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 22.6.2006)).

אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130).


מעיון בפרוטוקול הוועדה, אני סבורה כי בתחום הנוירולוגי, לא נפל כל פגם משפטי בהתנהלותה של הוועדה. בהרכב הוועדה ישבה מומחית בתחום הנוירולוגיה וכן הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית נוירולוגית שממצאיה הן כדלקמן:

"
[...] בדיקה נוירולוגית- גפיים תחתונה תקינה מבחינת כח גס תחושה והחזרים. ללא החזרים פתולוגיים.
slb
20 דו"צ."


הוועדה אף עיינה בבדיקת ה
mri

אשר הונחה בפני
ה וקבעה לגביה כדלקמן:

"
mri
ע"ש מותני מיום 6/01/13. בקע מרכזי אחורי עם לחץ קל על השק בגובה



l5s1
ולאחר הזרקת גדוליניום האדרה היקפית של הבקע."
אם כן, ניכר כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית נוירולוגית בגפיים התחתונות, בהתאם לתלונותיו בפני
ה אשר טען כלדקמן: "[..] במהלך ישיבה יש לי כאב שמקרין לרגל שמאל. יש לי קוצים בכף רגל שמאל [...] יש לי מין קפיצות חשמליות שמגיעות ממקום הפריצה לכיוון העכוז." עוד ניכר כי הוועדה הביעה התייחסות מפורשת לממצאי בדיקת ה-
mri
מיום 6.1.13. ראשית, הבדיקה הנוירולוגית העלתה ממצאים תקינים בלבד. שנית, למרות ממצאי בדיקת ה-

mri
המעידים על אי תקינות נוירולוגית, אין הוועדה מחויבת לאמץ ממצאים אלו משהם אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי בדיקתה הקלינית. שכן הלכה פסוקה היא כי בדיקה קלינית עדיפה על פני ממצאי הדמיה (בר"ע 12391-07-13 יעקב חזק - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 5.3.14), ומאחר והוועדה מפרטת את ממצאי בדיקתה הקלינית ומנמקת את החלטתה, הרי שלא נפל בהחלטתה כל פגם, שכן נכות נקבעת לפי הפרעה תפקודית ולא לפי בדיקות הדמיה המהוות כלי עזר בלבד.



לעניין התחום האורתופדי, התנהלותה של הוועדה התאפיינה גם לעניין זה, בסבירות ומקצועיות. הוועדה שמעה את תלונותיו של המערער בתחום זה, במסגרתן תיאר כדלקמן:

"העבודה שלי בישיבה ולשבת ישיבה ממושכת זה קצת בעייתי לי. בעבר עברתי ניתוח, חטפתי מכה חזקה ובעקבותיה יש לי כאב נקודתי במקום הניתוח. אני יושב 40 דקות בשיעור נהיגה, מיד מרגיש את הכאב [...] הגבלה בתנועה בכיפוף, כאבים בהרמת משקל, יש לי כאבים ביציאה וכניסה לרכב [...] ברכב אני יושב עם חגורת גב."


הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית אורתופדית אשר ממצאיה הם כדלקמן:

"בבדיקה: מתהלך בתבנית תקינה. מתאר כי לאחר פציעה בברך ימין מתקשה בהליכה על בהונות ימין עקב פגיעה בברך. מתהלך על כאבים. צלקת ע"ש מתני באורך 14 ס"מ ברוחב 0.1 ניידת לא רגישה. תנועות ע"ש מותני- בכיפוף לפנים מגיע לגובה
tt
דו"צ, יישור 10 מעלות, כיפוף לצדדים עד גובה הברכיים."

אם כן, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית אורתופדית שהעלתה ממצא של הגבלת תנועה קלה בלבד, שבניכוי נכותו הקודמת והזהה של המערער, אין בה כדי להקנות למערער נכות נוספת. כן כמוצג בקביעתה של הוועדה שלעיל, הוועדה הביעה התייחסות עניינית לחוות דעתו של ד"ר יעקבי. הוועדה, בניגוד לטענתו של המשיב,
מסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת, שכן במסגרת בדיקתה הקלינית לא מצאה את אותם ממצאים שמצא ד"ר יעקבי בבדיקתו, שעל בסיסה המליץ להעניק למערער נכות יותר גבוהה בתחום האורתופדי. הממצאים שביססו את מסקנתו של ד"ר יעקבי ושנעדרו לחלוטין מבדיקתה של הוועדה, הם מגבלת תנועה והחזר אכילס משמאל.

לעניין אופן התייחסותה של הוועדה לחוות הדעת, גם בפן הזה פעלה הוועדה כראוי.
הלכה פסוקה היא כי הוועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לה התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/0-15 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ב' 147, 150)
.
הסדר הטוב מחייב שהוועדה רפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפני
ה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע לד/0-258 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ו' 225, 227)
.
אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה וייתכן להתייחס אליה גם במלים קצרות (דב"ע לב/0-120 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ד 73, 76; דב"ע נא/99-122 חיים רייזלר – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ג 169, 170).


שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נד/22, 21-01 המוסד לביטוח לאומי
- דוד כהן, פד"ע כז(1) 54, 56).

לאור האמור לעיל, ניכר כי התייחסותה של הוועדה לחוות הדעת של ד"ר יעקבי מעגנת הנמקה עניינית ומספקת על רקע נסיבות העניין, לפיהן התשתית העובדתית שבבסיס חוות הדעת שונה באופן מהותי מהתשתית העובדתית שבבסיס החלטתה של הוועדה.


טענה נוספת של המערער היא לגבי האופן השונה שבו ד"ר יעקבי בדק את המערער והגיע כך למסקנותיו, גם בטענה זו אין ממש. זאת שכן אופן עריכתה של בדיקה קלינית ואופן השוואת ממצאיה לממצאים המוצגים בחוות דעת, הם בגדר סמכותה הרפואית והבלעדית של הוועדה, שאין על בית הדין להתערב בה (דב"ע שן 28-01 המוסד לביטוח לאומי
נ' קטוע, לקט ועדות 608). מכאן שלא היתה על הוועדה כל חובה להתייחס לכל פרמטר ופרמטר שנבדק במסגרת חוות הדעת.

לאור כל האמור לעיל, ניכר כי פעולתה של הוועדה נעדרה כל אי תקינות הן במסגרת בדיקתה הקלינית והן במסגרת התייחסותה למסמכים ולחוות הדעת שהונחו בפני
ה. הוועדה נימקה את החלטתה כדבעי ולא נפל בקביעתה כל פגם משפטי המצדיק התערבות מצדו של בית הדין.

סוף דבר- הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ה, (13 אוגוסט 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 30217-02/14 בועז דוד דוידיאן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/08/2015)