פסקי דין על מנשה אביטל | פסקי דין על יוסף אביטל | פסקי דין על עמידר | פסקי דין על החברה הלאומית לשיכון בישראל |

4671-07/15 עתמ     01/11/2015




עתמ 4671-07/15 מנשה אביטל, יוסף אביטל נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 4671-07-15 אביטל נ' עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אביגיל כהן


העותרים

1.
מנשה אביטל
2. יוסף אביטל

בעצמם


נגד


המשיב
ה
עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ע"י עו"ד שמואל לוי




פסק דין



1.
לפני עתירה שהוגשה ע"י העותרים נגד עמידר
החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
(להלן: "עמידר
").
העתירה אינה מנוסחת כמסמך משפטי ראוי. אין לדעת ממנה מי המשיב. אין לדעת על איזו החלטה של רשות מנהלית הוגשה העתירה. היא נוסחה כמכתב המופנה לביהמ"ש.
העותר, מנשה אביטל
כתב, כי הוא ואחיו יוסף גרים בדירת עמידר
ברחוב שפרינצק 30/1 פ"ת (להלן: "הדירה").
ביום
15/3/00 הם חתמו עם עמידר
על חוזה שכירות דירה וכן נספח "חוזה דייר ממשיך"; אך עמידר
עשתה "קטסטרופה" מהחוזה וביצעה "עבירות במזיד":

א)
חילקה את החוזה לשניים. חילקה את שוברי התשלום לשניים (מחצית לכל אח).






ב)
בשנת 2006 שלחה מכתב וכתבה שרק יוסף חתם איתה על חוזה שכירות בשנת 1999 ולכן מנשה אינו "דייר".

ג)
בתיק שהתנהל בבית משפט השלום בת"א בפני
כב' שופטת ברקוביץ (ת.א. 69377/07) אישר ב"כ עמידר
, כי "נעשה סלט מהחוזה הזה".

ד)
עמידר
"הריצה" את העותרים במשך 11 שנים כ- 15 פעמים לבית משפט ומאיימת עליהם.

ה)
הסיוע המשפטי סירב לסייע להם ולכן הם פונים לבית משפט.

2.
בסעיפים 14 ו-15 לעתירה נכתב:
"14. כבוד השופטים היקרים, אתם מבינים היטב שזו: זכותנו המלאה אני חוזר: זכותנו המלאה לדרוש מהחברה שתנהג עפ"י תנאי החוזה האמור בסעיף (2) כדת וכדין, כי אין לנו שום מוצא מהמצב הזה ולא בשבילנו להמשיך עוד ככה!
15. לכן כבוד השופטים היקרים, אנו מבקשים וזו קביעתנו והחלטתנו הסופית:
א) לתת לחברה הוראת צו עשה לנהוג כדת וכדין עפ"י תנאי החוזה מה- 15/3/2000 (עם הנספח לו – חוזה דייר ממשיך) בלבד, ובזה תם ונשלם העניין וכאלו לא קרה דבר מעולם, עם השאר (הבעיות הכספיות) נסתדר כי אנו לא חייבים להסכים ולהשלים עם העברות הזדוניות של החברה וגם לא מוכנים לחתום איתה על שום חוזה שכ"ד אחר שיגרום לנו לאבד את הזכויות והוותק הרב שיש לנו על דירה זו.
או
ב) אנו מבקשים בשם השם – יתברך שמו לעד אמן, לעשות דין אמת בישר-אל, ולעשות לו בזה נחת רוח, כי זה רצונו יתברך!


3.
בהחלטתי מיום 7/7/15 קבעתי:
"1. העתירה המנהלית נותבה לטיפולי.
לא ברור בגין איזו החלטה של עמידר
(על פי הגדרת החלטה של רשות – בס' 2 לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים, התש"ס – 2000); הוגשה עתירה זו.





2.העתירה צריכה לפרט את המתבקש בה וביהמ"ש לא יתקשר לעורכי דין אליהם מפנה העותר; על מנת לברר את הפרטים (ראה סע' 5).
3. העותרים אף לא מסבירים מדוע רצו לפנות לביהמ"ש המחוזי ומדוע הסיוע המשפטי בחר שלא לתת להם סיוע (ערעור על העדר סיוע משפטי לא מתברר במסגרת עתירה מנהלית).
4. בטרם אקבע מועד לדיון ואבקש תגובת עמידר
, יבהירו העותרים עד ליום 19/7/15 בגין איזו החלטה של עמידר
מוגשת עתירה זו. בהעדר הבהרה כאמור – תמחק העתירה על הסף...".


5.
העותר מנשה אביטל
הבהיר ביום 14/7/15 כי מהחומר שצירף אפשר להבין מיד גם "את מה שלא כתב".
נטען, כי בימ"ש מתבקש בעתירה להבהיר מי הדייר החוקי בדירה וכן מבוקש שכל חודש יינתן שובר אחד לתשלום ולא יפוצל התשלום בין שני האחים בשני שוברים שונים.

6.
הגם שלא מצאתי בהבהרה מענה ענייני להחלטתי מיום 7/7/15 קבעתי מועד לדיון.

7.
ב"כ עמידר
בתגובתו טען, כי יש לדחות העתירה.
מדובר בשני דיירים בוגרים אשר כל אחד מהם בנפרד "זכאי
משרד השיכון" ולכל אחד תעודת זכאות נפרדת – הם אינם זוג נשוי וכל אחד צריך לשלם חלקו בשכר הדירה.
הפיצול בשוברים נעשה לטובת העותרים, כיוון שאח אחד זכאי היה להנחה (יוסף) ואח אחד אינו זכאי להנחה
לפי מדיניות משרד השיכון. (מנשה).

בסעיף 8 ז' לתגובה נכתב:
"בעניינם של העותרים המשיבה פעלה על פי הנהוג והחתימה את העותרים על חוזה משותף, כבעלי זכויות שוות. בהמשך, כאשר התברר כי עותר 2 מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בלבד וזכאי להנחה בסך 50% משכ"ד ואילו עותר 1 אינו זכאי להנחה, החליטה המשיבה, באישור מנהל אגף הגבייה, על פיצול החשבונות. יודגש כי פיצול זה נועד אך ורק לטובת העותרים בעצמם".





עמידר
מאשרת כי שני העותרים הם דיירים חוזיים .

שניהם חתמו על חוזה השכירות משנת 2000 ואין לעמידר
טענות בעניין זה.
לטענתה, אין כל פגיעה בזכויות העותרים על ידי פיצול החשבון לחשבונות נפרדים. במשך שנים מתגוררים העותרים בדירה מבלי לשלם שכר דירה ואף לא מצאו לנכון להמציא מסמכים כפי שקבעה כב' השופטת ברקוביץ בפסק הדין מיום 15/9/11 בת.א. 69377/07 – באופן שהיה מאפשר להם להגיש בקשה להנחה.

8.
לאחר עיון במכלול הטענות, ניתן לקבוע חד משמעית כי דין העתירה להידחות.
א)
העותרים במהלך הדיון שהתקיים בפני
היום לא חלקו על העובדות שהועלו על ידי ב"כ המשיבה ולפיהן במשך כ- 11 שנה הם לא משלמים שכר דירה כלל.
ב"כ עמידר
הבהיר, כי החוב הצטבר למאות אלפי שקלים.
חובו של מנשה אביטל
הוא בסך של 242,920 ₪ וחובו של יוסף אביטל
הוא בסך של כ- 209,665 ₪. הם לא שילמו אף לא חלק מזערי מסכום פסה"ד שנקבע ע"י כב' השופטת ברקוביץ.
אין גם מחלוקת על כך, שמנשה אביטל
לא הגיש מעולם בקשה לקבלת הנחה ויוסף אביטל
הגיש בעבר בקשה לקבל הנחה בדמי השכירות, ובקשתו אושרה.
ב"כ עמידר
הבהיר, כי הזכאות להנחה איננה זכאות לצמיתות וגם יוסף היה צריך לחדש את בקשתו על מנת שתיבחן.
משבחרו העותרים לא להגיש בקשה להנחה ולא שילמו מאומה על חשבון דמי השכירות למעלה מ- 10 שנים, אין להתפלא על כך שחובם לעמידר
גבוה ביותר.
על כל פנים, במסגרת העתירה המנהלית אין מקום לבדוק, אם סכום החוב הנדרש מהעותרים הוא סכום נכון. המינימום המצופה מהם היה להמציא מסמכים כפי שקבעה כב' השופטת ברקוביץ.

ב)
יודגש, כי העתירה הוגשה בשיהוי מופלג.
העותרים מפנים להליכים משפטיים שהסתיימו לפני שנים רבות .לחוזה שכירות שנחתם בשנת 2000. למכתב ששלחה עמידר
בשנת 2006, לפסק דינה של כב' השופטת ברקוביץ שניתן בשנת 2011 ואין שום הסבר המצדיק הגשת עתירה דווקא בשנת 2015.





ג)
העותרים משליכים יהבם על החלטות שיפוטיות שניתנו בבית משפט שלום לפני שנים
אלא שהחלטות אלו לא יכולות לסייע להם בעתירתם.

ד)
העותרים מפנים להחלטת כב' השופט טובי מיום 30/1/07 בת.א. 30550/05. מדובר היה בתביעת פינוי / סילוק יד. בהחלטה כתב כב' השופט טובי, כי "על פני הדברים נראה כי עמדת התובעת אינה עומדת בהוראות הדין, ולא מבחינת החוזה התקף בין הצדדים ואף לא מבחינת ההיגיון והשכל הישר.
אני מורה לב"כ התובעת להמציא לתיק בית המשפט את חוות הדעת שבידיו באשר לדמי הזכירות הראויים בגין הדירה נשוא התביעה...".

נקבע מועד לדיון נוסף בתיק.
העותרים לא צירפו את פסק הדין אשר ניתן בתיק.
ברור שהעותרים לא סולקו מהדירה ולא פונו ממנה. (מפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת ברקוביץ עולה כי התביעה נמחקה).
עמדת העותרים, כי שניהם חתומים על חוזה השכירות מקובלת כיום על עמידר
לכל הדעות.

ה)
העותרים הפנו ל

פסק דין
אשר ניתן על ידי כב' השופטת ברקוביץ ביום 15/9/11 בתביעה לפינוי ולסילוק יד וכן תביעה כספית על סך 174,441 ₪.
כב' השופטת ברקוביץ קבעה, כי שני העותרים – הנתבעים חתומים על חוזה השכירות. נציג עמידר
העיד בפני
ה מדוע הופרדו החשבונות בין כל אחד מהעותרים – הנתבעים וכי היה זה כורח המציאות.
נקבע, כי עמידר
לא היתה צריכה להפריד בין הנתבעים ולשלוח דרישות חיוב נפרדות לכל אחד מהם וכי בזמן אמת לא נשלח לנתבעים הסבר בנוגע לפיצול החשבונות ולהעלאת שכר הדירה באופן משמעותי.
נקבע, כי עמידר
היתה צריכה להסדיר את העלאת דמי השכירות בצורה כה דרמטית ולפרט את אופן ביצוע התחשיבים ובית משפט מצא טעם בפגם בהפרדת החשבונות.
על כן, לא הורה על פינוי הנתבעים מהדירה מחמת אי תשלום הסכומים אשר נדרשו על ידי עמידר
, ולמרות אי התשלום.





באשר לתביעה הכספית נקבע במפורש, כי חרף התנהלות עמידר
, הנתבעים -
העותרים לא היו רשאים לעשות דין לעצמם ולהימנע כליל מתשלום דמי שכירות במשך השנים וכי אין מקום לפטור אותם לחלוטין מתשלום דמי שכירות.
נקבע, כי מאחר שלטענת הנתבעים הם אמורים לשלם 600 ₪ לחודש והם לא שילמו מאומה מאז יולי 2004, אזי יש לחייב אותם לשלם לפחות את הסכומים הללו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
נקבע בסוף פסק הדין בין היתר, כי "אין ב

פסק דין
זה כדי לקבוע מסמרות בשאלת שיעור דמי השכירות שעל הנתבעים לשלם לתובעת ממועד הגשת התביעה ואילך, ואלה ייקבעו על ידי התובעת בהתחשב במסמכים שיציגו לה הנתבעים.
הריני מורה, כי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, יפנו הנתבעים לתובעת וימציאו לה את כל המסמכים הנדרשים לצורך קביעת דמי השכירות שעליהם לשלם".

ו)
מהאמור לעיל עולה, כי העותרים כלל לא נזקקו ולא נזקקים לסיועו של בית משפט לעניינים מנהליים.
בית משפט השלום בחן את טענותיהם בנוגע לעצם הפיצול של החשבונות וקבע את שקבע.
זאת ועוד, נקבע במפורש כי עליהם לשלם את הסכומים שנקבעו (סכומים נמוכים משמעותית מהסכומים שדרשה עמידר
) שכן הם יושבים בדירה שנים רבות ומשנת 2004 לא משלמים דמי שכירות כלל.
בית משפט קבע, כי עליהם להמציא מסמכים בתוך 30 יום ממועד פסק הדין על מנת שניתן יהיה לקבוע את דמי השכירות שהם צריכים לשלם.
העותרים לא מכחישים, כי לא מילאו אחר פסק דינו של בית משפט השלום.

ז)
טענותיהם של העותרים נדונו והוכרעו בבית משפט השלום לפני שנים.
עמידר
אינה טוענת כיום, כי רק אחד מהעותרים חתום על חוזה השכירות והיא חוזרת על כך בתגובה אשר הגישה לעתירה.
היא איננה טוענת שהעותרים או מי מהם אינם דיירים ממשיכים.







כל שהיה על העותרים לעשות הוא לפעול על פי פסק דינה של כב' השופטת ברקוביץ.
לאחר מכן היתה בודקת עמידר
, מה הסכום שעל העותרים לשלם כדמי שכירות והיה עליהם לעמוד בתשלומים.
למותר לציין, כי הסכומים שנקבעו בפסק דינה של כב' השופטת ברקוביץ צריכים היו להיות משולמים
לאור פסק הדין החלוט.
הפונה לבית משפט לעניינים מנהליים חייב לבוא בידיים נקיות ועליו להראות כי החלטת הרשות המינהלית לא היתה סבירה.
במקרה דנן, משלא מצאו העותרים לנכון במשך למעלה מ- 10 שנים לשלם ולו שקל אחד דמי שכירות, הם אינם יכולים לפנות בסעד לבית משפט זה והם לא יכלו להצביע על החלטה אחת של עמידר
אשר יש להתערב בה כיום בשנת 2015 על פי כללי המשפט המנהלי.
יובהר, כי נושא פיצול החשבונות כבר הוכרע בבית משפט שלום ובעניין זה בוודאי אין צורך להגיש עתירה.

9.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

ב)
העותרים ישאו
בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

ג)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 4671-07/15 מנשה אביטל, יוסף אביטל נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/11/2015)