פסקי דין על ד"ר יעקב חזן | פסקי דין על ד"ר סילביה קליינר

688/96 א     03/12/1997




א 688/96 ד"ר יעקב חזן נ' ד"ר סילביה קליינר





בבית משפט השלום
ב א ש ד ו ד

תיק אזרחי מס':688/96
בפני
כב' השופטת ו. מרוז


התובע : ד"ר יעקב חזן

]ע"י ב"כ עו"ד א. בוסקילה
[

- נ ג ד -

הנתבעת :ד"ר סילביה קליינר

]ע"י ב"כ עו"ד א.טל
[

פסק - דין

א. העובדות

א.1 התובע הינו הבעלים, ביחד עם אשתו, של מרפאה המצויה בבנין "בית
הרופאים" באשדוד.
התובע חילק את המרפאה לשני חדרים, הנפרדים זה מזה, באמצעות קיר
גבס.

א.2 בתאריך 1.2.95השכיר התובע את אחד מתוך שני החדרים לנתבעת,
רופאת שיניים, בהתאם להסכם שכירות (ת/ ,)1לתקופה של 12חודשים
החל מיום 1.2.95ועד ליום (.1.2.96להלן: יכונה:"ההסכם" או
"הסכם השכירות", החדר המושכר יכונה:"המרפאה" או "המושכר").

א.3 בסעיף 17להסכם נקבע כדלקמן:
" .17לשוכרת האופציה להאריך תקופת השכירות ב - 3שנים, כל שנה
בנפרד, ובתקופת האופציה יחולו כל תנאי הסכם זה"
בתום תקופת השכירות, המשיכה הנתבעת והחזיקה במושכר חודש אחד
"נוסף,פברואר ,96ובתמורה לדמי שכירות בסך של .$ 400
(להלן:"החודש הנוסף")

בתום החודש הנוסף - פינתה הנתבעת את המושכר.

בתביעה זו, טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום יתרת דמי השכירות
בגין יתרת תקופת האופציה הראשונה, עד לחודש ינואר .97את תביעתו
העמיד התובע על סך 15,959ש"ח.

ב. טענות הצדדים

בקליפת האגוז, טענות הצדדים הינן כדלקמן:

ב.1 התובע טוען כי הנתבעת מימשה את האופציה שהוענקה לה על פי
ההסכם, לתקופת שכירות נוספת בת שנה, בתמורה לדמי שכירות בסך
$ 400לחודש, ואף שילמה במסגרת מימוש האופציה, את דמי השכירות
עבור חודש השכירות הראשון- פברואר .96

ב.2 לפיכך, נטישתה את המושכר, בתום החודש הנוסף מהווה הפרה של
ההסכם, המזכה את התובע, כך על פי הנטען, בדמי השכירות בגין
תקופת האופציה הראשונה במלואה.
ב.3 התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית נוספת,
בכך שלא קיימה את חיובה להפקיד בידיו שטר בטחון,כפי שנקבע בס'
13להסכם.

ב.4 בגין שתי עילות אלה, אשר כל אחת מהן מהווה על פי הנטען, הפרה
יסודית של ההסכם - עתר התובע לביהמ"ש לחייב את הנתבעת בתשלום
סכום התביעה.

ב.5 הנתבעת טוענת כי לא מימשה את האופציה וממילא, אף לא הודיעה
לתובע על מימושה,לטענתה אין בעובדה שהמשיכה להחזיק במושכר
בתקופת החודש הנוסף, כדי ללמד על מימושה של האופציה.
הנתבעת ובעלה העידו כי הודיעו לתובע, על כוונת הנתבעת לפנות
את המושכר בתום תקופת השכירות הראשונה ובתוך כך הוסכם בין
הצדדים, כי חרף אי מימושה של האופציה - התובע יאפשר לנתבעת
להמשיך ולהחזיק במושכר בחודש נוסף - על מנת שיהא סיפק בידה
לשכור את המרפאה החדשה, אליה התכוונה לעבור וכמו כן לשפץ את
המושכר לשם השבתו לידי התובע.
לפיכך, על אף שהאופציה לא מומשה - התובע איפשר לנתבעת להמשיך
ולהחזיק במושכר במהלך החודש הנוסף, ובכך לשרת את צרכיה בכל
הנוגע למעבר למרפאתה החדשה,ושיפוץ המושכר לשם השבתו לידי
התובע.

ב.6 בנסיבות אלה, הנתבעת טוענת כי לא הפרה את ההסכם וממילא,לא חלה
עליה חובה לשלם את דמי השכירות בגין תקופת האופציה, אשר לא
מומשה ,לפיכך, דין התביעה, להידחות.
ג. דיון והכרעה

ג.1 התובע העיד כי כחודש טרם תום תקופת השכירות, הודיעו מר קליינר,
בעלה של הנתבעת ועד הגנה מס' ,1על כוונתה של הנתבעת לממש את
האופציה וכי לשם כך, הגיע האחרון לביתו כ- 5ימים טרם תקופת
השכירות, (עמ' 9ש' 9,7לפרוטוקול).

ג.2 באשר לדמי השכירות, אלה הועמדו בהסכמה, על סך ,$400חרף האמור
בהסכם, לפיו בתקופת האופציה הראשונה דמי השכירות יעמדו על סך
$ 440לחודש.

ג.3 התובע העיד כי הנתבעת נטשה את המושכר בתום החודש הנוסף, מבלי
להודיעו על דבר כוונתה לעשות כן.
עוד העיד התובע, כי המושכר ננטש מוזנח וכי הוא נאלץ לשפצו, על
מנת לעשות בו שימוש.

ג.4 הנתבעת ובעלה העידו כי בחודש ינואר ,96הם הודיעו לתובע על דבר
כוונתם לפנות את המושכר, בתום תקופת השכירות.
מר קליינר העיד כי התובע הזמינו לביתו, בחודש ינואר 96
והציעו לרכוש הימנו את המושכר.מר קליינר ביקש שהות בת שבוע ימים
לשקול את הצעתו ובסיומה - הודיע לתובע כי הצעתו נדחית.
באותו מעמד, מר קליינר הודיע לתובע, כי בכוונת הנתבעת לפנות
את המושכר בתום תקופת השכירות מבלי לממש את האופציה. עם זאת, מר
קליינר ביקש מהתובע לאפשר לנתבעת להמשיך ולהחזיק במושכר לחודש
הנוסף, לשם היערכות ראויה לפינויה של המרפאה והעברתה למקום אחר.
התובע נעתר לבקשת מר קליינר ובנסיבות אלה, הוסכם כי הנתבעת
תמשיך ותשלם לתובע בגין החודש הנוסף דמי שכירות, בסך ,$ 400
כפי ששילמה במהלך תקופת השכירות.

ג.5 אין חולק כי בתאריך , 31.1.96הגיע התובע לבית הנתבעת והציג
בפני
ה את מוצג נ/ ,1חשבון שערך ובו פירוט חיוביה של הנתבעת
לתקופת השכירות במלואה, לרבות החיובים החלים על החודש הנוסף,
בין החיובים, ארנונה, דמי ניהול וכד'.

אצה לתובע דרכו, לסיים את החשבונות התלויים ועומדים עם
הנתבעת, מיד עם תום תקופת השכירות.לשם כך, הוא התייצב בבית
הנתבעת, ביום השכירות האחרון, בשעת לילה, בדרכו לטיול משפחתי
לחרמון,ועמד על כך שכל החשבונות יסולקו בו במקום, על פי הפירוט
בנ/.1

ג.6 הנתבעת ובעלה העידו על הדחיפת בה ביקש התובע לסיים את קשריו
עימם בציינם כי הוא לנכון להתריע, כי באם לא יפרעו את חובם ע"פי
נ/ 1הוא לא ימשיך בדרכו עם משפחתו לחרמון.
לענין זה, ראה עדות התובע בעמ' 9ש' :26

"הנתבעת היתה צריכה לשלם לי תשלומים. בתאריך 1.2.96היינו
צריכים אני ומשפחתי לצאת לטיול לצפון ואנחנו באנו אליהם
לסגור את נושא התשלום"

ודברי מר קליינר בעמ' 23ש' :14

"זה היה ב - ,31.1אולי ביום חמישי זה היה, הוא הגיע מאוד
עצבני. הוא נסע לחרמון. הוא אמר לי :" אני לא נוסע לחרמון עד
שאתה משלם לי".

ג.7 עמידתו העיקשת של התובע, לפרעון מיידי של חיובי הנתבעת בו
ביום, בתום תקופת השכירות ובנסיבות כפי שתוארו - מעוררת פליאה
ותמיהה,ויש בה משום תימוכין לגירסת הנתבעת, לפיה האופציה לא
מומשה.

ג.8 לפיכך סבורני כי, כי יש להעדיף את גירסת הנתבעת, לפיה
החזקתה במושכר במהלך החודש הנוסף היתה פרי הסכמה של התובע, ללא
זיקה למימושה ל האופציה.

ג.9 מסקנה זו מתיישבת היטב עם ההגיון והסבירות, שהרי אין מדובר
בשוכרת חדלת פרעון, שיש להקפיד עימה על פרעון חיוביה במועד, שאם
לא כן - אלו לא ייפרעו.
לפיכך, הפזיזות והעמידה העיקשת על פרעון החיובים, דווקא ביום
השכירות האחרון לפי ההסכם, כמוהם כראיה על כוונת הצדדים, לסיים
את יחסי השכירות ביניהם.

ג.10 הנתבעת ובעלה עשו עלי רושם מהימן ואני מאמינה להם כי אכן
ביקשו לסיים את יחסי השכירות עם התובע מבלי לממש את האופציה
שהוענקה להם.
ערה אנוכי לסתירות מסויימות שעלו בעדות מר קליינר, בכל הנוגע
למועדים בהם שכרה המרפאה אליה עברה הנתבעת,
אולם אין באלו כדי לשנות מהתרשמותי באשר למהימנותו של מר
קליינר.

ג.11 בפי הנתבעת ובעלה הסבר, שהניח את דעתי, כי בגינו ביקשו לסיים את
יחסי השכירות עם התובע.

לטענתם, בהעדר חלונות במרפאה - ועל כך אין חולק - האויר היה
מחניק ביחוד בתקופת החורף, כאשר המזגנים חיממו את המקום.
החום הרב גרם לשיבושים קשים בעבודתה של הנתבעת, הלקוחות התלוננו
כי האויר דחוס ומחניק ופעולתה של מכונת הקומפרסור הופרעה.
הנתבעת ובעלה פנו לתובע בבקשה לאוורר את המקום באמצעות מכשירים
שונים, אולם פניותיהם נותרו בלא מענה.

לענין זה, ראה עדות התובע בעמ' 8ש' :7

"ש: זה נכון שהצעת לנתבתע או לבעלה פתרון לחוסר האויר על ידי
רכישת יוליזטור (מטהר אויר)?
ת: יכול להיות"

ועדות מר קליינר בעמ' 20ש' :11

"אחת הבעיות של אשתי, הלקוחות התלוננו על חוסר אויר בחדר סגור
במשך החורף והיה דלוק החימום... אמרתי לו שאין לנו מספיק
אויר, הוא אמר, ראיתי בחוברת של ויזה איזה יוליזר, אני אקנה
שתיים אחד בשבילך ואחד בשבילי, אך שום דבר לא נעשה"

ועדות הנתבעת בעמ' 27ש' :1

"אנחנו דיברנו כמה פעמים עם ד"ר חזן על חוסר אויר ואז שמתי לב
שאני מדברת אל הקיר ואז התחלתי לחפש מקום אחר.
אני שלמתי 400דולר על מקום שאין בו אויר ואני השכרתי מקום עם
מזגן. גם הוא לא עשה שום דבר שיהיה לי אויר, היה חדר סגור,
בלי חלון... הוא אמר לי שאולי ישים יוליזטור, לא הוכנס אויר
מבחוץ, הוא לא אמר שום דבר ולא עשה שום דבר. היו לו 4 - 3
חודשים לסדר את הענין ולא עשה".

ג.12 הנתבעת ובעלה אישרו כי המרפאה החילופית נשכרה על ידם סמוך לסוף
חודש פברואר .96לכאורה, עובדה זו תומכת בגירסת התובע, אולם לא
כן הוא.
שוכנעתי מעדויותיהם של הנתבעת ובעלה, כי ההחלטה לסיים את קשר
השכירות עם התובע גמלה בליבם, עוד בטרם שכרו את המרפאה
החילופית, נוכח תנאי העבודה הקשים במרפאה, כפי שתוארו לעיל.
הנתבעת העידה כי בכל מקרה, עמדה בפני
ה האפשרות לשוב ולעבוד
בדירתה, כפי שעשתה טרם השכרת המושכר, ולפיכך העובדה שטרם מצאה
מקום חילופי,בתום תקופת השכירות, לא היוותה עילה למימוש
האופציה.
זאת ועוד, הנתבעת ובעלה העידו כי כבר בחודש דצמבר ,95נודע להם
על דבר האפשרות לשכור מרפאה חילופית ב"בית הרופאים" (מרפאה אשר
אליה הנתבעת עברה, בסופו של דבר), אולם, מר קליינר בא בדברים עם
בעלי המרפאה החילופית רק בחודש ינואר (הסכם שכירות סופי נכרת
בסוף פברואר ,)96יוצא איפוא, כי עוד בטרם תום תקופת השכירות,
ידעה הנתבעת כי עומדת בפני
ה אופציה נוספת לשכירת מרפאה.

כך או כך, כפי שקבעתי, התרשמתי כי הנתבעת ובעלה העידו דברי אמת,
והחלטתם לפנות את המושכר נלקחה בטרם הושכרה המרפאה החילופית
ובלא זיקה אליה.

ג.13 בעדותו של התובע התגלו בקיעים אשר עוררו בי ספק באשר למהימנותו.
כך, התובע (וכן רעייתו) העידו כי הנתבעת השיבה את המושכר לידיו
מוזנח ומלוכלך, וכי הוא נאלץ לשפצו לשם השבת מצבו לקדמותו.
אכן, התובע השיב את המושכר לקדמותו, באמצעות שבירת קיר הגבס בין
שני חלקי המושכר והפיכתו לחדר אחד, כפי שהיה בעבר.
בין שיפוצים אלה לבין מצב המושכר בעת השבתו, אין ולא כלום.
מר קליינר העיד כי הרכיב כיור חדש וכן רצפת p.v.cחדשה.
עדותו זו נתמכת בעדות עד התביעה, מר בן חמו, אשר שיפץ עבור
התובע את המרפאה לשם השבת המצב לקדמותו.

עד זה ציין בעמ' 5לפר':

"נכון שהיה לינוליום במצב טוב... נכון שבמרפאת השיניים היה
כיור חדש".
יוצא איפוא כי העד, מטעמו של התובע - תמך דווקא בגירסת מר
קליינר וסתר את דברי התובע.

ג. 14אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, בהעדיפי את גירסת הנתבעת,
ובדחותי את גירסת התובע - אני קובעת כי התביעה תידחה.

ג.15 דין התביעה להידחות אף בעילה השניה של הפרת הסכם השכירות,
בגין אי מתן שטר בטחון.
אומנם, מכח סעיף 13להסכם, שומא היה על הנתבעת להמציא לידי
התובע שטר בטחון - ואין חולק כי לא עשתה כן.
דא עקא, במהלך תקופת השכירות, עד לסיומה - התובע לא עמד על קיום
חיובה זה של הנתבעת ולפיכך, בהתנהגותו - ויתר התובע על קיום
החיוב.

אשר על כן, באי המצאת שטר הבטחון כשלעצמו אין משום הפרה יסודית
של ההסכם.

ג.16 לפיכך, לאור כל האמור לעיל, התביעה תידחה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500ש"ח
בצירוף מע"מ, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום
בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין בדואר רשום.
ניתן היום ,03/12/97בלשכתי, בהעדר הצדדים.

ו. מרוז
- שופטת קלדנית: תמי ד.
]להפצה מיום [18/12/97








א בית משפט שלום 688/96 ד"ר יעקב חזן נ' ד"ר סילביה קליינר (פורסם ב-ֽ 03/12/1997)