פסקי דין על דוד רותם | פסקי דין על אשר מייבסקי | פסקי דין על רשות השידור - הטלויזיה הישראלית | פסקי דין על איילה חסון-נשר |

1296/04 א     10/03/2005




א 1296/04 דוד רותם, אשר מייבסקי נ' רשות השידור - הטלויזיה הישראלית, איילה חסון-נשר






בתי המשפט

א 001296/04
בית משפט השלום ירושלים
10/03/2005

בפני
כב' השופט נֹעם סולברג
1. דוד רותם
, עו"ד
2. אשר מייבסקי

בעניין:
התובעים
ע"י ב"כ עו"ד ליאת רותם

-נגד-
1. רשות השידור - הטלויזיה הישראלית

2. איילה חסון-נשר
הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד יוספה מרגולין

עוזרת ראשית לפרקליט מחוז ירושלים
פסק דין
1. תביעה כספית בסך של 100,000 ₪ בשל לשון הרע.
הליך של גישור מחוץ לכּותלי בית המשפט, לא עלה יפה; ניסיון לפּישוּר בתוככי בית המשפט, גם הוא לא צלח; פסק הדין ניתן איפוא, להלן, על-פי שורת הדין. הוכחות לא נשמעו, ובהסכמה, ניגשנו היישר לשלב הסיכומים.

2. עניינה של התביעה בדברים שלהלן, אשר שודרו בתכנית "יומן" בערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית בליל שבת 3.1.03:

"... נתייחס אולי לחברי ועדת הבחירות שעל התנהלותם הפוליטית השבוע אין טעם להוסיף מלים. ראש הממשלה ניסה אתמול לשכנע את חברי הועדה לתמוך במופז. לעומתו בכירים בליכוד שרוצים לראות את מופז מחוץ לרשימה ניהלו אף הם שיחות עם כמה מחברי הועדה וביקשו מהם לדקדק בקוצו של חוק. הגדילו נציגי המפד"ל בועדת הבחירות, רק השבוע בניגוד לעמדתו של השופט חשין תמכו בברוך מרזל איש תנועת 'כך'. לפתע גילו את חשיבות שלטון החוק והצביעו אתמול נגד הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. אדם תמים יכול לחשוב בטעות שהעובדה שהרמטכ"ל לשעבר שאול מופז סרב בסוף שנת 2001 להעלות בדרגה את תא"ל אפי אֵיתם, אולי קשורה לענין. אֵיתם שלא הועלה בדרגה השתחרר מצה"ל, הפך למנהיג המפד"ל ונציגיו כאמור הצביעו אמש נגד מופז...".
הדברים הינם דבריה של הכתבת איילה חסון-נשר
, היא הנתבעת השנייה; נציגי המפד"ל בוועדת הבחירות שעליהם דוּוח בכתבה, הם התובעים.

3. לטענת התובעים, הכתבה כל-כולה הינה "הבל, רעות רוח ופרי דמיון פורה" (סעיף 33 לסיכומים), והם מלינים בעיקר על שניים אלה:

א. א. על ההאשמה ש"לפתע גילו את חשיבות שלטון החוק".
מכך משתמע - לטענת התובע מס' 1 - כי הוא פועל על-פי חוק רק כאשר הדבר מתיישב עם מניעיו; אמירה זו, "כמוה כקביעה כי העו"ד המדובר מועל בתפקידו כאמון על שמירת טוהר המידות וקידום עיקרון שלטון החוק" (סעיף 7 לסיכומי התובעים). הטלת דופי במקצועיותו של התובע מס' 1, בתחום עיסוקו, היא לשון הרע.

ב. ב. על ייחוס - ברמיזה - נקימה ונטירה ברמטכ"ל לשעבר שאול מופז, בשמו של יו"ר המפד"ל אפי אֵיתם, על כך שמופז לא העלה את אֵיתם בדרגה.
התשתית העובדתית שהוצגה בכתבה, היא אומנם אמיתית, "אך כל קשר בינה לבין הצבעת התובעים הינו מקרי בהחלט ופרי דימיון" (סעיף 10 לסיכומי התובעים). התובעים טוענים כי הכתבה "כל כולה טענות משמיצות" (שם), וכי הרושם שיצרה הכּתבת הינו, כי יש בידיעתה עובדות - אותן לא פירסמה - אשר הן מהוות את התשתית העובדתית האמיתית, עליה היא מסתמכת.

4. לטענת הנתבעות, לא היה בכתבה דבר המהווה לשון הרע על התובעים, ואֵלו הן עיקרי נימוקיהן:

א. כמי ששימשו חברי ועדת הבחירות המרכזית, מילאו התובעים תפקיד ציבורי. עליהם להיות ערוכים לקבלת ביקורת, יותר מאשר אדם מן השורה (סעיף 4 לסיכומי הנתבעות).

ב. "אם ייחס הפרסום לתובעים מניעים פוליטיים או סקטוריאליים, הרי שמדובר במניעים לגיטימיים ב'משחק הפוליטי'" (סעיף 17 לסיכומי הנתבעות).
ג. ג. "מדובר בפרשנות/הערכה/השערה של הנתבעת 2, במסגרת דברי פרשנות לגיטימיים באמצעי התקשורת" (סעיף 19 לסיכומי הנתבעות).

ד. שמותיהם של התובעים לא הוזכרו בכתבה, אלא כנציגי המפד"ל, ממילא לא נודעה זהותם. הכתבה עסקה במפד"ל, לא בתובעים.

5. זו לשון סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 [להלן - החוק]:
"לשון הרע היא דבר שפירסומו עלול -
(1) (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד".

6. להלן אדוּן בנימוקי הנתבעות לטענתן כי לא היו בכתבה דברי לשון הרע על התובעים, כסדר הצגתם בסעיף 4 לעיל.

א. צודקות הנתבעות, אומנם, כי יש להביא במניין השיקולים את העובדה כי באיש ציבור עסקינן: "לגבי תביעות דיבה שעניינן אנשי ציבור, מן הנכון שאלו יהיו ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה" [ע"א 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 571].
נכוחים הדברים הללו, אך עצם היותו של אדם איש-ציבור, היא כשלעצמה אינה מצדיקה ביקורת על אודותיו. הגדרת לשון הרע שבסעיף 1 לחוק כנ"ל, יפה לכל אדם, קטון כגדול. זכותו של איש-ציבור לשם טוב, אינה נופלת מזכותו של אחד-העם לשם טוב. [הנפקות באה לידי ביטוי בהוראות החוק האחרות, ובכללן ההגנות שנקבעו בו, כדברי כב' השופטת ד' ביניש בע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון ואח', פ"ד נו (2) 607, 623 - 624]. על חברי ועדת הבחירות להיות נכונים לספיגת ביקורת, מקום בו יש הצדקה לביקורת. אין כל הצדקה לביקורת, כשזו מיוסדת על נתונים שהינם פרי-דמיון.
ב. אמת, ב'משחק הפוליטי' עשויים להיתפס כלגיטימיים שיקולים רבים ומגוונים, גם כאלה שאינם ממש ענייניים. אכן, בפוליטיקה מקובלת גם נקמנות. לא על נקלה יסווג בית המשפט ייחוס של 'נקמנות-פוליטית' למאן דהוא, כלשון הרע.
טוענות הנתבעות בסיכומיהן (סעיף 17), כי "שיקול כגון יחסו של מועמד פלוני בבחירות לכנסת - במסגרת תפקידו הקודם - לקצין שהיה כפוף לו, והמשתייך לסקטור הדתי-לאומי, על רקע השתייכותו זו ואי קידומו של אותו כפוף, עשוי להיתפס כשיקול לגיטימי, מקובל וסביר, במסגרת אותו 'משחק פוליטי'".
האומנם? הרי הכּתבת היא זו ששידרה קבל עם ועדה בתכנית "יומן" על אודות "חברי ועדת הבחירות שעל התנהלותם הפוליטית אין טעם להוסיף מילים" - משמע שחרגו מגבולות ה'משחק הפוליטי' הלגיטימי - ולא כל שכן "נציגי המפד"ל בוועדת הבחירות" אשר לדברי הכּתבת "הגדילו לעשות" [נראה שהמילה "לעשות" נשמטה מן התמליל - נ' ס'].
אילו הציגה הכתבת בכתבתה את השיקול ששקלו התובעים כדרך שהוצג בסיכומים כמצוטט לעיל, ניחא. אך אין להפוך את היוצרות. אין הצדקה להציג את השיקול ששקלו התובעים באורח שלילי בכתבה, ובאור לגיטימי בסיכומים, אך ורק לצורך ההגנה במשפט.
כשלעצמי, דומני, כי אותו מניע, שיקול זר ומנוכּר שיוחס לתובעים, נתפש בעיני צופי ומאזיני התוכנית "יומן", כבלתי-לגיטימי, כחורג מ'גבולות-הגיזרה' של שדה המשחק הפוליטי, הגם שהשדה רחב-מימדים.

ג. אין עוררין על כך שדברי פרשנות והערכה בתקשורת, הינם לגיטימיים; אדרבא, הם מוכרחים. יסודות המשטר הדמוקרטי ועיקרון חופש הביטוי, מחייבים זאת. אך אין לאפשר מצב דברים שבו כותרת "פרשנות" תשמש מחסה ללשון הרע, ומיסתור מפני תביעה, כשמדובר בדברים פוגעים התלושים מן המציאות.
טוענות הנתבעות בצדק, כי מוסד הפרשנות הפוליטית, "הבוחן, בין השאר, גם את האינטרסים שעל פיהם פועלים אנשי ציבור ומניעיהם - הוא מאושיות חופש הביטוי העיתונאי" (סעיף 4 לסיכומים).
אך טענתן שלמעלה מזוֹ, מרחיקת-לכת עד מאוד: "קבלת עמדת התובעים במקרה זה, עלולה לאיין את מוסד הפרשנות הפוליטית באמצעי התקשורת" (שם).
דעתי-שלי שונה בתכלית. דומני כי שלילת עמדת הנתבעות עשוייה לחזק את מוסד הפרשנות הפוליטית. אבאר את גישתי.
מוטב לשוחרי טובתה של הפרשנות הפוליטית, לדקדק בתחוּלתה ובהיקף התפרסותה. העמסת הפרשנות הפוליטית בכל מלל ובכל הגיג, לא תיטיב עימה. פרשנות פוליטית ראוייה לשמה, איננה ספקולציה סתמית התלוייה על בלימה, ולא גיבוב של עובדות בלי זיקה עניינית. ודוק: גם על השערה ספקולטיבית חל עיקרון חופש הביטוי. אך לא הרי זו כהרי זו, וטישטוש התחומין הוא בעוכרי זכות הציבור לדעת. האדרת ערכּה של השערה ספקולטיבית, בהכרח גורעת מכּוחה של הפרשנות הפוליטית.
באנלוגיה משדה-הקרב: עדיף ריכוז מאמץ בגיזרה מסויימת לשם תקיפה ממוקדת, על-פני מאמץ כולל לכל רוחב החזית, שאז עוצמתו של הכוח מידלדלת. בדומה, עוצמתה של הפרשנות הפוליטית, תיגבר אם תיפָּטֵר מסרח-עודף מכביד ומיותר בדמותן של השערות ספקולטיביות.
הפרשנות הפוליטית תוכל לשגשג כשתהא מושתתת על עובדות נכונות וענייניות. או אז יפיק ממנה הציבור תועלת, ולא כשיסיחו את דעתו בהשערות סתמיות ובדברי-רכיל על פוליטיקאים.

בכל מקרה, יש להציג השערה ספקולטיבית ככזו, ולא להתיימר לעשותהּ לפרשנות פוליטית. גם הערכה היא כמובן לגיטימית, גם תחזית, וכיוצא באלה. אך יש להציגן כהווייתן. אילו הוצגו דברי-הכתבה על אודות 'פעולת-נקם' של נציגי המפד"ל בשאול מופז אשר סירב שנים אחדות לפני כן להעלות בדרגה את מי שהפך בינתיים למנהיג המפד"ל, כקוריוז, כהשערה, ניחא; אך לא כך נהגה הכתבת. זו לא שידרה את אשר שידרה, כדבר מסוּפּק, אלא בנימה בּוטחת, כממתיקת-סוד, כמי שבאמתחתה כביכול מידע עובדתי וראיות לביסוס דבריה, תוך עירבוב של עובדות ודעות מבלי שהצופה יכל להבדיל בין אֵלו לאֵלו, ומבלי שנעשה בירור מקדים עם התובעים. אין בכתבה נימה סַפְקנִית, אלא פַּסְקנִית. ניסוח הדברים אינו מותיר לצופה מקום לגבש דעה עצמאית ושונה מזוֹ המוצגת בכתבה. הכתבה ממריצה את הצופים לסמוך את ידיהם על שיפוטה של הכתבת, בלא ביקורת עצמית.

נמצא, כי יותר מאשר פרשנות פוליטית, הייתה הכתבה השערה ספקולטיבית; כך או כך, על-פי תוכנה, על-פי המסר שבה ובאופן הצגתו, יש משום לשון הרע.

במאמר מוסגר אעיר, כי גם הצגתם של נציגי המפד"ל בכתבה באור שלילי, בכך שהצביעו בניגוד לעמדתו של כב' השופט חשין, אינה הוגנת. זכות הציבור לדעת, כי חברי וועדת הבחירות המרכזית, אינם מחוייבים להצביע כפי שמצביע יו"ר הוועדה, וכי בעשותם כן, הם אינם חוטאים לשלטון החוק. חוששני כי הצופים בכתבה עלולים היו לטעות בדבר זה. אדרבא, בדיעבד הסתבר, כי הצבעתם של התובעים בעניינו של ברוך מרזל, לא הייתה 'בלתי-נכונה', הגם שהייתה בניגוד להצבעתו של יו"ר וועדת הבחירות המרכזית. בית המשפט העליון לא ראה עילה להתערב בהחלטת וועדת הבחירות המרכזית אשר דחתה את הבקשה למנוע את השתתפותו של ברוך מרזל בבחירות [ע"ב 83/03 ,55 ,50 היועץ המשפטי לממשלה נ' ברוך מרזל ואח', פ"ד נז(4) 1].

ד. אמת, שמותיהם של התובעים לא נזכרו כלל בכתבה, והדעת נותנת כי רוּבּא דרוּבּא מכלל הצופים לא ידעו כלל כי בה"ה רותם ומייבסקי עסקינן. נאמנים עליי גם דבריה של הכתבת (תשובה מספר 1 בתצהיר התשובות לשאלון) שאף היא לא ידעה בשעתו מיהם נציגי המפד"ל בוועדת הבחירות המרכזית. אלא שעל-פי סעיף 7 לחוק, "פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית" [ההדגשה שלי - נ' ס']. דיינו, איפוא, לצורך גיבוש העוולה, באותם אנשים - גם אם מעטים - שלמשמע דברי הכתבה ידעו כי מדובר בה"ה רותם ומייבסקי.
זאת להזכיר, כי עוד מקדמת דנא, לשון הרע משתמעת, לשון הרע היא, וכדברי החפץ חיים: "איסור סיפור לשון הרע הוא אפילו אם אינו מבאר בעת הסיפור את האיש שהוא מדבר עליו, רק הוא מספר סתם, ומתוך עניין הסיפור נשמע לשומע על איזה איש כיוון המספר הזה, בכלל לשון הרע הוא..." [הלכות לשון הרע ג, ד].

אלא שרווח והצלה עמדו להן, לנתבעות, ממקום אחר.
התובעים שימשו בתפקידם, כאמור, כנציגי המפד"ל, וכמצוות סעיף 16 (א) לחוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה [נוסח משולב], התשכ"ט - 1969 [להלן - חוק הבחירות]: "חברי הועדה המרכזית יהיו נציגי הסיעות של הכנסת" [ההדגשה שלי - נ' ס'].
לא על ה"ה דוד רותם
ואשר מייבסקי
פורסמו דברי לשון הרע, אלא על נציגי המפד"ל. על-פי סעיף 22 לחוק הבחירות, גם רשאית כל סיעה "להחליף את נציגיה בועדה המרכזית".
על-פי המפד"ל מוּנוּ התובעים לתפקידם ועל-פי המפד"ל ניתן היה להחליפם; בפעולתם בוועדה, ובהצבעתם, יִיצגו התובעים את המפד"ל; התובעים לא פעלו באופן אישי, אלא כשלוחים של המפד"ל; כך, דומני, הוצגו בכתבה, וכך לעניות דעתי נתפסו בתודעתם של הצופים, קרי, כמי שביצעו את שליחותם בנאמנות לשולחתם. אין מדובר בעניין אישי, אלא בעניין פוליטי - 'מפד"לי'; אלמלא היו אלה התובעים, היו אלה חליפיהם וחליפי-חליפיהם, כולם מפד"לניקים, עושי-דברו של מנהיגם אפי אֵיתם, לבוא חשבון עם שאול מופז על כך שלא העלה את אֵיתם בדרגה. זו התמונה המצטיירת מן הכתבה, בעיני-רוחם של צופי התוכנית "יומן". הללו אינם מדקדקים באישיות המשפטית הנפרדת ובהבחנה בין שולח לבין שלוח. לגבי דידם, באין איזכור שמם של הנציגים, ולפי טיבו של הנושא הפוליטי, הנקמני, העומד על הפרק, הנציג והסיעה חד הם לצורך העניין הנדון.

7. במאמר מוסגר אציין כי ב"כ התובעים טוענת על "שינוי חזית מובהק" שעשו הנתבעות "כאשר לפתע, מפנות את לשה"ר... כלפי סיעת המפד"ל להבדיל מנציגי סיעת המפד"ל" (סעיף 2 לנימוקי הבקשה להשיב לסיכומי הנתבעות). לדבריה (שם), טענה זו נטענה לראשונה בתצהיר התשובות לשאלון ובסיכומים, ואין לה כל זכר בכתב ההגנה.
אין זה מדויק: (א) זכר לטענה, אם לא למעלה מכך, יש בסעיפים 2 ו-3 לכתב ההגנה; (ב) אם נטענה הטענה לראשונה בתצהיר התשובות לשאלון - כטענת ב"כ התובעים - לא היה מקום להמתין ולהתנגד לשינוי חזית, רק לאחר הסיכומים; (ג) ההתנגדות באה, כאמור, לאחר הגשת סיכומי הנתבעות, בשעה שהתובעים עצמם, בסיכומיהם (סעיפים 13- 15), אשר קדמו לסיכומי הנתבעות, נדרשו במפורש אל הטענה האמורה, בין היתר, באומרם: "הטענות בכתבה מופנות אל 'נציגי המפד"ל' (ולא אל המפד"ל כמפלגה)".
אף-על-פי-כן, ולמען הזהירות, החלטתי לאפשר לתובעים להגיש תשובה לסיכומי הנתבעות. בתשובתם, לא טענו התובעים לגוף העניין, אלא רק במישור הדיוני, ובניגוד למה שטענו בבקשתם הנ"ל. לדבריהם בתשובה, עלתה הטענה על ייחוס הלשון הרע כלפי המפד"ל, להבדיל מנציגיה, לראשונה בקדם-המשפט, תוך כדי נסיון של בית המשפט לגשר בין הצדדים.
שינוי הגירסה, מחזק את שלושת הנימוקים הנ"ל לדחיית הטענה בדבר 'שינוי חזית'.
ראוי לציין עוד, כי פרשנותו של פירסום על-פי דיני לשון הרע, נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, ולפיכך בדרך כלל גם אין להביא ראיות להוכחת משמעות הפירסום; זו מסוּרה לשיקול דעתו של בית המשפט [א' שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (תשנ"ז -1997) 119, והאסמכתאות הנזכרות שם].
8. כאמור, דברי הכתבה אינם אלא השערה ספקולטיבית תלושה מן המציאות, והיא עולה כדי לשון הרע. אך אין בה חריגה אל מעבר לביקורת נקודתית על אופן מילוי תפקיד נציגי המפד"ל בוועדת הבחירות; הדברים מצומצמים אך ורק לכך, והעיקר - עניינם בנציגי המפד"ל; ככאלה, ולא באופן אישי.

9. הפועל היוצא מן האמור הוא, כי ככל שנגרמה פגיעה בעטייה של הכתבה, או עלולה הייתה להיגרם, הרי שמדובר בפגיעה במפד"ל; לא בתובעים.
למפד"ל, כתאגיד, קמה עילת תביעה. אך התביעה לא הוגשה מטעם המפד"ל, אלא על-ידי התובעים. לתובעים אין עילת תביעה על-פי חוק איסור לשון הרע.

10. מחמת כן, דינה של התביעה להידחות; וכך אני פוסק.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט באדר א' תשס"ה (10 במרץ 2005), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

נֹעם סולברג
, שופט
עינת








א בית משפט שלום 1296/04 דוד רותם, אשר מייבסקי נ' רשות השידור - הטלויזיה הישראלית, איילה חסון-נשר (פורסם ב-ֽ 10/03/2005)