פסקי דין על עו"ד זיו עירוני | פסקי דין על רו"ח אבי זיגלמן | פסקי דין על אם.אם. ג'י עסקים | פסקי דין על ירון ייני | פסקי דין על מרדכי מנשה ואח' |

31402-05/15 תנג     07/12/2015




תנג 31402-05/15 עו"ד זיו עירוני, רו"ח אבי זיגלמן נ' אם.אם. ג'י עסקים בע"מ, ירון ייני, מרדכי מנשה ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 31402-05-15 אולטרה אקוויטי השקעות בע"מ ואח'
נ' ייני ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:14
בפני

כבוד השופטת
רות רונן


המבקשים

1
.
עו"ד זיו עירוני

2
.
רו"ח אבי זיגלמן
ע"י ב"כ עוה"ד עירוני, חיטריק ואביב-מור


נגד


המשיבים

1. אם.אם. ג'י עסקים בע"מ
2. ירון ייני
3. מרדכי מנשה
4. שגיא בן ישי
5. רות פלמון
6. עמית שניצר

המשיבים 1-6 ע"י ב"כ עוה"ד תשובה ואברס
7. עו"ד אילן ג'ורג'י
8. מאיר גורביץ'
9. יוסף ירחמיאל גורביץ'
משיבים 7-9 ע"י ב"כ עוה"ד ציטבר ורוס



החלטה

1.
בקשה לקביעת גמול לתובעים הנגזרים (להלן: "המבקשים") ושכר טרחת עורך דינם של המבקשים בהתאם לסעיפים 200 ו-201 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

המבקשים, דירקטורים חיצוניים בחברת אולטרה אקויטי להשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), הגישו בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת בשמה של החברה. בקשת האישור התקבלה, ולאחר מכן התקבלה בהסכמה גם התביעה עצמה.

טענות המבקשים
2.
המבקשים עתרו כי בית המשפט יפסוק לזכותם שכר טרחה וגמול וכי הוא יביא בחשבון בהקשר זה את עובדה שהם פעלו לתיקון הממשל התאגידי בחברה; את הסיכון הרב שהם לקחו על עצמם בהגשת הבקשה (הן תדמיתי והן כלכלי); את חשיפתם; את מאות שעות העבודה שהם הקדישו בניסיון למנוע את הצורך בהגשת התביעה; ואת העובדה כי מדובר בהליך פורץ דרך שהמבקשים בחרו בו חלף בררת המחדל היחידה שעמדה בפני
הם עד אז - להתפטר מתפקידם עקב אי שביעות רצונם מתפקוד בעלי השליטה בחברה, ועל רקע ההפרה הבוטה של כללי הממשל התאגידי בחברה.

3.
עוד ציינו המבקשים כי בית המשפט צריך להביא בחשבון את העובדה כי התביעה שהוגשה לא היתה תביעה כספית, אולם למרות זאת יש לתגמל אותם כדבעי, שכן תביעתם הוכחה להיות לטובת החברה והיא נעשתה בתום לב.

4.
המבקשים הפנו את תשומת הלב להתפתחויות שקרו בחברה לאחר הכרעת בית המשפט בבקשה לאישור תביעה נגזרת ביום 20.7.2015. הם גם הפנו לקביעות שונות של בית המשפט ביחס להתנהלותם של המבקשים כדירקטורים חיצוניים בחברה.

כן התבקש בית המשפט להביא בחשבון את עמדתה של הרשות לניירות ערך, אשר אף היא ראתה בעצם הגשתה של התביעה על ידי דח"צים בחברה, תביעה עקרונית שאמורה להיות מגדלור לתביעות עתידיות דומות.

לפסיקת גמול הולם במקרה דנן יש אם כן ערך ציבורי רב, שעשוי לעודד הגשת תביעות נגזרות עקרוניות ולא "כספיות" בהכרח.

5.
באשר לשכר טרחת עורך הדין של המבקשים (שהוא אחד המבקשים עצמם), התבקש בית המשפט להביא בחשבון את היקף החומר הרב שהוגש לתיק על ידי הצדדים, ואת ההכנה הרבה שנדרשה לשם ייצוג הולם של המבקשים. המבקשים ציינו כי הם דירקטורים מקרב הציבור בחברה, ובתביעתם לא נשקל לכן כלל במסגרת שיקוליהם השיקול של הרווח האישי כתוצאה מהבהרת המצב המשפטי ביחס לשאלה נושא בקשת האישור. השיקול היחיד אותו הם שקלו היה השיקול של טובת החברה ובעלי המניות מקרב הציבור בה.

6.
עוד צוין כי חרף העובדה כי בדרך כלל ובהתאם להוראת חוק החברות, החברה היא המחויבת בגמול התובעים הנגזרים, הרי במקרה דנן אין לפעול באופן הזה. החברה לא התנגדה לבקשה, ומי שהתנגד לה היו המשיבים 1-6 (שיכונו להלן: "המשיבים"), ולכן מן הראוי כי הם ישאו בגמול ובשכר הטרחה של התובעים. לחלופין התבקש בית המשפט לחייב את החברה בשכר הטרחה ובגמול.

טענות המשיבים
7.
המשיבים השיבו לבקשה.

8.
המשיבים ציינו כי בקביעה ביחס לתוצאות האסיפה הכללית נושא בקשת האישור, הם פעלו על סמך ייעוץ משפטי של באי כוחה של החברה. לגישתם, השאלה העיקרית שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים במסגרת בקשת האישור, היתה שאלה משפטית. ההחלטה של בית המשפט היא החלטה תקדימית. במסגרת ההחלטה בבקשה חויבו המשיבים בהוצאות בקשת האישור, הוצאות שהגיעו לכיסו של אחד המבקשים – עו"ד עירוני
, שהוא גם עורך הדין שייצג את המבקשים בבקשה.

9.
עוד צוין כי דרך המלך הדיונית היתה הגשת בקשה מטעמם של המשיבים 7-9 לביטול תוצאות האסיפה הכללית – אלא שהמשיבים 7-9 לא הגישו בקשה כזו. המשיבים הוסיפו כי הם חסכו זמן יקר ועלויות רבות כאשר הסכימו כי התביעה הנגזרת לא תתברר לגופה. הם הוסיפו כי בקשת האישור התבררה תוך פרק זמן קצר ועל סמך כתבי הטענות של הצדדים, ללא צורך בשמיעת ראיות.

10.
המשיבים טענו כי בסעיף 200א(א) לחוק החברות נקבעה זהות הצד עליו ניתן להשית את שכר הטרחה – החברה, ומדובר בהסדר שלילי, השולל אפשרות להטיל את ההוצאות על הנתבעים. קיומו של ההסדר השלילי ביחס לאפשרות כי הנתבע הוא שישא בשכר הטרחה, נלמד גם מההשוואה בין נוסח סעיף 200א לבין נוסחו של הסעיף בהצעת החוק.

11.
לגופו של ענין, נטען כי אין מקום לחייב את המשיבים בתשלום שכר טרחה נוסף לעו"ד עירוני
, מעבר לשכר הטרחה שנפסק במסגרת ההחלטה בבקשת האישור. זאת משום שלאחר שבית המשפט פסק הוצאות משפט לזכותו במסגרת בקשת האישור, התביעה לא התבררה לגופה וההחלטה שניתנה במסגרת בקשת האישור קבלה תוקף של

פסק דין
. הוצאות אלה, שנפסקו במסגרת בקשת האישור, מגלמות
– כך נטען – שכר טרחה ראוי, בהתחשב בעובדה שההוצאה היחידה של המבקשים היתה שכר טרחתו של עו"ד עירוני
.

12.
לגישת המשיבים, מדובר בהליך בהיקף מצומצם, שהסעד שהתבקש בו היה סעד הצהרתי ולא כספי, התקיימו בו דיונים מעטים וקצרים, הוגשו מספר מצומצם של כתבי טענות, וחלף פרק זמן קצר מאז הגשת ההליך ועד לסיומו. משמעותם של כל אלה היא כי שכר הטרחה שנפסק במסגרת החלטת הביניים מגלם שכר טרחה ראוי גם לפי שיטת "שעות החיוב".

13.
עוד נטען כי ב"כ המבקשים עו"ד עירוני
לא לקח על עצמו כל סיכון בהגשת התביעה, משום שהמבקשים לא הביעו כל עמדה במחלוקת לגופה, אלא עתרו רק לפתרון כלשהו שלה על ידי בית המשפט.

14.
לגישת המשיבים, אין מקום להיעתר לבקשה לפסיקת גמול למבקשים מכוח סעיף 201 לחוק החברות. זאת משום שמדובר בדירקטורים חיצוניים שממילא זכאים לגמול מכוח תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני) תש"ס – 2000 (להלן: "תקנות הגמול"). תקנות אלה קובעות את הגמול לדירקטורים ככאלה, וזאת כדי לשמור עליהם כשומרי סף ניטראליים, הפועלים רק לצורך שמירה על האינטרסים של בעלי המניות מקרב הציבור.

דירקטור חיצוני המגיש תביעה נגזרת, עושה זאת כחלק מתפקידו הבסיסי כשומר סף, ואינו זקוק אם כן לתמריצים נוספים על מנת לפעול כפי שהוא חייב. להיפך – פעולה של דירקטור חיצוני רק מתוך ציפייה לקבלת גמול כספי, חוטאת לתפקידו.

15.
גם לגופו של ענין, כך נטען, המבקשים אינם זכאים לגמול, ולחלופין – אין להשית את גמול המבקשים על המשיבים. הטעם לכך הוא משום שהמבקשים לא הביעו עמדה ביחס לסוגיה שבמחלוקת, והגשת הבקשה נועדה רק כדי להסיר את אי הוודאות ביחס להרכב החוקי של דירקטוריון החברה.

עוד צוין כי בית המשפט לא נדרש במסגרת החלטתו בבקשת האישור לשאלת תפקודם של המשיבים כדירקטורים בחברה. טענות המבקשים בבקשה הנוכחית בהקשר זה מועלות ללא שהן נתמכות בתצהיר או בראיות, והן נועדו רק כדי להשחיר בדיעבד את המשיבים לאחר שניתן

פסק דין
בתביעה.

16.
המשיבים התייחסו לטענה לפיה הם "אילצו" את המבקשים להגיש את התביעה הנגזרת, וטענו כי הם פעלו בהתאם לייעוץ של עורכי הדין של החברה שהיו סבורים כי תוצאות האסיפה הכללית מיום 22.4.2015 הן תקינות ואין לשנותן. המשיבים הוסיפו כי המבקשים לא נקטו – בשמה של החברה – בכל עמדה כזו או אחרת באשר למצב המשפטי. לכן, אם ייפסק לזכותם גמול מכוח סעיף 201 לחוק החברות, הדבר יהווה תמריץ להגשת תביעות נגזרות נוספות על ידי דירקטורים חיצוניים, בהן "החברה אינה יכולה להפסיד" – שכן בית המשפט מתבקש רק להבהיר כיצד על החברה לפעול.

17.
נסיבות המקרה דנן שונות גם ממקרה בו דירקטור חיצוני מגיש בקשה לתביעה נגזרת "אמיתית" בשם החברה, בה בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת בין החברה לבין צד שלישי. בניגוד למקרה כזה, הרי במקרה דנן המבקשים לא נדרשו להוכיח דבר במסגרת תביעתם, מה עוד שכאמור פסק הדין בתביעה ניתן ללא שמיעת ראיות או בירור עובדתי. לכן אין גם לומר כי המבקשים טרחו בהוכחת התביעה הנגזרת.

התשובה לתגובה
18.
בתשובתם לתגובת המשיבים, טענו המבקשים כי טענת המשיבים לפיה הם פעלו בהתאם לחוות דעת של היועצים המשפטיים של החברה אינה נכונה. מעולם לא הומצאה חוות הדעת הנטענת, והיועצים המשפטיים עצמם אמרו בישיבת דירקטוריון שהתקיימה ללא המשיבים, כי עמדתם אינה מהווה חוות דעת משפטית.



דיון
19.
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש להורות על פסיקת שכר טרחה וגמול נוספים למבקשים, וכי אלה ישולמו להם על ידי החברה.

20.
הסעיפים הרלוונטיים לבקשה הם סעיפים 200א ו-201 לחוק הקובעים כדלקמן:
"200א (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתביעה הנגזרת; עורך הדין לא יקבל שכר טרחה העולה על הסכום שקבע בית המשפט.
(ב) שכר הטרחה ישולם על ידי החברה אלא אם כן קבע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר הטרחה.
201. פסק בית המשפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות על תשלום גמול לתובע, שטרח בהגשת התביעה הנגזרת ובהוכחתה
".

מי אמור לשלם את שכר הטרחה והגמול שייפסקו?
21.
השאלה הראשונה שיש לבחון אותה היא על מי יש להטיל את תשלום שכר הטרחה והגמול – על החברה או על המשיבים.

22.
המשיבים טענו כאמור כי יש לחייב את החברה בשכר הטרחה, מכוח ההוראה המפורשת בסעיף 200א(ב) לחוק החברות.

המשיבים אף הפנו לדברי ההסבר להצעת החוק, בהם צוין בהקשר זה כי:
"מוצע לקבוע, בדומה למצב בארצות הברית, כי המקרה שבית המשפט פסק לטובת החברה, יוטל שכר טרחת עורכי הדין בשיעור סביר, על החברה; יודגש, כי הגם שבית המשפט מוסמך להטיל את הוצאות המשפט על הנתבע במקרה שניתן

פסק דין
לטובת החברה, הרי שאין די בכך שכן במרבית המקרים ההוצאות המוטלות על הנתבע אינן ריאליות. אי הסדרת שכר הטרחה עשוי להרתיע תובעים פוטנציאליים מלהשתמש במכשיר התביעה הנגזרת, מחשש שמא שכר הטרחה יוטל עליהם בסוף ההליך, ומאידך ירתיע עורכי דין מלקחת על עצמם את הייצוג מחשש שמא שכר הטרחה אשר סוכם בינם ובין התובע ולא יכובד על ידי החברה".
מנגד, המבקשים טענו כי יש להטיל את תשלום שכר הטרחה על המשיבים, שהמבקשים פנו אליהם עשרות פעמים בבקשה כי יחדלו ממעשיהם הבלתי חוקיים, אך לשווא.

23.
אינני סבורה כי יש צורך במקרה דנן לקבוע מסמרות ביחס לשאלה האם הוראות סעיף 200א(ב) שוללות מיניה וביה את האפשרות כי בית המשפט יטיל את תשלום שכר טרחת עורכי הדין של התובע על הנתבע ולא על החברה.

אני סבורה כי די בכך שייקבע כי הכלל העולה מהסעיף אותו קבע המחוקק ביחס לתשלום שכר טרחתו של תובע מייצג, הוא כי שכר הטרחה ישולם על ידי החברה. במקרה דנן, אני סבורה כי יש לפעול בהתאם לכלל זה. לאחר ששכר טרחת המבקשים במסגרת בקשת האישור הוטל על הנתבעים – המשיבים, שכר הטרחה הנוסף המתייחס לתביעה הנגזרת לגופה, צריך להיות מוטל על החברה.

24.
החברה היא ש"נהנתה" מקיומו של ההליך, שהביא להבהרת המצב המשפטי ביחס להרכב הדירקטוריון שלה. אכן, המשיבים הם אלה שכפרו בעמדה שבסופו של דבר התקבלה במסגרת ההחלטה. אולם, כפי שצוין – הוצאות בקשת האישור הוטלו עליהם, הוצאות שאמורות לשקף את עלות הטרחה שהיתה כרוכה בהכנת בקשת האישור והדיון בה. השכר הנוסף צריך לחול על החברה ולא על המשיבים בהתאם לכלל שנקבע בחוק החברות.

שיקולים בבחינת סכום שכר הטרחה והגמול
25.
בבחינת הבקשה, אני סבורה כי יש להביא בחשבון לזכות המבקשים את העובדה כי הם פעלו באופן תקדימי כדירקטורים חיצוניים בחברה שהמצב המשפטי ביחס לזהותם של חברי הדירקטוריון בה לא היה ברור. המבקשים לא נקטו באפשרות ה"קלה" של התפטרות מתפקידם, אלא נקטו בקו פעולה אקטיבי, שאכן הביא להבהרת המצב המשפטי, בהתייחס לזהות חברי הדירקטוריון של החברה.

אופן פעולה זה הוא רצוי, ויש לעודד אותו. אכן, דירקטורים מקרב הציבור זכאים לקבל גמול מהחברה בהתאם להוראות תקנות הגמול. יחד עם זאת, אם לא יינתן תמריץ נוסף לדח"צים לפנות – במקרים המתאימים - לבית המשפט, יתכן בהחלט כי במקרים דומים עתידיים, הדח"צים לא יפנו לבית המשפט אלא יתפטרו מתפקידם, באופן שיגרום לחברה נזק, משום שהמצב המשפטי שלה ביחס להרכב הדירקטוריון יוותר עמום.

26.
יצירת תמריץ להגשת תובענות במקרים מתאימים, צריכה להיות כרוכה באפשרות של הדירקטורים החיצוניים לקבל גמול ושכר טרחה בגין הגשת הבקשות לתביעה נגזרת שיתקבלו, ושלגביהם בית המשפט יקבע כי היה מקום להגישן.

27.
יחד עם זאת, יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים ביחס לגובה שכר הטרחה והגמול,
גם את העובדה כי ההליך במקרה דנן
היה קצר ותכליתי, לא התקיימו ישיבות הוכחות, ולכן לא נדרשה כמות רבה של טרחה של הצדדים לצורך בירורו. מעבר לכך, הדיון התמצה בבקשת האישור של התביעה כתביעה נגזרת, כאשר לאחר שניתנה ההחלטה בבקשת האישור, הסכימו המשיבים כי התביעה הנגזרת תתקבל לגופה ללא דיון נוסף בה, באופן שההחלטה בבקשת האישור הפכה ל

פסק דין
בתביעה. בכך נחסך כמובן זמן שיפוטי וגם זמנם של המבקשים.

28.
עוד יש לציין כי המבקשים לא הביעו – במסגרת בקשת האישור – עמדה לגופה של המחלוקת ביחס להרכבו של דירקטוריון החברה. בקשתם היתה דומה לבקשה ב"טען ביניים", כאשר הם עתרו רק כי בית המשפט יבהיר את המצב המשפטי ביחס להרכב הדירקטוריון, כדי שהחברה תוכל לתפקד.

מבחינה זאת, הסיכון שהמבקשים לקחו על עצמם היה מוגבל – והתייחס לעצם זכותם להגיש את הבקשה, אולם לא לתוכן הקונקרטי של ההחלטה בה. אולם, גם הסיכון שייקבע כי המבקשים לא היו זכאים לפנות לבית המשפט בבקשה כמו הבקשה שהוגשה על ידיהם, הוא סיכון שיש להביא אותו בחשבון בפסיקת הוצאותיהם, מה עוד שכאמור בקשתם של המבקשים ואופן הפנייה של הם לבית המשפט היו תקדימיים.

29.
בהביאי בחשבון את כל השיקולים שלעיל, אני קובעת כי החברה תישא -
בשכר טרחתם של המבקשים
בסכום של 100,000 ₪,
ובגמול המבקשים
בסכום של 10,000 ₪ לכל אחד מהם.


ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תנג בית משפט מחוזי 31402-05/15 עו"ד זיו עירוני, רו"ח אבי זיגלמן נ' אם.אם. ג'י עסקים בע"מ, ירון ייני, מרדכי מנשה ואח' (פורסם ב-ֽ 07/12/2015)