פסקי דין על התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס | פסקי דין על הרב יצחק פרץ | פסקי דין על ח"כ | פסקי דין על הרב שמעון בן שלמה | פסקי דין על ח"כ | פסקי דין על | פסקי דין על יהושע כהנא - מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים | פסקי דין על מוחלו קלאודיו פינטו וראלה | פסקי דין על ג'וליה אן ביגלסזר וראלה |

264/87 בג"צ     24/07/1989




בג"צ 264/87 התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס, הרב יצחק פרץ, ח"כ, הרב שמעון בן שלמה, ח"כ, נ' יהושע כהנא - מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, מוחלו קלאודיו פינטו וראלה, ג'וליה אן ביגלסזר וראלה




(פד"י מ"ג (2) 485)

(פד"י מ"ג (2) 723)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 264/87
בג"צ מס' 78/88

בג"צ מס' 95/88
בג"צ מס' 136/88
בג"צ מס' 200/88
בג"צ מס' 224/88
בג"צ מס' 238/88
(בשג"צ מס' 186/88)

(בשג"צ מס' 87/89)

(בשג"צ מס' 104/89)

בג"צ מס' 382/88
בג"צ מס' 383/88
בג"צ מס' 384/88
בג"צ מס' 385/88
בג"צ מס' 723/88
בג"צ מס' 272/88
(בשג"צ מס' 216/89)

השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר
כבוד המשנה לנשיא מ' אלון
כבוד השופט א' ברק
כבוד השופט מ' בייסקי
כבוד השופט ג' בך

העותרים:

1. התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס
2. הרב יצחק פרץ
, ח"כ
3. הרב שמעון בן שלמה
, ח"כ
4. הרב שמחה ח. מירון, עו"ד


ע"י ב"כ עו"ד צ' טרלו – בשם העותרת 1 בבג"צ 264/87, 382/88, 383, 384, 385 (המשיבה 7 בבג"צ 238/88, המשיבה 8 בבשג"צ 186/88 והמשיבה 1 בבג"צ 87/89, 104);
עו"ד ד' סרור – בשם העותרת בבג"צ 95/88 (המשיבה 2 בבג"צ 383/88);
עו"ד א' שפאר – בשם העותרים בבג"צ 136/88 (המשיבים 2-4 בבג"צ 385/88), העותרים בבג"צ 200/88 (המשיבים 2-4 בבג"צ 382/88), המבקשת בבשג"צ 186/88 (המשיבה 5 בבג"צ 382/88, המשיבה 3 בבג"צ 383/88);
עו"ד מ' טאוסינג – בשם העותרת בבג"צ 224/88 (המשיבה 2 בבג"צ 384/88);
עו"ד ר' יאראק – בשם העותרת בבג"צ 238/88 (המשיבה 1 בבשג"צ 186/88, המשיבה 4 בבשג"צ 87/89, 104);
עו"ד ש' מירון – בשם העותרת 2 בבג"צ 382/88, 383/88, 384, 385;
עו"ד י' שופמן – בשם העותרת 1 בבג"צ 723/88;
עו"ד י' בן מנשה – בשם העותרות בבג"צ 272/89, העותרת בבשג"צ 216/89, המבקשים בבשג"צ 87/89, 104 (המשיבים 2-3 בבג"צ 264/87, המשיבים 4-5 בבג"צ 78/88, המשיבים 4-5 בבג"צ 238/88, המשיבים 5-6 בבשג"צ 186/88);
עו"ד נ' ארד, מנהל מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה – בשם המשיב 1 בבג"צ 264/87, המשיבים 1-2 בבג"צ 78/88, המשיבים בבג"צ 95/88, 136, 200, 224, המשיבים 1-3 בבג"צ 238/88, המשיבים 2-4 בבשג"צ 186/88, המשיבים 2-3 בבשג"צ 87/89, 104, המשיב 1 בבג"צ 382/88, 383, 384, 385, המשיבים בבג"צ 732/88, המשיב בבג"צ 272/89, המשיב 1 בבשג"צ 216/89.

נ ג ד

המשיבים:

1. יהושע כהנא - מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים

(פקיד הרישום הראשי על-פי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965)
2. מוחלו קלאודיו פינטו וראלה
3. ג'וליה אן ביגלסזר וראלה
4. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת
בג"צ 264/87


יצחק דוידסון




נ ג ד

1. שר הפנים
2. הכנסת
3. גייל מוסקוביץ
4. קלאודיו וראלה
5. ג'וליה וראלה
6. שושנה מילר
בג"צ 78/88



מרגרט סרור

נ ג ד

1. יצחק שמיר, ראש הממשלה ושר הפנים
2. יהושע כהנא - מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
3. אריה דרעי, מנכ"ל משרד הפנים
4. יוסף חריש, היועץ המשפטי לממשלה
בג"צ 95/88


1. גבריאל ארטורו אורן (מקודם הורנשטיין)
2. אליסיה ויקטוריה אורן (מקודם הורנשטיין)
3. אסקיאל אורן (מקודם הורנשטיין)


נ ג ד


1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
3. פקיד הרישום על-פי חוק מרשם האוכלוסין,
תשכ"ה-1965, באר-שבע
בג"צ 138/88





1. רן ורד
2. ננסי סיסיליה ורד לבית וטסון
3. מעין ורד



נ ג ד



1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים

3. פקיד הרישום על-פי חוק מרשם האוכלוסין,
תשכ"ה-1965, תל-אביב
בג"צ 200/88





ליליאן אליזבט זרקוס

נ ג ד


1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
בג"צ 224/88


המפלגה הדתית הלאומית בישראל - המזרחי הפועל המזרחי


נ ג ד


1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
3. היועץ המשפטי לממשלה
4. ג'וליה אן ביגלסזר וראלה
5. מורילו (מוחלו) קלאודיו פינטו וראלה
6. גייל מוסקוביץ
7. התאחדות הספרדים שומרי תורה –
תנועת ש"ס (משיבה פורמאלית)
בג"צ 238/88



האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת

נ ג ד

1. המפלגה הדתית הלאומית בישראל - המזרחי הפועל המזרחי
2. שר הפנים - המשיב פורמאלי
3. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים - משיב פורמאלי
4. היועץ המשפטי לממשלה - משיב פורמאלי
5. ג'וליה אן ביגלסזר וראלה
- משיבה פורמאלית
6. מורילו (מוחלו) קלאודיו פינטו וראלה - משיב פורמאלי
7. גייל מוסקוביץ - משיבה פורמאלית
8. התאחדות הספרדים שומרי תורה -
תנועת ש"ס
בשג"צ 186/88


1. מורילו (מוחלו) קלאודיו פינטו וראלה
2. ג'וליה אן ביגלסזר וראלה

נ ג ד

1. התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס
2. דב קהת - המנהל בפועל של מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
3. יהושע כהנא - מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
4. המפלגה הדתית הלאומית בישראל -
המזרחי הפועל המזרחי
בשג"צ 87/79, 104


1. התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס
2. תנועת ש"ס - הסיעה בכנסת
3. הרב שמעון בן שלמה
, ח"כ
4. הרב שמחה ח. מירון, עו"ד

נ ג ד

1. מר דב קהת - המנהל בפועל של מינהל האוכלוסין, משרד הפנים

2. רן ורד
3. ננסי ססיליה ורד לבית וטסון
4. מעין ורד

5. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת
בג"צ 382/88


1. התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס
2. תנועת ש"ס - הסיעה בכנסת
3. הרב שמעון בן שלמה
, ח"כ
4. הרב שמחה ח. מירון, עו"ד

נ ג ד

1. מר דב קהת - המנהל בפועל של מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
2. גב' מרגרט סרור
3. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת
בג"צ 383/88


1. התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס
2. תנועת ש"ס - הסיעה בכנסת
3. הרב שמעון בן שלמה
, ח"כ

נ ג ד

1. מר דב קהת - המנהל בפועל של מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
2. ליליאן אליזבט זרקוס

בג"צ 384/88

1. התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס
2. תנועת ש"ס - הסיעה בכנסת
3. הרב שמעון בן שלמה
, ח"כ

נ ג ד

1. מר דב קהת - המנהל בפועל של מינהל אוכלוסין, משרד הפנים
2. גבריאל ארטורו אורן (מקודם הורנשטיין)
3. אליסה ויקטוריה אורן (מקודם הורנשטיין)
4. אסקיאל אורן (מקודם הורנשטיין)
בג"צ 385/88


1. אליסה (איזבל) בן רפאל
2. קורט וילסון
3. מתתיהו פולומסקי

נ ג ד

1. שר הפנים הקריה י-ם
2. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
בג"צ 723/88


1. ברנדה מריה מזרחי
2. דבורה מזרחי

נ ג ד


שר הפנים
בג"צ 272/89


1. סוזן שריל מזרחי, קטינה

נ ג ד

1. שר הפנים
2. ברנדה מריה מזרחי (משיבה פורמאלית)
3. דבורה מזרחי (משיבה פורמאלית)
בשג"צ 216/89

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 3.5.87 ועתירות למתן צו-על-תנאי. הדיון – כאילו ניתן צו-על-תנאי.



פסק דין



הנשיא מ' שמגר

:
1.
(א) עתירות אלה עניינן רישום הדת והלאום במרשם האוכלוסין של העותרים בבג"צ 63/87, 112/87, 95/88, 136/88, 200/88, 224/88, 723/88 ו-272/89.

(ב) בהקשר זה היו לפנינו שתי קבוצות של עתירות: בשורה של עתירות נתבקש רישום כאמור לעיל לגבי העותרים בבג"צ 95/88, 136/88, 200/88, 224/88, 723/88 ו-272/89, ולצד אלו היו עתירות אחרות, ובהן הובעה התנגדות –


(1) לעריכתו של רישום הדת והלאום, כפי שנתבקש בעתירות הנ"ל (בג"צ 382/88, 383/8, 384/88 ו-385/88), וכן -

(2) לקיום רישום הדת והלאום של העותרים בבג"צ 63/87 ו-112/87: בבג"צ 264/87, 78/88, ו-238/88, נתבקש בעניין זה ביטול הרישום שכבר נערך לפי פסק-דינו של בית המשפט בבג"צ 63/87 ו-112/87 הנ"ל, שניתן ביום 31.1.88.

דנו בכל העתירות במאוחד. הוסכם, כי נדון בכל העתירות המנויות בסעיף-קטן (א) לעיל ובעתירות בבג"צ 78/88 ו-238/88, כאילו ניתן צו- על-תנאי. בבג"צ 264/87 הוחלט על מתן צו-על-תנאי במהלך הדיון.

2. אחרי שנתתי דעתי לטענותיהם הממצות של בעלי הדין, שפרסו לפנינו יריעה רחבה, באתי לכלל מסקנה, כי הפלוגתאות שלפנינו צריכות להיות מוכרעות במסגרת עקרונותיו המנחים של חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, ולפי הוראותיו.


לעניין זה מקובלת עלי גישתה של באת-כוחה המלומדת של המדינה, שהשתקפה גם באופן ברור בתצהירו של פקיד הרישום הראשי, כפי שהוגש בשעתו לבית-משפט זה במסגרת בג"צ 230/86 מילר נ' שר הפנים ואח', פ"ד מ(4) 436, שצוטט שם בחלקו (שם, בעמ' 440).

כפי שנאמר (שם) בתצהיר, שביטא את גישת פקיד הרישום עובר לדיון בעתירה בבג"צ 230/86 [1] הנ"ל:

"'אכן כאן בא אני אל טענתי המרכזית: לאחר לבטים לא קלים באתי - כפקיד רישום ראשי - לידי מסקנה כי המצב המשפטי מחייבני לרשום את העותרת (בבג"צ 230/86 [1] - מ' ש') כ'יהודיה' בפריטי הדת והלאום במרשם האוכלוסין, שכן בידה מסמך המראה לכאורה כי עברה טקס גיור 'בקהילה יהודית כלשהי' - ואינני מוסמך לפסוק בתוקפו או חוסר תוקפו של טקס זה...
...כפקיד רישום אינני מוסמך, כאמור, לפשפש בטיבו של הטקס ובתוקפה של המרת-דת..."
(ההדגשות שלי - מ' ש').

ציינתי בנושא זה בבג"צ 230/86 [1] הנ"ל, בעמ' 443 מול אות השוליים ה, כי:

"...אם אדם מוסר הודעה שהוא יהודי לפי ההגדרה שבחוק, ואין הודעה אחרת לפי החוק הנ"ל ואין רישום אחר במרשם או תעודה ציבורית המראה כי הוא אינו יהודי, יש לרשמו כאמור בסעיף 19ב".

הוספתי ואמרתי, שם, בעמ' 444-445:

"...מירווח הפעולה של פקיד הרישום ואפילו של פקיד הרישום הראשי, ככל שהדבר נוגע לרישום הראשון ולשינויים ברישום, אינו בלתי- מותחם, כי המחוקק ציין את הנושאים שיש לרשום, את תחומו של שיקול הדעת של פקיד הרישום, את חובת ההודעה על השינויים והוראות כיוצא באלה. אין לפקיד הרישום או לפקיד הרישום הראשי או לשר הפנים סמכויות מעבר לקלאסיפיקאציות ולדרכי הרישום הקבועות בחוק או בתקנות שהותקנו מכוח הסמכה מפורשת שבחוק, באישורה של הוועדה של הכנסת שנקבעה לכך".

3. משמעות הדברים לצורך ענייננו היא, כי גיור של עולה יירשם במרשם האוכלוסין לפי הודעתו (סעיפים 5 ו-19ב(א) לחוק מרשם האוכלוסין), ויחד עם ההודעה יוגש - אם יידרש - המסמך המעיד על הגיור (סעיף 19(1) לחוק הנ"ל), או תוגש תעודה ציבורית. אין חובה לצרף תעודה ציבורית דווקא, וכאמור, די במסמך המעיד על הגיור (ראה סעיף 19ב(א) לחוק הנ"ל). מכאן, כי הודעה בלוויית מסמך המעיד על גיור בקהילה יהודית כלשהי חוץ-לארץ, די בהם כדי לחייב רישומו של אדם כיהודי. לעניין זה אין נפקא מינה, אם הקהילה היא אורתודוקסית, קונסרוואטיבית או רפורמית.

אם פקיד הרישום נתבקש לרשום גיור על יסוד ההודעה לפי סעיף 5 בלבד, רשאי הוא להפעיל סמכויותיו לפי סעיף 19, היינו לבקש מן התושב המבקש את הרישום:

"(1) למסור לו כל ידיעה או מסמך שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום שאליו מתייחסת ההודעה, זולת אם היה בידיעה או במסמך כדי להפלילו;

(2) לתת הצהרה
בכתב
או בעל-פה על אמיתות ידיעה או מסמך שמסר".

אם אחרי קבלת פרטים כנ"ל היה לפקיד הרישום יסוד סביר להניח שההודעה איננה נכונה, יסרב לרשום על פיה (סעיף 19ב(ב) לחוק הנ"ל). הודעה שאיננה נכונה פירושה הודעה הכוללת דבר שקר (כגון, כאשר המדובר על מעשה רמייה או כאשר יש ראיות על השתייכותו של התושב לדת אחרת, ראה בג"צ 467/75 י' האטשינס ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד ל (3) 148, ו-בג"צ 563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים, פ"ד לג (2) 97).

מהוראותיו של החוק הנ"ל נובע, כי פקיד הרישום איננו בודק את תוקפו או את חסר תוקפו של טקס גיור, שנערך בקהילה יהודית בחוץ-לארץ, ושעליו מעיד המסמך שהוגש לו. לדידו, משקפת תעודה, המעידה על פניה על כך שנערך טקס גיור בקהילה יהודית כנ"ל, כי אכן קוים טקס כאמור המחייב רישום.

תפיסה זו בדבר היקף סמכויותיו וחובותיו של פקיד הרישום לגבי רישומם של הדת והלאום, גם עולה מגישתו של בית-משפט זה בעבר, כביטויה, למשל, בפסק הדין בבג"צ 143/62 שלזינגר נ' שר-הפנים, פ"ד יז 225, ומן העמדה שננקטה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ופקיד הרישום הראשי לגבי בקשות גיור מחו"ל מאז חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970, אשר במסגרתו גם הוסף סעיף 3א לחוק מרשם האוכלוסין. עמדתו של פקיד הרישום נשתנתה, כפי שעולה מן החומר והטיעונים שלפנינו, אחרי שניתן ספק-דיננו בבג"צ 230/86 [1] הנ"ל.

4. אשר-על-כן הייתי מחליט –

(א) לדחות את העתירות בבג"צ 264/87, 78/88, 238/88, 382/88, 383/88, 384/88 ו-385/88 ולבטל את הצו שיצא בעקבותיהן;

(ב) להפוך את הצו שיצא מלפני בית-משפט זה בבג"צ 95/88 להחלטי;

(ג) להפוך את הצו שיצא מלפני בית-משפט זה בבג"צ 136/88 להחלטי;

(ד) להפוך את הצו שיצא מלפני בית-משפט זה בבג"צ 200/88 להחלטי;

(ה) להפוך את הצו שיצא מלפני בית-משפט זה בבג"צ 224/88 להחלטי;

(ו) להפוך את הצו שיצא מלפני בית-משפט זה בבג"צ 723/88 להחלטי;

(ז) להפוך את הצו שיצא מלפני בית-משפט זה בבג"צ 272/89 להחלטי;

לאור האמור לעיל אך מובן, כי הרישום, שנערך בעקבות פסק-דיננו בבג"צ 63/87 ו-112/87, עומד על כנו.

5. הנימוקים המפורטים לפסק-דין זה יינתנו בנפרד.

6. כל אחד מאלה והם:

(א) שר הפנים,

(ב) העותרת בבג"צ 238/88

(ג) והעותרת הראשונה בבג"צ 382/88-385.

יישאו בהוצאותיהם של כל אחד מן העותרים בבג"צ 95/88, 136/88, 200/88, 224/88 ו-723/88 (אשר נגדם כוונו העתירות בהן הועלתה התנגדות לרישום), וכן בהוצאותיהם של המשיבים 4 ו-6 בבג"צ 238/88, בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל, בסכום של 1,000 ש"ח לכל עותר או משיב, לפי העניין, כמפורט לעיל. שר הפנים יישא בהוצאות של 1,000 ש"ח, כאמור לעיל, לשתי העותרות גם יחד בבג"צ 272/89.

אין חיוב בהוצאות לגבי יתר בעלי הדין.

השופט א' ברק
:
אני מסכים. את נימוקיי אתן בנפרד.

השופט מ' בייסקי

: אני מסכים. נימוקים יינתנו בהמשך.

השופט ג' בך
:
אני מסכים. אוסיף נימוקיי בנפרד.

המשנה לנשיא מ' אלון
:
1. קראתי בעיון את פסק-דינו של חברי הנכבד, הנשיא שמגר. עם כל הכבוד, דעתי אינה כדעתו. לדעתי, בתיקים המנויים בפיסקה 4א לפסק-דינו של חברי יש לעשות את הצווים שניתנו לצווים החלטיים; בתיקים שנמנו בפיסקה 4(ב)-(ז), יש לבטל את הצווים שניתנו, וכן הייתי מבטל את הרישום שנערך בבג"צ 63/87 ו-112/87. בעת שיינתנו הנימוקים המפורטים לפסק הדין, אנמק אף אני דעתי פרט היטב. עתה אעמוד על ראשי פרקים, שעל פיהם באתי להחלטתי.

2. סעיף 3א(ב) לחוק מרשם האוכלוסין, קובע לאמור:

"לענין חוק זה וכל רישום או תעודה לפיו, 'יהודי' - כמשמעותו בסעיף 4ב לחוק השבות, תש"י-1950".

משמעות זו הוגדרה בסעיף 4ב לחוק השבות, תש"י-1950, כדלהלן:

"לענין חוק זה, 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

אמור מעתה, רישום הפריט של הלאום "יהודי", על-פי חוק מרשם האוכלוסין (סעיף 2(א)(5)), ייעשה לפי ההגדרה שקבע המחוקק בסעיף 4ב לחוק השבות, היינו מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת.

3. הגדרה זו באה לעולמם של החוקים האמורים בעקבות פסק הדין בפרשת שליט (בג"צ 58/68 שליט בשמו ובשם ילדיו נ' שר הפנים ואח', פ"ד כג (2) 477); והיא באה לשנות מדעת הרוב בפסק-דין זה (בו ישב בית המשפט העליון בהרכב מלא, ופסק הדין ניתן על דעת רוב של חמישה מתוך תשעה שופטים). הרוב בפרשת שליט, בג"צ 58/68 [5], סבר, שהרישום במרשם האוכלוסין של הפריט לאום לעניין יהודי צריך שייעשה לפי מבחן סובייקטיבי, היינו לפי ההגדרה העצמית של מבקש הרישום, המצהיר בתום-לב שהוא יהודי מבחינת זיקתו לעם היהודי. המחוקק קבע, כי הגדרת "יהודי" היא לפי מבחן אובייקטיבי - נורמאטיבי, ועל-פי מבחן משפטי זה יירשם הפריט לאום לעניין יהודי.

4. המונח "נתגייר" לא נתחדש בבית-מדרשו של המחוקק. זהו מונח משפטי-נורמאטיבי, שמקורו במערכת המשפט העברי, ואין הוא קיים בשום מערכת נורמאטיבית אחרת. בבוא בית המשפט לעמוד על משמעותו של מונח זה, עליו לפנות איפוא למערכת המשפטית שבה הורתו ולידתו, היינו לעולמה של ההלכה שבתלמוד, על מפרשיו, פוסקיו ומשיביו (ראה יבמות, מו, א-מז, ב[א]; מסכת גרים, פרקים א-ב[ב], רמב"ם, איסורי ביאה, פרקים יג-יד[ג]; טור, יו"ד, סימנים רסח-רסט[ד]; שו"ע, יו"ד, סימנים רסח-רסט [ה]).

5. לדעת חברי הנשיא –

"הודעה בלוויית מסמך המעיד על גיור בקהילה יהודית כלשהי בחוץ- לארץ, די בהם כדי לחייב רישומו של אדם כיהודי. לעניין זה אין נפקא מינה, אם הקהילה היא אורתודוקסית, קונסרבאטיבית או רפורמית".

ההודעה הנמסרת לפקיד הרישום צריך שתהא "הודעה שהוא יהוד לפי ההגדרה שבחוק. .." (מדברי הנשיא שמגר בבג"צ 230/86 [1], בעמ' 443 מול אות השוליים ד; ההדגשה שלי - מ' א'), היינו ההגדרה שבסעיף 4ב לחוק השבות. בכך קבע איפוא חברי את משמעותו המהותית של המושג "נתגייר" בכל הנוגע לחוק השבות ולחוק מרשם האוכלוסין (וכן לעניין חוק האזרחות, תשי"ב-1952, שההוראה המצויה בסעיף 2 שבו מבוססת אף היא על ההגדרה האמורה שבחוק השבות).

קביעה זו אינה מקובלת עלי. מתעלמת היא מפירוש המונח "גיור" במערכת הנורמאטיבית שהימנה הוא בא ונוגדת היא את האופי האובייקטיבי של מונח זה. דרך משל, הליכי הגיור בקהילה הנמנית עם היהדות הרפורמית אינם מבוצעים לפי מערכת נורמות אחידה ומחייבת; הליכים אלה שונים הם מקהילה לקהילה, הכול לפי השקפת עולמו ודעותיו של מי שמבצע אותם. כך, דרך משל, בכמה מהליכי הגיור שבמקרים שלפנינו (ראה להלן) נאמר לבית המשפט מפורשות על-ידי בא-כוח העותרות, כי גיורן נעשה ללא טבילה, שהיא, כידוע, מרכיב יסודי והכרחי בדיני גיור שבהלכה.

6. הקביעה האמורה בדבר "גיור בקהילה יהודית כלשהי בחוץ-לארץ" מרובה בה הפרוץ על העומד, ואין בה משום הגדרה אובייקטיבית נורמאטיבית מינימאלית. מה פירוש המונח: קהילה יהודית כלשהי? מה דינה של קהילה שאינה נמנית עם אף אחד משלושת הזרמים הנזכרים? האם דרוש מספר מינימאלי של חברים בקהילה, שאינה נמנית עם שלושת הזרמים האמורים, כדי לראות בה "קהילה יהודית כלשהי?" וכיצד ינהג פקיד הרישום בבוא לפניו מסמך המעיד על גיור בקהילה כגון זו? קביעה זו מייחסת איפוא למחוקק הגדרה הנעדרת מבחן אובייקטיבי-נורמאטיבי, וכלל גדול בידינו, שאין לייחס למחוקק הגדרה כה מעורפלת, במיוחד משמדובר בנושא כבנושאנו, שמקומו בכותל המזרח של הדין הקונסטיטוציוני שבמערכת משפטנו.


7. לפי הקביעה האמורה, שתי משמעויות שונות למונח ולמושג "יהודי" בחוקיה של המדינה היהודית: האחד לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, שבו משמעות מושג זה - אליבא דכולי עלמא - לפי דיני ההלכה, והשני לעניין חוק השבות, חוק מרשם האוכלוסין וחוק האזרחות (אלא אם תינתן לעניין חוק אחרון זה משמעות שלישית למונח זה).

אכן, תוצאה כזו הייתה פועל יוצא מפסק הדין בפרשת שליט, בג"צ 58/68 [5], אך לאחר קביעת ההגדרה שבסעיף 4ב לחוק השבות, שביטלה את מסקנת הרוב באותו פסק-דין, חזרה אחידות משמעות המונח "יהודי" לכל חוקיה של מדינת ישראל. אחידות זו היא חיונית, וזהו המצב הרצוי והנכון, במיוחד במושג כה מהותי ויסודי המשמש חלק מעצם תוארה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

8. למסקנה זו בדבר פירוש המונח "נתגייר" על-פי משמעותו במערכת ההלכה באים אנו גם מתוך עיון במרכיב אחר, הוא המרכיב הראשון שבהגדרה האמורה שבסעיף 4ב לחוק השבות, והוא: מי שנולד לאם יהודייה. לית מאן דפליג, כי מרכיב עקרוני זה יסודו במערכת ההלכה מקדמת דנא ומימים ימימה, ועל-פי מידת ההיקש ולפי כל מידה נכונה של פרשנות חוק יש להניח ויש להסיק, כי גם המרכיב שבא אחריו, היינו "נתגייר", פירושו כמשמעותו במערכת ההלכה מקדמת דנא ומימים ימימה. וכבר עמד על כך, ופירש כך, מ"מ נשיא בית המשפט העליון, השופט זילברג המנוח, בנותנו טעם -

"...המכריח אותנו לפרש את המונח 'נתגייר' על פי ההלכה היהודית...סעיף 4ב של החוק קובע שני סמנים ליהדותו של האיש: 'נולד לאם יהודיה' ו'נתגייר'. הסימן הראשון הוא ללא שמץ של ספק סימן הלכתי...

המסקנה, שהגעתי אליה, איפוא, היא, כי לפי שהביטוי 'נתגייר' הוא ביטוי טכני, משפטי, הלכתי, אין כל אפשרות לפרשו אלא על-פי ההגדרה של התלמוד ומפרשיו בכל הדורות, ולפי הגדרה זו אין יהודי אלא מי שנימול וטבל" (מ' זילברג, "שני סמנים של יהדות" באין כאחד אסופת דברים שבהגות ובהלכה (י"ל מאגנס, תשמ"ב) 281, 284-285).

דברים אלה, שנכתבו בשנת 1972, קיבלו משמעות מיוחדת לאור ההחלטה שנתקבלה כעבור עשר שנים בכנס של רבני התנועה הרפורמית, שגם מי שנולד לאב יהודי, גם אם האם אינה יהודייה, יהודי הוא, כדין מי שנולד לאם יהודייה והאב אינו יהודי. שינוי דראסטי זה מעמדת ההלכה המקובלת מדור דור - שרבים מחברי התנועה הרפורמית גופה הזהירו מפניו - עומד הוא בניגוד גמור לאמור בסעיף 4ב לחוק השבות, המאמץ את העיקרון ההלכתי שיהדותו של אדם נקבעת על-פי האם ולא על-פי האב.

9. אמנם כן, הכנסת - הן בשעת דיוניה בעת קבלת סעיף 4ב האמור והן לאחר מכאן - דחתה את ההצעה להוסיף למלה "נתגייר" את המלה "כהלכה", כשם שהיא דחתה הסתייגות אחרת שביקשה להוסיף את המלים "לפי המקובל באחד הזרמים של הדת היהודית" (הצעה אחרונה זו דומה היא לפירושו של חברי הנשיא). שאלה זו שנויה היא במחלוקת בציבור; הכנסת נמנעה מלהכריע בה על-ידי נקיטת לשון יתרה מיוחדת, והשאירה את ההכרעה לבית המשפט, המופקד על פרשנות החוק ויישומו. אף אילו ברור היה שרצונם של רוב חברי הכנסת הוא שהמונח "נתגייר" יתפרש שלא על-פי ההלכה, הרי מאחר שהמונח "נתגייר" משמעותו גיור במובנו של מושג זה במערכת ההלכה, שמשם מקורו, מצווים היינו לפרשו לפי דבר המחוקק ולא לפי רצון המחוקק; וכדבריו של השופט זילברג המנוח, במאמרו הנ"ל, בעמ' 284:

"כשם שהסימן האחד הוא על-פי ההלכה כך מוכרחים אנו לפרש גם את הסימן השני. זהו הפירוש הממשי של מעשה הכנסת, והמחייב הוא מה שהכנסת עושה ולא מה שהיא רוצה לעשות. או מה שהיא סבורה שעשתה".

וקל וחומר שכך הוא כאשר שאלה זו שנויה במחלוקת בכל חוגי הציבור, והכנסת לא רצתה להכריע בה מפורשות, שהרי אילו רצתה כך, מה פשוט יותר היה מלקבל את ההסתייגות, שהוצעה על-ידי אחד מחבריה, ולכתוב בחוק "נתגייר לפי המקובל באחד הזרמים של היהדות". הכרעה זו מוטלת איפוא על כתפיו של בית המשפט בבואו לפרש, כפי שהוא מצווה, את משמעות החוק, ופירוש זה צריך שייעשה מתוכו ומתוכנו של החוק.

10. אכן, הרישום של פריט הלאום "יהודי" במרשם האוכלוסין אינו משמש כראיה לכאורה לעניין מענייני המעמד האישי (סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין; וכן סעיף 40, לחוק זה), ומאחר שכך, כך נטען בפני
נו, מאי נפקא מינה. אך משקבע המחוקק רישום פריט של הלאום (היו וישנם הסבורים שאין צורך בכך, ואולי ראוי הדבר לעיון ולבדיקה מחודשים), חילה לנו לזלזל בחשיבותו הלאומית-ציבורית, ועלינו להתייחס לכך בכבוד הראוי. ויבואו העתירות שלפנינו - והדיון והטיעון המרובים והנדרשים שבעניינן - ויוכיחו עד כמה חשובה ועקרונית היא ההכרעה בהן לכל בעלי הדין שלפנינו.

11. שר הפנים ממונה על ביצוע החוקים האמורים, ובתוך שכזה - "הסמכה לעשות דבר ...משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה מתקבלת על הדעת" (סעיף 17(ב) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981). סמכויות פקיד הרישום נובעות בעיקר מהאמור בסעיפים 3א(א), 19 ו-19 ב(ב) לחוק מרשם האוכלוסין. פקיד הרישום חייב לרשום את הפרטים הנמסרים לו בהודעה, אלא אם יש לו יסוד סביר להניח שההודעה אינה נכונה (בג"צ 58/86 [5] הנ"ל, בעמ' 507 מול אות השוליים ו, על-פי בג"צ 143/62 [4]). בבג"צ 58/68 [5] החליט הרוב, כי לפקיד הרישום לא היה יסוד סביר להניח שההודעה אינה נכונה, וזאת משום שלדעת הרוב "מבחן הדת, אשר עליו ביסס פקיד הרישום את הנחתו כי ההודעה אינה נכונה אינו המבחן הקובע לצרכי הרישום של לאום" (שם, בעמ' 516 מול אות השוליים ד, וכן בעמ' 511 מול אות השוליים ה). משקבע המחוקק, בסעיף 4ב לחוק השבות, כי המבחן לרישום פריט הלאום הוא על-פי המערכת הנורמאטיבית שבהלכה (שלא כדעת הרוב בבג"צ 58/68 [5]), רשאי פקיד הרישום, אם יש לו יסוד סביר להניח כי ההודעה אינה עונה על דרישות ההגדרה הנ"ל, לסרב לרשום את פריט הלאום - ולפי סעיף 3א(א) לחוק אף חייב הוא לסרב לרשום כנ"ל - כל עוד לא נבדק תוקף הגיור (במאמר מוסגר אוסיף, כי תעודות הגיור שבתיקים שלפנינו אינן בבחינת תעודה ציבורית, ואף בכך שונה מצב הדברים מזה שבבג"צ 143/62 [4]). דרך משל בעניינים שלפנינו בבג"צ 95/88, ו-383/88, ובבג"צ 272/88 ובשג"צ 216/89, היה לפקיד הרישום יסוד סביר להניח, על-פי עיון בתעודת הגיור, שהגיור לא נעשה כדין לפי ההגדרה שבחוק, ובאי-כוח העותרות אף הצהירו במפורש ובגילוי לב, שטקס הגיור של העותרות לא כלל טבילה; תעודת הגיור בבג"צ 272/88 חתומה על-ידי שלושה, כשאחד מהם הוא בעלה של המתגיירת (העותרת); ותעודת הגיור בבשג"צ 216/89 חתומה על-ידי שלושה, כששניים מהם הם אביה ואמה של המתגיירת (העותרת). בגיור המשתבח על פניו ב"מעלות" כאלה כיצד ניתן לדרוש מפקיד הרישום לרשום על פיו "יהודי" בפריט הלאום? בבג"צ 63/87, לאחר שפקיד הרישום חקר בדבר, נתעוררו אצלו ספקות רציניים, אם הגיור נעשה על-ידי בית-דין, אם נתקיימו הליכי הגיור לפי ההלכה וכיוצא באלה. בכל אלה, וביתר המקרים כיוצא באלה, ביקש פקיד הרישום שיומצא לו פסק-דין הצהרתי, שאכן נתקיים הליך הגיור כנדרש וכמוגדר בחוק, ומחובתו היה לבקש ולדרוש כך.

12. בטרם סיום, נוטל אני רשות לעצמי להוסיף דברים אחדים, ובכגון דא דברים שבלב דברים הם.

מדינת ישראל היא מדינתו של כל עם ישראל, על כל יחידיו ועל כל קהילותיו, על כל זרמיו ועל כל גווניו, הן אלה היושבים בה והן אלה המתגוררים בתפוצותיו ובגלויותיו; למען כל אלה המדינה קמה, ובזכותם של כל אלה היא קיימת. זוהי תפיסת היסוד הבלתי מעורערת של הוגיה ושל מקימיה, שנמנו על כל חלקי העם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהגותם ובשיחם, ולאחרונה - בסעיף 7א(1) לחוק-יסוד: הכנסת. מדינת ישראל קמה למען פתוח שעריה לאחים, קרובים ורחוקים, המבקשים לשוב אליה, לבנותה ולהיבנות בה. ואיש איש מהשבים אליה על-פי אמונתו ולפי אורח חייו יחיה בה. זהו עיקרון מעקרונות העל של מערכת משפטנו. אך כנסת ישראל הריבונית קבעה בחוקיה - לאחר לבטים וחילוקי דעות נוקבים ועמוקים ובניגוד לפסיקת הרוב של בית המשפט העליון במדינת ישראל - בהגדרת "יהודי" לצורך חוקי מדינת ישראל מושתתת על מרכיבים אובייקטיביים-נורמאטיביים, שנתקבלו ונתקדשו במשך אלפי שנות קיומה של אומה זו, ועלינו לקבל את דינה של הכנסת של מדינת ישראל, שהוא דינה של כנסת ישראל ההיסטורית, המבוסס על דיני ישראל שבמערכת ההלכה, מדור דור ומקדמת דנא. דומה שלא אטעה אם אומר, כי חיוני הוא, ובנפשנו הוא, כי אקט ההצטרפות לעם היהודי ייעשה על-פי מכנה משותף לכל הגוונים והזרמים שבתוך עם ישראל, ושבעניין גורלי זה ננהג על-פי קנה מידה שכל חלקי העם יכולים להסכים לו. הליכי הגיור ההיסטוריים ההלכתיים, הם ורק הם יכולים לשמש מכנה וקנה מידה משותפים אלה לכל חלקי העם, וקבלת עולם של הליכים אלה אין בה כדי למנוע את זכותו ורשותו של כל אחד ואחד לחיות על-פי אמונתו ואורחותיו. הבה נטכס עצה ונחפש דרך כדי לקבל עלינו עול הליכים אלה מרצון, כפי שכך הוא רצון הכנסת וכפי שבטוחני שכך הוא רצון האומה.

הוחלט ברוב דעות נגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא, כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, כ"א בתמוז תשמ"ט (24.7.89).










בג"צ בית המשפט העליון 264/87 התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס, הרב יצחק פרץ, ח"כ, הרב שמעון בן שלמה, ח"כ, נ' יהושע כהנא - מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, מוחלו קלאודיו פינטו וראלה, ג'וליה אן ביגלסזר וראלה (פורסם ב-ֽ 24/07/1989)