פסקי דין על אחמד סעד | פסקי דין על הראל חברה לבטוח | פסקי דין על צלע הנדסה | פסקי דין על יוניס אלג'מל |

550-12/10 תאמ     05/11/2015




תאמ 550-12/10 אחמד סעד נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, צלע הנדסה בע"מ, יוניס אלג'מל








בית משפט השלום בעכו



תא"מ 550-12-10 סעד נ' הראל חברה לבטוח בעמ ואח'
05 נובמבר 2015

תא"מ 24927-07-11 סעד נ' בואדנה בראל ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
ג'ני טנוס


תובע

אחמד סעד
ע"י עו"ד אדהם שחאדה


נגד


נתבעים

1.הראל חברה לבטוח בע"מ
ע"י עו"ד רוני משה

2.צלע הנדסה בע"מ

(נמחקה)

3.יוניס אלג'מל
ע"י עו"ד אדיב נסרה




פסק דין


עניינה של תביעה זו בנזק שנגרם לתובע עקב מעורבות רכבו בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.4.2010 (להלן: "התאונה").

נתוני רקע ותמצית טענות הצדדים:
1.
ביום התאונה רכבו של התובע, רכב מספר רישוי 9106824 (להלן: "רכב התובע") נעמד ראשון בשיירת רכבים לפני רמזור אדום בצומת, כאשר הרכב שהיה נהוג ע"י הגב' הילה שלי בואדנה (להלן: "הרכב השני") עצר מאחורי רכב התובע, ואילו הרכב השלישי בשיירה שהגיע מאחורי הרכב השני, היה רכב מספר רישוי 5548009 בו נהג הנתבע מס' 3, מר אלג'מל יונס (להלן: "הנתבע" ו-"רכב הנתבע" בהתאמה).

2.
במועד הרלוונטי לתאונה, רכב הנתבע היה בבעלות מעסיקתו, חברת צלע הנדסה בע"מ
שהינה הנתבעת מס' 2, ומבוטח אצל הנתבעת 1, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "מבטחת רכב הנתבע") בפולסית ביטוח מקיף.

3.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה אירעה כאשר רכב הנתבע פגע ברכב השני והדף אותו לכיוון רכב התובע וגרם לו נזק.

4.
תחילה, התובע הגיש את תביעתו כנגד מבטחת רכב הנתבע, הבעלים של רכב הנתבע וכן כנגד הנתבע בהיותו הנוהג בו. לאחר שהתברר כי התובע הגיש בגין אותה תאונה תביעה נוספת בתיק מס' 24927-07-11 כנגד נהגת הרכב השני והמבטחת של הרכב השני, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התיק הנוסף"), הדיון בשתי התביעות אוחד.

5.
מאוחר יותר ובהסכמת התובע, נמחקה התביעה בתיק הנוסף. כמו כן, נמחקה התביעה בתיק דנן כנגד הנתבעת 2 (הבעלים של רכב הנתבע), באופן שהנתבעים היחידים שנותרו בתיק היו הנתבע והנתבעת.

6.
כפי שצוין מקודם, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות אירוע התאונה ולגבי אחריותו של הנתבע להתרחשותה. כמו כן, לא הייתה מחלוקת של ממש לגבי גובה הנזק לו טוען התובע בתביעתו, שהינו נזק המתייחס לעלות תיקון הנזק שנגרם לרכבו, עלות שכר טרחת השמאי מטעמו, והוצאות הגרירה של רכבו, אשר מסתכמים יחד בסך של 36,717 ₪ (נומינלי).

7.
ניתן לומר, כי המחלוקת העיקרית שנותרה על הפרק נוגעת לשאלת הכיסוי הביטוחי של הנתבעת, אשר טענה כי אין לחייבה בתשלום עפ"י הפוליסה וזאת משני טעמים: הראשון, מאחר שהנתבע נהג בזמן פסילת רישיון; והשני, מאחר שבזמן התאונה הנתבע נהג בשכרות ואף הורשע בגין כך בבית המשפט לתעבורה.

8.
לעומת זאת טען הנתבע, כי נהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה מפקיעה את החבות הביטוחית של הנתבעת, ובכל מקרה הוא לא ידע אודות ההחלטה על התליית רישיונו.

דיון והכרעה:
9.
לאור המחלוקת המצומצמת בתיק, העדים היחידים אשר העידו לפניי היו הנתבע ואשתו.

10.
בטרם אדון במחלוקות לגופן אבקש לציין, כי הנתבעת לא הציגה בפני
י את פוליסת הביטוח הרלוונטית לרכב הנתבע (בכל הקשור לביטוח אחריות לנזקי צד ג'), ולכן לא ניתן היה לעמוד מקרוב על תנאיה.

דיון בנושא התליית רישיון הנהיגה:
11.
לטענת הנתבעת, ביום 16.12.2009 זומן הנתבע לבדיקות בפני
המכון הרפואי לבטיחות בדרכים כאשר הזימון נשלח אליו בדואר רשום.
הנתבע לא התייצב חרף הזימון, ובשל כך נשלחה הודעה למשרד הרישוי על התליית רישיון הנהיגה שלו החל מיום 8.4.2010.

12.
מנגד טוען הנתבע, כי הוא לא קיבל כל זימון כאמור ולא ידע על התליית רישיון הנהגיה שלו.
13.
במקרים הנוגעים לתביעות נזק גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בית המשפט העליון קבע, ודבריו יפים גם לענייננו, כי על מנת שיישלל הכיסוי הביטוחי מנהג שרישיון הנהיגה שלו נפסל שלא בפני
ו, בין מחמת התלייתו או מחמת שלילתו, יש צורך בהבאת דבר הפסילה לידיעתו של הנהג, ולכן בלא ידיעה של בעל הרישיון על החלטת ההתלייה, אין הוא פסול מלנהוג ואין הכיסוי הביטוחי נשלל מחמת היותו נטל רישיון נהיגה (ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג'י ז"ל נ' מלכה, מיום 11.10.11).

14.
במקרה דנן הגישה הנתבעת מסמכים מטעם משרד הרישוי בצירוף תעודת עובד ציבור מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות (להלן: "המכון לבטיחות בדרכים"). מהמסמכים ומתעודת עובד הציבור עולה, כי הנתבע נדרש להמציא מסמכים רפואיים למכון לבטיחות בדרכים עד ליום 17.11.2009 ומשלא עשה כן ביקש המכון ממשרד הרישוי ביום 27.12.2009 להתלות את רישיון הנהיגה שלו עד לבירור עניינו. כמו כן, ביום 16.12.2009 (בתעודה נכתב כנראה בטעות שהתאריך הוא 16.1.2009) הוזמן הנתבע לבדיקה במכון לבטיחות בדרכים ליום 12.1.2010, אך הנתבע לא התייצב. לאור זאת, משרד הרישוי החליט על התליית רישיונו של הנתבע החל מיום 8.4.2010.

15.
דבר הדואר היחיד שהוגש כראיה בתיק ממסמכי משרד הרישוי מתייחס למשלוח מכתב לנתבע בדואר רשום ביום 21.12.2009 – שאין מחלוקת לגביו כי לא נמסר לנתבע או למי מטעמו ודבר הדואר הוחזר. גם הנתבע ואשתו העידו בפני
י כי לא קבלו את המכתב הנ"ל ולא קבלו כל מסמך אחר שיש בו כדי ללמד על התליית רישיון הנהיגה שלו.

16.
עדותם של הנתבע ואשתו מקובלת עלי לחלוטין, והיא מתיישבת עם העובדה כי לא הוצג כל מסמך שמעיד על משלוח ההחלטה בדבר התליית רישיון הנהיגה, לא בדואר רגיל ולא בדואר רשום. ויודגש, המכתב שהוזכר לעיל (שממילא לא הומצא לנתבע או למי מטעמו) הוא מכתב שנשלח כאמור ביום 21.12.2009, קרי עוד לפני שחלף מועד הבדיקה שנקבעה לנתבע במכון לבטיחות בדרכים, ואף זמן רב לפני ההחלטה בדבר תחילת ההתלייה של הרישיון, שתחילתה מיום 8.4.2010, ולכן ברור שהמכתב אינו קשור להחלטת ההתלייה.

17.
רוצה לומר, אין בפני
י כל ראיה או אפילו ראשית ראיה שמלמדת כי הנתבע ידע בפועל על ההחלטה להתלות את רישיון הנהיגה שלו. לא זו אף זאת, אף שנדרשת ידיעה ממשית לגבי קיומה של החלטה הנוגעת לפסילת רישיון הנהיגה, הרי שבמקרה שלפניי אין אפילו ראשית ראיה שמלמדת על ידיעה כזו.

18.
מעבר לנדרש אוסיף, כי לפי טענת הנתבע הוא נחקר במשטרה בחשד לנהיגה בזמן פסילה, אך בסופו של יום לא הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בזמן שלילה מכיוון שלא הוכח כי ידע על כך בזמן התאונה, ואכן כתב האישום שהוגש נגדו אינו כולל עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.

19.
אשר על כן, אני קובעת שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי הנתבע נהג בזמן התאונה כשהוא יודע שהינו פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה.

דיון בנושא הנהיגה בשכרות:
20.
אין מחלוקת, כי ביום 24.4.2014
הורשע
הנתבע לפי הודאתו בבית המשפט לתעבורה (בתיק מס' 12-12-10) בנהיגה בשכרות ובעבירות נוספות שעניינן נהיגה רשלנית, נהיגה בדרך הגורמת נזק ואי שמירת רווח.

21.
בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי אין לחייבה בתשלום פיצויים מאחר שהנתבע נהג בשכרות כאשר ריכוז האלכוהול בדמו עמד על 232 מיליגרם, פי חמש מהמותר. לשיטתה, נהיגה בזמן שכרות מפקיעה את ההסכם הביטוחי, שכן טיבו של הכיסוי הביטוחי כי יכסה אירוע בלתי צפוי ולא אירוע ודאי וצפוי או כזה שנעשה במתכוון. לטענתה, הנתבע הכניס את עצמו ביודעין למצב של שכרות וערפול הכרה, וכמוהו כמי שהתכוון לגרום לתאונה במכוון ובמזיד. לדידה, הנתבע גילה עצימת עיניים, אדישות ושיוויון נפש לגבי תוצאות התנהגותו עקב שתיית אלכוהול, ולכן התאונה שהינה תוצאות מעשיו אינה בגדר "מקרה ביטוחי" שהנתבעת חבה בגינו עפ"י הפוליסה.

22.
כפי שציינתי מקודם, העתק הפוליסה לא הובא לעיוני, ובכל מקרה לא נטען בפני
י כי ישנה החרגה מפורשת בפוליסה לעניין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וטענותיה של הנתבעת בנדון נסמכות על הדין הכללי ולא על הוראות הפוליסה.

23.
יחד עם זאת ועל מנת להסיר ספק מלב אציין, כי תנאיה של פוליסה תקנית מהסוג הנדון נקבעו בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986. סעיף 18(ב)(5) לתוספת לתקנות אלו מחריג כיסוי ביטוחי של פוליסה מסוג זה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים". אלא שהחרגה דומה לא נקבעה ביחס לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

24.
אם נוסיף לכך כי על פי תקנה 4 לתקנות הנ"ל נאסר על מבטח לשנות מתנאי הפוליסה התקנית הקבועים בתוספת לתקנות, זולת אם השינוי הוא לטובת המבוטח, כי אז התוצאה היא שהנתבעת מנועה מלטעון להעדר כיסוי ביטוחי מחמת תנאי הפוליסה.

25.
הנתבעת טענה עוד, כי יש לראות בהתנהגות הנתבע משום התנהגות שיש בה כדי לגרום במזיד ובמתכוון לתאונה, באופן שמצדיק שלילת הכיסוי הביטוחי לפי הדין הכללי.

26.
סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 פוטר את המבטח מתשלום תגמולים לאירוע אשר נגרם על ידי המבוטח במתכוון. והשאלה שנשאלת כעת היא, האם תאונה שמתרחשת בזמן נהיגה תחת השפעת אלכוהול מפקיעה את החבות הביטוחית?

27.
בחינה של הפסיקה הרווחת מלמדת, כי ברוב המכריע של המקרים בתי המשפט הכירו בקיומו של כיסוי ביטוחי, הן למבוטח והן לצד ג' אשר נפגע כתוצאה מנהיגת המבוטח, גם כאשר התאונה אירעה בזמן שהמבוטח היה בגילופין (ראו: ע"א (מח- ת"א) 1632/94 פוגריבצקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מיום 24.3.1996; ת.א. (שלום- נצרת) 1791/03 רבאח נ' שאקר, מיום 2.1.2005; ת.א. (שלום-ת"א) 37149/04 י.ד. רכב ותחבורה בע"מ נ' וינקובסקי, מיום 30.6.2005; ת.א. (שלום כ"ס) 4304/03 חברת לבידי זהב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מיום 24.8.2005; ת.א. (שלום ת"א) 67880/06 טרפיק ליס נ' חזן, מיום 22.7.2007; ת.א. (שלום ירושלים) 8533/05 דאדו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מיום 8.1.2008; ת.א (שלום חדרה) 8805-10-09 גרוס נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, מיום 19.7.2012; ת.א. (שלום ת"א) 16704-01-14 חיליק הסעות בע"מ נ' זסלבסקי, מיום 6.5.2015).

28.
ויובהר, יש לעשות אבחנה בין יסוד 'הכוונה' בדין הפלילי לבין יסוד 'הכוונה' בהקשר של חוק חוזה ביטוח.
אמנם הנתבע הכניס את עצמו במודע למצב של שכרות מרצון, ברם, אין לומר כי הנתבע התכוון לגרום לתאונה ולנזק במתכוון, ולכן החריג שבסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח אינו חל על ענייננו.
ו

29.
יתרה מזאת, מעובדות כתב האישום בו הורשע הנתבע ניכר כי לא הייתה מצדו התנהגות עבריינית ומשוללת רסן שהתלוותה לתאונה, אשר אירעה לפי כתב האישום עקב נהיגה רשלנית מצדו ואי שמירת מרחק מרכב התובע – שהוא לצערי מחזה נפוץ במחוזותינו גם כאשר הנהגים אינם נוהגים בגילופין. לפיכך, אין לומר כי הנתבע גרם לתאונה במכוון ובזדון, כפי שאירע במקרה אשר נדון ב

פסק דין
שלומוב (ת.א. (שלום ת"א) 172514/02 איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ נ' שלומוב, מיום 30.12.2004), ובו קבע בית המשפט כי אין להכיר בכיסוי הביטוחי עבור מבוטח שנהג בגילופין והודה כי 'השתולל' בכביש מתוך מצוקה רגשית, ובתוך כך פגע במספר רכבים, לא 'במכה' אחת שאז ניתן היה אולי להגדירה כתאונה מקרית שאינה שוללת את הכיסוי הביטוחי, אלא ביצע ארבע התנגשויות נפרדות בארבע מכוניות שונות, עד שלא ניתן להימנע מהמסקנה כי הוא פגע ברכבים בזדון ובמתכוון.

30.
על יסוד המפורט לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת לגבי שלילת הכיסוי הביטוחי מחמת כך שהתאונה אירעה בזמן שהנתבע נהג בשכרות.

אחרית דבר:
31.
מאחר שאין מחלוקת לגבי הנזק שנגרם לתובע, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 36,717 ₪ (לפי הפירוט הבא: 34,200 ₪ בגין נזק ישיר לפי חוות הדעת; 1,902 ₪ בגין שכר טרחת השמאי; 615 ₪ בגין הוצאות הגרירה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (בתאריך 1.12.2010) ועד היום.

32.
לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17% כולל מע"מ והחזר סכום האגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
כ"ג חשוון תשע"ו, 05 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 550-12/10 אחמד סעד נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, צלע הנדסה בע"מ, יוניס אלג'מל (פורסם ב-ֽ 05/11/2015)