פסקי דין על אלבר ציי רכב בע"מ | פסקי דין על אברהם דיין | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על דדי כזום ואח' |

47623-01/13 תאמ     06/11/2015




תאמ 47623-01/13 אלבר ציי רכב בע"מ נ' אברהם דיין, מנורה חברה לביטוח בע"מ, דדי כזום ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 47623-01-13 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ
נ' דיין ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
אבי כהן


התובעת

אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חלי רישה


נגד


הנתבעים

1.אברהם דיין

2.מנורה חברה לביטוח בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד עידו רביד ושמרית כהן
3.דדי כזום

4.כלל חברה לביטוח בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ליטל לאון




פסק דין


לפניי תביעה כספית מיום 25.1.13 ע"ס 2,344 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 28.3.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 13.10.15 נערכה בפני
י ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. יצוין כי קדמו לישיבה זו שתי ישיבות מקדמיות נוספות (מיום 28.10.13 ומיום 26.2.15) שבהן לא נתאפשרה שמיעת ראיות, בנסיבות המתועדות בפרוטוקולים של אותן ישיבות. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם (סיכומי הנתבעים 1+2 הוגשו באיחור).

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

לפי גרסת התובעת לגבי נסיבות התאונה, מעורבים בתאונה 3 רכבים (לא מדובר בתאונת שרשרת):

רכב התובעת
– רכב פרטי מתוצרת מזדה
(3) מ.ר. 7654768.
רכב הנתבעים 1+2
– רכב מתוצרת מרצדס מ.ר. 5212314.
רכב הנתבעים 3+4
– קטנוע מ.ר. 5219864.

מן הראוי בנסיבות התיק והעניין להציג באופן מפורט את הטענות העובדתיות המחייבות של הצדדים בכתבי הטענות שלהם, לגבי נסיבות התאונה:

התובעת: בסעיף 3 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 28/3/11 בשעה 8:15 או בסמוך לכך, עת הרכב הנפגע נהוג על ידי מר יצחק וידל נסע כדין בנתיב נסיעתו, לפתע פתאום, הרכב הפוגע א' אשר חנה מימין לרכב הנפגע החל לצאת ממקום חניה בחוסר זהירות תוך שהוא מתפרץ לעבר נתיב נסיעתו של הרכב הנפגע, על מנת למנוע את את הפגיעה הוודאית, עצר נהג הרכב הפוגע א' את נסיעתו, בעוד הרכב הנפגע היה בעצירה מוחלטת, נהג הרכב הפוגע ב' אשר נסע מאחורי הרכב הנפגע במהירות מופרזת, ללא שמירת מרחק, בחוסר תשומת לב ובחוסר זהירות פגע ברכב הנפגע בחלקו האחורי".

הנתבעים 1+2: בסעיף 5 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור והנטען בסעיף 3 לכתב התביעה, ויטען כי מוכחש כל אירוע תאונה בכל הזמנים הרלוונטים. הנתבעים יבהירו כי לא היו מעורבים בכל אירוע על פי תיאור כתב התביעה וכי הדברים מוכחשים בבחינת לא היו הדברים מעולם".

הנתבעים 3+4: בסעיף 3 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסעיף 3 לכתב התביעה: הנתבעים 3-4 יטענו כי ביום 28/03/11 או בסמוך לכך, נהג הנתבע 3 ברכב הנתבעים 3-4 מ.ר. 5219864...ברחוב המסגר בתל אביב כאשר באותה העת מלפניו נסע רכב התובעת מ.ר. 7645768...לפתע הגיח מימין מחנייה רכב הנתבעים 1-2 מ.ר. 5212314 בחוסר זהירות, התפרץ לנתיב נסיעת המאזדה וגם לה לסטות שמאלה ולבלום כתוצאה מכך ארעה התנגשות בין האופנוע למאזדה".

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת (מוצג ת/1).

חמישה דפיי תמונות בצבע של רכב התובעת, שצולמו ע"י שמאי התובעת (מוצג ת/2).

מסמך מיום 21.11.11 מאת חוקר פרטי אל הנתבעת 2, שכותרתו "טופס הודעה" (מוצג נ/1).

הודעה על התאונה שנמסרה לנתבעת 4 (מוצג נ/2).

שתי עדויות (מטעם התובעת בלבד) שנשמעו בדיון ביום 13.10.15: עדותו של מר איציק וידל, נהג רכב התובעת, ועדותו של מר יעקב מלול, נוסע ברכב התובעת. יוזכר כי שני העדים מטעם כל הנתבעים (הנהגים בשני רכבי הנתבעים) לא התייצבו לדיון ביום 13.10.15, ובהחלטתי בדיון דחיתי את בקשת הנתבעים לדחיית מועד הדיון, מנימוקי החלטתי שם ובנסיבות התיק.

עמדות הצדדים בסיכומיהם

התובעת
: טוענת שהוכח כי רכב הנתבעים 1+2 כן היה מעורב בתאונה, וכי האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים 1+2. לחילופין טוענת התובעת, כי יש "לקבוע אחריות כלשהיא על הנתבעים 3-4". נראה כי כוונת התובעת הייתה לטעון טענה חלופית לפיה שני הנהגים ברכבי שני הנתבעים אחראים בנזיקין כלפי התובעת.
לסיכום, נראה שהתובעת מבקשת לקבל התביעה נגד הנתבעים 1+2 ולחילופין לקבלה נגד כל הנתבעים.

הנתבעים 1+2
: טוענים כי יש לדחות התביעה נגדם, תוך חיוב התובעת בהוצאות. חוזרים וטוענים להיעדר מעורבות רכב הנתבעים 1+2 בתאונה. טוענים כי הוכח שנותק הקשר הסיבתי בין התנהלות רכב הנתבעים 1+2 עובר לתאונה לבין התאונה, תוך שהנתבעים רואים ברכב הנתבעים 3+4 כאחראי בלעדית לתאונה, בשל אי שמירת המרחק המספיק של נהגו מרכב התובעת.

הנתבעים 3+4
: נראה שכוונתם לטעון שיש לדחות את התביעה נגדם בהיעדר כל אחריות נזיקית של נהג רכב הנתבעים 3+4. הנתבעים 3+4 טוענים, כי הוכחה מעורבות רכב הנתבעים 1+2 בתאונה, וכי פגיעת רכב הנתבעים 3+4 ברכב התובעת נגרמה בשל קיצור מרחק הבלימה של רכב הנתבעים 3+4 (עקב עצירת הפתאום של רכב התובעת, בעקבות היציאה הפתאומית מחנייה של רכב הנתבעים 1+2), תוך שנטען כי רכב הנתבעים 3+4 "ניסה לחמוק מהתאונה באמצעות סטיה", ו"הניסיון לא צלח".

הכרעה

דין התביעה להתקבל נגד הנתבעים 1+2 ולהידחות נגד הנתבעים 3+4.

להלן נימוקיי:

ממכלול הראיות שהוצגו (בעיקר עדויות וראיות התובעת אך גם ההודעה שנמסרה לנתבעת 4), שוכנעתי היטב, כי, בניגוד לטענת הנתבעים 1+2, רכב הנתבעים 1+2 ונהגו כן היו מעורבים בתאונה. אמנם אין חולק כי רכב הנתבעים 1+2 לא בא במגע פיסי עם איזה משני הרכבים המעורבים הנותרים (אין חולק שהמגע היחיד היה בין שני הרכבים הנותרים לבין עצמם), אך ברור למדי כי נהיגתו של נהג רכב הנתבעים 1+2 (יציאתו הפתאומית והלא זהירה מחנייה בימין הדרך) הבהילה מאוד את נהג רכב התובעת וגרמה לו לסטות שמאלה (עד כדי עלייה על אי התנועה שמשמאל, לפי עדות נוסע רכב התובעת, שלא נסתרה) ולבלום בפתאומיות, כאשר ההתנגשות של קטנוע הנתבעים 3+4 ברכב הנתבעים 1+2 הייתה מיד לאחר הסטייה והעצירה של רכב התובעת. הנה כי כן, נהג רכב הנתבעים 1+2 הוא זה שחולל את כל המהלך שבסופו התנגש קטנוע רכב הנתבעים 3+4 ברכב הנתבעים 1+2.
המסמך שאותו הציגו הנתבעים 1+2 כראיה מטעמם לאי מעורבותם (אותו מסמך של חוקר פרטי מוצג נ/1) אינו מסמך רציני. ראשית, מפליא שחברת ביטוח בישראל מסתפקת בגרסה כזו כמו זו הכתובה במסמך, ועוד כזו שאינה חתומה ע"י המבוטח עצמו, כאשר החוק מחייב מבוטח לשתף פעולה עם מבטחתו לבירור החבות, וחזקה על הנתבעת 2 שהיא יודעת כיצד לברר ברצינות את חבותו הנזיקית הנטענת של מבוטחה; שנית, לפי לשון המסמך, המבוטח טוען כי אינו זוכר תאונה, ולא שולל פוזיטיבית מעורבותו בה, כאשר במסמך לא כתוב מה בדיוק הציג החוקר למבוטח על נסיבות ופרטי האירוע התאונתי ועל מעורביו ועל נזקיו; ושלישית, מצופה מחברת ביטוח, בטרם היא דוחה תביעת צד ג' ניזוק (וכידוע לניזוק יש יריבות ישירה מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח עם המבטחת של המזיק), להעמיק בבדיקותיה ולהקשות על המבוטח ולשאול אותו, למשל ולכל הפחות, היכן היו הוא ורכבו במועד התאונה, כדי לשלול או לאושש את זיקת המבוטח ורכבו למקום ולמועד התאונה.
ראוי לציין, כי נהג רכב הנתבעים עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון ביום 13.10.15, למרות שזומן אליו (כעד) כדין (אישור מסירה מתחילת חודש 08/15 הנושא את חתימתו האישית סרוק בתיק ביהמ"ש). התנהלות בוטה זו של העד (שהינו אף נתבע ובעל דין בעצמו) מדברת בעד עצמה ומלמדת שהעד לא מעוניין להעיד, משמע מבקש להימנע למסור את גרסתו לגבי הדברים, ובנסיבות אלו הדברים פועלים לרעת הנתבעים 1+2 מבחינה ראייתית, באופן ברור.
באשר לטענת הנתבעים 1+2 כי האשם הבלעדי מוטל על נהג רכב הקטנוע דווקא, בכך שהתנגש ברכב התובעת מאחור עקב אי שמירת מרחק עצירה מספיק. אין בידי לקבל טענה זו. נסיבות התאונה מלמדות, כי ההתנגשות של הקטנוע ברכב התובעת לא הייתה פגיעה רגילה מאחור עקב אי שמירת מרחק, אלא מדובר במצב שבו רכב התובעת עצמו שינה ממסלולו (סטה שמאלה ואף עלה על אי התנועה שמשמאל), ובכך חסם את דרכו של הקטנוע, שיש להניח בנסיבות לטובתו כי נסע עובר לתאונה בשמאל הדרך (גם אם מאחורי רכב התובעת), כדרכם של קטנועים שמנצלים את מידותיהם הקטנות לנסיעה בשולי הדרכים, שנחסמה פתאום ע"י רכב התובעת. בהקשר זה יצוין, כי מעדויות התביעה עולה ברורות, שהתנגשות הקטנוע ברכב התובעת באה מיד לאחר סטיית ובלימת רכב התובעת, ולא נותק הקשר הסיבתי בין יציאתו המפתיעה והמבהילה של רכב הנתבעים 1+2 מחניה לבין ההתנגשות הנ"ל, משמע לא מדובר בהתנגשות שנגרמה בשל אי מרחק עצירה סתם (ע"י רוכב הקטנוע), אלא בשל סטיית רכב התובעת שמאלה וחסימת דרכו של הקטנוע אגב כך.

סיכום

התביעה נדחית נגד הנתבעים 3+4, ללא צו להוצאות לטובת הנתבעים 3+4, בשל כך שהנתבעים 3+4 לא דאגו להתייצבות העד מטעמם (למעשה הנתבע 3 בעצמו) לדיון ביום 13.10.15, ומדובר בבעל דין (הנתבע 3) שככזה היה מחויב בכל מקרה בהתייצבות ואף מוחזק בכל מקרה כמודע למועד הדיון (מעצם ידיעת ב"כ הנתבעים 3+4 על הדיון). בנוסף, למרות שפטרתי את נהג רכב הנתבעים 3+4 מחובת נזיקית כלפי התובעת, עדיין יש לזכור שהוא התנגש ברכב התובעת מאחור, ובנסיבות אלו ובהתחשב במכלול הקיים בתיק, לא מצאתי לזכות את הנתבעים 3+4 בהוצאות. לקחתי בחשבון בהקשר זה גם את העובדה שהנתבעים 3+4 לא הציגו את פרטי ואת תמונות נזקו העצמי של הקטנוע, והדעת נותנת שגם לקטנוע נגרם נזק עצמי בתאונה.


התביעה מתקבלת נגד הנתבעים 1+2.

הנתבעים 1+2 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 2,344 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 25.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 372 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 25.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 800 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.



ניתן היום,
כ"ד חשוון תשע"ו, 06 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 47623-01/13 אלבר ציי רכב בע"מ נ' אברהם דיין, מנורה חברה לביטוח בע"מ, דדי כזום ואח' (פורסם ב-ֽ 06/11/2015)