פסקי דין על ליז בת יצחק כהן | פסקי דין על מורן בת יצחק כהן | פסקי דין על אריק בן יצחק כהן |

40300/03 פ     16/03/2005




פ 40300/03 מדינת ישראל נ' ליז בת יצחק כהן,מורן בת יצחק כהן,אריק בן יצחק כהן




79
בתי-המשפט
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
בפני
כב' השופט זכריה כספי

ת.פ. 40300/03
תאריך: 16.03.2005

המאשימה:
מדינת ישראל

על-ידי בא-כוחה - הפרקליט אִיתַי פְרוֹסְט
נ ג ד

הנאשמים:
1. ליז בת יצחק כהן

2. מורן בת יצחק כהן

על-ידי באת-כוחן - עו"ד גב' אסתר בר-ציון

3. אריק בן יצחק כהן

על-ידי בא-כוחו - עו"ד דורון נוי
ג ז ר - ד י ן

מעשֵׂי הנאשמים
נאשם 3, יליד 1976, נשוי ואב לבת, התמכר להימורים, במהלך השנים האחרונות, צָבַר חובות גדולים ואף התדרדר לסמים. משפחתו התגייסה, אמנם, לכיסוי חובותיו, אולם ללא הועיל; מה שהוביל לאלימוּת כלפיו וּלאיומים על חייו.
על רקע חובותיו וּמצוקת האיומים על חייו, קָשַׁר נאשם 3 קֶשֶׁר עם ניסים ארגז, מַלְוֶה וּמְנַכֶּה שֵׁיקים בשׁוּק האפור, וּמי שהיה נאשם 4 בכתב-האישום המקורי וּכבר נתן את הדין בגין מעשיו בפני
מותב אחר, לפיו יבצע הנאשם 3, עבור ארגז, מסע בּלדרוּת סמים מסוג קוקאין, אשר יוברחו ממקסיקו, בתמורה למחיקת חובות. השניים עשו הכנות לצורך יציאת הנאשם מִן הארץ, כולל רכישת כרטיס-טיסה למקסיקו בעבורו ליום 26.8.2003, כשהוא מתחזה לאַחֵר.

ביום 21.8.2003 הגיעה לבֵית משפחת כהן בחדרה, שׂגית קרמר, שעל רקע עבודתה, בשׁעתוֹ, עם נאשמת 2, נקשרו בינה לבין בני-המשפחה קִשׁרֵי ידידות אמיצה, וּבמיוחד כך עם נאשמת 1 ועם האֵם, שחלתה במחלת הסרטן, במהלך התקופה שלפני קשירת הקֶשֶׁר הנזכרת.
באותו סוף שבוע שיתפו שתי הנאשמות ואֵם המשפחה את שׂגית במצבו הקשֶׁה של האח, הנאשם 3, על רקע חובותיו העצומים והאיומים על חייו. כמו-כן גילוּ לה, כי בשל כך אמור האח לבצע הברחת סמים ממקסיקו. שתי האחיות הבּיעו את חששן לנוכח הסכּנה הצפויה לו, וכן את זה שהן מתקשות לראות כיצד יבצע את הדבר, לא כל שכּן, נוכח העובדה, כי עומד כנגדו צַו איסור יציאה מִן הארץ.
ביום 24.8.2003 פנתה שׂגית לנאשמת 2 והציעה את עזרתה למשפחה, בכך שהיא עצמה תיסע, בִּמקום נאשם 3, לבצע את הברחת הסם. נאשמת 2 סיפרה על כך לאחותה, נאשמת 1, אשר אימצה את ההצעה, והשתיים פנו לנאשם 3, אשר דחה, בתחילה, את הרעיון, אך קיבל אותו, לאחר שיחה עם שתי אחיותיו.
סמוך לאחר מכן נסעו שׂגית וּשלושת הנאשמים למשרד הפנים בפתח-תקווה, כדי להוציא דרכון לשׂגית, אך מצאו את המשרד סגור. באותו יום ביטל הנאשם 3 את כרטיס-הטיסה שלו, בתיאום עם ארגז.
ביום 25.8.2003 סייעו נאשמות 1 ו-2 לשׂגית וּלאחִיהן, בכך שהסיעו את שׂגית, ברִכבּהּ של נאשמת 1, למשרד הפנים, לצורך הוצאת הדרכון, ונאשמת 2 נִלוותה לשׂגית, לאחר מכן, כדי להזמין בעבורה כרטיס-טיסה למחרת היום. בשל קושי טכני, נאלצו הארבעה להזמין את הכרטיס בסוכנות-נסיעות אחרת. את רוב המימוּן לכרטיס סיפק נאשם 3, אך בשל כך שהסכום שנתן בידי שׂגית ואחיותיו לא היה בו די, הוסיפה שׂגית מכספּהּ, וגם נאשמת 2 הוסיפה סכום של 100 דולר משלה.
לאחר הסדרת כרטיס הנסיעה בסוכנוּת אליה הופנו הארבעה, תידרך הנאשם 3 את שׂגית בפִרטֵי שְׁהִייתה במקסיקו ועל דרך הקֶשֶׁר עימו, כולל תיאום פגישה לקבלת הסם מיָדהּ, עם שׁוּבה.
שתי הנאשמות הסיעו ביום 26.8.2003 את שׂגית למשרד הפנים, שָׁם קיבלה את דרכונה, והשתיים המשיכו בדרכּן, כדי לפרוט את ההמחאה שקיבלו בעבור ההחזר לנאשם 3, בגין ביטול כרטיס-הטיסה שלו, כנזכר.
הארבעה נסעו יחדיו לשׂדה-התעופה, לשָׁם הגיע גם ארגז, והמתינו עַד לצאתה של שׂגית, בדרך האוויר, למקסיקו.
לאחר קבלת הנחיות טלפוניות מנאשם 3, יצרה שׂגית במקסיקו, קֶשֶׁר עם אדם במלון מסויים, וקיבלה ממנו מזוודה וּבה קוקאין במשקל של כ-12 ק"ג, וכן סכום כסף בעבורה, לאחר שכספּהּ אזל.
לישראל שבה שׂגית ביום 4.9.2003, ונעצרה בנתב"ג, כשברשותה המזוודה וּבה הסמים.
לאחר ששׂגית לא הצליחה ליצור קֶשֶׁר עם נאשם 3, בשל מעצרה, הגיע זה עם ארגז וחברתו לנתב"ג, ושָׁם נעצרו גם הם.

שלושת הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב-האישום המתוקן בשנית. נאשמות 1 ו-2 הורשעו, על-פי הודאתן, בסיוע לייבוא הסם, מבלי לדעת סוגו וכמותו לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וסעיפים 31 ו-32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ונאשם 3 הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של קשר לביצוע פשע לפי פקודת הסמים וסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, וייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים.

לאחר קבלת התסקירים אודות נאשמות 1 ו-2, דחיתי את בקשת באת-כוחן הנכבדה, שלא להרשיען בדין. את הנימוקים לכך, קצרים וּמְמַצים צריך לומר, אביא עתה.
המבחן בעניין אי-הרשעה, נקבע, בשׁעתוֹ, ב-ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל
, תק-על 85(3), 737, שָׁם אמר כב' הנשיא, דאז, שמגר, כי בדרך-כלל יש להרשיע נאשם אשר עבירה שביצע הוּכחה כִּדְבָעֵי מִן הראיות שהובאו בפני
בית-המשפט (או שהודה באשמתו - ז.כ.), והוסיף:

"...רק בנסיבות יוצאות-דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית-המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה..."

לצורך העניין בוחנים את הנסיבות, וּבכללן את אוֹפיוֹ של הנאשם, עָבָרוֹ, גִּילוֹ, תנאֵי בֵּיתו, בריאותו הגופנית וּמצבו השִׂכלי וטיב העבירה שעבר.
ב-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 337, הרחיבה כב' השופטת דורנר את מסגרת הבדיקה האמורה, באמצעות קווים מנחים, שיש בהם כדי להדריך. בעיקרו של דבר, נותר המבחן ללא הרשעה כחריג לכלל. ניתן להסתפק בו, כאשר נתקיימה פגיעה חמוּרה בשיקום הנאשם, אם יורשע, וכאשר סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות העניין, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי העֲנישה האחרים.

כאשר בחנתי את עניינן של שתי הנאשמות, לא ראיתי יחס בלתי-סביר בין הנזק הצפוי להן, אם תורשענה בדין, לבין חוּמרתה של העבירה אותה ביצעו. היפּוּכוֹ של דבר הוא הנכון. הן ביצעו עבירת סמים של ממש, גם אם המדובר בעבירת סיוע, וּבפועל, הנזק הצפוי לכֹל אחת מהן, כולל בעניין התעסוקתי, איננו כזה הזקוק מתן משקל מכריע.
בעבירות מִן הסוג הזה, בשל האַסְפֶּקְטִים החברתיים החריפים שבנֶגַע הסמים והצורך להילחם בהם וּבעברייני הסם - במיוחד אֵלֶּה העוסקים בכמויות גדולות - מלחמת חוֹרמה, כפי שאעמוד על הדברים להלן, ההרשעה נחוצה, עוד יותר מִן הרגיל, לצורך השׂגת מטרות העֲנישה שבגדר האינטרס הציבורי, וּבהן גם ההרתעה.
גם שירות-המבחן, הגם שהתלבט בדבר, לא ראה להמליץ, פוזיטיבית, על אי-הרשעה.
כל הנסיבות, כולל נסיבות ביצוע העבירה וּנסיבותיה האישיוֹת של כל אחת מִן הנאשמות, אינן שקוּלות, איפוא, כנגד הצורך הציבורי בהרשעה בדין בעבירת הסם בענייננו, שאיננו בגדר המקרה החריג המצדיק אי-הרשעה.
לפיכך הֶחלטתי, ביום 14.2.2005, להרשיען בדין.

הנסיבות האישיוֹת
מטעם נאשמת 1, העידה מנהלת השירות הסוציאלי בבית-החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה", שהייתה ממונה עליה, בעת שעבדה, שָׁם, בשׁעתוֹ, כעובדת-סוציאלית. ממנה למדתי לדעת, כי הייתה עובדת רצינית, מסורה ואָמינה, כולל כממוּנה על עובדות-סוציאליות אחרות.
אביהם של שלושת הנאשמים העיד בעבורם, ויִיחֵד את עיקר עדותו להתדרדרותו של בנו, נאשם 3, בשל התמכרותו להימורים, ולהשלכות הקשות על המשפחה. עוד סיפר על האיומים הקשים שהופנו כלפי הבּן, וּפחדוֹ הרב מפני מאיימיו, במיוחד על רקע פגיעות פיזיות שפגעו בו.

הצדדים ציידוּני גם בתיעוד רפואי אודות נאשם 3, המשקף את מצבוֹ הנפשי הקשֶׁה במהלך מעצרו, שהצריך גם טיפול נפשי-תרופתי, וּבא לידי ביטוי בתופעות נפשיות הנובעות משימוש בסמים וּמהפרעת הסתגלות.
לנאשם 3 הרשעות קודמות משנת 1997, בעיקרן בעבירות רכוש וסמים, בגינן נשא גם מאסר בפועל לריצוי בעבודות-שירות בשנת 1998.

שירות-המבחן הגיש תסקירים בעבור נאשמות 1 ו-2.

בתסקיר בעניינהּ של נאשמת 1, בת 32 שנים, גרושה ואֵם לשתי בנות בגילאים 7 ו-8 שנים, תוארו קורות חייה.
ליז היא בעלת תואר ראשון בעבודה-סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ועבדה במשך 5 שנים כעובדת-סוציאלית במחלקה המשפטית של בית-החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה". היא סיימה שירות צבאי מלא, נישאה במהלך לימודיה והתגרשה בשנת 2000, לאחר שחוותה מערכת-יחסים קשה, כולל אלימוּת והשפּלות מצד בן-זוגה.
קצינת-המבחן מנסה לברר, כיצד הגיעה לביצוע מעשה העבירה שלה, וּמסבירה, כי מעורבוּתה קשורה בכך שגדלה בקונסטלציה משפחתית בעייתית, בה נדרשה, מגיל צעיר, לגלות אחריות כ"ילד הוֹרי". כך גם הגיעה למעורבוּתה הפלילית, כאן, בשל תחושות האחריות כלפי אחִיה והמצוקה הרִגשִׁית הקשה בה הייתה נתונה, תוך עצימת עיניה מפני משמעות המעשים. היא עצמה לא הפיקה כל טובת-הנאה אישית מאֵלֶּה.
בפני
קצינת-המבחן ביטאה ליז חרטה וּבושה בגין מעורבוּתה בעבירה. היא מוּדעת לחוּמרת המעשים וּמתייסרת בגינם.
גם בבית-המשפט הביעה צער עמוק וחרטה, והתקשתה להסביר, כיצד הגיעה למעורבוּתה הפלילית, מלבד תחושותיה שחוותה וּרצונה להציל את אחִיה.
אין לה הרשעות קודמות, וּבשל מעשֵׂיה וּמעצרה, במשך כחודשיים, חדלה מעבודתה בבית-החולים. כיום היא עובדת כאשת מכירות, מתפרנסת בדוחַק וסובלת מקשיים כלכליים.
קצינת-המבחן המליצה (לאחר המלצה קודמת, מקלה יותר, ששבה וּבחנה), שלא לגזור על נאשמת 1 מאסר בין כותלי הכלא, אלא לנשׂיאה בעבודות-שירות. הטלת מאסר בפועל ממש עלולה להביא, כך סברה, לפגיעה משמעותית במצבהּ הנפשי, לפגיעה גם בבנותיה הקטנות, המצויות עימה בקֶשֶׁר רִגשִׁי קרוב וּתלויות בה, תימנע אפשרות כניסה לטיפול, בשלב זה, ותקשה על שיקומהּ בעתיד. עוד הומלץ להעמידהּ במבחן למשך שנה.

מִן התסקיר בעניינהּ של נאשמת 2, כבת 25 שנים, בוגרת תיכון, בת הזקונים במשפחה, עולה דמות חלשה וחסרת-אונים, שנתפסה ככזו במשפחה. היא נתפסה כך גם בשל בעיות הבריאות (מחלת הצליאק ולחץ-דם נמוך) מהן היא סובלת. בעבודתה כראש-צוות בחברת כרטיסי אשראי, היא נדרשת לאחריות ורואה בה אתגר לכישוריה. היא לא גוייסה לצבא בשל בעיות הבריאות שלה.
באשר לביצוע המעשים, היא תופסת עצמה כמי שפּעלה להצלת אחִיה. עליו בלבד חשבה, תוך התעלמות מהשלכת מעשֵׂיהּ מבּחינה משפטית וחברתית. קצינת-המבחן רואה בהתנהגותה כמְבטאת את הטשטוש בזהותה, העדר נפרדוּת משאר בני-המשפחה והזדהותהּ המוחלטת עם מצבו של אחִיה, באותה עת, והדחף לסייע לו.
בחלוֹף הזמן שמאז בוצעו המעשים, היא מוּדעת לחוּמרתם ולהשלכות ההרסניוֹת שלהם על כל המעורבים. שהוּתה בכלא במעצר, במשך כחודשיים, הייתה עבורה חוויה רִגשִׁית קשה מאוד. הצורך שלה, בשל מחלתה, במזון מיוחד, שלא היה בנמצא בכלא, גרם לה שלא לאכול, כמעט, וּלחולשה רבה.
קצינת-המבחן סברה, כי עֲנישה מאחורי סורג וּבריח עלולה להחליש את מורן מבּחינה מֶנטלית, ולפגוע בסיכויֵי השיקום שלה. בעיות הבריאות שלה עלולות להחמיר במצבי דַּחַק. לכן המליצה להמיר עֲנישה כזו בעבודות-שירות, העשויות להוות תגמול וּפיצוי לחֶברה. עוד המליצה לחייבהּ במבחן למשך 18 חודשים.

על נאשם 3, אחִיהן של שתי הנאשמות, יליד 1976, כאמור, למדתי מעדוּת אביו, טיעונֵי בא-כוחו הנכבד, וּדבריו שלו. הוא עצמו הגדיר את חיי ההכחשה שלו, בשׁעתוֹ, כחיים בחוסר-שפיות, מחמת השימוש בסמים. הוא הודה בכך שפּגע בקרובים לו וסיבך אותם, למרות שהמדובר בכאלה הרחוקים מחיי פּשע. לאחרונה, בתוך תקופת מעצרו, נגמל פיזית מן השימוש בסם וּבחר לעצמו דרך חדשה. רחמים ביקש רק על אחיותיו, ולא על עצמו, לאחר שהבּיע חרטה וצער על מה שעשה.

שיקולי העֲנישה - כּללוֹ של דבר
על עבירות הסם, במיוחד הקשות שבהן, הכּרוּכוֹת בכמויות סם גדולות, כמו בתיק זה, כבר נאֱמר הרבה. בתי-המשפט, בהנחיית בית-המשפט העליון, חזרו ושׁנו את זאת שהמדובר בנֶגַע ממאיר, הפוגע קשות בחברה וּמחייב מאבק, עַד חוֹרמה, בו.
כב' השופט, כתוארו דאז, חשין, בפסק-דינו ב-ע"פ 6029/03 מדינת ישראל
נ' שמאי וחנניה, וערעור שכנגד, פ"ד נח(2), 734, בעמ' 744, אמר, תוך הבאת איזכורי פסיקה המדגישים את הצורך בעֲנישה המחמירה, את זאת:

"בבואו לגזור עונשים על סוחרי הסמים כמערערים שלפנינו, שומה עליו על בית-המשפט לשוות נגד עיניו את צרכני הסמים הפגועים, את משפחותיהם המפוררות, ואת הנחיית המחוקק מה עונש ראוי להטיל על מי שהביא כל אלה. לביעור נגע הסמים אין די ברטוריקה. נדרשים אנו למעשים של-ממש. חובה היא המוטלת על בית-המשפט להעלות את תרומתו למלחמתה של החברה במשחיתיה..."
וחזר על ההלכה (שם, בעמ' 440-439):

"...בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... בייחוד נכונים הדברים במקום שהמדובר הוא בייבוא כמות משמעותית של סם העשויה לשמש להכנתן של מנות-סם רבות..."

ראה גם, כאמור, שם, באיזכורי הפסיקה, ב-ע"פ 4211/91 מדינת ישראל
נ' אלמצרי ואח'
, וערעור שכנגד, פ"ד מז(5), 624, 644, מפי כב' השופטת דורנר; ב-ע"פ 331/88 חלובה ומור נ' מדינת ישראל
, וערעור שכנגד, פ"ד מד(4), 141, 147; וּב-ע"פ 575/88 עודה נ' מדינת ישראל
, פ"ד מב(4), 242, 243, מפי הנשיא שמגר.
ראה עוד את האמור על-ידי כב' השופט חשין ב-ע"פ 4995/95 קרדוסו נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(3), 769, 787, שָׁם דימה את מלחמת החוֹרמה בעברייני הסמים, כמלחמה קשה, ארוכה ונמשכת, "והיא כמלחמת ישראל בעמלק".

שיקולי העֲנישה - מִן הכּלל אל הפּרט
בא-כוח התביעה המלומד הגביל את הצעתו לעֲנישתו של נאשם 3 (הבּכיר מבֵּין השלושה, שלא כמִניינם בכותרת כתב-האישום) ל-6 שנות מאסר בפועל. הסף העונשִׁי המוּצע הזה, בנסיבות ענייננוּ, הוא תוצאה של כלל אחידות העֲנישה והוא נגזר מִן העונשים שהוטלו על ניסים ארגז (8 שנות מאסר בפועל) ועל שׂגית קרמר הבּלדרית (3 שנות מאסר בפועל). גזירת העונש על ארגז באה על-פי הצעת שני הצדדים, על רקע קשיים ראָייתיים כלשהם והגם שהורשע בעבירות סם נוספות.
על קרמר נגזר העונש, לאחר שחברתי, כב' השופטת ד"ר קפלן-הגלר, השוותה בין הנסיבות כולן וסברה, כי זהו העונש הראוי לה, על רקע חֶלקהּ, של הבּלדרית שהביאה ארצה את הכמות הגדולה של הסם, כנזכר, ואשר הודתה באשמתה וחשׂפה את כל הידוע לה.
על שתי האחיות, נאשמות 1 ו-2, הציע התובע לגזור עונש מאסר בפועל, שיִפחת, אמנם, מִזה שהוטל על הבּלדרית, אך לא יִפחת ממנו באורַח משמעותי.

בא-כוח הנאשם 3 הנכבד ראה צדדי זכוּת במרשׁוֹ, המצדיקים הקלה משמעותית בעוֹנשׁוֹ, וּבהם נסיבות הגעתו לביצוע מעשיו, מעורבוּתוֹ של ארגז גם בעבירות נוספות והרשעתו בהן, מצבו הנפשי והודאתו.
באת-כוחן הנכבדה של הנאשמות, ציינה את זה שהמדובר בעבירת סיוע, שעונשהּ מחצית מִן העונש הרגיל, את זאת שלבד מִן הרצון לסייע לאחִיהן, שנמצא במצב קשה, לא הפיקו כל טובת-הנאה אישית, וכן, כי לא ידעו באיזה סם וּבאיזו כמות המדובר.
עוד עמדה על הנסיבות האישיוֹת שלהן, כפי שפּורטו בתסקירים, וּביקשה להימנע מהחזרתן לכלא, לאחר שְׁהִייה במעצר וּמעצר-בית מלא וחלקִי, וּכהמלצת שירות-המבחן, להסתפק בנשׂיאת מאסר בעבודות-שירות.

אומַר מיד, בעניינוֹ של נאשם 3, אי-אפשר לסבור, כי הרַף המוּצע לעֲנישתו על-ידי התביעה, הוא מופרז. הוא הורשע בעבירת ייבוא הסם וּבקשירת הקֶשֶׁר לייבוּאוֹ עם ארגז. למעשה, הוא היה המביא והמוציא, בכל הנוגע להפעלתה של הבּלדרית שׂגית קרמר, שהייתה מוכנה לצאת תחתיו למקסיקו וּלהביא משם, בעבורו, את הסם. כך דאג לציידהּ בכסף, בדרכון וּבכרטיס הטיסה, ואף הינחה אותה ביצירת הקֶשֶׁר עם סַפָּק הסם בחו"ל. טובת-ההנאה שלו, מחיקת חובותיו הרבים, מייבוא הסם, הייתה מובהקת. גם כמות הסם, סם קשה, לא למיותר לומר, הייתה גדולה מאוד. לחובתו הרשעות קודמות. בסופו של דבר, עשה הנאשם את מעשיו בעבור כסף. על שכְּמוֹתוֹ כבר נגזרו, פעמים לא-מעט, עונשים חמוּרים מִזה המוּצע.
אם הֶחלטתי להקל במעט בעוֹנשׁוֹ, הרי זה לא בשל נסיבותיו האישיוֹת וּמצוקתו הרבּה, שכּן ההרתעה, גם בנסיבות כאלה, היא הרְכִיב המוביל בשיקולי העֲנישה. עושה אני זאת בשל כך שאני סבור, כי העונש שאטיל עליו, תואם יותר את היחסיוּת בעֲנישתו, מול העונש שנגזר על ארגז, שהורשע, גם בשל קשירת קֶשֶׁר וניסיון לייבא סם ארצה, חודשים ספוּרים לפני ענייננוּ, וּזמן קצר לאחר מכן, בקשירת קֶשֶׁר לייבוא, שנכשל בשל חרטתו של הבּלדר.

בעניינן של שתי אחיותיו, התלבטתי לא-מעט. גם לאחר שביקשתי לשקול את האפשרות להסתפק בהוֹספת מאסר בפועל לנשׂיאה בעבודות-שירות, שָׁבתי וּבחנתי את הצורך, שלא להסתפק בעֲנישה כזו, מחמת שיקולי האינטרס הציבורי.

לבסוף, ולא בלי-היסוס, הֶחלטתי ליטות לכיווּן הקוּלא. ואֵלֶּה נימוקַיי לכך.
השתיים הורשעו על-פי הודאתן, בעבירה של סיוע לייבוא הסם, שבא לכדי ביטוי בהשתתפות בהסעת הבּלדרית, כנזכר, למשרד הפנים, לסוכנות-הנסיעות וּלשׂדה-התעופה. המדובר בעבירה שעוֹנשׁהּ מחצית מִן העונש הקבוע לצד העבירה המושלמת.
ראה הפּסיקה הנוגעת לעניין המֵקֵל על ייבוא הסם, כעבריין עיקרי, מפי כב' השופט א.א. לוי, ב-ע"פ 946/04 מדינת ישראל
נ' עובד ואלפסי, תק-על 2004(3), 1203.
ראה גם האמור על-ידי כב' השופט חשין ב-דנ"פ 7793/04 עובד נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(3), 3366 וּב-דנ"פ 8227/04 אלפסי נ' מדינת ישראל
(מיום 15.11.2004 - טרם פורסם), שם עמד על הבחנה בין "מסייע פנימי" לפי סעיף 13 לפקודת הסמים, לבין "מסייע חיצוני", לפי סעיף 31 לחוק העונשין, היוצרת מידרג שבּין שני סוגי המסייעים ועַד להפיכתו של המסייע הפנימי (המקל על ביצוע העבירה) כעבריין עיקרי ורואה את המסייע החיצוני כמסייע בדרגה שנייה, דהיינו, כמסייע למי שהקל על ביצוע העבירה (כעֵין מסייע לַמסייע).
בכל מקרה, גם על-פי פּסיקה זו של כב' השופט לוי, הדרך ליתן את המשקל להתחשבות בתפקידו של זה שהקל על ייבוא הסם, לעומת המְבַצעים האחֵרים, היא בעונש שייגזר עליו. אם המדובר ביישׂום פרשנותו של כב' השופט חשין, הרי שעוֹנשׁוֹ של המסייע למסייע יִוותר בגדר של מחצית העונש.

יש להדגיש באורַח בולט, כי השתיים לא ידעו את טיב הסם ואף לא את כּמוּתוֹ. עוֹנשׁוֹ של עבריין סמים נגזר, בראש וּבראשונה, מסוג הסם בו עסק וּמכּמוּתוֹ. כאשר אין הוא יודע על אֵלֶּה דבר, זהו שיקול ברור לקוּלא, אף כי גם לסוּג הסם וּלכמוּתוֹ, בפועל, מעמד בקביעת רַף העֲנישה.
גם הנסיבות האישיוֹת של כל אחת מהן, וּבמיוחד היוֹתה של נאשמת 1 אֵם חד-הורית, שעוֹל גידול בנותיה הקטנות עליה, וּמצבה הבריאותי הרעוע של נאשמת 2, שימשו אצלי, במידה מסויימת, להפעלת שיקול הרחמים, בעת קביעת העונש.
וּלבסוף, הנסיבות המיוחדות של מעורבוּתן של השתיים, שחָפצו לסייע לאחִיהן שהיה שָׁרוי במצוקה, ולא הפיקו לעצמן דבר, גם להן משקל לקוּלא.
אולם, גם כך הייתי גוזר על כל אחת מהן עונש מאסר לריצוי בפועל. בנסיבות העניין, העונש הזה היה פּחוּת מִזה שנגזר על הבּלדרית שׂגית, שהביאה, במוֹ-ידיה, את הסם ארצה. הוא היה פּחוּת ממנו באופן רב יותר מִזה שהציעה התביעה, וכך היה מְשׁקף את היחסיוּת בתפקיד, בחלק וּבנסיבות של כל אחת מִן המעורבות, תוך התאמה לנגזרות אֵלֶּה מתוך העבירה בה הורשעה.
אלא שהדבר היה כּרוּך בהחזרתן לכלא של שתי הנאשמות, ששהו במעצר מיום 10.9.2003 ועַד יום 5.11.2003. לאחר מכן שהו במעצר-בית מוחלט עַד יום 27.7.2004 ועַד עתה הן במעצר-בית חלקִי.
בנסיבות כאלה, כאשר הן שוחררו ממעצר לפני זמן ניכּר, והעונש הראוי להן בגין מעשֵׂיהן, בנסיבות הכוללות, אינו חמוּר עַד כדי תוספת מאסר ארוך, יחסית, וּמשמעותי, צריך לשקול האִם ראויה העֲנישה לפי שׁוּרת הדין ולהשׁבתן מאחורי סורג וּבריח. כך שוקלים בעת גזירת עונש, וכך גם בעת החְזרה למעצר. ראה מה שנפסק על-ידי כב' השופט (כתוארו דאז) חשין, ב-ע"פ 4952/92 מדינת ישראל
נ' זפלבה וקולנר, תק-על 92(3), 2174; וכן ב-בש"פ 6446/01 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(3), 766; וּב-רע"פ 5356/01 שוויץ נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(2), 708.
ראה גם מדברי כב' השופט א.א. לוי ב-ע"פ 3120/04 מדינת ישראל
נ' חזיזה, תק-על 2004(3), 3036, שם מצא בית-המשפט נימוקים לאי-החזרת המשיב לכלא, ודחה את ערעור המדינה, למרות שסבר, כי העונש מתוּן מאוד.

בסיכומו של דבר, לאחר שקלא וטריא, כאמור, ולמרות שלִבִּי לא שָׁקָט, הֶחלטתי, בשל הנסיבות הכוללות הנזכרות, שלא להורות על החזרתן של השתיים אל מאחורי סורג וּבריח, וּלהטיל עליהן מאסר בפועל כאורך תקופת מעצרן, וכן מאסר בפועל נוסף לנשׂיאה בעבודות-שירות. עושה אני כך, מתוך שסברתי, כי עֲנישתן באֵלֶּה, איננה, בנסיבות ענייננוּ, משום חריגה בלתי-הולמת וּמשמעותית מִן העונש הראוי להן, ואין בעֲנישה זו לפגוע, ממשית, באינטרס הציבורי, הדורש החמרה בעֲנישת עברייני הסמים, וזאת על רקע המתואר לעיל.

העֲנישה
על הנאשם 3 אני גוזר את העונשים הבאים:

א. 66 חודשי מאסר לנשׂיאה בפועל, מיום מעצרו - 4.9.2003.

ב. 24 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירת סם מסוג פשע.

על כל אחת מִן הנאשמות 1 ו-2 אני גוזר עונשים אֵלֶּה:

א. 6 חודשי מאסר בפועל: תקופה שאוֹרכּה כאורך מעצרה מיום 10.9.2003 וְעַד יום 5.11.2003 - מאחורי סורג וּבריח; והיִתרה לנשׂיאה בעבודות-שירות, כמומלץ על-ידי הממונה על עבודות-שירות בחווֹת-דעתו מיום 14.3.2005.

ב. 12 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים, שלא תעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשעה או כל עבירת סם מסוג פשע.
נאשמת 1 תתייצב בפני
המפקח על עבודות-שירות במִפקדת גוש שרון, ביום 4.5.2005 בשעה 08:00, לצורך תחילת עבודותיה בכפר ילדים "נווה מיכאל", בפרדס-חנה.

נאשמת 2 תתייצב בפני
המפקח על עבודות-שירות במִפקדת גוש שרון, ביום 23.3.2005 בשעה 08:00, לצורך תחילת עבודותיה בכפר ילדים "נווה מיכאל", בפרדס-חנה.

בהתאם להמלצת שירות-המבחן, אני מטיל על הנאשמת 1 צַו-מבחן למשך שנה, ועל הנאשמת 2 - למשך 18 חודשים. שירות-המבחן יכין, בהתאם, צַווי-מבחן לחתימתי.
המזכירות תמציא עותק גזר-דין זה לשירות-המבחן ולממונה על עבודות-שירות.

זכוּת ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן והוּדע בפומבי, היום, ה' באדר ב' התשס"ה, 16 במרץ 2005.
זכריה כספי
, שופט
קלדנית: ד.ל.ס.








פ בית משפט מחוזי 40300/03 מדינת ישראל נ' ליז בת יצחק כהן,מורן בת יצחק כהן,אריק בן יצחק כהן (פורסם ב-ֽ 16/03/2005)