פסקי דין על אלי עמיר | פסקי דין על מספנות ישראל בע"מ

2333/02 א     14/03/2005




א 2333/02 אלי עמיר נ' מספנות ישראל בע"מ




1
בתי המשפט
א 002333/02
בית משפט השלום קריות
14/03/2005
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:
אלי עמיר

בעניין:
התובע/נתבע שכנגד
כרמון יעקב

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מספנות ישראל בע"מ
הנתבעת/תובעת שכנגד
נשיץ פטר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
תביעה ותביעה שכנגד.

תביעתו של התובע כעולה מתוך סע' 15 לכתב תביעתו היא לפיצוי כספי עפ"י ראשי נזק כדלקמן:
כתב התביעה המקורי -
פגיעה בספינה כתוצאה מרשלנות הנתבעת - 26,000 ₪ (עפ"י חוו"ד שמאי).
עלות חווה"ד - 642$ שהם 3,100 ₪.
נזקים להגה הספינה - 2,000 ₪.
מרכיב ירידת ערך - 38,880 ₪.
אובדן הנאה ויכולת עקב אי עשיית שימוש בספינה - 40,000 ₪.
סה"כ - 109,9809 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 25/4/02.
בנוסף, מצוין בסע' 19 לכתב התביעה כי, יש לפטור בנסיבות העניין מתשלום עלויות הנתבעת בגין שהיית הספינה במתקני הנתבעת מצידו של התובע.
בבש"א 3893/02 אפשר בית המשפט את תיקון כתב התביעה והוספת סעדים כספיים נוספים הכוללים: עלות צביעה נוספת עקב אי הורדת הספינה למים - 2,700 ₪. עלות חוות דעת שמאות נוספת 1,345 ₪. זמן שהייה נוסף מעבר לזה הסביר והמקובל לתיקונים, 14 חודשים נוספים שווה ערך ל-21,000 דולר. נזק מתמשך עקב אי עשיית שימוש בספינה על פי תחשיב של חברות במועדון ספינות להשכרה "סיגל". מדובר בסך הכל בתביעה בסדר גודל בשים לה לאמור לעיל בסכום של 135,025 ₪.

התביעה שכנגד היא על סכום של 11,338 דולר שערכם ביום הגשת התביעה (התביעה שכנגד המתוקנת הוגשה ביום 9.6.03) 55,344 ₪ והם מורכבים כעולה מסע' 11 לכתב התביעה שכנגד המתוקן מרכיבי הנזק הבאים:
1. הורדת האגמית (הספינה) - 350$ השווה לסך של 1,730 ₪.
2. דמי חנייה ואחסנה לשנים 2000-2001 - 4,718$ השווה לסך של 23,325 ₪.
3. דמי חנייה ואחסנה נכון ל- 20/6/02 - 1$ ל- 10 מטר כפול 171 יום, סה"כ 8,454 ₪.
4. דמי חניה ואחסנה נכון ל-20/05/03 15,123 ₪.
5. לסכום זה של 46,902 ₪ יש להוסיף מע"מ בשיעור של 18%, דהיינו סך הסכום הנתבע בתביעה שכנגד - 55,344 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה שכנגד 9.6.03) שאין מחלוקת למעשה ועוד אתייחס לכך בהמשך שבפועל הספינה המשיכה ושהתה במתקני הנתבעת גם עוד פרק זמן ארוך לאחר מכן עד שהורדה למים בסופו של דבר.

סיכומי התובע:
התובע טוען, כי ביום 10/11/00 הוא איספן את ספינתו אצל הנתבעת. האספנה היתה לאחר סיכום דברים בינו ובין דוד אברהם נציג הנתבעת (הצעת מחיר בפקס מיום 28/11/00) לפיה הרמת הספינה והורדתה תהיה בעלות של 700$, כאשר כל יום שהייה, תהיה 10$. התובע טוען כי אספנת הספינה לצורך התיקונים היתה אמורה להסתיים לכל המאוחר בסוף חודש פברואר 2001 כשהיא כשרה לשיט, דהיינו מדובר היה ב- 3 וחצי חודשי אספנה, דהיינו סכום נוסף של לא יותר מ- 750$. למעשה התובע מכיר בסכום של 1,450$ כסכום שהיה עליו לשלם לנתבעת. התובע מסביר כי ביום 21/2/01 נמסר לתובע טלפונית ע"י עובד שלו נותן תצהיר מר אלי זעפרני, כי קיבל הודעה טלפונית מבעל ספינה אחרת אשר נהג לישון בספינתו כי ספינת התובע עומדת ליפול מעריסתה ובהמשך היא אף נפלה. עם הגיעו של התובע למקום, הוברר לו כי הספינה נפלה מהפיגומים שתמכו בה ונגרם לה נזק. בהמשך, אוספנה הספינה על ליפט אחר והוגדלו מס' התומכות לשמור עליה. לטענת התובע, השמאי הימי מטעמו מר יובל הררי ביצע הערכת נזק והערכת נזק זו היא אותו סכום אשר נתבע בכתב התביעה כנזק שנגרם במהלך שהיית הספינה אצל הנתבעת. כל ניסיון להגיע לפשרה נכשל. מאז הגשת התובענה ועד חודש ספטמבר, לא התאפשר לתובע להוריד את ספינתו ולעשות בה שימוש להקטנת הנזקים. רק בחודש ספטמבר הודיעה הנתבעת על הסכמתה להורדת הספינה ואולם זאת בתנאי של קבלת פוליסת ביטוח אחריות, דבר שלקח לתובע זמן לעמוד בתנאי וגם כשהצליח לעמוד בתנאי, נמנעה הנתבעת מלקבל ולאפשר את ירידת הספינה. התובע סומך את תביעתו על חווה"ד של הררי שהתמחותו הספציפית היא בסוג הספינות הרלוונטי לתובענה. העד מטעם הנתבעת, דהיינו המומחה מטעמה מר יוסי פארי אינו מומחה ואינו שמאי ולטענת התובע, לכל היותר עסק בפחחות וצבע לרכב משך 13 שנה. הוא לא זכר מתי ערך לאחרונה דו"ח שמאות ליאכטה והדו"ח הקודם שהגיש אם בכלל, היה לפני 4-3 שנים ודו"ח שכזה איננו מעיסוקו הרגיל. משכך, מתבקש ביהמ"ש לאמץ את חווה"ד של מר הררי ולדחות את חווה"ד של מר פארי.
התובע, מפנה לחוו"ד הגרפולוג המוסכם אשר מונה מטעם ביהמ"ש מר רון ישי אשר אף נחקר ארוכות ע"י הנתבעת על חוות דעתו ואשר קבע חד משמעית כי המסמכים שהוגשו לבדיקתו ועליהם מסתמכת הנתבעת, לא חתומים ע"י התובע למרות גרסתם של שלושה עדיי הנתבעת בתצהירים שהוגשו לביהמ"ש שהעיקרי שביניהם הוא זה של המצהיר אברהם דוד מנהל העבודה במספנות. עוד מפנה התובע לכך כי מסמכים מקוריים אשר היה על הנתבעת להמציא לגרפולוג, לא הומצאו ומשכך, הניסיון לקעקע את חוות דעתו של מר רון ישי בנימוק שקבע ממצאים על סמך צילומים ולא על סמך מסמכים מקוריים, אין לו על מה שיסמוך ויש בהקשר זה גם ללמד על מידת אמינות הגרסה של הנתבעת ונציגיה בהקשר זה. התובע מדגיש כי האחריות בתיק זה מונחת לפתחה של הנתבעת כמי שהעלתה את הספינה לעריסה וקשרה אותה וגם אם היתה ידיעה מוקדמת על הסופה הממשמשת ובאה, היה עליה להערך באמצעים מתאימים ומכל מקום, שום הודעה בהקשר זה לא נמסרה לתובע כאשר ממילא האחריות לקשירה היא של הנתבעת וודאי שלא של התובע. התובע מבקש לאמץ את הנזקים בחוו"ד המומחה מטעמו כאשר כל ניסיונותיו להקטין את נזקו ע"י פנייה לנתבעת ומתן אפשרות להמשיך את התיקונים תוך הורדת הספינה למים נדחו ומשכך, יש לפצותו גם על נזקים עקיפים שנגרמו לו כאשר לא יכל לעשות שימוש בספינתו משך 4 שנים תמימות, תוך חישוב עלות השכרת יאכטה בהקשר זה. עוד טוען התובע, כי ממילא הנתבעת היתה צריכה להבין כי נזקיו של התובע יעלו לעין שיעור על אותו סכום של 1,750$ אשר הינו הסכום אשר התחייב לתשלום אצל הנתבעת.
התובע עותר איפוא לפיצוי בגין נזקיו הישירים והעקיפים וטוען כי בנסיבות העניין יש לפטור אותו מתשלום כלשהו למספנות.

סיכומי הנתבעת/התובעת שכנגד:
הנתבעת טוענת, כי היא אינה אחראית לנזקים הנטענים (והמוכחשים) אשר נגרמו לספינת התובע וכי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו עד תום. התובע שינה את גרסתו העובדתית בנוגע לאירוע הנפילה ויש לראות בכך הרחבת חזית אסורה ולפסוק לתובע לפחות 50% רשלנות תורמת או אשם תורם משמעותי. אם ביהמ"ש יקבע כי על הנתבעת מוטלת אחריות, הרי שתמונת הנזקים כפי שעולה מחוות דעתו של השמאי של התובע מוגזמת ומופרכת והנ"ל לא פעל להקטנת נזקיו הנטענים. כמו כן טוענת הנתבעת, כי דין התביעה שכנגד להתקבל והיא זכאית לקבל את מלוא דמי האחסנה בעבור שירותי אחסנה אשר סיפקה לתובע ממועד הבאתה של הספינה למספנות ביום 10/11/00 ועד מועד הגשת סיכומים זה, דהיינו מועד של כ- 4 שנים. עוד טוענת הנתבעת, כי עד מועד הגשת הסיכומים ולמרות שעוד ביום 7/9/04 ניתן אישור שכזה, הוא לא הוריד את הספינה למים ולכן הטענה לאובדן אפשרות שימוש, היא טענה בעלמא. הנתבעת מבהירה בהקשר שאלת האחריות, כי טענת התובע לפיה הספינה נפלה כתוצאה מכשל במוטות העריסה, לא הוכחה. בחוו"ד מר הררי צויין, כי נפילת הספינה היא תוצאה של "כשל באחד ממוטות העריסה התומכים את הספינה לאחר שהוצא מן המים ע"י מנוף של מספנות ישראל". הנתבעת טוענת כי התובע וגם זעפרני לא היו עדים לנפילתה של הספינה מהעריסה וכי מר הררי לא הסביר כיצד הגיע למסקנה זו שכן, לא ערך בדיקה למוטות ההריסה ולכן ומאחר והיחידים שניגשו לספינה לצורך עריכת תיקונים היו בעלי מקצוע חיצוניים למספנות שנשכרו ע"י התובע עצמו, אין לשלול כי הם אלה שגרמו לנזק ומשכך למעשה, האחריות נופלת לפתחו של התובע. הניסיון לבוא ולטעון כעת שהספינה נפלה כתוצאה מקשירתה ואבטחתה ע"י הנתבעת, היא בבחינת הרחבת חזית ואין לקבל אותה. עוד טוענת הנתבעת, כי על התובע הוטלה האחריות הבלעדית לשאת בכל נזק אשר ייגרם לספינתו בשטח המספנות, לרבות אבטחת ספינתו ומשכך לא חלה אחריות על הנתבעת (סעיפי ההתקשרות בין הצדדים). הנתבעת חולקת על טענות התובע כי לא חתם על המסמכים ולטענתה אין לתת משקל לחוות דעתו של הגרפולוג מרום ישי שכן עדותו נסתרה לחלוטין בחקירה נגדית וזאת לאור העובדה כי ניתן את חוות דעתו על סמך צילומים ולא על סמך מסמכים אורגינלים ומשכך האחוז או האחוז ההצלחה על מנת לנבא את ההסתברות שהתובע לא חתם ירדה בצורה משמעותית. עוד הוכח כי המומחה לא ערך בדיקה מקרוסקופית לחתימה, לא בדק את כלי הכתיבה באמצעותו נחתמה החתימה תוך השוואתו לכלי הכתיבה של דוגמאות החתימה של התובע. עוד הודה כי לא החתים את התובע לגבי מושב אופניים באופן בו החתמה חתימה בפועל. הנתבעת טוענת כי לא גבתה דמי שמירה מהתובע, אלא שירותי אחסנה בלבד וכל שעשתה היה לאפשר מתן מקום חניה לצורך עריכת תיקונים בספינה שעלתה על שרטון קודם לאספנתה. משכך לא חלה גם חובת הזהירות המושגית על פיה היא חייבת לשמור על הספינה מפני פגיעה ואולם גם אם יכיר בית המשפט בחובת זהירות מושגית שכזו, הרי חובת הזהירות הקונקרטית לא מתקיימת שכן לאור חוות דעתו של המומחה למטארואלוגיה ד"ר נוח וולפסון נשבו בזמן האירוע רוחות מהירות וחזקות והדבר מהווה "כוח עליון" המנתק את הקשר הסיבתי. גם אם יכיר בית המשפט בחובת זהירות קונקרטית הרי לא הוכח כי הנתבעת התרשלה בצורה כלשהי (כשלון באבטחת הספינה). הנתבעת טוענת כי יש להטיל על התובע אשם תורם של לפחות 50% הן מכוח דיני חוזים והן מכוח דיני הנזיקין.
בשאלת הנזק טוענת הנתבעת כי אין לאמץ את חוות הדעת של מר הררי שאינו שמאי מוסמך ושגם לא ערך כל השוואת מחירים בטרם קבע את שווי הנזקים הנטענים (על פי הצעות מחיר). השמאי לא טרח לבדוק גם את עלות התיקונים שבוצעו בפועל ומשכך הדוח אינו אמין ואינו משקף את גובה הנזק. יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת מר פארי אשר הסתמך על הצעות מחיר והשווה מחירים ואשר על פי חוות דעתו עלות הנזקים שנגרמו לתובע היא 7,300 ₪ בלבד. הנ"ל שמאי מנוסה שהינו בעל יאכטה בעצמו ואשר ממצאיו תאמו לממצאיו של מר ולנסי אשר הצעת המחיר שלו צורפה לדוח השמאות מטעם המספנות ואשר נשכר על התובע עצמו לבצע את התיקונים שבגינן הפסיד התובע את ספינתו במספנות מלכתחילה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא המציא ולו קבלה אחת המעידה על נזקים שנגרמו לו לכאורה ולמרות שהספינה תוקנה לפני כשנתיים וחצי, דבר שניתן היה להוכיח אותו באמצעות קבלות תיקון. יש גם חוסר סבירות בין חוות הדעת של מר הררי לפיה שיעור הנזק עומד על סך של 26,000 ₪ שעה שכתב התביעה מגדיר נזקים גבוהים הרבה יותר ולאור ערכה של הספינה של 15,000 דולר בלבד. מה גם שניסיונות הפשרה לפיה כל צד ישא בהוצאותיו מלמדים בעליל על קיומו של נזק נמוך הרבה יותר.

להלן התייחסות הנתבעת לרכיבי הנזק הנתבעים על ידי התובע אשר לא הוכחו כאמור על ידו:
1. התובע לא שילם מעולם בגין אחסנת הספינה ולכן לא ברור מדוע הוא תובע 23,250 ₪ בגין דמי אחסנה.
2. הגה הספינה - 2,000 ₪. מר ההרי מודה בחקירתו כי הנזק להגה הינו נזק קודם לאירוע התביעה וכי הוא נגרם כתוצאה מעלית הספינה על שרטון וזאת גם לאור הצעת מחיר של המספנות מיום 25.11.00 אשר כוללת את עלות תיקון ההגה האמור.
3. עלות צביעת הספינה - 2,700 ₪. גם עלות הצביעה לא נכללה בדוח השמאות, הואיל והיא בבחינת נזק קודם והיתה צריכה לעבור את הליך הצביעה ללא קשר האירוע נשוא כתב התביעה.
4. מעקות האחיזה של הספינה - 854 ₪. מעיון בתמונות שצולמו לאחר מועד התאונה ויום לאחר אירוע התאונה שצורפו לדוח השמאות מצד המספנות, נראות מעקות האחיזה של הספינה תקינות. כנ"ל ביחס לונטות התורן בעלות של 2,073 ₪ אשר מבהירות כי החבלים היו תקינים. כך גם ביחס לחרטום האונייה אשר לא היתה בו פגיעה בעלות של 488 ₪.
5. באשר לאובדן הנאה כתוצאה מאי שימוש בספינה - אין זה מתפקידו של השמאי להעריך פיצוי בראש נזק לא ממוני. אין לקבל הערכת אובדן הנאה של התובע תוך השוואתו לדמי מינוי במועדון שייט המשכיר לחבריו ספינות לשייט. התובע יכול להלין אלא על עצמו שכן יכול היה לישב את חובו לנתבעת או להפקיד ערבות בנקאית ויכול היה להוציא בנסיבות אלה את הספינה מהמספנות. הנתבעת הורידה את הספינה למים מיד עם מתן צו שיפוטי בהקשר זה.
6. באשר לירידת ערך הספינה - רכיב ירידת הערך לא הוכח. גם התובע וגם השמאי לא מנמקים כיצד הגיעו לסכומים מדויקים המשקפים ירידת ערך לספינה. מר פארי מבהיר כי יש לדעת ולהעריך את ההיסטוריה של הספינה ועוד הוא מסביר כי "יאכטה זה דבר שדורש כל הזמן אחזקה שוטפת. עם הזמן משפרים את המצב, זה לא משפיע באופן ישיר על מחיר השוק". הנתבעת מבהירה כי לא מתקבל על הדעת כי ירידת הערך שנגרמה לספינה הינו בשווי 38,800 ₪ המהווה כמעט את ערך הספינה כולה (15,000 דולר).

7. הנתבעת מבהירה כי התובע לא פעל לשם הקטנת נזקיו באופן ששכר ספינה חלופית להקטנת נזקי אובדן ההנאה להן הוא טוען וכי סרב לכל הצעה להפקדת ערובה כנגד קבלת הספינה אשר למעשה מאוחסנת במספנות עד היום.

ביחס לתביעה שכנגד מבהירה הנתבעת כי התובע לא הגיש כתב הגנה מטעמו ו/או כתב תשובה ולכן ניתן לתת

פסק דין
כנגדו, כי לגופו של עניין חובו של התובע בגין הורדת והרמת הספינה וכן עלויות האחסנה, שרירים וקיימים והתובע לא שילם עליהם עד היום. ההוצאות היום עומדות על סך משוערך של 75,410 ₪ ובצירוף מע"מ 88,230 ₪. יש לזכור כי התובע המשיך לאחסן את ספינתו במספנות ואף "ניצל" את שירותי החניה שהקצתה הנתבעת לשירותו על מנת לתקן את הספינה, אשר אם לא היה מאחסן אותה שם, היה נדרש לאחסן אותה במקום אחר ואף לשלם. הנתבעת עכבה את ספינתו מכוח "זכות העיכבון" המוקנית לה כדין.

בתשובת התובע לסיכומי הנתבעת, מבהיר התובע כין אין לו כל אחריות על בטחון הספינה וכל האחריות לבטיחות היא על הנתבעת. התובע מפנה לכך כי הנתבעת אחראית בנזיקין ונאסר על התובע במפורשות לטפל בנושא הקשירות ולכן אין לו כל אשם תורם.

לטענת התובע, לא נותרו לא אמצעים כספיים לעשות שימוש בספינה וכי הוא הגיש כתב תביעה שכנגד.

לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים, את חומר הראיות שהוגש לי ואת העדויות המפורטות בפרוטוקולי בית המשפט, אני נותן בזאת את פסק דיני.

ניתן לחלק את פסק הדין בתיק זה לשני חלקים עיקריים, הראשון נוגע בעניין ה"אחריות" והשני בנושא ה"נזק" ובנושא "חובת הקטנת הנזק". בהתייחסותי לנזק אבחן גם טענות התובע וגם את התביעה שכנגד שכזכור הינה לתשלום סכומים ניכרים בגין אפסנת הספינה לפרק זמן רב.

אדון בעניינים אלה כסדרם:

ראשית - נושא האחריות:
הנתבעת מבקשת לשכנע את ביהמ"ש, שהתובע לא עמד בנטל הראיה עפ"י "מאזן ההסתברות" ושכנע את ביהמ"ש, כי התאונה שבמהלכה נפגעה הספינה, אירעה בנסיבות המטילות עליה חובה בנזיקין ולטענתה, חלו באותה מידה חובות על התובע, דבר שמחייב לפסוק רשלנות תורמת ניכרת לחובתו ולחילופין, כי לא הוכח הקשר הסיבתי שבין הקריסה של מוט כזה או אחר שהביא לנפילתה של הספינה בשים לב לעובדה, שייתכן ומדובר היה בנזק קודם ומכל מקום, גם הסערה אשר היתה חריגה בעוצמתה, ניתן היה לראות בה כ"כוח עליון" או לחילופין חייבה את התובע אשר אליו נעשתה פנייה, לנקוט באמצעי זהירות מתאימים.

אני דוחה בנסיבות העניין את טענותיה של הנתבעת אחת לאחת ונותן אמון כי אכן התאונה נגרמה בנסיבות שבמהלכן לא נקשרה הספינה ו/או לא נתמכה באמצעות מוטות או בטונדות היטב ובנסיבות אלה, הביאה הסערה לנפילתה של האוניה ולנזק שנגרם לה. הספינה הנ"ל היתה תחת אחזקתה ואפסונה של הנתבעת וככזו, היתה חובה עליה באמצעות נציגיה לדאוג לכך שהספינה תהיה קשורה היטב ושיינקטו האמצעים שלא היו בהקשר זה כלל באחריותו של התובע ואשר עפ"י חומר העדויות והראיות שהוצג לי, היה מנוע בכלל מלהגיע למצב שבו הוא זה אשר יידרש לבצע פעולות כלשהן של קשירה או של תמיכה מעבר לטיפולים ו/או לאחזקה אשר למעשה בשל כך אופסנה הספינה אצל הנתבעת ומשכך, היה על הנתבעת לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות ואם לא עשתה כן, הרי הרשלנות נופלת לפתחה.

עלי לציין כי אינני סבור שיש לראות בסערה שהיא דבר טבעי ובהחלט סביר שתתרחש בתקופה זו של השנה ובמיוחד לאור מיקום המספנות בבחינת "כוח עליון" והיה על הנתבעת להערך לכך בהתאם. הנתבעת אינה יכולה להתכחש לאחריותה לא בנזיקין ולא מבחינה חוזית תוך ציון כי כל שתפקידה היה לאפסן את הספינה ולא לדאוג גם לבטחונה וגם עניין הקשר הסיבתי שבין הנזקים הקודמים ובין הנפילה של הספינה, אין בנסיבות העניין לקשור בין הדברים והסבירות היא עפ"י מה שהוצג לי, כי יש לראות בנפילה כגורם עצמאי עקב הטלטול של הסערה ואשר בגינה נגרמו נזקים מסויימים אליהם אתייחס בהמשך.

ברצוני להדגיש כי אכן התיק לא נשמע בנושא האחריות לגופו של עניין, בין השאר לאור העובדה שאין להתעלם ממנה שביהמ"ש בין השאר, לאור טענות של הנתבעת לפיהן חתם התובע על מסמך שלמעשה הכרה בו "מנקה" את הנתבעת מאחריות וביהמ"ש מינה מומחה בתחום הגרפולוגי מטעם ביהמ"ש להעריך בדיוק את הנקודות האלה. המומחה שנתן חוו"ד בהירה, הבהיר כי על סמך הממצאים אליהם הגיע, המסמכים אשר הוצגו, לא חתומים ע"י התובע ובכך למעשה סתר מניה וביה בצורה חזיתית את גרסתם של שלושה עדיי הנתבעת ובתוכם העד המרכזי אברהם דוד ולמעשה, יש לראות בקביעת הגרפולוג כדבר המלמד כי יש לאמץ את גרסת התובע בנסיבות העניין ולא את גרסת הנתבעת.

הנתבעת ביצעה חקירה נגדית מקיפה ואגרסיבית במידה מסויימת של מומחה ביהמ"ש. ואולם, לא שוכנעתי מתוך החקירה הנגדית, כי חוות דעתו נסתרה והעובדה שלא הומצאו מסמכים אשר נמצאים בידיעתה ובשליטתה הבלעדית של הנתבעת, שהם המסמכים המקוריים עליהם חתום התובע לטענתה ואשר אי המצאתם "הוריד" מבחינת ההסתברות הסטטיסטית את המסקנות שהתובע חתום או לא חתום על המסמכים, כי יש לזקוף זאת לחובת התובע. הנתבעת יכולה היתה להמציא את המסמכים בקלות ואם לא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

מכל המקובץ דלעיל, אני פוסק, כי האחריות בנזיקין בכל הכרוך לפגיעה בספינה, צריכה להיות על הנתבעת ולא על התובע אשר אינני מייחס לו בנסיבות העניין כל רשלנות תורמת.

העובדה שהכרתי בנסיבות העניין באחריותה של הנתבעת, אין בה כדי ללמד בהכרח, כי אני נכון להכשיר ולקבל את הטענות בנושא "הנזק" שהן טענות נפרדות ושונות. בהקשר זה העידו שני מומחים האחד מטעם התובע והאחד מטעם הנתבעת והתיק הכיל פרמטרים שונים הנוגעים בחובת "הקטנת הנזק", הנוגעים בקיומו של "נזק קודם" אשר יש ניסיון לטעון כי אירע כתוצאה מן הנפילה האמורה או לחילופין, החמיר אותה וכן התייחסות הנוגעת לנושא של תיקונים שבוצעו או לא בוצעו בפועל ונושא של "ירידת ערך" של אותה ספינה ו"אובדן הנאה" של התובע עקב אי שימוש בספינה לפרק זמן כה ארוך.

אתייחס בנושא הנזק לטענות כסדרן:
אני דוחה מכל וכל את דרישת התובע לתשלום בגין אחסנת הספינה. התובע למעשה "נהנה" מהעובדה שהספינה אוחסנה אצל הנתבעת ואלמלא אותו אחסון, היה נושא בהוצאות כלפי גורם אחר.
הטענה לפיצוי בראש הנזק הזה, נדחית.

ישנם נזקים מסוימים אשר מתוך החקירות הנגדיות למדתי, כי בפועל הם היו קיימים קודם לאירוע התאונה הן בשים לב לחקירות כאמור והן בשים לב למסמכים שהוצגו לי ומשכך, אינני מכיר בהם. המדובר בסכום של 2,000 ₪ בעבור הגה הספינה, בסכום של 2,700 ₪ עלות צביעת הספינה אשר היה מתחייב בכל מקרה ולכן אינני מכיר בו ומסכומים של 854 ₪ בגין מעקות האחיזה, 2,073 ₪ בגין ונטות התורן וחרטום האוניה בסכום של 488 ₪. מדובר איפוא בסכומים בסדר גודל של 8,115 ₪ לערך אשר אני קובע כי עפ"י חומר הראיות, אין מקום לפיצוי בגינם.

חווה"ד של מר הררי התייחסה לסכום של 26,000 ₪. חווה"ד של מר פארי התייחסה לסכום של 7,300 ₪. מדובר בהפרשים גדולים וכל צד ביקש מביהמ"ש לאמץ את חווה"ד של המומחה מטעמו. כאמור, גם אם אקבל את כל חווה"ד של הררי, אני מפחית סכום של 8,115 ₪ מחווה"ד, דהיינו הסכום עומד על 17,885 ₪. בחנתי את סבירותו של הסכום אל מול טענות הצדדים ובסופו של יום, אני נותן אמון בחוות דעתו של הררי אשר היתה בעיני סבירה יותר בנושא הערכת הנזק ואשר חרף טענות הנתבעת נתנה ביטוי הולם יותר בנסיבות העניין לפגיעה ולכן אני מכיר בסכום זה. עם זאת, אינני נכון להכיר במרכיב ירידת הערך בחוות הדעת כפי שאסביר בהמשך.
אני משפה את התובע על עלות חווה"ד הזו ומדובר בסכום לא מבוטל בסך של 4,000 ₪ נוספים (מדובר בסכום לא קטן אבל הוא משקף את העלויות הגבוהות להוכחת תביעה מעין זו).

שאר ראשי הנזק מתייחסים לנושא של "ירידת ערך" ו"אובדן הנאה". אתייחס ראשית לנושא ירידת ערך.
הזהרתי את עצמי בבואי לתת פס"ד בנושא "ירידת ערך". מדובר בירידת ערך של ספינה ולא של רכב כאשר על רכב יש פסיקה לא מבוטלת שאני עצמי נתתי ובכל מקרה, המדובר בראש נזק שהינו ראש נזק עתידי אשר הטענה היא שהלכה למעשה ובפועל לא נגרם ולמעשה טרם בא אל העולם.
השמאי מטעם התובע מעריך את מרכיב ירידת הערך ב- 38,880 ₪ ונתן גם הסברים בביהמ"ש לגבי הסכום האמור.
הנתבעת מבהירה, כי הדבר בלתי סביר לאור שווי הספינה כולה (15,000$) וכי יאכטה למעשה דורשת אחזקה שוטפת כל הזמן ודווקא יש לראות את הדברים בצורה הפוכה, דהיינו כי האחזקה והקטנת הנזקים, גורמת דווקא להשפעה ולעליה בערך השוק.

לספינה נגרם נזק והיה לה גם נזק קודם. הכרתי בנזק בסדר גודל כ- 17,900 ₪, נזק שניתן היה לתקן אותו ולהביא את הספינה למצב ולאחזקה טובה. היו חלות על התובע בהקשר זה חובות להקטין את הנזק שהוא עצמו טוען להם ולמעשה, הוא לא עשה כן, כאשר נמנעה ממנו גם היכולת בפרק זמן מסוים להקטין את הנזק כפי שאתייחס בהמשך.
אינני סבור שיש לראות בגודל נזק שכזה כגורם לירידת ערך הספינה ומכל מקום, לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי מצבה של הספינה עקב נזקי התאונה ונזקי התאונה בלבד, יהיו פרמטר שיביא בסופו של דבר לפגיעה כלכלית לה טוען התובע ובעניין זה אני מאמץ דווקא את עמדתו של השמאי מטעם הנתבעת אשר כאמור חוות דעתו נראית בעיני סבירה יותר בנסיבות העניין.

קושי גדול יותר אני מוצא בנושא של אובדן הנאה ויכולת עקב אי עשיית שימוש בספינה.
אני לא נכון לקבל את עמדתו של התובע אשר ביצע עבורי תחשיב מסוים, תוך הערכה שיש לקחת תחשיב עפ"י חברות במועדון ספינות להשכרה סיגל, דבר שאני סבור שאינו סביר ואין לקבל אותו בנסיבות העניין. עם זאת, אני לא יכול להתעלם שבסוג כזה של תחביב שהינו תחביב יקר ואשר קרוב לליבו של התובע, לא נגרם לו בנסיבות העניין אובדן הנאה ויכולת שימוש בספינה המזכה אותו בפיצוי. מצד שני, עומדת לנתבעת ואין מחלוקת על כך זכות העכבון שהרי שהתובע עצמו בסיכומיו מבהיר, כי הוא חב סכום מסוים בסדר גודל של 1,450$ לשיטתו (דבר שהנתבעת חולקת עליו לחלוטין וטוענת כי יש להוסיף סכומים ניכרים לסכום זה) ועד שלא שולם הסכום האמור, לכאורה עומדת לנתבעת הזכות לעכב את הורדת הספינה אל המים. מצד אחר, הרי סכום של 1,450$ הוא בוודאי לא שווה ערך למצב שבו יגיע התובע לסיטואציה שהוא "מאבד" הנאה בסכום של 40,000 ₪ אותם הוא דורש בתביעתו. הנתבעת מסבירה, כי סירבה עד שישולם החוב להוריד את הספינה אל המים ובכך למעשה המשיך החוב בגין האפסון עצמו ותפח למימדים מפלצתיים אשר מביאים אותה לדרוש היום מן התובע סך של לא פחות מ- 88,230 ₪ בתביעה שכנגד לאחר שערוך והצמדה של הסכומים האמורים ולאחר תיקונים שנעשו בכתב התביעה שכנגד.

עוד יש לזכור כי הצדדים ניסו לנהל מו"מ שבבסיסו הצורך להסדיר את החוב של התובע לנתבעת שאין מחלוקת שהספינה המשיכה והיתה מאופסנת אצלה ואשר אין מחלוקת, כי נגרמו הוצאות לנתבעת, ואולם המו"מ האמור לא צלח ובפועל התוצאה היתה שמצד אחד, נגרם לתובע אובדן הנאה ואני נכון לתת אמון לאחר ששקלתי את כל הנסיבות של התיק, כי אכן נגרם חוסר הנאה שכזה ומצד שני, נגרמו לנתבעת הוצאות ניכרות עקב הוצאות האחסנה אשר היא נשאה בהן.

נשאלת השאלה איפוא, האם יש מקום בנסיבות העניין לקזז את הסכומים המגיעים לנתבעת אל מול הסכום אשר תובע התובע בגין אובדן הנאה ואני מפנה לכך שלמעשה, גם עפ"י הנתונים הנמצאים בתיק עצמו, עדיין מדובר בסכום כסף אשר חב התובע בגין הוצאות האחסנה כעולה מתוך התביעה שכנגד.

יש לזכור שבתיק זה עמדה עמדה אחת מול עמדה אחרת. העמדה האחת מול העמדה האחרת עניינה היה בתביעה למעשה של התובע, אשר "נחתכה" באמצעות בדיקה גרפולוגית מחייבת שבמהלכה למעשה נתקבלה גרסת התובע ולא גרסת הנתבעת וכאמור, אני סבור שיש לאמץ את בדיקת הגרפולוגיה הזו שלא נסתרה בחקירה נגדית.

האם יכולה בדיקה זו ללמד גם, כי הטענות ככל שהן נגעו בחובת הקטנת הנזק וביכולת להוריד את הספינה אל החוף שהנתבעת מנעה עפ"י גרסת התובע, כדי ללמד על כך שיש לקבל בהקשר טענות התביעה שכנגד את גרסת התובע דווקא ולא את גרסת הנתבעת? אני סבור שבהחלט כן והמשמעות היא שאני לא מוכן ונכון בנסיבות העניין להכיר בכל סכום התביעה שכנגד אלא בסכום נמוך הרבה יותר, סכום שלהערכתי צריך שבנסיבות העניין להתקזז במלואו אל מול אובדן ההנאה של התובע מהיכולת להנות מספינתו.

זו נראית בעיני בימ"ש זה התוצאה הנכונה והסבירה בנסיבות העניין. התוצאה הנוספת אליה אני מגיע בנסיבות העניין היא שמעבר לפיצוי הכספי שאני פוסק לתובע עפ"י פס"ד זה, תוך שיפוי התובע על חווה"ד שניתנה ועל אגרות בימ"ש, אני סבור שלאור העובדה שהיה מקום לקבל את התביעה שכנגד כפי שציינתי ולמעשה לקזז אותה בסכום הרלוונטי אל מול אובדן ההנאה של התובע, אינני פוסק בנסיבות תיק זה הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) ואני פוסק כי כל צד ישא בהוצאותיו, כל זאת למעט שיפוי התובע כאמור על הוצאות חוות הדעת. הסכום שזוכה לו התובע על פי פסק הדין לכאורה ניראה נמוך אל מול סכום התביעה ואולם יש לראות אותו באקספלריה של התביעה שכנגד אשר עניינה היתה בהוצאות לא מבוטלות שנגרמו לנתבעת עקב הצורך לאספן את הספינה עד ספטמבר שנת 2004 ומטבע הדברים הוצאות אספנה אלה, אותן היה התובע צריך לשלם בכל מקרה לגורם אחר, צריכים להילקח בחשבון ואכן נלקחו בחשבון.

תוצאת פס"ד זה, היא איפוא כדלקמן:
הנתבעת/התובעת שכנגד תשלם לתובע את סך נזקו עפ"י פסה"ד בשיעור של 17,900 ₪, בצירוף 4,000 ₪ הוצאות בגין חווה"ד ובצירוף אגרות בימ"ש אשר שולמו ע"י התובע על פי קבלות שהוצגו במסגרת ההליך, כאשר סכום הפיצוי בגין הנזק לספינה צמוד ונושא הפרשי הצמדה מיום האירוע התאונתי ועד התשלום המלא בפועל.

סכום זה יש לשלם עפ"י פסה"ד תוך 30 יום שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה שכנגד נדחית עפ"י פס"ד זה.

כל צד ישא בהוצאות עו"ד וכאמור בהוצאות משפט מעבר לשיפוי על חוות דעת המומחה כפי שהורה בית המשפט בפסק הדין.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ג' ב אדר ב, תשס"ה (14 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

ערן נווה
, שופט
י. אורלי








א בית משפט שלום 2333/02 אלי עמיר נ' מספנות ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/03/2005)