פסקי דין על אבי בן דוד | פסקי דין על טופ אייס בע"מ

50002-03/11 סע     18/10/2015




סע 50002-03/11 אבי בן דוד נ' טופ אייס בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 50002-03-11


18 אוקטובר 2015

לפני:

כב' השופט
אורן שגב
נציג
ציבור (עובדים)
מר הרצל גבע
נציג ציבור (מעסיקים)
גב' שרה חורש

ה
תובע
אבי בן דוד

ת.ז 033224452
ע"י ב"כ: עו"ד קארין סיני
-

ה
נתבעת
טופ אייס בע"מ

ח.פ 513528232
ע"י ב"כ: עו"ד דוד מימון




פסק דין


האם התובע זכאי לקבלת פיצויי פיטורים ולזכויות נוספות הנובעות מסיום העסקתו אצל הנתבעת? זוהי השאלה שבה עלינו להכריע בתיק זה.


העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
1.
התובע הועסק בנתבעת במשרה מלאה כנהג הובלה החל מיום 28.3.06 ועד ליום 31.8.10, אז פוטר מעבודתו.
2.
הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה ביניהם. לגרסת התובע, ביום 1.8.10 הוא למנכ"ל הנתבעת, מר משה כרובי (להלן: "מר כרובי") כי הוא אינו חש בטוב וכי קיבל חופשת מחלה עד ליום 3.8.10. לגרסתו, בחלוף מספר דקות מהשיחה הנ"ל, הודיע לו מר כרובי כי הוא מפוטר מעבודתו (
ראו מכתב הנתבעת מיום 1.8.10- נספח 30 לתצהיר התובע).
3.
הנתבעת מצדה טענה כי במשך השנה שקדמה לפיטוריו, תפקודו של התובע לא היה משביע רצון; הוא דיבר בצורה בלתי נאותה ללקוחות, דבר שגרר תלונות ואף ניתוק ההתקשרות של אחדים מהם מהנתבעת; השרה אוירה לא טובה ופגע בגיבוש העובדים וכן נעדר מעבודתו לעיתים תכופות.
4.
עוד טענה כי התובע היה מודע לחוסר שביעות הרצון מתפקודו ולעובדה כי הוא מועסק "תחת אזהרה" וכי לפני פיטוריו, ולאחר שחברו לעבודה פוטר, פנה התובע למנהליה, דרש ואיים שחברו יושב לעבודתו וששכר העובדים יועלה ב- 1,000 ₪ שאם לא כן, הוא "יעשה להם צרות". בעקבות האמור, פוטר מעבודתו
(סעיפים 12-15 לכתב ההגנה).

5.
אין חולק בין הצדדים, כי שכרו הקובע היה בסך 5,265 ₪
(בהתאם להסכמת הצדדים מיום 19.11.14)
וכי

הוא שהה בחופשת מחלה מיום 4.8.2010 ועד ליום 5.8.2010 ומיום 12.8.10 ועד ליום 30.8.10

(נספחים 25-29 לתצהיר התובע).

6.
התובע עתר לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון הבראה ופדיון חופשה. עוד עתר לסעדים הנובעים מצו ההרחבה בענף ההובלה ובהם הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, שכן לגרסתו צו זה חל על מערכת היחסים בין הצדדים. לחילופין טען, כי חל צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד).
7.
הנתבעת הכחישה את זכאותו לרכיבים הנתבעים, מלבד פדיון הבראה, וכן הכחישה את חלותם של צווי ההרחבה.
8.
ביום 19.11.14 התקיים בפני
נו דיון במהלכו נחקרו התובע ועדיו ומטעם הנתבעת נחקרו מר כרובי ומר שמואל כץ, בעל מניות בנתבעת (להלן: "מר כץ").

דיון והכרעה
האם חל על הצדדים צו הרחבה בענף ההובלה
9.
כאמור לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת חלותו של צו ההרחבה בענף ההובלה וכפועל יוצא מכך, זכאותו של התובע לזכויות שונות מכוחו של צו זה.
10.
צווי ההרחבה בענף ההובלה חלים על מעסיקים "
בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים שמשקלו עולה על 4 טון
". מכאן, שעל מנת שיחול צו ההרחבה, יש להוכיח 2 תנאים, האחד- כי הנתבעת הינה מפעל הובלה; השני- כי התובע נהג ברכב משא שמשקלו עולה על 4 טון.
11.
שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק, והשאלה האם הנתבעת הינה "מפעל הובלה", אם לאו, תוכרע על יסוד מבחן עיקר עיסוקה
(דב"ע נג/3-125 אלכס שרר
נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, 160).
נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה מוטל על התובע הטוען לכך
(דב"ע שן/1-7 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ,פד"ע כג 45).

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח תנאים אלו ונפרט.

12.
ראשית, לא שוכנענו כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בהובלת סחורות עבור צד ג'. עדי הנתבעת טענו בתצהיריהם כי הסחורות שהובילו לא היו בבעלותה
(סעיפים 6-8 לתצהירם של מר רפי רגב ומר יואל טל)
ואולם, בחקירתו הנגדית, העיד מר רפי רגב שטענתו נסמכה על כך שעל שמות המוצרים שסיפקה הנתבעת היו מדבקות עם שמה של החברה המייצרת. כשנשאל: "
לשיטתך שאם כתוב על הסחורה את השם של החברה שמייצרת זה קשור לחברה?
" השיב: "
ככה זה עובד וככה אני מכיר את זה. יש את החברה המתחרה סחוט טרי שם הם המפיצים העצמאיים של החברה, פה זה היה מחסן בגודל קטן שהיה מקררים. אני עבדתי גם בחברות אחרות. שם הייתה הפצה של כמה חברות. לא יכול להיות שבמקום כזה קטן יכול להיות ייצור
".
בהמשך כשנשאל האם לשיטתו מי שמייצר את הסחורה הוא הבעלים שלה, השיב: "...
אם הייתי מחלק במבה של אוסם הסחורה הייתה של במבה של אוסם
"
(פרוטוקול, עמ' 9 ש' 26-32, עמ' 10 ש' 1-7).

13.
מר טל יואל העיד בחקירתו כי תעודות המשלוח של הסחורה היו על שם הנתבעת וכי הוא מעולם לא ראה חשבוניות שהוציאה הנתבעת ללקוחותיה. לשאלה, של מי הייתה הבעלות בסחורה במחסן הנתבעת, השיב: "
שלהם אני מתכוון לנתבעת. שמוליק ומשה מן הסתם כי הם שילמו עליה. כמה שהבנתי. אם הגיע ספק של דורות והם קונים מדורות זה שייך להם
". כשנשאל איך האמירה הנ"ל עולה בקנה אחד עם הנטען בתצהירו כי הסחורה לא הייתה בבעלות הנתבעת, השיב: "
הכוונה לא הייתה מייצרת את התוצרת. הם לא היו מייצרים. זאת אומרת מן הסתם שהם מייצרים זה שלהם. אין שום ייצור בעבודה שלנו. חתמתי על זה שאין להם שום ייצור"

(פרוטוקול, עמ' 11 ש' 15 ואילך, עמ' 12 ש' 1-9).
14.
מחקירתו של מר כרובי וכן מהחשבוניות ומכרטסת הנהלת החשבונות שצורפו כנספח 15 לתצהיר עדי הנתבעת עולה כי הנתבעת היא חברה שקנתה מוצרים שונים ומכרה ללקוחותיה, כאשר הובלת מוצרים אלו היה חלק מהשירות אותו סיפקה. כך לדוגמא כשנשאל כיצד הוא מתמחר את הסחורה ללקוחות, השיב כי המדובר בעלות המוצר עצמו בתוספת 30-40% רווח, כאשר אין סעיף הובלה בתוך התמחור, אלא הלקוח משלם עבור המוצר שרכש: "
אני לא מחייב הובלה, אני לא מוכר הובלה, זה חלק מהשירות שאני עושה. אני מוכר את המוצר
"
(פרוטוקול, עמ' 15 ש' 1-13).
15.


לנוכח המפורט, טענת הנתבעת לפיה היא חברה העוסקת בסיטונאות לא נסתרה, כאשר חלק מפעילותה הינה הובלת הסחורה שנקנתה על ידה ללקוחותיה, לאחר מכירתה
(ראו עדות מר כרובי, פרוטוקול עמ' 13 ש' 15-18, 28-33, עמ' 14 ש' 1-5, 25-26)
.
16.
בנוסף, לא שוכנענו כי התובע נהג ברכב משא שמשקלו עולה על 4 טון. מר כץ העיד בחקירתו כי העמסה ממוצעת על משאית הייתה במשקל 2 טון ולעיתים גם פחות. לא מצאנו בטיעוני התובע בסיכומיו לפיהם העובדה שהסחורה סופקה לעשרות לקוחות מלמדת על כך כי היא הייתה מעל 4 טון. משלא הוצגה כל ראיה בעניין זה ומשעדותו של מר כץ לא נסתרה, אנו דוחים את טענת התובע.
17.
כללו של דבר – משהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי חל צו ההרחבה בענף ההובלה ביחסי העבודה, אנו דוחים את טענתו ולנוכח התוצאה אליה הגענו, אנו דוחים את תביעתו להפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה על פי הוראות הצו.
18.
בסיכומיו זנח התובע את טענתו לחלותו של צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) ולפיכך איננו נדרשים לכך.

נסיבות סיום יחסי העבודה
19.
אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו ביום 1.8.2010. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למועד מתן הודעת הפיטורים והאם ניתנה לו הודעה מוקדמת בהתאם לדין והאם נערך לו שימוע בטרם פוטר.
20.
לאחר שבחנו את חומר הראיות בתיק, לרבות עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לבכר את גרסת התובע ולהלן נפרט טעמינו.
21.
חוק דמי מחלה, תשל"ו – 1976 קובע כדלקמן:

(א)
מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4.
(ב)
הוראות סעיף זה לא יחולו באחד מאלה:
(1)
המעסיק נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו;

22.
התובע לא טען כי הוא פוטר בניגוד להוראות חוק זה, כי אם פוטר בשיחת טלפון בתקופה בה שהה בחופשת מחלה ולפיכך, עתר לתמורת הודעה מוקדמת.
יצוין, כי הנתבעת שילמה לתובע בתלוש אוגוסט 2010 שכר בגין מחלה כאשר לטענתה שכר זה מהווה תמורת הודעה מוקדמת.
23.
מנגד טענה הנתבעת, כי התובע פוטר מעבודתו ורק לאחר פיטוריו שהה בחופשת מחלה. מאחר
ושולם לו שכר בגין חודש אוגוסט, טענה כי יש לדחות את תביעתו בגין רכיב זה.
24.
כראיה לביסוס טענתה, צירפה הנתבעת מסמך מיום 1.8.10 ובו הודעה על סיום העסקתו של התובע. מסמך זה צורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת ללא חתימתו של התובע ובמועד דיון ההוכחות בצירוף חתימתו
(סומן נת/1).

25.
מר כרובי העיד בתצהירו כי התובע פוטר לאחר שדרש להשיב את חברו שפוטר לעבודה ולהעלות את שכר העובדים ב- 1,000 ₪ וכי בעקבות הודעת הפיטורים
"הפך התובע לחולה והחל להעדר מהעבודה"
.
26.
כשנשאל בחקירתו הנגדית לגבי חתימתו של התובע על מסמך הפיטורים, השיב:


"
אני לא זוכר אבל אם זה לא היה ב- 1.8.10 הוא לא היה חותם
" כשנשאל האם התובע היה בחופשת מחלה באותה העת, השיב בחיוב וכשנשאל האם לנוכח האמור סביר להניח שהתובע לא הגיע באותו היום לעבודה, השיב: "
הגיונית זה יכול להיות. יכול להיות שקבענו שהוא מגיע לקבל מכתב פיטורים. אני לא הבאתי את המסמך לכאן, אני זוכר אותי כי אני ערכתי אותו וחתמתי עליו. לשאלתך, אני מניח שאם הוא חתם על מסמך שכתוב 1.8.10 אז הוא יודע מה הוא עושה
"
(פרוטוקול, עמ' 17 ש' 12 ואילך).
27.
מר כץ העיד כי התובע הגיע לעבודה בבוקר יום 1.8.10 אז מר כרובי הודיע לו שהוא מפוטר
(פרוטוקול, עמ' 23 ש' 1-3),

גרסה אשר הוכחשה על ידי התובע
(פרוטוקול, עמ' 5 ש' 11 ואילך).
28.
מר כץ הוסיף גרסה נוספת בחקירתו הנגדית וטען כי למעשה היו 2 מכתבי פיטורים, הראשון עד ה- 14 לחודש, והשני עד לסוף חודש אוגוסט, לאחר שהתובע ציין "
שמגיע לו חודש הסתגלות
" וכי המדובר ב"
מכתב מתקן לעניין התאריך
". כשנשאל איך יתכן שמכתב זה נושא את אותו תאריך, קרי
1.8.10, חזר העד על תשובתו כי המדובר במכתב מתקן
(פרוטוקול, עמ' 22 ש' 19-28).
29.
לא מצאנו כי יש לקבל את גרסתה של הנתבעת שכן מצאנו את עדויות העדים מטעמה בלתי סדורות ומתחמקות. מר כרובי הודה בחקירתו הנגדית שהתובע פוטר טלפונית ואולם לא נתן הסבר, מדוע הוא בחר לפטרו כך שעה שלגרסתו התובע אמור היה להגיע לעבודה באותו הבוקר. לכך יש להוסיף כי הסיבה לפיטוריו דווקא באותו מועד לא הובהרה שכן הנתבעת לא הציגה כל ראיה לתמיכה בטענתה כי התובע נעדר רבות מעבודתו או כי הוא דרש להעלות את שכר העובדים ב- 1,000 ₪. מכאן מתבקשת המסקנה כי גרסתו של התובע לפיה הוא פוטר טלפונית לאחר שהודיע על היעדרותו בעקבות מחלתו היא שעולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון.
30.
לנוכח המפורט, אנו קובעים כי התובע פוטר לאחר שהודיע על מחלתו וזאת בניגוד להוראות חוק דמי מחלה. משהתובע הודיע על מחלתו, היה על הנתבעת לאפשר לו למצות את דמי המחלה העומדים לרשותו על פי חוק ורק עם מיצויים, ליתן לו הודעה מוקדמת על פיטוריו על פי חוק.
31.
מהראיות עולה כי התובע שהה בחופשת מחלה בין התאריכים 1.8.10-5.8.10 ו- 12.8.10-30.8.10
(נספחים 25-29 לתצהיר התובע).

32.


מכאן, כי המועד הראשון בו הנתבעת יכולה הייתה להודיע על פיטורי התובע הוא ביום 6.8.10. הנתבעת טענה בסיכומיה כי למרות שחופשת המחלה של התובע הסתיימה ביום 30.8.10 לא חזר התובע לעבודה ולא עבד בתקופת ההודעה המוקדמת למרות שנדרש לעשות כן ועל כן טענה כי אין לחייבה בתשלום נוסף מעבר לזה ששולם לתובע.
33.
התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא לא התייצב לעבודה ביום 31.8.10 הואיל והסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת
(פרוטוקול, עמ' 6 ש' 25-26).
מאחר שבמכתב הפיטורים מצוין כי יום עבודתו האחרון הינו ה- 31.8.10, צודקת הנתבעת בטענתה כי היה על התובע להתייצב לעבודתו. אשר ליתרת הימים עד לסיומה של תקופת ההודעה המוקדמת, קרי 1-5/09, הרי שלא נטען ולא הוכח כי התובע נדרש להתייצב לעבודתו וסירב לעשות כן. משכך, נחה דעתנו כי התובע זכאי לתשלום בגין ימים אלו.
34.
מתלוש השכר לחודש אוגוסט 2010 עולה כי התובע קיבל סך 2,194 ₪ בגין מחלה ו- 2457 ₪ בגין פדיון הבראה
(נספח 23 לתצהיר התובע).
הנתבעת לא הציגה כל תחשיב מטעמה בדבר זכאותו של התובע וקיזוז ימי המחלה או היעדרות ב- 31.8.10 מתקופת ההודעה המוקדמת. בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, התובע היה זכאי לחודש הודעה מוקדמת, שתחילתו ביום 6.8.10 וסופו ביום 5.9.10. לפיכך, אנו קובעים כי הוא זכאי לסך 5,265 ₪ בגין רכיב זה.
35.
זכאותו של התובע לפיצוי בגין אי עריכת שימוע
–
התובע עתר לפיצוי בגובה 2 משכורות בגין אי עריכת שימוע. הנתבעת טענה מנגד כי התובע ידע על כוונותיה לפטרו שכן,
עובר לפיטוריו נערכה שיחה עם התובע בה נאמר לו שהוא "תחת אזהרה" ולפיכך טענה כי דין תביעתו להידחות.
36.
הלכה פסוקה היא, כי הזכות לשימוע היא אבן יסוד בשיטתנו המשפטית והיא מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו, על מנת שתתקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת עמדתו זכות השימוע חלה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי
(ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 455 (2003); ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה נ'
שופרסל בע"מ (15.7.07) ; ע"ע (ארצי) 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמוד תורה נ' עובדיה בינון (21.8.08)).
37.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת הראיות שנפרשו בתיק הגענו לכלל מסקנה כי לתובע לא נערך שימוע ולפיכך זכאי הוא לפיצוי.
38.
מר כרובי העיד בתצהירו כי חודש לפני פיטוריו ביקש התובע לקיים עמו ועם מר כץ שיחה ובה שאל האם בכוונתם לפטרו. בתשובה לכך הובהר לתובע כי הוא עובד "תחת אזהרה" עקב התנהגותו ללקוחות הנתבעת ולעובדיה
(סעיף 9 לתצהירו של מר כרובי).

39.
בחקירתו הנגדית העיד ביחס לאמור כי השיחה שהתקיימה הייתה עמו בלבד, ללא נוכחותו של מר כץ,
ובלשונו: "
מדובר בשיחה שהייתה די ממוקדת בנושא התפקוד שכבר נעשו נזקים כספיים. לשאלתך, זה נעשה מולי בלבד. הבהרתו לו שלא נוכל להמשיך לספוג נזקים שהוא מייצר לנו
".
40.
כשנשאל האם המדובר היה בשיחה שיזם התובע, השיב: "
אני לא זוכר שזו יוזמה שלו. אבל יכול להיות שהוא ביקש לדבר
". בהמשך העיד כי לא נערך שום מסמך בכתב אשר לתוכן השיחה וכי הוא אינו זוכר את משך הזמן שעבר ממועד השיחה ועד למועד פיטוריו של התובע
(פרוטוקול, עמ' 15 ש' 23-33, עמ' 16 ש' 1-18).
41.
מר כץ העיד מנגד כי השיחה התקיימה הן בנוכחותו והן בנוכחות מר כרובי וכי התובע הוא שיזם את השיחה. בהמשך ציין כי הוא זוכר ששמע את השיחה וכי הוא לא זוכר היכן הוא עמד פיזית בעת השיחה
(פרוטוקול, עמ' 21 ש' 25-33 עמ' 22 ש' 1-6).
42.
התובע העיד מנגד כי לא התקיימה עמו שיחה אשר לתפקודו. התובע הכחיש שהוא פנה לעדי הנתבעת בשאלה האם בכוונתם לפטרו כמו גם את טענת הנתבעת כי הוא דרש העלאת שכר. לשאלה האם הוא שאל מהי הסיבה לפיטוריו, השיב התובע בשלילה
(פרוטוקול, עמ' 7 ש' 15-33, עמ' 8 ש' 1-4).

43.
גם אם נקבל את גרסת הנתבעת, על אף העובדה שלא הוצגה כל ראיה לתמיכה בה וחרף עדותם הסותרת של העדים מטעמה, לא שוכנענו כי השיחה הייתה בבחינת שיחת שימוע, שכן לגרסת הנתבעת עצמה המדובר היה במעין שיחת אזהרה.
44.


הדבר מקבל משנה תוקף שעה שלגרסתו של מר כרובי מעשיו של התובע היו "חמורים"

(פרוטוקול, עמ' 16 ש' 19-21)
ולפיכך היה על הנתבעת ליתן לתובע זכות להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל החלטה לפטרו.
45.
לנוכח כל המפורט, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בגובה 2 משכורות, כנתבע על ידו בסך 10,530 ₪.
46.
הפרשי פיצויי פיטורים
–
בכתב התביעה עתר התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. לפי תחשיבו,
הוא היה זכאי לסך 6,569
x
53 = 29,013 ₪ ומאחר והנתבעת שילמה לו סך 23,310 ₪, זכאי הוא להפרש בסך 6,013 ₪.
47.
בהתאם להסכמת הצדדים מיום 19.11.14, שכרו הקובע של התובע הינו 5,265 ₪ ולפיכך התובע היה זכאי לסך 5,265
x
53 = 23,254 ₪, קרי התובע קיבל פיצויי פיטורים ביתר בסך 56 ₪ ולפיכך נדחית טענתו ברכיב זה.
אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז סך 969 ₪ שניתן ביתר, שכן טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ולא הוכחה.


דמי הבראה
48.
התובע עתר לתשלום סך 340 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת הודתה בזכאותו של התובע ולפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי לסך 340 ₪ כנתבע על ידו.

פדיון חופשה
49.
בתביעתו עתר התובע לתשלום פדיון חופשה בסך 1,887 ₪. הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי לתובע מגיע סך 1,172 ₪. בסיכומיו הסכים התובע לחישוב הנתבעת ולפיכך אנו פוסקים לתובע סך 1,172 ₪ בגין פדיון חופשה.

סוף דבר
50.
התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
בגין תמורת הודעה מוקדמת
סך 5,265 ₪;
פיצוי בגין העדר שימוע

סך 10,530 ₪;
בגין פדיון הבראה

סך 340 ₪;
בגין פדיון חופשה

סך 1,172 ₪;
סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 6.9.10 ועד למועד התשלום בפועל.

51.
בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ו, (18 אוקטובר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.













הרצל גבע
נציג ציבור עובדים


אורן שגב
, שופט


שרה חורש
נציג ציבור מעסיקים










סע בית דין אזורי לעבודה 50002-03/11 אבי בן דוד נ' טופ אייס בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/10/2015)