פסקי דין על ועקנין אלי/ניר

2398/03 פ     16/03/2005




פ 2398/03 מדינת ישראל נ' ועקנין אלי/ניר




28
בתי המשפט

פ 002398/03
בית משפט השלום חיפה
16/03/2005
תאריך:
כב' השופטת ניצה שרון

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

- נ ג ד -
ועקנין אלי/ניר
הנאשם
ב"כ המאשימה - מתמחה מר פרידמן ברק
ב"כ הנאשם - עו"ד מלאך

הנאשם - בעצמו
נוכחים:

פרוטוקול

עו"ד מלאך
:
אני ביקשתי שבמידה וקיים עוד תיק נוסף שתלוי ועומד כנגד הנאשם שיצורף גם לתיק זה.

מר פרידמן:
אני מסתמך על הפרוטוקול האחרון וחוזר על הדברים שנאמרו שם כפי שציינה עו"ד שטיינשניד. אין לנו התנגדות טכנית לצרף את התיק, אך צריך לבדוק את התיק עצמו.

עו"ד מלאך
:
העברתי את מספר התיק לחבריי והם היו צריכים לבדוק זאת.

הנאשם:
התיק הוא מראשון לציון על תעודת זהות מזוייפת.
מר פרידמן:
אני מוכן שתיק זה יכלל במסגרת הצירוף וכל זאת על סמך דבריו של הנאשם בלבד, מבלי שהיתה אפשרות לבדוק. מדובר בפ.א. 5411/04 תחנת עכו.
בתיק הנוכחי צורפו מספר תיק שהיו בזמנו בידיעתינו שהם כל התיקים, גם אם תיק נוסף התיק האמור תחנת עכו, אינו נכלל במסגרת התיקים שצורפו מלכתחילה, הרי שברור שאין בכוונתינו ליצור סירבול ולהשאיר תיק כאשר מדובר לפחות באותם תנאים כלליים של אותם התיקים האמורים ולהשאירו מחוץ למסגרת.
יחד עם זאת, הרי שאם יתברר כאשר אנו נסמכים ונשענים אך ורק על דברי הנאשם מבלי שהתיק מונח בפני
נו, הרי שאם יתברר כי אכן האישומים או האישום המצוי בו חורג ממסגרת תנאי צירוף התיקים הכללים, הרי שוודאי שצירוף זה לא יתקבל ויתבצעו הפעולות האפשריות עפ"י חוק.

עו"ד מלאך
:
הנאשם מודה בעובדות כתב האישום בתיק זה אשר מתייחסות לתעודת זהות מזוייפת.

מר פרידמן:
אני מבקש להרשיע את הנאשם בתיק זה.

הכרעת דין
(לפ.א. 5411/04 - תחנת עכו)

אני מרשיעה את הנאשם עפ"י הודאתו בעובדות התיק הנ"ל.

ניתנה היום ה' באדר ב', תשס"ה (16 במרץ 2005) במעמד הצדדים.

ניצה שרון
, שופטת
גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום אשר כללו 5 אישומים שהעבירות בהן היו: גניבה;
זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (5);
שימוש במסמך מזוייף (5);
קבלת דבר במירמה (5);
הונאה בכרטיס חיוב (2).

העובדות פורטו בהרחבה בכתב האישום לגבי כל אישום בנפרד.

לאחר הודאתו ביקש הנאשם כי התיקים אשר תלויים ועומדים כנגדו יצורפו לתיק זה, מאחר ובכוונתו להודות בהם.
הוגשה רשימת צירוף (ת/1), אשר כללה 85 תיקים ובהן עבירות של הונאה, גניבה, החזקת ציוד לזיוף כרטיסי אשראי, זיוף, קשר לפשע, קבת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאדם אחר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התפרצות לרכבים וגניבה מהם (רשימה זו כללה 4 תיקים פליליים אשר הוגשו בהם כתבי אישום ונפתחו בבתי משפט שונים בארץ - ת/2), וכן צורפו 2 תיקים פלילים נוספים מבימ"ש השלום בטבריה ונתניה (ת/3).

הנאשם הודה בכל העובדות שבתיקים אשר נכללו ברשימת הצירוף (ת/1) וכן ב-2 התיקים הפליליים (ת/3).

מפאת גילו של הנאשם (בעת ביצוע חלק מהעבירות) נתקבל תסקיר שירות מבחן.

עיון בעובדות כתב האישום מעלה כי העבירות בוצעו בשנת 97 וגם ברשימת הצירוף מספר עבירות נעברו בשנה זו ובשנים שלאחריה.
הסבר למצב דברים זה ניתן על ידי התובע בכך שהדיון שבפני
הינו "בגלגולו" השלישי של התיק, כאשר כתב האישום הוגש לראשונה מלפני כ-5 שנים ומאז הנאשם נעלם, ההליכים הותלו, חודשו, בוטלו וחודשו מחדש בפעם השלישית ביום 27.5.03.
גם בתיק הנוכחי היו עיכובים מחמת אי התייצבות הנאשם לדיונים ולשירות המבחן, אשר לא הצליחו לאתרו במען שמסר.
מטעמים אלה ביום 31.1.05, כאשר השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש לשם גזירת דינו של הנאשם, ביקש התובע בתחילת דבריו להורות על מעצרו של הנאשם עד ליום בו יגזר דינו.
ובדבריו הדגיש כי הנאשם עמד בעבר בפני
סיטואציה דומה, כאשר הודה בבימ"ש השלום בעכו, ביקש צירוף תיקיו ובטרם נגזר דינו נעלם.
בהסכמת הסניגור הוחלט על שהות הנאשם במעצר בית מלא עד ליום גזר הדין.

ב"כ המאשימה בטיעוניה הדגישה את מספרן הרב של העבירות אותן עבר הנאשם בחלקן לבד ובחלקן ביחד עם אחרים, וכי את העבירות ביצע לאורך שנים באופן שיטתי, בתכנון רב ולכן אין לראותן כמעידה חד פעמית או כחולשה זמנית של הנאשם.
התביעה מדגישה את החומרה הטמונה בעבירות אותן ביצע הנאשם באשר הן גורמות נזק רב לפרטים, לחברות האשראי ולציבור כולו, ולכן לדעתה יש ליתן משקל הולם בענישה להיבט הציבורי הרתעתי, ענישה מחמירה שפניה להרתעת עבריינים פוטנציאליים.

ומוסיפה כי מדובר בנאשם אשר במשך שנים ובאופן שיטתי ביצע בעצמו וביחד עם אחרים עבירות כלכליות חמורות שגרמו נזק עצום לגופים ציבוריים, לכן בשקילת העונש לטעמה, נסיבותיו האישיות של הנאשם נסוגות מפני ההגנה על הציבור ומפני הפגיעה באמון העומד בבסיס השימוש בכרטיסי האשראי.

התביעה מפנה לתסקיר שירות המבחן אשר לא נתן כל המלצה טיפולית, מאחר ומצא כי דפוסי הרמייה מושרשים עמוק מדי באישיותו של הנאשם.
התביעה מבקשת לגזור את דינו של הנאשם למאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי מרתיע, קנס כספי ולהפעיל במצטבר את המאסר על תנאי בן 7 החודשים שקיים בת.פ. 2228/00 בימ"ש שלום נהריה. לתימוכין, בדבריה הציגה התביעה פסיקה הולמת.

הסניגור בדבריו אינו מתעלם מהכמות הרבה של כתבי האישום, אולם מדגיש את חלוף הזמן, כאשר חלק ניכר מכתבי האישום מתייחס לעבירות שנעברו בשנת 1997 ומציין כי הנאשם עצמו פנה אליו בשנת 2003 מיוזמתו וביקש לשלם חובו לחברה בגין מעשיו הפליליים, מאחר ובכוונתו לפתוח דף חדש בחייו, לחיות חיים נורמטיביים, להתחתן ולהקים משפחה.
הנאשם הודה מיד בכל העבירות שיוחסו לו הן בכתב האישום והן ברשימות הצירוף (ת/1 ו-ת/3).

כיום, משהחליט הנאשם לפתוח באורח חיים אחר, רגיל ונורמטיבי, מקשה הסניגור בשאלתו מה התועלת שתפיק החברה מכך שהנאשם יהיה נתון מאחורי סורג ובריח תקופה ממושכת.
הנאשם עצמו לדבריו, מאז שהחליט לשנות אורחות חייו, חדל לבצע עבירות. העבירות נעברו בתקופה אחרת של חייו. הנאשם מעולם לא שהה בכלא.

הסניגור מפנה גם לתסקיר שירות המבחן, המתאר את הילדות אותה עבר הנאשם במחיצת אב נרקומן, אלים ומכה.

לדברי הסניגור, הנאשם התחתן לאחרונה ואשתו עומדת בפני
לידה ועוד לדבריו, הנאשם במסגרת העבירות שביצע הינו "דק רקק" בעוד ש"הכרישים" ממשיכים לפעול בתוך החברה מבלי שיתפסו ויענשו וכן כי חלק מהעבירות ביצע ביחד עם אחר אשר היה היוזם להן.

הסניגור פונה לביהמ"ש לנהוג בנאשם במידת הרחמים, וזאת מאחר וכיום הפנים את מעשיו, נוטל אחריות עליהם ולכן הודה בהם ומביע חרטה עמוקה.
לדעתו, יש לראות את כל העבירות שביצע הנאשם כעבירה אחת ארוכה ומתמשכת, מקרה אחד עם מספר תיקים.

הסכנה מהנאשם לחברה לדעת הסניגור חלפה.
מבקש הוא ליתן לנאשם הזדמנות לשקם עצמו, לפתוח באורח חיים חדש נורמטיבי, אותו הוא מבקש להתחיל. למעשה, הוא החל כבר בדרכו זו למעלה משנתיים.

הסניגור מבקש להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי ממושך בלבד וזאת כדי לאפשר לו לחיות את חייו החדשים, כאשר בכל זאת חרב קיום המאסר על תנאי תרחף מעל ראשו.
ושוב חוזר הסניגור ומבקש מביהמ"ש כי בגזרו את דינו של הנאשם, יטה לטובת כף הרחמים וייתן משקל רב יותר לסיכויי ההצלחה של שיקום חיי הנאשם לעומת ההתייחסות למספר הרב של העבירות.

הנאשם בדבריו לביהמ"ש דיבר על נסיונו לפתוח בדרך חיים חדשה, כאשר הוא מנסה לשקם עצמו בעצמו, בכך שהקים משפחה ועובד במוסך, הביע צער וחרטה על מעשיו הקודמים וביקש מביהמ"ש ליתן לו הזדמנות לשקם את חייו.

הדיון המשפטי:
המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצידה. מטרתה של הסנקציה להבטיח את קיומה של הנורמה ולהביא לידי כך שההתנהגות אותה מבקשים למנוע אכן תמנע.

המחוקק בדרך כלל קובע סנקציה מקסימלית ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיווידואלי צריך לשאת בה.
הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראים והקשים ביותר של השופט.

ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים, אלה המשקפים את ההיבט הציבורי המתייחס לעבירה בה הורשע הנאשם והדורש ענישה מחמירה ומרתיעה ואלה המשקפים את ההיבט האישי של הנאשם, עברו, תיפקודו בהווה ואפשרות שיקומו.

במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים, תוך ידיעה שלעיתים גובר שיקול אחד על משנהו.

הצדדים בטיעוניהם לעונש ניסו ליתן דגש להיבט אשר לדעתם על ביהמ"ש ליתן את המשקל המירבי.
התובעת את ההיבט הציבורי הדורש ענישה מרתיעה.
הסניגור את ההיבט האישי, כאשר הוא מציין כי הנאשם בתקופה האחרונה שינה את אורחות חייו העבריינים ומנסה לנהל אורח חיים נורמטיבי, להקים משפחה ולעבוד ללא הסתבכות בפלילים.

כאמור, כאשר ביהמ"ש אמור לשקול מהו העונש ההולם שיש להשית על הנאשם, עליו לשקול את כל השיקולים וההיבטים, את הפן השיקומי - טיפולי שמטרתו להחזיר את הנאשם לדרך הישר, וגם את הפן ההרתעתי - ענישתי, אשר מטרתו להעניש את הנאשם ולגרום לו בכך לכפר על מעשיו תוך כדי הרתעתו והרתעת ציבור העבריינים בכוח מלבצע עבירות.

ולעניין זה יפים לאזכור דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בע.פ. 4872/95, מ"י נ' גל איילון ואח' (תק' על', כרך 95(3) 1398):

"ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגשיה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות".
ודבריו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע.פ. 212/79, פלוני נ' מ"י (פ"ד לד(2) 421):

"שיקולי הענישה אותם רשאי השופט לשקול הם רבים ומגוונים והם כוללים בחובם כאמור לא רק שיקולים אידיווידואליים לנאשם העומד לדין אלא גם שיקולים כלליים. מקובל לציין בין מכלול השיקולי שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיווידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול".
כלומר, הפסיקה אשר דנה במלאכת האיזון הדרושה בענישת העבריין, אומרת כי מצד אחד יש לשקול את הפגיעה האפשרית בהליך שיקומו ומנגד אמירתה היא כי אין בהליך שיקום העבריין כדי להאפיל על מטרות הגמול וההרתעה הבאות להגן על האינטרס הציבורי.

הנאשם עומד לדין היום בגין 85 עבירות הפוגעות ברכושם של אנשים פרטיים וחברות המשרתות את הציבור, לכן פגיעתו בציבור הינה פגיעה קשה ביותר.
את מעשיו העבריינים החל בשנת 1997. נכון הוא כי כתבי האישום בגין אותן עבירות נדונו בתיק שבפני
היום, אך מצב דברים זה נוצר בגלל העובדה שכתב אישום שבו אנו דנים הוגש בתחילה במועד אלא שבמהלך התקופה בגלל אי התייצבות הנאשם לדיונים, ההליכים בו הותלו, חודשו, בוטלו וזו "הגירסה" השלישית לאותו כתב אישום.
וגם כאן ההליכים השתהו בגלל העובדה כי הנאשם לא מסר כתובת נכונה ולא ניתן היה לזמנו לשירות המבחן או לדיונים בביהמ"ש.

בנוסף, אין להתעלם מכך כי רשימת הצירוף והתיקים שצורפו כוללות עבירות שבוצעו בשנים 1998-2003.

ברור הוא כי מדובר בעבריין רצידיביסט, אשר חזר על מעשיו וגרם פגיעה חמורה לציבור אזרחים תמים וחפים מפשע, ועל כן אינטרס הציבור הינו לענישה מחמירה ומרתיעה ובמיוחד כי העבירות אותן ביצע הנאשם הינן עבירות כה נפוצות ושכיחות. גם כמותן והשיטתיות שבה הן נעשו, מראות על ביצוען ללא כל מעצור וללא כל רתע.

יחד עם זאת, מדובר בנאשם שהינו צעיר לימים, אשר לדברי סניגורו פנה אליו מיוזמתו בשנת 2003 במטרה להודות בעבירות אותן עבר, וזאת כדי לשלם חובו לחברה בכדי שיוכל לפתוח בדרך חיים חדשה ונורמטיבית.
לנאשם הרשעה אחת בפלילים ובעברו לא ריצה עונש של מאסר בפועל.

גם התסקיר מצביע על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, בצל אב נרקומן, אלים ומכה.
התסקיר גם מתאר את הבעיתיות באישיותו ובאופיו של הנאשם, אשר גרמו לו לעבור אותן עבירות במשך שנים ואשר בגינן עומד הוא היום לדין.
למרות שאין המלצה טיפולית לנאשם, כי להערכת שירות המבחן הנאשם אינו מסוגל עדיין לעשות שינוי בדפוסים המושרשים בתוכו ללא עזרה מקצועית, קיימת המלצה לענישה מתונה ביחד עם תוכנית שיקום תוך ליווי קפדני של גורמים סוציאליים וזאת בהתחשב בדברי הנאשם כי בכוונתו לנטוש את דרך הרמיה שנהג בה בעברו.

מלבד דברי הנאשם בהם הביע צער וחרטה על מעשיו, ההודיה המיידית בכל התיקים מצביעה על חרטה אמיתית וכנה וגם העובדה שחסך זמן רב מביהמ"ש, קיימת רק הרשעה קודמת אחת בפלילים, לא ריצה בעברו מאסר בפועל, גילו הצעיר ונסיונו לפתוח בדרך חיים חדשה, יש בכל אלה כדי להוות גורם המקל עם הנאשם בעונשו, כאשר לכך נצרף גם את חלוף הזמן בענישה בגין מעשים שנעברו לפני למעלה מ-7 שנים וכל הנאמר על הנאשם בתסקיר ולעיל.

ניסיתי לבחון את ענישתו של הנאשם לאור הפסיקה שהוצגה בפני
ומצאתי כי יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו.

וכפי שקבעה כב' השופטת ד. דורנר בע.פ. 5106/99, סעודי אבו ניג'מה נ' מ"י (דינים עליון נז' 467):

"ענישת עבריינים אינה עניין מכאני לא ראוי להטיל גזרי דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו שבה החוק קובע עונש מירבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידאוליים העומדים בפני
הם".
לגבי הגישה האינדיווידואלי נאמר בע.פ. 433/86, אטיאס נ' מ"י, מג(4) פ"ד 170, בעמ' 174 סיפא:

"ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין באשר הוא שם (ע.פ. 291/81, פלוני נ' מ"י, פ"ד לה(4) 438 בעמ' 442). זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסויים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על ביהמ"ש שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים...".
ברוח דברים אלה נפסק מפי השופט א. לוי ברע"פ 402/01 + 496/01, אברהים אבו גנאם נ' מ"י, פ"ד נו(3) 138, בעמ' 4):

"מלאכת גזירת הדין הוא מלאכה מורכבת וסבוכה, המסורה בלשון ע.פ. 212/79 (פלוני נ' מ"י, לד(2) 421, 423):
לחוכמתו, לליבו ולמצפונו של השופט, הכל לפי העבירה, לפי העבריין ולפי מה שהשעה צריכה.
אכן שיקוליו של השופט צריכים לעסוק גם בהיבטים כלליים של הענישה (מניעה, תגמול, הרתעה ועוד), אך בסופו של דבר הענישה היא אינדיווידואלית, ועל כן מצווה השופט להתאים את הענישה לנסיבותיו של הנאשם הניצב בפני
ו, ולתת את דעתו גם לשיקולים נוספים כמו שיקומו של העבריין".
ומדבריו של כב' השופט מ. שמגר (כתוארו אז) בע.פ. 359/81, מ"י נ' שחר סגל ואיבהם עבדיאל (פ"ד לה(4) 313):

"כל נאשם נענש על מעשיו שלו ועל רקע הנתונים האישיים שלו ולא בשל מעשיהם של אחרים, שגם נתוניהם שונים, ועל כן אין ביהמ"ש צריך להשתעבד לאמות מידה נוקשות ואטומטיות".
באשר לטענת הסניגור כי יש בחלוף הזמן כדי להוות גורם המקל עם הנאשם בעונש עד כדי אי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח, ציינתי לעיל את הסיבות ל"חלוף הזמן".
מה גם, שהודיית הנאשם מתייחסת לעבירות רבות שנעברו משנת 2000 ועד 2003.
בטענה של "חלוף הזמן", אם ניתן להתחשב בה, הרי שזה במידה הראויה ב"המתקת העונש", בנוסף להיבטים האישיים הנוספים המתייחסים לנאשם.

כדברים שנאמרו על ידי כב' השופט ברנזון בע.פ. 568/72, כרמל עזרא ואח' נ' מ"י (פ"ד כז(1) בעמ' 810 (ואוזכרו אח"כ בפסיקה מאוחרת יותר):

"התמשכותם של המשפטים, שהיא לצערנו על אף הכל תופעה נפוצה למדי בבתי המשפט שלנו, אינה יכולה כשלעצמה לשמש עילה לאי הטלת עונש מאסר שהעבריין ראוי לו מבחינות אחרות. יש חשיבות מסויימת לזמן העובר, כאשר הנאשם לא חזר בזמן הזה לסורו ולא חטא עוד. דבר זה יכול לשמש שיקול להקלה בעונש, ואנו התחשבנו בו בהמתקת דינם של המערערים, אבל לא עד כדי לבטל כליל את עונשי המאסר שמבחינות אחרות הם ראויים לו".

באשר להמלצת שירות המבחן לענישה מתונה, אין לי אלא להפנות לת.פ. (באר שבע) 8207/03, מ"י נ' אלכסיי קנצקוב (תק-מח 2004 (4), 381), אשר מאזכר את:

"... הקביעה ההלכתית החוזרת ונשנית בפסיקת ביהמ"ש העליון, לפיה מתמקד שירות המבחן, מטבע הדברים, בפן השיקומי, ואילו ביהמ"ש - מחובתו לתת דעתו גם לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, מבחינת מטרות הענישה, שיקולי הענישה, המסר לציבור וכיוב', שיקולים ועניינים ששירות המבחן אינו מפוקד עליהם".

ראה לעניין זה גם ע.פ. 2669/00, מ"י נ' פלוני ו-3 אח', פ"ד נד(3) 685 בעמ' 691:

"ברי כי חוו"ד שירות המבחן מתקמדות בפן השיקומי הנוגע להם ואילו חובת ביהמ"ש לתת את דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי וביניהם לעניינים ששירות המבחן אינו מפוקד עליהם".
באשר לחומרת העבירות אותן ביצע הנאשם, בתי המשפט רואים בחומרה יתרה ומיוחדת בעבירה הטמונה בזיוף כרטיסי אשראי באשר נגרם נזק לציבור בשל ערעור האמון בשיטת התשלום המגולמת בכרטיסים אלה.
מה גם, כאשר מדובר בהיקף עצום של פעולות שנעשו בכרטיסי אשראי מזוייפים.

בעניין זה פסק ביהמ"ש העליון בע.פ. 789/99, 873/99, מאיר דרעי נ' מ"י, תק' על' 99(3) 554 בעמ' 556 כך:

"הטלת עונשים מתונים בשל מעשי זיוף המאיימים על איכות החיים שמעניקה שיטת התשלום בכרטיסי אשראי, מעודד עבריינים בכוח ליילך בדרך זו במקום להרתיעם מכך, וזאת בהתחשב ברווחים הקלים הטמונים בזיוף הכרטיסים, כאשר הסיכון להיתפס קלוש ביותר.
אם רמת הענישה לא נתנה עד כה ביטוי לצורך להילחם בתופעת הזיוף של כרטיסי האשראי, הגיעה העת לשנות את מדיניות הענישה בתחום זה".

ועוד מאותו פס"ד התואם את דיוננו במיוחד:

"היקף מעשי הזיוף והמירמה שבהם הורשע הנאשם, ההתרסה נגד הסדר הציבורי הגלומה במעשים שעשה והנזק שנגרם באמצעותם לפרטים הנוגעים בדבר ולציבור כולו, מחייבים ומצדיקים ענישה מחמירה שפניה להרתעת עבריינים בכוח.
בנסיבות כגון דא, ההגנה על הציבור - והדגש הוא על הפגיעה החמורה באמון העומד בבסיס השימוש בכרטיסי האשראי - דוחה מכל וכל נסיבות אישיות".

זאת באשר לחומרת העבירות המתייחסות לכרטיסי אשראי וכאשר מצורפות אליהן עבירות מירמה אחרות וכן עבירות נוספות מסוג פשע כנגד רכוש הזולת.

בשולי גזר הדין, אוסיף כי במועדים שנקבעו להשמעת גזר הדין ב-21.2.05 וב-3.3.05, הנאשם היה אמור להתייצב עם מפקחיו מלויו ובתחבולת מירמה התחמק מהם בבניין ביהמ"ש עצמו בטרם נכנס לאולם ולכן קבעתי מועד חדש לגז"ד ליום 27.3.05 והוצא צו מעצר.

ביום 14.3.05 התייצבה אמו של הנאשם ואמרה כי הוא בדרכו להסגיר עצמו, אך לא עשה כן ובהסכמת סניגורו ועל דעת הנאשם נקבע המועד להיום לגזר הדין (16.3.05 בשעה 08:30), גם בשעה זו הנאשם לא התייצב אלא רק בשעה 11:30.

אין צורך להרבות בדברים על הסנקציות שניתן לנקוט בגין מעשים אלה של הנאשם, כולל חילוט הפקדון וכל הערבויות שניתנו.
מאחר ומדובר ב-3 מקרים בהם הנאשם לא התייצב לדין ולא מילא אחר צווי ביהמ"ש, במיוחד כאשר ידע שעליו להגיע בלוויית מפקחים ולשהות כל הזמן במחיצתם, דבר שלא נעשה, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם בעניין זה, אולם גזר הדין ייתן ביטוי גם לדברים אלה.

שקלתי את כל האמור לעיל, בחנתי את חומרת העבירות וכמותן, את הוראות החוק, הפסיקה והמפורט בתסקיר לגבי ההיבט האישי של הנאשם וכל הנסיבות אשר מהוות גורם המקל עם הנאשם בגזירת דינו והחלטתי לדון את הנאשם כדלקמן:
בגין הרשעתו בכל העבירות נשוא התיק (86 עבירות), אני דנה את הנאשם ל-42 חודשים של מאסר, מהם 30 חודשים יהיו בפועל ו-12 חודשים יהיו על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה על פרק יא' לחוק העונשין (למעט עבירות שבסעיפים 432 ו-413).

אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 7 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 2228/00, בימ"ש שלום בנהריה, כך ש-5 חודשים בחופף למאסר בפועל שהושת עליו היום ו-2 חודשים במצטבר.

סה"כ ירצה הנאשם 32 חודשים של מאסר בפועל.

אני מטילה על הנאשם קנס כספי בסך 5,000 ש"ח, אשר יקוזז מתוך הפקדון שהפקיד הנאשם בסך 25,000 ש"ח לשם קיום תנאי מעצר הבית.

מדובר בנאשם צעיר אשר טרם מצא את דרכו בחיים, לדבריו אינו משתמש בסמים ואלכוהול, אין דרכו באלימות, לכן אני ממליצה בפני
שירות בתי הסוהר לדאוג לטיפול שיקומי, מקצועי ומתאים לנאשם כדי שעם שחרורו יוכל למצוא את דרכו בחברה באופן נורמטיבי וחיובי.

לנאשם בימים האחרונים נולדה תינוקת ואשתו ובתו ביחד עם אמו עברו לגור בנהריה ואני מפנה את שירות בתי הסוהר לשקול את האפשרות לשבץ את הנאשם במסגרת אחד מבתי הכלא שבצפון.

זכות ערעור הודעה לנאשם תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ה' באדר ב', תשס"ה (16 במרץ 2005), במעמד הצדדים.

ניצה שרון
, שופטת
הקלדנית: עירית ת.








פ בית משפט שלום 2398/03 מדינת ישראל נ' ועקנין אלי/ניר (פורסם ב-ֽ 16/03/2005)