פסקי דין על אברהם רוזנפלד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

7662-10/13 בל     31/12/2015




בל 7662-10/13 אברהם רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 7662-10-13
ב"ל 7738-10-13


31 דצמבר 2015

לפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים
, סגן נשיא



ה
תובע
אברהם רוזנפלד
ע"י ב"כ עו"ד רותם עידן

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון



פסק דין


1.
זוהי תביעה במסגרתה מבקש התובע להכיר בפגימות הרפואיות שבגבו
ופגיעתו בכלי דם (דליות ואי ספיקה ורידית)
כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995
על פי תורת ה"מיקרוטראומה".

רקע עובדתי
2.
התובע יליד שנת 1947 עבד בחברת נשר משך כ- 35 שנים (בין השנים 1972 ועד 2007).
3.
התובע עבד במפעל כ- 6 ימים בשבוע, כ- 10-12
שעות בממוצע ביום ועל כך התווספו שעות נוספות.
4.
התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין הפגימות שבגבו וברגליו וזו נדחתה ביום 15.10.12.

תמצית טענות התובע כעולה מתצהירו
5.
א.
במשך השנים עבד התובע בתפקידים כדלקמן:

- משנת 1972 לערך ועד לשנת 1996 עבד כמסגר.

- משנת 1996 ועד לשנת 2005 עבד כמחסנאי.

- משנת 2005 עד לפרישתו בשנת 2007 עבד כשוער.
ב.
במסגרת עבודתו כמסגר נדרש לבצע תיקון ואחזקה שוטפת של מערכות בית האריזה, כאשר עיקר העבודה בוצעה בתוך "המנורה", שם היו מערכות אוויר, חלזונות (מכונות בצורת ספירלה) ושיברים (אוויר ומלט). היות וגובה המנורה לא אפשר עבודה בעמידה ישרה, נדרש לעבוד בעמידה תוך כיפוף הגב.
ג.
מדי יום נדרש לפתוח סתימות שנוצרו בשל הצטברות גושי מלט, לשם כך נדרש תחילה להרים את המכסים שנמצאים בתוך המנורה, לנקות את שברי המלט באמצעות פטיש אוויר וקונגו וזאת תוך עמידה בכיפוף. בסיום הטיפול נדרש להחזיר שוב את המכסים.
ד.
המכסים אותם נדרש להרים שוקלים עשרות ק"ג. כמו כן היות ובתוך המכלית המחוברת למנורה קיים מלט עם גושים ונוכח הטמפרטורה הקיימת בתוכה, יש עשרות סתימות מדי יום עבודה כך שהתובע עובד לפחות 4 שעות עם הכלים הרוטטים תוך כיפוף הגב.
ה.
ישנם שני שיברים אותם נדרש התובע לפתוח באמצעות כפות הידיים תוך ביצוע עשרות פעולות מאומצות סיבוביות ותוך הפעלת לחץ עצום על הגב.
ו.
מעבר לכך ובהתאם לצרכי העבודה נדרש לבצע עבודות תיקון של מנועים ומדחסים שכללו הרמתם תוך כיפוף ואימוץ הגב.
ז.
העבודה כפי שתוארה לעיל בוצעה כאשר התובע עומד כל היום על רגליו (הן בעמידה סטטית והן בהליכה ממקום למקום במחלקה) וזאת מאחר ואופי העבודה אינו מאפשר ישיבה.
ח.
גם העבודה כמחסנאי הייתה כרוכה בביצוע עשרות פעולות של אימוץ וכיפוף הגב עת נדרש לספק סחורה למחלקות השונות ולהרים משקלים כבידם.
ט.
התובע סובל מכאבים והגבלות בתנועות הגב, מהפחתה בתחושת הרגליים. התובע עבר ניתוח בגבו ואובחן כסובל ממחלת כלי דם – דליות ברגלים ואי ספיקה ורידית.

תמצית טענות הנתבע
6.
הנתבע טוען כי גרסת התובע באשר לאופי עבודתו ותפקידיו במפעל לא הוכחה ואף נסתרה. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר , כשמשך כל השנים הרבות לא קשר התובע בין הפגימות הרפואיות לתנאי עבודתו ואין לכך אף ביטוי במסמכים הרפואיים.

דיון והכרעה
7.
על פי תורת המיקרוטראומה, ניתן להכיר בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מפגיעות אלו היא בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה. וכלשונו של כב' בית הדין הארצי:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע"
(דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי
,פד"ע יט 538).


ובמקום אחר:
"בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן" (זמן העבודה)... לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון אחר – לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה– תאונה; את השני – יראו כתוצאה של הליך תחלואי – לא תאונה" (
דב"ע מו/17-0 עמיצור אליעזר נ' המוסד ל ביטוח לאומי , פד"ע י"ח 100; ראו גם
עב"ל 1012/00
אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי
,

מיום 28.7.02).

8.
עוד נפסק, כי התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות זעירות אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר.

בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (
עב"ל 364/97
המוסד לביטוח לאומי
נ' שמואל אסרף,
פד"ע לה 463; דב"ע שן/232-0 המוסד לביטוח לאומי
נ' רבוס חסאן, פד"ע כג 31). כלשון בית הדין הארצי לעבודה – יש לבחון אם "עבודת המערער חייבה ביצוע רצוף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו" (
עב"ל1012/00
אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי

, מיום
28.7.02
)

וכן –
"תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע"
(
עב"ל 313/97
המוסד לביטוח לאומי
נ' יניב
, פד"ע לה, 529).


9.
עוד נפסק, כי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אלו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (
עב"ל 465/07
יהודאי נ' המוסד לביטוח

לאומי
, ניתן ביום 20.12.07).

10.
בהודעתו לחוקר המוסד (נ/2) חזר התובע על גרסתו ותאר את תפקידו ותנאי עבודתו:
" התפקיד שלי היה מסגר בית האריזה... אני מגיע למשמרת שלי בבוקר עוד לפני כל העובדים בשעה 6:00 אני נכנס למחלקה מפעיל את כל המערכות שנמצאות ב- 3 קומות, נכנס למנורה (שם כל השיברים שמגיעים ...) פותח את השיבר ומלט זורם, אני פותח סתימות שנוצרות ברגע שעובר אבנים גדולות בתוך הצנרת או בלוקים שנופלים מלמעלה. אני ע"י קונגו שובר אותם או שנשברים חלקים שונים מהמכונה... שם אי אפשר לעמוד, אתה עומד מכופף במשך 3-4 שעות ...העבודה פרימטיבית..."


ובהמשך:

"אני עובד עבודה פיזית, עובד עם קונגו, עובד עם פטיש אוויר, לומים, פותח ברגים גדולים, מסובב שיברים 8 צול, מרים מנועים, חלקי חלזון שנשברו.
ש:
כמה שעות את עובד עם קונגו?
ת:
בממוצע לפחות שעתיים ביום אני עובד עם קונגו גדול.
ש:
כמה שעות ביום אתה עובד עם פטיש אוויר?
ת:
בממוצע אני עובד פטישון כל יום גם לפחות שעתיים ביום, תראה אני עשרות פעמים מנקה שיברים במהלך היום.
ש:
כמה פעמים ביום אתה פותח שיבר?
ת:
יכול להגיע בין 50 ל- 100 פעמים ביום שתבין מדובר ב- 8 צול אני מסובב ב- 2 ידיים ומפעיל הרבה כוח . יש הרבה לחץ על הגב.
ש:
כמה סיבובים אתה מסובב?
ת:
זה לא מסובב זה שיבר סכין מוריד ומעלה. שיברים של תקרת אוויר זה שיבר גלגל 4 צול אני מסובב כל אחד 7-8 פעמים 70-80 פעם ביום".


עוד הוסיף:
" הייתי מרים מכסים של שיברים, מדובר במכסה מעין ריש מברזל (ר' הפוך) הייתי מפרק את הברגים עם פטיש אוויר להרים את המכסה ששקל 40 ק"ג או 45 ק"ג.

ש:
כמה מכסים היית מפרק כל יום עבודה?
ת:
3-4 מכסים ביום...".

התובע נשאל כמה שעות ביום הוא עובד בתוך המנורה והשיב: "בממוצע 4 שעות לפעמים גם 7-8 שעות. אני עומד שם מכופף עם הגב מאחר והגובה של החילזון 1.70 ואני 1.77".

בחקירתו הנגדיות העיד התובע כי גובה המנהרה היה אף נמוך מ- 1.7 וכי עבדו בה מכופפים עם הראש. התובע העיד כי לא ניתן היה לבצע את עבודתו בישיבה, אלא בעמידה בלבד בשל אופי העבודה עצמה ובשל גובה החילזון והמנורה. (עמ' 6 ש' 3-7).

11.
בהתייחס לבעיות ברגליו, ציין התובע בהודעתו:
"זה תוצאה מהעבודה כל השנים על הרגליים, בעבודה זו ברצף עמדתי כל יום 4 שעות לפחות. גם הלכתי הרבה בתוך המפעל, זה מפעל גדול.. כל יום הייתי הולך בתוך המפעל לפחות קילומטר וחצי".


12.
מטעם הנתבע הוזמנה הגב' איילת צימרמן, ממונה על בטיחות במפעל נשר. הגב' צימרמן הסבירה בעדותה כי היא רק שבעה חודשים בתפקיד זה, שלא עבדה בנשר בתקופתו של התובע וכי אינה מכירה את התובע.

העדה הוסיפה כי העבירה לחוקר המוסד
תקציר מנהלים ממחלקת משאבי אנוש שבו פירוט העיסוקים של התובע במהלך עבודתו אך אינה יכולה להעיד מידיעה אישית כי כך אכן היה.

13.
על פי אותו תקציר התקבל התובע בשנת 1972 למחלקת אחזקה, אח"כ עבד במחלקת אריזה כמכונאי (אין ציון תאריך). במרץ 1987 התמנה להיות סגן מנהל מחלקה של בית האריזה ושנה לאחר מכן בשנת 1988 מונה להיות מנהל בית האריזה. בשנת 95 עבר להיות מחסנאי וב- 2/07 פרש מנשר. (עמ' 9 ש' 7-12).


העדה ציינה כי מחסנאי זה לא מסגר ואיש אחזקה זה מסגר (שם ש' 14). כשנשאלה לגבי מהות העבודה במחסן, השיבה כי אין לה מושג מה היה ב- 95 וכי היום תפקידי המחסנאי מגוונים (קבלת ספקים, סחורות, בדיקת התאמת ניירת מול ההזמנה, אישור משלוחים, סיור ובדיקת תקינות הציוד וכיו"ב)
(עמ' 9 ש' 16-21).

14.
בהמשך נשאלה לגבי תפקיד התובע כמנהל מחלקת האריזה. הגב' צימרמן הדגישה כי אינה מכירה את התובע. עוד הסבירה כי:
"מחלקת אריזה בנשר רמלה מדברים על קווים אישיים ומתוך מה שחקרתי בעבר היו קווים רטובים. בית האריזה הוא חלק מאגף המלט שהוא מורכב מבית אריזה, ממחלקות טחינה ומעוד מחלקות. עובדים בבית האריזה יכולים לעבוד בפעילויות שונות יש מלגזנים... יכול להיות בקרה של התהליכים ולראות אם זה מתבצע כמו שצריך ופיקוח על בית האריזה כשנכנסות משאיות. יש תחזוקנים שהמטרה שלהם לתחזק את הציוד שעובד שם. מנהל בית האריזה הוא לא תחזוקן והוא בתפקיד ניהולי וגם סגן. אני מתייחסת למצב היום ולא למה שהיה בזמנו ". (עמ' 10 ש' 10-18).


15.
בנוסף לעדותה של הגב' צימרמן הוגש מכתב מנהל כוח אדם בחברה מיום 15.10.96 לנתבע (צורף לסיכומי הנתבע) בעקבות תביעה שהגיש התובע לדמי פגיעה בגין ליקוי שמיעה, ובו צוינו הפרטים הבאים:
(1)
אברהם רוזנפלד
החל עבודתו במפעל נשר רמלה בתאריך 25.1.72 והוא עדיין עובד.
(2)
אברהם החל עבודתו כפועל מן השורה בבית האריזה. בשנת 1987 קודם לתפקיד סגן מנהל בית האריזה ובשנת 1988 מונה לתפקיד מנהל מחלקת בית האריזה.


בינואר 1995 עבר לעבוד במחסן המרכזי של המפעל בעבודה משרדית.
(3)
במהלך עבודתו בבית האריזה נחשף אברהם לרעשים כפי שנבדקו תקופתית.

16.
בהסתמך על מכתב זה ועל עדותה של הגב' צימרמן טען הנתבע כי מרבית תקופת עבודתו בנשר התובע כיהן בתפקידי הנהלה- סגן מנהל מחלקה ומנהל מחלקה. התובע כלל לא עסק בעבודה פיזית אלא בניהול נטו. זאת ועוד , גם טרם מונה לתפקיד ניהולי הוא לא שימש כאיש תחזוקה וכמסגר אלא כמכונאי (לעניין זה צירף הנתבע שני מכתבים מטעם המעביד לוועדת וולתם משנת 1981 מהם עולה כי התובע שירת כמכונאי המשגיח על מערכות האוטומציה במפעל).

17.
עוד טוען הנתבע כי לא ברור מדוע נקט התובע בשיהוי כה ניכר, כשהתמודד עם הפגימות הרפואיות עשרות שנים לפני הגשת התביעה. לשיטת הנתבע, התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב, בעיקר נוכח העובדה כי הגיש בעבר תביעה להכרה בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה.


בנוסף לכך, מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע כלל לא קשר את הפגימות לתנאי עבודתו ואף לא הובאה כל עדות חיצונית שתתמוך בגרסתו.


במצב דברים זה נראה כי גרסתו המאוחרת של התובע הינה תוצאה של קבלת ייעוץ משפטי ולפיכך גורס הנתבע יש לדחות את התביעה.

18.
ולהכרעתנו –
גרסת התובע באשר לתפקידים אשר מילא במפעל במשך השנים נסתרה הן במכתב המעסיק משנת 1996 והן בעדותה של הגב' צימרמן. התובע בכתב התביעה ובתצהירו העלים עובדות חשובות ומהותיות כמו העובדה כי מונה לסגן מנהל מחלקה בשנת 1987 ולמנהל מחלקה שנה לאחר מכן. כן נשמטה מגרסתו העובדה כי בסמוך לתחילת עבודתו במפעל עבד כמכונאי.


סתירות אלה אינן בטלות בשישים ויש בהן לפגום במהימנותו של התובע. לכך מצטרפת העובדה כי במשך עשרות שנים, במסגרת קבלת טיפול רפואי לפגימות מהן הוא סובל, לא הזכיר התובע את תנאי עבודתו ולא קשר בינם לבין אותן פגימות.

19.
זאת ועוד. כאמור לעיל, התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע השתהה זמן כה רב בהגשת תביעתו, בהתייחס לכך השיב התובע:
"מתי היה לי התקף גב אמרו לי בעבודה לקחת חופש כמה שצריך ואמרו לי לא לעשות תאונות עבודה כי זה לא טוב. אני הייתי במקום עבודה והייתי צריך לשמור עליו ואם אני לא אשמור עליו, יכולתי להיות בחוץ". (עמ' 4 ש' 11-13).



ובהמשך –


"נשר לא אוהב תאונות עבודה" (עמ' 5 ש' 7).



תשובות אלה אינן משכנעות
נוכח העובדה כי בשנת 1996 הגיש התובע תביעה לתאונת עבודה- משמע התובע ידע לעמוד על זכויותיו בעת הצורך.

20.
לבד מגרסתו של התובע עצמו, לא הביא התובע כל עדות מסייעת לתמוך בגרסתו באשר לאופי עבודתו והפעולות להן נדרש במסגרת זו. גם בחומר הרפואי, כפי שצוין, אין כל אזכור באשר לאופי עבודתו כגורם שייתכן והוביל לפגיעה בגב וברגליים.

21.
התובע העיד כי ההתקף הראשון שלו (כאבי גב) היה בשנת 1993 כאשר תקופה זו על פי גרסת המעביד היה כבר לכל הפחות 6 שנים בתפקיד מנהלתי/ ניהולי.


גם האזכור למחלת הדליות בחומר הרפואי באה לביטוי שנים לא מעטות לאחר שכבר הוסב לעבודה משרדית (בשנת 1995) ושנים לאחר שקודם לכן מילא תפקידים ניהוליים (החל משנת 1987).


סיכום
22.
בהתחשב בכל האמור לעיל ומשגרסת התובע לא הוכחה ואף נמצאו פגמים רבים הפוגעים במהימנותה, החלטתי לדחות את התביעה.


אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ו, (31 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 7662-10/13 אברהם רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 31/12/2015)