פסקי דין על סאול זאנג | פסקי דין על מריו בלכר | פסקי דין על אוהד אלוני | פסקי דין על אריק הורוביץ | פסקי דין על יוסי דוד ואח' |

7520-06/15 תצ     23/12/2015




תצ 7520-06/15 סאול זאנג, מריו בלכר נ' אוהד אלוני, אריק הורוביץ, יוסי דוד ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"צ 7520-06-15 אלוני ואח'
נ' אי די בי חברה לפתוח בע"מ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
5

בפני

כבוד השופטת
מיכל עמית - אניסמן


המבקשים

1. סאול זאנג
2. מריו בלכר


נגד

המשיבים
1. אוהד אלוני

2. אריק הורוביץ

3. יוסי דוד
4. שרית שובל


החלטה


בקשה שהוגשה "למען הזהירות" לקבוע כי לא בוצעה למבקשים המצאה כדין של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולמחיקת המבקשים מבקשת האישור.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל המסקנה כי דין הבקשה בכל הנוגע לקביעה כי לא בוצעה המצאה כדין להתקבל, ואולם דין הבקשה למחיקת המבקשים מבקשת האישור, להידחות.
רקע עובדתי
1.
המשיבים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") כנגד חברת אי.די.בי (להלן: "החברה"), ומשיבים נוספים, ביניהם חברת בת של החברה ובעלי תפקיד בה. את בקשת האישור המציאו לחברה, תוך הסתמכות על כך שהיא מורשית של יתר המשיבים בבקשה לאישור, וכי עקב כך ההמצאה בוצעה כדין.
2.
בין המשיבים לבקשת האישור מנויים המבקשים בבקשה שלפני, שמשמשים כדירקטורים זרים בחברה. ביום 15.6.15 הגישו המשיבים בקשה להורות כי בקשת האישור הומצאה כדין לכל המשיבים לה. על כך ניתנה החלטה ביום 21.6.15 (כב' השופט פורג), אשר דחתה את הבקשה וקבעה כי על המשיבים להמציא את בקשת האישור לכל אחד ואחד מהמשיבים המנויים בה.
טענות הצדדים
3.
במסגרת הבקשה שלפני, טוענים המבקשים, כי נוכח היותם תושבים זרים אשר כתובתם למסירת כתבי דין (כפי שמופיעה הן בבקשת האישור והן במסמכי החברה) הינה בארגנטינה, היה על המשיבים לקבל היתר המצאה מחוץ לתחום לשם המצאה כדין של בקשת האישור לידיהם, זאת בהתאם לקבוע בתקנות 500-503 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). משהמשיבים לא קיבלו היתר כאמור, לא הומצאה בקשת האישור למבקשים כדין, ועל כן בית המשפט לא רכש סמכות שיפוט בעניינם.
4.
מנגד, טוענים המשיבים, כי ההמצאה למבקשים בוצעה כדין מכח שתי חלופות-
הראשונה -
מכח תקנה 482 לתקנות המתירה המצאה ל"מורשה", לפיה משהומצאה בקשת האישור לחברה או למי מטעמה, יש לראות בה כאילו הוגשה למבקשים עצמם. בתגובתם מפרטים המשיבים את יחסיהם של המבקשים עם החברה והגורמים השונים בה, על מנת להוכיח כי הם עונים להגדרת המונח "מורשה".
השנייה –
בטענה כי בוצעה מסירה אישית. לטענת המשיבים, בקשת האישור נמסרה לידי המבקש 1 באופן אישי ובהיותו של המבקש 2 דירקטור חליף של המבקש 1, יש לראות בהמצאה למבקש 1 כהמצאה כדין גם למבקש 2.
5.
ממילא, טוענים המשיבים, כי אין חולק כי בקשת האישור ותוכנה מצויים בידיעתם של המבקשים, ומשכך יש לראות בהם כי מי שבקשת האישור הומצאה להם כדין.
6.
לטענת המשיבים, המבקש 1 מכהן כדירקטור בחברה, ומחזיק בשרשור מניות בחברת הבת שלה, המשיבה 2 לבקשת האישור (להלן: "חברת הבת"). כמו כן, הוא אף מוגדר בדוחות הכספיים של החברה כנציג מטעם בעל השליטה, מר אלשטיין, הוא המשיב 3 לבקשת האישור (להלן: "מר אלשטיין"). בנוסף, מכהן המבקש 1 בתפקידים בכירים במספר חברות בשרשרת השליטה של מר אלשטיין ושל החברה. הנה כי כן, הרי שהוא מעורב בעסקיו של מר אלשטיין, עד כדי זהות מוחלטת כמעט. המבקש 1 אף משתתף בישיבות דירקטוריון החברה.
7.
המבקש 2 מכהן כדירקטור חליף של המבקש 1, כך לטענת המשיבים, והשתתף אף הוא בישיבות דירקטוריון של החברה.
8.
המשיבים מבקשים להסתמך על החלטה בת.א. (מחוזי ת"א) 48243-11-14 מרקו לוצאטו נ'
apple inc
, [פורסם במאגרים המשפטיים] (ניתן ביום 22.10.15), במסגרתה נקבע כי "המבחן להיותו של מאן דהוא "מורשה בניהול עסקים" לצורך יישומה של
תקנה 482(א)
לתקנות, ואף בנוסחה המתוקן, הינו מבחן "אינטנסיביות הקשר" שבין אותו מורשה לבין הנתבע. לצורך הדיון בשאלת ההמצאה ורמת אינטנסיביות הקשר, די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו והדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו...". (הדגשה לא במקור).
9.
עוד מציינים המשיבים, כי על פי הקבוע בפסיקה, הרי שיש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ובכלל זה יש להביא בחשבון גם את סוג כתב בי הדין שמבקשים להמציאו, והאם ההמצאה היא בעיקר- אם לא רק- למטרות יידוע. לטענתם, נוכח הקשרים המפורטים לעיל בין המבקשים לבין החברה והמשיבים האחרים לבקשת האישור, הרי שהמבקשים, כנושאי משרה בחברה וכנציגי חברת הבת ומר אלשטיין, מקיימים קשר אינטנסיבי ברמה גבוהה עם החברה, חברת הבת ומר אלשטיין, ובהתאם ניתן להניח כי כתבי בי הדין שיומצאו לחברה או למשיבים האחרים לבקשת האישור יובאו לידיעתם. בענייננו, המבקשים אישרו את דוחותיה הכספיים של החברה בהם דווח על הגשת בקשת האישור. משכך, לטענת המשיבים, יש לקבוע כי מבחן אינטנסיביות הקשר מתקיים בנסיבות המקרה וכי ההמצאה למבקשים בוצעה כדין.
10.
עוד טוענים המשיבים, כי בהיותם של המבקשים דירקטורים של החברה, לא יכול להיות ויכוח כי החברה והמנהל הכללי שלה הם מורשים של המבקשים.
11.
לאור כל האמור לעיל, טוענים המשיבים, יש לראות בחברה או במי מטעמה כמורשים של המבקשים לצורך המצאת כתבי בי-דין.

דיון והכרעה
12.
כאמור, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה בכל הנוגע לקביעה כי לא בוצעה מסירה כדין להתקבל.
13.
החלופה הראשונה אליה מתייחסים המשיבים הינה המצאה מכח תקנה 482 לתקנות הקובעת כך:

482.
(א)
היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט.
14.
ב
פסק הדין המנחה בסוגיה של מורשה בהנהלת עסקים -
רע"א 2652/94
ט

נדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ

[פורסם בנבו]
(25.4.94) (להלן: "ענין טנדלר"), נפסק בין היתר:
"ראוי לעמוד על שלוש נקודות העולות מאותו ענין: האחת – שאין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לענין שאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. השניה, על מנת להחליט האם המצאת המסמכים הינה אפקטיבית במובן האמור, אין להסתמך על הראיות בדיעבד, דהיינו אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע, אלא יש לבחון את הענין מנקודת מבט נורמטיבית... השלישית, בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו".
(ראה גם:
רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק קורפ. נ' מגדל, פ"ד מ"ב
(4) 762 - להלן: "ענין ג'נרל").
15.
ברע"א 8957/09
שמואל אוזן נ' סידני קיובי
, [פורסם בנבו] בפסקה 4 (2011) (להלן: "ענין אוזן") נפסק בין היתר כי:
"הרציונל העומד בבסיס ההוראות הדנות בדרכים השונות להמצאה הוא, כי במקרים מסוימים ניתן להמציא כתב בי-דין לידי אדם או גורם שאינו בעל הדין על יסוד ההנחה שדבר ההגשה יגיע באמצעות אותו גורם לידי בעל הדין. היינו, הדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו. תקנה 482 לתקנות מניחה, כי מי שהוא מורשה בניהול עסקים מטעם הנתבע אכן יביא את כתב התביעה לידיעתו של הנתבע. בהתאם לכך, עיקר הדיון בפסיקת בית המשפט ביחס לתקנה 482 התמקד במידת אינטנסיביות הקשר בין המורשה לנתבע. זאת, שכן בהיעדר קשר אינטנסיבי לא מתקיימת ההנחה כי הנתבע למד אודות קיומו של כתב תביעה נגדו" (הדגשה לא במקור).

ובהמשך, נקבע באשר לתנאי השני לתחולת תקנה, כך (עניין אוזן, פסקה 4):
"תנאי נוסף לתחולת התקנה הוא, כי התביעה היא בעניין "עסק" (או עבודה). ואולם, אינני סבור כי בהקשר של המצאת כתב בי-דין יש להידרש בפירוט לשאלת אופיו וטיבו של העסק. בפסיקה אף נקבע בהקשר זה, כי יש ליתן פרשנות רחבה למונח "בעניין עסק" המופיע בתקנה (ראו, עניין טנדלר, פיסקה 8). לגישתי, לצורך הדיון בשאלת ההמצאה די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו. הדברים אמורים גם בהתחשב בעובדה, כי אף לאחר שהתיר בית המשפט את ביצוע ההמצאה לידי מורשה, רשאי הנתבע להעלות טענה כי ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעה (ראו, עניין ג'נרל, בעמ' 767)" (הדגשה לא במקור).

16.
בית המשפט סיכם את דבריו בסוגיה, כך (שם):
"לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע. הדרישה בעניין העסק וניהולו בישראל אינה מציבה רף גבוה ובוודאי שאין חובה להראות שהניהול נעשה אך בישראל." (הדגשה לא במקור) (ראה גם:
ת.א.(מרכז) 56731-12-13
חב' החשמל לישראל נ'

alston grid ag.
(פורסם בנבו , 28.4.15 )).

17.
מהאמור לעיל, עולה כי, המבחן להיותו של מאן דהוא "מורשה בניהול עסקים" לצורך יישומה של
תקנה 482(א)

לתקנות הינו מבחן "אינטנסיביות הקשר" שבין אותו מורשה לבין הנתבע.
18.
מבחן אינטנסיביות הקשר שבין המורשה לבין הנתבע עולה בקנה אחד עם מטרות ההמצאה: ליידע את הנתבע בדבר ההליך המשפטי שהוגש נגדו ותוכנו, מחד גיסא, ולהקנות סמכות שיפוט לבית המשפט שלפניו מתנהל ההליך ביחס לאותו נתבע, מאידך גיסא. כאמור, הרציונל העומד ביסוד
תקנה 482(א)
הוא, כי ניתן להמציא כתב בי-דין לידי מי שאינו בעל הדין עצמו על יסוד ההנחה כי הלה יידע את הנתבע בדבר הגשת ההליך המשפטי נגדו ועל תוכנו (עניין אוזן, בפסקה 4).

רציונאל נוסף טמון בהנחה, שמי שבחר לפעול בישראל או לנהל בה עסקים נטל על עצמו סיכון צפוי של התדיינות בבית משפט ישראלי (

רע"א 2737/08
ארבל נ'

tui ag
(פורסם בנבו, 29.1.2009) (להלן: "עניין ארבל"), בפסקה 15).
19.
לטענת המשיבים, נוכח הפירוש הרחב שניתן בפסיקה למונח "מורשה", ונוכח העובדה כי המבחן שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של הרשאה הינו מבחן אינטנסיביות הקשר בין הנתבע למורשה, לפיו יש להצביע על קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין בעל הדין, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת בעל הדין את דבר ההליכים המתנהלים נגדו, הרי שאין ספק כי בין המבקשים לבין החברה, או מי מטעמה, מתקיים קשר של הרשאה, ועל כן ההמצאה לחברה הייתה המצאה כדין, שכן אין ספק כי החברה הביאה את דבר הגשת בקשת האישור לידיעת המבקשים.
20.
אין בידי לקבל טענה זו של המשיבים. ברע"א 415/13
hecht
ואח'
נ' שפירא ואח'
[פורסם במאגרים המשפטיים] (ניתן ביום 10.4.13) (להלן: "עניין
hecht
"
), אליו הפנו המבקשים, ואשר נסיבותיו דומות לנסיבות העניין שלפני, בית המשפט העליון התייחס לזהירות שבה על בית המשפט לנהוג במקרה בו הוא מתבקש לאשר המצאת כתבי בי-דין למי ששוהה מחוץ לישראל (עניין
hecht
, בעמ' 7):

"ככלל, מקום בו מדובר בהמצאת כתבי בי-דין למי ששוהה מחוץ לישראל, וכתובתו שם ידועה, יש לעשות שימוש במסלול הדיוני הקבוע בתקנה 500 לתקנות סד"א, שכן סמכות השיפוט של בית המשפט נקנית במובן הבינלאומי מכוח ביצוע המצאה לנתבע על-פי היתר שנתן בית המשפט להמצאה מחוץ לתחום השיפוט (אורי
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי
, 44 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: "גורן")). ואולם, דבר המצאת ההזמנה אל מחוץ לתחום השיפוט מחייב זהירות רבה כיוון שכמוהו כהפעלת הריבונות של ישראל – בתוך תחומי מדינה אחרת, והדבר עשוי להיחשב לכדי פגיעה בריבונות של מדינה זרה." (הדגשה לא במקור)
21.
הנה כי כן, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, המצאה לדירקטורים תושבי חוץ של חברה שניירות הערך שלה נסחרים בישראל מחייבת את אישור בית המשפט לפי תקנה 500 לתקנות. קביעה ברוח דומה נקבעה גם בת.צ (מחוזי ת"א) 13189-06-13 תורג'מן נ' מלאנוקס טכנולוגיות בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים] (ניתן ביום 1.9.13) (להלן: "עניין תורג'מן").
22.
בעניין תורג'מן חזר בית המשפט על קביעת בית המשפט העליון בעניין
hecht
לפיה, על מנת להמציא כתבי טענות לדירקטורים זרים בחברה ישראלית יש לפנות לבית המשפט בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום. ביחס לתקנה 482(א) לתקנות נקבע במפורש כי:
"נראה כי בנסיבות בעניין, הגדרת חברה כמנהלת או מורשית לעסוק מטעם הדירקטורים שלה, חורגת מלשון התקנה. לגישתו של המבקש, יש להחיל על תקנה 482(א) פרשנות מרחיבה ולהתמקד במבחן "אינטנסיביות הקשר" בין מי שהומצאו לו המסמכים לבין הנתבע. אמנם בעניין הכט לא נדונה תקנה 482(א), אולם האמור בו חל בענייננו באופן מלא. אין די באינטנסיביות הקשר לבדו כדי להתיר את ההמצאה. אולם, אם יימצא, לאחר שתוגש בקשה לפי תקנה 500, כי יש להתיר את המצאת כתבי בי-הדין אל מחוץ לתחום, יהיה באינטנסיביות הקשר, ובעובדה שאין מחלוקת כי מתקיים כלל הידיעה, כדי להכיר בכך שבוצעה המצאה בפועל- אולם זאת רק לאחר מתן ההיתר" (הדגשה לא במקור).
23.
נוכח קביעות בתי המשפט בעניין
hecht
ובעניין תורג'מן, הרי שלא ניתן לקבוע שהחברה, או מי מטעמה, הינם מורשים של המבקשים, שכן, כאמור, הדרך להמצאת כתבי בי דין לדירקטורים זרים של חברה הינה על ידי בקשת היתר בהתאם לתקנה 500 לתקנות. על כן, המצאת בקשת האישור לידי החברה או מי מהמשיבים האחרים לבקשת האישור, אינה מהווה המצאה כדין ביחס למבקשים.
24.
מלבד טענותיהם בדבר היות החברה מורשית של המבקשים, טוענים המשיבים, כי יש לקבוע שההמצאה בוצעה כדין בהסתמך על "כלל הידיעה". המבקשים טוענים כי במקרים מסוימים ניתן להעדיף את ידיעתו של בעל דין לגבי עצם נקיטת הליך מסוים על פני המצאה פורמאלית. בהקשר זה מפנים הם, בין היתר, לת.א. (מחוזי ת"א) 2201/04 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ נ' רן, [פורסם במאגרים המשפטים] (ניתן ביום 24.8.11) (להלן: "עניין קווי אשראי"), בו קבע בית המשפט כי "על פי כלל הידיעה, ניתן להעדיף, במקרים מסוימים, את ידיעתו של בעל דין לגבי עצם נקיטת ההליך, על פני המצאה פורמלית, והמועד הרלוונטי לידיעת בעל הדין מתחיל את מניין הימים".
25.
לטענת המשיבים, נוכח הקשרים בין המבקשים לבין החברה, או מי מטעמה, אין זה סביר כי בקשת האישור אשר הומצאה לחברה, לא הועברה לידיעתם של המבקשים. החברה אף פירסמה דיווח ציבורי ביום 7.6.15, במסגרתו דיווחה לציבור משקיעיה אודות המצאת בקשת האישור וכתב התביעה לידיה. מאז מדווחת החברה באופן שוטף אודות קיומו של ההליך, לרבות במסגרת דוחותיה התקופתיים השונים, המאושרים על ידי דירקטוריון החברה, הכולל את המבקשים.
26.
נוכח המפורט לעיל, ונוכח העובדה כי הבקשה הוגשה על ידי המבקשים מיוזמתם, הרי שלא יכול להיות חולק כי הם מודעים לקיומו של ההליך. משכך, טוענים המשיבים, מנסים המבקשים בחוסר תום לב משווע להסתתר מאחורי תושבות זרה. לא ניתן לקבל את הטענה לפיה המבקשים כשירים לקבל החלטות על כספי חסכונות הציבור והפנסיה של אזרחי מדינת ישראל, אך לא ניתן לקיים דיון משפטי בעניינם, מבלי לקבל היתר המצאה מחוץ לתחום. ככל שבקשת המבקשים תתקבל תהיה לכך השלכה רוחבית על שוק ההון בישראל בבחינת מתן כלי בידי בעלי שליטה שיבקשו להערים על הליכים ולחמוק מן הדין, בין היתר על ידי מינוי תושבים זרים.
27.
גם טענה זו של המשיבים באשר ל"כלל הידיעה" אין בידי לקבל, שכן הלכה היא כי לא ניתן להסתמך על "כלל הידיעה" לשם הקניית סמכות שיפוט בינלאומית לבית המשפט בישראל. בעניין
hecht
הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי:
"סבורני כי בנסיבות העניין "כלל הידיעה" לבד אינו יכול להקנות סמכות בינלאומית לבית המשפט הישראלי, וכי על מנת להמציא כדין את בקשת האישור למבקשים באופן שיקנה לבית המשפט סמכות בינלאומית לדיון בבקשה לאישור תובענה נגזרת, היה על המשיבים לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל היתר המצאה אל מחוץ למדינת ישראל... בנסיבות אלה, החלת "כלל הידיעה" ככלי לקניית סמכות שיפוט בינלאומית בניגוד למסלול הדיוני שנקבע בתקנה 500 לתקנות סד"א, אינה אפשרית. קניית סמכות בינלאומית היא שאלה מהותית וספק אם ניתן לקבוע כי הסמכות הזו נקנית באמצעות 'כלל הידיעה'... טעם נוסף המחזק את מסקנתי האמורה מתבסס על העובדה כי ההשלכות של אישור ידיעתו של בעל דין כהמצאה כדין, הן חריפות בהרבה כאשר מדובר באישור המצאה לחו"ל- אשר אמורה להקנות למדינת ישראל סמכות שיפוט בינלאומית בבקשה לאישור תובענה נגזרת, ולא בנקל יאשר בית המשפט המצאה שכזו".
28.
גם בעניין תורג'מן הנ"ל נקבע כי על אף שאין חולק על כך שהמשיבים יודעו בדבר התביעה, וסביר להניח שאף היו בקיאים בתוכנה, אין להעדיף את כלל הידיעה על פני המצאה כדין בהתאם לתקנה 500, שכן כלל הידיעה כשלעצמו אינו מקנה סמכות שיפוט בינלאומית לבית המשפט הדן בתיק.
29.
אין בפסק הדין בעניין קווי אשראי, עליו מסתמכים המשיבים, כדי לתמוך בטענותיהם, שכן גם הוא מגביל את השימוש ב"כלל הידיעה" והעדפתו על פני המצאה כדין לנסיבות מסוימות. נסיבותיו של עניין קווי אשראי שונות בתכלית מנסיבות העניין שבפני
, שכן בעניין קווי אשראי הכיר בית המשפט כי ההמצאה בוצעה למי שהיה מורשה מטעם הנתבע.
30.
לעניין טענות המשיבים בדבר ההשלכות הרוחביות שעשויות להיות לקביעה כי נדרש היתר המצאה מחוץ לתחום לשם המצאת כתבי בי דין לדירקטורים זרים של חברה הנסחרת בישראל אציין, כי בתי המשפט הן בעניין
hecht
והן בעניין תורג'מן נתנו דעתם לנושא זה וציינו כי
ייתכן שיש מקום לקבוע שלדירקטור של חברה שמניותיה נסחרות בארץ, ניתן יהיה להמציא כתבי בי-דין לידי מענו המפורסם בדוחות החברה מבלי להידרש להוראות תקנה 500, או למשרדי החברה עצמה, אך שאלה זו אינה מסמכותו של בית המשפט אלא של המחוקק.

31.
באשר לטענות המשיבים בדבר מסירה אישית, הרי שאלה מתייחסות למבקש 1 בלבד- המשיבים טוענים כי מסרו את בקשת האישור לידי המבקש 1 במסירה אישית ונוכח היותו של המבקש 2 דירקטור חליף של המבקש 1, יש להכיר בהמצאה למבקש 1 כהמצאה למורשה של המבקש 2. אלא שגם מהתצהיר שצורף בתמיכה לתגובת המשיבים, עולה כי בקשת האישור לא נמסרה אישית לידי המבקש 1, אלא לאחר ניסיונות לבצע מסירה למספר גורמים בחברה אשר סירבו לקבל לידיהם את בקשת האישור, הושארה הבקשה במזכירות החברה. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את הטענה, כי בוצעה מסירה אישית למבקש 1, על אף היותו במשרדי החברה בעת המסירה.

סוף דבר
32.
נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי בקשת האישור לא הומצאה כדין לידי המבקשים.
33.
עם זאת, אין בכך די כדי להורות על מחיקת המבקשים מבקשת האישור ובאפשרות המשיבים להגיש בקשה נפרדת למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום, בהתאם להוראות תקנה 500 לתקנות.

34.
אני מחייבת את המשיבים בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת.
המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט מחוזי 7520-06/15 סאול זאנג, מריו בלכר נ' אוהד אלוני, אריק הורוביץ, יוסי דוד ואח' (פורסם ב-ֽ 23/12/2015)