פסקי דין על קאבאו | פסקי דין על אבנר מימון | פסקי דין על אברהם אפרים מימון | פסקי דין על ספטרוטק בע"מ

49676-09/11 א     09/11/2015




א 49676-09/11 קאבאו בע"מ, אבנר מימון, אברהם אפרים מימון נ' ספטרוטק בע"מ








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 49676-09-11 קאבאו בע"מ
ואח' נ' ספטרוטק בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אשרית רוטקופף


תובעים

1.קאבאו בע"מ

2.אבנר מימון

3.אברהם אפרים מימון


נגד


נתבעת

ספטרוטק בע"מ




פסק דין



א.
עיקרי הרקע הכללי והדיוני
:

1.
הליך זה החל את דרכו עם הגשת תביעה למתן חשבונות (ותביעה כספית), על יסוד מערכת יחסים עסקית בין הצדדים. התביעה הוגשה במקורה כנגד הנתבעת ו-3 נתבעים נוספים, כשבישיבת הקד"מ הראשונה מיום 27/2/12 הוסכם על מחיקת האחרונים.

2.
התובעים 2 ו-3 הינם אחים אשר ייסדו במשותף עם חברת שינוי טכנולוגיות (להלן: חברת שינוי), את חברת פרוטקטו בע"מ (להלן: פרוטקטו) בהתאם להוראות הסכם המייסדים מיום 19/1/05.

3.
התובע 3 שימש כמנהלה של פרוטקטו משך כשנה וחצי. לאור חילוקי דעות עסקיים, והיקלעותה של פרוטקטו לקשיים כספיים הוחלט על סיום מערכת היחסים בין הצדדים. סיום מערכת יחסים זו, באה לידי ביטוי ב"הסכם עקרונות" מיום 24/5/06 (להלן: הסכם ההיפרדות). הסכם זה נחתם בין התובעים, פרוטקטו, חברת שינוי, ד"ר הדר מימון וכן על ידי הנתבעת שאישרה את הסכמתה ככל שהוא מתייחס אליה.

עיקריו של הסכם ההיפרדות יובאו להלן:

א.
במסגרת סעיף 1 – "ההסדרים בדבר המניות", נקבע כי כל מניות פרוטקטו המוחזקות על-ידי התובע 3 יועברו לידי הנתבעת.

ב.
במסגרת סעיף 2 - ה"הסדרים הכספיים" הוסכם, בין היתר, כי הצדדים מאשרים באופן בלתי חוזר, סופי ומוחלט את הסיכום החשבונאי והכספי כמופיע בנספח א' להסכם (להלן: הנספח החשבונאי). כן, נקבע במסגרת זו כי בכל הקשור לחובות "אלבר", התובע 3 מתחייב לעשות כל שביכולתו על מנת לגבות את מלוא חובות אלבר לפרוטקטו ולגרום לכך שאלבר תשלם את כל חובותיה.

במסגרת סעיף 3 לנספח החשבונאי, נקבע כי התובעת 1 תשלם לפרוטקטו סך של 200,000 ₪ (בתוספת מע"מ) תוך שנתיים ממועד חתימת ההסכם. כן, נקבע כי להבטחת התשלום האמור, יימסר במעמד חתימת ההסכם שיק בסך האמור לביטחון מילוי התחייבות התובעת 1 לתשלום יתרת החוב (כשהתובעים 2 ו-3 ערבו אישית לפירעון שיק זה).

במסגרת סעיף 3.3 לנספח החשבונאי נקבע כי מהחוב הדחוי האמור יקוזזו באופן שוטף מחצית מחובות "אלבר" שהושבו לפרוטקטו באמצעות ו/או בתיווכו של התובע 3 וכן עמלות מכירות בסך 7% בתוספת מע"מ כחוק אותן תהיה זכאית התובעת לקבל מהנתבעת בגין עסקאותיה בגין עסקאות של האחרונה ו/או מי מטעמה, לצדדים שלישיים (לרבות עסקאות מכירת טובין, מתן שירותים וכו') שנעשו בתיווך התובעת באמצעות התובע 3, והכל בהתאם לכתב ההתחייבות לתשלום עמלות כאמור שנחתם בין התובעת 1 לנתבעת.

ג.
במסגרת סעיף 1 לכתב התחייבות הנ"ל נקבע כדלקמן:

"החל ממועד חתימת הסכם זה ואילך, אנו [הנתבעת] מתחייבים להעביר לזכותך סך השווה ל-7% בצירוף מע"מ מן התמורה המתקבלת מכל עסקה לרבות מכירת טובין ו/או מתן שירותים וכיו"ב, בה תתקשר ספרוטק בע"מ ו/או פרוטקטו בע"מ ו/או מי מטעמן עם כל צד שלישי, בעזרתך כמתווך ו/או מקשר ו/או יזם של עסקאות כאמור." [ההדגשות אינן במקור].

בסעיף 2 לכתב ההתחייבות הובהר כי במסגרת העסקאות הנ"ל כלולות עסקאות מכירה ל"אדי מערכות" ו/או אבי זינו ואו כל גורם אחר מטעמם.

ד.
במסגרת סעיפים 3.4 לנספח החשבונאי, נקבע כי בתום שנה וחודש מיום החתימה על ההסכם, תמסור הנתבעת לתובעים 2 ו-3 דו"ח חתום ומפורט המפרט לגבי אותה תקופה את השבת חובות "אלבר" ומכירות אדי מערכות אדי מערכות ו/או אבי זינו ו/או כל גורם אחר שרכש ציוד מהנתבעת בתיווך התובע 3. הוראה דומה נקבעה בסעיף 3.5 לנספח החשבונאי שם נקבע כי דו"ח סופי בנדון יימסר בתום שנתיים וחודש ממועד החתימה על ההסכם.

ה.
במסגרת סעיף 4 להסכם שהוכתר - "ביטול הסכם המייסדים והעדר תביעות" – נקבע כי עם חתימת ההסכם דנן, הסכם המייסדים שנחתם בין הצדדים ביום 19/1/05 (לרבות כל שינוי או תוספת לו), מבוטל.

4.
במהלך השנים 2007-2008 התקיימה התכתבות בין ב"כ הצדדים, במסגרתה, בין היתר, טען ב"כ התובעים, להפרות הסכם ההיפרדות מצד הנתבעת.

5.
בהמשך לטענות אלה, בוטל ביום 26/5/08 שיק הביטחון על ידי התובעים.

6.
הנתבעת הגישה את השיק לביצוע בהוצאה לפועל, ולאחר הגשת התנגדות מצד התובעים, עבר התיק להתברר במסגרת ת.א. 3077/08. ביום 27/2/11 הורתה כב' הרשמת ע' אייזדורפר על מתן רשות להתגונן (בכפוף להפקדה).

7.
ביום 25/9/11 הגישו התובעים את תביעתם דנן למתן חשבונות. עיקר טענתם של התובעים הייתה כי על-אף ההתחייבות בהסכם ההיפרדות על העברת הדו"חות, העברה זו לא נעשתה ופניות בנדון לא הועילו. כן, נטען כי הדו"ח שהוצג לתובעים במסגרת התביעה השטרית היה דו"ח לאקוני אשר אין בו להציג את התמונה המלאה. בנסיבות אלה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים למסור לידיהם את מלוא המסמכים והדו"חות הרלוונטיים, ובפרט לאלה הנוגעים לחברות פוינטר, טרפילוג, אדי מערכות, אבי זינו ואלבר.

8.
ההוכחות לעניין מתן החשבונות נשמעו בפני
י ביום 29/12/13 וביום 15/7/14. במסגרת ישיבות אלה נשמעו עדויותיהם של התובע 3; עו"ד רונן מוזסון אשר ייצג את התובעים בזמנים הרלוונטיים; מר רוברט דיזרעאלי, מנכ"ל חברת טרפילוג; מר דודי שלמה ומר נפתלי צנג – בעלי תפקידים בכירים בחברת פוינטר; רו"ח גילה שלייפר אשר ערכה, בין היתר, את אישור על הכנסות הנתבעת מיום 22/5/12, וכן עדותו של מנכ"ל הנתבעת, מר פאר; בישיבה נדחית נוספת סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

9.
ביום 10/12/14 ניתנה הכרעתי בעתירת התובעים למתן חשבונות. במסגרת קביעותיי באותה החלטה, מצאתי כי עלה ביד התובעים להרים את הנטל להוכחת מערכת יחסים מיוחדת המקנה להם זכות למתן חשבונות, זאת, בעיקר לאור
הסכם ההיפרדות אשר נחתם על-ידי הצדדים, הכולל הסכמתם למתן חשבונות באופן עקרוני, לנוכח האמור בסעיף 2.3, 3.3 להסכם, סעיף 3.3-3.7 לנספח החשבונאי ומכתב ההתחייבות בחתימת הנתבעת ומנהלהּ.

בהתייחס לכל אחד מהגורמים אשר בעניינם התבקש מתן החשבונות, נקבע בהחלטתי לעיל, כדלקמן:

א.
חברת טרפילוג
– בעניינה של חברה זו קבעתי, בין היתר, כי אין חולק בין הצדדים שההכרות הראשונית אשר נערכה בין מנהלהּ, מר ד'יזראלי ומר פאר, מנהל הנתבעת, נעשתה באמצעות התובע 3.
עמדתי על כך ש
בהסכם על נספחיו משמשים בערבוביה מושגים שונים כאשר, בין היתר, בנספח החשבונאי מוזכרת עמלת תיווך בלבד בעוד שבמכתב ההתחייבות המהווה למעשה חלק מהנספח החשבונאי, מופיעות גם המילים "מקשר" או "יזם" בכל הקשור לפעולותיו של התובע המזכות בעמלות.

באשר לשאלה, האם פעולת התובע כ"מקשר" הייתה צריכה לכלול בחובה גם מעורבות ממשית בביצוע עסקאות כדי לזכותו בעמלות או שדי בעצם יצירת הקשר בכדי לזכות התובעים בעמלה – מצאתי כי הצדדים נקטו במכתב ההתחייבות במפורש במספר מונחים, כשהצדדים היו מודעים לדרכי פעולה שונות של התובע 3 אשר עשויות להביא לזכאות לעמלות. בעניינה של טרפילוג, מצאתי שפעולתו של התובע 3 הייתה של "מקשר".

כן, קבעתי כי פעולת קישור אשר נעשית בין גורמים עסקיים שונים ע"י מאן דהוא, מביאה ליצירת קשר ראשוני כאשר מעבר ליצירת הקשר אין למקשר כל שליטה ו/או מידע כיצד התפתח הקשר. הקשר עשוי שלא להצמיח דבר ומאידך יכול וייווצר קשר עסקי מוצלח ביותר כפי שאכן אירע במקרה הנדון בעניינה של טרפילוג.

עוד ציינתי כי על אף שמכתב ההתחייבות מופנה לתובע 3 בלבד, מאחר ועסקינן בהסכם על נספחיו אשר אין חולק כי יש לראות אותם כמקשה אחת, יש לראות את התחייבויות הנתבעת כהתחייבות כלפי כל התובעים וכך גם את התחייבויות כל התובעים כלפי הנתבעת.
לעניין אי אזכורה של חברת טרפילוג במכתב ההתחייבות, קיבלתי את טענת התובעים, כי אין באי אזכור
שמה של טרפילוג במכתב ההתחייבות, כנתון שיש בו להחריג את עסקאות טרפילוג מזכאותם של התובעים לעמלה בגינן.

ב.
חברת פוינטר
– בעניינה של חברת זו קבעתי כי לא עלה בידי התובעים להרים את הנטל להוכחת זכאותם לקבלת חשבונות, לרבות להוכחת יצירת קשר כלשהו ממנו צמחה עסקה כלשהי. עצם קיומה של פגישה ו/או פגישות, אינו מביא בהכרח להתקיימותה של זכאות כלשהי. כן, ציינתי כי בנסיבות אלה, איני נדרשת להכריע בשאלת תוקפו של התיקון בכתב ההתחייבות אשר בוצע על-ידי מר פאר בכל הקשור למחיקת שמה של פוינטר.

ג.
אדי מערכות, אבי זינו ואלבר
– בעניין חברות אלה קבעתי כי משעה ששמותיהן עלו במפורש בהסכם על נספחיו, לא יכולה להיות מחלוקת כי באשר להן זכאים התובעים למתן חשבונות.

באשר לחברת איי. ג'י. איי ליסינג אשר בשליטת מר זינו, מצאתי כי נקשרו עסקאות שיש בהן להקים לתובעים זכאות לעמלות. ביחס לחברת אלבר קבעתי כי התובעים זכאים לדו"חות בכל הקשור לגביית החובות.

ד.
לעניין פרק הזמן הרלוונטי בגינו זכאים התובעים לעמלות ו/או קיזוז בגין גביית חובות, קבעתי כי פרק זה יעמוד למשך שנתיים, וזאת על בסיס פרשנות ההסכם, נסיבות כריתתו והגיונו הכלכלי. בתוך כך, התייחסתי, למשך הזמן שהוסכם על דחית פירעון החיוב על מנת לאפשר לתובעים לגבות חובות ו/או לקבל עמלות לשם קיזוזן מן החוב, וכן לכך שלא יכולה להתקבל הטענה כי תקופת הזכאות לעמלות אינה מוגבלת בזמן.

ה.
לנוכח האמור לעיל, הוריתי לנתבעת למסור לתובעים בתוך 30 יום דו"חות מאושרים על-ידי רואה חשבון בצירוף כרטסת הנהלת חשבונות של הלקוחות: טרפילוג, אדי מערכות, אבי זינו ו/או כל גורם מטעמם. כן, הוריתי על המצאת דו"חות בדבר גביית חובות מחברת אלבר וזאת לתקופה של שנתיים החל מיום 24/5/06. כן, אפשרתי לתובעים לתקן את כתב תביעתם בתוך 30 יום מקבלת הדו"חות בכל הקשור לסכום התביעה באם רצונם בכך.

10.
בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 30/6/15 הצהיר ב"כ התובעים כי החשבונות הומצאו לידיו ואין כל כפירה בהם. כן, ציין כי אין בידיהם ראיות נוספות מעבר לראיות שהוגשו. בהחלטתי באותו דיון, נעתרתי לבקשת הנתבעת להגשת תצהירים משלימים מטעמה עד ליום 6/10/15 והתיק נקבע לשמיעה וסיום. ביום 6/10/15 הוגש תצהירו המשלים של מנהל הנתבעת, מר פאר.

11.
במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 12/10/15 נשמעו עדויותיהם של התובע 3 ושל מנכ"ל הנתבעת, מר פאר.


ב.
תמצית טענות הצדדים:

12.
טענות הצדדים כבר הוצגו בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 10/12/14, אולם מאחר וכאמור עסקינן בתביעה שעניינה הכרעה דו שלבית, אביא להלן את עיקרי הטענות אשר הועלו על ידי הצדדים במסגרת סיכומיהם הסופיים.

לטענת התובעים, הסכם ההיפרדות בין הצדדים נוסח שעה ששני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין מטעמם, לרבות הנתבעת אשר הייתה מיוצגת על-ידי מספר עורכי דין, כשעליהם נמנה עו"ד הדר מימון, אשר בתחילה אף היה נתבע במסגרת תביעה זו ונמחק.

לטענת התובעים, הנתבעת נמנעה מהעדת עדים זמינים ורלוונטיים לעדות מטעמה, שהיו יכולים להעיד על נסיבות עריכת ההסכם והפרשנות הראויה לשיטתה. מעדותו של מר פאר שניתנה ב'סיבוב הראשון' של התביעה עלה שהוא כלל לא נכח במעמד החתימה של הסכם ההיפרדות, וכי לא הבין לאשורם את מילות נספח זיכוי העמלות. בנסיבות אלה, אין לייחס כל משקל לטענותיו אודות כוונת הצדדים והפרשנות הראויה.

בכל הנוגע לטרפילוג, הוכח מעבר לכל צל של ספק, לטענת התובעים, כי התובעים באמצעותו של התובע 3, הם אלו שקישרו בינה לנתבעת, כשיש לדחות את ניסיונה של הנתבעת לטעון לקיומם של קשרים מסחריים קודמים עמה (שאינם רלוונטיים כלל לתובעים). קשר זה שיצר התובע 3, הוא שהניב בסופו של יום, יחסים מסחריים ענפים שמקורם בפיתוח מוצר מותאם, ושבאו לידי ביטוי בשיתוף הפעולה וידע של שתי החברות. עדותו של מנכ"ל טרפילוג בעניין זה (שניתנה במסגרת הסיבוב הקודם), עומדת בסתירה גמורה לעדותו של מר פאר, אשר העלה טענה בעדותו המאוחרת שיש לראותה כהרחבת חזית, כי למעשה לא היה כל פיתוח של מוצר, אלא רק התקשרות בין יצרן למשווק גרידא.

לטענת התובעים, הנתבעת נמנעה ביודעין ובמתכוון מהצגת קבלות, חשבוניות וראיות, שיכולות היו לסתור תיאוריה זו ולתמוך בעמדתה החדשה. המסמכים שצורפו על ידה, נבחרו באופן סלקטיבי, ולא עלה בידי מר פאר לספק להסבר המניח את הדעת אודות החסר במסמכים, כמו גם את הקשר של המסמכים שהוצגו בפועל כתמיכה לגרסתו החדשה.

משהוכח בשלב הראשון של התביעה, כי נתקיימה מערכת יחסים מיוחדת המזכה את התובעים במתן חשבונות, ההלכה היא שהנטל עובר לכתפי הנתבע או לכל הפחות, כי סף ההוכחה שנדרש מאת התובע נמוך יותר, בפרט בשים לב לעובדה כי תביעות המשלבות רכיב של מתן חשבונות, מתבססות על ההנחה שהמידע שנדרש להוכחת התביעה, מצוי אצל הנתבע.

זכות התובעים לקבלת דמי קישור לא נסתרה, ולא הוצגה כל ראייה המקעקעת או מביאה אירוע מאוחר לחתימת אותו הסכם, אשר יש בה כדי לנתק את זכות זו, או כדי להצביע על שינוי נסיבות שאירע לאחר מועד החתימה. כל שיש באמתחתה של הנתבעת הוא ניסיון בדיעבד, ליתן פרשנות לאופן שבו יש להבין את המונח "מקשר", כאשר פרשנות זו כבר נידונה והוכרעה בהחלטה מיום 10.12.14. כן, נטען כי לא הוצגה בשלב זה של התביעה כל ראייה או הנמקה חדשה, המצדיקה שינוי של קביעות ההחלטה לעיל.

13.
הנתבעת טוענת מנגד כי את ההסכם יש לפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים, ובראש ובראשונה על פי אומד דעתו של התובע 3. התובע 3 ידע אמנם למנות ולפרט בתצהירו את טיב הפעולות והמאמצים שיש לבצע על מנת לבסס זכאות לעמלות, אולם בפועל הוברר שקיימת אי התאמה בין מה שהוא ראה לנכון לפרט לעניין אותם המאמצים והפעולות לבין מה שאכן קיים בפועל – פגישת היכרות בלבד.

אף אם בית המשפט קבע כי שפעולת התובע 3 הינה פעולת "קישור", הרי שגם הקישור צריך להיות גורם משמעותי ואין די ביצירת קשר ראשוני. עניין זה אף הובהר על ידי בית המשפט בהחלטתו לעיל, בהקשרה של לקוחה אחרת (פוינטר), אולם לשיטת התובע 3, פועלו בעניין טרפילוג הייתה דומה לזו של פוינטר.

גם אם מתקיים בנסיבות העניין 'קשר סיבתי עובדתי' לעניין הקישור האמור, נוכח זאת שהתובע 3 אכן הפגיש בין הצדדים, עדיין אין בכך כדי לענות על ה'קשר הסיבתי המשפטי', כאשר הפגשה בין שניים, ללא כל תרומה מהותית ליציאה לפועל של התקשרות עסקית לאחר מכן - אינה יכולה לענות אחר קשר נדרש זה.

בנוסף, נטען כי בהסכם ההיפרדות כלל לא נזכר שמה של טרפילוג, וכל מטרתה של הגשת התביעה נבע מטעמים טקטיים – כתגובה לתביעה לביצוע שטר שהגישה הנתבעת. בנסיבות בהן עתירה לעמלת תיווך שמוגשת ב-9/2011, על עסקאות שהתבצעו שנים קודם לכן, יש כדי ללמד על כך שהתובע 3 לא חשב באמת ובתמים שהוא זכאי לעמלות כלשהן בגין פעולות שביצע.

במסגרת ההחלטה לענין מתן החשבונות, , לא הוכרעה השאלה לעניין נוסח כתב ההתחייבות המחייב, אולם יש להכריע בשאלה זו במסגרת פסק הדין הסופי, בשים לב לכך שכל התביעה מבוססת על נוסח כתב התחייבות שהנתבעת כלל לא חתומה עליו. לא רק שהתובעים לא הציגו הסכם מקורי, אלא שההסכם שהוגש אינו חתום על ידי אף גורם מחייב בנתבעת, ואין בחתימה בראשי תיבות של ד"ר הדר מימון על כתב ההתחייבות כדי לחייב את הנתבעת. מכל מקום, הנוסח היחיד של כתב ההתחייבות שהנתבעת חתומה עליו, הוא הנוסח שבו מצוינת ההערה לפיה נדרשת הסכמה מראש של הנתבעת.


ג.
דיון והכרעה:

14.
כפי שציינתי בהחלטתי מיום 10.12.14, תביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים; בשלב ראשון על בית-המשפט להכריע בשאלה אם זכאי התובע לקבל חשבונות מהנתבע. אם מתברר שזכות כזו עומדת לתובע יינתן צו המורה על מסירת החשבונות שהתבקשו; בשלב השני של הבירור נדרש הנתבע לשכנע שמסר לבעל-דינו חשבונות נאותים ומספקים; אם ימצא שהדין עמו יהיה מקום להוסיף ולקבוע אם נושא הנתבע בחובת תשלום לתובע על-יסוד אותם חשבונות (ר' ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4), 337; רע"א 4862/11 אורט ישראל נ'
word ort
[פורסם בנבו] (21/12/11)).

15.
כדי להצליח בשלב הדיון השני, התביעה הכספית, נדרשים התובעים להרים את הנטל ולשכנע בראיות טובות כי התובע 3 זכאי לעמלה ששיעורה הוסכם בסעיפי הנספחים השונים של הסכם ההיפרדות.

16.
לצורך בחינת כוללת של מכלול הטענות, והכרעה סופית של המחלוקות לרבות זכאותם של התובעים לעמלות מהחברות לעיל בשים לב למעמד הלכאורי של הקביעות בהחלטתי לעיל, יש צורך בבחינה של שאלות המשנה הבאות:

א.
קביעת אמות המידה של הזכאות לעמלה, כשלצורך כך יש להידרש, בין היתר, לפרשנות הצריכה למונחים השונים אשר הוזכרו כפעולות שיזכו בעמלה - 'תיווך', 'קישור' 'ייזום' אודות התקשרויות הנתבעת.

ב.
האם זכאות זו לעמלה על-פי אמות המידה האמורות, הוכחה על ידי התובע 3, באשר למי מבין החברות הרלוונטיות ביחס לתקופה שנקבעה.







ג.
שאלת משנה נוספת הינה בשאלת המע"מ; ככל שתימצא זכאותם של התובעים לעמלה מבין אי אלו מהעסקאות הרלוונטיות, האם עמלה זו תיגזר מתמורה הכוללת מע"מ, אם לאו.


א.
אמות המידה לבחינת הזכאות לעמלה
:

17.
הסוגיה העקרונית העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים, הינה באשר להגדרה מהות פועלו של התובע 3 לצורך בחינת הזכאות לעמלה. לצורך התחקות אחר זכאות זו לעמלה, מצאתי להידרש תחילה לקביעת מסמרות לעניין הנוסח המחייב של המסמך הדומיננטי לעניין זה - נספח ההתחייבות.

כל אחד מהצדדים כאמור טען שיש לראות בנוסח של נספח ההתחייבות שהוא הגיש, כזה המחייב בענייננו.

השוואה בין שני הנוסחים מעלה כי השוני ביניהם בא לידי ביטוי בהערות בכתב יד/מחיקות שנוספו כאשר המלל המודפס בשניהם זהה בכל אחד מהנוסחים, ולמעשה אין כל מחלוקת לעניין מלל זה.

הנוסח של התובעים שצורף לכתבי התביעה כולל את חתימותיהם (בראשי תיבות) של התובע 2 ושל עו"ד הדר מימון. כן, מופיע בנוסח זה תוספת בכתב יד בה מצוין "טרפילוג פוינטר אדי מערכות". תחת סעיף 2 מופיעה תוספת "3 שנים אחרונות".

הנוסח של הנתבעת כולל את חתימת של הנתבעת ומנכ"לה, מר פאר. במסגרת סעיף 2 בוצעה מחיקה של המילה "פוינטר" כשבסוף הסעיף מצויה תוספת בכתב יד "שיסוכם מראש עם ספטרוטק בע"מ
".

הנני בדעה כי משעה שאין באף לא אחד מהנוסחים חתימה של מי מהצדדים לצד כל תיקון/מחיקה שנעשו בכתב יד, אין לתן כל נפקות לכל תיקון ידני כאמור, הן בנוסח שהוצג על ידי התובעים והן בנוסח שהוצג על ידי הנתבעת. בהעדר חתימות לצד התיקון, לא ניתן לומר כי עלה בידי מי מהצדדים הטוען לתחולת התיקונים שהוצגו על ידו, להוכיח גמירת דעת של הצד השני להם. יחד עם זאת, מאחר ואין כל מחלוקת לעניין הסכמת הצדדים באשר לתוכן המודפס של כתב ההתחייבות, הרי שהוא והוא בלבד יהווה את ההסכמות המחייבות בענייננו הנגזרות מכתב ההתחייבות.

אציין כי קביעתי זו נסמכת, בין היתר, על עדותו של עו"ד מוזסון אשר ייצג את התובעים במשא ומתן שנוהל בסמוך לפני ההגעה להסכם ההיפרדות. עו"ד מוזסון הבהיר בעדותו, בין היתר, כי ככלל וגם בעניינו של הסכם זה, הוא לא נוהג לבצע או להתיר ללקוחותיו שינויים בכתב יד לטקסטים. יחד עם זאת, הבהיר עו"ד מוזסון כי באם נסיבות העניין מחייבות שינויים בכתב יד, חזקה שהיה דואג לכך, שכראייה להסכמה לשינוי תתבצע חתימה בראשי תיבות לצד התיקון (ר' סעיף 3 לתצהירו; עדותו בע' 27 שו' 27-32 לפרו'). יצוין בהקשר זה כי אף לא אחד מהגורמים אשר היו מעורבים בניהול המשא ומתן וניסוח ההסכם מטעם הנתבעת, לא הובא לעדות. למעלה מזאת, יש טעם רב לטענת ב"כ התובעים (בסיכומיו בסיבוב הראשון של ההוכחות), כי מקום בו עלה מעדותו של מר פאר כי הוא אינו זוכר כלל אם נכח במועד החתימה, לא ניתן לקבל כלל את גרסתו אודות השינויים שנעשו.

אם לא היה די באמור, הרי שבכל הקשור להערה אודות 'ההסכמה מראש עמה' המופיעה בנוסח אותו הנתבעת מבקשת לאמץ, הנני מסכימה עם טענת התובעים כי אכן בתנאי זה, יש משום חוסר היגיון כלכלי מובנה מבחינתם של התובעים.

על אותו משקל ולצורך שלמות התמונה, ועל אף שעניין זה לא עמד במרכז המחלוקת, יודגש כי בכל הקשור לנוסח המחייב של הסכם ההיפרדות עצמו, יובהר כי הנוסח המחייב הינו הנוסח בו נכללו כלל חתימותיהם של הצדדים.




לגופה של זכאות;

18.
על מהותה של זכאות התובע 3 לעמלה ניתן ללמוד משני סעיפים שונים בנספחי הסכם ההיפרדות:

סעיף 3.3; בסעיף זה הוסכם כי מהחוב הדחוי של התובעת 1 יהיה ניתן לקזז "עמלות מכירות בסך 7% בתוספת מע"מ כחוק אותה תהיה זכאית קאבאו לקבל מספטרוטק בגין עסקאות של ספטרוטק ו/או כל גוף אחר מטעמה, לצדדים שלישיים (לרבות עסקאות מכירת טובין, מתן שירותים וכו'), שנעשו בתיווך קאבאו באמצעות אבי והכל בהתאם לכתב ההתחייבות לתשלום עמלות כאמור אשר נחתם בין קאבאו בע"מ
לבין ספטרוטק, אשר העתק הימנו מצ"ב כנספח 3.3". [ההדגשות אינן במקור].

סעיף 1 לכתב ההחייבות הרחיב בעניין העמלה האמורה ובו נקבע "... אנו מתחייבים להעביר לזכותך סך השווה ל-7% בצירוף מע"מ מן התמורה המתקבלת מכל עסקה לרבות מכירת טובין ו/או מתן שירותים וכיו"ב, בה תתקשר ספטרוטק בע"מ
ו/או פרוטקטו בע"מ ו/או מי מטעמן עם כל צד שלישי, בעזרתך כמתווך ו/או מקשר ו/או יזם של עסקאות כאמור". [ההדגשות אינן במקור].

19.
חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע בסעיף 25(א) שעניינו פרשנות חוזה, כך: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". לאמור, לשון החוזה עצמו, היא הכלי הפרשני הראשון במעלה.

20.
נוסח זה של סעיף 25 (א) לחוק החוזים הוא פרי תיקון מס' 2 לחוק החוזים מיום 26.1.11, ולפיכך אינו חל על ההסכם המחייב שנכרת כאמור בשנת 2006. בענייננו יחול הנוסח הקודם של הסעיף (ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ. מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.3.11)),
שלשונו הייתה כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות".

21.
בפסקי הדין שניתנו בע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265 ובדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, נקבע כי במקרים בהם קיימת מחלוקת לעניין הדרך בה יש לפרש חוזה מקום בו לשון החוזה ברורה וחד משמעית לכאורה, הבחינה שתבוצע במקרים אלה לא תהא בחינת הלשון בלבד. נקבע כי אומד דעתם של הצדדים לחוזה יילמד הן מלשון החוזה והן מהנסיבות החיצוניות, כאשר הבחינה תהא מקבילה וחד שלבית.

22.
עם זאת, קיימת חזקה פרשנית, הניתנת לסתירה, שלפיה פרשנות החוזה תואמת את פשט הלשון. כך, הובהר בפסיקה מאוחרת כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. בע"א 7379/06 ג.מ.ח חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן [פורסם בנבו] (10/9/09), הבהירה כב' הנשיאה, השופטת מ' נאור, כי על אף שיש מקום לגמישות בתהליך פרשנותו של חוזה, הרי שהגמישות צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה להם. עוד הוטעם כי גבולות החוזה מוכתבים על ידי הצדדים לחוזה בשלב עריכת החוזה ולא על ידי בית המשפט בשלב פרשנותו. כך גם בע"א 2568/98 פטר נ' חממי, פ"ד נז(4) 769, 800, הודגש כי "בבואנו לעמוד על פירושו הנכון של החוזה פונים אנו ללשון החוזה ולתכליתו, כשהלשון קובעת את גבולות התכלית".

בע"א 3196/01 גלמן פינץ בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נח(2) 682, עמדה אף כב' השופטת חיות על כך שכאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת שהיא משקפת את רצונם. בפסיקה אחרת בעניין ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה ([פורסם בנבו] (21/12/08), ציינה השופטת א' חיות כי יש להישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות תוך כדי התהליך הפרשני שמא יימצא כי בית המשפט כותב עבור הצדדים חוזה חדש שהם מעולם לא כרתו ושאליו מעולם לא התכוונו. דבריה אלו של השופטת חיות נאמרו בהסתמך על דבריו של המשנה לנשיאה א' רבלין בדנ"א 2045/05 שהוזכר לעיל, לפיהם: "... על בתי המשפט להימנע מליצור "'תחושה' או 'אווירה' שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות"... אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי".




מן הכלל אל הפרט;

23.
בענייננו, הנני סבורה כי אין צורך להפליג לפירוש ההסכם על-פי יתר כללי הפרשנות החוזיים שהותוו בדין
,
שכן לשון ההסכם לרבות האמור בנספח ההתחייבות, הינה ברורה וחד משמעית.

24.
אין מחלוקת כי בשעה שהצדדים כרתו את הסכם ההפרדות לא היה ידוע מה יעלה בגורל אותן עסקאות שיכול ויצאו לפועל בזכות התובע 3, ולא בכדי סעיף 1 לכתב ההתחייבות נוקט בעניין זה בלשון עתיד – "מכל עסקה.. בה תתקשר ספטרוטק..". כתב ההתחייבות לרבות סעיף זה, נוסחו אפוא, מתוך צפיית האפשרות כי פעולות תיווך/ייזום/קישור של התובע 3, יניבו תוצאות כספיות בעתיד.
הצדדים אף אפשרו לתובעים להמתין פרק זמן של שנתיים לשם קבלת עמלות שכן היו עסקאות/עמלות בהתהוות והיה צורך להמתין.

כפי שציינתי בסעיף 83 להחלטתי מיום 10.12.14, בסעיפים האמורים משמשים בערבוביה מושגים שונים; אופן הניסוח של כל אחד מהמונחים האמורים בכתב ההתחייבות אינו מגלה בכורה על פני מושג אחר, ומכאן שדי כי פועלו של התובע 3 יוכר ביחס לאחד מהם, על מנת לקבוע כי הוא יהיה זכאי לעמלה שנקבעה.

25.
הצדדים לא פירטו ביחס ל-'תיווך', 'קישור', 'ייזום' את הפעולה או רשימת הפעולות אשר יענו אחר מילוי הגדרת הפעולה. באם היינו עוסקים בפרשנות של המונח "תיווך" בלבד, הרי שאז היה מקום לראות את זכאותו של התובע 3 ככזו המתבססת על התנאי ההכרחי לפיו הוא שימש כגורם יעיל בגיבושה וליווייה של התקשרות פלונית לאורך כל הדרך.

ואולם, במקרה דנן, משעה שהצדדים בחרו גם במונחים של 'קישור ו/או 'יזום', המסקנה הברורה והחד משמעית,
היא כי אין מדובר בהסכם לתשלום עמלת תיווך במובנו הקלאסי והמוכר כאמור.

קשת המונחים שנבחרו לשמש ככאלה אשר יגדירו פעולות אשר יבטיחו לתובע 3 את העמלה שהוסכמה, באה
ללמד כי
לצורך הקמת זכאות זו, פועלו של התובע 3 צריך לבוא לידי ביטוי בייזום פגישה עצמאית ומכוונת עם לקוח פוטנציאלי, כשמהותה תעסוק באפשרות לשיתוף פעולה על בסיס זיהוי אינטרסים וצרכים הדדיים. במילים אחרות, די לטעמי כי יוכח שזרעה של עסקה (עם אחת החברות הרלוונטיות) 'נבט' לכדי התקשרות עסקית אשר תישא פירותיה בעבור הנתבעת, כדי לזכאות את התובע 3 בעמלה בגינה. כפועל יוצא של דברים אלה, אין הכרח כי הזכאות תותנה בהכרח בליווי והשגחה של התובע 3 אודות התקדמות שלבי הצמיחה של שיתוף הפעולה העסקי. כן, אין הכרח שהזכאות תותנה בידיעה ברורה של התובע 3 אודות המוצר המוגמר של שיתוף הפעולה העסקי.

26.
אין להסכים עם טענת הנתבעת בסיכומיה (ב'סיבוב השני') לפיה 'קישור' ו-'ייזום' הם סוגים של תיווך וצריכים להתפרש באותה צורה. אם זו אכן הייתה כוונת הצדדים, הרי שמונחים אלה לא היו מוצאים ביטויים כלל בנספח ההתחייבות, שכן ברי כי הם באים לשקף מידה פחותה של תרומה לקיום התנאי של 'גורם יעיל' המזוהה עם תיווך. הניסיון של ב"כ הנתבעת לטעון להעדרו של 'קשר סיבתי משפטי' היה אולי רלוונטי באם היה לנו עניין בתיווך בלבד. יצוין בהקשר זה כי ההפנייה של ב"כ הנתבעת אל פסק הדין בעניין ע"א 5876/06 הייתה עשויה להיות רלוונטית, לוּ הדיון היה נסב אודות תיווך בלבד. באותו

פסק דין
ציינה כב' השופטת א' חיות שהדרישה שהמערערת באותו מקרה תהווה "הגורם היעיל בקשירת העסקה" עלתה מלשון הסכם התיווך עצמו. כך הביטוי שננקט ("
success fee
"), העיד כי הצדדים התכוונו להתנות את תשלום העמלה בכך שהמשא ומתן יסתיים בהצלחה, דהיינו בעסקה שתיקשר כתוצאה מפעולת המתווך. כמו כן, צוין כי אף לשון המבוא להסכם כי כוונת הצדדים הייתה שהמערערת תהא מעורבת במשא ומתן גופו ולא רק תפגיש בין הצדדים. בענייננו כאמור, התיווך הינו נדבך אחד לזכאות לעמלה כאמור.

גם דין טענת הנתבעת בסיכומיה לעניין היותה של שיעור העמלה ככזו המגלמת את כלל הרווח של הנתבעת, להידחות. מלבד זאת שהמדובר בטענה שהועלתה לראשונה רק
ב'סיבוב השני' של הסיכומים, המדובר בטענה שיש לסווגה כטענה בכדאיות העסקה, ואין לנתבעת להלין בעניין זה אלא על עצמה.

ב.
זכאות התובע 3 לעמלה בגין עסקאות
:








27.
על בסיס העקרונות הנ"ל, אפנה לבחון את זכאותו הפרטנית של התובע 3 לעמלה בגין עסקאות הנתבעת מכל אחת ואחת מהחברות אשר פורטו במסגרת אישור רוה"ח של הנתבעת מיום 22/5/12.

שתי הערות מקדימות טרם הדיון לגופו;

הראשונה
; גזירת הסכומים באשר לעסקאות שבגינם עשוי התובע 3 כזכאי לעמלה, תעשה על-פי אישור ה
כנסות הנתבעת מיום 22/5/12 שנערך על ידי רו"ח שלייפר, שעה שלא עלה בידי התובעים לערער על הנתונים המופיעים בו. זאת, בעיקר נוכח זאת, שלא נטענה כל טענה ממוקדת לאחר ההחלטה בענין מתן החשבונות אודות העדר התאמה בין נתוני אישור זה לחשבונות שניתנו ושלא עלתה כפירה לגביהם (ר' ע' 68 שו' 11-13 לפרו').

השנייה
; מקום בו יימצא כי התובע 3 זכאי לעמלה כאמור, אין לקבל את הטענה כי הוא אין הוא זכאי לעמלה בגין היותו עובד שכיר של פרוטקטו. טענה זו נמצאת בעיני לא רלוונטית, שעה שהוא כמו גם התובעים האחרים חתומים באופן אישי על ההסכם, ומכאן מתבקשת גם המסקנה כי הזכאות לעמלה הינה לכלל התובעים.



28.
חברת טרפילוג
; על-פי אישור רוה"ח ההכנסות הגבוהות ביותר של הנתבעת ביחס לתקופה הרלוונטית היו מחברה זו והסתכמו בסך של 4,079,917 ₪.

עובר לבחינת מהות פועלו של התובע 3 ביחס לטרפילוג, אכריע תחילה בטענה המקדמית האם כלל יש לראות את טרפילוג ככלולה ב"צדדים שלישיים" שצוינו בסעיף 3.3 לנספח החשבונאי להסכם ההיפרדות. באם שאלה זו תענה בחיוב אזי יש לבחון האם פועלו של התובע 3 בנסיבות העניין ממלא אחר זכאותו לקבלת העמלה.

באשר לשאלה הראשונה, לעניין עצם הכללתה של טרפילוג כגוף אשר עסקאות בגינו יזכו בעמלה, אבהיר מיד כי איני מוצאת לשנות מקביעתי הקודמת בנדון. גם אם שמה של חברת טרפילוג לא צוין ברחל בתך הקטנה במסגרת כתב ההתחייבות לרבות בסעיף
2, אין בנתון זה כדי לסתום את הגולל על היכללותה של טרפילוג, שעה שלשון הסעיף נוקט במינוח "אך מבלי למעט". אכן, בעניין זה יפה טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, כי ביטוי זה "מבלי למעט" מעיד על כך שאין המדובר ברשימה סגורה של לקוחות פוטנציאליים שייעשה קישור עימם, בעודב שמר פאר אף הודה בעדותו כי כלל אינו מכיר את משמעות המונח "מבלי למעט" (ר' ע' 48 שו' 30-31; ע' 50 שו' 21 לפרו').

באשר לשאלה השנייה, לעניין אופי פועלו של התובע 3 ככזה אשר מקים וממלא אחר זכאותו לעמלה – גם בעניין זה מצאתי כי עלה בידי התובע 3 להוכיח זכאותו.

בעדותו של מנכ"ל טרפילוג, רוברט, ציין האחרון כי היכרותו עם התובע 3 החלה בשנים 2004-2005 דרך חברים משותפים וידע כי הוא בעל תפקיד בחברת "איתוראן"(ר' ע' 18 שו' 25-29 לפרו'). באשר לקשר שהתובע 3 יצר עמו אודות שיתוף פעולה עם הנתבעת, ציין רוברט כי התובע 3 הוא שהפגיש בינו לבין מנכ"ל הנתבעת במשרדו של האחרון. רוברט ציין כי לא הכיר את מר פאר באופן אישי לפני כן. כן, ציין רוברט כי מפגש זה נעשה לאחר שטרפילוג זכתה במכרז של חברת אורנג', מכרז שבו התמודדה גם פרוטקטו (ר' ע' 19 שו' 9-14 לפרו').

באשר למטרה שלה יועדה הפגישה, ציין רוברט כי באותה תקופה טרפילוג 'חיפשה ברזלים' על רקע המוצרים אותה פתחה, כשהתובע 3 ציין בפני
ו "שיש להם קופסאות מאוד טובות" (ר' ע' 19 שו' 22-25 לפרו').

רוברט ציין בנוסף, כי התובע 3 היה נוכח בפגישה הראשונה, פגישה שלאחריה התקיימו בינו ובין מנכ"ל הנתבעת פגישות רבות שמהלכן התגבש שיתוף הפעולה העסקי, אשר כלל פיתוח סוגים רבים של קופסאות (ר' ע' 19 שו' 15-19 לפרו').

באשר למועד בו החלה מכירת המוצר המשותף, ציין רוברט כי המכירה החלה באמצע שנת 2006, כשמחזור העסקאות של שיתוף פעולה זה התפרש על פני תקופה של שנתיים-שלוש, והסתכם מבחינה כספית בסך של "מיליוני שקלים" (ר' עדותו ע' 20 שו' 1-11 לפרו'). רוברט ציין בנוסף, כי שיתוף הפעולה העסקי עם הנתבעת לא תם לאחר סיום חיי המדף של המוצר המשותף, ופותחו עם הנתבעת מוצרים נוספים (ר' ע' 20 שו' 12-15 לפרו').

עדותו של רוברט נמצאה בעיני מהימנה. ניכר היה שהוא מתאר את פני הדברים כהווייתם, ללא כל נטייה או מגמה להיחלץ לטובת צד כזה או אחר. רוברט הבהיר בעדותו כי שיתוף הפעולה עם הנתבעת כלל 'פיתוח קופסא' (ר' ע' 19 שו' 28-31 לפרו'), ויש בעדות זו כדי לסתור את את טענת מר פאר כי נמכר לטרפילוג מוצר מדף בלבד, מבלי שבוצעו בו כלל התאמות (ר' ע' 92 שו' 26 לפרו').

בבואי לבחון האם בפועלו של התובע 3 יש כדי להקים את זכאותו של התובע 3 לעמלה בגין העסקאות, הנני מוצאת לענות על שאלה זו בחיוב (כמו בקביעתי הלכאורית בהחלטתי לעיל).

המסקנה העיקרית העולה מעדותו זו הינה כי הקשר הראשוני שנוצר שבין הנתבעת לטרפילוג נעשה הודות לתובע 3, כשבהתאם לעקרונות הצריכים עליהם עמדתי לעיל, די לטעמי ביצירת קשר זה על מנת לזכות את התובע 3 בעמלה, כשיש לראות את הנתבע 3 שעונה אחר הגדרת מקשר או יוזם. יצוין כי עדות זה של רוברט אף עלתה בקנה אחד עם בדברים אשר עלו בתיעוד השיחה המשותפת בינו לבין התובע 3 (ר' נספח ט' לתצהירו של התובע 3).

מקובלת עלי טענת התובע 3 עליה חזר ביתר שאת בעדותו בסיבוב ההוכחות השני, כי לצורך הפגישה עם מר דיזרעאלי היה צורך בעבודת הכנה מוקדמת, על מנת להבין תחילה כי ישנו סיכוי כלל לשיתוף פעולה אפשרי בין שתי החברות, בשים לב לידע שצבר נוכח עברו המקצועי ולצורך שהובע מצד טרפילוג אודות המוצר הפוטנציאלי שיפותח וישווק בתחום הטלמטריה.
גם אם לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע 3 להוכיח שכלל הפעולות שנטען כי בוצעו בעניינה של טרפילוג (כפי שפורטו במסגרת סעיף 41 לתצהירו) בוצעו, עמדתי הינה כי אין לראות את התובע 3 כמי שהתיימר להציג את 7 הפעולות שפורטו כפעולות שרק קיומם המצטבר יביא לזכאותו לעמלה מטרפילוג.

התעקשות הנתבעת, לרבות בעדותו של מר פאר בעדותו ב'סיבוב השני' של ההליך, לפיה "היה ברור מתוך מסמך העמלות [כתב ההתחייבות], שצריכה להיעשות עבודת שיווק ועבודת תיווך רצינית" כדי שיצמחו עמלות לתובע 3 (ר' ע' 92 שו' 9-12) – אינה מתיישבת עם הסכמתו לזכאות לעמלה בגין 'ייזום' או 'קישור'.

העובדה ששיתוף הפעולה העסקי שהחל דרכו בפיתוח ולאחר מכן בהיקף מכירות נאה, החל רק לאחר ההיכרות של רוברט ומר פאר באמצעות התובע 3, היא הנותנת; טענתו של מר פאר כי פגישה עם רוברט ללא עזרת התובע 3 'הייתה רק עניין של זמן' נוכח הפרסומים על הנתבעת ומוצריה (ר' ע' 92 שו' 12-15), אינה אלא טענה שהינה בגדר חזון נבואי, כשעולה בעניין זה תמיהה, הכיצד מפגש זה לא אירע, שעה שעסקינן בנתבעת שלטענתה פועלת ומתמחה בשוק הפיתוח התכנון והייצור למעלה מ-25 שנה (ר' סעיף 2 לתצהיר מר פאר הראשון).

29.
חברת פוינטר
; גם בעניין הקביעה של חברה זו, לא מצאתי לסטות מקביעתי בהחלטתי לעיל. במאובחן ממהות הפעולות של התובע 3 בעניינה של טרפילוג, הרי שבעניינה של פוינטר, הוברר כי פני הדברים היו שונים.

בעדותו של מר שלמה, מנהל רשת פוינטר בזמנים הרלוונטים, הוא הודה כי אמנם התקיימה פגישה בינו לבין התובע 3 (אותו הכיר בעבר),אולם ניתן לסווג פגישה זו כפגישה "על הדרך" שעה שהתובע 3 הגיע באותו מועד לפגישה אצל בעל תפקיד אחר בפוינטר (מנהל החטיבה). מר שלמה הבהיר כי כלל לא ידע מה היה תפקידו של התובע באותה עת, כשבאותה פגישה כלל לא דובר על מוצרים של פרוטקטו אותה כלל לא הכיר, כי אם על "דברים אחרים לגמרי", כששיתוף הפעולה האפשרי התייחס לחברת
ern
(ר' ע' 22 שו' 13-32 לפרו').

מר שלמה ציין אמנם כי כיום ישנו שיתוף פעולה עסקי בין פוינטר לנתבעת, אולם שלל מכל וכל כי התובע 3 הוא שהציג את הנתבעת למנכ"ל פוינטר, וכן שלל כי היה בקשר ישיר עם הנתבעת לרבות באמצעות התובע 3 (ר' ע' 23 שו' 19-25; ע' 24 שו' 32; ע' 25 שו' 1-3 לפרו').

עד נוסף בעל תפקיד בכיר פוינטר היה מר צנג, המשמש כסמנכ"ל הנדסה בחברת שגריר מערכות בחטיבת פוינטר, ובין היתר אמון על תחום פיתוח המוצרים וקבלני המשנה (ר' ע' 29 שו' 7-15 לפרו'). באשר לתחילת ההתקשרות של פוינטר עם הנתבעת, העיד מר צנג כי זו החלה בעקבות רכישת הספקית עימה עבדו (
ern
) על ידי חברה מתחרה לפוינטר (איתוראן). מר צנג הבהיר כי טרם תחילת השיתוף הפעולה עם הנתבעת (בשנת 2005) שבא לידי ביטוי במכירות בפועל (בשנים 2007-2008), התנהל בין הצדדים תהליך פיתוח ארוך (ר' ע' 29 שו' 19-31; ע' 30 שו' 1-10 לפרו'). כן, הוברר כי בשנת 2005 רכשה פוינטר את חברת שגריר (ר' ע' 31 שו' 27 לפרו').

באשר להיכרות עם התובע 3, העיד מר צנג כי פגש את האחרון לאחרונה רק לפני כשלוש שנים בעת שהתובע עבד בחברת "איי גו", וכי לפני כן לא הייתה לו כל היכרות אישית או מקצועית עימו (ר' ע' 30 שו' 11-25 לפרו'). מר צנג ציין בנוסף שלא ידוע לו על כל תיווך/ייזום/יצירת קשר מסחרי שנעשו על ידי התובע 3 לצורך עסקאות עם פוינטר, לרבות בשנת 2005 (ר' ע' 30 שו' 15-23 לפרו').

עדויות אלה של שני הגורמים הבכירים מטעם פוינטר היו מהימנות בעיני, וגם לגביהן לא התרשמתי כי הן לוקות במגמתיות, נוכח קשריה של פוינטר עם הנתבעת כיום. המסקנה הצריכה הינה כי הקשר העסקי אשר החל בין פוינטר לנתבעת בשנת 2005 לא היה בעל קשר לתובע 3 אלא נבע על רקע החלטה אסטרטגית של המנכ"ל נוכח רכישת הספקית עימה עבדו על ידי חברה מתחרה. צנג ידע לתאר פגישת היכרות שנערכה בחברתו בה הנתבעת הציגה את עצמה ואת יכולותיה, ואין כל אינדיקציה בפני
י כי מפגש זה יצא לפועל ביוזמתו של התובע 3 או שהוא כלל נטל בו חלק.

התובע 3 הציג אמנם תיעוד של שיחה בינו לבין מר שלמה, ממנה עולה כי האחרון מודה, על פניו, ששיתוף הפעולה בין פוינטר לנתבעת היה על רקע היכרות של התובע 3, אולם
להבדיל מהנסיבות של טרפילוג, אין בתיעוד זה כל אינדיקציה ברורה לפגישה ייעודית ומתוכננת, שהתנהלה ביוזמתו של התובע 3, לרבות כזאת אשר הובילה בפועל לשיתוף פעולה עסקי.

30.
החברות האחרות;
בכל הקשור לחברת איי ג'י איי ליסינג ושירותים בע"מ; בסעיף 13 לתצהירו הראשון של מר פאר הובהר כי הנתבעת מכירה בזכאותם של התובעים לעמלה המוסכמת תמורת העסקאות שהתקיימו עם חברה זו, ובהתאם לכך הפחיתה מסכום שיק הביטחון שהגישה בהוצאה לפועל, סך של 22,665 ש"ח בצירוף מע"מ. על התחשבנות צריכה זו אעמוד במסגרת פרק הסיכום החשבונאי בהמשך.

באשר לחברת אדי מערכות, משעה שהוברר באישור רו"ח הנתבעת כי כלל לא היו הכנסות מחברה זו במשך התקופה הרלוונטית, ובהעדר כל הצגה של נתון נגדי זה מצד התובעים, מתייתר הצורך בהכרעה בעניין זה.


ג.
שאלת הזכאות לגזירת העמלה מסך ההכנסות כולל מע"מ
:








31.
במחלוקת זו שבין הצדדים אודות המע"מ, הנני מבכרת את עמדת הנתבעת. גזירת העמלה מהכנסות הכוללות את שיעור המע"מ הינה אכן מנוגדת לכל היגיון עסקי או כלכלי, שעה שאין המדובר בסכום המשלם בצורה כלשהי לנתבעת, כשבמקרה דנן היא משמשת כצינור בלבד להעברת הסכום לרשויות המס בלבד.


ד. סוף-דבר:

32.
על בסיס כל האמור לעיל, תפורט להלן ההתחשבנות הכספית בין הצדדים:

א.
התובעים זכאים לעמלה בשיעור 7% מהכנסות הנתבעת מטרפילוג בע"מ בגין התקופה הרלוונטית (מיום 24/5/06 עד ליום 24/5/08). לסך העמלה שנגזר מהכנסות אלה העומד על 241,327 ₪ יש להוסיף מע"מ (בשיעורו כיום), כך שסך זכאות התובעים בגין טרפילוג תעמוד על 282,352 ₪.

התובעים זכאים לעמלה בשיעור 7% מהכנסות הנתבעת מחברת איי ג'י איי ליסינג ושירותים בע"מ בגין התקופה הרלוונטית (מיום 24/5/06 עד ליום 24/5/08). לסך העמלה שנגזר מהכנסות אלה העומד על 22,222₪ יש להוסיף מע"מ (בשיעורו כיום), כך שסך זכאות התובעים בגין איי ג'י איי ליסינג ושירותים בע"מ תעמוד על 25,999 ₪.

מהסך המצטבר של סכומי העמלות הנ"ל – 308,351 ₪ יקוזז שיק הביטחון (במלואו) – בסך 233,000 ₪.

ב.
מכל האמור יוצא שהנני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובעים סך של 75,351 ₪.לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.5.08 ועד התשלום בפועל.

ג.
הפיקדון שהופקד על-ידי התובעים בתיק 3077/08 יושב במלואו לידיהם באמצעות בא כוחם.

ד.
הנתבעת תפעל לסגור את תיק ההוצל"פ מס' 2004513087 לאלתר.

ה.
הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד התובעים בסך כולל של 10,000 ₪ וכן בהוצאות משפט שהוציאו התובעים.






ניתן היום,
כ"ז חשוון תשע"ו, 09 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 49676-09/11 קאבאו בע"מ, אבנר מימון, אברהם אפרים מימון נ' ספטרוטק בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2015)