פסקי דין על אבנר רז | פסקי דין על בנימין סמוכיאין

3746-11/10 א     23/11/2015




א 3746-11/10 אבנר רז נ' בנימין סמוכיאין








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 3746-11-10 רז נ' סמוכיאין


תיק חיצוני: 0160438109


בפני

כבוד השופטת
אושרי פרוסט-פרנקל


תובעים

אבנר רז


נגד


נתבעים

בנימין סמוכיאין




פסק דין

ביום 14.5.14 ניתן על ידי

פסק דין
בתיק זה בו דחיתי את התביעה
וקבעתי שהתובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪, (להלן: " פסה"ד").
לעניין שטר החוב קבעתי, שהתובע מילא את השטר בניגוד למוסכם בין הצדדים, על סך 100,000 ₪ במקום על סך 10,000 ₪.
לעניין תקופת השכירות קבעתי שהתובע הסכים בכתב להאריך את תקופת השכירות עד 31.12.09 ושהתובע סתר עצמו לעניין מועד הפינוי. קבעתי שבפועל השכירות הוארכה עד ערב פסח 2010,
לעניין מצב המושכר קבעתי שהתובע ביצע שיפוצים טרם שהגיע המומחה מטעמו להעריך את הנזק.
התובע הגיש ערעור על פסה"ד,
כשלטענתו השאלות שבמחלוקת הן: האם ניתנה אורכה לפינוי , האם נעשה שינוי בהסכם והאם נגרמו נזקים למושכר לאחר הפינוי.
בפני
ערכאת הערעור טען התובע שבידי ב"כ הנתבע מצויים
התכתבויות עם עו"ד חוגי, אשר ייצג באותו מועד את הנתבע, ובהם תשובות לנושא הפינוי. לדבריו, כאשר בית המשפט ביקש ממנו להציגם, השיב שאינו יכול מטעמי אתיקה. ב"כ הנתבע טען בפני
ערכאת הערעור, שהוא ביקש מב"כ התובע את כל המכתבים אך הוא סירב. כשנשאל עו"ד אוחיון היכן מצוין בפרוטוקול בדיון בפני
בית המשפט קמא שהוא ביקש את המכתבים,
השיב שלא ביקש זאת מבית המשפט כיוון שכבר אז פנה ללשכת עורכי הדין ולא קיבל תשובה.
ערכאת הערעור קבעה שאין כל מניעה
להגיש את ההתכתבויות בין עוה"ד חוגי ואוחיון ופסה"ד בוטל. ערכאת הערעור החזירה את התיק אליי כדי לתקנו, לאחר שיגולו כל המסמכים על ידי הצדדים.
בשלב זה צירף בא כוח התובע 14 מסמכים כדלקמן:
מכתבו מיום 8.10.09 אל הנתבע בו הוא קובע שהשכירות מסתיימת ביום 31.10.09 שהתובע אינו מעוניין בהארכת השכירות, שאי פינוי במועד מהווה הפרה יסודית ושעל הנתבע לשלם פיצוי מוסכם בסך 10,000 ₪ ו- 100$ לכל יום איחור.
מכתב בא כוח התובע אל נתבע מיום 16.11.09 בו ציין שוב שהשכירות הסתיימה ב 31.10.09 שמכתבו מיום 8,10.09 שלא נמשך מבית הדואר, בו נדרש הנתבע לפנות את החנות טרם נקיטה
בהליכים משפטיים.
מכתב מיום 18.11.09 שנשלח מעו"ד צדוק חוגי ב"כ הנתבע אל עו"ד אוחיון בו נכתב שהנתבע נדהם לקבל את הדרישה לפינוי המושכר, כיוון שהתובע האריך את המועד לפינוי עד ל31.12.09 ואף מסר לנתבע מסמך המאריך את תוקף מועד השכירות בכתב ידו ובחתימתו. עו"ד חוגי ביקש להציע לתובע להאריך את החוזה בדמי שכירות במחיר השוק ולא במחיר כפול. כן צוין במכתב שהתובע דורש לסלק את הנתבע מהעסק שהשקיע בו רבות וצבר מוניטין וכי הנתבע מציע לשלם לתובע את דמי השכירות והוא סירב לקבלם.
ביום 19.11.09 שלח עו"ד אוחיון לעו"ד חוגי מכתב לפיו לפנים משורת הדין התובע מסכים להאריך את תקופת השכירות עד סוף
שנת 2009 וטוען שעל מכתב הארכת השכירות שחתם התובע, סרב הנתבע לחתום.
מכתב מיום 19.11.09 ששלח עו"ד אוחיון לעו"ד חוגי בו פירט שהוא חוזר על טענת התובע לפיה הנתבע מפר הסכם ועליו לפנות את המושכר. כן ציין שהתובע יהיה מוכן לקבל את דמי השכירות לחודשיים ימים, בתנאי שהנתבע יצרף מכתב התחייבות שיפנה את המושכר עד31.12.09. כן ציין באותו מכתב שככל שהנתבע לא יאשר שהוא יפנה את המושכר עד 31.12.09 לא יהיה תוקף להארת השכירות לחודשיים נוספים.
ביום 22.11.09 כתב עו"ד חוגי לעו"ד אוחיון שהתובע בחתימתו האריך את תקופת השכירות
31.12.09 ואין צורך בחתימת הנתבע. כן נכתב שהנתבע מבקש להאריך את החוזה בשנה נוספת מבלי שיוכפלו דמי השכירות.
ביום 30.11.09 כתב עו"ד אוחיון לעו"ד חוגי שהתובע מסכים להארכת השכירות עד 321.12.09 אז יהיה על הנתבע לפנות את המושכר וכי על הנתבע לשלם את דמי השכירות.
מכתב מיום 30.12/09 בו כותב עו"ד אוחיון אל עו"ד חוגי שהנתבע לא שילם את דמי השכירות ושעליו לפנות למחרת הים את החנות .
מכתב מיום 31.12.09 מעו"ד חוגי אל עו"ד אוחיון בו כתב עו"ד חוגי שהוא השיב למכתב מיום ,19.11.09 שהתובע מסרב לקבל את דמי השכירות ולכן צירף למכתבו שיק על דמי השכירות. כן ציין שהתובע הודיע לנתבע שהוא יכול להמשיך לעבוד בחנות שישה חודשים נוספים כפיצוי על דברים שאמר התובע על הנתבע והוא מציע שהנתבע יעביר הסכם חתום להמשך השכירות.
ביום 5.1.10 כתב עו"ד אוחיון לעו"ד חוגי שבאותו יום הוגשה תביעה נגד הנתבע ואין לראות בפירעון השיק הסדר החוב .
ביום 2.3.10 שלח אוחיון לנתבע מכתב אליו צורף פסק הדין בהיעדר הגנה לפינוי החנות.
וביום 17.5.10 שלח עו"ד אוחיון לפרוע את שטר החוב בסך 72,103 ש"ח הן בגין פינוי והן בגין נזקים למושכר.
מכתב מיום 16.6.10 כתב עו"ד חוגי לעו"ד אוחיון שהנתבע דוחה את הדרישה לתשלום. בין היתר כתב, שהיה על הנתבע בעת פינוי המושכר להשיבו לקדמותו כולל, לעקירת הציוד, מה עוד שהנתבע שיפץ את החנות מטעמו מספר פעמים ודרישת התובע סחטניות.
ביום 21.6.10 כתב עו"ד אוחיון אל עו"ד חוגי שהוא מכחיש את כל
האמור במכתבו , שהנתבע עזב את החנות בהרס רב, שהשיק שמסר הנתבע לא יפרע עד שהנתבע יאשר שאין מדובר בתשלום פירעון החוב ושמעולם לא סוכם עם ה תובע שהפינוי יהיה ביום ה- 1.4.10
עו"ד חוגי זומן לחקירה והעיד שהוא כתב את המכתבים הראשונים בשם הנתבע ולבקשתו,
ומכיוון שהוא עו"ד פלילי המשך התיק נוהל על ידי עו"ד אחר.

לגרסתו, הוא ראה את מכתב עו"ד אוחיון מיום 17.5.10 (מכתב 12)
אך לא היה לו נספחים.
בהחלטתי מיום 7.4.15 קבעתי שאין להתיר הגשת מסמכים מעבר להתכתבויות בין עורכי הדין אוחיון וחוגי ובדיון שהתקיים ביום 14.4.15 הוחלט שיוצאו כל המכתבים שעו"ד חוגי העיד בעדותו שהוא לא כתב אותם ו/או שהוא לא מכותב אליהם.

לגרסת עו"ד חוגי יש מכתבים נוספים לאלו שצורפו על ידי עו"ד אוחיון, הוא לא ראה את התיעוד לדברים שאמר התובע ושלטענת הנתבע נמצא אצלו. הוא העיד בחקירתו שעו"ד גולן פנה אליו לקבלת כל ההתכתבויות, אך מכיוון שהוא עבר משרד הוא לא מצא את החומר. הוא לא ראה את שטר החוב, לא ראה את ההסכם וגם לא את התיעוד של דברי התובע ולכן כתב שהמכתבים אינם להצגה בערכאות.
טוען התובע בסיכומיו שמכיוון שפסק הדין בוטל על ידי בית המשפט המחוזי יש לנתח מחדש את כל הקביעות והממצאים בו, ולהתייחס
למה שלטענתו הם טעויות, כגון מעשה בית דין.

איני מקבל את טענתו זו של התובע. אומנם פסק הדין בוטל אך נקבע בו ש"אין מקום לבוא בשלב זה בטענה כלשהי לבית המשפט
קמא שכן בסופו של דבר המסמכים לא היו בפני
בית המשפט ואולם אני סבורה שכדי שתהיה בפני
בית המשפט קמא תמונה מלאה אין מנוס מאשר יוצגו כל המסמכים בפני
בית המשפט לאחר שיעינו במסמכים וישמע טענות הצדדים יוציא מלפניו

פסק דין
משלים או מתוקן" לצורך קידום הדיון, ניתן אף על ידי בית המשפט המחוזי צו גילוי ועיון מסמכים הדדי. דהיינו בית המשפט המחוזי התייחס למחלוקת לעניין הכתוב במסמכים בלבד ולכן פסק דיני זה ישלים את פסק הדין המקורי רק לעולה מן המסמכים שצורפו בתיק.
טוען התובע בסיכומיו כי עו"ד חוגי בעדותו, ניסה לסייע לנתבע
ולכן בחר לעמעם דברים ולהימנע מתשובות. לטענתו עו"ד חוגי התייחס במכתביו באופן מפורט לדרישות ולטענות שהעלה עו"ד אוחיון ולכן תשובותיו, כאילו לא ברור לאיזה מכתב השיב, הם ניסיונות התחמקות בלבד. לדבריו עו"ד חוגי לא ציין במכתביו שלא קיבל נספחים ממכתבי עו"ד אוחיון והוא כן הגיב לדרישת החוב של כ- 100,000 ₪.
טוען התובע, כי הוכחה גרסתו ששטר החוב היה על סך של 100,000 ₪, כפי שסוכם, כי לא ניתנה מעולם לנתבע כל ארכה לפינוי למעט עד חודש דצמבר 2009 . לטענתו, טענת הנתבע לפיה ניתנה לו ארכה לשישה חודשים נוספים הינה בדייה, מה עוד שבהסכם המקורי נקבע שכל ארכה תהיה בכתב. התובע מפנה לכך שבכתב התשובה של עו"ד חוגי מיום 16.6.10 (מכתב 13שצירף התובע) בו מתייחס עו"ד חוגי לתביעת הפיצוי על האיחור בפינוי ואינו טוען שמועד הפינוי הוארך. אלא שעו"ד חוגי העיד, כי מכתבו זה נשלח מבלי שהוצגו לו ו/או לנתבע שטר החוב והסכם השכירות משנת 2004 והוא ראה חשיבות להתייחס לדרישת התשלום בסך 72,103 ₪ (ע' 9 ש 23—ע' 10 ש'4 לפרוטוקול). כן העיד שמאותה סיבה שלא היו בפני
ו המסמכים כתב במכתבים שאין להציגם בערכאות.
התובע בסיכומיו טוען שמההתכתבות החדשה שצורפה בראייה בתיק עולה שהנתבע משקר, משנה גרסאות ועושה ככל העולה על רוחו ואף ממציא מסמכים שלא היו.
איני מקבלת את טענות התובע, ואיני מוצאת כל נימוק לשינוי פסק הדין מיום
14.5.14.

התובע לא הציג כל ראיה בכתב, שעל בסיסה יש לשנות את הקביעה בפסה"ד ששטר החוב אמור היה להיות על סך 100,000 ₪ ומנימוקי פסה"ד אני קובעת כי אכן סכום שטר החוב הינו 10,000 ₪.
לעניין מועד הפינוי, כפי שפרטתי וקבעתי בפסה"ד, התובע סתר עצמו בעדותו לעניין מועד הפינוי בפועל. במכתביו של עו"ד חוגי מיום 18.11.09 ומיום
22.11.09
בו צוין שהתובע הסכים להאריך
את תקופת השכירות עד 31.12.09 מתייחס עו"ד חוגי לדרישות התובע לפינוי המושכר ביום 31.10.09 ולהסכמות התובע לפנים משורת הדין, להארכת השכירות עד 31.12.15 ובתנאים שהעלה. אין ללמוד ממסמכים אלה, שלא הייתה בין הצדדים הסכמה לאחר מכן, להארכת התקופה עד ערב פסח 2010, כפי שכתב עו"ד חוגי במכתבו מיום 31.12.09.
בהתבסס על המפורט בפס"ד המקורי והמפורט בפס"ד זה, לאחר שהוגשו התכתובות ונשמעה עדותו של עו"ד חוגי איני מוצאת לנכון לשנות את תוצאת פסה"ד.
כפי שקבעתי בפסה"ד המקורי ובין היתר, לאור הסתירות בעדות התובע, קיבלתי את גרסת הנתבע שתקופת השכירות הוארכה עד ערב פסח שנת 2010.
בהתכתבויות שהוצגו בפני
, לא מצאתי כל ראיה שמשנה את קביעתי, לאור המפורט איני מוצאת לנכון לשנות את פסה"ד,
ככל שהנתבע נותר חייב לתובע דמי שכירות עבור חודשים שהחזיק במושכר ולא שילם, ישלמם לפי גובהם בשנת 2009.

אני דוחה את התביעה.
התובע ישלם לנתבע הוצאות שכ"ט בסך 10,000 ₪.






ניתן היום,
י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 3746-11/10 אבנר רז נ' בנימין סמוכיאין (פורסם ב-ֽ 23/11/2015)