פסקי דין על גדעון קירש | פסקי דין על יואב ברוך קירש | פסקי דין על אבנר קירש | פסקי דין על חי זוהר

766-01/15 תאק     16/12/2015




תאק 766-01/15 גדעון קירש, יואב ברוך קירש, אבנר קירש נ' חי זוהר








1
בתי המשפט
בבית משפט השלום
בירושלים

תא"ק 766-01-15



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015




בעניין:

1
.
גדעון קירש
, עו"ד
2
.
יואב ברוך קירש

3
.
אבנר קירש
ע"י ב"כ עו"ד כהנ
א

התובעים





נ ג ד

חי זוהר
ע"י ב"כ עו"ד כהן

הנתבע


פסק דין

1.
כללי


פסק דין
בתביעת יורשיו של עורך הדין מיכאל קירש ז"ל, ליתרת שכר טרחה המגיע להם, לטענתם, על פי הסכם שנחתם בין עורך הדין מיכאל קירש ז"ל לבין הנתבע. התובע 1, טוען גם מכח העובדה, שנכנס כעורך דין בנעלי אביו לאחר פטירתו.


ברקע - תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, ו

פסק דין
זה ניתן לאחר שניתנה רשות להתגונן למיצוי הטיעון הפרשני ביחס להסכם, והכל כמפורט בהחלטת בית המשפט מיום 23.6.2015.

2.
מסגרת הדיון

א.
בידי הנתבע הייתה עילת תביעה כלפי חברת עמידר, שנסיבותיה אינן רלוונטיות ל

פסק דין
זה. לצורך הגשת תביעה נגד עמידר שכר הנתבע את שירותיו של עורך דין מיכאל קירש ז"ל. באשר התמשכו ההליכים כנגד חברת עמידר, שאף היו, ועל כך אין חולקין, רבים ומורכבים, ונוכח פטירת עורך הדין קירש, הוסכם בשלב מסוים, שאת המלאכה יסיים התובע 1, וכך נעשה.

ב.
בין הנתבע למנוח קירש נחתם הסכם שכר טרחה, המונח על שולחן בית המשפט [נספח 1 לכתב התביעה]. בנסיבות העניין אביא את שנכתב בו, כרוחו וכלשונו:

1. במקרה והטיפול בתיק יסתיים בפשרה מול עמידר – 5% מסכום הפשרה
+
מע"מ כפי שיהיה באותה עת.

2. במקרה והטיפול בתיק יסתיים בפסד דין המחייב את עמידר בתשלום כספים
- % 10 מסך כל החיוב בפסק הדין (לרבות הוצאות ושכ"ט) + מע"מ כפי שיהיה באותה עת.

שכר הטרחה אינו כולל הליכי הוצאה לפועל או הליכי ערעור מכל סוג שהוא.


ולהסרת ספק - אין בפני
בית המשפט טענה כנגד תחולת ההסכם ביחס לפעולות שנעשו ועד גמר ההליך, בידי התובע 1.

ג.
ההליכים שהתנהלו בין הנתבע לבין חברת עמידר, היו, כאמור, רבים, מורכבים וממושכים. תמציתם פורטה בסעיפים 8 - 10 לכתב התביעה, ויש בה כדי ללמד על הליכי בוררות, הליכים כנגד תוקפם של פסקי בורר, ערעורים לרבות בקשת רשות לבית המשפט העליון ועוד.

ד.
ואחרי ככלות הכל, הגיעו הנתבע ועמידר בשנת 2013 להסכם פשרה שזכה לתוקף של

פסק דין
, ולפיו שילמה עמידר לנתבע את הסך של 18,500,000 ₪.

ה.
ולאחר כל זאת התפתחה בין הצדדים מחלוקת האם זכאים התובעים לשכר טרחה בשיעור של 10 אחוז, או 5 אחוז. למען הבהירות יוטעם, שגבו התובעים כבר את הסך של 750,000₪ [נספח 6 לכתב התביעה], וסכום התביעה הועמד על ההפרש שבמחלוקת (לדעת התובעים, על בסיס שכ"ט בשיעור של 10%) ובתוספת מע"מ (כשחלק מהסכום הופקד בנאמנות עד להכרעה שיפוטית בשאלה שבמחלוקת, ואולם, לגופה של שאלה, לא יהא בכך כדי לשנות).

ו.
כפי שצוין בפתיח ל

פסק דין
זה, הבסיס לדיון זה, בהחלטת בית המשפט מיום 23.6.2015, שנתנה לנתבע רשות להתגונן שצומצמה למישור המשפטי. בתמצית הדברים, ומעל הצורך אציין, שער הייתי לכך שבפי הנתבע גם טענות כאלה ואחרות כלפי איכות השירות המשפטי שקיבל מהתובע 1, ואולם, לא מצאתי לנכון לאפשר במסגרת בקשת הרשות להתגונן דיון נרחב בטענות כלפי אופן הטיפול שהעניקו עורכי הדין קירש לנתבע בתיק. החלטת בית המשפט לא העמדה לביקורתה של ערכאת הערעור. עם זאת, והגם שניתן היה להכריע בשאלה המשפטית הנוגעת לפרשנות ההסכם גם במסגרת ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן, סברתי, בין היתר, בשים לב לסכום התביעה, לאפשר לכל אחד מהצדדים למצות את מלוא טענותיו, שלאותה עת הוגבלו למסגרת הצרה של בקשת רשות להתגונן. עתה, לאחר טיעוניהם המשפטים של הצדדים, ראוי לבית המשפט לפסוק במחלוקת שבפני
ו.

3.
דיון והכרעה

א.
ההסכם נחתם קודם תיקונו של סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, ומכאן, שראוי לבחון אותו על פי נוסח הסעיף, קודם תיקונו בשנת 2011, כדלקמן:

(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות;

(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל;

[(ב1) .... –
לא היה בנוסח הסעיף המקורי];

(ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים;


(ד)...".

ב.
תחילה, ללשון ההסכם, שעל פניה, אינה מיטבית. ובתמצית הדברים. דיון לשוני מוביל לצורך להבחין בין הפסקה הראשונה העוסקת במצב בו התיק 'יסתיים בפשרה', לבין השניה הדנה במצב בו יסתיים 'ב

פסק דין
'. בנקודה זו אף צודק בא כוחו הנכבד של הנתבע בהערתו בסיכומיו, שבהקשרו של הליך מסוג זה, גם פשרה, על פי רוב, משמעותה פשרה שתזכה לתוקף של

פסק דין
. ואולם, על פני הדברים, לוקה ההסכם בלקוניות יתרה, והוא מתעלם ממצבים רבים ומאפשרויות רבות, אשר לכיוונם יכול להתפתח הליך משפטי מורכב כמו תביעה כגון דא, בה נתבעה חברה ממשלתית בעשרות מיליוני שקלים. ואף ביחס לתרחיש שאכן התפתח בפרשה זו, לפיו נסתיים ההליך בפשרה, אך זאת, רק לאחר הליכים קודמים רבים ביותר, אין בהסכם התייחסות מפורשת, ועתידה הייתה השאלה להתגלגל פתח בית המשפט. בכל הקשור בדיון לשוני צר, נמצא לקבוע, שאין ההסכם מבחין בין פשרה לפני הוכחות, לבין פשרה בשלביו המתקדמים של ההליך, שלא לדבר, בחלוף שנים רבות והליכים רבים ומורכבים, כבפרשתנו. ואולם, מעבר לאמור, נכון אני, לקבוע, שלא על בסיס דיון במישור הלשוני הצר [על פי סעיף 25(א) לחוק], תוכרע המחלוקת.

ג.
ברם, בסעיף 25(א), מענקת הבכורה ל"אומד דעתם של הצדדים" (בסעיף המקורי מצוין אומד הדעת פעם, בעוד שבנוסח המתוקן, כבר פעמיים):-

כידוע, יש לפרש חוזה על סמך אמד הדעת המשותף של הצדדים כאנשים סבירים והוגנים. את כוונת הצדדים יש לדלות, בראש ובראשונה, מלשון ההסכם, שאותו יש לקרוא כמכלול אחד
[ע"א 2258/92 מלון נאות מדבר בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מז (5) 350, 356].


אומד דעתם של צדדים יפורש, אפוא, על פי הגיונו של האדם הסביר, ועל פי המקובל בחוזים מאותו סוג, ושימת לב בנקודה זאת גם לסעיף 25(ג) לחוק:-

פירוש החוזה מבוסס על התחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים על יסוד ההנחה כי פעלו כאנשים סבירים ותמי-לב המבקשים להגשים את המטרה שלשמה נקשר החוזה... על כן יש לתת למילות החוזה משמעות רחבה המתיישבת עם תכליתו ומאפשרת לקיימו
[רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 589-588].

ואשר לנסיבות העניין, פשיטא ופשיטא, שלהיקף עבודתו של עורך הדין משקל ניכר, שלא לומר מכריע, בכל הקשור לאומד דעתם הסביר של הצדדים. ובפשטות הדברים, ראוי לבית המשפט לתת ביטוי לדברים שהינם, למעשה, לגמרי מובנים מאליהם, כי, אם וככל שהיקף העבודה מתון יותר, יש הצדקה ויש היגיון לשכר טרחה בשיעור מצומצם יותר; ואם וככל שנדרשת עבודה מורכבת וממושכת, צודק והגיוני לזכות את עורך הדין בשכר טרחה רב יותר. וכי מה טריוויאלי יותר מזה, כשעל הפרק אומד דעתם של צדדים להסכם, שאחד מהם הוא הלקוח והשני, נותן השירות (סוג של קבלן).

ד.
ומכאן, להסכם דנן. על בסיס האמור, נכון אני לפרש את התיבות: "הטיפול בתיק יסתיים בפשרה" כתיבות המצביעות על כוונת הצדדים לסיים את הסכסוך בפשרה לפני כל הוכחות. בתרחיש זה, ולו, אכן, כך מסתיימים היו ההליכים בהם נקט הנתבע כלפי חברת עמידר, יש היגיון לשכר טרחה בשיעור מוגבל. ברם, אם וככל, שנקלע ההליך למורכבויות רבות וממושכות, הרי גם מנקודת המבט של אומד דעת הצדדים במועד חתימת ההסכם, מתבקשת המסקנה ההפוכה. ובשלב זה של הדיון, אין לי אלא לשוב ולציין את דרך החתחתים שעברה תביעת הנתבע כלפי עמידר במשך כ– 15 שנה, בה ניתנו כארבעה פסקי בוררות, שכמעט כל אחד מהם נקלע לבקשות לביטולם, ערעורים על פסקי הדין, ושאר הליכי ביניים שאת מספרם, מי ימנה. ובמאמר מוסגר, בין היתר בשים לב לכך, שלא נטען בכיוון זה, יצוין, שיש מקום לשאלה, האם מעצם העובדה שהפסקה הנוגעת לפשרה נכתבה ראשונה, היינו לפני הפ'סקה הנוגעת להליך מלא לאחר הוכחות, לא ניתן לפחות למצוא חיזוק לכך, שהכוונת הצדדים היתה לפשרה בשלביו המוקדמים של ההליך.

ה.
לשון אחר: שימת הדגש על הפשרה שהושגה בשלב האחרון כשקדמה לה מסכת ארוכה ומורכבת ביותר, אינה מתיישבת עם אומד דעתם של הצדדים, ובין ככל שהמדובר בצדדים הספציפיים דנן, ובין ביחס לכל צד שהוא בבחינת האדם הסביר. מושג הפשרה המופיע בהסכם, יש לפרשו כפשרה לפני הוכחות; לכל היותר פשרה בשלבים המוקדמים של ההוכחות, ובוודאי לא כפשרה בשלב הערעור לאחר פסק בורר רביעי כשבמסגרת הליכי הבוררות אף נערך בירור ראייתי, ככל הנראה, ארוך, מורכב ומייגע.

ומעל הצורך, עתה, טול דוגמא: הסכם בדיוק כלשונו של ההסכם שבפני
בית המשפט, הליך משפטי מלא הכולל הוכחות וסיכומים המסתיים בזכיית התובע, היינו נסיבות בהן, על פני הדברים, מגיע לעורך הדין שכר בשיעור של 10 אחוז מסך כל הסכום שנפסק. ואולם, נניח עתה, שעל

פסק דין
זה הוגש ערעור, ובמסגרת הדיון בערעור
הוסכם על ידי הצדדים שיופחתו אחוזים מסוימים כלשהם מסכום הזכייה המקורי של התובע. מסקנה זו, שניתן לראותה, כביכול, כעין פשרה, זוכה לאישור ערכאת הערעור, ועל הפרק התנהלות שגרתית, שאין מקובל ממנה. וכי יעלה על הדעת שבעקבות הפחתת סכום זכייתו של התובע באחוזים כלשהם, אולי לאחר שנתנה ערכאת הערעור ביטוי להערכתה שבנקודות כלשהן טעה בית המשפט קמא, יאבד עורך דינו של תובע את מחצית שכר טרחתו?! וזאת, כשאין חולקין, שהוביל עורך הדין הליך משפטי מלא לרבות הוכחות וסיכומים, וחשוב מכך, אף הביא ללקוחו זכייה בסכום משמעותי כפי שקרה במקרה זה?!. לדברי בא כוח התובעים, הפרשנות שמבקשת ההגנה להקנות להסכם – אבסורדית. דומני, שאכן כך –

חזקה היא כי תכלית החוזה תוגשם אם ללשון החוזה תינתן משמעות טבעית ורגילה, וחזקה היא שתכלית החוזה עולה מלשונו הטבעית והרגילה. כמו כן – ובכך אנו עוסקים עתה – חזקה היא כי תכלית החוזה להשיג תוצאות סבירות והגיוניות, וכן חזקה היא כי תכלית החוזה היא למנוע תוצאה אבסורדית. חזקה זו נותנת ביטוי לרעיון המונח ביסוד 'כלל הזהב'. עם זאת היא מעמידה רעיון זה באורו הראוי. היא יוצרת הנחה של סבירות בתוצאות ושל תוצאות שאינן אבסורדיות
. [אהרון ברק, פרשנות במשפט – החוזה (תשס"א) 630].

ו.
לטענת ההגנה, בכל מקרה של ספק, ראוי לפרש את ההסכם כנגד מי שניסח אותו, אלה ללא ספק התובעים. נכון אני לקבל, שאילו הייתי מגיע כדי מסקנה, שעל הפרק שאלת פרשנות ממשית, וכי מדיון באומד דעתם של הצדדים אין בידי להגיע למסקנה ראויה, היה עלי להעניק משנה תוקף לטענה זאת, ולפרש את ההסכם לרעת התובעים, ואכן חזקה על עו"ד קירש ז"ל, שניסח הוא את ההסכם. ברם, צודק בנקודה זאת בא כוחם הנכבד של התובעים, שהדיון בהסכם שעל הפרק, בשים לב לנסיבות העניין, אין בו כדי להוביל לדיון בכלל הפרשני האמור. אין על הפרק שאלה פרשנית ממשית, ואין אנו נדרשים כלל לשאלה האם יש לפרש את ההסכם לחובת מי שניסח אותו או לחובת מי שהיתה לו עדיפות בעיצוב התנאים.

ז.
מעבר להסכם, טען ב"כ התובעים, ששיעור שכר הטרחה המוסכם, 10 אחוז, נמצא במתחם הנורמלי, אולי אף ברף התחתון, וזאת, הן באספקלריה של כללי לשכת עורכי הדין והן של דברי חקיקה אחרים שציין בסיכומיו, בהם נקבע שכרו של עורך דין (פלת"ד ועוד). ומה גם, הוסיף הוא וציין, שבהסכם דנן נקבע במפורש, שאין בו כדי לכסות הליכי ערעור. ואולם, הליכי ערעור היו (יותר מאשר בסיבוב אחד, ולרבות בר"ע לעליון), וויתרו התובעים על דרישת שכר טרחה נוסף בגין הערעורים, וזאת, למרות שההסכם איפשר זאת [עמ' 10 שורה 11 לפרוטוקול הסיכומים]. בשולי פסיקתי נכון אני לתת ביטוי להערכתי, שיש מידה של טעם גם בטענות בכיוון זה.

4.
סוף דבר


התביעה – דינה להתקבל.

ישלם הנתבע לתובעים את סכום התביעה, 1,433,000₪ בצירוף אגרת בית המשפט בסך של 17,912 ₪ ובצירוף שכר טרחת בא כוח התובעים בסך של 10,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 1.1.2015 ועד התשלום המלא בפועל. (למען הסר ספק, סכומים המופקדים בנאמנות ושישוחררו לידי התובעים, ייחשבו, כמובן, על חשבון סכום זה).

ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 766-01/15 גדעון קירש, יואב ברוך קירש, אבנר קירש נ' חי זוהר (פורסם ב-ֽ 16/12/2015)