פסקי דין על עו"ד איתן ארז-מפרק החברות: חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (בפירוק) וחברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ (בפירוק) | פסקי דין על נוימן ברזל 1974 | פסקי דין על יעקבי-ברזל לבטון | פסקי דין על עו"ד נפתלי נשר-מנהל מיוחד ואח' |

200/07 פרק     29/12/2015




פרק 200/07 עו"ד איתן ארז-מפרק החברות: חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (בפירוק) וחברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ (בפירוק) נ' נוימן ברזל 1974 בע"מ, יעקבי-ברזל לבטון בע"מ, עו"ד נפתלי נשר-מנהל מיוחד ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה

פר"ק 200/07

פ.נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ נ' בני סלים עתאמנה בע"מ ואח'
פר"ק 194/07

פ.נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ נ' בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ ואח'


בפני

כבוד השופטת
בטינה טאובר

מבקש
עו"ד איתן ארז-מפרק החברות: חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (בפירוק) וחברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ (בפירוק)


נגד

משיבים
1.
נוימן ברזל 1974 בע"מ
2. יעקבי-ברזל לבטון בע"מ
3. עו"ד נפתלי נשר-מנהל מיוחד
4. כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה


החלטה


מבוא

1.
בפני
י בקשה למתן הוראות, שהוגשה ביום 26/03/15 על ידי עו"ד איתן ארז (להלן: "המפרק"), מפרק חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (בפירוק) (להלן: "חברת בני סלים") וחברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ (בפירוק) (להלן: "חברת הסלע האדום") (להלן ביחד: "החברות"), במסגרתה עתר המפרק כדלקמן:


א. להורות לחברת נוימן ברזל 1974 בע"מ
(להלן: "חברת נוימן ו/או המשיבה 1") להחזיר לקופת הפירוק סך של 2,700,000 ₪, ששולמו לה על ידי מי מהחברות ו/או על ידי מי מהמשיבים עתאמנה, שלא כדין ותוך ביצוע העדפת נושים.

ב. להורות לחברת יעקבי-ברזל לבטון בע"מ
(להלן: "חברת יעקבי ו/או המשיבה 2") להחזיר לקופת הפירוק של החברות סך של 202,080 ₪, ששולמו לחברת יעקבי על ידי מי מהחברות ו/או על ידי מי מהמשיבים עתאמנה, שלא כדין ותוך ביצוע העדפת נושים.

2.
ביום 30/03/15, עם קבלת בקשת המפרק, נקבע הדיון בבקשה ליום 22/06/15 וניתנה למשיבים האפשרות להגיש תגובה לבקשה תוך 30 יום. בפועל, התקיים הדיון ביום 30/06/15, במסגרתו נחקרו המצהירים שהתייצבו לדיון, מר גיא נוימן ומר גיל יעקבי.

3.
יצוין, כי בקשתו של עו"ד נפתלי נשר, המשמש כמנהל מיוחד של המשיבים עתאמנה, להשתחרר מן הדיון ומן החובה להגיש טיעונים, אושרה בהסכמת הצדדים.

4.
בקשת המפרק הוגשה כבקשה אחת, המתייחסת לחברת נוימן ולחברת יעקבי במקשה אחת, הגם שהתשתית העובדתית והטענות הנטענות על ידי המפרק לגבי כל אחת ממשיבות אלו הינן שונות בתכלית.

5.
בתום הדיון שהתקיים ביום 30/06/15 הודיעה ב"כ הכנ"ר, כי הכנ"ר יגיש טיעוניו, אם ימצא לנכון לעשות כן. משלא הוגשה, כאמור, בקשה על ידי ב"כ הכנ"ר להגיש טיעונים בכתב, ולנוכח פרק הזמן שחלף, תינתן ההחלטה בהיעדר טיעוני הכנ"ר.


העובדות שאינן שנויות במחלוקת

6.
החברות עסקו בתחום ייצור הבלוקים וסחר בברזל. בחודש פברואר 2007 הוגשה כנגד החברות בקשה למתן צו פירוק. ביום 18/09/07 מונה עו"ד ארז כמפרק זמני לחברת בני סלים, וביום 10/06/08 ניתן בעניין החברות צו פירוק קבוע ועו"ד ארז מונה כמנהל מיוחד של החברות. ביום 30/11/08 מונה עו"ד ארז כמפרק קבוע לחברות.

7.
במסגרת הסמכויות שניתנו לעו"ד ארז עם מינויו כמפרק זמני ביום 18/09/07, נכללו הסמכויות לבחון את היחסים המסחריים הפנימיים בין חברת בני סלים לבין חברת הסלע האדום, לרבות בדיקת ספרי הנהלת החשבונות והרישומים החשבונאיים של שתי החברות.

8.
חברת נוימן וחברת יעקבי סיפקו בזמנים הרלבנטיים לחברות ו/או למי מהן ברזל לבטון ולפרויקטים שונים.

9.
בשלהי שנת 2006 הפסיקה חברת בני סלים לפרוע את התחייבויותיה השוטפות, על פי תנאי האשראי שהיו נהוגים בין הצדדים.

10.
ביום 01/11/07 פנה המפרק, בתפקידו אז כמפרק זמני, אל חברת נוימן, בדרישה כי תודיע לו, האם חברת בני סלים שילמה לחברת נוימן כספים כלשהם על חשבון חובה לחברת נוימן בסך של 2,700,000 ₪, כפי המופיע בספרי חברת נוימן, ו/או האם נערך הסכם כלשהו לפירעון חוב זה. בנוסף, נתבקשה חברת נוימן להעביר לידי המפרק הזמני כרטסת הנהלת חשבונות של חברת בני סלים אצל חברת נוימן, נכון לשנת 2007.

11.
ביום 07/11/07 השיבה חברת נוימן, באמצעות בא כוחה, לפניית המפרק הזמני ומסרה לו, כי חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן עומד על סך של 2,673,032 ₪, בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות שנשלחה למפרק הזמני. בנוסף, צוין, כי לא עלה בידי חברת נוימן לאתר נכסים ו/או כספים לגבייה מחברת בני סלים, וכי לא נגבה ממנה דבר על חשבון החוב.

12.
יצוין, כי עוד עובר לפניית המפרק הזמני לחברת נוימן, פנה המפרק הזמני לחברת יעקבי, ובפני
יתו מיום 02/10/07 ביקש לקבל את כרטסת הנהלת החשבונות שמנהלת חברת יעקבי בקשר עם חברת בני סלים.

13.
בעקבות פניית המפרק הזמני, המציאה חברת יעקבי למפרק הזמני את הכרטסת ואף מסרה לו, בשיחה טלפונית שהתקיימה בסמוך לאחר מכן, הבהרות ביחס לתנועות החו"ז של חברת בני סלים בתקופה שלאחר חילוט המחאותיה בחודש נובמבר 2006, תוך מתן פירוט להסדר התשלומים שנעשה במהלך חודש דצמבר 2010 עם חברת הסלע האדום, שהייתה ערבה כלפי חברת יעקבי לחובותיה של חברת בני סלים.

14.
אין מחלוקת, כי לאחר המענה שקיבל המפרק הזמני מחברת נוימן ומחברת יעקבי, לא נעשו פניות נוספות מצד המפרק הזמני אליהן עד להגשת הבקשה דנן.

15.
עם מינויו של המפרק הזמני, עתר המפרק הזמני למינויו של רו"ח מוחמד דראושה, לשם מתן חוות דעת בעניין החברות. בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת גילאור ביום 18/09/07 מונה רו"ח דראושה לעריכת חוות דעת, ובדו"ח שהוגש על ידו ביום 14/11/07 התייחס רו"ח דראושה באריכות לכשלים התנהלותיים חמורים בניהול החברות, אי רישום פעולות הנהלת חשבונות בזמן אמת, עירוב נכסים, העברת סך של 800,000 ₪ מחברת בני סלים לחברת הסלע האדום ב-3 החודשים הראשונים לפעילות חברת בני סלים, העלמת מלאי, הוצאות חיובים לספק, חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (להלן: "חברת נעאמנה"), על סך כולל של 7,000,000 ₪ ללא כל כיסוי, אי גביית חובות מלקוחות בסך של 4,000,000 ₪ ועוד.


בדו"ח של רו"ח דראושה ניתנה אף התייחסות לחברת יעקבי ולחברת נוימן, כדלקמן:

"הספק יעקובי:
54.
בתאריכים 18/11, 20/11 ו-20/12 לשנת 2006, דהיינו לאחר סיום פעילותה של החברה בחודש אוקטובר, החזירה החברה לספק יעקוב שלושה שיקים ע"ס כולל כ-200,000 ₪.
55.
ביום 11/12/06 הגיעה החברה להסדר חוב עם הספק הנ"ל, לפיו נפרש החוב הנ"ל על פני 24 תשלומים בסך של 8,420 ₪ כ"א. תשלומים אלו משולמים ליעקובי בשיקים משוכים על חשבון חברת בלוק הסלע האדום בע"מ. זאת עפ"י הרישומים בספרי החברה.
56.
בסה"כ שילמה חברת בלוק הסלע האדום לספק יעקובי את הסך של 202,080 ₪ מכאן נותר הספק ביתרת חובה של כ-2,000 ₪, המהווים, ככל הנראה, הוצאות מימון או גביה בגין השיקים לעיל.

העתק כרטסת הנהלת החשבונות של החברה המנוהלת אצל בלוק הסלע האדום, מצ"ב כנספח יא' לדו"ח זה.
הספק נוימן
:
57.
עפ"י ספרי החשבונות החברה חייבת לספק נוימן ברזל 1974 בע"מ
(להלן: "נוימן") כ-2,700,000 ₪.
58.
מהחברה לא נמסר לנו על פעולות או הליכים משפטיים שהספק נוימן הנ"ל נקט כנגד החברה לגביית החוב והח"מ אף לא קיבל כל חומר המעיד על נקיטת הליכים כלשהם ע"י נוימן נגד החברה וזאת חרף הזמן הרב שעבר מאז הפסקת פעילותה של החברה.
59.
בהמשך פנינו לספק נוימן ובהתאם לדרישתנו קיבלנו את כרטסת הנהלת החשבונות של החברה המנוהלת אצלו. מעיון בכרטסת זו עולה כי ישנה התאמה בין יתרת החוב הרשומה בכרטסת המנוהלת אצל נוימן לבין זו הרשומה בספרי החברה.

העתק כרטסת הנהלת החשבונות של החברה המנוהלת אצל נוימן, מצ"ב כנספח י"ב' לדו"ח זה.
60.
נכון ליום כתיבת דוח זה, הספק נוימן הנ"ל לא נקט בפעולה משפטית כנגד החברה ואף לא העביר למפרק הזמני כל דרישה להוכחת החוב, דבר שמעלה ספקות לגבי קיום החוב בכלל!!!".

16.
ביום 10/06/08, וחרף התנגדות החברות ומר וחיד עתאמנה ומר סלים עתאמנה (להלן: "נושאי המשרה") לבקשה לפירוק, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי, כב' השופטת גילאור,

פסק דין
, במסגרתו ניתן צו לפירוק החברות בעילה של חדלות פירעון.


בית המשפט המחוזי בפסק דינו פירט באריכות את ההתנהלות של החברות, תוך קביעת ממצאים חמורים ביחס להתנהלותן. בית המשפט קיבל את טענות חברת נעאמנה, לעניין קיומו של חוב לזכותה של חברת נעאמנה בסך של 8,500,000 ₪, לאחר שזו מסרה סחורה לחברת בני סלים, ודחה את טענתה של חברת בני סלים לביטול העסקה. עוד ציין בית המשפט, בהסתמכו על הדו"ח של רו"ח דראושה, כי חברת בני סלים ביצעה חיובים פיקטיביים, פעלה תוך אי סדרים, רישומים פיקטיביים, עירוב נכסים בין חברת בני סלים לחברת הסלע האדום, ולכאורה, עבירות מס. הגם שנמצא, כי חברת הסלע האדום הינה חברה פעילה, הרי משנמצא, כי חובותיה של חברת בני סלים למבקשת הם גם חובותיה של חברת הסלע האדום, הורה בית המשפט, כאמור, על מתן צו פירוק לשתי החברות.


לענייננו יצוין, כי במסגרת

פסק דין
אכן קיימת התייחסות לחברת יעקבי באלו המילים:


"כך, למשל, מניתוח כרטיס בני סלים בספרי הסלע האדום העלה שהסלע האדום הגיע להסדר עם הספק יעקובי לפיו סילקה חובה של בני סלים לספק בסך 200,000 ₪".


עוד יצוין, כי בית המשפט המחוזי בפסק דינו התייחס באריכות לעדותם של מר וחיד עתאמנה ומר סלים עתאמנה וציין, כי לא ניתן לסמוך על עדויותיהם כלל (עמוד 13 לפסק הדין).

17.
בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מינה המפרק את רו"ח דראושה כרואה חשבון מלווה להליכי הפירוק של החברות, ובית המשפט המחוזי אישר את העסקתו של רו"ח דראושה בהחלטתו מיום 18/09/08.

18.
לאחר שנושאי המשרה לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט ועם צווי הפירוק שהוצאו במסגרתו, הוגש על ידם ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5737/08). כמו כן, הגישו נושאי המשרה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, לאשר את מינויו של רו"ח דראושה כרואה החשבון המלווה בהליכי הפירוק (רע"א 8388/08).

19.
בהחלטה מיום 22/02/09 קיבל כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס את בקשת רשות הערעור וביטל את מינויו של רו"ח דראושה, בקובעו, כי אין מקום להעסקתו על ידי המפרק, בכל הנוגע לחברות, וזאת בשל ניגוד עניינים, הנובע מקרבה משפחתית למנהל ולבעל המניות של חברת נעאמנה, מבקשת הליך הפירוק, וכן נוכח העובדה, כי הועסק על ידי חברת נעאמנה בעבר.

20.
ביום 28/06/11 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו הוצאו צווי הפירוק נגד החברות, וקבע, כי יש לראות בהן אישיות משפטית אחת. בפסק הדין שניתן בערעור בחן בית המשפט העליון את שאלת מעמדה של חוות הדעת, שניתנה על ידי רו"ח דראושה ואשר עליה נסמך בית המשפט המחוזי בפסק דינו, לנוכח ההחלטה שניתנה ברע"א 8388/08, שם הוחלט על ביטול מינויו של רו"ח דראושה, בהיותו נתון בניגוד עניינים.


בית המשפט העליון סבר, כי למרות החלטה זו, אין מקום לפסול את חוות הדעת של רו"ח דראושה, שכן החברות היו מודעות לניגוד העניינים, שבו היה רו"ח דראושה נתון בטרם הגיש חוות דעתו, ואולם, העלו את הטענה רק לאחר מתן חוות הדעת. על כן, סבר בית המשפט העליון, כי לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. כמו כן, קבע בית המשפט העליון, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות היטב בראיות, בכל הנוגע להונאת נושים, עירוב נכסים ואף עבירות מס לכאורה (עמוד 15 לפסק הדין).

21.
בתאריך 05/01/09 הגיש המפרק לבית המשפט המחוזי בקשה לחייב את מר סלים עתאמנה, את מר וחיד עתאמנה ואת מר ראפעאת עתאמנה באחריות אישית לחובות החברות, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").


הבקשה לחיוב נושאי המשרה התבררה בפני
כב' השופטת גילאור. במסגרת הדיון נחקרו מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה על תצהיריהם. בית המשפט אפשר חקירה קצרה של רו"ח דראושה, המוגבלת לאספקטים הנוגעים לבקשה לחיוב נושאי המשרה בלבד, וביום 24/03/13 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי.

22.
בית המשפט המחוזי בפסק דינו קיבל את בקשת המפרק וחייב את נושאי המשרה לשאת באופן אישי בחובותיהן של החברות. בית המשפט המחוזי אימץ במלואן את מסקנותיו של רו"ח הזנפרץ וקבע, כי חובה של חברת בני סלים כלפי חברת נעאמנה עומד על סך של 5,306,027 ₪, נכון ליום 13/03/07, וכי חובה של חברת הסלע האדום כלפי חברת נעאמנה עומד על סך של 549,631 ₪, נכון ליום 22/11/06.


עוד נקבע, כי נושאי המשרה ניסו להתחמק מהודאה בקיומו של החוב האמור ואף שינו את גרסאותיהם בנושא זה. בית המשפט דחה את טענת נושאי המשרה, כי חברת נעאמנה השיבה סכום של 5,000,000 ₪ או 5,500,000 ₪ לחברת בני סלים, בגין עסקה עתידית שלא הושלמה, וכן את האסמכתא הנטענת שהציגו לכך נושאי המשרה-תעודות חיוב שהנפיקה חברת בני סלים לחברת נעאמנה על אותם הסכומים. בהסתמך על מסקנותיו של רו"ח הזנפרץ, קבע בית המשפט, כי הנפקת תעודות החיוב האמורות על ידי חברת בני סלים הייתה פיקטיבית, והוא הוסיף ואימץ את מסקנתו של רו"ח הזנפרץ, אשר בדומה לרו"ח דראושה, הגיע אף הוא למסקנה, כי חברת הסלע האדום וחברת בני סלים התנהלו למעשה כחברה אחת, וכי ניהול החברות היה כרוך בהעדפת נושים בהיקף מצטבר של מיליוני שקלים, בהברחת נכסים, בעירוב נכסים ובאי סדרים חמורים בהנהלת החשבונות של שתי החברות. לסיכום, קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח התנהלותם של נושאי המשרה, יש לחייבם לשאת אישית, ביחד ולחוד, בחובות של שתי החברות שבפירוק, בציינו כי חיובם של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה הוא לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. על מר ראפעאת עתאמנה, לעומת זאת, הוטלה אחריות לפי סעיף 374 לפקודת החברות בלבד.

23.
לענייננו, נקבע בהחלטתה של כב' השופטת גילאור כדלקמן:


"בבקשתו העלה המפרק חשד להעדפת נושים ביחס לשני ספקים (חב' יעקובי ברזל ובטון בע"מ ונוימן) שהחוב כלפיהם הוסדר ככל הנראה על ידי בעלי עניין בחברה. גבי יעקובי נטען שהסדר החוב מולו מדגים פעם נוספת את העירוב שננקט בין שתי החברות שכן בלוק הסלע האדום הסדירה את חובה של חברת בני סלים.

במהלך הדיון הוברר כי היקף העדפת הנושים הינו רחב בהרבה מזה שסבר המפרק תחילה והדברים באו לידי ביטוי בסיכומיו. מחקירותיהם של המשיבים 1 ו – 2 במהלך הדיון התברר כי המשיבים פעלו להסדר החובות אל מול הבנקים השונים: לאומי, ערבי ישראלי, מרכנתיל ועוד וכן פעלו לביצוע תשלומים לחייבים פרטיים שונים בהיקף מצטבר של מיליוני שקלים. המשיבים לא ראו שום פסול במעשיהם בשים לב לכך שמדובר בנושים המחזיקים בערבויות אישיות".

24.
ואכן, עיון בעמודים רלבנטיים מפרוטוקולי החקירות הנגדיות של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה מיום 18/02/08 ומיום 13/05/12 מעלה, כי נושאי המשרה אישרו, כי נכרתו הסכמי פשרה עם נושים בעלי ערבויות אישיות.

25.
בתאריך 11/03/15 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3515/13, אשר אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, זולת בכל הנוגע לצמצום חבותו של מר ראפעאת עתאמנה. בית המשפט העליון התייחס לממצאים הנוגעים להעדפת נושים, בציינו כדלקמן:


"כך, למשל, ביצעו השניים העברות כספים ליעקובי ברזל לבטון בע"מ (להלן: יעקובי) ולנוימן ברזל 1974 בע"מ
(להלן: נוימן) אשר החזיקו ערבויות אישיות של סלים ווחיד. אם לא די בכך, נעשה הדבר תוך עירוב נכסים בין החברות וביצוע תשלומים באמצעות הסלע האדום לפירעון חובות של בני סלים (ראו חוות-דעת דראושה בעמ' 13-12, 18). משנשאל וחיד מדוע בחרו סלים ווחיד לפרוע חובות במיליוני שקלים ליעקובי ולנוימן, ביודעם כי פ.נעאמנה דורשת מהם תשלום חוב העולה על 5 מליון ש"ח בגין הסחורה שסופקה בעסקה מ-2006, הבהיר וחיד כי:

ת- עד כמה שאני יודע אבא שלי סלים ואני איפה שהיו לנו ערבויות אישיות, שילמנו, החזרנו.

[...]

ש- למה שילמתם לאלה שיש לכם ערבות אישית ולא שילמתם לאלה שאין לכם ערבות אישית?

ת- למי שאני ערב אישית, למי שאני התחייבתי באופן אישי, אני שילמתי לו (פרוטוקול הדיון מיום 13.5.2012 בעמ' 14)".


עוד יצוין, כי בית המשפט העליון לא ראה מניעה, בכך שבית המשפט המחוזי נסמך על מסקנות רו"ח דראושה, שממצאיה הפכו חלוטים עם הינתן פסק הדין בע"א 5737/08, אשר דחה את הערעור של החברות ושל נושאי המשרה על מתן צו הפירוק לחברות.

26.
על רקע כל האמור, הגיש, כאמור, המפרק את הבקשה דנן ביום 26/03/15.


תמצית טענות הצדדים

27.
המפרק טוען, כי בהסתמך על ממצאי רו"ח דראושה, על עדויותיהם של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה במסגרת הבקשה למתן הוראות, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, ועל פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, קיימת תשתית עובדתית חלוטה, לפיה החברות, באמצעות מנהליהן, פרעו את חובות החברות כלפי חברת נוימן וכלפי חברת יעקבי ושילמו להן כספים לאחר שהפסיקו את פעילותן, ובכך ביצעו העדפת נושים אסורה, בידיעתן של חברת נוימן וחברת יעקבי ובכוונה מלאה לקבלת חובן על חשבון יתר הנושים.


עוד ובנוסף, טען המפרק, כי לא חלה התיישנות לעילת התביעה כלפי חברת נוימן וחברת יעקבי, וגם אם הייתה חלה, הרי שדחיית הבקשה מטעם זה יעניק לחברת נוימן ולחברת יעקבי "פרס" על התנהלותן הקלוקלת, ייתן לגיטימציה למעשה העוולה שביצעו ואף יהווה תמריץ לביצוע העדפות נושים אסורות, ו"ייצא החוטא נשכר".


לאור כל האמור, טען המפרק, כי יש להיעתר לבקשה וליתן את הסעדים המפורטים בכותרת הבקשה, וכן לחייב את חברת נוימן ואת חברת יעקבי בהוצאות ובשכר טרחת המפרק.

28.
חברת נוימן טענה, כי במסגרת הבקשה עתר המפרק לחיובה בהשבת כספים בסך של 2,700,000 ₪, בטענה בלתי מוכחת, הנסמכת על סברות, הגם שהוצגו על ידה עובדות וראיות, המוכיחות באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן לא שולם, ועל כן, דין בקשת המפרק להידחות בהיעדר עילה ומשהמפרק לא הניח את התנאים לגיבוש הטענה, בדבר העדפת מרמה.


עוד טענה חברת נוימן, כי המפרק בסיכומיו הרחיב את היריעה, והיא מתנגדת להרחבת חזית.


כן נטען על ידי חברת נוימן, כי דין הבקשה להידחות אף מחמת התיישנותה.

29.
חברת יעקבי טענה, כי התשתית העובדתית שנפרשה שומטת את הבסיס מכוח טענתו של המפרק, הטוען להעדפת נושים.


לטענת חברת יעקבי, פרשה היא בפני
המפרק עוד ביום 02/10/07 את מלוא הנתונים הדרושים, ביחס להסדר החוב שנקשר בינה ובין חברת הסלע האדום, שערבה לחובות חברת בני סלים והייתה חברה פעילה וסולבנטית במועדים הרלבנטיים, והיא שביקשה מחברת יעקבי להמשיך ולספק את הסחורה. לעמדת חברת יעקבי, מדובר בהסדר תשלומים שנעשה בתום לב במהלך עסקים רגיל, תוך ניסיון כן להמשיך ולסחור עם חברת הסלע האדום ועל מנת לאפשר לה להיחלץ מקשיי נזילות חולפים אליהם נקלעה.


חברת יעקבי הוסיפה וטענה, כי תביעתו של המפרק התיישנה, עת שעולה מתגובתו, כי כבר ביום 02/10/07 נודע למפרק על כל פרטי הסדר התשלומים ואף הומצאה לו כרטסת של חברת יעקבי וכל הפרטים הנוספים שנדרשו על ידו, משהמתין המפרק עם הגשת הבקשה למתן הוראות עד ליום 26/03/15, סבורה חברת יעקבי, כי חלפה תקופת ההתיישנות.


דיון

קיומו של מעשה בית דין

30.
בטרם אדון בטענות המפרק, ביחס לחברת נוימן ולחברת יעקבי בנפרד, אקדים ואתייחס לטענת המפרק, שבאה לכלל ביטוי בעיקר בבקשה, אך גם בסיכומיו, לפיה פסקי הדין, שניתנו בעניינן של החברות ובעניינם של נושאי המשרה בבית המשפט המחוזי בחיפה ובבית המשפט העליון (5737/08, 3515/13, 8388/08), מהווים ראיות חלוטות לחובת חברת נוימן וחברת יעקבי. דהינו, העובדה, שנקבע בפסקי דין אלה, כי החברות ונושאי המשרה ביצעו במהלך השנים העדפות נושים אסורות והעבירו כספים לחברת נוימן ולחברת יעקבי, אשר החזיקו ערבויות אישיות של מר סלים עתאמנה ושל מר וחיד עתאמנה, מהווה ממצא, המחייב את חברת נוימן ואת חברת יעקבי בהליך זה.

31.
דוקטרינת מעשה בית דין בנויה על שני עקרונות מרכזיים: השתק עילה והשתק פלוגתא.


כלל השתק העילה חל, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. בנסיבות מעין אלה, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, ככל שזו מתבססת על עילה זהה. ראה: ע"א 246/66 שמואל ורחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פ"ד כב(2), 561 (להלן: "

פסק דין
קלוז'נר"); נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי
, 29-31 (1991
); רע"א 6830/00 אריה ברנוביץ נ' משה תאומים, פ"ד נז(5), 691. בית המשפט העליון, בע"א 735/07 צמרות חברה לבניין בע"מ נ' בנק מזרחי-טפחות (05/01/2011) (להלן: "

פסק דין
צמרות") עמד על הטעמים לכלל השתק העילה באלו המילים:


"הטעמים לכלל האמור נעוצים בצורך למנוע את הטרדת בעל הדין שכנגד, ואילוצו להתדיין בענין שכבר נדון, וניתנה לגביו הכרעה, ובמניעת העמסת יתר על בתי המשפט בדיונים כפולים מיותרים. המבחן להשתק עילה הוא זהות העילות בין שני ההליכים (ענין קלוז'נר, שם). מושג זהות העילות נבחן בדרך מרחיבה. וכך, עקרון מעשה בית דין יחול ככל שהתשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, וזאת אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ע"א 8/83 גורדון נ' מונאש – מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801-802 (1985) (להלן: ענין מונאש)). ואמנם, 'אין לדקדק במרכיבים מישניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה' (ענין מונאש, שם)".


השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני
בעל דין, המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה עובדתית או משפטית שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והוכרעה באותו הליך, במפורש או במכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינה מחדש במשפט נוסף, וזאת גם אם עילתו שונה מעילת התביעה הראשונה. ראה:

פסק דין
קלוז'נר, ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (12/10/2009); רע"א 7831/99 אהרון צוריאנו נ' ד"ר אברהם צוריאנו, פ"ד נז(1), 673.

32.
ככלל, תנאי להיווצרות השתק דיוני מטעמי מעשה בית דין הוא בקיומה של זהות בין בעלי הדין (או חליפיהם), שלקחו חלק בהליכים השונים. כלל זה בנוי על הרעיון, כי אין משתיקים אדם בטענת מעשה בית דין, אם לא הייתה לו שעת כושר בעבר להציג טענותיו בפני
בית המשפט (ראה: ע"א 440/70 הודא עלי מוחמד ע'אנם נ' ריא פיאד מוחמד ע'אנם, פ"ד כו(2), 829). בית המשפט ב

פסק דין
צמרות עמד על הרציונל העומד מאחורי דרישת זהות הצדדים, באלו המילים:


"דרישת זהות הצדדים נועדה להבטיח כי תינתן הזדמנות לכל בעל דין לטעון את טענותיו בפני
בית המשפט, אך בה בעת גם להבטיח, כי מי שכבר ניתן לו יומו בבית המשפט, לא ישמיע דברו בשנית, 'למען יהיה סוף לריב ולדיונים' (ע"א 258/88 פיכטנבאום נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576, 580 (1990))".

33.
על מנת למנוע את עקיפת דרישת הזהות המלאה בין הצדדים בשני הליכים, אשר עלולה לפגוע בהשגת התכלית המרכזית של עקרון מעשה בית הדין, שהינה מניעת ריבוי התדיינויות, נקבעו במהלך השנים חריגים לכלל זהות הצדדים בשני הליכים, שבהתקיימם גם מי שלא התדיין הוא עצמו בהליך קודם, עשוי להיות כבול בתוצאותיו, בכל הנוגע להשתק עילה והן בכל הנוגע להשתק פלוגתא.


החריג המרכזי שנזכר ב

פסק דין
צמרות מבוסס על "קרבה משפטית" בין בעלי הדין בהליכים השונים, אם כחליפו בזכות או כמי שבא מכוחו בדרך אחרת, וזאת כאשר מתקיימת קרבה הדוקה בין בעלי הדין בשני ההליכים, העומדים באותו צד של המתרס כנגד בעל דין משותף לשני ההליכים.


קרבה משפטית עשויה להיווצר, בין היתר, כתוצאה מקשרים משפחתיים, מסחריים, מכוח זיקה משותפת לעניין כספי משותף, תוך שנדרשת זהות עניינית מהותית בין הצדדים. ובלשונו של בית המשפט העליון בע"א 2360/99 יצחק בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4), 18:


"אולם הלכה זו תחול גם מקום שאין מדובר במי שהיה שותף להליך הראשון, אך הוא בעל זיקת עניין (
privity of interest
) לדיון הקודם או שהינו חליפו של מי שהיה בעל-דין. וכך למשל נקבע כי מעשה-בית-דין יחול על מנהלים של תאגיד מקום שהתאגיד היה בעל-דין בהליך קודם, ולהפך, מקום שהמנהל ובעל השליטה בתאגיד היה בעל-דין בהליך הקודם, מושתק התאגיד שבו הוא שולט ושבו הוא מנהל, מכוח מעשה-בית-דין (ע"א 8/83 הנ"ל [2]; וכן ראה: ע"א 344/83 רויטמן נ' פרס [4], בעמ' 36; ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק [5]; רע"א 1903/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב בע"מ [6]; וכן ראה בספרה של ד"ר נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך האזרחי [7], בעמ' 387 ואילך)".


עם זאת, על מנת שלא לגרום לעיוות דין לבעל הדין בהליך מאוחר, נדרשת מידה של זהירות בהפעלת הכלל, ועל כן, גם אם לא נדרשת בהכרח זהות פורמאלית בין בעלי הדין, נדרשת זהות עניינים מהותית ביניהם, המתחזקת עם קיום ידיעה של בעל הדין בהליך המאוחר על קיום ההליך הקודם במועד הרלבנטי ומתן הזדמנות להיות מעורב בהליך כזה. ראה: ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ ומשרד המסחר (22/07/2007). ובלשונו של בית המשפט העליון ב

פסק דין
צמרות:


"המבחן לכך הוא האם מצויים שיקולים של מדיניות משפטית המצדיקים השוואת מעמדו של בעל דין בהליך נוכחי למעמדו של בעל דין בהליך הקודם, וקשירתו לתוצאותיו. בין היתר, תתקיים קרבה משפטית כאשר לבעל דין בהליך הנוכחי היה ענין ממשי בנושא שנדון בהליך הקודם, והוא ידע על קיומו, והיתה לו הזדמנות להצטרף אליו, אך הוא נמנע במודע מכך. כאשר צד שיש לו עניין בתוצאות ההתדיינות מתנגד לצירופו להליך, ואף מסרב להצטרף אליו מיוזמתו, עשוי להיות בכך משום גילוי עמדה שהוא אינו חפץ להתדיין, וכי הוא מקבל את תוצאות אותה התדיינות גם אם הן נגדו".

34.
הן בהליך הפירוק והן בתביעה שהוגשה נגד נושאי המשרה, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אשר התבררה במסגרת בקשה למתן הוראות, נדונה, בין היתר, הפלוגתא הנוגעת להעדפות נושים ואף נקבע, כי החברות ובעלי המשרות העבירו כספים לחברת נוימן ולחברת יעקבי, על חשבון חובה של חברת בני סלים, על רקע ערבויות אישיות שהיו לנושאי המשרות.


ההליכים עונים, אפוא, על פי טיבם, לתנאי, בדבר זהות בין עילות התובענה, במובן הרחב של ההגדרה, משהם עסקו באותן סוגיות ענייניות ממש, גם אם במסגרת הבקשה למתן צו הפירוק והבקשה לחיוב נושאי המשרה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות נכללו מרכיבים נוספים מסוימים.


עם זאת, לא מתקיימת קרבה משפטית מובהקת בין החברות, נושאי המשרה בחברות ובין בעלי חובן, חברת נוימן וחברת יעקבי. לא רק שאין ביניהם קרבה משפחתית או אחרת, אין גם זהות מבחינת האינטרס הרכושי, שכן במסגרת ההליכים שהתקיימו היה זה האינטרס של נושאי המשרה לטעון לפירעון החובות לנושים, ולו על מנת להפחית את מצבת חובותיה של חברת בני סלים לנושיה או להגדיל את קופת הנושים על חשבון חברת נוימן ו/או חברת יעקבי, אינטרס שוודאי לא מזוהה עם עמדתן של חברת נוימן וחברת יעקבי.


יתר על כן, לא עמדה לחברת נוימן או לחברת יעקבי הזדמנות להצטרף להליכים שהתנהלו כנגד החברות ונושאי המשרה. לא הובאה ראייה, כי הם זומנו לדיונים שהתנהלו, ולמעשה, הקשר בינם ובין ההליכים שהתנהלו התמצה בפני
ית המפרק אליהם בחודשים אוקטובר ונובמבר 2007, ועם המענה שניתן למפרק על ידי חברת נוימן וחברת יעקבי.


על רקע האמור, קביעות בית המשפט, לעניין העברת כספים לחברת נוימן ולחברת יעקבי, המושתתות בעיקרן על עדותם של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה ואשר מונעות מאינטרס ברור, בכל הנוגע להליך שהתנהל כנגדם מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אינן יוצרות מעשה בית דין לטובת המפרק, המייתר את הוכחת הנדבכים העובדתיים בבקשתו.

35.
יתר על כן, לאור המסקנה, שאין בפסקי הדין להוות מעשה בית דין, ביחס לחברת נוימן ולחברת יעקבי, פסקי דין אלה אינם יכולים לשמש כראייה בהליך זה מן הטעם, כי קביעותיו המשפטיות של שופט במסגרת הליך אחד הן בבחינת עדות מפי השמועה בהליך אחר. חריג לכלל זה נקבע בסעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), הקובע, כי רק ממצאים ומסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע נאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם, ואולם, חריג זה אינו חל בנסיבות העניין.


מכאן, שפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הליך הפירוק ובע"א 5737/08, בע"א 8388/08 ובע"א 3515/13, אין בהם כדי להוות ראייה להוכחת טענות המפרק, ולא ניתן להסתמך על האמור בהם כלל.

36.
המפרק, כידוע, נמנע מלהגיש תצהירים של נושאי המשרה או לזמנם לעדות, ובאופן שלא הניח את התשתית העובדתית לטענה, לפיה החברות ו/או נושאי המשרה העבירו כספים לחברת נוימן ו/או לחברת יעקבי, על ידי עדויות מטעמו.


כן נמנע המפרק אף מלזמן לדיון שנקבע ליום 30/06/15 את רו"ח דראושה, על מנת לאפשר לחברת נוימן ולחברת יעקבי לחקור את רו"ח דראושה על חוות הדעת שהגיש למפרק ביום 16/11/07, הגם שהיה מודע לטענות חברת נוימן וחברת יעקבי, בדבר נכונות חשדותיו של רו"ח דראושה, והגם שחברת נוימן וחברת יעקבי לא נמנו על הצדדים בהליכים קודמים שהתנהלו ולא ניתנה להם ההזדמנות להשיב למסקנות רו"ח דראושה או לחקור אותו על חוות דעתו, בהתאם לסעיף 26(א) לפקודת הראיות.

37.
לנוכח האמור, משחברת נוימן וחברת יעקבי לא היו כלל צד להליכים, אשר התייחסו לחוות דעתו של רו"ח דראושה, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, הרי שהאמירות המיוחסות לחברת נוימן ולחברת יעקבי בחוות דעתו של רו"ח דראושה, ובכלל זה בפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בהסתמך על חוות הדעת, אינן חלוטות כלפיהן ואינו יוצרות אף הן מעשה בית דין.

38.
לאחר דברים כללים אלה, אפנה עתה לדון לגופן בטענות המפרק כנגד חברת נוימן וחברת יעקבי.


עתירת המפרק כנגד חברת נוימן

39.
כפי שתואר לעיל, חברת נוימן טענה, במענה לפנייתו של עו"ד ארז בתפקידו כמפרק זמני ביום 07/11/07, כי חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן עומד על סך של 2,673,032 ₪, וכי לא עלה בידה לגבות דבר על חשבון החוב.

40.
גם במסגרת הליך זה שללה חברת נוימן מכל וכל קבלת כספים כלשהם על חשבון החוב.

41.
לביסוס התביעה כנגד חברת נוימן, לחיובה בתשלום סך של 2,700,000 ₪, נסמך המפרק, כאמור, על שתי ראיות עיקריות: כרטסת הנהלת החשבונות וחוות דעתו של רו"ח דראושה מיום 14/11/07.

42.
מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת נוימן אצל חברת בני סלים, אותה צירף המפרק לבקשה, עולה, כי יתרת החוב של חברת בני סלים וחברת נוימן הייתה ונותרה על סך של 2,673,032 ₪, נכון לחודש דצמבר. מן האמור עולה, אפוא, כי קיימת התאמה מלאה בין כרטסת חברת בני סלים לכרטסת הנהלת החשבונות של חברת נוימן, ושתיהן מצביעות על יתרת חוב זהה של חברת בני סלים לחברת נוימן, על סך של 2,673,032 ₪, ועל היעדר פירעונו של החוב, כולו או מקצתו.

43.
בנוסף, נסמך המפרק גם על האמור בדו"ח רו"ח דראושה מיום 14/11/07, לפיו היעדר נקיטה בהליכי גבייה מצד חברת נוימן, לרבות אי הגשת תביעת חוב, מעלה ספקות לגבי קיומו של החוב בכללו.


סבורני, כי המדובר באמירה ספקולטיבית, אשר אינה מבוססת על ראיות המצביעות על פירעון החוב, כולו או מקצתו, העומדת בניגוד לאמור בספרי חברת בני סלים וחברת נוימן, ואין די בסברה זו כדי לבסס טענה בדבר העדפת מרמה.

44.
זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 8388/08, במסגרתה ביטל בית המשפט העליון את המשך העסקתו של רו"ח דראושה במסגרת הליכי הפירוק, תוך שבית המשפט העליון ציין, כי צירוף הזיקות הקושרות את רו"ח דראושה למבקשת הפירוק (חברת נעאמנה), בהיותו רואה החשבון של החברה ובעל קרבה משפחתית למבקשת הפירוק, מעורר חשש לניגוד עניינים, במידה המצדיקה הימנעות מהמשך העסקתו של רו"ח דראושה.

45.
בית המשפט העליון, במסגרת ע"א 5737/08, אשר הוגש כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו ניתנו צווי הפירוק לחברות, אמנם לא פסל את חוות דעתו של רו"ח דראושה, עליה נסמך בית המשפט המחוזי במתן צווי הפירוק, ואולם, קביעתו זו, שאין לפסול את חוות דעתו של רו"ח דראושה, עוגנה בנימוק, כי החברות היו מודעות לניגוד העניינים שבו היה רו"ח דראושה נתון עוד בטרם הגיש את חוות דעתו, ומשלא העלו את טענותיהן בעניין זה כבר במועד מינויו, אלא רק לאחר מתן חוות דעתו ופסק הדין שהורה על פירוקן, סבר בית המשפט העליון, שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.

46.
ממצאיו של רו"ח דראושה עומדים אמנם ביסוד ההכרעות שניתנו על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לפירוק החברות ולחיובם האישי של נושאי המשרה, ואולם, מעבר לעובדה, שחוות הדעת של רו"ח דראושה, בכל הנוגע לחברת נוימן, אינה מהווה אלא טענה שבסברה, הרי שלא ניתנה לחברת נוימן ההזדמנות להשיב לספקות שהעלה רו"ח דראושה בחוות דעתו, וברי, כי לא ניתן לחייב חברה בתשלום סך של 2,700,000 ₪ מכוח טענה להעדפת מרמה, אך בגין חוות דעת נטולת ממצא עובדתי כלשהו, המעלה חשד בלא כל ממצא לפירעון החוב.

47.
היעדר זימונו של רו"ח דראושה לדיון שנקבע ליום 30/06/15, על מנת שיצהיר וייחקר במסגרת הליך זה על חוות דעתו ועל מנת שהסברה שהעלה בחוות דעתו תועמד לבדיקה ולבחינה בחקירה נגדית, פועלת אף היא לחובת המפרק. כלל ידוע הוא, שמעמידים בעל דין בחזקה שלא יימנע מלזמן עד או להציג ראייה שהינה בחזקתו ובהיעדר הסבר סביר לכך, נוצרת הנחה, שאילו הובא העד או הוצגה הראייה, היו אלה פועלים כנגד בעל הדין שנמנע מהצגתם. ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4), 651.

48.
המפרק צירף לבקשה את תצהיריהם של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה, ונמנע, כאמור, מלזמנם לעדות. בכך מנע המפרק את חקירתם הנגדית של נושאי המשרה, באופן שלא ניתן ליתן משקל של ממש לאמירותיהם של אלה. יתר על כן, עיון קפדני בתצהיריהם של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה מעלה, כי האמירות, המלמדות על פירעון החוב, התייחסו לחברת יעקבי בלבד, ולא ניתן למצוא בתצהירים אזכור כלשהו לפירעון חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן.

49.
הדברים נכונים אף ביתר שאת לעמודים הספורים שצירף המפרק מתוך פרוטוקולי החקירות הנגדיות של מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה מיום 18/02/08 ומיום 13/05/12. לא רק שלא צורף הפרוטוקול השלם, אלא שמקריאת מלוא תמלול חקירתו של מר וחיד עתאמנה מיום 18/02/08 עולה, כי אין בדברי עדותו של מר סלים עתאמנה לבסס את הנטען על ידי המפרק, שכן בהמשך, בעמוד 16 לפרוטוקול, נאמר על ידו כדלקמן:

"ש.
ידוע לך שבני סלים עתאמנה חייבת 2.6 מיליון ₪ לנוימן.
ת.
שתהיה חייבת.
ש.
נוימן לא פנה אליך בתור אבא של הבנים.
ת.
אלי?"

50.
מן האמור עולה, אפוא, כי לצד האמירות שמבקש המפרק לייחס למר סלים עתאמנה בחקירתו הנגדית, ומבלי שיש בפרוטוקול העדות, בלא שזומנו נושאי המשרה לעדות, משום ראייה קבילה או ראייה שניתן לייחס לה משקל, הרי שקיימות אף אמירות, המצביעות, בניגוד לגרסת המפרק, כי חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן לא נפרע כלל.

51.
יתר על כן, ניתן לתהות על בקשתו של המפרק, להסתמך דווקא על אמירותיהם הסתמיות של בעלי המניות, המונעים מאינטרס ברור, שעה שנקבעו לגביהם ממצאי מהימנות קשים על ידי בית המשפט המחוזי בהליכים השונים, וכל זאת תוך הימנעות מזימונם לעדות במסגרת הבקשה דנא.

52.
לנוכח כל האמור, סבורני, כי אין בראיות שהציג המפרק כדי להניח, ולו תשתית עובדתית ראשונית לביסוס הטענה, בדבר פירעון חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן, לא כל שכן תוך ביצוע העדפת מרמה.

53.
לצד האמור, הגישה חברת נוימן, בתמיכה לתגובתה, את תצהירו של מר גיא נוימן, כאשר לתצהירו צורפה כרטסת הנהלת החשבונות העדכנית של חברת בני סלים וכן אישור רו"ח נחמיה בן ארי, בדבר הגשת חוב אבוד לרשויות המס, בגין חובה של חברת בני סלים משנת 2007.

54.
גרסתו של מר גיא נוימן, מנהלה של חברת נוימן, לפיה לא התקבל כל תשלום בגין חובה של חברת בני סלים, לא נסתרה כלל. יתר על כן, הסבריו של מר גיא נוימן, בדבר העדפתה של חברת נוימן שלא לנקוט בפעולות גבייה או להגיש תביעת חוב למפרק, נמצאו סבירות והגיוניות, ולא ניתן לזקוף לחובתה של חברת נוימן את החלטתה, שניתנה על סמך ייעוץ משפטי, שלא להכניס את עצמה להוצאות נוספות ומיותרות ולבזבוז זמן, לצורך גביית חוב אשר לא ייפרע, שעה שהיה באפשרותה לפעול להגשת חוב אבוד, וכך נקטה היא עוד בשנת 2007.


מתצהירו של מר גיא נוימן ומחקירתו הנגדית עולה, כי רשויות המס הכירו בחובה של חברת בני סלים לחברת נוימן כחוב אבוד. בסופו של יום, חברת נוימן הזדכתה על המע"מ, שהיה בסכום לא מבוטל (500,000 ₪) (עמוד 21 לפרוטוקול), ובהיעדר אלטרנטיבה לגביית החוב, לא נקטה בצעדים נוספים.

55.
במסגרת החקירה הנגדית ובסיכומים העלה המפרק את הטענה, כי חברת נוימן עשתה דין לעצמה, עת שהכריזה על החוב כחוב אבוד ולא פנתה למפרק החברה לצורך קבלת אישור בדבר חוב אבוד. בהקשר זה הפנה המפרק בסיכומיו להוראת פרשנות 2/2012, הנוגעת לחובות אבודים ואשר הוצאה על ידי אגף מכס ומע"מ בשנת 2012 (להלן: "הוראת הפרשנות"), הקובעת בסעיף קטן 1, כי במקרים בהם ננקטו נגד החייב הליכי פירוק או פשיטת רגל, יוכר החוב כחוב אבוד במועד אישור המפרק או הנאמן, לפי העניין. ואולם, על רקע העובדה, כי אישור החוב האבוד של חברת נוימן הוא מיום 31/08/07, לא ברורה הרלבנטיות של הוראת הפרשנות משנת 2012, אשר במסגרתה אומצה ההוראה, הדורשת צירוף אישורו של המפרק לצורך אישור חוב אבוד לראשונה, ועל כן, לא ראיתי לזקוף לחובת חברת נוימן אי הצגת אישור המפרק.

56.
בנסיבות אלה, משכאמור, לא עלה בידי המפרק להניח תשתית ראייתית, המבססת את פירעון החוב לחברת נוימן, כולו או מקצתו, ומנגד, הציגה חברת נוימן גרסה סדורה והגיונית בעדות מהימנה של מנהלה, מר גיא נוימן, אשר לא נסתרה כלל ואף נתמכה בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת נוימן ושל חברת בני סלים, באישור רואה החשבון של חברת נוימן ובהצהרת חברת נוימן על חובה של חברת בני סלים כלפיה כחוב אבוד, מתחייבת המסקנה, כי חובה של חברת בני סלים לחברת נוימן מעולם לא נפרע וחברת נוימן לא נטלה כל חלק בהעדפת מרמה.

57.
פועל יוצא מן האמור, כי אף לא התקיימו יסודותיה של הוראת סעיף 355(א) לפקודת החברות, ודין עתירת המפרק להידחות.

58.
לנוכח קביעות חד משמעיות אלה, מתייתר הצורך לדון בשלב זה בהרחבה בטענתה החילופית של חברת נוימן, באשר להתיישנות התביעה כנגדה, והדיון בטענות אלה יערך במסגרת הדיון בעתירת המפרק ביחס לחברת יעקבי.


עתירת המפרק ביחס לחברת יעקבי

59.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנת 2006, לאחר שנוסדה חברת בני סלים והחלה לרכוש מוצרי ברזל מחברת יעקבי, נחתם ביום 18/09/06 כתב ערבות, לפיו חברת הסלע האדום ערבה לכל חובותיה והתחייבויותיה, הקיימים והעתידיים של חברת בני סלים לחברת יעקבי. עוד אין מחלוקת, כי עוד במהלך שנת 2006 חוללו מספר שיקים שמסרה חברת בני סלים לחברת יעקבי וחברת יעקבי נענתה להצעת נושאי המשרה, מר סלים עתאמנה ומר וחיד עתאמנה, כי חברת הסלע האדום תסלק את חובה של חברת בני סלים לחברת יעקבי בסך של כ-200,000 ₪ ב-24 תשלומים עוקבים, שיבוצעו בהמחאות שנמסרו מחשבונה של חברת הסלע האדום.

60.
עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי 24 המחאות אלה, שנמסרו מחשבונה של חברת הסלע האדום, נפרעו כולם עד שלהי שנת 2008, כאשר בתקופה זו המשיכה חברת יעקבי לספק מוצרים לחברת הסלע האדום.

61.
ראוי לציין, כי משמונה עו"ד ארז ביום 18/09/07 כמפרק זמני של חברת בני סלים, על מנת לתפוס את נכסי החברה ולשמור עליהם, הוסמך הוא אף לבחון את היחסים המסחריים הפנימיים בין חברת בני סלים לחברת הסלע האדום.


אין מחלוקת, כי בעקבות מינויו של עו"ד ארז כמפרק זמני ובהמשך לפנייתו לחברת יעקבי ביום 02/10/07, בסמוך לאחר מינויו כמפרק זמני, העבירה חברת יעקבי למפרק הזמני את כרטסת הנהלת החשבונות שלה, בהתייחס לחברת בני סלים, ובסמוך לאחר מכן אף מסרה הבהרות למפרק הזמני, בכל הנוגע להסדר התשלומים שנעשה בינה ובין חברת הסלע האדום במהלך חודש דצמבר 2006.

62.
יצוין, כי בחוות דעתו של רו"ח דראושה מיום 14/11/07, אשר נערכה לבקשת המפרק הזמני ועל סמך נתונים שמסר המפרק לרו"ח דראושה, נאמר ביחס לחברת יעקבי, כי זו הגיעה ביום 11/12/06 להסדר חוב עם חברת בני סלים לפריסת חוב בסך של 200,00 ₪ ב-24 תשלומים, בסך של 8,420 ₪ כל אחד, אשר משולמים לה בשיקים משוכים על חשבון חברת הסלע האדום.


עוד צוין בחוות דעתו של רו"ח דראושה, ביחס למערכת היחסים שבין חברת בני סלים וחברת הסלע האדום, כדלקמן:


"מבדיקת מסמכי הנהלת החשבונות ושיחה עם המעורבים בענייני החברות, אנו סבורים כי האב מר סלים עתאמנה ובנו וחיד שולטים בנעשה בשתי החברות ונוהגים בהן ללא הבחנה בין היישות המשפטית של כ"א ואחת מהן. בני המשפחה השקיעו בחברה על אף שאינם בעלי מניות בפועל וזאת היות והם רואים בחברה כעסק משפחתי".

63.
חרף תשתית עובדתית מפורטת זו, שהובאה לידיעת המפרק הזמני, לכל המאוחר, ביום 14/11/07, ואשר לעמדתו מבססת טענה של העדפת נושים במרמה, לא פנה המפרק הזמני פעם נוספת לחברת יעקבי ואף לא פעל לעצור את פירעון ההמחאות ששולמו מחשבונה של חברת הסלע האדום על חשבון חובה של חברת בני סלים לחברת יעקבי, אשר נפרעו עד שלהי שנת 2008, והמתין עם הגשת בקשה זו למתן הוראות עד ליום 26/03/15.

64.
חברת יעקבי טענה בתגובתה ובסיכומי טענותיה, כי דין בקשת המפרק, להורות על חיובה מכוח עילת העדפת נושים, להידחות מחמת התיישנות. לטענתה, כבר ביום 02/10/07 או בסמוך לכך נודעו למפרק כל פרטי העסקה והסדר התשלומים, המכונה על ידו העדפת נושים, משמסרה חברת יעקבי למפרק את הכרטסת ואת גרסתה המלאה. לפיכך, טוענת חברת יעקבי, כי משחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד קבלת הכרטסת וכל יתר הפרטים, דין הבקשה להידחות מחמת התיישנות ואין שחר לטענות המפרק, לפיהן היה עליו להמתין עם הגשת בקשתו עד לאישור ממצאי חוות הדעת של רו"ח דראושה או לפסקי הדין של בית המשפט העליון.

65.
המפרק דחה, כאמור, את טענת ההתיישנות שנטענה על ידי חברת יעקבי. לעמדתו, במועד הגשת הבקשה (26/03/15) לא התיישנה עילת התביעה, שכן לעמדתו, עילת התביעה לא נתגבשה במועד פנייתו לקבלת הכרטסת (02/10/07) ואף לא במועד מתן חוות דעתו של רו"ח דראושה (14/11/07), שכן ממצאיה היו שנויים במחלוקת עד למתן פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 5737/08, שניתן ביום 28/06/11, ובע"א 3513/13, שניתן ביום 11/03/15, בהם נקבע סופית, כי ממצאיה ומסקנותיה של חוות דעתו של רו"ח דראושה הינם חלוטים.


עוד טען המפרק, כי על פי פסק הדין, שניתן בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' יצחק עוזר, פ"ד נא(2), 200 (להלן: "

פסק דין
מרכז הארגזים"), ההתיישנות מתחילה, לכל המוקדם, ביום מתן צו הפירוק, ובענייננו, ביום 10/06/08, כך שתביעת המפרק מתיישנת, לכל המוקדם, ביום 10/06/15. לחילופין נטען, כי מועד ההתיישנות מאוחר יותר, ואם ייקבע, כי מועד ההתיישנות נמנה ממועד מתן פסקי הדין של בית המשפט העליון, אזי התיישנות תביעתו תהא בהתאמה ביום 28/06/18 או ביום 11/03/22.

66.
סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי תקופת ההתיישנות לגבי תביעה שאינה במקרקעין, הינו 7 שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה.

67.
המונח עילת תביעה אינו נושא משמעות אחידה ותוכנו משתנה מעניין לעניין, בהתאם לנסיבות המקרה.


עילת תביעה קיימת, אם יש במכלול העובדות כדי לבסס זכות תביעה מהותית, כך שקמה לתובע זכות לקבל את הסעד המבוקש. ראה: ע"א 7589/13
establishment adoka
נ' מכון וייצמן למדע

(08/06/2015). מועד היווצרותה של עילת תביעה לצורך דיני ההתיישנות הוא המועד, שבו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. ראה: ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (19/04/2012); ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (בפירוק) (22/12/2014).

68.
עילת התביעה במקרה דנן, על פי טענת המפרק, הינה פירעון חובה של חברת בני סלים לחברת יעקבי, לאחר שזו נקלעה להליכי חדלות פירעון באמצעות המחאות שנמסרו מחברת הסלע האדום, תוך העדפת חברת יעקבי על יתר נושי החברות שלא כדין.

69.
אין די בקיומה של עילת תביעה, אלא יש לבחון, אם התובע ידע או היה עליו לדעת את העובדות המגבשות את עילת התביעה. סוגיה זו חוסה תחת הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע כדלקמן:


"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

70.
בענייננו, בסמוך לאחר פניית עו"ד ארז, בתפקידו כמפרק זמני, ביום 02/10/07 לחברת יעקבי, נמסר למפרק הזמני העתק כרטסת הנהלת החשבונות של חברת יעקבי, בהתייחס לחברת בני סלים, וכן נמסר למפרק הזמני מלוא המידע, הנוגע להסדר התשלומים אליו הגיעה חברת יעקבי עם החברות ונושאי המשרה שלהן, שמשמעותו תשלום יתרת החוב של חברת בני סלים בספריה של חברת יעקבי בסך של 200,000 ₪ ב-24 המחאות, שנמשכו מחשבונה של חברת הסלע האדום. מידע זה הגיע לרשותו של המפרק הזמני בסמוך ליום 02/10/07 מחברת יעקבי בעצמה, ומצא ביטויו המלא בחוות דעתו של רו"ח דראושה, אשר הועברה למפרק הזמני ביום 14/11/07 ו/או בסמוך לכך.

71.
אין מחלוקת, כי המידע שנמסר למפרק הזמני ביום 02/10/07 ו/או בסמוך לכך, אשר מצא ביטויו בחוות דעתו של רו"ח דראושה, הינו המידע המלא אודות העברת הכספים ואודות ניהול שתי החברות, חברת בני סלים וחברת הסלע האדום כישות משפטית אחת, מידע אשר היווה הבסיס לטענות המפרק הזמני בעת הדיון בבקשה למתן צו הפירוק ובעת ניהול ההליך כנגד נושאי המשרה, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות ובמסגרת הבקשה דנא.

72.
עצם העובדה, שהמידע שהובא לידיעתו של המפרק הזמני עוגן בחוות דעתו של רו"ח דראושה, מהווה כלי ראייתי, המבסס את מועד ידיעתו של המפרק הזמני בזמן אמת על העובדות המקימות את עילת התביעה. ואולם, אין כל חשיבות מהותית לממצאים ולמסקנות שנקבעו בחוות דעתו של רו"ח דראושה, שכן די בכך, שהמידע הגולמי היה מצוי בידיעתו של המפרק הזמני, שכן לצורך התקיימות רכיב הידיעה, די בקיומו של "קצה חוט". ראה: רע"א 901/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (19/09/2010). בנסיבות ענייננו, המידע השלם היה מצוי כאמור בידיעתו של המפרק הזמני, שהעבירו לרו"ח דראושה, וזה מצא, כאמור, ביטויו בחוות דעתו של רו"ח דראושה מיום 14/11/07.

73.
בהקשר זה אציין, כי לצורך קביעת המועד להתגבשות עילת התביעה של המפרק הזמני /או המפרק, אין כל משמעות אם החברות ו/או נושאי המשרות בהן העלו טענות ביחס לחוות דעתו של רו"ח דראושה, ו/או חלקו על ממצאיה, שכן המידע הגולמי עמד ברשותו של המפרק הזמני. יתר על כן, על בסיס מידע זה, כמו גם על בסיס ממצאיו ומסקנותיו של רו"ח דראושה, עתר המפרק הזמני, כידוע, לפירוקן של החברות, ובהמשך אף להטלת חבות אישית על נושאי המשרות, מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

74.
עצם העובדה, שבית המשפט העליון קבע, כי הממצאים שנקבעו בחוות דעתו של רו"ח דראושה הינם חלוטים ביום 28/06/11 וביום 11/03/15, לאור העובדה, שהחברות ונושאי המשרה לא העלו כל התנגדות לגבי קיומו של ניגוד עניינים מצדו של רו"ח דראושה, אלא במעמד הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שנתן את צו הפירוק, אין בה כדי להאריך את מועד תקופת ההתיישנות, כנטען בסיכומי הטענות מצד המפרק.

75.
לעניין כוח התביעה, דהיינו, השאלה, מתי יש בידי התובע כוח תביעה מהותי ממשי, המאפשר לו לעתור לבית המשפט על מנת לזכות בסעד המבוקש, בכל הנוגע להליכי פירוק, הכריע בית המשפט העליון עוד ב

פסק דין
מרכז הארגזים, שם נקבע, כי המועד הקובע הוא ממינויה של המפרקת הזמנית לתפקידה. ובלשונו של בית המשפט העליון:


"התוצאה היא שרק אחרי תחילתם של הליכי הפירוק ורק מיום שהתגלה המעשה הפסול מתחיל מירוץ ההתיישנות. משמעות יישומה של תוצאה זאת על המקרה שלפנינו היא שמירוץ ההתיישנות התחיל, לגבי המפרקת, רק ביום 19.5.1988 וכי התביעה לא התיישנה לגבי המעשים שנעשו בשנות המס 1981 ו-1982".


יצוין, כי ביום 19/05/88 מונתה המפרקת כמפרקת זמנית, כעולה מפסק הדין לגופו.

76.
זאת ועוד, לא ניתן לחלוק על העובדה, כי משמונה עו"ד ארז כמפרק זמני, ועוד בטרם מינויו כמפרק, עמדו לרשותו הכלים להניע את גלגלי התביעה ו/או למנוע את העברת הכספים מן החברות, ומכאן, שידיעתו של המפרק הזמני את מלוא העובדות הרלבנטיות לצורך עילת תביעתו בסמוך ליום 02/10/07 ולא יאוחר מיום 14/11/07, מועד העלאתם על הכתב בחוות דעתו של רו"ח דראושה, פותחת את מרוץ ההתיישנות. כאמור, בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפר"ק 1330/09 מאיר אלבוים, בתפקידו כמפרק חברת אליע-דש יעוץ מבנים והשקעות בע"מ נ' שי חיימוב רו"ח (02/08/2015), בדונו בטענת התיישנות, נסמך על ההלכה שנקבעה ב

פסק דין
מרכז הארגזים וציין כדלקמן:


"מכאן שמירוץ ההתיישנות בעניננו התחיל רק עם מינויו של מפרק זמני לחברה, קרי, ביום 27.5.2009. לפיכך, הבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום 10.2.2015, טרם התיישנה. ודוק: ידיעתה של רן מט על מעשיהם של המשיבים, שקדמה למינויו של המפרק הזמני, אינה פותחת את מירוץ ההתיישנות, שכן ההליך שלפניי הוא תובענה של מפרק לפי ס' 373 ו- 374 לפקודה, ולא תובענה של רן מט".

77.
לאור כל האמור, משמונה עו"ד ארז כמפרק זמני ביום 18/09/07 ומלוא המידע הנוגע לעילה נודע לו ביום 02/10/07, ולכל היותר, ביום 14/11/07, ואילו הבקשה דנא למתן הוראות ולחיובה של חברת יעקבי הוגשה ביום 26/03/15, התיישנה תביעת המפרק ולא ניתן לדון בה עוד.

78.
לאור קביעתי זו, מתייתר הדיון בטענותיו של המפרק לגופו של עניין כנגד חברת יעקבי. עם זאת, לא אוכל להימנע מלציין, ביחס לאמור בסיכומי טענות המפרק, כי טענת התיישנות, מטבע מהותה, הינה מחסום דיוני לבירור תביעה, ומטבע הדברים, הינה חלה גם בנסיבות שאלמלא ההתיישנות, הייתה קמה לתובע עילת תביעה מוצקה.

79.
אוסיף ואציין, למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, כי הדברים שצוינו לעיל, ביחס לחברת יעקבי ובנוגע לטענת ההתיישנות, נכונים אף ביחס להתיישנות תביעת המפרק כנגד חברת נוימן, הגם שהמידע שעמד לרשות המפרק אז והיום אין בו כדי לבסס את התשתית העובדתית לביסוס עילת התביעה הנטענת.

80.
עוד ובנוסף אעיר, כי קבלת טענת התיישנות בנסיבות המתאימות ועל פי הוראות דיני ההתיישנות, אין בה כשלעצמה כדי להוות תמריץ לביצוע העדפות נושים אסורות, כנטען על ידי המפרק בסיכומיו. לכל היותר, עשויה היא להוות תמריץ לבעל תפקיד למלא תפקידו ביעילות ובדבקנות, כאשר לא ניתן להתעלם מן הקושי הראייתי הנגרם לנתבע מבירור התביעה כנגדו שנים כה רבות ממועד היווצרות העילה, על הקושי שבשמירת ראיות ומסמכים של בעל הדין הנתבע.


סוף דבר

81.
הנני דוחה את בקשת המפרק כנגד חברת נוימן, מכוח סעיף 355(א) לפקודת החברות, לגוף העניין.

82.
כן הנני דוחה את בקשת המפרק כנגד חברת יעקבי, מכוח סעיף 355(א) לפקודת החברות, מחמת התיישנות.

83.
הנני מחייבת את המפרק לשלם לחברת נוימן ולחברת יעקבי, כל אחת, הוצאות בסך של 10,000 ₪ (יחד, סך של 20,000 ₪).


התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

84.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.



ניתנה היום,
י"ז טבת תשע"ו
,
29 דצמבר 2015
, בהעדר הצדדים.










פרק בית משפט מחוזי 200/07 עו"ד איתן ארז-מפרק החברות: חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (בפירוק) וחברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ (בפירוק) נ' נוימן ברזל 1974 בע"מ, יעקבי-ברזל לבטון בע"מ, עו"ד נפתלי נשר-מנהל מיוחד ואח' (פורסם ב-ֽ 29/12/2015)