פסקי דין על ג. דניאל הובלות ושירותי נמל | פסקי דין על ג. דניאל מיזמים | פסקי דין על שבתאי בכר | פסקי דין על אברהם בכר | פסקי דין על אבצמיג הנמל אשדוד ואח' |

37692-04/12 א     04/11/2015




א 37692-04/12 ג. דניאל הובלות ושירותי נמל בע"מ, ג. דניאל מיזמים בע"מ נ' שבתאי בכר, אברהם בכר, אבצמיג הנמל אשדוד בע"מ ואח'








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 37692-04-12 ג. דניאל הובלות ושירותי נמל בע"מ ואח'

נ' בכר ואח'


תיק חיצוני: תיק נייר


בפני

כבוד השופטת
אורנה סנדלר-איתן


תובעות

1.ג. דניאל הובלות ושירותי נמל בע"מ

2.ג. דניאל מיזמים בע"מ


נגד


נתבעים

1.שבתאי בכר

2.אברהם בכר

3.אבצמיג הנמל אשדוד בע"מ


בשם התובעות: עו"ד יריב דן
;

בשם הנתבעים: עו"ד אחיקם גריידי
.


פסק דין


1. לפניי תביעה כספית על סך 523,396 ₪.

רקע
:

התובעת 1 היא חברה פרטית, אשר מכוח זכייתה במכרז של חברת נמל ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ (להלן – "חנ"י") ניתנה לה זכות בלעדית להחזיק, לפתח ולתפעל שטח של כ – 21 דונמים בגושים 2058 ו – 2059 המצוי בעורף נמל אשדוד (להלן – "מקרקעי התובעת"). התובעת 2 היא חברה קשורה של התובעת 1 המשמשת, בין היתר, לצורך הפעלה של מקרקעי התובעת. להלן תיקראנה שתי החברות יחדיו "התובעת".

הנתבעת 3 (להלן – "אבצמיג") היא חברה פרטית, אשר הנתבע 2 הינו בעל המניות והמנהל הרשום בה, ואילו הנתבע 1 משמש כמנהלה המקצועי.

אבצמיג קיבלה בעבר מחנ"י הרשאה זמנית לשימוש בחלק ממקרקעי התובעת, שהוארכה מעת לעת, ובהתאם לתנאי ההרשאה היה עליה לפנות את השטח שהוחזק על ידה עד ליום 31.12.2010 או עד למועד בחירתו של מפעיל חדש, המוקדם מביניהם.

אבצמיג לא פינתה את השטח במועד, אף שקיבלה מכתבים מחנ"י בהם הודע לה על סיומו של חוזה ההרשאה, ועל העברת האחריות במקרקעי התובעת לתובעת החל מיום 1.1.2011.

התובעת מצדה נאותה לאפשר לאבצמיג להמשיך ולהחזיק בשטח עד ליום 28.2.2011.

משחלף המועד האמור, ואבצמיג סירבה להתפנות מהשטח, הגישה התובעת כנגדה תביעה לפינוי מושכר (תא"ח 21520-04-11).

עיון בפסק הדין שניתן באותו הליך (נספח ח' לכתב התביעה) מעלה כי אבצמיג התגוננה בפני
התביעה בטענה שקיבלה הבטחה בעל פה מחנ"י כי תוכל להמשיך ולהימצא במקום, אף כי לא הייתה מחלוקת כי התובעת היא בעלת זכות החזקה בשטח, וכי על אבצמיג לקבל את הסכמתה לעניין זה.

בית המשפט קיבל את תביעתה של התובעת, תוך שקבע כי מגעים שהתקיימו בין התובעת לבין אבצמיג לא הבשילו לכלל הסכם. בית המשפט הורה אפוא לאבצמיג להתפנות מהשטח עד ליום 1.9.11, תוך שחייב אותה בהוצאות.

אבצמיג ערערה על פסק הדין, וביום 7.12.11 התקיים הדיון בערעור זה בבית המשפט המחוזי.

בפרוטוקול הדיון (נספח י' לכתב התביעה) נרשם מפי באי כוח הצדדים כי קיבלו את המלצת בית המשפט, וכי מוסכם עליהם כי פסק הדין יעמוד בעינו וכי הערעור עליו יידחה. עם זאת, לפנים משורת הדין ובהמלצת בית המשפט סוכם כי אבצמיג תפנה את השטח עד ליום 31.12.11, כפוף לכך שהמכולה שעומדת ביציאה ממכונת השטיפה תוזז על ידה לא יאוחר מיום 9.12.11. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של

פסק דין
, ואבצמיג חויבה לשלם לתובעת הוצאות בסך של 7,000 ₪ (ראו שם).

טענות הצדדים
:

2. לטענת התובעת, ביצעו אבצמיג ומנהליה, הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, את מעשה הפלישה, תוך הפרת זכויות הקניין שלה בשטח, תוך שהתעשרו על חשבונה והסבו לה נזקים.

התובעת תובעת אפוא כי הנתבעים ישלמו לה יחד ולחוד דמי שימוש ראויים בסך של 15,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ לחודש בגין החודשים ינואר עד דצמבר 2011, ובסך הכל סך של 180,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לעניין שיעור דמי השימוש הראויים נסמכת התובעת על חוות דעת שמאי מטעמה. כן מציינת התובעת בהקשר זה כי חתמה על הסכם עם צד שלישי להשכרת חלק משטח הפלישה לצורך הפעלת פנצ'ריה במקום תמורת דמי שכירות בסך של 15,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ, ובתוספת 3% ממחזור עסקיו של הצד השלישי. לטענת התובעת, מועד כניסתו של הצד השלישי למושכר נדחה בשל סירובה של אבצמיג להתפנות מהשטח.

בנוסף דורשת התובעת כי הנתבעים יפצו אותה בגין העלויות העודפות שנגרמו לה במהלך עבודות הפיתוח שביצעה בשטח בשל הימצאותה של אבצמיג במקום, עלויות המסתכמות לטענתה בכ – 202,000 ₪. לעניין זה נסמכת התובעת על תחשיב שהוכן עבורה על ידי מנהל פרוייקט עבודות הפיתוח שבוצעו בפועל במקום.

כן טוענת התובעת כי סירובם של הנתבעים להתפנות מהשטח גרם לעיכוב התקנתו של מתקן שטיפה חדיש למשאיות, עיכוב אשר גרם לתובעת אבדן הכנסות ורווחים שהיו יכולים להצטבר אצלה במהלך החודשים מרץ 2011 עד דצמבר 2011. רווחים אלה הוערכו על ידה בסכום של כ – 180,000 ₪.

לבסוף מבקשת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים להשיב לה סך של 16,639 ₪ אשר שולמו על ידה לחברת החשמל חלף אבצמיג.

סיכומו של דבר, התובעת מבקשת אפוא כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם לה, יחד ולחוד, סך של 523,396 ₪ בצירוף מע"מ, שהם סך הסכומים דלעיל בהפחתת סך של 55,000 ₪ בצירוף מע"מ , שהינו הסכום אותו שילמה אבצמיג לתובעת.

יוער, כי הסכום בגינו שולמה אגרה על ידי התובעת הוא 523,396 ₪.

3. הנתבעים טוענים
בכתב ההגנה מטעמם כי לנתבעים 1 ו – 2 אין יריבות עם התובעת, שכן הם לא התקשרו עימה באופן אישי, אלא פעלו בשמה ומטעמה של אבצמיג.

עוד טוענים הנתבעים כי ההסכמה שהושגה בין אבצמיג לבין התובעת במהלך הדיון בערעורה של אבצמיג, אשר התקיים בבית המשפט המחוזי - הסכמה ולפיה רשאית אבצמיג להחזיק במקרקעין עד ליום 31.12.11 - שוללת את עילת התובעת מכל וכל. לטענת הנתבעים, סוכם עוד בין הצדדים כי אבצמיג תמשיך ותשלם לתובעת דמי שכירות כפי השיעור שנגבה ממנה על ידי חנ"י, בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת גבתה את דמי השכירות האמורים ללא כל הסתייגות ומחאה, ועל כן – כך על פי הטענה – היא מושתקת מלטעון בעניין זה.

הנתבעים מציינים כי אבצמיג החזיקה במקרקעין המדוברים מאז שנת 1983 ברציפות. לטענתם, במועד בו נערכה ההסכמה בין אבצמיג לבין התובעת בדבר תנאיה של המשך השכירות במקום, בחנו הצדדים אפשרויות לשיתוף פעולה עסקי ביניהן.

הנתבעים צירפו לכתב ההגנה חוות דעת שמאית מטעמם, ולפיה דמי השכירות הראויים למקרקעין האמורים בתקופה הרלבנטית הינם בשיעור של 7,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ.

הנתבעים מכחישים מכל וכל את הטענה כי הם או מי מהם חייבים סכום כלשהו לתובעת בגין עלויות פיתוח עודפות בשל הימצאותם במקום, לרבות את התחשיב שצורף על ידי התובעת לעניין זה. לעניין זה שבים הנתבעים ומדגישים את הסכמת התובעת לדחיית מועד הפינוי, כפי שנמסרה לבית המשפט המחוזי.

הנתבעים טוענים עוד כי אין קשר בין המקרקעין בהם החזיקה אבצמיג לבין המקום בו הותקנה מכונת השטיפה, וכי ממילא אין מקום לפצות את התובעת בגין אבדן רווחים ממתקן זה.

עוד טוענים הנתבעים כי אין מקום לחייבם במלוא הסכום הנדרש בגין צריכת חשמל אלא רק בחלק החוב היחסי לשטח המקרקעין שהוחזק על ידי אבצמיג.

נפנה עתה לראיות הצדדים.

ראיות התובעת
:

4. מטעם התובעת העידה מנהלת התובעת, גב' מלכיתה גדז'. כן העידו מטעם התובעת מר דוד עזרא, שהוא מנהל נוסף בתובעת, מר עוזי גוטובסקי, מנהל החברה אשר נבחרה על ידי התובעת לבצע את העבודות במקרקעין נשוא התביעה, והשמאי מר יצחק לוי.

אסקור אפוא בקצרה את עדויותיהם.

5. על פי האמור בתצהירה של גב' גדז', לאחר שהתובעת זכתה במכרז של חנ"י, פנה הנתבע 1 לנציג התובעת, מר עזרא, וביקש לשכור חלק מהמקרקעין לצורך המשך הפעלת עסק הצמיגים. התובעת הבהירה לנתבע 1 כי בכוונתה לבצע במקרקעין עבודות פיתוח נרחבות אשר יחייבו את הפסקת פעילותם של הנתבעים במקרקעין, וכי לאחר ביצוע העבודות יעמדו דמי השכירות שיתבקשו עבור הפעלת עסק צמיגים במקום על סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הנתבע 1 מסר לתובעת כי לא יוכל לעמוד בתשלום הסכום המבוקש על ידה, וביקש שהות לפינוי המקרקעין, תוך שטען כי הנתבעים איתרו מושכר חלופי. בהסתמך על דברי הנתבע 1 נאותה התובעת ליתן לנתבעים ארכה לפינוי המקרקעין למשך חודשיים, היינו, עד לסוף חודש פברואר 2011, תמורת סך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת הבהירה לנתבעים כי אין בכך כדי להוות הסכם התקשרות כלשהו בין הצדדים לתקופה שמעבר למועד הפינוי עליו הוסכם, וכי במהלך אותם חודשיים יבוצעו עבודות שיקום ושיפוץ נרחבות במקום (ראו נספח ח' לתצהיר גדז').

משלא עמדו הנתבעים בדיבורם ולא פינו את המקרקעין, פנתה אליהם התובעת בעל פה ובכתב ודרשה מהם לפנות את המקרקעין (ראו נספח ט' לתצהיר גדז').

בינתיים נערכה התובעת לביצוע עבודות פיתוח ושיפוץ נרחבות במקום, בהיקף של כחמישה מיליון ₪, אשר כללו החלפה של כל התשתיות במקרקעין, שיפוץ יסודי לתחנת הדלק שנמצאה שם, שינוי של דרכי הגישה, בניית מתקן לרחיצת מכוניות, ועוד (ראו ההסכם בין התובעת לבין קבלן העבודות, נספח י' לתצהיר גדז').

התובעת שבה ופנתה לנתבעים בדרישה לפנות את השטח, תוך שציינה שוב ושוב את כוונתה לבצע עבודות נרחבות במקום. ביום 23.3.11 אף התריעה התובעת בפני
הנתבעים כי במסגרת העבודות ובעטיין תיפסק אספקת המים והחשמל למתחם כולו החל מיום 1.4.11, וכי דרכי הגישה למתחם תחסמנה (ראו נספחים יא' ו-יב' לתצהיר גדז').

נוכח דברים אלה, הגישו הנתבע 1 ואבצמיג תביעה ובקשה למתן צו מניעה אשר יאסור על התובעת לנתק את זרם החשמל ולחסום את הגישה לשטח הפלישה. על פי האמור בתצהירה של גב' גדז', ביום 23.5.11 ניתנה החלטת בית המשפט אשר כפועל יוצא ממנה נמנעה מהתובעת האפשרות לבצע עבודות בחלק נכבד מהמקרקעין (ההחלטה לא צורפה לתצהיר).

גב' גדז' הצהירה כי בשל הימצאות הנתבעים במקרקעין וחוסר הוודאות לגבי מועד יציאתם נגרם עיכוב בתחילת עבודות הפיתוח במקום. כמו כן, במהלך תקופת הפלישה שילמה התובעת לחנ"י דמי הרשאה בסך של למעלה מ – 600,000 ₪ רק בגין החזקת המקרקעין בידי הנתבעים. כך גם לגבי תשלומי הארנונה, בסך של כ - 38,000 ₪ לחודש.

בנוסף, על פי האמור בתצהיר, שילמה התובעת סך של 20,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ עבור פיקוח הנדסי ופקוח כללי, שלא הביאו לה את מלוא התועלת עבורם שולם. כמו כן, אף שהתובעת כרתה הסכם עם צד שלישי כבר ביום 4.4.11, התעכבה כניסתו של הצד השלישי לשטח, וכך גם קבלת דמי השימוש ממנו, משך חודשים ארוכים, אך בשל סירובם של הנתבעים להתפנות מהשטח.

בנוסף לנזקים האמורים, ועל פי האמור בתצהיר, מאחר שהנתבעים הציבו מכולה ומבנה ארעי על מסלול היציאה של מתקני השטיפה למכוניות ומשאיות, נמנעה השלמת קיר ההפרדה בין מתקני השטיפה, וכך נגרמו עיכוב בבניית מתקנים אלה וכן אובדן הכנסה מהפעלתם.

התובעת חישבה את אבדן הרווחים שנגרם לה כתוצאה מהעיכוב בהפעלת מתקני השטיפה על פי שיעור רווחיה בתקופה מאוחרת יותר, במהלך החודשים מרץ עד יולי 2013. לשיטתה, אף שהעמידה את סכום התביעה בגין ראש נזק זה על סך של כ- 180,000 ₪ בצירוף מע"מ, תחשיב זה מראה כי בפועל היו נזקיה בהיבט זה - גבוהים יותר (ראו סעיפים 66 – 67 לתצהיר גדז').


לעניין החוב בגין צריכת החשמל הדגישה גב' גדז' בתצהירה כי המדובר בחשבונות בגין חשמל שסופק לנתבעים בלבד לצורך עסק תיקון הצמיגים שלהם (נספח יט' לתצהיר גדז').

6. גב' גדז' אישרה בחקירתה הנגדית כי אין בידיה מסמך המכיל התחייבות אישית של הנתבעים 1 ו – 2 (עמ' 27 ש' 10 – 12).

לשאלה מדוע במסגרת המשא ומתן שנוהל בבית המשפט המחוזי לא עמדה התובעת על הכנסת תניות נוספות מעבר להזזת המכולה השיבה גב' גדז':

"תוך כדי הליכי הפיתוח עמדתי במצב בלתי אפשרי בשטח שאנחנו משלמים מאות אלפים של דולרים, מיליוני שקלים על עלויות פיתוח, שכירות, ארנונה ובפועל יש לי מכולה תקועה כמו קוץ בעקב, אני לא יכולה לזוז ימינה או שמאלה, אז במיידי רציתי שזה ייצא כדי להמשיך עבודה טיפה למזער את העלויות. בלתי אפשרי שאני אצטרך לסובב את הפרויקט שלי בגלל שפולש אחד החליט לא לצאת בגלל שבא לו. רציתי לעבוד. המכולה הייתה המכשלה העיקרית באותו רגע".
(עמ' 28 ש' 30 עד עמ' 29 ש' 3)

לשאלה מדוע לא הובא להעיד עורך תחשיב העלויות העודפות בגין החזקת הנתבעים בשטח (נספח כ' לתצהיר גדז'), מנהל ומפקח הפרויקט מר עמי בר, השיבה גב' גדז' שלמר בר ארעה טרגדיה והוא נמצא בחו"ל (עמ' 31 ש' 1 – 16).

7. מר דוד עזרא הצהיר כי הבהיר לנתבע 1 שיש בכוונת התובעת לבצע במקרקעין עבודות פיתוח נרחבות שיחייבו את הפסקת פעילותם של הנתבעים במקרקעין, וכי לאחר ביצוע העבודות יעמדו דמי השכירות שיתבקשו עבור הפעלת עסק לתיקון צמיגים במקרקעין על סך של 15,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ. לדברי מר עזרא, הנתבע 1 הודיע לו כי לא יוכל לעמוד בסכום המבוקש, וביקש לדחות את מועד הפינוי עד ליום 28.2.11, תוך שטען בפני
ו כי הנתבעים מצאו מושכר חלופי. בהסתמך על התחייבותו האישית של הנתבע 1 כי המקרקעין יפונו עד לאותו המועד נאותה התובעת ליתן לנתבעים ארכה לפינוי עד למועד האמור. לדברי מר עזרא, אלמלא הוליך אותו הנתבע 1 שולל הייתה התובעת עומדת על פינויים המיידי של הנתבעים תוך קבלת מלוא דמי השימוש הראויים בגין התקופה שעד הפינוי בפועל.

בחקירתו הנגדית העיד מר עזרא כי לא סבר שיש צורך בהחתמתו של הנתבע מס' 1 על התחייבות אישית לפנות את המקרקעין מאחר שהאמין לדבריו כי אכן יפנה אותם במועד בו הבטיח שיעשה כן (עמ' 23 ש' 17 – 19). לדבריו, לא ראה צורך "בדברים משפטיים" כגון חתימה על חוזה למשך חודשיים, מאחר שנתן אמון בנתבע מס' 1 שיעמוד בדיבורו (עמ' 24 ש' 13 – 17).

8. מנהל החברה שביצעה את עבודות הפיתוח בשטח, מר עוזי גוטובסקי, הצהיר כי בשל הימצאות עסקה של אבצמיג בחלקים מהמקרקעין וההפרעה שהוא גרם לביצוע העבודות, נדרשה חברת ש. גוטובסקי בע"מ, אשר ביצעה עבודות אלו, לבצע עבודות מסויימות בהיקפים גדולים מהמתוכנן, וכן נדרשה לבצע עבודות מסויימות שלא תוכננו במקור, ובעיקר סלילת קו ביוב עוקף, כולל חפירה, הנחת צנרת, הוספת בריכות והתחברות לקו קיים; הכשרת שטח עבור כביש עוקף ביציאה ממתקן השטיפה וסלילת קטע כביש; חיבור קו מים זמני מראש מערכת עבור אספקת מים זמנית לעסקם של הנתבעים, וכן התקנת לוח חשמל וסלילת קו חשמל זמני עבור עסקם של הנתבעים. על פי האמור בתצהיר, עלותן בפועל של עבודות נוספות אלו עמדה על 316,680 ₪.

לדברי מר גוטובסקי בחקירתו הנגדית, התחשיב שצורף כנספח ב' לתצהירו נערך לאחר ביצוען של העבודות (עמ' 7 ש' 12 – 13), וביצוע העבודות כולן ארך כחצי שנה (עמ' 7 ש' 27 – 30).

מר גוטובסקי העיד כי בטרם נחתם ההסכם בין חברת ש. גוטובסקי בע"מ לבין התובעת נאמר לו "שאדון שבתאי יוצא ואני מקבל שטח נקי", ועל בסיס הנחה זו מסר את הצעתו הכספית לתובעת (עמ' 8 ש' 16 – 21; ראו גם עמ' 10 ש' 8). לדבריו, מי שהצהיר על כך בפני
ו היה עמי, מנהל הפרויקט מטעם התובעת (עמ' 8 ש' 22 – 25).

מר גוטובסקי העיד כי בזמן שהוחל בביצוע העבודות הפנצ'ריה לא הפריעה לעבודות, אך בשלב מסויים הימצאותה במקום גררה ביצוען של עבודות כפולות (עמ' 9 ש' 13 – 15).

לדברי מר גוטובסקי לא ניתן היה "בתכנון נכון" למנוע את תוספת העלויות לתובעת, "כי את מכונת השטיפה למשל היה צריך להזיז את הקונטנר של שבתאי, לא היה אפשר להעביר את שטחי הבטון והאספלטיים, היה שם בלגן, היה פסולת... לא יכולתי להשלים את העבודות כמו שצריך" (עמ' 10 ש' 24 – 28).

מר גוטובסקי הבהיר בעדותו כי פירט בטבלה שצורפה לתצהירו עלות של כל עבודה עודפת בלבד, היינו, אך ורק עבודות שנדרש היה לבצען בשל הימצאות עסקה של אבצמיג במקום (עמ' 11 ש' 5 – 9).

כך למשל, לעניין "תוספת למכסה תקרה כבדה", פריט שלישי מהסוף בטבלה שצורפה לתצהירו של העד, העיד מר גוטובסקי: "אם הייתי שם אותו במדרכה לא הייתי צריך לשים אותו בכביש ואז הוא היה קל ולא היה כבד ולכן העלות הייתה יותר נמוכה. הסכום שמופיע זהו ההפרש. רשום תוספת למכסה" (עמ' 11 ש' 18 – 19).

מר גוטובסקי שב והבהיר בעדותו כי אפילו היה יודע כבר במועד תחילת העבודות שעסק תיקון הצמיגים אינו מתפנה מהמקום היה מדובר באותה תוספת העלות (עמ' 11 ש' 28 עד עמ' 12 ש' 8).

עוד הבהיר מר גוטובסקי כי אילו הפריד בין רכיבי החומר והעבודה, היה התחשיב עשוי להוביל למסקנה שהעלויות העודפות היו אף גבוהות יותר, נוכח הצורך של החברה להתארגן מחדש לשם ביצוע העבודות. כדברי העד: "לא כתבתי כמה פעמים הבאתי צוות ועוד טרקטור" (עמ' 12 ש' 27 – 28).


9. כאמור לעיל, מר יצחק לוי, השמאי מטעם התובעת, חיווה דעתו ולפיה דמי השכירות החודשיים הראויים עבור השטח הפלוש, לשוכר בשכירות חופשית, לתקופה שבין החודשים מרץ 2011 ודצמבר 2011, הינם בגבולות של 15,000 ₪ (סעיף 11 לחוות הדעת).

מר לוי העיד כי על פי הנתונים הרשומים באסמכתא לחיוב ארנונה, גודלו של השטח הפלוש עמד על 160 מ"ר ו – 24 מ"ר בחלקו הבנוי (צמיגיה ומחסן) ו – 900 מ"ר שטח פתוח (עמ' 13 ש' 28 עד עמ' 14 ש' 6, וכן סעיף 10 לחוות הדעת). לדבריו, ביקר בשטח פעם אחת וכן קיבל לידיו תשריט של המבנה וחלק מהחלקה, אך לא ביצע בעצמו את המדידות.

מר לוי העיד שערך את חוות דעתו על פי נתוני השוואה (עמ' 17 ש' 13; כן ראו את נתוני ההשוואה ששימשו את המומחה בסעיף 9 לחוות הדעת). לדברי מר לוי, הביא בחשבון לעניין זה, בין היתר, את מיקומו של הנכס, הצמוד לתחנת דלק ומצוי בכניסה לנמל (עמ' 20 ש' 19 – 21 וכן 26 - 27).

עוד העיד מר לוי כי לצורך שומת דמי השכירות הראויים למחסן הביא בחשבון מצב תחזוקה נמוך (עמ' 18 ש' 5; כן ראו את סעיף 8.4 לחוות הדעת). לדברי מר לוי, אילו היה מביא בחשבון שהשטח הפתוח היה מגרש שמיש של כורכר או חול, ולא שטח סלול כפי שהניח, הייתה שומת דמי השכירות של שטח האחסנה הפתוחה יורדת מ – 8 ₪ למ"ר ל – 7 ₪ למ"ר (עמ' 19 ש' 9 – 10). עם זאת, משהוצגו למר לוי בחקירה חוזרת תמונות של השטח אשר נטען כי הן מהמועד הרלבנטי, השיב כי אם אכן זהו המצב אין צורך בהפחתה כלשהי (עמ' 22 ש' 24 – 27).
ראיות הנתבעים
:

10. מטעם הנתבעים העידו הנתבע מס' 1 וכן השמאית גב' סילביה אלבז.

הנתבע מס' 1 הדגיש בתצהירו כי הנתבעים 1 ו – 2 לא התקשרו באופן אישי עם התובעת ולא התחייבו כלפיה באופן אישי, אלא כל פעולותיהם נעשו בשמה של אבצמיג, אשר החזיקה במקרקעין מאז שנת 1983, היינו משך כ – 28 שנים ברציפות.

כן הצהיר הנתבע מס' 1 כי על פי סיכום מפורש עם התובעת, אשר נערך בינו לבין גב' גדז', המשיכה אבצמיג להחזיק במקרקעין כשוכרת עד ליום 31.12.11 ושעל פי אותו הסיכום המשיכה אבצמיג לשלם לתובעת את דמי השכירות כפי שיעור דמי השכירות ששילמה אבצמיג לחנ"י, בסך 5,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ. לדבריו, התובעת גבתה את השיקים שניתנו לה בגין דמי השכירות האמורים ללא כל הסתייגות ומחאה.

הנתבע מס' 1 הפנה למכתבי בא כוחה של אבצמיג לתובעת מחודש אפריל 2011, בהם עמדה אבצמיג על זכותה להמשיך ולנהל את עסקיה במקום, ומחתה על ניתוקה מזרם החשמל (ראו נספחים א1' ו-א2' לתצהיר הנתבע מס' 1).

כן שב הנתבע מס' 1 והדגיש כי לאור האמור בפסק הדין שניתן בערעורה של אבצמיג לבית המשפט המחוזי, ברי כי התובעת הסכימה באופן מפורש כי אבצמיג תמשיך להחזיק במקרקעין עד ליום 31.12.11.

הנתבע מס' 1 הודה כי על אבצמיג לשלם לתובעת עבור החוב בגין צריכת החשמל אותו פרעה, אך זאת כפוף לטענות קיזוז, ורק עבור חלקה היחסי של אבצמיג בחוב זה "באופן יחסי לכלל המתחם שלא הוחזק על ידה" (סעיף 26 לתצהיר).

לדברי הנתבע מס' 1, חרף דרישות חוזרות ונשנות לא קיבלה אבצמיג חשבוניות מס מהתובעת עבור דמי השכירות ששילמה בגין חודשים 4/11 עד 11/11, בסך כולל של 46,400 ₪, ובכך נמנעה ממנה האפשרות לקזז מהוצאותיה את סכומי המע"מ ולנכותם כהוצאה מוכרת לצרכי מס. על כן, ובהתאם לייעוץ מס שקיבלה (נספח ג' לתצהיר), שילמה אבצמיג רק עבור אחד עשר חודשים, במקום שנים עשר חודשים, תוך שקיזזה מתשלום דמי השכירות את נזקיה.

כמו-כן הצהיר הנתבע מס' 1 כי הצדדים אף בחנו אותה עת אפשרות לשיתוף פעולה עסקי ביניהם בדבר פיתוח משותף של המקרקעין לצורך הקמת מתחם שיכלול מגוון שירותים לרכבים פרטיים ולמשאיות.

הנתבע מס' 1 הצהיר כי אין לאבצמיג כל קשר לעבודות הפיתוח הנטענות על ידי התובעת, וכי אבצמיג לא הפריעה לביצוען של עבודות אלה. עוד הצהיר הנתבע מס' 1 כי מכונת השטיפה אותה התקינה התובעת במקום הותקנה מחוץ לשטח בו החזיקה אבצמיג. לדבריו, "מכל מקום ניתן היה לבצע שטיפות אלו במקום סמוך ולהקטין את הנזק הנטען (ומוכחש)" (סעיף 37 לתצהיר).

עוד הצהיר הנתבע מס' 1 כי העסק החדש לתיקון תקרים המופעל על ידי צד ג' אינו פועל כיום בשטח בו החזיקה אבצמיג אלא בשטח אחר ובמבנה אחר, ועל כן אין מקום לטענה בעניין הפסד דמי שכירות בגין העיכוב בכניסתו של צד ג' לשטח.

לדברי הנתבע מס' 1, מכל סכום שייקבע כי אבצמיג חבה לתובעת יש להפחית סך של 55,923 ₪ בגין שירותי צמיגים ותקרים שסופקו לתובעת ולא שולמו, כמפורט בכרטסות התובעת בספריה של אבצמיג (נספח ד' לתצהיר). עם זאת, טענת קיזוז זו לא נטענה בכתב ההגנה מטעם הנתבעים, והם אף לא חזרו עליה בסיכומיהם.

11. לתצהירו של הנתבע מס' 1 צורף כנספח ב' מסמך שכותרתו "חוות דעת – שמאות מקרקעין" שנערך על ידי גב' סילביה אלבז. על פי האמור במסמך, דמי השכירות הראויים עבור המקרקעין בגין התקופה שבין 1/11 ל – 12/11 הינם בגבולות של 7,000 ₪ לחודש ללא מע"מ. גב' אלבז העידה כי ביקרה במקום בלוויית הנתבע מס' 1, אשר מסר לה צילומים של המקרקעין. לדבריה, מדדה את שטח המבנה עליו הצביע הנתבע מס' 1 ואליו התייחסה בחוות הדעת (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 15.7.15, ש' 20 – 25).

גב' אלבז אישרה כי לא ציינה בחוות דעתה נתונים על נכסים אחרים כלשהם, אף שאישרה כי הגישה המקובלת לעריכת שומות למקרקעין לתעשייה היא גישת ההשוואה (עמ' 38 לפרוטוקול מיום 15.7.15, ש' 23 עד עמ' 39 לפרוטוקול ש' 13). בחקירה חוזרת הבהירה העדה כי בפועל ערכה את חוות הדעת לפי גישת ההשוואה העקיפה, ולא על פי גישת ההשוואה הישירה, מאחר ש"לא ניתן למצוא המון עסקאות בתחום" (עמ' 43 ש' 22 – 24).

דיון והכרעה
:

12. אינני מקבלת את טענת הנתבעים ולפיה, נוכח פסק דינה של ערכאת הערעור שניתן בהסכמת הצדדים ביחס למועד הפינוי, מושתקת התובעת מלטעון את טענותיה כלפיהם במישור הכספי.

תביעת התובעת נשוא ההליך שם הוגשה כתביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. על פי האמור בתקנה 215ז(ב) לתקנות, תביעה שכזו לא תכיל סעדים נוספים בשל אותה עילה, והתובע רשאי לתבוע סעדים נוספים בגין אותה עילה בהליך נפרד וללא צורך ברשות מבית המשפט. ממילא, פסקי הדין שניתנו בין בעלי הדין "בסיבוב הקודם" עסקו אך בסוגיית סילוק ידה של אבצמיג מהמקרקעין, ולא בטענותיה הכספיות של התובעת כנגדה. על כן, לא היה כל מקום, מבחינתה של התובעת, "לשמור את זכותה" לטעון טענות נוספות כנגד אבצמיג במסגרת ההסכמה אליהן הגיעו בעלות הדין במהלך הדיון בפני
ערכאת הערעור בעניין מועד הפינוי.

לפיכך, ובהעדר כל אסמכתא לכך שהתובעת אכן ויתרה במסגרת הליך הערעור על טענותיה הכספיות כנגד אבצמיג, אין לקבוע קיומו של ויתור כאמור מעצם מתן התוקף של

פסק דין
להסכמה בדבר מועד הפינוי.

כמו כן, אין מקום לבסס ממצא כלשהו בעניין ההסכמה האמורה הנטענת על עדותו היחידה של הנתבע מס' 1 בעניין זה.

יתרה מכך, על פי ההסכמות להן ניתן תוקף של

פסק דין
בערכאת הערעור, פסק הדין לפינוי שניתן על ידי בית משפט השלום נותר בעינו, והערעור עליו נדחה. כזכור, בית משפט השלום קבע כי התובעת לא נתנה הסכמתה להימצאות אבצמיג במקרקעין וכי דרשה ממנה להתפנות כבר בחודש ינואר 2011. גם מטעם זה אין מקום לקבל את טענת הנתבעים.

במאמר מוסגר אעיר, כי ההליך בבית משפט השלום נפתח בחודש אפריל 2011 ופסק הדין ניתן בחודש יולי 2011. מכאן, שנוכח ממצאיו של בית משפט השלום לא ניתן להסיק כי התובעת הסכימה להימצאותה של אבצמיג במקרקעין מעצם קיומם של תשלומים כלשהם אותם שילמה אבצמיג לתובעת, מיוזמתה, במהלך התקופה האמורה, במטרה לשכנעה להותירה במקום.

אני דוחה אפוא את טענות הנתבעים בעניין זה.

13. עם זאת, אינני מקבלת את טענת התובעת ולפיה הנתבעים 1 ו – 2 חבים לה באופן אישי בגין אי התפנותה של אבצמיג מהמקרקעין:

אבצמיג
- ולא הנתבעים 1 ו - 2 באופן אישי - היא זו שהייתה בעלת ההרשאה מחנ"י להשתמש בחלק מהמקרקעין לצורך הפעלה של עסק לתיקון צמיגים.

אף התובעת עצמה ראתה באבצמיג בעלת דברה לעניין זה, כעולה מהתכתובת בין הצדדים (ראו נספחים ז', ח', ט', יא' ו-יב' לתצהיר גדז').

כך, התביעה לפינוי מושכר הוגשה על ידי התובעת כנגד אבצמיג בלבד, ואף הנזקים להם טוענת התובעת נגרמו לה מעצם אי פינויו של העסק מהמקום, ולא בשל נוכחותם הפיזית של הנתבעים 1 ו – 2, כשלעצמה, במקרקעין (ראו למשל עדותה של גב' גדז' שצוטטה לעיל, לעניין המכולה).

איני רואה גם מקום לייחס לנתבעים 1 ו – 2 אחריות אישית למחדליה של אבצמיג מכוח מודל האחריות האישית של אורגן או נושא משרה בחברה.

כידוע, "[ש]לצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה" (ראו ע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 (1997), בפיסקה 27 לפסק דינו של כבוד השופט ת' אור).

קיומם של מגעים כאלה ואחרים אותם ניהלו הנתבעים 1 ו – 2 או מי מהם, כמנהליה של אבצמיג, עם התובעת, במטרה להאריך את תקופת שהותה של אבצמיג במקרקעין, ופעולותיהם או מחדליהם בעניין הישארותה של אבצמיג במקרקעין עד למועד בו התפנתה, נעשו במסגרת פעילותם הרגילה כנושאי משרה באבצמיג. לא הונחה בפני
י תשתית ראייתית כלשהי המבססת מסקנה שונה.

טענות נוספות של התובעת בעניין זה, כגון הטענה כי יש להרים מסך בין הנתבע 2 לבין אבצמיג, או הטענה כי יש לחייב את הנתבע 1 מכוח חתימתו על כתב התחייבות במסגרת בקשתה של אבצמיג לצו מניעה זמני, נטענו לראשונה בסיכומים וממילא יש לדחותן.

אוסיף כי לא נטען בפני
י שהנתבעים 1 ו - 2 או מי מהם חרגו מסמכותם או פעלו בניגוד לטובתה של אבצמיג או ממניע זר כלשהו, ולכן, אפילו היה נטען בפני
י – ולא נטען – שהנתבעים 1 ו - 2 גרמו להפרת ההסכמות שהושגו בין אבצמיג לבין התובעת לעניין מועד פינוייה מהמקום, לא היה מקום לחייבם באופן אישי בשל כך (ראו שם, בפיסקה 28).

אני דוחה אפוא את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2.

14. כאמור, אבצמיג פינתה את המקרקעין רק בתום שנת 2011. יש מקום אפוא לחייב את אבצמיג בדמי שימוש ראויים בגין התקופה בה שהתה במקרקעין שלא בהסכמת התובעת.

מהי התקופה בגינה יש לחייב את אבצמיג בתשלום דמי שימוש ראויים?

כאמור לעיל, הסכימה התובעת לדחות את מועד פינויה של אבצמיג מהמקום עד ליום 28 בפברואר 2011, כנגד קבלת 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור דמי שכירות ושימוש במושכר במהלך החודשים ינואר ופברואר 2011 (ראו נספח ח' לתצהיר גדז'). התובעת לא סייגה את הסכמתה לקבלת הסכום האמור בלבד עבור אותם חודשיים בכך שאבצמיג אכן תתפנה מהמקום בסופם. לפיכך אני סבורה כי אין מקום לחייב את אבצמיג בתשלום דמי שימוש ראויים נוספים בגין החודשיים האמורים.

15. באשר לתקופה שהחל מחודש מרץ 2011 ועד לסוף אותה השנה:

כזכור, התובעת דרשה מאבצמיג תשלום של דמי שכירות חודשיים בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כתנאי להישארותה בשטח (סעיפים 5 ו – 7 לעיל). בנוסף לכך, בחוזה להפעלת עסק לתיקון תקרים מיום 4.4.2011 שנערך בין התובעת לבין צד ג' (נספח יח' בכרך הנספחים מטעם התובעות) נקבעו דמי שימוש בסך של 15,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ, ובתוספת תמלוגים בשיעור של 3% מהכנסותיו ברוטו של צד ג' (ראו סעיף 18 לחוזה האמור וכן עדותה של גב' גדז' בעמ' 30 ש' 21 – 25).

גם על פי חוות דעתו של מר לוי יצחק שהוגשה מטעם התובעת, דמי השכירות הראויים החודשיים לנכס האמור, לשוכר בשכירות חופשית, הינם בגבולות של 15,000 ₪ לחודש, על פי החישוב הבא: 50 ₪ למ"ר צמיגיה כפול 160 מ"ר, ועוד 24 ₪ למ"ר מחסן כפול 24 מ"ר, ועוד 8 ₪ למ"ר אחסנה פתוחה כפול 900 מ"ר.

אני מעדיפה את חוות דעתו האמורה של המומחה מטעם התובעת, מר לוי יצחק, על פני חוות דעתה של המומחית מטעם הנתבעים, גב' סילביה אלבז, וזאת הן לעניין שיעור השטח הנישום והן לעניין דמי השכירות הראויים בגינו:

ראשית, חוות דעתו של מר לוי נתמכת בנתונים עובדתיים חיצוניים: התשלום אותו דרשה התובעת מאבצמיג בזמן אמת, וכן החוזה שנערך בין התובעת לבין צד ג'.

שנית, השטח המצויין בחוות דעתו של מר לוי נקבע בהתאם לתשריט שנערך על ידי הרשות המקומית לתכנון ובנייה, ואשר צורף לחוות הדעת. לעומת זאת, לצורך בחינת השטח הנישום הסתמכה גב' אלבז על מילותיו של הנתבע 1 בלבד (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 15.7.2015, ש' 16 – 17; עמ' 36 ש' 24 – 25; ראו גם עמ' 38 ש' 9 – 12).

בחוות דעתה של גב' אלבז קיימת אמנם (בסעיף 6) התייחסות לתשריט שצורף לחוזה ההרשאה של אבצמיג, וצילום שלו מופיע בחוות הדעת (שם). עם זאת, משנתבקשה גב' אלבז לסמן את שטח האחסנה המאוספלט אליו התייחסה על גבי התשריט, התלבטה המומחית וסימנה תחילה שטח גדול יותר (ראו ת/1 וכן עמ' 38 ש' 1 – 15).

משנשאלה גב' אלבז לעניין הפער בין שטח המבנה שצויין בחוות דעתה לבין השטח שצויין בחוות דעתו של מר לוי - תוך שצויין בפני
ה כי בכתבי הטענות מטעמם במסגרת ההליך המשפטי טענו הנתבעים שהמדובר בשטח של 167 מ"ר, כעמדת התובעת - השיבה גב' אלבז כי לא ידעה שהיה הליך משפטי בין הצדדים, וכי מכל מקום
ייתכן שהפער נעוץ בשטחן של סככות ללא היתר שחוייבו בארנונה (עמ' 35 ש' 23 – 31; כן ראו את חשבון הארנונה ת/2). דא עקא, הסבר זה אינו יכול לעמוד, שכן בחוות דעתו של מר לוי צויין במפורש כי לא הביא בחשבון דמי שכירות ראויים "בגין מכולות אחסנה ו/או שווי סככות שנמצאו בנכס, זאת בהנחה כי מתקנים אלו היו בבעלות שוכר ו/או הונחו ללא היתר מהרשויות המוסמכות" (סעיף 8.3 לחוות הדעת).

לכך יש להוסיף, כי נתוני ההשוואה לפיהם נערכה חוות דעתו של מר לוי פורטו בחוות הדעת, מה שאין כן חוות דעתה של המומחית מטעם הנתבעים. גב' אלבז אמנם ציינה בעדותה כי נתונים אלה היו בפני
ה וכי התייחסה אליהם בפועל, אך הוסיפה כי לא מצאה לנכון לציינם בחוות הדעת באשר לא ערכה אותה כחוות דעת שאמורה להיות מוצגת בבית המשפט (עמ' 40 ש' 20 – 32).

אציין עוד, כי עדותו של מר לוי במהלך חקירתו הנגדית הותירה רושם מהימן ומקצועי.

סיכומה של נקודה זו: אני קובעת כי על אבצמיג לשלם לתובעת דמי שכירות ראויים בסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ. מסכום זה יש להפחית סך של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ, אותם אין חולק ששילמה אבצמיג לתובעת (מעבר לתשלום עבור החודשים ינואר – פברואר 2011). מכאן, שעל אבצמיג לשלם לתובעת סך של 105,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסך הכל 122,850 ₪.

16. באשר לחובה של אבצמיג לחברת החשמל אותו פרעה התובעת בסך של 16,369 ₪:

אבצמיג הודתה אמנם כי היא חבה בגין צריכת החשמל, אלא שלדבריה יש לחייבה בהתאם לחלק היחסי של המקרקעין שהוחזק על ידה, ולא עבור צריכת החשמל בכל המתחם (סעיף 26 לתצהיר הנתבע 1).

עם זאת, הנתבעים לא הוכיחו כי היה גורם אחר במקרקעין בתקופה המדוברת שצרך חשמל פרט לאבצמיג, ולא עלה בידם לסתור את עדותה של גב' גדז' בתצהירה, ולפיה החוב המדובר נבע מצריכת החשמל של אבצמיג בלבד (ראו סעיף 55 לתצהיר גדז').

אני דוחה אפוא את טענתה של אבצמיג לעניין זה, וקובעת כי עליה לשלם לתובעת סך של 16,639 ₪ בגין חוב החשמל.

17. עלויות עודפות בגין פיתוח המקרקעין:

כאמור, גב' גדז' העידה כי הימצאותה של אבצמיג במקרקעין גרמה לעיכוב בביצוען של עבודות פיתוח נרחבות בשטח, וכן לתוספת עלויות בביצוען של עבודות אלו, אשר חלק מהן בוצעו יותר מפעם אחת. לכתב התביעה צורף תחשיב שנערך על ידי מנהל הפרויקט, אשר לא הובא להעיד, ולפיו עמדו עלויות נוספות אלה על כ – 202,000 ₪. עם זאת גב' גדז' העידה בתצהירה כי עלויות עודפות אלה הסתכמו ב – 316,680 ₪ בתוספת מע"מ (ראו סעיף 61.1 לתצהיר גדז'). לעניין זה הסתמכה גב' גדז' על תחשיב שערך מר גוטובסקי, מנהל בחברת ש. גוטובסקי בע"מ אשר ביצעה את עבודות הפיתוח במקרקעין. מר גוטובסקי צירף לתצהירו תחשיב מפורט המתייחס לתוספת העלויות האמורה.

מר גוטובסקי העיד שבזמן שהחלו בביצוע העבודות, הימצאותה של אבצמיג בשטח לא הפריעה לביצוען, אך בהמשך גרמה זו לביצוען של עבודות כפולות (עמ' 9 ש' 14 – 15 וכן עמ' 11 ש' 1 – 9).

מר גוטובסקי הבהיר בעדותו כי אילו ידע מראש שאבצמיג לא תתפנה מהשטח תוספת העלות לא הייתה קטנה יותר מזו שרשם בתחשיב (עמ' 11 ש' 28 עד עמ' 12 ש' 11).

חרף מאמציו של בא כוח הנתבעים בחקירתו הנגדית, לא עלה בידו לקעקע את עדותו של מר גוטובסקי.

18. אינני מקבלת את טענת הנתבעים ולפיה היה על התובעת להביא חוות דעת בעניין שיעור העלויות העודפות שנגרמו לה כתוצאה מאי התפנותה של אבצמיג מהשטח: כידוע, הדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו (ראו ע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ' עו"ד עלס דוברונסקי (ניתן ביום 28.7.15), בפיסקה 23 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית).
השאלה מהי, אם בכלל, אותה עלות עודפת של ביצוע העבודות היא שאלה עובדתית גרידא. בהתאם, ולשם הוכחת טענתה בעניין זה, העידה התובעת את המנהל בחברה לה שילמה עבור ביצוען של העבודות האמורות. הנתבעים היו רשאים כמובן לנסות ולקעקע את סבירותם של הנתונים העובדתיים והכספיים שהוצגו על ידי העד האמור באמצעות חוות דעת מומחה מטעמם, כמו גם לטעון ולהוכיח שהתובעת לא עמדה בחובתה להקטין את נזקה לעניין זה. כזאת לא עשו הנתבעים.

19. כאמור, בכתב התביעה העמידה התובעת את תביעתה לעניין העלויות העודפות על סך של 202,000 ₪ בצירוף מע"מ, היינו, 236,340 ₪. עיון מדוקדק בתחשיבו של מר עמי בר – שלא הובא להעיד (נספח כ' בכרך הנספחים של התובעת), על פיו הוכן כתב התביעה, מלמד כי הוא מתייחס לעבודות שהוגדרו על ידי מר גוטובסקי בתצהירו כעבודות שלא תוכננו במקור (ראו סעיף 5 לתצהירו של מר גוטובסקי). בנוסף לעבודות האמורות התייחס מר גוטובסקי בתצהירו לעבודות שבוצעו "בהיקפים גדולים מהמתוכנן" (שם).

כך או אחרת, אין לפסוק לתובעת סעד שונה מזה שנתבקש על ידה בכתב התביעה.

לפיכך אני קובעת כי בגין עלויות עודפות בפיתוח המקרקעין תשלם אבצמיג לתובעת סך של 236,340 ₪.

20. אבדן רווחים כתוצאה ממניעת השימוש במתקן השטיפה:

הוכחת אבדן רווח מצריכה עריכתו של אומדן המתייחס למה שלא התרחש בפועל. ככלל, לא ניתן להביא ראיות ודאיות בדבר שיעור נזק זה. כפועל יוצא מכך, התובע-הנפגע יוצא כדי חובתו בהצבעה על נתונים עובדתיים השאובים מן המציאות (ראו ת.א. (ת"א) 4104/10 ת.א. (ת"א) 996-12-13 מ.ב.נ. הר הצופים בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (ניתן ביום 10.5.2015), והאסמכתאות שם).

להוכחת טענתה לעניין זה צירפה התובעת מאזן בוחן לתקופה המקבילה בשנת 2013, ממנו עולה כי הכנסותיה ממתקן השטיפה היו כ – 314,393 ₪, ואילו הוצאותיה ממתקן השטיפה עמדו על 219,074 ₪. מכאן, שרווחיה ממתקן השטיפה במהלך התקופה האמורה עמדו על כ – 95,000 ₪.

במלים אחרות, על פי מאזן הבוחן שהוגשו על ידי התובעת עצמה, הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת ממתקן השטיפה במהלך התקופה המקבילה בשנת 2013 עמדה על כ – 9,500 ₪, ולא כנטען בתצהירה של גב' גדז'.

זאת ועוד, התובעת צירפה מסמכי "יתרת הנהלת חשבונות" לחודשים מרץ עד יולי 2013 בלבד (ראו נספחים כה' ו – כו' לכרך הנספחים מטעמה). ממילא, לא ניתן לבחון מתוך מסמכים אלה את שנרשם במאזן הבוחן שצורף, ללא חוות דעת כלשהי.

כמו כן, מסמכי יתרת הנהלת החשבונות (נספח כה') כוללים פירוט חשבוניות בגין הכנסות מתחנת הדלק ומחניון, וכן פירוט חשבוניות שאינו כולל פירוט הפעילות העסקית בגינן נמסרו, וזאת אף שבחלקם העליון של מסמכים אלה נרשם "הכנסות משטיפה".

במצב דברים זה, איני מוכנה לסמוך ממצא כלשהו על מסמכים אלה, ואני קובעת כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה (ראו והשוו ע"א 2076/09 ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 2.9.2010)).

21. באשר ל"אבדן דמי הרשאה" ששולמו על ידי התובעת לחנ"י (סעיף 62 לתצהיר גדז'): משלא נתבע ראש נזק זה בכתב התביעה, איני מוצאת לנכון להתייחס אליו.

22. במאמר מוסגר אציין, כי סכום התביעה בגינו שולמה אגרה על ידי התובעת לא כלל את סכומי המע"מ שנתבעו על ידה בגוף כתב התביעה. עם זאת, ומאחר שהסכום הכולל אותו עלה ביד התובעת להוכיח נופל מהסכום הכולל בגינו שולמה אגרה, אין מניעה לפסוק לה גם סכום זה (ראו רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (ניתן ביום 12.7.2012)).

23. לסיכום:

התביעה כנגד נתבעים 1 ו – 2 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה כנגד אבצמיג מתקבלת בחלקה, באופן שאבצמיג תשלם לתובעת 122,850 ₪ בגין דמי שימוש ראויים, בצירוף 16,639 ₪ בגין חוב חשמל, ובצירוף 236,340 ₪ בגין עלויות פיתוח עודפות, ובסה"כ תשלם אבצמיג לתובעת סך של 375,829 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

כן תשלם אבצמיג לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין באמצעות הדואר
.





ניתן היום,
כ"ב חשוון תשע"ו, 04 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 37692-04/12 ג. דניאל הובלות ושירותי נמל בע"מ, ג. דניאל מיזמים בע"מ נ' שבתאי בכר, אברהם בכר, אבצמיג הנמל אשדוד בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 04/11/2015)