פסקי דין על דוד לובינסקי | פסקי דין על שרודר | פסקי דין על ברי איצקין ואח' | פסקי דין על בראל יוסף | פסקי דין על יוסף בראל |

40123-05/15 א     20/10/2015




א 40123-05/15 דוד לובינסקי בע"מ, שרודר בע"מ, ברי איצקין ואח' נ' בראל יוסף בע"מ, יוסף בראל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 40123-05-15 בראל ואח'
נ' דוד לובינסקי בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
3

בפני

כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקשים-הנתבעים:

1
.
דוד לובינסקי בע"מ

2
.
שרודר בע"מ

3
.
ברי איצקין

4
.
דורי מנור

ע"י ב"כ עו"ד אלי סבן ועו"ד אסף שביט


נגד


המשיבים-התובעים:

1. בראל יוסף בע"מ
2. יוסף בראל
עו"ד דקל ברוקמן



החלטה


1.
לפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") לדחייה על הסף של
התביעה שהוגשה נגדם על ידי
התובעים (להלן: "המשיבים), מחמת התיישנות וכן מחמת העדר יריבות והעדר עילה בנוגע לנתבע 3 – ברי איצקין (להלן: "איצקין") ונתבע 4 – דורי מנור (להלן: "מנור").

2.
עפ"י כתב התביעה, התובעת 2 – מוסך בראל יוסף בע"מ
(להלן: "מוסך בראל") הינה חברה המפעילה ברעננה מוסך לכלי רכב מדגמי פיג'ו וסיטרואן.

התובע 1 – יוסף בראל
(להלן: "בראל") הינו בעלים ומנהל של מוסך בראל.

בכתב ההגנה מצוין כי הנתבעת 1 – דוד לובינסקי בע"מ
(להלן: "לובינסקי") הינה חברה העוסקת בייבוא ושיווק כלי רכב וחלפים מתוצרת יצרני הרכב פיג'ו וסיטרואן.

נתבעת 2 –שרודר בע"מ
(להלן: "שרודר") עסקה במתן שירות לרכבי פיג'ו וסיטרואן לרבות ובפרט במסגרת האחריות מטעם היצרן והאחריות המקורית שמטעם היבואן, באמצעות רשת מוסכים הקשורים בהסכמי הרשאה והיא התמזגה ביום 20.5.08 עם לובינסקי.

איצקין שימש כראש אגף השירות בלובינסקי.
מנור כיהן כמנכ"ל לובינסקי.



3.
בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי מוסך בראל היה אחד מהמוסכים ברשת מוסכי השירות המורשים בישראל ע"י לובינסקי ושרודר לטיפול ושירות בכלי רכב מדגמי פיג'ו וסיטרואן (להלן: "רשת המוסכים")
כאשר מערכת היחסים בין מוסך בראל ללובינסקי הוסדרה בהסכמי התקשרות שנכרתו בין הצדדים.

לטענת המשיבים, ביום 20.5.2008 הסתיימה ההתקשרות בין מוסך בראל ללובינסקי, כפועל יוצא מהודעה חד צדדית של לובינסקי שנכנסה לבסוף לתוקף באותו מועד; עם סיום ההתקשרות בפועל, הפסיק מוסך בראל להשתייך לרשת המוסכים.
נטען כי המשיבים נדהמו כאשר קיבלו בפקס ביום 10.2.2008 את הודעתה של לובינסקי כי לאחר יותר מ- 5 שנות התקשרות בין הצדדים, לא תחודש ההתקשרות עם המוסך וההרשאה תבוטל ביום 1.5.2008 (נספח 5 לכתב התביעה). בהמשך להודעת הביטול נוהל בין הצדדים מו"מ בחודשים פברואר עד מאי לחידוש ההתקשרות ולאחר אורכות שניתנו להשלמת המו"מ נכנסה הודעת הביטול לתוקף ביום 20.5.2008.
המשיבים טוענים כי מועד הביטול (20.5.2008) היה "קו פרשת מים דרמטי – ממש כך – בהיקף פעילותו של המוסך".
המשיבים טוענים כי "בשל אי חידושו של הסכם ההתקשרות על ידי לובינסקי ו/או בשל מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים ו/או מי מהם ובין היתר בשל רשלנותם, הפרת הוראות הצו המוסכם, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, הפרץ חובה חקוקה, וגזל סודותיהם המסחריים נגרמו להם נזקים כבדים מאוד...
בנוסף לאמור זכאים התובעים ו/או מי מהם לפיצוי
בשל הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו להם ו/או למי מהם כפועל ישיר של הפרץ הסכם ההתקשרות, התנהלותם, מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים ו/או מי מהם ובשל הפגיעה הקשה מאוד שכבר נגרמה במוניטין של התובעים...".
המשיבים מציינים כי לצרכי אגרה, בחרו להגביל את תביעתם על סך של 4,800,000 ₪.

ביתר פירוט, עילות התביעה עפ"י כתב התביעה הן:
הפרת חוזה – כספי פרמיית החלפים הוחזקו אצל לובינסקי בשים לב להתחייבותה לשחררם לידי המוסך בכל עת עפ"י דרישת המוסך ולהכפילם (מענק שקל תמורת שקל) במקרה של השקעות בתחום התשתית והציוד. התחייבותה של לובינסקי כוללת התחייבות מכללא להשבת מלוא הכספים ופירותיהם מיד עם ביטול ההתקשרות בין הצדדים. לפיכך, מבוקש לחייב את לובינסקי בהשבת כל כספי הפרמיה המוחזקים בידה שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
עיכוב נכס שלא כדין – משבחרה לובינסקי להמשיך ולהחזיק בידה את כספי פרמיית החלפים שלא כדין ולמנוע את העברתם למוסך, היא מעכבת שלא כדין את הכספים. עיכוב זה עולה כדי עוולת עיכוב נכס שלא כדין לפי סעיף 49 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין").
עוולת הרשלנות – נטען כי לובינסקי, איצקין ומנור אחראים כלפי המשיבים בעוולת הרשלנות בכל הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו למשיבים .
הפרת הוראות הצו המוסכם
-
במעשיהם והמחדליהם הפרו המבקשים את הוראות הצו המוסכם בתחום המוסכים כפי שאושר בבית הדין להגבלים עסקיים ביום 22.12.2002 (ה"ע 28/01 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' קרסו).
חוסר תום לב במו"מ – המבקשים הפרו את חובת תום הלב במו"מ הטרום חוזי לקראת ההתקשרות בהסכם החידוש ובניהול המו"מ לאחר מתן הודעת הביטול.
גזל סוד מסחרי – עם כניסתה לתוקף מעשי של ההודעה על ביטול ההתקשרות ביום 20.5.2008, ואולי אף קודם לכך, לובינסקי הודיעה לכל לקוחות המוסך בדיוור ישיר כי מוסך בראל אינו מורשה עוד והעבירה את נתוני מאגר הלקוחות שלקחה שלא כדי ממחשביו של בראל למוסכי שכנים ברשת המוסכים.

4.
המבקשים טוענים בבקשה שלפני כי הודעת הפסקת ההתקשרות מיום 10.2.2008 יצרה למשיבים את עילת התביעה וממועד זה מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות. גם לגבי טענת המשיבים הקשורה לפרמיית החלפים, העילה קמה לכל המאוחר, עם ההודעה על ניתוק מערכת היחסים בין הצדדים, קרי ביום 10.2.2008. לפיכך, דין התביעה שהוגשה ביום 20.5.15 להידחות על הסף בשל שהתיישנה בחלוף 7 שנים מיום הודעת הפסקת ההתקשרות.

כמו כן, נטען כי ההתקשרות של המשיבים היתה מול לובינסקי ולא מול איצקין ומנור ולובינסקי עמדה מאחורי הפסקת ההתקשרות. איצקין ומנור אינם חבים בחובות לובינסקי שהינה חברה בעירבון מוגבל וככזו, מהווה אישיות משפטית נפרדת מבעליה ומנהליה ועל כן, התביעה נגד איצקין ומנור נעדרת עילה ויריבות.

5.
מנגד, המשיבים טוענים בתגובה לבקשה כי עילות התביעה (החוזיות והנזיקיות) המפורטות בכתב התביעה מתייחסות וצומחות, לכל המוקדם, מהמועד בו הסתיימה בכישלון ההידברות בין הצדדים, מועד הביטול
– 20.5.2008. המשיבים טוענים כי טענת המבקשים לפיה אין להתחיל את מרוץ ההתיישנות מיום 20.5.2008 אלא מיום 10.2.2008 מבוססת על טענה עובדתית לפיה ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה לפני 20.5.2008 ועל טענה עובדתית חלופית לפיה לא קרה דבר בתקופה החל מיום 10.2.2008 ועד ליום 20.5.2008 ועל כן, משלא צורף תצהיר לבקשה, דינה להידחות.
בנוסף לכך, טוענים המשיבים כי עילות התביעה בגינן הוגשה התובענה כנגד איצקין ומנור הינן עילות תביעה אישיות ועצמאיות והשאלה האם הפעולות המיוחסות לאיצקין ומנור הינן בגדר הסמכות ויכולות לחסות כולן במסגרת עיקרון האישיות המשפטית העצמאית של החברה, צריכה להתברר במסגרת ההליך המשפטי.
לפיכך, דין בקשת הסילוק להידחות.



6.
בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי מניין הימים עפ"י ההלכה נספר מיום הוצאת הודעת הביטול ולא מיום סיום תקופת ההודעה המוקדמת עפ"י הודעת הביטול. לטענתם, משעה שעילת התביעה מבוססת על הודעת הפסקת ההתקשרות וכל רכיבי הנזק בתביעה שואבים חייהם מהודעה זו, נמנים המועדים לגבי כל רכיבי התביעה הנובעים כולם מהודעת סיום ההתקשרות ומשכך, התביעה שהוגשה באיחור של 100 ימים מתום המועד הקבוע בדין להגשתה, התיישנה.

בסוגיית העדר יריבות ועילה מציינים המבקשים כי מתגובת המשיבים עולה כי התביעה הוגשה כנגד איצקין ומנור מכוח היותם אורגנים של לובינסקי.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי אין צורך בתצהיר הואיל ועובדות הבקשה נסמכות על טענות כתב התביעה ונספח 5 לו.

7.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות
מהנימוקים כדלקמן:

8.
באשר להתיישנות:

המסגרת הנורמטיבית:

א.
מטענות המשיבים בכתב התביעה עולה כי עומדות להם עילות חוזיות ולצידן, עילות נזיקיות.

ב.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958
(להלן: "חוק ההתיישנות")
קובע, כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר שבע שנים.

המועד הקובע הוא מועד הולדתה של עילת התביעה ממנה צמחה הזכות וכלשון סעיף 6 לחוק ההתיישנות:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".


בתחום החוזים, מקובל עיקרון כי המועד לגיבושה של עילת התביעה לצורך תחילת מרוץ
ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64
עבדאללה נ' אפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יט (4) 427 ; ע"א 161/73 ארדה בע"מ
נ'
סמסונוב, פ"ד כח (2) 228)



סעיף 8 לחוק ההתיישנות רואה את נקודת הזמן לתחילת מניין התקופה, כמועד בו התגלו
העובדות המהוות את עילת התביעה:

"נעלמו מן המשיב העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו
ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו
נודעו למשיב עובדות אלו".

ג.
באשר להסדר ההתיישנות בנזיקין, הפסיקה קובעת כי הוא מורכב משתי מערכות דינים המשלימות זו את זו.
דהיינו, ההסדר הכללי המצוי בחוק ההתיישנות ואשר אליו מצטרף ההסדר הספציפי הקבוע בדיני הנזיקין כפי שהוא מוצא את ביטויו
בסעיף 89 לפקודת הנזיקין:
"לעניין מועד תחילת ההתיישנות של עילות נזיקיות הבחין המחוקק, בסעיף 89 לפקודת הנזיקין בין עילות שעניינן מעשה או מחדל לבין עילות שעניינן נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל".
(ראה: ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בליבאום ז"ל, פ"ד מט (5) 485).

ד.
סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:
"לעניין תקופת ההתיישנות בתובענה על עוולות-היום שבו נולדה עילת התובענה הוא אחד מאלה:

(1)
מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל-היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, היה המעשה או המחדל נמשך והולך-היום שבו חדל,
(2)
מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק. לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

ה.
כב' השופט עמית ב

פסק דין
שניתן על ידו
בע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים" (6.1.2010) התייחס בסעיף 8 לפסה"ד לתחולת סעיף 89 לפקודת הנזיקין וחוק ההתיישנות בנוגע להתיישנות בנזיקין.
סעיף 89 (1) לפקודת הנזיקין – עוסק בהתיישנות עוולות שהנזק אינו חלק מיסודות העוולה ושעילת תביעתן נמשכת, שאז מירוץ ההתיישנות יחל ממועד הפסקת המעשה או המחדל הרשלני.
סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין – עוסק בעוולות בהן הנזק מהווה רכיב מרכיבי עילת התביעה (על יתר רכיבי העילה, כולל: קשר סיבתי – יחול ההסדר הקבוע בחוק ההתיישנות).
וכפי שסוכם ע"י כב' השופט עמית:
"סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין,
בדומה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות,
נועד "להושיט
עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן" - ראו

ע"א 74/60 נמר נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד טו
(1) 255 (1961); בוכריס בעמ' 557. על
פי הוראה זאת, מועד לידת התביעה הוא מועד גילוי הנזק, אך הסעיף מציב רף עליון של 10 שנים מיום אירוע הנזק, להגשת תביעה במקרים בהם הנזק סמוי ואירוע הנזק לא חופף למועד הגילוי, אף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות ממועד הגילוי – ראו

ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת-אגודה שיתופית, פ"ד מ
(1) 528, 531 (1986);
ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בילבאום, פ"ד מט
(5) 485 (1996);
ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נד
(2) 535 (2000); אלנקווה פסקאות 29-28 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. מרוץ ההתיישנות מתחיל משנתגלה הנזק, גם אם הנזק לא נתגבש במלוא היקפו – ראו
ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז
(3) 122 (1983); בוכריס בעמ' 558".

ו.
עוד יצוין כי כאשר בית המשפט דן בטענת התיישנות בשלב המקדמי כטענת סף – חי הוא לצורך עניין זה מפי כתבי הטענות ועל פיהם יקום ויפול דבר.
כמו כן, המונח "עילת התובענה" נבחן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטיה הרווחת הינה לפרש
הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, סגירת שערי בתי המשפט בפני
בעל דין התובע את זכויותיו (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח 673, 678 ; ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא (1) 85).
סילוק תביעה על הסף מצריך זהירות מרובה, תוך מתן משקל לזכות החוקתית של גישה לערכאות (ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (24.3.08)). מנגד, על ביהמ"ש לשקול את התכלית שבבסיס מוסד ההתיישנות, את אינטרס הנתבע ויכולתו להתגונן בראיות מפני תביעה שהוגשה לאחר זמן רב ואת אינטרס הציבור שפעולות הערכאה השיפוטית יתרכזו בהווה ולא בעניינים שעבר זמנם (ראה לעניין זה ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (22.6.08)).

יישום ההלכה בעניינינו:

א.
בראשית דבריי אציין כי המבקשים מציינים מפורשות בתשובה לתגובה כי אין צורך בצירוף תצהיר לבקשה הואיל ועובדות הבקשה נסמכות על טענות כתב התביעה ונספח 5 לכתב התביעה.
המבקשים טוענים כי מכתב התביעה גופו עולה כי הודעת הפסקת ההתקשרות מיום
10.2.2005 היא זו שיצרה את עילת התביעה.
בנסיבות אלה, טענת המבקשים בנוגע להתיישנות התביעה היא טענה משפטית המתייחסת למועד היווצרות העילה עפ"י העובדות הנטענות בכתב התביעה (ולא טענה עובדתית). אשר על כן, בשים לב לטענות המבקשים, בגדר בקשה זו אני נדרשת להכריע מהו מועד היווצרות העילה נוכח העובדות הנטענות בכתב התביעה שלפני.

ב.
אין בידי לקבל את טענת המבקשים, עליה נשענת הבקשה מטעמם, לפיה עילת התביעה בענייננו, מבוססת על הודעת הפסקת ההתקשרות.


מכתב התביעה שלפני עולה כי עניינה של התביעה בנזקים הנטענים שנגרמו למשיבים בשל אי חידוש הסכם ההתקשרות בין מוסך בראל ללובינסקי ו/או בשל מעשיהם ומחדליהם של המבקשים.


עילות התביעה מבוססות על הפסקת ההתקשרות בין לובינסקי למוסך בראל, ולא על הודעת הפסקת ההתקשרות.
בכתב התביעה נטען כי הפסקת ההתקשרות נכנסה לתוקף ביום 20.5.15 וממועד זה החלו להתהוות נזקי המשיבים.
בסעיפים 22-31 לכתב התביעה מפורטת השתלשלות העניינים מיום הודעת הביטול (10.2.2008) ועד ליום 20.5.2008 שאז לטענת המשיבים, נכנסה לתוקף הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

ג.
התובענה הוגשה ביום 20.5.15.
הנזקים הנטענים הינם כתוצאה מהפסקת ההתקשרות בין הצדדים אשר לטענת המשיבים בכתב התביעה נכנסה לתוקף ביום 20.5.2008 ועל כן, מאותה עת מתחיל מירוץ ההתיישנות. הואיל וממועד זה ועד למועד הגשת התביעה, לא חלפו למעלה משבע שנים, אין מקום להיעתר
לבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנותה.

9.
באשר לטענת העדר עילה ויריבות בנוגע לאיצקין ומנור:

א.
עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.
כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה,
כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".
וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי,
פ"ד יא 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני
נ' חב' האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד (4) 464, 478.


מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר
נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ (2) 668).

ב.
קיימות שתי אפשרויות לחייב אורגן אישי בחברה חיוב אישי.
האחת – הרמת מסך והשניה – הטלת חיוב אישי.

במקרה דנן, מכתב התביעה ומתגובת המשיבים
עולה כי עילות התביעה כנגד איצקין ומנור לא מבוססות על הרמת מסך. המשיבים טוענים כי איצקין ומנור חבים באחריות אישית כלפיהם.

כידוע, המבחן הקובע לסילוקה על הסף של תביעה בהעדר יריבות ובהעדר עילה הוא בחינת פרשת התביעה, אשר בהנחה, שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו – יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 183).

המשיבים טוענים בכתב התביעה כי איצקין עשה מעשים שראש אגף השירות אצל יבואן רכב לא היה עושה בנסיבות העניין כנגד אחד ממוסכי השירות המורשים המצויים תחת פיקוחו והדרכתו וכנגד בעליו של מוסך שירות מורשה או שלא נקט במידת הזהירות בה צד סביר היה צריך לנהוג ולכן, התרשל; מנור עשה מעשים שבעל שמנכ"ל יבואן רכב, האחראי בין היתר על מוסכי השירות של אותו יבואן ועל השירות אותם הם מעניקים ועל מערכת היחסים בין המוסכים לבין היבואן, לא היה עושה בנסיבות העניין כנגד אחד ממוסכי השרות המורשים של אותו יבואן וכנגד בעליו של מוסך השירות המורשה או שלא נקט במידת הזהירות בה צד סביר היה צריך לנהוג ולכן, התרשל. עוד נטען כאמור לעיל, כי המשיבים הפרו את הוראות הצו המוסכם; נהגו בחוסר תום לב במו"מ; גזלו סודות מסחריים של המשיבים.

מעיון בכתב התביעה בכלל ובסעיפים 45-69 בפרט, מצאתי כי המשיבים ביססו
לכאורה, עילות המובילות לחיוב אישי והעובדות המצוינות בכתב התביעה בנוגע לאיצקין ומנור עשויות להקים אחריות אישית כנגדם, בקשר לנזקים הנטענים בכתב התביעה.
אמנם, על מנת להרים את הנטל הנדרש על מנת להוכיח את עילות התביעה כנגד איצקין ומנור יצטרכו המשיבים לעמול קשה, אך לא מצאתי מקום, לאור האמור לעיל, לסלק
את התביעה על הסף כנגד איצקין ומנור מחמת העדר עילת תביעה והעדר יריבות.
יש מקום לבחון את טענות הצדדים בדרך של הבאת ראיות.


10.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ב.
המבקשים ישאו בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך
7000 ש"ח.

ג.
ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 2/2/16 בשעה 9:00.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ו, 20 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 40123-05/15 דוד לובינסקי בע"מ, שרודר בע"מ, ברי איצקין ואח' נ' בראל יוסף בע"מ, יוסף בראל (פורסם ב-ֽ 20/10/2015)