פסקי דין על יהודה דיין | פסקי דין על נציגות דיירי הבניין ברחוב הרצל רוזנבלום | פסקי דין על ת"א | פסקי דין על "סי אנד סאן מנג'מנט (1989)" |

45018-08/15 א     07/10/2015




א 45018-08/15 יהודה דיין נ' נציגות דיירי הבניין ברחוב הרצל רוזנבלום, ת"א, "סי אנד סאן מנג'מנט (1989)" בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א

45018-08-15 דיין נ' נציגות דיירי הבניין ברחוב הרצל רוזנבלום
8, ת"א
ואח'









בפני

כבוד השופט
אריאל צימרמן


מבקש

יהודה דיין


נגד


משיבות

1. נציגות דיירי הבניין ברחוב הרצל רוזנבלום
8, ת"א
2. "סי אנד סאן מנג'מנט (1989)" בע"מ

בשם המבקש: עו"ד סופי פינצ'בסקי, עו"ד תומר יוסף
בשם המשיבות: עו"ד רון טורקלטאוב



החלטה

בקשה לסעד זמני שעניינה הפעלת משחקייה לילדי בית הדירות שבו מתגורר המבקש, בסמיכות לדירתו. החלטתי ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים היום במעמד הצדדים.

רקע

1.
תמצית העובדות הצריכות לעניין: המבקש מתגורר מזה כעשור בפרוייקט המגורים "סי אנד סאן" בתל אביב. המדובר בבניין שטרם נרשם כבית משותף, ובו כ-250 דירות. המשיבה 2 משמשת חברת הניהול של הבניין, לטענתה – ללא כוונת רווח, ולרווחת הדיירים.

2.
בבניין קיים מזה מספר שנים מקום משחק לילדים, המכונה בידי הצדדים "ג'ימבורי" (כשיבוש העברי לביטוי האנגלי
jamboree
), ואנו נכנה: משחקיה. המדובר במקום שבו יכולים ילדי בית הדירות להתכנס ולשחק, לשמחתם ולרווחת הוריהם. בעבר הייתה ממוקמת המשחקיה באיזור של הבנין, מרוחק מן המבקש, ובהתאם כזה שלא טרד את מנוחתו. בחודש יוני 2015, משיקולים שהמבקש מלין (אף כי לא ברור מדוע יש להלין על כך) שהם תקציביים, בחרה המשיבה 2 להעביר את המשחקיה למיקום שהוא בסמוך מתחת לדירתו שלו, תוך הכשרת המבנה למטרה זו.

3.
המבקש טוען כי הקמת המשחקיה נעשתה ללא היתר בניה, ואף מחייבת רישיון עסק. הוא דחק בעיריית תל אביב באמצעות באי כוחו לפעול לסגירת המשחקיה. העיריה אכן פעלה בתחילה והוציאה צו הריסה. בהמשך – נסוגה בה, לאחר שמעמדתה (שנתבקשה) עולה כי הגיע לכלל מסקנה שאין מקום להמשיך בנתיב זה. היא אף גורסת לעת הזו, ניתן להבין, כי ככלל אין צורך בהיתרים הימנה, זולת לעניין דלת שנבנתה בפתח המשחקיה. המבקש מלין מרה על דרך התנהלותה של העירייה והחלטתה שלא לפעול נגד המשיבות. לא נרחיב, שכן איננו עוסקים בהליך מינהלי, והעירייה אינה משיבה (ואינה צריכה להיות משיבה).

4.
משהוברר למבקש כי במישור המינהלי לא תצלח דרכו, בראשית אוגוסט 2015, פנה לבית משפט זה בבקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשך הפעלת המשחקיה. הדבר מהווה לשיטתו מטרד, והוא תומך את הדברים בחוות דעת מומחה מטעמו. התכנסות עשרות זאטוטים, צעקותיהם, מסיבות הנערכות במשחקיה, התכנסות ההורים – כל אלה מטרידים את שלוותו ומחייבים אותו להגיף את תריסיו, על מנת שיוכל לעבוד בדירתו בעבודה (שלא פורטה) המצריכה לפי הנטען בבקשה ריכוז ושקט. הבקשה, אם נתמצתה, קוראת להפסקת פעילות המשחקיה בנימוק כי היא מקימה מטרד בניגוד לחוק מניעת מפגעים, וזאת בגדרי מבנה הפועל ללא היתר בניה כדין, ללא היתר לשימוש חורג, רישיון עסק, ואף בלא הסכמה של המבקש לניצול השטח המשותף למטרת משחקיה. את טענותיו תמך המבקש בתצהירי בעלי דירות אחדים, אחד מהם – אחיו.

5.
המשיבות, ומעשית – המשיבה 2, מדגישות בתגובתן כי אין פסול בהפעלת המשחקיה במקומה. לשיטתן לא נדרשים היתרים, ולא בכדי נסוגה בה העירייה מצו ההריסה שהוצא בתחילה; אפילו הדלת, שנטען כי נבנתה ללא היתר, חוקית לסברת המשיבות. הן מטעימות עוד כי התכנסויות שונות הנערכות בקומה מתחת לבית המבקש, לעתים – תוך שיתוף פעולה שלו, לפי הנטען, אינן במשחקיה דווקא, וכי הן מתנגדות נמרצות לקיום מסיבות במקום. הן מציינות כי מדובר במקום לרווחת ילדי בית הדירות והוריהם, וכי כמות הילדים אינה אמורה לעלות על 20 ותדיר מונה ילדים בודדים המגיעים למקום במשך היום כולו, אם בכלל. הן מוסיפות כי הן מקפידות על הפעלת המקום בשעות ייעודיות לכך ולא בשעות הנועדות לשמש למנוחה. הן מכחישות (אף שלטענתן לא היה סיפק בידן להכין חוות דעת) קיומו של מטרד, ומוכנות שימונה מומחה מטעם בית המשפט שיבחן האם אכן מטרד, בניגוד לתקנות, גלום במשחקיה. סגירת המקום, גורסות המשיבות עוד תסב נזק ניכר לדיירי הבית המשותף.

6.
דיון התקיים היום, ובו ביקשתי לוודא את טיב הפעולות שבידי המשיבות לבצע על מנת להבטיח את הפחתת המטרד למבקש ולאחרים, ודאי עמידה באמות המידה שהן עצמן ציינו בתגובתן.
המשיבות ביארו כי במרחק לא רב מן המשחקיה שוכן חדר המצב שבו שלושה עובדים מטעמם האמונים על הסדר בבניין, מסיירים בו מדי שעה, דואגים לנעילת המשחקיה מחוץ לשעות הפעילות, וזמינים להתייצב במקום אם ייקראו על מנת לוודא את הפעלת המשחקיה בהתאם לכללים, הכמות המקסימלית והשעות. ביקשתי לבחון עם המבקש אם ניתן להגיע להסכמה שתעגן פורמלית התחייבויות אלה, אך הוא כפי זכותו סירב, בגורסו כי הרעש מן המשחקיה רב מכדי שיוכל לחיות עמו. בהתאם, ותוך שהצדדים ויתרו בתבונה על חקירות בלא שיהיה בכך כדי לוותר על טענות, נתבקש בית המשפט להכריע וכך ייעשה.

דיון

7.
דין הבקשה להידחות. אנמק בקיצור נמרץ. מובן שלא אידרש כאן לכל אחת ואחת מן הטענות הרבות שהעלה המבקש, אלא לעיקריות בלבד.

8.
לדידם של אחדים, ובהם המבקש, קול צחוקם ופרצי האושר של ילדים מהווה מטרד; כך גם הפעילות הסובבת את הבאתם, ליוויים ולקיחתם של הילדים מן המשחקיה. השאלה היא האם הדרך להתמודד עם קושי זה היא, בנסיבות המקרה הספציפי כאן, היא סגירת המשחקיה. התשובה במקרה דנן היא בשלילה.

9.
אמת מידה חשובה לענייננו היא של קיום הפרת חובה חקוקה, לצד המטרד הנטען, ובדגש על חובה הנועדת להגן על הנפגע מן המטרד. בהינתן הפרת חובה חקוקה כאמור, רמת המטרד הנדרשת להוצאת הצו הזמני היא על הצד הנמוך (ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גולן, פ"ד לח(1) 281). לא ארחיב, אך בתמצית ניתן לומר בעניין זה כי התמונה העובדתית רחוקה מלהיות ברורה, ודאי החלטית כשיטת המבקש. אין מדובר בעסק, כי אם במקום התכנסות חינם אין כסף לשעשוע ילדי בית הדירות, וקשה לזהות בשלב זה מדוע נדרש רישיון עסק (כל הערותיי – לכאורה בלבד כמובן, כיאות לשלב הדיוני הנוכחי). לגבי השאלה האם נדרש היתר בניה או היתר לשימוש חורג: מובן שההליך כאן אינו מנהלי ולא לבית משפט זה להכריע בגדרי הבקשה לסעד זמני, אף שניתן להתייחס לכך כשיקול. כאן, לפנינו מצב שבו הגורם הראשון האמון על פיקוח על חוקיות הבניה בעירו ונקיטת מהלכים לאכיפת החוק, הוא – עיריית תל אביב, נוקט גישה שבשלב זה אינה מלמדת כי לשיטתו אכן נדרשים היתרים כאמור. אכן, משבחרה העירייה שלא לדבוק בצו ההריסה שהוצא בתחילה, ראה המבקש לעבור ולפעול במישור המקביל, הקנייני, בבית משפט זה. מכאן, שבניגוד למצבים מובהקים שבהם פלוני החל בהפעלת עסק כלשהו, בלא היתרים כדין, ושיש בהם משום מטרד לשכניו (וגן ילדים, שאותו הזכירו הצדדים, הוא דוגמה לכך לעתים), שאז אפשר שיינתן צו זמני, המקרה דנן ודאי אינו מובהק, ויחייב בירור וליבון בגדרי ההליך העיקרי.

10.
המבקש נאחז בכך שגם לשיטת העירייה, למצער דלת הכניסה למשחקיה לוקה באי חוקיות, של היעדר היתר לבנייתה כנראה. המשיבות חולקות לגוף הדברים, אולם העניין חסר נפקות בכל מקרה: בעוד שניתן לראות באיסור על הפעלת המשחקיה, לו רק היה איסור כזה, ככזה הנועד להגן גם על רווחת השכנים, הרי שההיתר שנדרש (אם נדרש) לדלת ודאי אינו כזה שנועד להגן על השכנים; והרי היא רק יכולה להוסיף שקט. השיקולים שונים, ולא ישמשו את המבקש בבקשתו דנן.

11.
המבקש מוסיף כי לשיטת יועציו המקצועיים, יש בהפעלת המשחקיה סיכונים בטיחותיים. שוב, מובן שעל המשיבות ועל העירייה להשית לבן לכל סכנה בטיחותית, וחזקה על המבקש שיחלוק עם המשיבות תובנותיו, שהרי אין חשיבות מבטיחותם של הילדים. אולם במקרה דנן, שאלת בטיחות המשחקיה לחוד, ושאלת יכולתו של המבקש לדרוש את סגירת המשחקיה על מנת לקנות שקט בעודו עובד בביתו, לחוד.

12.
בהיעדר ראיות ברורות לכך שהקמת המשחקיה בוצעה תוך הפרת חובה חקוקה מן הסוג שנועד להגן גם על המתגוררים בסמוך לה, נדרש בהתאם לפסיקה מטרד של ממש, לא אי נוחות בלבד (עניין בעל טכסא). בשלב הנוכחי, ואף שהמבקש לבדו הציג חוות דעת (המשיבות לא התנגדו לכך שמומחה מטעם בית המשפט יבדוק את הדברים), קשה לזהות מטרד בעל עוצמה מספקת, שיצדיק את סגירתה של המשחקיה על אתר. בעניין זה חשיבות לשניים: ראשית, המבקש – גם בדיון היום – נזקק להפרעות שהוא חווה לטענתו, שאינן קשורות בעצם הפעלת המשחקיה, גם אם נניח שיש להן זיקה למשחקיה (לדוגמה, הוא מלין כי ההורים המתכנסים במבואה, בסמוך למשחקיה, מקימים רעש ואף מעשנים). לחלקן (דוגמת מסיבות שאינן מתקיימות במשחקיה) אין כל זיקה להפעלת המשחקיה, והמבקש מטבע הדברים מתקשה עד מאד להפריד ולמקד. שנית, הוא נזקק להפרעות שאפשר להגדירן ספורדיות, ושניתן אף להפחיתן, בנקיטת צעדים מתאימים בידי המשיבות.

13.
כאן אנו באים להתחייבויות המשיבות, כבר בתגובתן: כי המקום נועד להכיל עד 20 איש (סעיף 34 לתגובה); כי הן מתנגדות לקיום מסיבות (סעיף 66 לתגובה); וכי המקום פועל בהתאם לשעות מוגדרות, ולא בשעות המנוחה שבחוק (כמפורט בדייקנות בסעיף 67 לתגובה). קיום התחייבויות אלה והפיכתן מהתחייבות למעשה, יהיה בו כדי להעים מעוצמת ההטרדה שהמבקש טוען לה. כיוון שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, ונדרשת הכרעה בינארית בין מתן צו ואי נתינתו, הרי משלא ניתן צו, לא יינתן "מעין צו" המורה למשיבות לפעול בדרכים קונקרטיות. עם זאת אסתפק ואומר שרשמתי לפניי הודעתן כי שומרי בית הדירות, שלושה במספר היוצאים לסיורים תכופים בבניין, יתודרכו עוד מחר בדרך של חידוד הנהלים והצורך לדאוג לקיום כל ההתחייבויות שצוינו, ובטיפול (ככל שייקראו לעשות כן, לרבות בפני
ה טלפונית של המבקש, להבדיל מטיפול בגישה פרואקטיבית, שאין בידי המשיבות לממן רק על מנת לאפשר את פעילות המשחקיה עבור ילדי הבניין) בחריגות מן האמור. זכויות הצדדים שמורות להם בעניין זה לטעון כאשר יאבו, בהליך העיקרי.

14.
סוגיית מאזן הנוחות מתחוורת כאן מאליה, בהמשך לאמור לעיל. שאיפתו של המבקש – לדומיה מוחלטת, שלא תחריד אותו משלוותו בעת עבודתו בדירתו. שאיפת המשיבות (והן מטעימות – לא בכדי לא התלוננו אחרים על הרעש) – לאפשר לילדי בית הדירות ולהוריהם את המפלט הצנוע לשיטתן, של חדר משחקים. בנתונים שהוצגו הכף נוטה לרווחת כל דיירי בית הדירות שלהם פעוטות, בפרט כך ככל שהמשיבות אכן יפעלו, במתווה שצוין לעיל, לוודא כי הפעלת המשחקיה נעשית כיאות מבחינת שעות הפעילות, התכנסויות ביתר, או הפרעות חריגות. מובן שהמבקש היה מעדיף שלא להיות מעין שוטר, והדממה עדיפה לו, ברם לעתים משמעות החיים בבית הדירות (בפרט כאשר יש חברה מנהלת האמונה על ניהול הרכוש המשותף, ועד הנה לא טרד הדבר את מנוחת המבקש), היא הצורך במציאת אותו
modus vivendi
עם אחרים. יימצא בתום ההליך העיקרי כי אכן במטרד ברמה גבוהה דיה עסקינן (או שיינתנו צווים אחרים במסגרת הליכים מנהליים) – יזכה המבקש והמשחקיה תסגר. בתקופת הביניים תיוותר על כנה. אעיר כי הערכתו, בשיטת
nimby
, שניתן להשיב את המשחקיה למקום הקודם (שם לא טרד הדבר את מנוחתו), הועלתה ללא עיגון.

סוף דבר

הבקשה לסעד זמני נדחית, אך תוך שתשומת הלב מופנית לאמור בסעיפים 13 ו-14 לעיל. זכויות הצדדים בהליך העיקרי שמורות להם. בנסיבות הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאות גם בקשר לבקשה לסעד זמני, בתום ההליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 45018-08/15 יהודה דיין נ' נציגות דיירי הבניין ברחוב הרצל רוזנבלום, ת"א, "סי אנד סאן מנג'מנט (1989)" בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/10/2015)