פסקי דין על צבי פרל | פסקי דין על גליה מאור | פסקי דין על יוסף הורביץ | פסקי דין על עודד ארז ואח' |

33726-12/09 תנג     01/11/2015




תנג 33726-12/09 צבי פרל נ' גליה מאור, יוסף הורביץ, עודד ארז ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 33726-12-09 פרל ואח'
נ' מאור ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רות רונן


המבקש:

צבי פרל
ע"י ב"כ עוה"ד אורלנסקי ואייזנברג


נגד


המשיבים:

1.גליה מאור

2.יוסף הורביץ

3.עודד ארז

4.ברוך בהט

5.מאיר דביר

6.דב מישור

7.מאיר גבאי

8.רננה גוטמן

9.עמיר מקוב

10.יצחק רהב

11.רנה רות שעשוע חסון

12.בנק לאומי לישראל בע"מ יהודה הלוי 24, תל אביב

המשיבים ע"י ב"כ עוה"ד יואלי ופיינברג


היועץ המשפטי לממשלה


ע"י ב"כ עוה"ד ויינבאום וכהן


פסק דין

1.
המבקש הגיש ביום 27.;1.1009 נגד המשיבים בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת בשמו של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), וזאת כנגד מנכ"ל הבנק, חברי ועדת הביקורת של דירקטוריון הבנק בתקופה הרלוונטית לעובדות נושא הבקשה ויו"ר ועדת הביקורת.

2.
בקצירת האומר יצוין כי המבקש עתר בבקשה לחייב את המשיבים להשיב לבנק סכום של למעלה מ-22 מיליון ₪ בגין נזקים שהמשיבים גרמו לטענתו לבנק, עקב התנהלותו של מי שהיה עובד הבנק – מר מיקי פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי בריטניה. המבקש טען בבקשת האישור כי הוא הביא לידיעת המשיבים את המידע ביחס להתנהלותו של מר פרידמן, אך ועדת הביקורת ביצעה בדיקה לקויה, שטחית ומגמתית שהסתיימה מבלי לנקוט בכל צעד נגד מר פרידמן.

לכן, הכין המבקש -
כך לטענתו – מסמך ערר מקיף של 100 עמודים, בו הוא התייחס למסקנות ועדת הביקורת ולהשגותיו עליהן. מסמך זה הועבר לעיון ועדת הביקורת, והיא דחתה את הערר על הסף.

3.
בבקשת האישור ציין המבקש כי הגורמים בבנק לא זו בלבד שלא עצרו את ההתנהלות הקלוקלת של מר פרידמן, אלא שהם קידמו אותו לתפקיד בכיר יותר, שאיפשר לו מרחב תמרון גדול יותר.

4.
בגין מעשיו של מר פרידמן הוגש נגד מר פרידמן כתב אישום אשר התברר בבית המשפט במסגרת ת"פ 4123/09. כן הגיש הבנק נגד פרידמן תביעה אזרחית על סכום של כ-23 מיליון ש"ח (ת"א 2258/08).

5.
בישיבת יום 23.1.11 שהתקיימה בבקשה לאישור תביעה נגזרת בפני
כב' השופט בנימיני, נקבע כי הצדדים ימתינו עם בירור בקשת האישור עד למתן

פסק דין
בהליך הפלילי שהוגש נגד פרידמן. זאת לאור ההנחה כי לקביעות בהליך הפלילי עשויה להיות השלכה על הליך בקשת האישור. יוער כי לאחר שכב' השופט בנימיני פרש לגמלאות, עבר הטיפול בבקשה לכב' השופטת ברון, ממנה לכב' השופט רחמים כהן, ורק לאחרונה עבר הטיפול בתיק לדיון לפני.

6.
כפי שיפורט להלן, ביום 22.7.14 ניתנה הכרעת הדין במשפט הפלילי, מכוחה הורשע מר פרידמן בכל העבירות שיוחסו לו. ההליך האזרחי שהגיש הבנק נגד מר פרידמן הוקפא עד לתום ההליכים התביעה הפלילית.

7.
במקביל להגשת הבקשה דנן, הגיש המבקש נגד הבנק תביעה כספית לבית הדין לעבודה (בד"ע 11367/09). בהליך זה טען המבקש כי יש לבטל את הסכם הפרישה עליו הוא חתם עם הבנק שנים קודם לכן, או לחלופין לבטל את סעיפי הוויתור בהסכם זה. זאת משום שלטענת המבקש הוא חתם על ההסכם לאור התנכלויות שהוא ספג בגין פעולותיו בקשר עם התנהלותו של מר פרידמן, ולאור שינוי הנסיבות עקב הגשת כתב האישום נגד מר פרידמן. הוא דרש כי הבנק ישיב אותו לעבודה ויפצה אותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב פרישתו המוקדמת מהבנק.

בית הדין האזורי לעבודה דחה ביום 19.1.13 את תביעתו של המבקש, וביום 21.11.13 הגיש המבקש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי.

מעבר לכך, הגיש המבקש תביעה בבית משפט השלום בתל אביב נגד הגב' זנדהאוז, שכיהנה במועד הרלוונטי לתביעה כיועצת המשפטית הראשית של הבנק (ת.א. 4059108-10). בתביעה זו טען המבקש כי לפרסום לשון הרע נגדו במסגרת הודעת דוא"ל ששלחה גב' זנגברג לעובדי הבנק.

8.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בהליך הנוכחי ביום 18.11.2014, הודיע ב"כ המבקש כי הוא שוקל להרחיב את בקשת האישור שהוא הגיש, ולכלול בה שתי פרשיות נוספות. לאור דבריו, התיר בית המשפט למבקש להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור עד יום 1.3.2015.

9.
לאחר ישיבת קדם המשפט הזו, פנו הצדדים – המבקש והבנק – להליך גישור בפני
כב' שופט בית המשפט העליון (בדימ') השופט זמיר, וזאת – כעולה מבקשת ההסתלקות "במסגרת ההליך המתנהל בין הצדדים בבית הדין לעבודה במקביל להליך הבקשה לאישור תובענה נגזרת" (ר' ס' 17 לבקשת ההסתלקות). בהליך הגישור יוצג הבנק על ידי מי שייצג אותו בהליכים בבית הדין לעבודה.

10.
ביום 14.6.2015 נחתם בין הצדדים מסמך עקרונות להסכם הגישור. המבקש הודיע למגשר כי הוא השתכנע כי אין זה מן הראוי להמשיך ולנהל את הליך הבקשה לאישור, ואין זה נכון להגיש בקשות נוספות לאישור תביעה נגזרת.

במסגרת הליך הגישור סוכם, בחלק המתייחס לתביעת המבקש בבית הדין לעבודה ולתביעת לשון הרע שהוא הגיש, כי הבנק ישלם לו פיצוי בסכום שיקבע המגשר, בגבולות שנקבעו בהסכם הגישור. פיצוי כזה אכן נפסק על ידי המגשר. זאת משום שהבנק הכיר בדיעבד בכך שלמבקש נגרם עוול וסבל אישי שיש לתקנו באמצעות פיצוי המבקש בגין עוגמת הנפש, ההפסדים והנזקים שנגרמו לו בעקבות פרישתו המוקדמת מהבנק.

11.
ביום 23.7.2015 הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית – בקשה בהסכמה להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כתובענה נגזרת כנגד המשיבים. בבקשה פירט המבקש את הרקע העובדתי שקדם לה – כפי שהוא פורט לעיל.

12.
במסגרת בקשת ההסתלקות, פירט המבקש את הטעמים בשלהם הוא הגיע למסקנה לפיה יהיה נכון כי הוא יסתלק מהליך התביעה הנגזרת. הוא ציין בין היתר כי ניתן לראות את התנהלות המשיבים נושא המשרה ועובדי הבנק בכל הנוגע ל"פרשת פרידמן" בזמן אמת ככזו שהיתה סבירה "בין היתר משום שהיא התבססה על יעוץ משפטי הן מיועצים פנימיים והן מיועצים חיצוניים, ולא עקב ניגוד עניינים, רשלנות, או זדון... אף כי בדיעבד התברר כי פרידמן ביצע מעשים פליליים ואף הורשע בבית המשפט בגין חלק ממעשיו, הרי שבזמן אמת לא הצטברו די נתונים המקימים תשתית מספקת לנקיטת אמצעים כנגד פרידמן ועל כן פעלו בעניינו באופן סביר בהתאם לייעוץ שקבלו" (ר' ס' 20(א) לבקשת ההסתלקות).

13.
בבקשת ההסתלקות ציין המבקש כי הוא הגיע למסקנה כי ניהול ההליכים בתביעה הנגזרת עלול לפגוע ללא תקנה גם בטובת הבנק, באופן שיעלה לאין שיעור על היתרון שעשוי לצמוח לבנק מניהול התביעה. זאת בין היתר -
משום שטובת הבנק היא לא להרתיע מנהלים מקבלת החלטות עסקיות שאינן נגועות בניגוד עניינים;
משום שההנהלה הנוכחית של הבנק נוקטת בצעדים שתכליתם לעודד עובדים להתריע על חשדות לריגה מנורמות ונהלים, כדי למנוע הישנות מקרים כמו זה של פרידמן;
משום שהבנק פועל להשבת נזקיו מפרידמן במסגרת הליך אזרחי;
משום שניהול ההליך של תביעה נגזרת כרוך בהוצאות משמעותיות (ובכלל זה תשלום אגרה);
ומשום שלמשיבים שכבר אינם מכהנים כנושאי משרה בבנק יש כתבי פטור ושיפוי מהבנק בגין תביעות שיוגשו נגדם.

לאור כל אלה, המבקש הגיע למסקנה במסגרת הליך הגישור כי אין זה נכון מבחינת טובת הבנק, לנהל את ההליך.

14.
עוד עתר המבקש במסגרת בקשת ההסתלקות, כי בית המשפט יימנע מלהורות על פרסום פרטי הבקשה. לטענתו, פרסום כזה אינו הכרחי במקרה של בקשת הסתלקות, ובמקרה דנו הוא אינו נחוץ, וזאת בין היתר לאור השלב בהליך במסגרתו מוגשת בקשת ההסתלקות – בטרם אושרה בקשת האישור.

עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביחס לבקשת ההסתלקות
15.
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגיב לבקשת ההסתלקות. הוא טען כי ישנו במקרה דנן עירוב בין ההליך הפרטי שהמבקש ניהל נגד הבנק בבית הדין לעבודה, לבין ההליך ה"ציבורי" נושא בקשת האישור. עירוב זה מחייב בדיקה הדוקה יותר של ההסתלקות ונסיבותיה, מאשר במקרה רגיל בו למבקש ההסתלקות אין "אינטרס עודף". מאחר שהמבקש עתיד ליהנות מסיום ההליכים שלו מול הבנק ולקבל פיצוי בסכום מהותי של כ-3 מיליון ₪, יש חשש ל"זליגה" בין שני סוגי ההליכים המסתיימים בד בבד.

16.
האינטרסים שיש לבחון אותם במסגרת ההסכם הכולל בין המבקש לבין הבנק – כך טוען ב"כ היועה"מ,
אינם רק האינטרסים הפרטיים של המבקש, אלא גם האינטרסים שהוא בקש לייצג במסגרת ההליך הנגזר, האינטרסים של הבנק. כריכה של הסכם פשרה בהליך אישי של תובע יחד עם הליך נגזר או קבוצתי, עלולה לעלות כדי חוסר תום-לב של התובע הנגזר. היא מעוררת חשש של ניגוד עניינים של התובע הנגזר, כאשר מלכתחילה ביקש התובע הנגזר לקבל לידיו את סמכויותיו של דירקטוריון החברה
לאור טענות שלו לפיהן הדירקטוריון היה מצוי במצב של ניגוד עניינים.

17.
ב"כ היועץ המשפטי ציין כי מאחר שבחינה של ההליכים האישיים של המבקש על ידי בית-המשפט הדן בהליך דנן איננה מעשית, הפתרון הנכון היה כי המבקש יתפשר עם הבנק בטרם גיבוש הליך הפשרה וההסתלקות בתביעה הנגזרת. ב"כ היועה"מ ציין את הפער בין טענות המבקש בבקשת האישור ביחס לסיכויי התביעה, לבין טענותיו במסגרת בקשת ההסתלקות, כאשר במסגרת בקשת ההסתלקות – המבקש מקבל למעשה את כל טענות הבנק ומשלים איתן.

18.
עוד צוין כי בסעיף 4.3 למסמך העקרונות נושא הסכם הגישור, ישנה "כריכה" של ההליכים האישיים של המבקש בהליך נושא בקשת האישור, וזאת במקרה שהמבקש יחזור בו מהסדר ההסתלקות או שהסדר ההסתלקות לא יאושר. במקרה כזה הוסכם כי לבנק עומדת אפשרות לבטל את הסכם הגישור ואת הפיצוי שהמבקש זכאי לו מכוחו.

19.
ב"כ היועה"מ ציין כי כדי לנטרל את הקשיים שנגרמו כתוצאה מהסיטואציה שתוארה לעיל, הוא מציע כי ההליך הקבוצתי לא "יידחה" אלא "יימחק", באופן שיאפשר בעתיד את הגשתו, וכי ייקבע שאין במחיקה כדי ליצור מעשה בית דין; כן יש מקום שבית-המשפט ישקול את האפשרות לקבוע הוראות במסגרתן תוארך תקופת ההתיישנות ביחס לעילת התביעה בתביעה הנגזרת. עוד בקש ב"כ היועה"מ
לשקול את האפשרות למצוא תובע נגזר אחר כדי להמשיך את ההליך, וכן להורות על פרסום הודעת ההסתלקות (חרף בקשת הצדדים שלא לעשות כן). מעבר לכל אלה, העלה ב"כ היועה"מ טענות גם ביחס לשכר הטרחה של ב"כ התובע שנקבע במסגרת הליך הגישור, כאשר על פי הטענה מדובר בהסכמה חריגה ובלתי מקובלת.

תגובות הצדדים להליך לעמדת היועת המשפטי לממשלה
20.
הן המבקש והן המשיבים הגיבו לעמדתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה.

עמדת המבקש
21.
המבקש טען בתגובתו כי הוא נאלץ לפרוש מהבנק בגיל 54 לאחר 33 שנות עבודה במקום שהפך ביתו השני, וזאת לאור העובדה שהוא הגיש את התלונה למנכ"לית הבנק נגד הממונים עליו ובקש את התערבותה. המבקש היום בן 67, והוא כמעט לא עבד במשך תקופה של 13 שנים. הוא סבור שאין מקום לדרוש ממנו – לאור כל מה שעבר – להוכיח את טוהר בקשת ההסתלקות שלו. המבקש הוא איש עקרונות ולוחם צדק, אולם הוא הגיע למסקנה לפיה לעת הזאת יש מקום לקבל את ההסדר. זאת, לאור חילופי גברי בעמדת היועץ המשפטי של הבנק, ופעולות נמרצות מצד הבנק למגר את השחיתות ולעודד עובדים לדווח על כל חשש לעבירה על הנהלים ולשחיתות.

22.
המבקש טען כי הכרעת הדין נגד פרידמן כוללת גם התייחסות להתנהלותו של הבנק והעדר המודעות שלו למעשיו של פרידמן.

23.
המבקש ציין עוד כי במהלך השנים שחלפו מאז הוגשה בקשת האישור, חש המבקש כי רוח חדשה החלה לנשוב בבנק, ולאחר הכרעת הדין של פרידמן הבנק ניאות לבוא עם המבקש בדברים. הצדדים פנו למגשר ברמה הגבוהה ביותר – כב' השופט העליון בדימוס יצחק זמיר, וזה הביא אותם לאחר הליך ארוך וממושך להסכמה.

המגשר התווה את עקרונות הגישור, וקבע כי הליך התביעה הנגזרת אינו בר פיצוי, והפיצוי שניתן למבקש הוא רק בגין העוול וההפסד האישי שנגרמו לו עקב פרישתו המוקדמת מהעבודה. היה ברור שהמבקש לא יוכל כבר לשוב לעבודתו בבנק. הפיצוי שנפסק למבקש משקף – כך הוא טוען – רק חלק קטן מההפסדים שנגרמו לו עקב פרישתו המוקדמת מהבנק. הצדדים חתמו על מסמך העקרונות, והם הסמיכו את המגשר לפסוק למבקש פיצויים סופיים ושכר-טרחה בבית-הדין לעבודה. המגשר קבע – מכוח הסמכת הצדדים – את סכום הפיצוי, ולאחר מכן ולאור ההסכם בין הצדדים הגיש המבקש את בקשת ההסתלקות דנן.

24.
המבקש טען כי הוא שינה את עמדתו ביחס לבקשת האישור כתוצאה משני גורמים – הכרעת הדין בעניינו של פרידמן, ושינוי פרסונלי בהנהלת הבנק אשר הביא להבנתו לשינוי מדיניות ביחס לעניינים הנוגעים גם לתביעה הנגזרת.

הוא הוסיף כי במסגרת הכרעת הדין נקבעו קביעות ביחס למעורבות הבנק. פרידמן טען כטענת הגנה בהליך הפלילי כי מנהליו בבנק ידעו היטב את אורח עבודתו ואת האופן בו הוא מאשר הלוואות. ואולם, במסגרת פסק הדין הפלילי דחה בית המשפט את הטענות הללו, וקבע כי הבנק לא היה מודע כלל למעשיו של מר פרידמן. נקבע כי פרידמן הונה למעשה את מעסיקיו והפר את אמונם.

25.
אף שלכאורה היה המבקש יכול לנסות להתמודד עם קביעות אלה במסגרת ההליך של בקשת האישור, הוא סבור כי המכשול שניצב בפני
ו היום הוא גבוה יותר. שינוי נסיבות נוסף מתייחס כאמור לחילופי ההנהלה של הבנק, כאשר ההנהלה החדשה שינתה דרכיה והיא פועלת באופן המעודד חשיפת שחיתויות.

26.
המבקש חזר וטען כי הפיצוי שנפסק לזכותו על ידי המגשר הוא נמוך באופן משמעותי מהנזקים שקרו לו. סכום הפיצוי אותו הוא תבע היה גבוה פי שלושה כמעט מהסכום שנפסק לזכותו. לגישתו, כתוצאה ממכלול האירועים הוא קבל סכום פנסיה הנמוך באופן משמעותי ממשכורתו הפוטנציאלית לו הוא היה ממשיך לעבוד בבנק. כלומר, מבחינת המבקש הוא נאלץ לוותר ויתור משמעותי על חלק נכבד מנזקיו לצורכי פשרה.

27.
המבקש סבור כי היו לו סיכויים לא מבוטלים בערעור שהוא הגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שדחה את תביעתו, לאור הסדרים דיונים וראייתים חריגים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי.

28.
המבקש דחה את הטענה ביחס ל"זליגה" בין ההליכים. הוא טען כי הבנק הגיע למסקנה צודקת וראויה כי העוול שנגרם לו ראוי לפיצוי, גם אם נמוך משמעותית מזה שהוא היה מקבל לו היתה תביעתו מתקבלת. יש להוסיף לכך את אישיותו ואת מעמדו רם המעלה של המגשר. אין פסול בכך שהצדדים הגיעו להסכמה כוללת בשני הסכסוכים. שני הצדדים בקשו להותיר את פרשת פרידמן מאחוריהם, כאשר גם מבחינת הבנק פרשה זו היא "פצע," משום שאין זה טריוויאלי שמנהל כה בכיר ייתפס בקלקלתו, והאמון שנסדק כתוצאה מכך הוא קשה לתיקון.

29.
בישיבת יום 1.11.2015, הוסיף ב"כ המבקש וטען כי האינטרס של המבקש הוא לשים את הפרשה דנן מאחוריו. הוא אינו מעוניין באפשרות שתובע חלופי ינסה להגיש בקשה דומה לבקשתו, תובע שעשוי לבקש להעיד את המבקש במסגרת ההליך שהוא ינהל. תוצאה כזו תביא לכך שהמבקש יחזור לעסוק בנושא שהוא מבקש לסיים ושהצליח לסיימו בקושי רב. עוד נטען כי יש חשש שתובע חלופי כזה יכול להיות מר פרידמן עצמו או מי מטעמו, כאשר לא יעלה על הדעת שהמבקש יסייע בעקיפין למר פרידמן, שהרס את חייו.

עמדת המשיבים
30.
כאמור, גם המשיבים הגיבו לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. הם טענו כי במסגרת הסכם הגישור, התחייב המבקש להגיש בקשות לדחיית התביעה הכספית ותביעת הדיבה שהוא הגיש, וכן לבקש להסתלק מבקשת האישור דנן. הובהר בהסדר הגישור כי בהליך בקשת האישור (כמו גם ביתר ההליכים) אין עילה לביצוע תשלום כלשהו על ידי גורם כלשהו (ס' 3.2 ו-4.3 להסכם הגישור). הפיצוי ושכר הטרחה שקבלו המבקש ובא כוחו מתייחסים אם כן לתביעה הכספית של המבקש בבית הדין לעבודה, ולא לבקשה לאישור תביעה נגזרת דנן.

31.
המשיבים טענו כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל. כדי לבחון את הבקשה על בית המשפט לבחון מגוון של שיקולים ובכלל זה סיכויי ההצלחה של בקשת האישור, הסיכוי להיפרע, עלות ההתדיינות, והשלכות אחרות.

32.
במקרה דנן, כך נטען, השיקול המרכזי הוא סיכויי התביעה הנגזרת אם יאושר לנהלה. המשיבים טענו כי הכרעת הדין בפרשת פרידמן סתמה את הגולל על טענות המבקש. בית המשפט בהליך הפלילי (כב' השופטת אמסטרדם) ייחס לטענות ההגנה של פרידמן (הזהות לטענות התביעה של המבקש בהליך דנן) הסתברות כה קלושה, עד שלא היה בהן די אף לצורך הקמת ספק סביר לזכות פרידמן בהליך הפלילי. מכאן כי אין סיכוי שטענות אלה יתקבלו בהליך דנן.

33.
פרידמן הגיש ערעור על הכרעת הדין. הערעור טרם נדון אולם בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין (שנדחתה) קבע בית המשפט העליון כי "סיכויי ערעורו של המבקש להתקבל אינם מן המשופרים" (ע"פ 7891/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, 18.2.2015).

34.
עוד נטען כי הבנק העניק למשיבים פטור מאחריות והתחייבות לשיפוי. לכן, גם לו היה נקבע כי המשיבים התרשלו, לא היה טעם – לאור קיומו של הסדר הפטור והשיפוי – באישור התביעה כנגזרת. עוד צוין כי דירקטוריון הבנק החליט בשנת 2009 לדחות את דרישת המבקש להגיש תביעה נגזרת נגד המשיבים, והמבקש היה נדרש להוכיח – לו היתה בקשה נדונה לגופה – כי נפל פגם בהחלטה זו.

35.
הבנק הוסיף וטען כי סילוק התביעה הנגזרת משרת את טובת החברה קרי את האינטרסים של הבנק. כך, סיכויי ההליך הנגזר הם קלושים ביותר, ואי מיצוי
ההליך בפן הכלכלי ובהיבטים של מניעת פגיעה תדמיתית בבנק, יועילו לבנק המבקש להתמקד בניהול ופיתוח עסקיו.

הבנק הדגיש כי כל המשיבים אינם מכהנים עוד היום כנושאי משרה בבנק. לכן, אין עוד כל חשש לניגוד עניינים בין האינטרסים של המשיבים לבין אלה של הבנק.

36.
גם הבנק ציין כי בקשת ההסתלקות הוגשה מכוחו של הסכם הגישור אשר זכה לברכתו של כב' המגשר השופט בדימ' זמיר, שקבע הסדר והסכומים שהומלצו הם סבירים והוגנים, וכי הם יוצרים איזון ראוי בין עמדות הצדדים וטובתם. כן צוין כי הסכם הגישור משרת את האינטרסים של הבנק כמכלול, וזוהי השאלה המרכזית אותה על בית המשפט לבחון.


גם באי כוח הבנק הוסיפו וטענו ביחס לבקשת ההסתלקות במסגרת ישיבת 1.112015. לגישתם, הבנק מבקש לשים את הפרשה הנוכחית מאחוריו. האינטרס של הבנק מיוצג היום על ידי באי כוחו, ואין עוד חשש לניגוד עניינים לאור העובדה כי כל המשיבים בבקשת האישור כבר אינם עובדים בבנק.

דיון
37.
שני עניינים טעונים הכרעה במסגרת הבקשה הנוכחית – השאלה האם יש מקום לקבל את בקשת המבקש ולהתיר לו להסתלק מהבקשה; והאם יש מקום לאפשר לצדדים להימנע מפרסום בקשת ההסתלקות. להלן נבחן את הנושאים הללו.

38.
ס' 202 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע:
"(א) תובע לא יסתלק מתביעה נגזרת ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע, אל באישור בית המשפט; בבקשה לאישור יפורטו כל פרטי ההסדר או הפשרה לרבות כל תמורה המוצעת לתובע.
(ב) נתבקש בית המשפט לאשר פשרה או הסדר כאמור בסעיף קטן (א), יורה על פרסום הודעה על פרטי ההסדר או הפשרה; בעל מניה, דירקטור וכן נושה לענין התביעה הנגזרת לפי סעיף 204, רשאים להגיש בתוך מועד שיקבע בית המשפט, התנגדות לאישור ההסדר או הפשרה
".

האם יש מקום להתיר למבקש להסתלק מבקשת האישור?
39.
הרציונל של סעיף 202 הנ"ל לחוק החברות (שהסדר דומה לו קיים גם ביחס לתביעות ייצוגיות), הוא החשש מניגוד עניינים אפשרי של מי שמבקש לאשר תביעה נגזרת, כאשר הוא מגיע להסכמה עם המשיבים. כך, מלכתחילה במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, עותר מבקש האישור כי בית המשפט יאפשר לו לפעול בשמה של החברה ולהגיש תביעה מטעמה. בהקשר זה, האינטרס עליו הוא מבקש להגן אינו אינטרס אישי שלו, אלא אינטרס של החברה שהוא מבקש לתבוע בשמה (ובעקיפין – אינטרס של בעלי מניותיה).

ואולם, במסגרת הסכם פשרה או הסתלקות, עלול המבקש להעדיף את האינטרס האישי שלו על-פני זה של החברה, ולהסכים להתפשר תמורת סכום כסף שכולו יעבור לידיו או לידי בא-כוחו, תוך ויתור על עילת התביעה של החברה.

40.
מבחינה זו יש הבדל משמעותי ביותר בין הסדר פשרה לבין בקשת הסתלקות. תוצאתו של הסדר פשרה – אם הוא מאושר, הוא כי כנגד החברה קיים מעשה בית דין. לכן, עילת התביעה של החברה מתאיינת, באופן שהחברה (בעצמה או באמצעות תובע נגזר אחר) לא תוכל לשוב ולהגיש את התביעה.

ואולם, ביחס לבקשת הסתלקות, אין הדבר כך. הסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין של החברה ביחס לעילת התביעה שנטענה בבקשת האישור. לכן, באופן תיאורטי יכול מאן דהוא אחר לבקש לתבוע בשם החברה, ואם בית המשפט יהיה סבור כי יש ממש בבקשתו – הוא רשאי לקבלה.

41.
לכן, אני סבורה כי אישור הסדר הסתלקות מחייב בדרך כלל זהירות ברמה פחותה של בית המשפט, שכן החשש מפגיעה באינטרס של החברה הוא קטן יותר. אף על פי כן – וכך קבע גם המחוקק, גם בקשת הסתלקות היא בקשה שבית המשפט צריך לאשר אותה.

42.
עוד יש לציין ביחס לבקשת הסתלקות, כי ככלל, כאשר מי שביקש להגיש תביעה נגזרת מבקש לחזור בו מהבקשה שכן לגישתו הוא אינו מאמין עוד בבקשה ובסיכוייה, אין טעם לכפות עליו להמשיך לייצג את החברה. נקל להבין כי סיכויי התביעה להתקבל אם החברה תהיה מיוצגת על ידי מי שסבור שאין בה ממש – אינם גבוהים. אין לכן טעם להבנתי, ברוב המקרים, לשלול ממבקש ההסתלקות את זכותו להסתלק מהתביעה, ולכפות עליו להמשיך לנהל אותה בשם החברה.

43.
מעבר לכך, ככל שמדובר בתביעה נגזרת, אין גם אפשרות – כך אני סבורה – להורות על החלפת התובע המייצג, אפשרות שקיימת ביחס לתביעות ייצוגיות. כך קבעתי בהקשר זה בתנ"ג 20087-11-11 בזק נ' חמו (24.6.2012):
"אני סבורה כי לא ניתן להחיל את ההסדר שנקבע ביחס לתביעות ייצוגיות בדרך של אנלוגיה גם על המוסד של תביעות נגזרות. האפשרות לפיה בית המשפט יורה על החלפה של תובע מייצג, היא אפשרות חריגה ביותר. היא מאפשרת לבית המשפט לנקוט בצעד אקטיבי מטעמו, של חיפוש בעל הדין ש'יקח על עצמו' את ניהול התובענה, כאשר בעל הדין שעשה זאת מלכתחילה נמצא כבלתי כשיר להוסיף ולשמש כמייצג של הקבוצה.
יתכן כי מן הראוי, לאור הדמיון בין המוסד של תביעה ייצוגית לבין זה של תביעה נגזרת, כי המחוקק יחיל הסדר דומה גם ביחס לתביעה נגזרת. אולם, אינני סבורה כי בית המשפט יכול לקבוע הסדר כזה ללא שהוא נקבע באופן מפורש בחוק, רק מכוח אנלוגיה להסדר שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות
".

44.
מכאן שלאחר שמי שביקש את אישור התביעה כנגזרת מלכתחילה אינו מעונין עוד להמשיך בבקשה ולהביא לאישורה, לא ניתן להחליפו במבקש אחר, גם אם בית המשפט סבור כי בבקשה יש ממש ומן הראוי להמשיך לדון בה. באותם מקרים בהם זוהי עמדתו של בית המשפט, יכול מבקש עתידי להגיש בקשת אישור חדשה ביחס לאותה מערכת עובדתית שהיתה נושא הבקשה שמבקש האישור הסתלק ממנה. מאחר שכאמור ההסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין, אין מניעה כאמור כי בקשה כזו תוגש.

45.
הליך אישור הסתלקות על ידי בית המשפט במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, נועד – כך עולה גם מלשון סעיף 202 לחוק החברות וגם מתכליתו – כדי לוודא שמבקש האישור אינו מסתלק מהתביעה כנגד תמורה שמשלם לו הנתבע כדי שיסתלק מהתביעה. תשלום תמורה כזו עשוי להיות בעייתי משום שהוא משקף ניגוד עניינים אפשרי של המבקש – בין עניינה של החברה אותה הוא בקש לייצג מלכתחילה לבין עניינו הפרטי. ניגוד עניינים כזה יכול להיווצר גם כאשר המבקש אינו מקבל את התמורה באופן ישיר אלא בעקיפין, בהתייחס להליך אחר המתנהל בינו לבין הנתבע.

46.
ודוק – אינני קובעת כי הסכם הגישור דנן מקורו בניגוד העניינים של הצדדים לו. ודאי שאינני קובעת כי סכום הפשרה אינו משקף את הסכום הנכון שהצדדים היו מתפשרים עליו ממילא, ללא קשר להליך בקשת האישור. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהצדדים קשרו בין שני ההליכים, ושהבנק שמר על זכותו לבטל את הסכם הגישור ואת התשלום מכוחו, אם בקשת האישור לא תסולק. אין לכן ספק כי במסגרת מכלול העניינים שהבנק שקל במסגרת הסכמתו להסכם הגישור, הוא הביא בחשבון גם את העובדה שבקשת האישור דנן תסולק, ו"תמחר" את הנושא הזה ברמה כזו או אחרת במסגרת הסכמתו לשלם את סכום הפשרה נושא הסכם הגישור.

47.
כאשר מבקש האישור מודיע על הסתלקות מהבקשה ומציין כי הוא מקבל כנגד הסתלקותו תמורה מהנתבע, בית המשפט עשוי בנסיבות מסוימות, לאשר את בקשת ההסתלקות, אך לפסול את אותו חלק מההסדר מכוחו זכאי המבקש לתמורה (קרי לקבוע כי בקשת האישור תימחק, אך ללא שתשולם למבקש תמורה). יחד עם זאת, אין מדובר במסקנה הכרחית, וכל מקרה כזה נדון לגופו, על מכלול נסיבותיו (נושא ההסתלקויות המתוגמלות נדון לא מעט בהקשר של תביעות ייצוגיות, ולא זה המקום להתייחס אליו בהרחבה).

48.
כך או אחרת, במקרה דנן, האפשרות של אישור ההסתלקות תוך פסילת ה"תמורה" למבקש איננה רלוונטית. לא נראה לי שבית המשפט יכול, במקרה דנן, להתייחס לחלק מהסכום שקבל המבקש במסגרת הסדר הגישור בהליך בבית הדין לעבודה – כאל "תגמול עבור ההסתלקות".

לא ניתן לעשות זאת משום שהצדדים להסדר בבית הדין לעבודה הקפידו לציין כי מלוא הפיצוי שהמבקש מקבל הוא בגין תביעתו בבית הדין לעבודה ולא בגין בקשת האישור; משום שההסדר קבל את ברכתו של המגשר – שאין חולק על יושרו, בקיאותו, ניסיונו ומעמדו הרם; ומשום שאין בפני
בית המשפט די נתונים כדי להעריך את התביעה בבית הדין לעבודה, את סיכוייה ואת הפיצוי ה"נכון" בגינה אלמלא קיומה של בקשת האישור דנן.

ממילא, בית המשפט במסגרת ההליך דנן אינו מוסמך להתערב בהסכם הגישור בין הצדדים, וודאי שהוא אינו יכול לשנות את סכום הפשרה שנקבע בו.

49.
העולה מכל האמור לעיל הוא כי חרף העובדה שהצדדים קישרו בין הליך הבקשה דנן לבין הסדר הגישור, כאשר הסכמת הבנק לשלם למבקש את הפיצוי אותו הוא תבע בבית הדין לעבודה הותנתה בין היתר בכך שהמבקש יחזור בו מבקשת האישור הנוכחית, אין בדברים אלה כדי לשלול מהמבקש את האפשרות שלו לחזור בו מבקשת האישור, ולהסתלק ממנה.

משאלה הם פני הדברים, אני מאשרת את בקשת ההסתלקות של המבקש.

האם יש מקום להתיר לצדדים להימנע מפרסום בקשת ההסתלקות?
50.
יחד עם זאת, הצדדים בבקשת ההסתלקות עתרו גם כי בית המשפט לא יורה על פרסום פרטי בקשת ההסתלקות. בבקשת ההסתלקות צוין בהקשר זה כי בית המשפט אינו חייב להורות על פרסום פרטי בקשת הסתלקות – בניגוד למצב ביחס להסדר פשרה. כן צוין כי יש להשוות את המצב ביחס לבקשת הסתלקות בבקשה לאישור תביעה נגזרת, לבקשת הסתלקות בבקשה לאישור תביעה ייצוגית. נטען כי בבקשה כזו, אין מקום לפרסום כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לפני אישור התביעה כייצוגית.

51.
אינני מקבלת את הטענה. ראשית, אין ממש בטענה לפיה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, יש מקום להורות על פרסום בקשת הסתלקות רק אם היא מוגשת לאחר אישור התביעה כייצוגית. תקנות תובענות ייצוגיות תש"ע – 2010 קובעות כי -
"הוגשה בקשה הסתלקות, יורה בית המשפט על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25 לחוק, וכן על משלוח ההודעה כאמור...".

התקנות אינן קובעות כי הפרסום יעשה רק אם הבקשה הוגשה לאחר אישור הבקשה כתביעה ייצוגית. אינני רואה לנכון להתייחס להלכה הפסוקה ביחס לתקנה זו ולאפשרות הקיימת, במקרים מסוימים, להימנע מהפרסום. זאת משום שאני סבורה כי במקרה דנן, על כל המורכבות שלו כפי שפורטה לעיל, אין מקום להימנע מהפרסום. גם בהנחה שבית המשפט מוסמך, במקרה של הסתלקות (בניגוד למקרה של "הסדר או פשרה" עם הנתבע) לוותר על פרסום, אינני סבורה כי המקרה דנן הוא מקרה בו יש לוותר על פרסום כזה.

52.
מובן כי הקביעה לפיה יש מקום לפרסם את דבר קיומה של בקשת ההסתלקות, אין בה כדי לחוות דעה ביחס לאף אחת מהשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים במסגרת בקשת האישור. אין בה כדי לקבוע כי בקשת האישור היתה או עודנה בקשה בעלת סיכוי טוב או סיכוי בכלל להתקבל; אין בה כדי להתייחס לנושא ההתיישנות, או לטענות בדבר הפטור שהמשיבים קבלו מהבנק ותחולתו, ולטענות ביחס לעובדה שהמשיבים כולם עזבו את הבנק נכון להיום, ולכן הבנק אינו מצוי במצב של ניגוד עניינים.

53.
ככלל, ומכוח ס' 202(ב) לחוק החברות, בית המשפט חייב להורות על פרסום של "הסדר או פשרה" וזאת בין היתר כדי לאפשר ל"בעל מניה, דירקטור וכן נושה" להגיש התנגדות לאישור ההסדר או הפשרה. במקרה דנן – אין מדובר בהסדר או בפשרה, הרי שאין חובה להורות על פרסום לצורך מתן אפשרות להתנגד לבקשת ההסתלקות. הפרסום נועד לא כדי לאפשר התנגדות להסתלקות – שאינני סבורה שתועיל, לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל. יחד עם זאת, אני סבורה כי יש חשיבות בפרסום, כדי לאפשר למי שמבקש לבחון את בקשת האישור לגופה, ואת האפשרות להגיש בקשה דומה – לעשות זאת.

54.
סוף דבר – לאור האמור לעיל, אני מאשרת את בקשת ההסתלקות.

תוקפה של החלטה זו מותנה בכך שהצדדים ידאגו לפרסום פרטי הסדר הפשרה תוך 30 יום מהיום בעיתון יומי בשפה העברית. נוסח הפרסום יועבר לעיוני ולאישורי תוך 14 יום מהיום.

בכפוף לפרסום האמור, בקשת האישור נמחקת ללא צו להוצאות.

ניתן היום,
י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תנג בית משפט מחוזי 33726-12/09 צבי פרל נ' גליה מאור, יוסף הורביץ, עודד ארז ואח' (פורסם ב-ֽ 01/11/2015)