פסקי דין על מאיר אהרון זהר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

43604-07/14 בל     01/12/2015




בל 43604-07/14 מאיר אהרון זהר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 43604-07-14


01 דצמבר 2015

לפני
:

כב' השופטת
אירית הרמל

ה
מערער
מאיר אהרון זהר
ע"י ב"כ: עו"ד ענת (כהן) קאופמן
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר




פסק דין


1.
בפני
ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]- התשנ"ה על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.5.14 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערער נכות בשיעור של 15%.

2.
המערער, יליד 1946, נהג משאית במקצועו. ביום 26.10.11 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה. המערער נפגע בכתף ימין.

3.
ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 16.1.14, קבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 0%. המערער ערער על קביעה זו. כאמור, ביום 11.5.14 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10%, ובנוסף הפעילה תקנה 15 במחצית, מאחר והמערער אינו יכול לחזור לעבודתו כנהג משאית. להלן קביעתה:

"הוועדה עיינה בחו"ד ד"ר לאנה אך אינה מקבלת מסקנותיו, כי דווקא בעניין התנועות לא נמצאו הגבלות תנועה המזכים ב-% נכות עפ"י תקנות המל"ל.
לעומת זאת, קיימת הגבלה תפקודית למרות טווחי התנועות השמורים.
הועדה קובעת 10% לפי ס' 35(1)(ב).
סה"כ נכותו 15% מיום 7.11.11."



על קביעה זו נסוב הערעור דנן.


טענות הצדדים
4.
טענות המערער
בתמצית, הן כדלקמן:
א.
הוועדה כלל לא נימקה את שיקוליה ומסקנותיה.
ב.
הוועדה התייחסה לסעיף ליקוי 35(1)(ב) כאשר סעיף זה הוא כללי בלבד ודן רק בעוצמת המוגבלות.
ג.
הוועדה לא נימקה מדוע בחרה להעניק למערער אחוזי נכות על בסיס סעיף תפקודי ולא בחנה כלל את האפשרות של מתן אחוזי נכות על עצם הפגיעה וחומרתה, כמקובל בפציעות מסוג זה.
ד.
גם לפי הפסיקה, טעתה הוועדה בכך, שלא בחנה ושקלה את האפשרות למתן אחוזי נכות לפי סעיף ספציפי אשר דן בפגיעה בכתף- סעיף ליקוי 42(1), שעניינו פציעת שרירי הכתף.
ה.
הוועדה קבעה חד משמעית כי למערער קרע מאסיבי של מסובבי הכתף עם רטרקציה של הגיד. כלומר, מדובר בפציעת כתף קשה,
אשר הצריכה התערבות ניתוחית והחדרת בלון, ולמרות זאת הוועדה לא בחנה ולא שקלה ליישם את סעיף ליקוי 42(1). לפי הפסיקה, בשונה מהמקרה דנן, רק במקרים בהם מדובר בפציעה קלה מאוד, אין מקום להשתמש בס' ליקוי 42.
ו.
המערער נבדק על ידי ד"ר לאנה אשר קבע בחוות דעתו, כי המערער סובל מכאבים והגבלה משמעותית בטווחי תנועות כתף ימין אקטיבית ופסיבית ובעיקר קיימת הגבלה באבדוקציה ורוטציה חיצונית. כן נקבע כי המערער סובל מחולשה של הגפה וקושי לשאת משקל ביד ימין. בנוסף, נטען על ידי ד"ר לאנה כי הניתוח של החדרת הבלון הוא זמני ועוזר לתקופה של עד 5 שנים. לאור ממצאים אלו, קבע ד"ר לאנה למערער נכות צמיתה בשיעור של 20%. הוועדה התייחסה באופן שטחי לחוות הדעת של ד"ר לאנה ולא נימקה כראוי את הפער שבין קביעתה, לבין הממצאים והמסקנות המוצגים בחוות הדעת.
ז.
המערער מבקש כי עניינו יוחזר לוועדה.

5.
טענות המשיב
בתמצית, הן כדלקמן:
א.
דין הערעור להידחות, אין מקום להתערב בקביעת הוועדה.
ב.
הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר לאנה באופן די מנומק. הוועדה ציינה שטווח התנועות שמור וקבעה נכות בשיעור של 10% בגין מגבלה תפקודית, לפי פריט ליקוי שעניינו בהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי.
ג.


ד"ר לאנה קבע נכות לפי פריט ליקוי שעניינו הגבלת תנועות, לאחר שקבע כי למערער הגבלה בטווחי תנועות כתף ימין.
ד.


משלא מצאה הוועדה הגבלה בתנועות, הרי שלפי הפסיקה די בשוני בממצאים כדי להצדיק שוני במסקנות.
ה.
לפי הפסיקה, קרע שאינו גורם לבעיה תפקודית אינו מהווה "נזק" כמשמעו בתקנות. כן נקבע כי במקרה שלא נדרשת הגבלה תפקודית הדבר נאמר בתקנות במפורש.
ו.
הוועדה מצאה הגבלה תפקודית קלה בלבד, למרות טווחי התנועות השמורים ועל כן קבעה נכותו בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).
ז.
סעיף ליקוי 42 מתאים למצב של פציעת הכתף בדרגה בינונית ומעלה, ואילו הוועדה מצאה כי טווחי התנועות תקינים, כוח שרירים 5/5 וכי אין דלדול.
ח.
הוועדה הטיבה עם המערער, שכן לשיטת המחוקק ובהתאם לסעיף ליקוי 42, פציעה קלה בשרירי הכתף אינה מזכה בנכות.

דיון והכרעה
6.
אקדים ואציין כי דין הערעור להידחות
. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי:

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 22.6.2006)).

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60). בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

8.
הלכה פסוקה היא כי הוועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לה התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/0-15 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ב' 147, 150)
.
הסדר הטוב מחייב שהוועדה רפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפני
ה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע לד/0-258 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ו' 225, 227)
.
אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה וייתכן להתייחס אליה גם במלים קצרות (דב"ע לב/0-120 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ד 73, 76; דב"ע נא/99-122 חיים רייזלר – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ג 169, 170).

9.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה אבחנה את המערער כבעל קרע מסיבי של מסובבי כתף. כן ציינה כי ממצא זה מוצג גם בבדיקת
mri
מיום 27.2.12 וכי המערער עבר פעולה ניתוחית ביום 24.6.12. בהמשך, ערכה הוועדה בדיקה קלינית למערער אשר בחנה
בעיקר את טווחי התנועות של הכתף. להלן ממצאי בדיקתה:

"אבדוקציה 140 מעלות פסיבי, 110 מעלות אקטיבי.
פלקסיה קדמית 110 מעלות, רוטציה חיצונית 70 מעלות.
רוטציה פנימית עד
l1
. כוח שרירים 5/5 ללא דלדול. לציין כאבים בכתף ימין עם אבחנה של פגיעה במסובבי כתף."

אם כן, לאור ממצאים אלו, הוועדה קבעה כי לא נמצאה הגבלת תנועה המזכה באחוזי נכות. למרות אבחנה זו, הוועדה מצאה כי למערער הגבלה תפקודית, המקנה לו 10% נכות לפי סעיף ליקוי 35(1)(ב) בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי.

10.
לטענת המערער, היה על הוועדה לבחון את מהות הקרע עצמו, המזכה באחוזי נכות לפי סעיף ליקוי 42(1), כשאין סעיף זה דורש הגבלה בתנועות. זאת גם לאור המלצתו של ד"ר לאנה בחוות דעתו מיום 4.5.14, לפיה המערער זכאי ל-20% נכות לפי סעיף ליקוי 41(4)(ב-ג) בגין הגבלת תנועות בפרק הכתף. ראשית, מעיון בחוות הדעת עולה, כי ד"ר לאנה, בשונה מהוועדה, מצא בבדיקתו הקלינית הגבלה בתנועות בכתף ימין של המערער. מכאן שד"ר לאנה התאים למצבו של המערער סעיף ליקוי הדן בהגבלה בתנועות. הוועדה ציינה באופן מפורש כי אינה מקבלת את חוות הדעת שכן היא לא מצאה כל הגבלת תנועות המזכה באחוזי נכות. הלכה פסוקה היא, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נד/22, 21-01 המוסד - דוד כהן, פד"ע כז(1) 54, 56).

שנית, סעיף ליקוי 42(1) פורש בפסיקה כסעיף אשר יש לבחון במסגרת יישומו את ההגבלה התפקודית. בדיקת תפקוד שרירי הכתף, היא שמקנה משמעות לקביעה שפציעה מסוימת בשרירי הכתף היא פגיעה בינונית, ניכרת או קשה (ב"ל 25424-01-14 סוניה הוברה – המוסד לביטוח לאומי
(23/11/14)). מבדיקתה של הוועדה עולה כי לא נמצאו אצל המערער הגבלות תנועה או דלדול שרירים המזכים באחוזי נכות.

שלישית, טענתו של המערער כי יש להתאים לו נכות בהתאם לסעיף ליקוי 42(1) הדן בפציעת שרירי כתף ברמה בינונית ומעלה, מהווה התערבות בשיקול הדעת הבלעדי השמור לוועדה. שיקול דעת זה מבוסס על מומחיותה המקצועית והערכתה את אופיים ורמתם של ליקויים שונים, כאשר בפני
הוועדה עמד מלוא החומר הרפואי בעניינו של המערער והוא נבדק על ידה.

11.
בסיכומו של דבר, מצאתי כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, עיינה בתיעוד הרפואי ובחוות הדעת אשר הונחו בפני
ה וכן סיכמה את קביעתה, באופן שניתן בנקל לעמוד על הלך מחשבתה.

12.
סוף דבר
- הערעור נדחה.

13.
מאחר ועסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי- חרף דחיית הערעור אין צו להוצאות.

14.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ו, (01 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 43604-07/14 מאיר אהרון זהר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/12/2015)