פסקי דין על מיכאל ריבקין | פסקי דין על טטיאנה ריבקין | פסקי דין על אילן כהן | פסקי דין על רונית כהן | פסקי דין על ד"ר אברהם גור ואח' |

3226-09/14 עא     18/10/2015




עא 3226-09/14 מיכאל ריבקין, טטיאנה ריבקין נ' אילן כהן, רונית כהן, ד"ר אברהם גור ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
כב' השופטת שרה דברת
– אב"ד ס.נשיא
כב' השופט אריאל ואגו
כב' השופטת טלי חיימוביץ

ע"א 3226-09-14

ע"א 52998-09-14
ע"א 17214-09-14





18/10/15









בעניין
:
ע"א 3226-09-14:

המערערים
והמשיבים שכנגד
:

1. מיכאל ריבקין
2. טטיאנה ריבקין
באמצעות ב"כ עוה"ד חן אביטן ואח'

נגד

המשיבים
והמערערים שכנגד:
1. אילן כהן

2. רונית כהן
באמצעות ב"כ עוה"ד אלישע כהן ואח'
3. ד"ר אברהם גור
באמצעות ב"כ עוה"ד חן בר און ואח'
4. אברהים ג'ואברה
באמצעות ב"כ עוה"ד טלאל אלעוברה ואח'
5. מבני תעשייה בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד חן שטאובר ואח'
ובעניין ע"א 17214-09-14
:
המערערים:
ד"ר אברהם גור

נגד

המשיבים:
1. מיכאל ריבקין

2. טטיאנה ריבקין
3. אילן כהן
4. רונית כהן
5. אברהים ג'ואברה
6. מבני תעשייה בע"מ
ובעניין ע"א 52998-09-14
:
המערער
והמשיב שכנגד
:

1. אברהים ג'ואברה


נגד


המשיבים
והמערערים שכנגד
:

1. מיכאל ריבקין

2. טטיאנה ריבקין
3. אילן כהן
4. רונית כהן
5. ד"ר אברהם גור
6. מבני תעשייה בע"מ


פסק דין

שלושה ערעורים שאוחדו, על

פסק דין
של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י. טישלר), בת"א 1145/08, מיום 14.5.14.

העובדות
מיכאל וטטיאנה ריבקין
(להלן: "ריבקין"), הגישו תביעה נגד אילן ורונית כהן
(להלן: "כהן"), בגין ליקויים בדירה שרכשו ריבקין מכהן, ואשר התבטאו בעיקר בסדקים רחבים שנתגלעו בקירות הדירה. כהן הגישו הודעת צד ג' כנגד ד"ר אברהם גור, יועץ הקרקע שנשכר כדי לייעץ להם בעניין תכנון יסודות הבית, והתאמתם לתנאי הקרקע במקום (להלן: "גור"), אברהם ג'ואברה, מהנדס הקונסטרוקציה שתכנן את יסודות הבית (להלן: "ג'ואברה"), וחברת מבני תעשיה בע"מ (להלן: "מבני תעשיה"), שביצעה את עבודות הפיתוח במגרש, בטרם נמסר לכהן.

חוות דעת המומחה
במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר עמוס שירן (להלן: "מומחה בית המשפט"). המומחה התבקש לסקור את השקיעות והסדקים, להעריך את הסיבה להיווצרותם, על מי מוטלת האחריות לכך ומה עלות התיקונים. המומחה הגיש חוות דעתו בתאריך 3.1.11, ואלה
עיקריה:
הסיבות לכשל:
עבודות פיתוח המגרש שביצעה מבני תעשיה – מסלעה בקיר דרומי אינה יציבה ולכן, אינה מתאימה לתמיכה בקרקע המילוי.
עבודות מילוי חוזר במהלך הבניה שבוצעו על ידי כהן בהנחיית ג'ואברה - לא בוצעו בהתאם להנחיות גור. מילוי בלתי מבוקר גרם לשקיעות בחצר ושקיעות של הביסוס.
עבודות פיתוח סופי שביצעו ריבקין – יתכן וגם הידוק לא תקין בשכבות העליונות גרם לשקיעות בחצר.
חוסר בבדיקות מקדימות ובקרה על עבודות העפר – העדר בקרה מלאה על עבודות המילוי (בדיקת צפיפות כל שכבה) הביאו לכך שהמבנה והחצר מונחים על ערימת עפר שלא הודקה כהלכה ולכן צפויות שקיעות.
השפעת המרחק בין הקיר התומך לביסוס המבנה – חפירה כפי שבוצעה מתחת לרפסודה יכולה לגרום לערעור הקרקע מתחתיה ולהופעת סדקים של מס' מ"מ כפי שהופיעו בפועל בסלון לכיוון הקיר התומך.
התאמת הרפסודה לביסוס המבנה – ג'ואברה הקים רפסודה בעובי כפול ממה שהמליץ גור, אולם כמות הזיון נמוכה מהתקן, ואינה מאפשרת לרפסודה לתפקד כשכבה מגשרת על השקיעות בביסוס.
תיקון בור הניקוז – בוצע על ידי מבני תעשיה לאחר בניית השלד, וכלל פירוק מסלעה, החלפת בור ניקוז ובניית קיר תומך מחדש. החלק הדרום מזרחי בסלון הוא הסדוק ביותר ומכאן שערעור הקרקע מתחת למפלס הרפסודה לצורך תיקון בור הניקוז, הביא לשקיעות משמעותיות יותר באיזור זה.

אפקט הזמן
עלות התיקון הכבדה ביותר היא עלות חיזוק הביסוס, אשר אינה משתנה עם הזמן ולכן אינה שונה משמעותית מעלות התיקונים שהיתה נדרשת מיד לאחר מכירת הבית.

הנזק והאחראים לו
- בסולם חומרת סידוק של 1-6, הסידוק ברוב חלקי המבנה סווג כנזק חזותי (רמה 2 ו- 3), ובאיזור הדרום מזרחי של הסלון, גם נזק לשירות (רמה 4), אשר אינו כולל נזק בטיחותי. בהיקף החצר שקיעת המילוי מתבטאת בנזק לריצוף בשבילים ובחניה. הסיבה לסדקים הקטנים בסלון היא חפירה לחיזוק הקיר התומך על פי הנחיית ג'ואברה, ולסדקים הגדולים בפינה הדרום מזרחית של הסלון,
הוא תיקון בור הביוב על ידי מבני תעשייה. הסיבה לשקיעות בחצר נעוצה בעבודות מילוי שבוצעו על ידי הנתבעים בניגוד להנחיית יועץ הקרקע.

המלצות
– חיזוק הרפסודה, ותיקון הסדקים.

עלות התיקונים

- מורכבת מעלות החיזוק, תיקוני סדקים וצבע, תיקון פיתוח בחצר, מעקב גאודטי ותיקונים שוטפים לאורך חיי המבנה. סה"כ 246,000 ₪. בחקירתו בבית המשפט העריך המומחה את עלות התיקון למועד העדות ב-300,000 ₪.

חלוקת האחריות בין הצדדים
- הגורם העיקרי לכשל ביסוס המבנה הוא מיקום מערכת הביסוס, באופן שהיא מושפעת ישירות מתזוזות הקיר התומך, בין אם התזוזות נגרמו כתוצאה מהקמה לקויה שלו, או מבניה והריסה שלו בזמן תיקון בור הניקוז, או מתזוזות סבירות.
הרפסודה בוצעה בניגוד להיגיון הנדסי, לפיו יש למקם את ביסוס הבית מחוץ לתחום ההשפעה של הקיר התומך, ובניגוד להמלצה למקם אותה במפלס נמוך יותר.
ג'ואברה שימש כמתכנן השלד וכקבלן האחראי לביצוע השלד. כמתכנן, כשל בתכנון הרפסודה במפלס לא מתאים וללא זיון מתאים. כאחראי לביצוע, כשל בביצוע עבודות מילוי שלא בהתאם להוראות גור.
אשר לכהן, נקבע כי עבודות הבניה אורגנו על ידיהם והם אלה ששימשו בפועל כקבלן ראשי ושכרו קבלני משנה. לפיכך, כשלו בניהול הבניה. בנוסף, למרות שעבודות הביסוס הסתבכו, הם לא דאגו לכך שהמלצות יועץ הביסוס יבוצעו.
השקיעות בחצר יכולות לנבוע מכל אחת מהסיבות: פיתוח סופי לקוי על ידי ריבקין, השלמת עבודות המילוי למפלס הביסוס על ידי כהן בפיקוח ג'ואברה, ועבודות המילוי הראשוניות שבוצעו על ידי מבני תעשיה שלא בהתאם למפרט הכללי.
על כן העריך המומחה, כי עיקר האחריות לנזקים מוטלת על ג'ואברה כמתכנן השלד ואחראי על ביצועו, ועל כהן, ששימשו בפועל כקבלן הראשי. העבודות שבוצעו על ידי מבני תעשיה וריבקין
יתכן ותרמו במידה מסויימת לשקיעות בחצר.

עיקרי פסק הדין
לאחר קבלת חוות דעת המומחה, ושמיעת הראיות בתיק, קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

אחריותם של כהן
– כהן, כמזמין העבודה, היה "מבצע הבניה", ומכאן, אחראי לכל ההיבטים הקשורים בבניה, לרבות איכותה. לפיכך, מוטלת עליו אחריות ריאלית לכשלים בבניה, שהובילו לסדקים, בפרט נוכח התעלמותו מהמלצותיו של יועץ הקרקע.
על כן, יוחסה לכהן אחריות בשיעור של 35% מהנזק.

אחריותו של מהנדס הקונסטרוקציה ג'ואברה
– ג'ואברה יזם פניה ליועץ קרקע (גור), אך לאחר שקיבל את חוות דעתו בעניין הידוק הקרקע ובניית הרפסודה בעומק מסויים, פעל בניגוד להמלצה, לא וידא שהקרקע הודקה כנדרש, ובנה את הרפסודה גבוה במידה ניכרת מכפי שהומלץ לו. היות והמטריה של ביסוס יסודות מצויה בידיעתו ובמומחיותו, מוטל עליו נתח האחריות הגדול יותר.
על כן יוחסה לו אחריות בשיעור של 40% מהנזק.

אחריותו של יועץ הקרקע גור
– גור התריע במכתב שנשלח לכהן ולג'ואברה, על כך שאין מקיימים המלצותיו, ולכן הסיר מעצמו אחריות. אין די בכך כדי לפטור אותו מאחריות. מי שמנתק מגע מתוך כעס, צריך לוודא שהנמענים קיבלו את דבריו והפנימו אותם תודעתית. מסר שהועבר בטלפון ובדואר רגיל, אינו סטנדרט ראוי של וידוא הדברים. היה עליו לגלות גישה אקטיבית ולוודא שעשה כל שביכולתו כדי למנוע את התוצאה, ולא להסתפק בהסרת אחריות אישית.
על כן יוחסה לו אחריות בשיעור של 10% מהנזק.

אחריותה של מבני תעשיה
– עת הכשירה את השטח, היתה אמורה לבצע גם פעולות להידוק הקרקע ולא עשתה כן. בנוסף, תיקון של בור הניקוז בפינת המגרש, כלל פירוק מסלעה, החלפת בור ניקוז ובניית קיר תומך מחדש. ערעור הקרקע מתחת למפלס הרפסודה, לצורך תיקון בור הנקוז, הביא לשקיעה משמעותית באזור זה.
על כן יוחסה לה אחריות בשיעור של 15% מהנזק.

לריבקין לא יוחסו רשלנות תורמת או אשם תורם, נוכח חוות דעת מומחה בית המשפט,
לפיה האיחור במסירת ההודעה לא גרם להחמרה בנזקים, ועלות התיקונים ביום מתן חוות הדעת, אינה שונה מעלותה ביום בו נמסר הבית לריבקין. עוד נקבע, כי עמדת המומחה, לפיה יתכן ושקיעת החצר נגרמה בחלקה כתוצאה מפיתוח סופי לקוי, אינה מצדיקה, באופן בו הוצגה, הטלת אחריות על רבקין.

את שיעור הנזק ביסס בית המשפט קמא על חוות דעתו של מומחה בית המשפט בסך 300,000 ₪. בשל חלוף הזמן העמיד את הפיצוי על סך 350,000 ₪ בצרוף מע"מ.

אשר לפיצוי עבור ירידת הערך, נקבע, כי בנסיבות העניין לא ניתן לדעת אם הבית יסבול לאחר תיקונו מירידת ערך ריאלית או "פסיכולוגית". הואיל וירידת הערך בעת מתן פסק הדין מצויה במישור הספקולטיבי, לא נפסק פיצוי בגינה, ונקבע, כי ככל שריבקין יסברו כי קיימת ירידת ערך, יוכלו לתבוע אותה בנפרד לאחר ביצוע התיקון.
על פסק הדין הוגשו שלושה ערעורים.

ע"א 3226-09-14 ערעורם של ריבקין
וערעור שכנגד של כהן
ריבקין מלינים על כך שלא נפסקו פיצויים בגין ירידת ערך, בגין הפסד שווי שימוש או שכירות לאורך התקופה, וכן על אופן חלוקת האחריות בין המעוולים.

פיצוי עבור ירידת ערך הנכס
- נטען, כי לא היה מקום לראות בירידת הערך דבר המצוי במישור הספקולטיבי, אלא עניין שהוכח כדבעי. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי ביחס לירידת ערך שמאית, יש לפנות לשמאי. בחקירתו ציין, כי מגיע פיצוי בגין ירידת ה"מוניטין" של הבית, וקיים סיכוי שהבית ישקע בעתיד, למרות התיקון, וכי ייווצרו בו סדקים כל חמש שנים. ריבקין מצידם צרפו לכתב התביעה, חוות דעת שמאית, שקבעה ירידת ערך. אמנם נקבע, כי עם מינוי מומחה מטעם בית המשפט, חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים לא תשמשנה ראיות בתיק. אולם, משקבע מומחה בית המשפט כי יש צורך בחוות דעת שמאית, וכי בדרך כלל בנסיבות כאלה, תהיה ירידת ערך, היה על בית המשפט ליתן משקל לחוות הדעת מטעם ריבקין, או לקבוע ירידת ערך על פי אמדן. מקום בו ליקויי הבניה כה חמורים, כדי שקיעת יסודות הבניין, ברור שרוכשים פוטנציאליים יירתעו מרכישתו, וערכו ירד.

פיצוי עבור דמי השכירות
– נטען, כי במהלך 2008 החלו ליפול חלקים מהקירות, והבית הפך מסוכן למגורים. לכן נאלצו ריבקין לפנותו ולשכור מקום חילופי בו התגוררו שנה. בהמשך, רכשו בית נוסף בערד, בו הם מתגוררים עד היום. העיריה גם שלחה לריבקין הודעה על הצורך לפנות את הנכס. מאז עזיבת ריבקין את הנכס, הוא עומד שומם, בשל מסוכנותו ואי התאמתו למגורים סבירים. לא ניתן להשכירו במצבו או להשמישו. בית המשפט קמא לא התייחס לטענות אלה, למרות שהוכחו ונטענו בסיכומים. חוות דעת מומחה בית המשפט קבעה אמנם, כי אין מדובר בנזק בטיחותי. אולם גם אם אין מדובר בסכנת קריסה, הנזק החזותי נראה לעין, וגרם לתחושת סכנה, וזאת ביחד עם החלטת עירית ערד, לפיה הבית מהווה מבנה מסוכן. ריבקין גם אינם צריכים לגור בבית רעוע ומתפורר, לא אסתטי, שלא ניתן לשפץ או לעצב ולא ניתן להשכיר.
בית המשפט קמא לא התייחס בפסק הדין לתקופת התיקונים שקבע מומחה בית המשפט, בת חודשיים ימים, במהלכה אין מחלוקת שריבקין צריכים להתגורר מחוץ לדירה.

חלוקת הנזק בין המעוולים
- ריבקין תבעו את כהן בלבד, ויתר המעורבים נתבעו על ידי כהן כצדדי ג'. על כן, אין יריבות בין ריבקין לאחרים, ולא היה מקום לקבוע יריבות ישירה בפסק הדין. בנוסף, בחלוקה בין המעוולים השונים, לא היה מקום לקבוע חבות "לחוד", אלא "יחד ולחוד", כדי שריבקין לא יאלצו לגבות כספם מ-4 אישויות משפטיות שונות, על כל הקושי הכרוך בכך, בפרט נוכח חדלות הפירעון הנטענת של ג'ואברה.

הערעור שכנגד של כהן
בפי כהן מספר טענות כדלקמן:
פטור מוחלט לריבקין
- ריבקין לא קיימו חובתם על פי חוק המכר, ליתן הודעה בגין הליקויים תוך זמן סביר, אלא רק בחלוף חמש שנים מיום גילוי הנזק, ובזמן הזה ביצעו תיקונים קוסמטיים בלבד. זאת למרות שמומחה בית המשפט מצא בחוות דעתו זיקה אפשרית בין האיחור בהודעה לבין הנזק, וזיקה גם לעבודות פיתוח סופי שביצעו ריבקין. גם כשערבו גורמים מקצועיים, לא קיימו המלצותיהם. בכך הפרו את חובתם להקטין את הנזק.

הקביעה כי כהן הוא הקבלן הראשי
– מדובר בקביעה מוטעית, שכן כהן אינו מבין בבניה, ושכר אנשי מקצוע, קבלן קונסטרוקציה ויועץ ביסוס. בחירת אנשי המקצוע לא היתה רשלנית, והם אלה שהתרשלו, והתרשלותם גרמה לליקויים בנכס. מקורו של הנזק בתחום הקונסטרוקציה הכושל, באחריותו של ג'ואברה. לכהן אין הבנה בכך. הכשל היחיד שניתן לייחס לכהן הוא בעניין מספר בדיקות הצפיפות, וממילא, הכשלים האחרים החמורים של יתר המעורבים, מנתקים את הקשר הסיבתי

פיצול הסעדים
– לא היה מקום להתיר לריבקין להגיש תביעה עתידית בגין רכיב ירידת הערך, בהעדר עתירה לפיצול סעדים. על בית המשפט קמא היה לקבוע, כי תיקון הנזקים במבנה לא יביא לירידת ערך, אלא במקרים חריגים, וכזאת לא היה פה.

גובה הפיצוי
– בית המשפט קמא
חרג בפסק הדין מעלות תיקון הנזק שנקבע על ידי מומחה בית המשפט, ומתביעת ריבקין. המומחה העריך את עלות תיקון הנזק בסכום כולל של 246,000 ₪ + מע"מ. בחקירתו טען כי עקב עליית המדד יש לשערך את הסכום ל- 300,000 ₪. לכן לא היה מקום להוסיף לו 50,000 ₪, בפרט נוכח קביעתו, כי חלף הזמן אינו גורם בשיעור הנזק. בנוסף, לא הוכח שינוי במדד תשומות הבניה. ריבקין תבעו סכום נמוך יותר, ולא בקשו לתקן כתב התביעה. כך שהסכום שנפסק גבוה ב- 100,000 ₪ מעתירת ריבקין. כן טעה בקביעה כי לסכום יצורף מע"מ, בטרם הציגו ריבקין קבלות וחשבוניות המעידות על ביצוע התיקונים בפועל.

ע"א 52998-09-14 ערעורו של איברהים ג'ובארה וערעור שכנגד של כהן
ג'ואברה מלין על חיובו בסך 40% מכלל הנזקים, ומעלה את הטענות הבאות:
הקביעה לפיה הוא לא מילא את הנחיות יועץ הקרקע גור, ולא הידק את הקרקע בטרם בניית היסודות, בטעות יסודה, כי הידוק הקרקע היה באחריותם של כהן, וכך גם עבודות המילוי.
היה על בית המשפט קמא לייחס רשלנות תורמת לריבקין, אשר לא הודיעו על הליקויים תוך זמן סביר, ולא פעלו לטפל בתיקונם, אלא לאחר מספר שנים. ריבקין גם לא פעלו על פי הנחיותיו של מומחה שנשכר מטעמם בשנת 2007 לא חיזקו את הקיר התומך, כדי למנוע המשך גלישת הקרקע, והתעלמו מפתרונות שהציע מומחה בית המשפט בשנת 2009.
לא היה מקום לייחס לגור רק 10% מהנזק, ולא היה מקום לקבוע כי מכתב ההתפטרות אמיתי, ונשלח על ידיו.
לא היה מקום לייחס למבני תעשיה רק 15% מהנזק. בית המשפט קמא התעלם מהקשר הסיבתי בין מחדליה כתוצאה מהריסת המסלעה והחלפת בור הניקוז, לנזקים שנגרמו לבניין.
חלוקת האחריות בין שלושת הנתבעים בהודעת צד ג' אינה סבירה. לא סביר לחייב נתבעים בהודעת צד ג', בסכום העולה על הסכום בו חוייב שולח ההודעה.

הערעור שכנגד של כהן
כהן טוען כי על בעלי המקצוע, ולצורך העניין ג'ואברה, לשאת במלוא האחריות לנזק, כאמור בסעיף 15(1) לפקודת הנזיקין, לאחר שלא
הוכחה רשלנות של כהן בבחירת אנשי מקצוע או בביצוע העבודה באופן רשלני. הכשל נעוץ בתכנון כושל שבוצע על ידי מהנדס הקונסטרוקציה. לכהן לא היה קשר לתכניות הקונסטרוקציה של המבנה, אלא רק
לג'ואברה, והוא הפר את חובתו בפרמטרים הבאים: הכין תכנית קונסטרוקציה מבלי שהיה מונח בפני
ו דו"ח קרקע, לא דרש שיתופו של יועץ ביסוס לפני תחילת העבודות כדי להגיע לפתרונות ביסוס אופטימאליים, לא זימן את יועץ הביסוס לפיקוח עליון על ביצוע הביסוס, חרג מהנחיות יועץ הקרקע, לא חפר לעומק המומלץ על ידו, ולא וידא שההידוק תחת הרפסודה יבוצע על פי הנחיות יועץ הביסוס, הניח
ברפסודה כמות נמוכה מהנדרש בתקן של זיון ברזל, התעלם מהקרבה לקיר המגן שאינו תומך במילוי, בנה רפסודה שאינו מתאינה לביסוס המבנה, לא ביצע שפיכה כנדרש וביצע עבודות מילוי שלא בהתאם להוראות יועץ הביסוס. כל אלה מנתקים קשר סיבתי עם מחדלו של כהן, ככל שהיה, לעניין ביצוע מספר בדיקות צפיפות בקרקע.

ע"א 17214-09-14 ערעורו של ד"ר אברהם גור
גור מלין על כך שהוטלה עליו אחריות בשיעור של 10%, למרות שנקבע עובדתית, כי הביסוס בוצע בניגוד להנחיותיו, וכי הוא התריע בפני
כהן וג'ואברה על החריגה מהנחיותיו, ועל הנזקים שעלולים להגרם למבנה עקב כך, ואף התפטר מתפקידו.
נטען, כי לא היה מקום להשית עליו אחריות, לאחר שנקבעה האותנטיות של מכתב ההתפטרות, עקב החריגה מהנחיותיו, וכי התקבל על ידי כהן. זו היתה גם דעתו של מומחה בית המשפט.
לא היה מקום לדרוש ממנו לנקוט בשיטה אקטיבית יותר, שכן לא היה בידו לעשות דבר מה נוסף.
עוד נטען, כי לא היה מקום לחייבו במלוא הנזק, שכן רק חלק מהנזק מקורו בביסוס לקוי, וחלק אחר מקורו בתיקון בור הניקוז, עבודה שבוצעה על ידי מבני תעשיה לאחר שהבית כבר עמד על תילו.

דיון
חלוקת האחריות בין המעוולים

בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות, עת ראה בצדדי ג' יריבים ישירים של ריבקין, וקבע את חלוקת האחריות בין בעלי הדין השונים, כאילו היו כולם נתבעים.
ריבקין תבעו את כהן בלבד, וכהן הוא זה ששלח הודעות צד ג' לאחרים. בית המשפט קמא לא היה מוסמך לחרוג מכתבי הטענות, וליצור יריבות בין ריבקין לצדדי ג'.
היה עליו לקבוע את חלוקת האחריות בין ריבקין לכהן, ורק לאחר מכן, במסגרת הודעת צד ג', לחלק את האחריות בין כהן לצדדי ג'. גם שאלת אופן החיוב ביחד ולחוד, או לחוד, אמורה היתה להתברר רק במערכת היחסים בין צדדי ג'.
אשר על כן, הייתי ממליצה לחברי לקבל את הערעור בנקודה זו, ולקבוע כי במערכת היחסים בין ריבקין לכהן, יחול החיוב על כהן במלואו, ואילו במערכת היחסים בין כהן לצדדי ג', יחולק החיוב, כפי שיפורט בהמשך.

ע"א 3226-09-14 ערעורם של ריבקין והערעור שכנגד של כהן
אי פסיקת פיצוי בגין ירידת ערך, הפסד שווי שימוש או שכירות
-


בית המשפט קמא קבע, כי בעת הזאת קשה לדעת האם הבית יסבול לאחר תיקונו מירידת ערך ריאלית או מירידת ערך פסיכולוגית גרידא. לכן, מצויה ירידת הערך במישור הספקולטיבי, וככל שלאחר התיקון יסברו ריבקין כי קיימת ירידת ערך, יוכלו לתובעה בתביעה נפרדת.
משמעותה האופרטיבית של ההחלטה, היא מתן רשות לפיצול סעדים, מקום שמעולם לא התבקשה, נהפוך הוא, רבקין עתרו במפורש בכתב התביעה, לפסוק להם פיצוי בגין ירידת ערך המבנה, ואף צרפו לכתב התביעה חוות דעת שמאית.
לפיכך, לא היה רשאי בית המשפט קמא לפטור עצמו מדיון בראש נזק זה, והיה עליו להכריע בו לגופו, כאשר מטבע הדברים הכרעה בטענה זו, זקוקה לחוות דעת מומחה, בהיותה עניין שבמומחיות. קביעת בית המשפט קמא, למעשה אינה מבוססת על ראיה כלשהי, שכן מומחה בית המשפט אמר במפורש כי אינו מומחה לשמאות ומטעם זה אינו יכול להעריך את שיעור ירידת הערך, אך אישר כי תהיה ירידת ערך למבנה, נוכח המוניטין שלו. ראה דברים שאמר בחקירתו מיום 3.4.12:
"לשאלת ביהמ"ש, בחוות הדעת אתה מדבר על תמחור ואומר שזה חוץ מירידת הערך, כשאתה מדבר על ירידת ערך, למה כוונתך?
ת. ירידת ערך אינה בתחום מומחיותי. אין ספק שכאן, זה לא נכון לבנות בית לא כמו שצריך ואחר כך לחזק, ועל זה מגיע פיצוי, לא בונים בתים בצורה כזו. השמאים בדרך כלל טוענים שלבנין יש שם לא טוב".
משכך, אין בסיס למסקנת בית המשפט קמא, לפיה לא ניתן להעריך לעת הזאת, את שיעור ירידת ערך המבנה אחרי שיתוקן (בפרט נוכח קיומה של חוות דעת שמאית מטעם התובעים האומרת אחרת, הגם שנפסלה כראיה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 20.2.13)..
היה מקום, בראשית ההליך, לבקש מהמומחה להתייחס גם לראש נזק זה, וככל שלא יכול היה לעשות כן, למנות מומחה נפרד.
בנוסף, בית המשפט קמא לא התייחס בפסק הדין, לשאלת הפיצוי בגין דיור חילופי, לחלק מהתקופה או לכולה, אשר תלויה בשאלה העקרונית, האם הבית היה ראוי למגורים, והאם תיקון הליקויים דורש דיור חילופי, ואם כן, לכמה זמן.
בנקודות אלה אציע לחברי לקבל את הערעור, ולהחזיר התיק לבית המשפט קמא, לדיון בשאלת ירידת הערך והצורך בפיצוי בגין דיור חילופי ומשך התקופה.

חלוקת האחריות בין כהן לריבקין
- טענתם המרכזית של כהן ושל הצדדים הנוספים, כי ריבקין הודיעו לכהן על הליקויים, רק חמש שנים לאחר שאלה התגלו להם, ובכך הפרו את חובתם לפי סעיף 4א(א)(2) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 ליתן הודעה תוך זמן סביר לאחר גילוי אי ההתאמה, והביאו להעמקת הנזק. בהקשר זה גם נטען, כי הם לא קיימו את חובתם להקטין את הנזק, ולא ביצעו תיקונים במבנה.
דין טענה זו להדחות.
הטענה נדחתה על ידי בית המשפט קמא, על יסוד חוות דעת המומחה, לפיה:
"העלות הכבדה ביותר היא עלות חיזוק הבסיס. עלות זו לא משתנה עם הזמן, ולכן העלות הכוללת של התיקונים כיום אינה שונה משמעותית מעלות התיקונים שהיתה נדרשת מיד לאחר מכירת הבית".
מילים אחרות, הנזק במלואו היה קיים בעת מסירת הבית, ולא
השתנה לאורך הזמן. כך שגם אם היה נקבע כי ריבקין יכולים היו לפנות לכהן ולהודיע מוקדם יותר, ממילא אין הדבר משנה את
עלות התיקונים.
זאת ועוד, הרציונל העומד בבסיס ההודעה המוקדמת למוכר, בין היתר, הוא מתן אפשרות לפעול מיידית לתיקון הליקויים, ובכך למנוע התרחבות הנזקים.

ראה ע"א 2299/99

שפיר נ' דיור

לעולה

בע
"
מ
,

פ
''
ד

נה(4) 213. אלא שבענייננו, גם כשהודיעו ריבקין לכהן אודות הליקויים, לא נעשה דבר על ידי כהן לתקנם, לא עם הגשת כתב התביעה וגם לא לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט.

הקביעה כי כהן הוא מבצע הבניה
בית המשפט קמא ביסס קביעתו על שני אדנים. על חוות דעת מומחה בית המשפט, לפיה: "למרות הגדרות האחריות החד משמעיות בתוכניות ההגשה, נראה כי עבודות הבניה בפועל "אורגנו על ידי הנתבעים"...דהיינו צד ג' 2 לא שימש כקבלן ראשי, אלא בפועל הנתבעים שמשו כ"קבלן ראשי" ושכרו קבלני משנה לפי הצורך" (עמ' 18 לחוות הדעת), ועל התרשמותו שלו. נקבע, על יסוד הראיות שהונחו לפניו, כי כהן לא העסיקו סמכות מקצועית שתפקח פיקוח צמוד על כל עבודות הבניה, ומכאן שיחשבו כמבצע הבניה על פי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח – 1988. אחריותם של כהן נגזרת מתקנה 5(ג) לתקנות אלה הקובעת:
"לא מינה מבצע הבניה מנהל עבודה...רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות על מבצע הבניה.."

מסקנות אלה של בית המשפט קמא המעוגנות בהתרשמותו מהעדים והראיות שהובאו בפני
ו, מקובלות עלי, ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

גובה הפיצוי
מקובלת עלי עמדת כהן, לפיה לא היה מקום לשום את הנזק מעל סכום חוות הדעת על דרך האומדנא, ללא בחינת עליית מדד תשומות הבניה, בפרט נוכח העובדה שריבקין נמצאו פטורים לחלוטין מכל אחריות שנגרמה עקב האיחור בהודעה, מהטעם שלא חל כל שינוי בעלות התיקון בין מועד רכישת הבית (2001) לבין מתן חוות הדעת. על כן, הייתי ממליצה לחברי לקבל את הערעור בנקודה זו, ולהעמיד את סכום הפיצוי בגין תיקון הנזקים על סך 300,000 ₪.
אשר למע"מ, מדובר למעשה בחלק מהנזק, בהיותו מתווסף לסכום התיקון, ולכן אין מקום לאבחן ביניהם בקביעת הפיצוי.

ע"א 52998-09-14 ערעורו של ג'ואברה וערעור שכנגד של כהן
אמליץ לחברי לדחות את הערעור והערעור שכנגד.
בית המשפט קמא חילק את האחריות בין השניים על יסוד חוות דעת המומחה, אשר ראה בכהן מבצע הבניה, ובג'ואברה מתכנן השלד ואחראי על ביצועו. משום כך ייחס לג'ואברה שיעור רשלנות גבוה מזה של כהן, אולם בהיות כהן מבצע הבניה, הוא נושא בעצמו באחריות לכשלים בבניה. אין מקום להתערב בקביעה זו המבוססת כראוי על הראיות

כך גם בכל הנוגע לקביעות בית המשפט קמא ביחס לאותנטיות של מכתבו של גור, והעובדה שנשלח והתקבל. בית המשפט קמא האמין לגור כי שלח את המכתב, ולא האמין לכהן כי לא קיבלו, ובקביעות כאלה, המבוססות על התרשמות מהעדים, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב.

אשר לחלוקת האחריות בין צדדי ג' - בית המשפט קמא הטיל על מבני תעשיה אחריות בשיעור 15% מהנזק הכולל,
בהסתמך על חוות דעת מומחה בית המשפט, בה קשר בין עבודות שביצעה מבני תעשיה לתיקון בור הניקוז, לבין הסדיקה בפינה דרום מזרחית של הבית (מדובר בסדקים בדרגת חומרה
4 לעומת דרגת 2 ו- 3 ביתר חלקי הבית).
לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו. בית המשפט קמא סמך קביעתו, על חוות דעת המומחה, אשר ייחס את מירב האחריות לכהן כמבצע הבניה ולג'ואברה כמתכנן השלד והאחראי על ביצועו.




ע"א 17214-09-14 ערעורו של ד"ר אברהם גור
דין הערעור להתקבל.
בית המשפט קמא קבע עובדתית, כי הביסוס בוצע בניגוד להמלצות יועץ הביסוס, וכי הדבר בוצע במודע על ידי ג'ואברה, אשר החליט לסטות מההמלצות. כן נקבע, כי כהן ידע על כך.
עוד נקבע, כי גור, לאחר שהסתבר לו כי הנחיותיו אינן מקויימות, הודיע זאת לכהן ולג'ואברה, ואף שלח מכתב בו התריע על הנזקים הצפויים בגין החריגה מהמלצותיו, והתפטר.
אלא שבית המשפט קמא סבר, כי היה על גור לוודא שהנמענים לא רק קיבלו פיזית את דבריו, אלא גם "הפנימו אותם תודעתית", ולגלות גישה אקטיבית יותר כדי למנוע את התוצאה הפתולוגית.

לא ניתן לקבל גישה זו.

כהן וג'ואברה ידעו כי הם פועלים בניגוד להמלצות הביסוס, וזאת עוד לפני שגור הגיע למקום. כך שגם אלמלא נשלח המכתב, ספק אם ניתן היה לייחס לגור רשלנות כלשהי. אלא שגור גם כתב מכתב, אשר מבהיר את השלכות החריגה מהמלצותיו, בו נאמר בין היתר:
"אתם מבצעים מילוי בשפיכה חופשית ללא הידוק ולטענת הקבלן הרפסודה תהיה כמעט בגובה הכביש. הדבר לא מקובל ובניגוד להנחיות הביסוס. לא ברור למה בכלל שכרתם את שירותינו, אם אתם מבצעים מה שאתם רוצים בניגוד גמור להנחיות. לפיכך הדו"ח הנ"ל בטל ומבוטל, ולא תוכלו לבוא בכל טענות כאשר יהיו בבית סדקים, אם חלילה יפגעו אנשים כתוצאה מקריסת קירות או גגות".

וכי מה היה על גור להוסיף ולעשות, על מנת לגרום לכהן "להפנים תודעתית" את תוצאות מחדלו? בית המשפט קמא סתם ולא פרש.
כאשר אדם בוגר בוחר לחסוך בהוצאות על חשבון בטיחות, כשהדברים נאמרים לו במפורש, כולל פירוט התוצאות העלולות להיגרם, והוא ממשיך בדרכו, לא יוכל להשמע בטענה כי לא "הפנים תודעתית" את תוצאות המחדל, ועל היועץ לחלוק עימו באחריות.
אשר על כן, הייתי מציעה לחברי לקבל את ערעורו של גור, לדחות את הודעת צד ג' נגדו, ולחייב את כהן בהוצאות הודעת צד ג'.
חלקו של גור באחריות בסך 10%, יתחלק בין כהן לבין ג'ואברה באופן שכהן ישא ב-4% נוספים וג'ואברה ב-6% נוספים, וזאת בהיות ג'ואברה הגורם המקצועי, ונוכח קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה ג'ואברה בחר לפעול באופן מודע בניגוד להמלצות גור.

אופן החיוב
לא מצאתי מקום להתערב בחיובם של צדדי ג' לחוד, תחת חיוב ביחד ולחוד כעתירת כהן.
מדובר בשני גורמי נזק נפרדים ומובחנים. התרשלותה של מבני תעשיה היתה בבניית הקיר התומך לאחר תיקון בור הניקוז, והתרשלותו של ג'ואברה היתה בביסוס המבנה.
היות וניתן להפריד מהותית בין שני גורמי הנזק, ראוי גם להפריד בין המזיקים, כך שכל אחד יהיה אחראי לחלקו בתשלום.

סיכום
אשר על כן אמליץ לחברי כדלקמן:

1.
לקבל את ערעורו של גור, ולדחות את הודעת צד ג' נגדו. חלקו של גור באחריות בסך 10% יתחלק בין כהן וג'ובארה כמפורט לעיל, באופן שחלקו של ג'ובארה יהיה 46% וחלקו של כהן 39%.

2.
לקבל את ערעור ריבקין, ולהורות שכהן ישאו במלוא החיוב הכספי מול ריבקין. כהן יוכל לחזור אל ג'ואברה כדי 46% מהחיוב, ואל מבני תעשיה כדי 15% מהחיוב. החיוב בין צדדי ג' יהיה לחוד.

3.
לקבל חלקית את ערעור כהן ולקבוע כי סכום הפיצוי יעמוד על סך 300,000 ₪ בצרוף מע"מ.

4.
להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לדיון בפיצוי בגין ירידת ערך ודיור חלופי.


נוכח תוצאות הערעור, הייתי מציעה לחברי שלא לעשות צו להוצאות, למעט בעניינו של גור, לחייב את כהן בהוצאות גור בסך 10,000 ₪ הכוללות גם הוצאות בגין ההליך בערכאה קמא, ואת ג'ואברה בהוצאות גור בסך 5,000 ₪.
ההוצאות ישולמו מהערבון שהפקידו הצדדים.
היתרה תוחזר לצדדים באמצעות באי כוחם.

טלי חיימוביץ
, שופטת





השופט ש. דברת:
אני מסכימה.


שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא







השופט א. ואגו
אני מסכים.

אריאל ואגו
, שופט










הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ט. חיימוביץ.







שרה דברת
, שופטת,
ס.נשיא

אריאל ואגו
, שופט

טלי חיימוביץ
, שופטת








עא בית משפט מחוזי 3226-09/14 מיכאל ריבקין, טטיאנה ריבקין נ' אילן כהן, רונית כהן, ד"ר אברהם גור ואח' (פורסם ב-ֽ 18/10/2015)