פסקי דין על יעקב שפירא (שפירו) | פסקי דין על אלון פרידמן

43184-02/15 א     19/11/2015




א 43184-02/15 יעקב שפירא (שפירו) נ' אלון פרידמן








בית משפט השלום בחיפה




ת"א 43184-02-15 פרידמן נ' שפירא (שפירו)




תיק חיצוני:
מספר תיק חיצוני





בקשה מס' 4




בפני

כבוד השופט
אורי גולדקורן


המבקש

יעקב שפירא (שפירו)


ע"י ב"כ עו"ד יובל שבתאי

נגד


המשיב

אלון פרידמן

ע"י ב"כ עו"ד חנית לוגסי ורותם פיטרמן



החלטה


בקשה להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע (המבקש בבקשה הנוכחית).

1.
ביום 22.3.2010 נחתם הסכם בין המבקש לבין המשיב, ובו ניתנה למשיב אופציה לרכוש נכס בחיפה.

2.
ביום 18.2.2015 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המבקש לתשלום פיצוי בסך 2,419,199 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות הפרת ההסכם בין הצדדים.

3.
ביום 14.7.2015 הגיש המבקש בקשה להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות שיכול ויחויב לשלם בסוף בירור תביעתו. בבקשתו הדגיש המבקש כי מדובר בתביעה בסכום גבוה, הכרוכה בהוצאות הגנה משמעותיות. צוין כי המשיב הינו שכיר ללא יכולת כלכלית ממשית וכי הוא פועל בשם אחיו, שהינו פושט רגל והתובענה הוגשה על שם המשיב פורמאלית בלבד.

4.
בתשובת המבקש שהוגשה ביום 24.9.2015 נטענו הטענות הבאות: א) הפקדת ערובה לתשלום הוצאות תינתן במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, תוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט ובזכות הקניין של התובע. ב) מעשיו של המבקש גרמו למשיב נזק כספי רב והניבו למבקש רווחים. ג) בית המשפט העליון קבע כי בין הצדדים נחתם הסכם אופציה תקף. ד) המבקש לא הוכיח את מצבו הכלכלי של המשיב וכי לא יהיה באפשרותו לשלם את ההוצאות שיפסקו לחובתו. הנטל להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מועל על המבקש שהינו הנתבע. ה) המשיב עובד כמנהל מחלקת לקוחות בבית השקעות מזה תשע שנים ושכרו מעל השכר הממוצע במשק בסך 25 - 30 אלף ₪ ברוטו. לפיכך יהיה באפשרותו של המשיב לשלם הוצאות אם יוטלו.

5.
תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:


"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".


התקנה אינה מפרטת באילו מקרים בית המשפט יחייב תובע במתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. הלכה למעשה משתמש בית המשפט בסמכותו בעיקר כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה לגבות את ההוצאות שנפסקו לטובתו.
אין מדובר ברשימה סגורה, ועל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לעניין חיוב תובע והפקדת ערובה לפי נסיבותיו של כל מקרה. הכלל בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד כאשר סיכויי ההצלחה קלושים, וזאת לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק. הפקדת ערבון נעשה לרוב בהליכי ערעור, בבקשה לרשות ערעור ובדיון נוסף. ראו רע"א 2241/01
הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ
(פורסם בנבו, 17.4.2001); רע"א 2442/98
מיוחס נ' רוזן
(פורסם בנבו, 10.5.1999); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, 1995) עמ' 899 - 901; אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 750 - 753.

6.
כאמור, הרציונאל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הינו מניעת תביעות סרק, ובעיקר הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, כאשר נראה
שסיכויי התביעה נמוכים. בע"א 2877/92
עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ
(פורסם בנבו, 11.8.1993) נאמר:



"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות (ראה רע"א 544/89
אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ
[1], בעמ' 650)".

7.
ברע"א 6562/14
פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות
(פורסם בנבו, 4.12.2014) נקבע:

"תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט "אם נראה לו הדבר" לחייב תובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. כפי שנפסק לא אחת, חיוב תובע בהפקדת ערובה הוא צעד חריג שעלול לפגוע בזכות הגישה לערכאות ובית המשפט לא יחייב תובע להפקידה רק מחמת עוניו ובשל החשש כי לא יצליח לשלם הוצאות לנתבע, על כן נדרש בית המשפט להפעיל
סמכותו בהקשר זה בזהירות
(רע"א 2146/04

מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים
,
[פורסם בנבו]
פיסקה 3 (30.5.2004) (להלן:
עניין באסל
); רע"א 321/07
גושן נ' אבי גיא
,
[פורסם בנבו]
פיסקה ה' (21.8.2007); רע"א 4037/12
סופר-סייג נ' עו"ד איתן ארז, המנהל המיוחד
,
[פורסם בנבו]
פיסקה 6 (18.10.2012); רע"א 5738/13
סעלוק נ' שירותי בריאות כללית
,
[פורסם בנבו]
פיסקה 6 (14.11.2013) (להלן:
עניין סעלוק
)). עוד נפסק כי התכלית הניצבת בבסיס חיובו של תובע בהפקדת ערובה היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע כאשר סיכויי התביעה קלושים, וכי הדבר מהווה למעשה איזון בין זכות גישתו של התובע לבית המשפט ובין זכות הקניין של הנתבע. מכיוון שתקנה 519 אינה קובעת קריטריונים או שיקולים שיש להביא בחשבון בעת עריכת האיזון האמור, פורטו בפסיקה שיקולים שונים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לחייב תובע בהפקדת ערובה ובהם סיכויי התביעה; מורכבות ההליך; שיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע (עניין
באסל
, פסקה 3; עניין
סעלוק
, פסקה 6; רע"א 1007/08
עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל
,
[פורסם בנבו]
פיסקה 5 (31.1.2010))".


8.

מאחר ובמקרה הנוכחי לא ניתן לומר כי מדובר בתביעת סרק, או שסיכוייה קלושים, אין מקום לעשות שימוש בתקנה 519.

9.
אשר על כן, נדחית הבקשה של הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה.

10.
המבקש ישלם למשיב 2,000 ₪ עבור הוצאות הבקשה.




ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ו, 19 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 43184-02/15 יעקב שפירא (שפירו) נ' אלון פרידמן (פורסם ב-ֽ 19/11/2015)