פסקי דין על איילה אברהם | פסקי דין על עו"ד איל בר לב | פסקי דין על עו"ד משה זינגל | פסקי דין על עו"ד אורנה גלזן גונן |

10887-12/15 עא     20/12/2015




עא 10887-12/15 איילה אברהם נ' עו"ד איל בר לב, עו"ד משה זינגל, עו"ד אורנה גלזן גונן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 10887-12-15 אברהם ואח' נ' בר לב ואח'





תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
1

בפני

הרשמת - כבוד השופטת
שלומית יעקובוביץ


המבקשת



איילה אברהם


נגד


המשיבים

1. עו"ד איל בר לב
2. עו"ד משה זינגל
3. עו"ד אורנה גלזן גונן



החלטה



1.
עסקינן בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל
אביב – יפו (כב' השופטת ל. רייך) מיום 06.08.2015 (ת"א 36941-03-12) לפיו התקבלה באופן חלקי תביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בגין התנהלותם בעת שייצגו אותה בהליכים כנגד חברת "טי.גיי.איי השקעות נדל"ן בע"מ".

בפסק הדין נקבע כי המשיב 1 ישיב למבקשת סך של 52,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן ישלם לה סך נוסף של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המשיב 2 חוייב להשיב למבקשת סך של 176,753 ₪ וכן סך של 30,705 בגין דמי השתתפות עצמית ששולמו על ידי המבקשת בתביעת לשון הרע, כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
עוד ובנוסף חויב לשלם למבקשת סך של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המשיבה 3 חוייבה לשלם למבקשת סך של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המשיבים 2-1 חוייבו אף בתשלום
האגרה בהתאם לסכומים בהם חוייבו ובשכ"ט עו"ד בשיעור 10% + מע"מ בהתאם לסכום הפיצוי שהושת עליהם (להלן: "פסק הדין המקורי").

הבקשה שלפני הוגשה ביום 06.12.2015.

2.
ביום 21.10.2015 נעתרה, באופן חלקי, בקשה שהגישה המבקשת לתיקון פסק הדין ונקבע כי הסכום שנפסק כנגד המשיב 1 בסך של 52,000 ₪ "יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9/5/05 ועד התשלום המלא בפועל".
בהתייחס לסכומים שנפסקו כנגד המשיב 2 נקבע כי
הסך 176,753 ₪ יישא "הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/4/05 ועד התשלום המלא בפועל", והסך 44,767 ₪ (בהתאם לכתב התביעה) "ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל" (ראה החלטת כב' השופטת ל. רייך מיום 21.10.2015
- להלן: "ההחלטה המתקנת").

3.

ביום 12.11.2015 נחתמה על ידי בית משפט קמא פסיקתא, הכוללת את החיובים כפי שנקבעו בפסק הדין המקורי ובהחלטה המתקנת.

4.
ביום 26.11.2015 התיר בית משפט זה (כב' השופט ח' ברנר) למשיבים לתקן את
הערעורים שהוגשו מטעמם על פסק הדין, כך שיכללו אף השגה על ההחלטה המתקנת (ראה החלטת כב' השופט ח. ברנר מיום 26.11.2015 בע"א 27887-09-15 וע"א 27818-09-15).

5.
ביום 15.12.2015 נעתר בית משפט זה (כב' השופט ח. ברנר), באופן חלקי,
לבקשה שהגיש המשיב 2 לעיכוב ביצוע והורה על עיכוב ביצוע "ביחס לסכום של 100,000 ₪ בלבד, בכפוף ומיד לאחר שסכום זה יופקד בקופת בית המשפט".
עוד ציין בית המשפט כי "אין מקום לעכב את הביצוע בנוגע לסכום שנפסק לחובתו של המבקש בפסק הדין המקורי (קודם שתוקן), מן הטעם שבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה עוד ביום 17.9.2015"
(ראה החלטת כב' השופטת ח. ברנר מיום 15.12.2015 בע"א 27887-09-15
וע"א 27818-09-15).

6.
לטענת המבקשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור המונחת לפני, הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין - בהתאם ל
הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984,
כשלשיטתה זו "הדרך היחידה בה יכולה" היא "לנקוט על מנת לשמר זכותה להשיג על פסק הדין, היה ויתקבלו ערעורי המשיבים על ההחלטה מיום 21.10.2015, ויקבע כי הטעות שתוקנה בפסק הדין איננה טעות סופר" (סעיף 4 לתשובה לתגובת המשיבים).


7.
המשיבים 1 ו- 2 מתנגדים לבקשה ועותרים לחיוב בהוצאות, זאת משלטענתם "ככל שסברה המבקשת כי קופחה בפסק הדין, הן בדחיית חלק ניכר מתביעתה, והן בחישובי הריבית וההצמדה, הייתה יכולה להגיש את ערעורה במועד בנושאים אלה, במקביל ובנוסף לבקשה לתיקון "טעות סופר" (סעיף 5 לתגובת המשיב 1 ולתגובת המשיב 2).

עוד טוענים המשיבים 1 ו- 2 כי החלטת בית משפט קמא מיום 21.10.2015 "בטלה מעיקרה, מאחר וניתנה בחוסר סמכות, וביצעה בפועל תיקון מהותי בפסק הדין, ולא בתיקון טעות סופר" (סעיף 4 לתגובת המשיב ולתגובת המשיב 2).

8.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

9.
בהתאם להוראת תקנה 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, מנין הימים להגשת ערעור יחל מיום מתן ההחלטה המתקנת.
כאמור, ההחלטה בבקשה לתיקון פסק הדין ניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 21.10.2015 כך שהבקשה שלפני להארכת המועד להגשת הערעור שהוגשה ביום 06.12.2015 (יום א' בשבוע), הוגשה, הלכה ולמעשה ביום האחרון הקבוע בדין להגשת ערעור, זאת בשים לב לפגרת חג הסוכות, כמו גם לעובדה כי היום ה- 45 חל ביום ו' 04.12.15.

10.
הגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך המועד הקבוע בדין להגשתו הוכרה בפסיקה כ"טעם מיוחד" במובן הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, זאת משבהתנהלות האמורה יש משום "הודעה של בעל הדין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור", השוללת התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליך (ראה: בש"א 3094/01 שמואלי נ' עתים- סוכנות החדשות הישראלית, רע"א 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין ואח').

11.
כך גם הוכר כ"טעם מיוחד" קיומו של הליך אחר תלוי ועומד באותו ענין
(ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, בעמ' 398).
כל עוד לא
נדון ערעורם של המשיבים 1 ו- 2 על ההחלטה המתקנת והתקבל אין למבקשת עניין להשיג על פסק הדין המקורי.
הארכת המועד המבוקשת הינה כדי לשמר בידי המבקשתת זכות הערעור למקרה בו ההחלטה המתוקנת תבוטל וככל שזו תיוותר על כנה הרי שכלל לא יוגש ערעור מטעמה.


12.

בהתייחס לסיכויי הערעור על פסק הדין המקורי (ככל שיוגש), הרי שבעת הזו, כל עוד עומדת בעינה ההחלטה המתקנת,
יקשה להעריכם ומשכך סבורה אני כי נכון יהא לאפשר את בירור המחלוקת לגופה (ככל שתקום כזו) ולהעדיפה על פני יצירת מצב בלתי הפיך מבחינתה של המבקשת.

13.
בהינתן כל האמור לעיל
, מוצאת אני להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין המקורי, באופן שזה יוגש, במידת הצורך, בתוך
20 יום מיום מתן פסק הדין בערעוריהם של המשיבים 1 ו- 2 בתיק
ע"א 27818-09-15
וע"א 27887-09-15.
בשים לב למכלול כולו לא מצאתי לעשות צו להוצאות בבקשה זו.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.129371
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים כמקובל.


ניתנה היום, ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים










עא בית משפט מחוזי 10887-12/15 איילה אברהם נ' עו"ד איל בר לב, עו"ד משה זינגל, עו"ד אורנה גלזן גונן (פורסם ב-ֽ 20/12/2015)