פסקי דין על דוד לוי | פסקי דין על אריק לוי | פסקי דין על דולי לוי ואח' |

26900-01/10 א     22/10/2015




א 26900-01/10 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' דוד לוי, אריק לוי, דולי לוי ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 26900-01-10 מדינת ישראל נ' לוי ואח'


בפני

כב' השופט, סגן נשיא רמזי חדיד


התובעת
מדינת ישראל
- מינהל מקרקעי ישראל

באמצעות ב"כ עו"ד רן עמיאל ואח'


נגד

הנתבעים
1.

דוד לוי

ת.ז 0607562210

באמצעות ב"כ עו"ד רון בן מיור


2.

אריק לוי

– ניתן פס"ד
3.

דולי לוי

– ניתן פס"ד
4.

חוסן כפר שיתופי של תנועת חירות בית"ר ע"ש שלמה בן יוסף בע"מ מספר
57-000906-8

באמצעות ב"כ עו"ד ירון אילן






פסק דין
(ביחס לנתבעים 1 ו-4)


מבוא ועובדות מוסכמות:

1.
בפני
י תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין הידועים כחלק מחלקה 14 בגוש 19892, חלק מחלקות 8 (לימים חלקה 29), 9 ו-21 בגוש 19893 וחלק מחלקות 2 ו-9 בגוש 19896 שליד מושב חוסן, הוא נתבע 4 בתביעה (להלן: "המקרקעין" ו-"מושב חוסן" בהתאם להקשר הדברים ותוכנם) והשבתם לידי התובעת, מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ''התובעת'' או ''המינהל'' בהתאם להקשר הדברים ותוכנם).


השטח הכולל של המקרקעין הינו 9,750 מ"ר והן בבעלותה המלאה של התובעת.


2.
נתבע 1, מר דוד לוי
, הינו חבר מושב חוסן אשר הוכרז כחסוי ובנו, מר ויקטור לוי, מונה כאפוטרופוס על גופו ורכושו (להלן: "הנתבע").


נתבע 2, מר אריק לוי
, הוא בנו של הנתבע (להלן: "אריק"), ונתבעת 3, גב' דולי לוי, היא אשתו של אריק.

3.
מושב חוסן הינו מושב שיתופי אשר הוקם בשנת 1949. החל משנות ה-50 של המאה הקודמת נערכו ונחתמו בין המינהל, מושב חוסן והסוכנות היהודית הסכמים משולשים, לפיהם הקצה הראשון לסוכנות היהודית קרקעות עבור מושב חוסן, וזאת לשימוש חקלאי (להלן: "הסכמי המשבצת"). לחלק מהסכמי המשבצת צורפה מפה הקובעת את גבולות המשבצת, בעוד כי להסכמי משבצת אחרים לא צורפה מפה כאמור.

4.
ביום 26.5.2003 נערך ונחתם בין המינהל, הסוכנות היהודית ומושב חוסן הסכם משבצת בתוקף למשך 3 שנים, מיום 1.10.01 ועד ליום 30.9.04 (להלן: "הסכם המשבצת האחרון"), ומאותו מועד טרם נחתם הסכם משבצת נוסף בין הצדדים, אף כי בפועל הם ממשיכים לפעול מכוח הסכם המשבצת האחרון.

5.
עיקר הוראות הסכמי המשבצת הרלוונטיים למחלוקת בתביעה, והסכם המשבצת האחרון בכלל זה, הן אלה:

א.
המינהל משכיר קרקעות שבבעלותו לסוכנות היהודית לשימוש חקלאי.

ב.
הסוכנות היהודית מוסרת את השטחים ששכרה מהמינהל למושב חוסן כאשר לאחרון מעמד של בר רשות באותם שטחים.

ג.
מושב חוסן רשאי להעביר את זכויותיו בקרקעות לחברי המושב בלבד, ובכפוף לקבלת הסכמת התובעת והסוכנות היהודית מראש ובכתב.

ד.
מושב חוסן משלם לתובעת דמי שכירות עבור הקרקעות עליהן חל הסכם המשבצת, והוא נושא בתשלום מיסים ותשלומי חובה למיניהם החלים על אותם שטחים.

ה.
בתום התקופה הקבועה בהסכם המשבצת, על מושב חוסן לפנות את השטחים ולהשיב אותם לידי התובעת.

6.
בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת אישר מושב חוסן הקמת פרויקט להרחבת המושב, בין היתר על חשבון שטחים שהוקצו לנתבע ואשר עד לאותו מועד הוא עשה בהם שימוש לגידולים חקלאיים (להלן: "תכנית ההרחבה"). בנסיבות העניין, נערכו ונחתמו בין מושב חוסן לבין הנתבע שני הסכמים מיום 13.2.95, לפיהם התחייב הראשון לשלם לנתבע פיצוי כספי וכן להקצות עבורו קרקע חלופית בשטח של 20 דונם, זאת במקום השטח שנגרע ממנו לטובת תכנית ההרחבה (להלן: "הסכם החליפין הראשון").


לימים, התגלעה מחלוקת בין מושב חוסן לבין הנתבע ביחס להסכם החליפין הראשון, ובנדון התקיימה בוררות בין הצדדים, בה זכה המושב.


ביום 13.8.02 נערך ונחתם בין מושב חוסן לבין הנתבע הסכם נוסף, לפיו הקצה המושב לאחרון שטח של שני דונם, זאת בנוסף לשטח אשר הוקצה בהתאם להסכם החליפין הראשון (להלן: "הסכם החליפין השני". הסכמי החליפין הראשון והשני יקראו להלן, ביחד: ''הסכמי החליפין'').


יודגש כי התובעת לא הייתה צד להסכמי החליפין, ומעולם לא התבקש, מקל וחומר לא ניתן, אישור מטעמה לאותם הסכמים.

7.
בפועל התברר כי מתוך הקרקע אשר הוקצתה לנתבע בהתאם להסכמי החליפין, שטח של 7 דונם לא נכלל במשבצת מושב חוסן ובהתאם לכך אין למושב כל זכות ונחלה בשטח הנ"ל (להלן: "מתחם א'").


על אף האמור לעיל, הנתבע הקים והפעיל במתחם א' שני צימרים, בריכה וגדר, והוא או מי מטעמו משכיר את הצימרים לכל דורש.

8.
בין לבין, מושב חוסן פעל לצירוף חלק ממתחם א' לשטח המשבצת של המושב, אולם התובעת דחתה זאת, אף כי הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות נתנו את ברכתם לבקשה.

9.
יתר שטחי
המקרקעין שבמחלוקת, 2,750 מ"ר, מהווה חלק ממשבצת מושב חוסן והיא מיועדת לשימוש חקלאי (להלן: "מתחם ב'"). הנתבע ביקש, וקיבל, היתר בנייה להקמת דיר צאן וסככה חקלאית מפולשת במתחם ב', אולם בפועל הוא סטה מההיתר שניתן לו והקים במקום שני מבנים העשויים בחלקם מבלוקים. אחד המבנים הנ''ל משמש כנגרייה בעוד כי המבנה השני משמש כבית מלאכה לזכוכית (להלן: ''המבנים'').


בעקבות הקמת המבנים במתחם ב', הוגש נגד הנתבע לבית משפט השלום בקריות כתב אישום ב-ת"פ 7704/02, הנתבע הודה בעובדות כתב האישום, הוא הורשע בדין ונגזר עליו קנס כספי וכן ניתן נגדו צו להריסת המבנים (להלן: "ההליך הפלילי").

10.
הנתבע לא קיים אחר גזר הדין שניתן בהליך הפלילי ותחת זאת הוא, או מי מטעמו, ממשיכים להשכיר את המבנים לצדדי ג' המפעילים במקום בתי עסק שונים.


11.
להשלמת התמונה יצוין כי במושב חוסן קיימים 68 נחלות מאושרות, והשטח התקני לנחלה הינו 30 דונם, ובסה''כ 2,040 דונם. בפועל, השטח
שהוקצה למשוב חוסן נופל מהשטח הנ''ל, אף כי לנתבע עצמו הוקצה שטח העולה על 30 דונם.


12.
עוד לפרק זה יצוין, כי נתבעים 2-3 הצהירו לפרוטוקול הדיון מיום 19.05.11 כי אין להם טענות ודרישות ביחס למקרקעין נשוא התביעה, כי הם לא מחזיקים באותם מקרקעין ולא עשו בהם כל שימוש. בהתאם להצהרה הנ''ל, ניתן בהסכמת הצדדים

פסק דין
לפיו התקבלה התביעה נגד נתבעים 2-3 וזאת ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים בתמצית:

13.
התובעת מדגישה את העובדה כי מלוא שטח המקרקעין, הן מתחם א' והן מתחם ב', נועד
לשימוש חקלאי כאשר בפועל הנתבע או מי מטעמו עושה בו שימוש אחר – תיירות ובתי מלאכה – וזאת בניגוד לייעוד הקרקע וללא הסכמת התובעת ואישורה.

יתירה מכך, מתחם א' אינו כלול במסגרת שטח המשבצת של מושב חוסן והסכמי החליפין לפיהם הוקצה המתחם הנ''ל לנתבע, נערכו ונחתמו ללא ידיעתה וללא הסכמתה של התובעת ומבלי שלמושב חוסן כל זכות שבדין להקצות אותו מתחם למאן דהוא. זאת ועוד, גם לאחר שנודע למושב חוסן כי מתחם א' אינו מהווה חלק ממשבצת המושב, הוא לא עשה מאומה כדי למנוע את השימוש בו לצרכי תיירות.

ביחס למתחם ב', טענה התובעת כי בהתאם להסכמי המשבצת היה על מושב חוסן להגיש בעצמו את התביעה, אולם תחת זאת הוא מסרב לפעול כנגד חבריו הסוררים ועוצם את עיניו מהתנהלותם, הכל ממניעים זרים ושונים.

14.
הנתבע העלה טענות מטענות שונות בדבר הבטחות אשר הובטחו לו ומצגים אשר הוצגו בפני
ו על ידי מושב חוסן, וזאת ללא כל קשר לתובעת. בנדון טען הנתבע כי הוא עסק בחקלאות במשך עשרות שנים בשטחים שהיו ברשותו עובר לחתימת הסכמי החליפין, אולם, בעקבות תכנית ההרחבה והמצג אשר הציג מושב חוסן, לפיו מתחם א' מהווה חלק משטח המשבצת של המושב, נאות הנתבע להתקשר עמו בהסכמי החליפין ולוותר על שטחים חקלאיים שהיו ברשותו בעבר. רק בשנת 2002, לאחר חתימת הסכמי החליפין, נודע לנתבע כי מתחם א' אינו מהווה חלק משטח המשבצת של מושב חוסן, ובעקבות זאת הבטיח המושב לצרף את המתחם הנ''ל לשטח המשבצת. על סמך אותה הבטחה, והואיל ומטעמים שונים נאלץ הנתבע לנטוש את עיסוקיו בחקלאות, הוא המשיך בתוכניתו להקמת והפעלת עסקי תיירות במתחם א'. דא עקא, על אף כי הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות נתנו הסכמתם לדבר, התובעת סירבה לצרף את מתחם א' לשטח המשבצת של מושב חוסן.


הוסיף הנתבע וטען ביחס למתחם א', כי משלא צורפו מפות לכל הסכמי המשבצת, הדבר הקשה על קביעת גבולות המשבצת ויצר חילוקי דעות רבים. כן טען הנתבע ביחס למתחם א' כי התובעת נוקטת נגדו באכיפה מפלה הואיל ומשפחת וקנין, הנמנית על חברי מושב חוסן, עושה שימוש לא חקלאי בשטחים שמחוץ לתחום המשבצת, ועל אף זאת התובעת לא נקטה נגדה בהליך כלשהו.

לעניין מתחם ב' טען הנתבע, כי מושב חוסן נתן לו הרשאה לעשות שימוש באותו מתחם, ואף ניתן לו היתר בנייה להקמת שתי סככות בהן נעשה שימוש חקלאי, זאת למעט פרק זמן של שנתיים ימים ואשר במהלכן הושכר המקום לצד ג' לשימוש לא חקלאי.

15.
מושב חוסן חזר והבהיר במהלך ניהול המשפט כי אין הוא מסכים לפעילותם הנטענת של יתר הנתבעים במקרקעין, אלא בכפוף לאישור התובעת והרשויות המוסמכות לכך על פי דין. לפיכך, מושב חוסן אינו מתנגד למתן הסעדים המבוקשים נגד יתר הנתבעים בתביעה, ובלבד שלא ינתן נגדו הוא סעד אופרטיבי כלשהו.


לגוף העניין, מושב חוסן טען כי משלא צורפו מפות למרבית הסכמי המשבצת, והסכם המשבצת האחרון בכלל זאת, גבולות המשבצת לא היו ברורים. בפועל, ובמשך עשרות שנים, המקרקעין היו מוחזקים על ידי מושב חוסן, או מי מחבריו, ובהתאם למפת השקיה של הסוכנות היהודית משנת 1962, כמו גם מפת סקר של הקרן הקיימת, הן היו חלק ממשבצת מושב חוסן. למושב חוסן נודע על טענת התובעת, לפיה מתחם א' אינו כלול במשבצת המושב, רק בעקבות הגשת בקשות להיתרי בנייה על ידי הנתבע.


מעולם לא נתן מושב חוסן לנתבע הרשאה להשתמש במקרקעין שימוש חורג, ובהעדר אינטרס או תועלת אשר תצמח למושב בעקבות השימוש הנ''ל, אין לייחס לו שיתוף פעולה עם הנתבע, מה גם ולא הוגשה כל ראייה בדבר ידיעתו או הסכמתו לשימוש החורג שנעשה במקרקעין.


מושב חוסן הוסיף וטען כי אין להטיל עליו אחריות של שיטור ואכיפה ביחס לשימוש במקרקעין, הואיל ואין לו את הכלים, המשאבים, המנגנון והסמכות לקיים תפקידים אלה. כן הפנה מושב חוסן למדיניות התובעת, כעולה ממקרים רבים דומים שהיו בעבר, בהם נחתמו הסכמי פשרה בין התובעת לבין המושב, מבלי שנדרש ממנו כל סעד אופרטיבי.


מושב חוסן הוסיף והלין על ניסיון התובעת לגרוע מהשטחים הכלולים במשבצת המושב ועל המחסור בשטחים המוקצים למושב,
וטען כי היא נהגה בהעדר תום לב משסירבה לצרף את מתחם א' למשבצת המושב או לעשות עסקת חליפין ביחס לאותו מתחם.

דיון:

16.
פתח דבר יש להדגיש את העובדה כי התובעת היא הבעלים המלא והבלעדי של המקרקעין, וכי לנתבעים או למי מהם אין כל זכות בהם, זאת למעט הזכויות שניתנו למי מהם, ככל וניתנו, על ידי התובעת.


כן יש להדגיש את העובדה כי כל המקרקעין שבמחלוקת, הן מתחם
א' והן מתחם ב', מיועדים לשימוש חקלאי בלבד, ולפיכך, כל שימוש חורג שבוצע בהם, בוודאי ובוודאי שימוש שלא על דעת התובעת, מהווה שימוש האסור על פי דין.

17.
כאמור, אין חולק כי התובעת לא הייתה צד להסכמי החליפין, לפיהם הוקצה מתחם א' לנתבע. בנסיבות העניין, הואיל ואין למושב חוסן זכויות כלשהן במתחם א', אזי מן הסתם אין הוא מוסמך להקנות לצד ג', הנתבע במקרה דנן, זכויות באותו מתחם.

18.
יתרה מכך, גם אם תאמר כי מתחם א' נכלל במסגרת המשבצת של מושב חוסן, וכאמור אין הדבר כך, עדיין אין למושב זכות להעביר את ''זכויותיו'' במתחם הנ''ל לנתבע, ללא הסכמת התובעת. בנדון, סעיף 8(ב) להסכם המשבצת האחרון קובע כדלקמן:

"אין האגודה
(מושב חוסן – ר.ח) רשאית להעביר את זכותה שבחוזה זה לאחר בכל דרך שהיא או להשכיר או לשעבד, או למסור חלק כל שהוא מהמשבצת – פרט לאנשים שהינם חברי האגודה בתאריך חתימת חוזה זה ושאושרו ע"י המשכיר (התובעת – ר.ח) והמיישבת (הסוכנות היהודית – ר.ח) – בלא לקבל רשות מראש ובכתב מהמשכיר והמיישבת......" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח).

במקרה דנן, הנתבע ומושב חוסן לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, כי התובעת התבקשה לתת את הסכמתה מראש, במפורש או מכללא, לצירוף מתחם א'
לשטח המשבצת של המושב, ומקל וחומר התובעת לא נתנה הסכמה כאמור. ודוק, לו טרחו הנתבע או מושב חוסן לפנות מבעוד מועד, ובטרם חתימת הסכמי החליפין, לתובעת בבקשה כאמור, מן הסתם הם היו עומדים על העובדה כי מתחם א' לא נכלל במסגרת גבול המשבצת של המושב. בנסיבות העניין, ומשלא כך פעלו הנתבע או מושב חוסן במקרה דנן, הרי ממילא אין הם יכולים להיבנות מהסכמי החליפין שנערכו ביניהם ועל דעתם.

19.
ניסיונו של מושב חוסן לייחס את סברתו, כאמור המוטעית, כאילו מתחם א' מהווה חלק ממשבצת המושב, להעדר מפה אשר צורפה להסכם המשבצת שהיה בתוקף במועד חתימת הסכמי החליפין, אינו משכנע כלל ועיקר בעיניי.

כזכור, הסכם החליפין הראשון נערך ונחתם ביום 13.2.95 וכעולה מסעיף 3 (יב) לתצהיר עדותו הראשית של מר דוד שלוש מטעם מושב חוסן (להלן: "שלוש"), במועד הנ"ל להסכם המשבצת שהיה בתוקף כן צורפה מפה, אף כי לטענת העד המפה הייתה חלקית ולא ברורה. דא עקא, מעיון במפה אשר צורפה לתצהיר העד, עולה כי מדובר במפה ברורה, ומכל מקום לא הוגשה חוות דעת מומחה בנדון. בנסיבות העניין, אין לקבל את טענות מושב חוסן בנדון.

לא זאת אלא זאת, בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית, פירט העד מר שלוש את הסכמי המשבצת שנערכו ונחתמו לאורך שנים ביחס למושב חוסן, ובס"ק ט"ו הוא התייחס להסכם המשבצת האחרון, באומרו:

"הסכם חכירה בין המינהל לאגו"ש חוסן הנוגע לשנים 1.10.01-30.9.04, ההסכם מתייחס ל-1,630 דונם. העתק ההסכם מצורף ומסומן נספח א' 15. להסכם לא צורפה מפה. במפה מיום 26.5.03 שטח משבצת האגודה הינו 1,784 דונם."
(הדגשה במקור – ר.ח).

העד שלוש לא דייק בטענתו כאילו להסכם המשבצת האחרון לא צורפה מפת המשבצת, שכן, כזכור, ההסכם הנ''ל נערך ונחתם ביום 26.5.03, הוא הוא תאריך המפה אליה הפנה העד בתצהירו כמצוטט לעיל. לא זאת אלא זאת, בחקירת מזכירת מושב חוסן, גב' שולה קלמן (להלן: "קלמן"), ואשר מסרה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, העידה הנ"ל באומרה:

"ש.
מציג לך מפת משבצת שחתומה על ידי מנהל למקרקעי
(כך במקור – ר.ח) ישראל, ויש חתימות נוספות – של מי?
ת.
זו החתימה של יושב ראש הוועד יוסי לוי וחבר וועד אשר שלוש.
ש.
איזה תאריך מצוין עליה?
ת.
2003.
ש.
תסכימי איתי שמיקום המקרקעין אותם 5 דונם שאת מדברת עליהם במסגרת הסכם הפשרה, הם מחוץ למשבצת על פי המפה?
ת.
לימים הסתבר שכן."
(שם, עמוד 66 החל משורה 9 לפרוטוקול הדיון).


בהמשך, שוב נשאלה העדה קלמן לעניין מפת המשבצת הנ''ל והיא העידה באומה:


"ש.
את יכולה להציג לי מכתב ממך או מטעם האגודה שכופר במפה הזאת?
ת.
עצם זה שחתמנו על הסכמי משבצת נוספים מעידה על כך.
ש.
חוזר על השאלה.
ת.
לא זכור לי שנשלח מכתב, אבל זכור לי שאמרנו למחלקת עסקאות חקלאיות במנהל שלא נחתום על הסכמים עקב שינויים חד צדדים שנעשו בהסכם.
ש.
את יכולה להראות לי מכתב כזה?
ת.
לא, אני זוכרת שדיברנו."
(שם, עמ' 67 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).

מהמצוטט לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי גם לאחר שצורפה מפה להסכם המשבצת המגדירה את גבולות המשבצת, מושב חוסן לא טרח לכבד את התחייבויותיו כלפי התובעת ולעשות שימוש אך ורק בשטחים הכלולים במשבצת.

20.
בסעיף 10(ב) לתצהיר עדותו הראשית טען העד שלוש לעניין סברתו המוטעית של מושב חוסן כאילו מתחם א' מהווה חלק ממשבצת המושב, באומרו:

"האגודה הופתעה לגלות כי המינהל מנסה לגרוע שטחים אותם מחזיקה עשרות בשנים, כשלחוזים עצמם, במשך שנים רבות לא צורפו מפות והיה ברור לכל, הן לאגודה והן למינהל (שלא טען במשך עשרות בשנים כי חלק מהשטח החלופי אינו במשבצת האגודה) כי השטח המדובר הינו חלק במשבצת האגודה."

סתם העד ולא פירט ממתי החל מושב חוסן או מי מחבריו להחזיק בשטחים שמחוץ למשבצת המושב, באיזה שטחים מדובר, גודל השטחים ועוד. כמו כן, מושב חוסן לא הגיש כל ראיה בנדון כפי שלא העיד מי מחברי המושב, אשר החזיקו, כביכול, באותם שטחים, ולפיכך אין לקבל את טיעוניו בנדון. רק בחקירתו הנגדית טען מר שלוש, בראשונה, כאילו בעבר, טרם הקצאת מתחם א' לנתבע, הוא היה בשימוש חבר מושב אחר בשם "אבו עזרא" וכי לאחר שהנ"ל הלך לבית עולמו השטח הוחזר לחזקת מושב חוסן (שם, עמ' 79-80 החל משורה 22 לפרוטוקול הדיון). אולם, גם טיעון זה אין לקבל, שכן מדובר בעדות כבושה שלא נתמכה בראייה כלשהי.

21.
בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית טען מר שלוש כי לאחר הגשת התביעה, ובחיפוש שנערך בארכיון הציוני, התגלתה מפת השקיה של הסוכנות היהודית מיום 5.7.62 וכן מפת סקר של הקרן הקיימת, נספחים א'16-17 לתצהיר העד, מהן עולה, כביכול, כי מתחם א' מהווה חלק משטח המשבצת של מושב חוסן.


הטיעון לעיל אינו משכנע בעיניי ואין בו לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. מפת הסוכנות היהודית אינה מחייבת את התובעת ולא הוכח כי יש לה נפקות ביחסים בין בעלי הדין. ביחס למפה הנוספת, בהעדר כל חותמת המוטבעת עליה, אין לדעת באם אכן היא נערכה על ידי הקרן הקיימת, כטענת מושב חוסן, אם לאו. יתירה מכך, ממועד עריכת שתי המפות הנ"ל ועד לחתימת הסכמי החליפין, ואשר מכוחם מושב חוסן הקצה לנתבע את השטחים שבמחלוקת, עברו עשרות שנים אשר במהלכן נחתמו מספר הסכמי משבצת, כך שאין לדעת איזה נפקות נותרה, אם בכלל, לאותן מפות בקביעת גבול המשבצת של מושב חוסן.

22.
המלצת הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות לקבל את בקשת מושב חוסן ולצרף את מתחם א' לשטח המשבצת של המושב, אין בה כדי לחייב את התובעת, היא הבעלים של המקרקעין, ועמדת הגופים הנ"ל, כשמה כן היא, אינה אלא בגדר המלצה שאינה מחייבת את התובעת.


למעלה מהצורך, המלצת משרד החקלאות לצרף את מתחם א' למשבצת מושב חוסן הותנה בעיבוד שטחים חקלאיים המוחזקים על ידי המושב, תנאי שלא נטען, מקל וחומר לא הוכח, קיומו במקרה דנן.

23.
העובדה כי הנתבע הקים עסק תיירות במתחם א', הכולל שני צימרים ובריכה וכן גידר את המקום, כל זאת בשטח המיועד לשימוש חקלאי, מן הסתם מבלי שביקש וקיבל היתר לשינוי ייעוד הקרקע, אך מחזקת את המסקנה אליה הגעתי ביחס לאותו מתחם. לפיכך, גם אם הייתה רגליים לסברה, כביכול, של מושב חוסן והנתבע בעקבותיו, לפיה, מתחם א' מהווה חלק משטח המשבצת של המושב, הרי השימוש שלא כדין שנעשה במקום, מחייב קבלת התביעה נגד הנתבע.

24.
טענת הנתבע ולפיה התובעת נוקטת בהליכי אכיפה מפלים, אין לה על מה לסמוך.

אפליה פסולה פירושה יחס שונה אל שווים או יחס בלתי שווה או בלתי הוגן למי שראוי לאותו יחס. דא עקא, לא כל הבחנה ביחס של רשות לאזרחיה מהווה אפליה, ולא כל הבדלה בין סוגי בני אדם שונים תיקרא אפליה. אפליה, להבדיל מהבחנה בין אדם לאדם, משמעותה מנהג שרירותי של איפה ואיפה שאין לו הצדקה בשל העדר שוני הגיוני ומשמעותי בנסיבות בין האחד למשנהו (ר' בג"צ 678/88 כפר ורדים ואח' נ' שר האוצר ואח' מג(2), 507-508).

מן הכלל אל הפרט.

25.
אמנם נכון, הוברר כי חבר אחר של מושב חוסן בשם "וקנין" עושה שימוש בשטח שמחוץ לגבול המשבצת וכי טרם ננקטו הליכים נגד אותו חבר, אולם, וכפי שהעיד הפקח מטעם התובעת בחקירתו הנגדית, מר מזייד פארס, באומרו:

"ש.
מה קורה שם?
ת.
המבנים שלהם
(משפחת וקנין – ר.ח) הם מחוץ למשבצת, נכון להיום אין שימוש במבנים האלה מזה כמה שנים וישנה (צ"ל: וישנו – ר.ח) היתר בנייה למבנים חקלאיים שם ואין שימוש במבנים בכלל נכון להיום.
ש.
יש תביעה נגדם?
ת.
לא, זה מבנים מאוד ישנים, חלקם לא חוקיים. בינתיים אין תביעה. אנו בונים את התביעה. "
(שם, עמ' 32
שורה 24 לפרוטוקול הדיון).


כמו כן, בחקירתו החוזרת העיד נציג התובעת, מר פארס, באומרו:


"ש.
תבהיר מה ההבדל בין וקנין לבין מקרה זה מבחינת צימרים?
ת.
המבנים של וקנין לא בשימוש בכלל, המקום נטוש, והמבנים של לוי, הצימרים, פעילים לתיירות ומסחר."
(שם, עמ' 35 שורה 14 לפרוטוקול הדיון).

גם עדת התובעת, גב' מרי פוקס, נשאלה בחקירתה הנגדית לעניין משפחת וקנין, והשיבה באומרה:


"ש.
ידוע לך על חריגה מהמשבצת אצל משפחת וקנין?

ת.
כן.

ש.
כמה זמן?
ת.
מעט מאוד זמן.
ש.
אני אומר לך שהחריגה היא כבר שנים רבות, איך את מסבירה את זה שהמפקח הלך לבדוק אצל לוי ולא אצל וקנין ולא עשו שום תביעה?
ת.
יכול להיות שיש כבר תביעה או שהיא בהכנה, יש תביעה או שהיא כבר הוגשה או שהיא בהכנה, יש היקף עבודה גדול ולאט לאט אנו מגיעים לכולם."
(שם, עמ' 44 שורה 17 לפרוטוקול הדיון).

מהמצוטט לעיל עולה כי להבדיל מהנתבע, או מי מטעמו, המנהל עסק חי ופעיל במתחם א', וזאת ללא כל זכות שבדין ואף בניגוד לחוק, הרי המבנים של משפחת וקנין נטושים ואינם בשימוש. כן עולה מאותן עדויות כי טרם נאמרה המילה האחרונה ביחס למשפחת וקנין, וכי התובעת לא ויתרה על הגשת התביעה נגדה, ככל והיא טרם הוגשה.

בנסיבות העניין, אין לקבל את טענת הנתבע בדבר הפלייתו לרעה על ידי התובעת.

26.
באשר למתחם ב', אמנם נכון הוא מהווה חלק משטח המשבצת של מושב חוסן, אולם אין חולק כי במקום מתנהלים בתי מלאכה במבנים שהקים הנתבע ללא היתר כדין, כל זאת בקרקע המיועדת לשימוש חקלאי בלבד. זאת ועוד, בהתאם לגזר הדין שניתן בהליך הפלילי, על הנתבע להרוס את המבנים אשר הקים במתחם ב', אולם גם זאת הוא לא עשה.


בתצהיר עדותו הראשית של עד התובעת, מר פארס, תיאר הנ"ל מספר ביקורים אשר ערך במתחם ב' במהלך השנים 2008 ו-2012, וממצאיו תועדו בדו"חות הפיקוח ובתמונות אשר צורפו לתצהיר, מהן עולה כי הנתבע או מי מטעמו מנהל בתי עסק במבנים שהוקמו במקום ללא היתר כדין. עד התובעת לא נשאל בחקירתו הנגדית לעניין ממצאי ביקורים אלה והראיות אשר צירף לתצהירו לתמיכה בהם, ולפיכך טענותיו בנדון לא הופרכו.


לא זאת אלא זאת, בסעיף 15 לתצהיר
עדותו
הראשית
הודה
מר
אריק,
בנו של הנתבע, כי
המבנה שהוקם במתחם ב' הושכר לחב' מ.ז.מ. ברזל בע"מ, וזאת מבלי לציין פרק הזמן בו נעשה שימוש מסחרי במבנה הקיים (טענה שעלתה בראשונה בסיכומי הנתבע, ולפיכך אין לקבלה).

27.
לאור מכלול הנימוקים והממצאים כמפורט לעיל, אין ספק כי התובעת זכאית לסעד המבוקש ביחס למתחם א', ואשר כזכור אין הוא מהווה חלק מגבולות המשבצת של מושב חוסן. נשאלת כעת השאלה האם התובעת זכאית לקבל את הסעד המבוקש גם ביחס למתחם ב', אף כי אותו מתחם מהווה חלק ממשבצת המושב, כפי שנקבעה בהסכם המשבצת האחרון.

28.
בסעיף 20(ב) להסכם המשבצת האחרון, נקבע כדלקמן:

"אסור לחבר האגודה לבנות במשבצת מבנה כלשהו ו/או להוסיף תוספת למבנה קיים, ללא קבלת הסכמת המשכיר
(היא התובעת – ר.ח) המיישבת והאגודה מראש ובכתב".

כמו כן, בסעיף 25 להסכם המשבצת האחרון נקבעו תנאי ההסכם המהווים תנאים יסודיים, וסעיף 20 להסכם נמנה עליהם.

הואיל ואין חולק כי במקרה דנן הבנייה במתחם ב' נעשתה על דעתו של הנתבע, ללא קבלת אישור והסכמת התובעת, וזאת לשימוש עסקי ולא לשימוש חקלאי, כפי שנקבע בהסכמי המשבצת, כל זאת בניגוד לדיני התכנון והבנייה,
הרי בהתנהלותו הנ"ל הוא הפר את הוראת סעיף 20(ב) להסכם המשבצת האחרון, ולפיכך התובעת זכאית לקבל את הסעד המבוקש ביחס לאותו מתחם כנגדו.

להסר ספק, מובהר ומודגש בזאת כי גם בהסכמי המשבצת שהיו בתוקף בעבר, לרבות אלה שהיו בתוקף במועד בו נחתמו הסכמי החליפין בין הנתבע לבין מושב חוסן, קיימת הוראה דומה להוראה שבסעיף 20(ב) בהסכם המשבצת האחרון.

29.
באשר למושב חוסן, אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו ביחס לעמדה כאמור בסעיף 14 סיפא לסיכומיו, לפיה "האגודה אינה מתנגדת לסעדי התביעה המבוקשים כנגד הנתבעים האחרים, במידה ופעלו בניגוד לדין, ובלבד שהאגודה לא תחויב בסעד אופרטיבי כלשהו ו/או ייפגעו זכויותיה".


כזכור, התובעת עותרת לא רק להריסת הבנייה שהוקמה במקרקעין נשוא התביעה (הן במתחם א' והן במתחם ב'), אלא היא עותרת גם כן לפינוי המקרקעין והשבתן לידיה. בנסיבות העניין, ככל והתביעה תתקבל נגד הנתבע, כפי שהסכים מושב חוסן, הרי מן הסתם משמעות הדבר תהיה מתן סעד אופרטיבי גם ביחס אליו, לפיו החזקה במתחם ב' תוחזר לידי התובעת.

מכל מקום, דרישת התובעת להשיב לחזקתה את מתחם ב', המצוי במשבצת מושב חוסן, מעוגנת בסעיף 8(ב) סיפא להסכם המשבצת האחרון האוסר על המושב להעביר את זכויותיו בשטחים הכלולים במשבצת לצד ג' ללא הסכמה ואישור מראש של התובעת (והסוכנות היהודית), וכי "במקרה של הפרת התחייבות זו יהיה רשאי המשכיר לבטל לאלתר חוזה זה ולקבל בחזרה לרשותו ולהחזקתו את אותו חלק מהמשבצת שבקשר אליו נעשתה ההפרה עם כל הבנוי והנטוע עליו...... לעניין סעיף זה אחראית האגודה לפעולות חבריה, ודין הפרה ע"י חבר מחברי האגודה כדין הפרה ע"י האגודה עצמה".

יודגש, כי בהתאם לסעיף 25 להסכם המשבצת, האמור בסעיף 8(ב) לעיל מהווה תנאי יסודי בהסכם.

הנה אם כן, על מושב חוסן להשיב את החזקה במתחם ב' לידי התובעת לא רק מפני שהוא נתן לנתבע הרשאה להשתמש במתחם הנ''ל ללא הסכמת התובעת, אלא גם מאחר והוא לקח על עצמו אחריות להפרת הסכם המשבצת על ידי מי מחבריו, הנתבע במקרה דנן, ולפיכך, משבאתי לכלל מסקנה כי הנתבע פעל בניגוד להסכם המשבצת בהקימו מבנים שלא כדין במתחם ב' ועשה בהם שימוש מסחרי, כל זאת ללא הסכמת התובעת, אזי מן הדין לקבל את התביעה לעניין מתחם ב' גם ביחס למושב חוסן.

30.
בסיכומיו, ביקש הנתבע שככל ותתקבל התביעה נגדו, תינתן לו שהות בת 5 שנים טרם פינוי המקרקעין, וזאת בניסיון למצוא פתרון חלופי.


אין מקום להיעתר לבקשת הנתבע לעיל. הנתבע הקים את המבנים במקרקעין, הן במתחם א' והן במתחם ב' על דעת עצמו, בניגוד לחוק ותוך ביצוע עבירות פליליות בגינן הוגש נגדו כתב אישום. הנתבע נהנה מהתנהלותו העבריינית ומהפרת מערכת ההסכמים עם התובעת במשך עשרות שנים, ואין כל מקום לתת גושפנקא למעשיו אלה במשך 5 שנים נוספות. יחד עם זאת, בהתחשב במהות הסעד המבוקש ומצבו של הנתבע, שכזכור מונה לו אפוטרופוס בדין, תינתן לו שהות של 6 חודשים להריסת המבנים שהקים על המקרקעין, סילוק ידו מהמקום והשבת החזקה במקרקעין לידי התובעת.

31.
דרישת התובעת לחייב את מושב חוסן להרוס על חשבונו את המבנים שהוקמו במקרקעין, אינה מוצדקת ואינה משכנעת בעיני. מושב חוסן לא נטל חלק בהקמת המבנים במקרקעין ולפיכך אין להטיל עליו את הריסתם. הדברים נכונים במיוחד ביחס למבנים שהוקמו במתחם א' המצוי מחוץ לגבולות המשבצת של מושב חוסן, שהרי לגביו אין בין הצדדים כל הסכם שמכוחו מוטלת על המושב החובה לבצע את הריסת המבנים. באשר למתחם ב',
אמנם נכון הוא מצוי בגבול המשבצת של מושב חוסן, אולם, שבתי ועיינתי בהסכמי המשבצת ולא מצאתי בהם עיגון כלשהו לדרישת התובעת בנדון. אדרבא בס"ק 18(ד) להסכם המשבצת התחייבה הסוכנות היהודית, והיא בלבד, לסייע בידי התובעת לקבל סעד משפטי כנגד צד המפר את הוראות ההסכם, לרבות הליכים לסילוק יד ופינוי, אולם אין בהסכם הנ''ל הוראה דומה ביחס למושב חוסן, ללמדך כי לא הייתה כל כוונה של הצדדים לחייבו בפינוי והריסת מבנים לא חוקיים אשר הוקמו בתחום המשבצת.


לאור האמור לעיל, דרישת התובעת בנדון נדחית.

32.
לסיכום, התביעה מתקבלת ובהתאם לכך אני מורה כדלקמן:

א.
נתבעים 1 ו-4 יסלקו את ידם מהמקרקעין הידועים כחלק מחלקה 14 בגוש 19892, חלק מחלקות 8 (לימים חלקה 29), 9 ו-21 בגוש 19893 וחלק מחלקות 2 ו-9 בגוש 19896 שליד מושב חוסן, וזאת כמתואר בתשריט המצורף לכתב התביעה, ואשר מהווה חלק בלתי נפרד מ

פסק דין
זה.

ב.
נתבע 1 יהרוס על חשבונו את כל המבנים אשר הוקמו על המקרקעין , הן במתחם א' והן במתחם ב', וישיב אותן לידי התובעת כשהן פנויות וריקות מכל אדם וחפץ כלשהם.

ג.
נתבעים 1,4 יפעלו כאמור בס"ק א' – ב' לעיל עד ליום 24.4.16, שאם לא כן התובעת תהיה רשאית לבצע את הפינוי וההריסה של המבנים בעצמה.

ד.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע, ולפיו על נתבעים 1 ו-4 להימנע מלהיכנס למקרקעין כמפורט בס"ק לעיל או לעשות בהם כל שימוש, במישרין או בעקיפין. מובהר כי צו המניעה ייכנס לתוקפו החל מיום 24.1.16.

ה.
נתבעים 1 ו-4 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 15,210 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

33.
לבקשת התובעת, ובהעדר התנגדות הנתבעים, ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים וזאת לצורך הגשת תביעה בגין דמי שימוש.


ניתן היום,
ט' חשוון תשע"ו, 22 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 26900-01/10 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' דוד לוי, אריק לוי, דולי לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 22/10/2015)