פסקי דין על אריה בן ישראל | פסקי דין על עיריית בת ים | פסקי דין על "לי-רן" חברה לנכסים |

52025-05/15 א     08/11/2015




א 52025-05/15 אריה בן ישראל נ' עיריית בת ים, "לי-רן" חברה לנכסים בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 52025-05-15 בן ישראל נ' עיריית בת ים
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
איילה גזית


תובע

אריה בן ישראל


נגד


נתבעות

1. עיריית בת ים
2. "לי-רן" חברה לנכסים בע"מ



החלטה

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעות, וטען כי שכר נכס מאת הנתבעת 2, ופינה אותו בסוף שנת 2002, בהסכמת הנתבעת 2, אלא שקיבל תביעה מאת הנתבעת 1 בגין חובות ארנונה, הואיל ושמו מופיע כמחזיק.

התובע טוען כי לאור העובדה שלא היו בידיו אסמכתאות, אולץ התובע לקבל על עצמו גזר דין קשה, בו חויב ב

פסק דין
בגין חוב הארנונה, כאשר הסבריו של התובע שאיננו מחזיק בנכס בתקופה שבין השנים 2003 ל – 2007 לא נתקבלו, בשל טעות ברישום.

התובע טוען כי ביצע חקירה, בה עלה כי נחתם הסכם שכירות חדש והבעלות בחברת החשמל עברה לשוכר החדש, דבר המוכיח, לטענתו, כי משנת 2003 התובע לא החזיק בנכס.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה, וטענה לדחייה על הסף בשל מעשה בית דין, והעדר עילה כנגד הנתבעת 1.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה, והעלתה טענות מקדמיות של התיישנות ושיהוי, העדר יריבות, והצטרפה לטענת הנתבעת 1 בעניין מעשה בית דין, וכן טענה כי על התובע החובה לעדכן את פנקסי העירייה בעניין זהות המחזיק.

בדיון פירטו ונימקו הצדדים את טענותיהם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי במקרה דנן צודקים הנתבעים בטענותיהם בעניין קיומו של מעשה בית דין.

מהמסמכים שהוגשו עולה כי ביום 02/07/13, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים בעניין מתן

פסק דין
כנגד החברה תפוז תעשיות מטבחים בע"מ.
(ראה תא"ק 4879-02-13 בבית משפט השלום בתל אביב, כב' השופט משה סובל).

באותו תיק, נדונה גם בקשת הרשות להגן של התובע ביום 03/10/13, וניתן

פסק דין
בגין הסכומים המפורטים בדברי ב"כ הנתבעת 1.

עיון בפרוטוקול מלמד כי ב"כ הנתבעת 1 הסכימה למתן

פסק דין
לגבי חוב ארנונה שהצטבר בגין שני נכסים (עמ' 2 מול השורה 14), ועל יסוד הצהרת ב"כ הנתבעת 1 ועל יסוד הצהרת ב"כ התובע לפיה התובע ובאת כוחו מודים לבית המשפט על ההצעה ליתן

פסק דין
על הסכום הנמוך, ניתן פסק הדין.

בנסיבות אלה, בהן ניתן

פסק דין
בהסכמת הצדדים, כאשר פסק הדין הוא חלוט, צודקים הנתבעים בטענותיהם כי במקרה דנן קיים מעשה בית דין.

הלכה פסוקה היא כי הכלל של מעשה בית דין נועד לשים קץ לדיונים משפטיים בנושאים שכבר נדונו ונפסקו, ואינטרס הציבור הוא למנוע כפל התדיינויות באותו עניין, באופן שצד שהיה לו יומו בבית המשפט, ונפסק בעניינו, לא יוכל להגיש תביעה נוספת לדון באותו עניין שכבר נדון
והוכרע ב

פסק דין
.

חובו של התובע בגין חוב הארנונה נדון והוכרע בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים בפני
כב' השופט סובל, ואין מקום להתדיינות כפולה ונוספת בעניין זה.

טענת ב"כ התובע כי התובע הסכים לפסק הדין מאחר ולא היו בידיו אסמכתאות, איננה טענה שיכולה לשמש נימוק ראוי להתדיינות נוספת באותו עניין.

התובע טוען בסעיף 10 לכתב התביעה כי אולץ לקבל על עצמו גזר דין קשה, אולם עיון בפרוטוקול הדיון איננו מלמד על אילוץ או לחץ כלשהו שהופעל על התובע.



נהפוך הוא, כפי שהוצהר מפי ב"כ התובע בדיון:
"אנו מודים לבית המשפט על ההצעה ליתן

פסק דין
על הסכום הנמוך".
(עמ' 3 שורה 2, לפרוטוקול מיום 03/10/13, בתיק תא"ק 4879-02-13).

מכאן עולה כי התובע הודה בחוב, ועל סמך הסכמתו, ניתן פסק הדין, אשר מהווה, כאמור, מעשה בית דין.

יתרה מזו, התובע גם הגיש בקשה לצו חיוב בתשלומים ללשכת ההוצל"פ בשל מצבו הכלכלי הקשה, דבר המעיד על הכרתו בחוב שנובע מפסק הדין שניתן בהסכמתו.

התובע טוען כי בידיו ראיות לפיהן הבעלות בחברת החשמל לגבי מונה החשמל, עברה לשוכר חדש, ועל כן יש לבטל את חיוב הארנונה כלפיו.

אין מקום לקבל טענה זו.

אין די בהודעה לחברת חשמל כדי להודיע על חדילת חזקה. יתרה מזו, ההודעה משנת 2003 לעירייה עוסקת בנכס מס' 21 בלבד, בעוד שפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים בפני
כב' השופט סובל, עוסק בשני הנכסים הנותרים, כפי שעולה מהצהרת ב"כ הנתבעת 1 בפרוטוקול, עמ' 2, מול השורה 14 לפרוטוקול מיום 03/10/13.

למעלה מן הצורך יצוין כי על התובע היה להודיע לנתבעת 1 בעניין חדילת החזקה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), הקובעת כי חובת מסירת הודעה על חדילת חזקה, מוטלת על המחזיק, דהיינו התובע בתיק דנן.

התובע לא הודיע על חדילת חזקה בעת סיום הסכם השכירות, ובעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.

ב"כ התובע הפנתה לעת"מ 55444-06-13, אולם אין להחיל את פסק הדין על נסיבות המקרה דנן, הואיל ופסק הדין אליו הפנתה ב"כ התובע עסק באפשרות שהעירייה תפעל מיוזמתה לשינוי שם המחזיק בנכס, גם במקום שלא נמסרה הודעה פורמלית, כאשר מצטברות נסיבות שונות המעידות שהשוכר נטש את הנכס.

עובדות המקרה דנן שונות מהעובדות ששימשו יסוד לפסק הדין הנ"ל, ועל כן אין להקיש מהמקרה ההוא על המקרה דנן.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, עולה כי במקרה דנן קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לטענות שהועלו בתביעה זו, אשר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט, ועל כן דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

בנסיבות העניין, ולאור מצבו הכלכלי של התובע, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
המזכירות תבצע סגירת תיק.


ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 52025-05/15 אריה בן ישראל נ' עיריית בת ים, "לי-רן" חברה לנכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/11/2015)