פסקי דין על יותם רימוני | פסקי דין על אסתר רימוני | פסקי דין על ציון דהרי | פסקי דין על אבנר דהרי | פסקי דין על עזריאלי דהרי |

5423-06/13 תאמ     28/11/2015




תאמ 5423-06/13 יותם רימוני, אסתר רימוני נ' ציון דהרי, אבנר דהרי, עזריאלי דהרי








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 5423-06-13 רימוני ואח' נ' דהרי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
ענת דבי


תובעים

1.יותם רימוני

2.אסתר רימוני


נגד


נתבעים

1.ציון דהרי

2.אבנר דהרי

3.עזריאלי דהרי




פסק דין



1.
לפניי תביעה כספית על סך 64,352 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעים.

2.
העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:


התובעים הינם הבעלים של דירה בת 4 חדרים ברחוב הירדן 98, רמת-גן (להלן: "הדירה"). הנתבע שכר את הדירה מן התובעים בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 18.3.12 (להלן: "הסכם השכירות"). תקופת השכירות המוסכמת הייתה למשך 12 חודשים, החל מתאריך 1.4.12 ועד יום 31.3.13.

נתבעים 2-3 ערבו ביחד ולחוד כלפי התובעים למילוי התחייבויותיו של נתבע 1 בהתאם להסכם השכירות. נתבעים 2-3 גם חתמו על שטר חוב בסך 50,000 ₪, אשר צורף להסכם השכירות.


בסעיף 5 להסכם השכירות נקבע, כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך 3,600 ₪ ולא פחות מ- 955 $ לפי השער הדולר היציג הידוע ולא יותר מ- 3,800 ₪ לחודש.


כמו כן, הוסכם בהסכם השכירות כי ככל שהנתבע לא יפנה את הדירה בתום תקופת השכירות, ישלם הנתבע לתובעים דמי שכירות מוסכמים בסך של 100 $ לכל יום פיגור, זאת בנוסף לכל נזק שיגרם לתובעים עקב אי פינוי המושכר במועד (סע' 9 להסכם).

3.
מספר ימים לפני תום תקופת השכירות פנה התובע למר עופר כהן, נציג התובעים, וביקש אורכה בת חודשיים לפינוי המושכר עקב בעיות רפואיות. התובעים טענו בכתב התביעה כי לפנים משורת הדין הסכימו לאפשר לנתבע להמשיך לשכור את הדירה עד ליום 31.5.13, זאת בתנאי שהנתבע והערבים יחתמו על נספח להסכם השכירות וכן יועבר מלוא התשלום בגין חודשים אלו.

4.
בכתב התביעה נטען, כי הנתבע לא חתם על מסמך להארכת הסכם השכירות וגם לא שילם את דמי השכירות. לפיכך, שלחו התובעים ביום 17.4.13 מכתב לנתבע וכן לנתבעים 2-3 כערבים, במסגרתו נדרש הנתבע לפנות מידית את המושכר וכן לשלם 100 $ עבור כל יום פיגור עד למועד פינוי הדירה.

5.
ביום 26.6.13, משלא פינה הנתבע את המושכר, הוגשה התביעה דנן לבית המשפט, בד בבד עם הגשת תביעה לפינוי הדירה.

הנתבע פינה בפועל את הדירה ביום 31.8.13.

6.
התובעים תובעים סך 100 $ לכל יום פיגור למשך חמשת חודשי הפיגור בפינוי הנכס (152 ימים), בסה"כ סך 57,152 ₪, לפי שער המינימום של הדולר על פי סעיף 5א' להסכם.

כמו כן, תובעים התובעים סך 7,200 ₪ בגין דמי שכירות לתקופת השכירות בחודשים ספטמבר -אוקטובר 2013. התובעים טענו בכתב התביעה, כי במכתבו מיום 26.5.13 התחייב הנתבע לפנות את הדירה
ביום 31.10.13, אך פינה הדירה ביום 31.8.15 וכתוצאה מכך, נותרה הדירה ריקה וללא דייר חלופי במשך חודשים אלו.

7.
הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו נטען כדלקמן:

בשל תאונה שארעה לנתבע 1 ביום 15.3.13 במסגרתה שבר הנתבע את רגלו בצורה קשה, אושפז הנתבע בבי"ח ושהה שם עד יום 28.5.13.

ביום 18.3.13 פנה הנתבע לתובעים וביקש חידוש החוזה לשנה נוספת באותם תנאים. הנתבע טען, כי ממיטת חוליו שלח באמצעות אחיו שני שיקים, על סך 3,600 ₪ כל אחד, על חשבון שכר הדירה בחודשיים הבאים. הנתבע טען ,כי לאחר דין ודברים, הסכים מר עופר כהן להאריך את הסכם השכירות לחודשיים נוספים בשל הנסיבות ושלח לנתבע מסמך לצורך הארכת ההסכם לחודשיים. הנתבע טען, כי הואיל ולא ידע מתי ישתחרר מבית החולים ביקש להוסיף סעיף להסכם אשר יאפשר לו להמשיך את תקופת השכירות לשנה נוספת. התובעים לא הסכימו לכך ובשל כך לא חתם הנתבע על הנספח.

ביום 24.3.13 התקשר הנתבע 1 לתובע 1 וביקש את מספר חשבונו בבנק על מנת להפקיד את השקים אולם התובע 1 סירב למסור לו את מספר החשבון.


הנתבע טען ,כי לאחר התערבותו של דני, בנם של התובעים, סוכם כי הסכם השכירות יוארך עד ליום 31.10.13.


ביום 26.6.13 איתר הנתבע 1 את מספר חשבון הבנק של התובעים והפקיד לחשבונם סך 14,400 ₪ עבור 4 חודשי שכר דירה.

8.
לאחר שהתקיימה ישיבה מקדמית בתיק הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם הצדדים.

9.
התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעם בנם, מר דן רימוני (להלן: "דן").
בתצהיר עדות ראשית הצהיר דן כי אכן שוחח עם התובע עת היה מאושפז בבי"ח והביע הסכמתו להארכת תקופת השכירות במספר חודשים בודדים מבלי להעלות את דמי השכירות, בתנאי שהנתבע והערבים יחתמו על נספח להארכת תקופת הסכם השכירות וכן יעבירו את מלוא התשלום בגין חודשים אלו. דן הצהיר, כי לא זו בלבד שהנתבע והערבים לא חתמו על הנספח להסכם השכירות, אלא שגם לא העבירו את דמי השכירות.
רק לאחר שהתובעים הגישו תביעת פינוי כנגד הנתבע, הודיע הנתבע כי יפנה את הנכס ביום 31.10.13 ובפועל פינה את הנכס ביום 31.8.13, ללא הודעה מוקדמת.

10.
דן נחקר על האמור בתצהירו בדיון וחזר על גרסתו לפיה הסכמתו להארכת תקופת השכירות לשנתיים הייתה מותנית בחתימה על מסמך מסודר (פרוטוקול עמ' 3 שורות 12-15).

אציין, כי דן עמד על גרסתו כפי שהופיעה בתצהיר וגרסתו זו לא נסתרה. מחקירתו הנגדית גם עלה, כי אכן הנתבע 1 שלח עם אחיו שיק בגין שכר הדירה אך השיק לא הופקד שכן התובעים לא היו מוכנים להאריך את תקופת השכירות בלא חתימה על מסמך.

דן הוסיף והשיב בחקירתו הנגדית: "לא שילמת כמה חודשים והיית בדירה ללא חוזה. עשית כרצונך, נשארת כשרצית ונשארת כשרצית. עשית מה שאתה רוצה" (עמ' 3 שורות 21-22).


11.
הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית במסגרתו חזר על האמור בכתב ההגנה.
נתבע 1 נחקר על האמור בתצהיר העדות הראשית מטעמו והודה, כי הסכם השכירות הסתיים בסוף מרץ 2013 וכי לא נחתם כל הסכם הארכה או נספח להסכם, אף שנתבע 1 נדרש על ידי התובעים לחתום (עמ' 4 שורות 1-6).


נתבע 1 נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא חתם על נספח להסכם המאריך את תקופת השכירות והסביר: "ביקשתי מגבי שלא יגביל אותי לעוד חודשיים אולי אני צריך עוד חודש, בת הזוג שלי הייתה בדירה ולא רציתי שתצא לרחוב" (עמ' 4 שורות 16-17).


נתבע 1 נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא חתם על נספח להסכם לאחר שהשתחרר מביה"ח ביום 28.5.13 והסביר, כי בשלב זה לא הייתה הסכמה בין הצדדים ("כתבתי מכתב לדני ולא מצא בעיניו המכתב שלי והוא לא התייחס אלי ובשישי לחודש שלחו לי את התביעה", עמ' 5 שורות 4-5).


עוד נשאל נתבע 1 על ידי בית המשפט, אם בתאריך 6.6.13 כבר הבין הנתבע כי איננו רצוי בדירה, מכיוון שהוגשה נגדו תביעת פינוי, מדוע לא פינה את הנכס והנתבע השיב: "עדיין לא הייתי בכושר שאני יכול לתמרן ונעזרתי באנשים" (עמ' 5 שורה 8).

12.
הנתבע הגיש גם תצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 3.
נתבע 3 הצהיר בתצהיר העדות הראשית כי ביום 24.6.13 הגיעו הוא ונתבע 1 לביתו של התובע 1 על מנת למסור לו שיק עבור 4 חודשי שכירות. התובע 1 יצא לקראתם אך סירב לקבל את השיק. בשל כך, השאירו הנתבעים את השיק בתיבת הדואר של התובעים. נתבע 3 הצהיר עוד, כי למחרת היום, בתאריך 25.6.13, הגיע למפעל בו עובד דן ובמהלך הפגישה החזיר דן את השיק לנתבעים והציע כי הנתבע יפנה את הדירה עד סוף אותו חודש או בסוף אוקטובר 2013.


נתבע 3 נחקר על תצהיר העדות הראשית שלו והודה, כי הסכם השכירות הסתיים במרץ 2013 ולא ידע לומר האם נחתם הסכם חדש. נתבע 3 ידע רק לומר כי לא חתם על שום הסכם חדש כערב (עמ' 5 שורות 20-24).


נתבע 3 נחקר באשר לאמור בתצהירו ביחס לפגישה ביום 24.6.13 והסביר, כי הגיע עם אחיו-הנתבע 1 לבית התובעים על מנת למסור שיק עבור 4 חודשי שכירות, אך הודה כי באותו שלב הסכם השכירות לא היה בתוקף (עמ' 6 שורות 2-5). נתבע 3 אף העיד, כי כאשר הגיעו לבית התובעים על מנת למסור השיק, התובע 1 "לא אמר דבר, זרק אותו החוצה" (עמ' 6 ש' 9).

13.
במהלך הדיון הוגש גם תצהיר עדות ראשית מטעם מר שלום דהרי – אחיו של הנתבע 1.
מר שלום דהרי הצהיר, כי ביום 18.3.13 הגיע לבית החולים על מנת לבקר את אחיו ובאותו מעמד מסר לו נתבע 1 שני שיקים עבור חודשיים שכר דירה על מנת שימסור לעופר- נציג התובעים. עופר התקשר אליו ושאל האם ברשותו גם חוזה חתום והוא השיב לו כי ביום שישי 22.3.13 יצא נתבע 1 לחופשת שבת מבית החולים ואז "יסגרו על נושא החוזה ביחד".

מר שלום דהרי נחקר בתצהירו והודה כי לא ידוע לו האם הסכם השכירות חודש.

14.
לבית המשפט הוגש גם תצהיר ראשי מטעם בת זוגו של הנתבע- אירנה סטנקביץ.
בתצהיר עדות הראשית מטעמה הצהירה, כי ביום 9.6.13 בערב הגיעה ביחד עם בן זוגה - הנתבע 1 לבית התובעים על מנת למסור להם שיק עבור שכר דירה לארבעה חודשים והתובעים סרבו לקבל את השיק.

גב' סטנקביץ נחקרה על תצהירה והודתה כי באותו זמן תקופת הסכם השכירות כבר הסתיימה. העדה נשאלה מדוע לא חתם נתבע 1 על הסכם שכירות חדש והשיבה "כי ציון סיפר שהם לא רוצים לחתום"
(עמ' 7 שורה 26). העדה נשאלה מדוע ביקש הנתבע להפקיד כסף לחשבון התובעים אם חוזה השכירות אינו בתוקף והשיבה "מה שמשלמים לאנשים כסף הם נרגעים" (עמ' 7 שורה 30).

15.
בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.
ב"כ התובעים טען כי תקופת השכירות המוסכמת הייתה עד 31.3.13 ובפועל הנתבע פינה את המושכר ביום 31.8.13. בהסכם נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעים סך 100 $ כפינוי עבור כל יום של פיגור בפינוי המושכר ועל כן, על הנתבע לשלם לתובעים סך 100 $ ל-5 חודשים (אפריל עד סוף אוגוסט 2013). ב"כ התובעים טען, כי הנתבע נהג בבריונות תוך שהוא נשאר בדירה כמה שרוצה ואינו מחדש את ההסכם ואף לא מחתים את הערבים ומפנה את הדירה כרצונו. ב"כ התובעים הזכיר, כי רק לאחר שהוגשה תביעת פינוי פינה הנתבע את הנכס.

הנתבע סיכם טענותיו וטען, כי הדברים לא נעשו מתוך בריונות וכי ניסה להעביר לתובעים תשלום עבור דמי השכירות אך אלו סרבו לקבל תשלום.

דיון

16.
אין מחלוקת בין הצדדים כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות במסגרתו שכר הנתבע 1 מן התובעים את הדירה לתקופת שכירות המתחילה ביום 1.4.12 ומסתיימת ביום 31.3.13. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי נתבעים 2-3 חתמו כערבים למילוי התחייבויותיו של נתבע 1 על פי ההסכם.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם השכירות לא חודש בכתב על אף שנערכו שיחות בין הצדדים בקשר לחידושו של ההסכם במהלך שהותו של הנתבע בבית החולים.

17.
הנתבע טען בתצהיר שצורף לכתב ההגנה כי בשיחתו עם עופר במהלך אשפוזו בביה"ח ביקש מעופר כי הסכם השכירות יוארך לפחות לחודשיים ועופר הסכים להארכת החוזה לחודשיים. גם התובעים מסכימים כי נעתרו לבקשתו של הנתבע, בנסיבות בהן היה מאושפז בביה"ח, והסכימו כי הסכם השכירות יוארך לחודשיים נוספים. אלא, שהתובעים טענו, כי הסכמתם הייתה מותנית בכך כי הנתבע יחתום על נספח להסכם השכירות וכי הערבים יחתמו אף הם על ערבות למשך תקופת השכירות המוארכת. אין מחלוקת בין הצדדים כי נספח כזה לא נחתם וכי לא נחתם מסמך כלשהו אשר יש בו כדי לגלם את הסכמת הצדדים בדבר הארכת חוזה השכירות.

עדויותיהם של הנתבע 1 ושל העדים מטעמו תומכות בגרסת התובעים כי אכן התנו את הסכמתם להארכת חוזה שכירות בחודשיים נוספים בחתימה על נספח לחוזה. לעניין זה אפנה לאמור בסעיפים 10 ו-11 בתצהירו של נתבע 1, שם צוין מפורשות כי עופר הניח בתיבת הדואר של נתבע 1 נספח להסכם השכירות במסגרתו הוסכם על הארכת תקופת השכירות בחודשיים נוספים וכן צוין כי ביום 21.3.13 התקשר עופר לשלום דהרי על מנת לברר האם הנספח נחתם. גם שלום דהרי בתצהירו ציין כי עופר התקשר אליו ושאל האם החוזה חתום.


יצוין, כי התובעים מודים כי הנתבע 1 הפקיד לחשבונם סך 14,400 ₪ למשך 4 חודשי שכירות החל מאפריל ועד סוף יולי 2013.

18.
עיון בהסכם השכירות (נספח א' לכתב התביעה) מלמד, כי לא קיימת בו תניה לפיה כל שינוי בהסכם השכירות או כל הארכה של תקופת הסכם השכירות יערכו בכתב.

לאור העובדה כי הסכם השכירות בין הצדדים לא חייב חתימה על מסמך בכתב לצורך הארכתו וכן לאור העובדה כי גם התובעים מודים כי הסכימו להארכת תקופת השכירות למשך חודשיים נוספים וכן מודים כי בסופו של דבר דמי השכירות שולמו עבור חודשיים אלו, הרי שסבורני כי הדרישה לחתימה על מסמך נוסף הינה דרישה פורמליסטית בלבד. ממילא, הוכחה הסכמה בע"פ על הארכת ההסכם, באותם תנאים, למשך חודשיים.
בשל כך, אין בידי לקבל את התביעה לתשלום פיצוי בסך 100 $ ליום בהתייחס לתקופת השכירות המוארכת בחודשים אפריל- מאי 2013.

19.
באשר לתקופה מ- 1.6.13 ועד יום 31.8.13 (הוא המועד בו פינה הנתבע 1 את הדירה):
בתקופה זו תמונת הדברים שונה לחלוטין. ביום 6.6.13 הגישו התובעים תביעת פינוי כנגד הנתבע ויש בכך כדי להוות ראיה חד משמעית לעובדה כי התובעים לא הסכימו להארכת תקופת השכירות ודרשו בתוקף את פינוי המושכר על ידי הנתבע.

התובעים טוענים, כי לא הסכימו להארכת תקופת השכירות בתקופה זו והאמור בתצהירו של דן רימוני מטעם התובעים לא נסתר בחקירתו הנגדית.

גם האמור בתצהיריהם ובחקירתם של עדי ההגנה תומך בגרסתם של התובעים כי לא הייתה מצד התובעים כל הסכמה להארכת תקופת השכירות בתקופה זו. הנתבע 1 ובת זוגו העידו שניהם כי הגיעו ביום 9.6.13 לבית התובעים על מנת למסור להם תשלום עבור דמי השכירות אך אלה סירבו לקבל את השיק.

הנתבע נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא פינה את הדירה ביוני 2013 אם ביום 6.6.13 הוגשה כנגדו תביעת פינוי והשיב, כי לא היה בכושר ונאלץ להיעזר באנשים אחרים. משמעות הדבר היא, כי גם הנתבע הבין כי עליו לפנות את הדירה וכי שהותו בדירה אינה כדין.
אציין, כי גם העדים האחרים הודו כי הסכם השכירות לא הוארך וכי הנתבע הגיע למסור לתובעים שיקים עבור דמי השכירות בלא שהיה בין הצדדים הסכם בתוקף.
בשל כך, דחו התובעים את הנתבע וכדבריו של נתבע 3: "זרק אותו החוצה"
(עמוד 6 שורה 9).

20.
מכל האמור לעיל מצטיירת תמונה לפיה, אף שתקופת השכירות הוארכה בהסכמה רק עד תום חודש מאי 2013, נהג הנתבע 1 בדירה כבשלו. הנתבע 1 החליט על דעת עצמו כי איננו מפנה את הדירה ומאריך את הסכם השכירות חד צדדית, על אף שהתובעים לא הסכימו להארכת חוזה השכירות ואף נקטו בהליכים משפטיים כנגד הנתבע. הנתבע גם ביקש לכוף על התובעים להמשיך את הסכם השכירות באופן חד צדדי, עת הגיע לביתם וביקש למסור שיק בגין דמי השכירות, אך התובעים סרבו לקבלו.
הטיבה להסביר זאת עדת ההגנה גב' אירנה סטנקביץ כאשר נשאלה מדוע ביקש הנתבע להפקיד כסף למרות שאין חוזה והשיבה: "מה שמשלמים לאנשים כסף הם נרגעים" (עמ' 7 ש' 30).


בסופו של יום ועל אף האמור לעיל פינה הנתבע את הדירה רק ביום 31.8.13.

21.
כפי שצוין לעיל, הנתבע 1 נהג בנכס התובעים כבשלו ובית המשפט אינו יכול לתת לגיטימציה להתנהגות בריונית מסוג זה. אינני מתעלמת מן הנסיבות אישיות של הנתבע, במסגרתן אושפז הנתבע בביה"ח למשך חודשיים, אולם הנתבע עצמו העיד כי השתחרר מביה"ח ביום 28.5.13. לאחר שהשתחרר מבית החולים בוודאי שיכול היה הנתבע לחתום על מסמך להארכת חוזה השכירות. יתירה מכך, משנוכח הנתבע בתחילת יוני 2013 כי התובעים אינם מעוניינים בהארכת חוזה השכירות והביעו דעתם המפורשת בעניין זה עת הגישו תביעת פינוי, היה עליו לפנות את הדירה לאלתר.


בנסיבות אלה אני קובעת, כי על הנתבע לשלם לתובעים הפיצוי הקבוע בהסכם השכירות בסך 100 $ ליום למשך התקופה שמיום 1.6.13 ועד ליום 31.8.13 (דהיינו 91 יום).
דהיינו: על הנתבע לשלם לתובעים סך 9,100 $, אשר הינם שווי ערך ל- 34,307 ₪ לפי שער הדולר הנקוב בהסכם (3.77 ₪ לדולר).

מאידך- התובעים מודים כי הנתבע הפקיד בחשבונם ביום 26.6.13 סך 14,400 ₪.
כמו כן, הנתבע הגיש לבית המשפט לאחר תום ישיבת ההוכחות צילום שיק על סך 3,600 ₪ אשר נמסר לתובעים, אשר זמן פירעונו 1.8.13 ונפרע. התובעים הגישו תגובה והודו כי הסכום אכן הופקד בחשבונם.
שני הסכומים הנ"ל, אשר שולמו על ידי הנתבע, יופחתו מסכום הפיצוי האמור לעיל ועל כן, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעים סך 16,307 ₪.

הואיל והנתבעים 2-3 ערבים להתחייבויותיו של נתבע 1, על הערבים לשלם לתובעים סכום זה.

22.
אציין בשולי הדברים כי לא קיבלתי את התביעה בהתייחס לדמי השכירות הנתבעים לחודשים ספטמבר- אוקטובר 2013.

התובעים הגישו תביעת פינוי כנגד הנתבע והלינו על כך כי הנתבע פינה את הנכס רק בסוף אוגוסט 2013 ובשל כך תבעו פיצוי בגין האיחור בפינוי הנכס. תביעתם של התובעים בגין דמי שכירות עד תום אוקטובר 2013 אינה עולה בקנה אחד עם הסעד שהתבקש בתביעה לפיצוי בגין פיגור בפינוי הנכס. על כן, לא נעתרתי לתביעה בגין סעד זה.




סוף דבר

23.
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך 16,307 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.13 ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בגין האגרה בסך 804 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.


המזכירות תדוור פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ט"ז כסלו תשע"ו, 28 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 5423-06/13 יותם רימוני, אסתר רימוני נ' ציון דהרי, אבנר דהרי, עזריאלי דהרי (פורסם ב-ֽ 28/11/2015)