פסקי דין על יוסף נחום | פסקי דין על רון נחום |

57055-02/14 פ     19/10/2015




פ 57055-02/14 יוסף נחום, רון נחום נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום בכפר סבא



ת"פ 57055-02-14 מדינת ישראל
נ' נחום ואח'







בפני

כב' השופט
עמית פרייז


מבקשים/ נאשמים 1-2

1. יוסף נחום

2. רון נחום
ע"י ב"כ עו"ד אברהם לנדשטיין


נגד


משיבה/מאשימה

מדינת ישראל
ע"י פמ"מ



החלטה

לפניי בקשה להפרדת כתב האישום בין נאשמים 1 ו-2 בהתאם לסעיף 88 לחסד"פ.

כנגד הנאשמים, אב ובנו, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, עיסוק בעבודת גז, ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק וגרימת שריפה ברשלנות. נאשם 1 מואשם בנוסף בהתקנת מתקן גז.

לטענת ב"כ הנאשמים, הגשת כתב אישום אחד כנגד שני הנאשמים מהווה ניסיון לעקיפת סעיף 4 לפקודת הראיות. לעניין זה הפנה ב"כ הנאשם לע"פ 228/87 כרמי נ' מדינת ישראל
(להלן: "עניין כרמי"), במסגרתו נדון ערעורם של אב ובת אשר הואשמו באותו כתב אישום ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתם להפרדת האישומים. בפס"ד נקבע כי סירובו של ביהמ"ש המחוזי להפריד את כתב האישום סיכל את מטרת סעיף 4 לפקודת הראיות. חרף זאת הרשעת האב נותרה על כנה מפני שביהמ"ש המחוזי קבע כי ניתן להרשיע את הנאשם ללא הודעות הבת, וכי חזקה על בית המשפט המחוזי ששקל את חומר הראיות תוך התעלמות מהודעות הבת.


בסעיפים 87-88 לחסד"פ מוסדר נושא איחוד אישומים ונאשמים והפרדתם:

"87. מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה שהם מהווים פרשה אחת; אולם אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר.

88. בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים".

סעיף 4 לפקודת הראיות קובע כי הורה וילד אינם כשרים להעיד האחד כנגד השני:

"4. במשפט פלילי אין הורה וילד כשרים להעיד האחד לחובת משנהו, ואין כופים אחד מהם להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם משנהו בכתב-אישום אחד".

מן הפסיקה עולה כי דרך המלך היא צירוף נאשמים מכוח סעיף 87 לחסד"פ כאשר דנים במעשים, המיוחסים לנאשמים, והקשורים זה לזה עד שהם מהווים מסכת אחת. איחוד הנאשמים תורם למשפט משני היבטים עיקריים. ההיבט הראשון הוא חיסכון בזמן שיפוטי עקב מניעת שמיעה כפולה של עדים וראיות, וההיבט השני הוא קידום הצדק במסגרת הכרעת דין אחת בנוגע לראיות ומהימנותן, העומדות לבחינת בית המשפט, מתוך ראיית התמונה בשלמותה, חלף האפשרות הבעייתית של הכרעות דין סותרות במשפטים שונים. השיקולים הנ"ל תקפים גם כאשר מגישים כתב אישום אחד כנגד הורה וילדו (בג"ץ 4451/04 יוסף קסטוריאנו נ' ח. כוחן (להלן: בג"ץ קסטוריאנו), ת"פ (מחוזי- ת"א) 8256-05-11 מדינת ישראל
נ' קדץ ואח'.

יחד עם זאת, ייתכנו מקרים במסגרתם צירוף נאשמים בכתב אישום אחד יגרום לקיפוח הגנתו של מי מהנאשמים. במקרים אלו מוסמך ביהמ"ש לפעול מכוח סעיף 88 לחסד"פ ולהורות על הפרדת המשפט. ככל שמדובר בהורה וילדו המואשמים בכתב אישום אחד יש לבחון שמא אי הרצון של האחד למסור דברים אשר יש בהם, על פי תפיסתו, כדי להפליל את האחר, אכן עלול לגרום לקיפוח הגנתו. שיקול זה מן הראוי לאזן עם מכלול השיקולים האחרים הצריכים לעניין (בג"ץ קסטוריאנו). על הטענות להיטען בפה מלא ועל המבקש להוכיח כי מתקיים עימות בין גרסאות הנאשמים ולפיכך אי הפרדת הנאשמים תגרום לקיפוח הגנתו של מי מהם (ת"פ (ב"ש) 8227/07 מדינת ישראל
נ' שלומי ביטון, בג"ץ 2288/08 שונטל ביטון נ' ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע).

בענייננו, נראה כי מדובר בתיק ששמיעת ראיות בו הינה מורכבת יחסית, שכן כתב האישום כולל כ-40 עדים. ב"כ הנאשם אמנם טען לעניין זה כי לא כל 40 העדים אמורים להעיד בעניינם של שני הנאשמים, אולם בשלב זה לא ניתן לדעת כמה עדים יצטרכו להעיד. מעבר לכך, יש ליתן משקל לשיקול של קידום הצדק במסגרת הכרעת דין אחת, וזאת לשם מניעת מתן הכרעות סותרות בפרשה אחת. עוד יש לציין, כי על אף שאין מחלוקת על כך שגרסאות הנאשמים, כפי שנמסרו במשטרה, אינן זהות, שני הנאשמים מיוצגים ע"י אותו סנגור, מה שלכאורה מהווה אינדיקציה לכך שאין עימות ממשי בין גרסאותיהם.

החשש של הנאשמים מתמקד בשלב בו יצטרכו להחליט האם להעיד להגנתם ומה למסור בעדות. בעיקר אמורים הדברים, על פי הנטען, בנאשם 1, לגביו אפשר שימנע להעיד מחשש שדבריו ישמשו לחובת הנאשם 2 שהינו בנו, ובהימנעות זו תפגע הגנת הנאשם 1. אין הצדקה ממשית לחשש זה, שכן ככל שהנאשמים יחליטו להעיד, וככל שיהיה בעדותו של אחד הנאשמים להפליל את הנאשם האחר, לא יעשה בעדות ההגנה שימוש כנגד הנאשם האחר, שכן העדות אינה קבילה נגדו. כאמור לעיל, כך אירע בסופו של דבר בעניין כרמי, והגם שהדברים התייחסו שם לאי הסתמכות על הודעות חוץ של הנאשמת (שהוגשה בעקבות עדותה בפרשת ההגנה) כנגד אביה הנאשם, יפים הם גם לעניין אי הסתמכות על עדות הגנה של נאשם אחד כנגד משנהו.

לאור השיקולים שפורטו לעיל ובהיעדר חשש ממשי כי הגנתו של מי מהנאשמים תקופח, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים, מאילוצי בית המשפט מועד הדיון הבא משונה ליום 1/11/15 שעה 9:00.

ניתנה היום, 19 אוקטובר 2015, בלשכה. המזכירות תעביר עותקים מההחלטה לצדדים.










פ בית משפט שלום 57055-02/14 יוסף נחום, רון נחום נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 19/10/2015)