פסקי דין על אייל גולן ביטון | פסקי דין על טל ברמן | פסקי דין על אביעד קיסוס | פסקי דין על חברת רדיו fm99 |

30688-05/14 א     22/11/2015




א 30688-05/14 אייל גולן ביטון נ' טל ברמן, אביעד קיסוס, חברת רדיו fm99 בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו


22 נובמבר 2015
ת"א 30688-05-14 גולן ביטון נ' חברת רדיו 99 fm בע"מ ואח'




בקשה מס'

36

לפני
כבוד השופט
עודד מאור

מבקש
/התובע
1
.
אייל גולן ביטון



נגד

משיבים
/הנתבעים
1. טל ברמן
2. אביעד קיסוס
3. חברת רדיו fm99 בע"מ




החלטה

all the world's a stage,
and all the men and women merely players;
they have their exits and their entrances,
and one man in his time plays many parts
as you like it
(william shakespeare)
כללי
1.
התובע, מר אייל גולן, הגיש תובענה כספית בעילת לשון הרע, כנגד הנתבעים
בשל סטטוס שפרסמו הנתבעים 2 ו- 3 ה"ה טל ברמן
ואביעד קיסוס
, בעמוד הפייסבוק של תוכנית הבוקר אותה הם משדרים ברדיו
fm
99, שם הציגו את התובע, כנטען בכתב התביעה, "כמי שמנצח על רשת של ניצול קטינות" (ראו סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן), וכן בשל אמירות והתבטאויות שונות במסגרת תוכנית הרדיו שלהם בשתי הזדמנויות שונות, האחת בתוכנית מיום 8.12.13 כאשר נטען שהנתבעים הציגו "מעשה חסד שנעשה בצנעה על ידי התובע והציגו אותו באופן שלילי ופוגעני, תוך שהם קושרים זאת לפרשה שזכתה לכינוי 'פרשת הזמרים והקטינות'
... במטרה להשתלח בתובע באופן מכוון..."; השנייה, בתוכנית הבוקר מיום 24.12.13 בה טען התובע ש"הנתבעים הציגו את התובע כמי שתלמידות בית-ספר מגיעות אליו ביתו 'להבחן' בתום תוכנית הלימודים וככזה שישתף פעולה עם אותן בנות...."
(להלן:"הפרסומים").

2.
הנתבעים התגוננו בטענה כי "פרשת משחקי חברה"
סוקרה בהרחבה על ידי כלי התקשורת השונים ואשר עסקו בה בהרחבה, כאשר בחלקם אף הובעה ביקורת חריפה כלפי התובע.

לעצם הפרסומים, טענו כי אלו היו בבחינת הבעת דעה וביקורת לגיטימית סאטירית.
לשיטת הנתבעים הפרסומים לא חרגו מתחום הסביר באותה עת.

3.
מכל מקום, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית הוזמנו הצדדים לבית המשפט לדיון ביום 29.10.15, אליו לא התייצב התובע (מאחר ונחבל ערב קודם לכן), כאשר לאחר שיח מחוץ לפרוטוקול, הודיע בא כוחו לבית המשפט כך:

"אבקש להודיע כי בהמלצת בימ"ש הגענו להסדר במסגרתו נבקש למחוק את התביעה..".
ב"כ הנתבעים אישר את ההסכמה ובסופו של דבר ניתן

פסק דין
המורה על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות.
הא ותו לא.

הבקשה
4.
והנה, לא חלפו להם אלא ימים בודדים בלבד, וביום 3.11.15 הגיש התובע בקשה
אותה הכתיר כ- "בקשה דחופה להורות על ביטול פסק הדין אשר אישר הסכם פשרה ו/או תביעה לביטול

פסק דין
" (להלן: "הבקשה הדחופה"), היא הבקשה מושא החלטה זו.

5.
הבקשה הדחופה נשענת על הטענה כי לאחר מתן פסק הדין, הנתבעים 2, ו-3 (להלן: "ברמן וקיסוס") אמרו בתוכנית הבוקר שלהם ברדיו
(ובהמשך היום נטען שאף צוטטו בתוכנית הטלוויזיה "ערב טוב עם גיא פינס"), כי בית המשפט הורה למחוק את התביעה וכי שני הצדדים נענו לבקשת השופט.

6.
על פי האמור בבקשה, אמרו ברמן וקיסוס בשידור, בין היתר, את הדברים הבאים:
"אז אתם שומעים שאנחנו שמחים, כן מבחינתנו אנחנו מאוד מרוצים. כן, שורה תחתונה התביעה נמחקה, אנחנו לא חוזרים בנו מהדברים, אנחנו לא מתנצלים, לא על דבר ולא על חצי דבר ואנחנו היינו אומרים את הדברים שוב אם זה היה קורה שוב".

7.
עוד נטען במסגרת הבקשה הדחופה שבתוכנית הטלוויזיה אף נאמר לעניין זה שבית המשפט קבע שטקסט לשוני ציני אינו לשון הרע ולא נגרם לתובע שום נזק.

8.
התובע ציין ברישא לבקשה הדחופה כי ברמן וקיסוס פעלו להפר את הסדר הפשרה, והטילו רפש וזוהמה בו בכל כלי תקשורת אפשרי, תוך שהם מציגים מצג שווא שקרי כאילו התובע מחק את התביעה מאחר ובית המשפט הנכבד קבע כי היא איננה מגלה עילת תביעה – "עובדה שקרית שאיננה נכונה, שמנוגדת להסדר הפשרה וסותרת את דברי בית המשפט הנכבד", כנאמר בבקשה הדחופה.

9.
בהמשך מצטט התובע דברים נוספים שנאמרו על ידי ברמן וקיסוס בתוכנית הרדיו שלהם, וטען שהמצג שהציגו באמצעות מנכ"לית הנתבעת 3
לפיו ברמן וקיסוס מצטערים על הדברים, ביקשו סליחה ונכונים לפצות את התובע בשווה כסף בגין הפגיעה בשמו, הם לא יותר ממצגי שווא והטעייה, שעל יסודם הגיעו הצדדים להסדר הפשרה.
עוד נטען בבקשה הדחופה שברמן וקיסוס הפרו את ההסדר תוך הטלת רפש וזלזול בתובע עצמו, ביחצ"ן שלו, במנהל שלו ובבאי כוחו.

10.
התובע מציין כי הבאת הדברים בתוכנית הרדיו ובתוכנית הטלוויזיה "ערב טוב עם גיא פינס" הם בבחינת זלזול בבית המשפט ובהליך המשפטי, העומדים בסתירה להסכם הפשרה, לפסק הדין ולאמירות בית המשפט בדיון עצמו, וטען גם שבית המשפט לא אמר כי לתביעה אין עילה ולא קבע דבר זה כלל, אלא ההיפך – ציין שבדיון התברר כי "קיימת גם קיימת עילת תביעה" ועל יסוד הדברים האלה הגיעו הצדדים להסדר.

11.
הנתבעים השיבו לבקשה הדחופה כבר למחרת יום הגשתה, ועתרו לסילוקה, שהוגשה לטענתם בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה הליכי בית המשפט, תוך שהם מציינים שהבקשה הדחופה לא נועדה לבירור משפטי אלא אך ורק לפרסום, כאשר לבקשה צורף הסכם הפשרה הסודי, שנסרק למערכת נט-המשפט שמאפשר לחשוף את תוכנו לכל גורם בעל גישה למערכת נט-המשפט.

עוד נטען שפרסום הסדר הפשרה נעשה באופן מכוון, והתובע לא העביר לידיהם את העתק הבקשה הדחופה ותחת זאת העביר העתק הימנה לתוכנית הטלוויזיה של גיא פינס שם היא הוצגה.

הנתבעים טוענים שהתנהלות התובע המהווה זלזול בוטה בהם ובהליך המשפטי מתגלה, בין היתר, גם לאחר שלא שילם את ההוצאות שנפסקו כנגדו ולא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו על אף התחייבותו לעשות כן.

בהתאם להוראות הדין אפשרתי לתובע להשיב בתוך פרק זמן קצוב קצר לתשובת הנתבעים, אולם תחת הגשת תשובה עניינית עתר –בהסכמה – להארכת המועד להגשת התשובה.

התובע לא הגיש תשובה – לא במועד המוארך, וגם לא עד לכתיבת שורות אלה.

אפשר שהבקשה שהוכתרה על ידי התובע בתחילת דרכה כ"דחופה" הפכה, בחלוף מספר ימים מהגשתה, לבקשה שאינה-דחופה, או למצער שאינה מחייבת הכרעה מיידית, לפיכך תקרא הבקשה הדחופה מעתה: "הבקשה".

דיון

12.
בתיק זה ניתן

פסק דין
. הבקשה אינה הדרך להביא לביטולו (ראו לעניין זה: ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו (3) 279).
עם זאת ולמעלה מהצורך ייאמר שדין הבקשה להידחות גם לגופה כמבואר להלן, וזאת נעשה על מנת לנסות ולייתר הליכים נוספים
שלא לצורך.

13.
בתובענה זו לא הוגש כל הסדר פשרה לתיק בית המשפט; משכך, לא ניתן להסדר אליו הגיעו הצדדים תוקף של

פסק דין
.

התנהל שיח מחוץ לפרוטוקול. נציג התובע יצא לשיחה קצרה מחוץ לאולם עם מנהלת הנתבעת 3, כשלאחר הפסקה קצרה התבקש בית המשפט על ידי התובע עצמו (באמצעות בא-כוחו) הוא למחוק את התביעה.
עיון בפרוטוקול מעלה שלא ברמן וקיסוס התנצלו לפני התובע.

הצדדים הגיעו בהמלצת בית המשפט להסדר, שבמסגרתו ביקש ב"כ התובע למחוק את התביעה ולהשיב לו האגרה. כך היה. ומשכך הבקשה אינה ברורה.

14.
מעבר לדרוש אציין שעל אף שקראתי את הבקשה, עיינתי בתמליל שידור תוכנית הרדיו של ברמן וקיסוס שצורף לה, חזרתי וקראתי אותה, לא ירדתי לסוף דעתו של התובע ולא הבנתי על מה יצא קצפו;

15.
האם בשל העובדה שברמן וקיסוס סיפרו למאזיניהם כי הם שמחים ומרוצים מהתוצאה של "דרמת בית המשפט הארוכה של העשור, שהסתיימה בפרק סיום עונה בלתי נשכח!" (ראו עמוד 1 לתמלול).

הרי אם עסקינן בהתרגשות ברמן וקיסוס עם סיום ההליך המשפטי נגדם, ופרצי שמחה אותם הם הביעו בשידור לעניין זה – הדבר אך טבעי כאשר חרב התביעה שעמדה מעל ראשם הוסרה מעליהם; בהקשר דומה כבר נאמר ש"...אין בעולם שמחה כהתרת הספקות".
האם יש בשמחה זו כדי להביא לביטול ההסכמות? התשובה לכך שלילית.

16.
על פי התמליל שצורף לבקשה עולה שהנתבעים ציינו בשידור כי התביעה נמחקה ("... נכון, במסגרת איזה שהוא הסדר.... בשורה תחתונה אין שום תביעה").
על כך לא יכול להיות חולק והמדובר בעובדה נכונה, וגם מטעם זה אין לבטל ההסכמות.

17.
אם כן, ככל הנראה הבקשה שלפניי עניינה בטענת התובע כי הנתבעים הטעו אותו באומרם, באמצעות מנהלת הנתבעת 1, כי הם מצטערים וביקשו סליחה.
אודה ולא אבוש – לא הבנתי טענה זו.
מהו מצג השווא הנטען בגין ההתנצלות? זאת לא אדע.

מנהלת הנתבעת 3 ומר בני פרץ (מנהלו האישי של התובע ונציגו שהשתתף בדיון) יצאו לשיחה קצרה מחוץ לאולם שלאחריה הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסכמות, כאמור לעיל.
השיחה התקיימה ביניהם בלבד כאשר ברמן וקיסוס נשארו באולם בית המשפט ולא היו שותפים לה.
ממילא התובע שכב במיטת חוליו ולא התייצב לדיון בשל מצבו, כך שגם אם הובעה התנצלות, לא היתה היא לפניו.

מנהלת הנתבעת 3 לא התנצלה בדיון עצמו, גם לא אחרי שחזרה לאולם לאחר הפסקה קצרה.
גם אם היא התנצלה בשיחה עם מר פרץ בשיחה פרטית מחוץ לאולם (והדבר מוכחש על ידה) ספק רב בעיני אם יכולה היתה להתנצל בשמם של ה"ה ברמן וקיסוס, כאשר ממילא לא השתתפו בשיחה כאמור, ועת חזרו וציינו שאין בכוונתם להתנצל והם עומדים מאחורי הדברים אותם אמרו, אותם דברים שהיוו בסיס לתובענה שהוגשה נגדם.

18.
ביחס לדברים שנאמרו או שודרו בתוכנית הטלוויזיה של גיא פינס (ראו סעיף 7 לעיל) – הרי לא צורף כל תמליל תוכניתו, ולכן לא ניתן להתייחס לדברים, מה גם שלא נהיר הקשר, אם בכלל, של הנתבעים למר גיא פינס ולתוכניתו.

19.
ומתוכנית לתוכנית, באותה תוכנית;
לטענת הנתבעים הבקשה לא נועדה אלא לצרכי פרסום, כאשר העתקה הועבר לתוכנית הטלוויזיה של גיא פינס, וזאת עוד קודם להגשתה לבית המשפט, שם היא שודרה, לרבות צילום פתיח העתק הבקשה, והדברים שנטענו בבקשה והמיוחסים להם – כי התביעה נמחקה מאחר ובית המשפט קבע כי אינה מגלה עילת תביעה – אינם נכונים, וגם לא מופיעים בתמליל תוכניתם שצרף התובע.
טוענים הנתבעים כי תוכן הבקשה נהנה מהחסינות הקבוע בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 ועל כן, ניתן לשדרם ולהפיצם, גם אם אינם נכונים.

20.
כאמור, לא הוגשה תשובה, ולכן לא ניתנה התייחסות התובע לכך.
ברי לכל ששימוש בהליך השיפוטי ככלי שרת בידי צד, מעבר לעובדה שמהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט לרעה, ושימוש בזכות בחוסר תום לב. הדבר עלול לגרור, מטבע הדברים, חיוב בהוצאות נכבדות.
אינני קובע שכך היה, ואינני קובע אחרת, עת לא מצאתי להרחיב בעניין זה מעבר להערה זו.

אולם ראוי לציין שמעיון תמליל תוכנית הרדיו של ברמן וקיסוס (שאותה צרף התובע כנספח לבקשה) לא בא זכרם של הדברים המיוחסים להם בבקשה כאילו שודרו על ידם ("... תוך שהם מציגים מצג שווא שקרי כאילו התובע מחק את התביעה ובית המשפט קבע כי היא איננה מגלה עילת תביעה ...").
בכך ממילא גם אמרתי שהנתבעים לא הציגו מצג שווא ("שקרי", כלשון התובע).

21.
לכל אחד תפקיד. לכל אחד כניסה ויציאה. הגיעה עת לתמונה אחרונה, ואם יותר לי להוסיף, בלא מציאות מדומה:

"תמונה אחרונה מכל,
אשר נועל מחזה
מוזר ורב תהפוכות זה,
היא
ילדוּת שניה ושִכחה גמורה,
נוֹן-שן, נוֹן-עין, נוֹן-טעם, נוֹן-כלום
".
("כבקשתכם", ו. שייקספיר, מערכה 2 תמונה 7 בתרגום דורי פרנס)

כך או כך, לא מצאתי כי יש יסוד לבקשה
ואני דוחה אותה.
אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים
.
ניתנה והודעה היום, י' כסלו תשע"ו, (22 נובמבר 2015),
בלשכתי, בהיעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 30688-05/14 אייל גולן ביטון נ' טל ברמן, אביעד קיסוס, חברת רדיו fm99 בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/11/2015)