פסקי דין על טען לעצמו | פסקי דין על אורי אבנרי

802/87 עא     03/03/1991




עא 802/87 טען לעצמו נ' אורי אבנרי




(פד"י מ"ה (2) 216)

(פד"י מ"ה (2) 489)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ערעור אזרחי מס' 802/87

השופטים:
כבוד השופט ד' לוין
כבוד השופט ג' בך
כבוד השופט י' מלץ


המבקשים:
עקיבא נוף


המערער טען לעצמו

נ ג ד

המשיב:
אורי אבנרי


ע"י ב"כ עו"ד ד' אסן

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(השופטת מ' פורת)
מיום 27.10.87 בת"א 3971/85.

פסק-דין

השופט ד' לוין
:

1. הערעור דנן עניינו שיעורם של פיצויים שנפסקו בגין פירסום לשון הרע.

2. המערער הוא עקיבא נוף
, עורך-דין


במקצועו וחבר כנסת לשעבר; והמשיב – אורי אבנרי
, עורכו בעבר של השבועון "העולם הזה".

3. למערער נפסקו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 27.10.87 פיצויים בסך 7,500 ש"ח, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 2,000 ש"ח + מע"מ, בגין הדברים שפורסמו אודותיו בשבועון "העולם הזה" – דברים שהוכחו כלא נכונים וכמפיצי דיבה במהותם. עתה הוא מערער לפנינו על שיעורם של סכומים אלה, הנמוך מדיי לטעמו.

4. מעשה שהיה כך היה: ביום 20.7.83 פורסמה בשבועון "העולם הזה", בדף שכותרתו "תשקיף", הידיעה הבאה:

"נוף ירוץ בנצרת-עילית

ח"כ הימין הקיצוני, עקיבא נוף
, הביע את נכונותו לרוץ ברשימת הליכוד לראשות עירית נצרת עילית. נוף, שסיכוייו להיבחר לכנסת ה-11 אפסו, מעוניין לנצל את עובדת היותו רשום כתושב נצרת-עילית ולנסות לזכות בתפקיד.

ראשי סניף חרות במקום אינם מעוניינים בו כבמועמד. האיש החזק של הסניף, ז'אק לארדו, הציע לערוך בין התושבים סקר שעל פי תוצאותיו יוחלט מי יוצב מטעם רשימת הליכוד.

השמועה על רצונו של נוף לעקור לנצרת עוררה חרדה בעיר, בעיקר בקרב התושבים הערביים המתגוררים במקום".

בגין פירסום זה הגיש המערער קובלנה פלילית נגד המשיב, אשר נדונה בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 1741/84).

השופטת המלומדת קבעה אמנם בהכרעת הדין, כי "לא ניתן לומר כי הפרסום היה אמת", אך חרף זאת לא מצאה לנכון להרשיע את המשיב בפלילים, וזאת משום שלדבריה לא שוכנעה מעבר לכל ספק סביר, כנדרש על פי החוק פלילי, כי כוונתו הכללית של הנאשם או של עתונו היא לפגוע בקובל, למרות שזו תחושתו הסוביקטיבית של הקובל".

5. לאחר זיכויו של המשיב בהליך הפלילי הגיש נגדו המערער תובענה אזרחית (ת"א 3971/85), אשר היא נושא הערעור דנן, ובה תבע פיצויים בגין פירסום לשון הרע.

השופטת המלומדת בדרגה הראשונה (כבוד השופטת מ' פורת) קבעה, כי אין ספק שהדברים שפורסמו באותה ידיעה הם בגדר לשון הרע. השופטת המלומדת קבעה עוד, כי אין המדובר בהבעת דעה, אלא בדיווח על עובדות. עוד קבעה, כי חלק חשוב של הפירסום אינו אמת, כי כתב השבועון לא נקט אמצעים סבירים לוודא אמיתות הפירסום, וכי המשיב, כעורך השבועון, אחראי לפירסום הפוגע.

בנוסף קבעה השופטת המלומדת, כי לא עומדות למשיב ההגנות הקבועות בחוק.

לאחר שקבעה את אחריותו של המשיב לפירסום לשון הרע על המערער דנה השופטת המלומדת בסעד שהמערער ראוי לו, ובהקשר זה קבעה בפסק-דינה, שניתן ביום 27.10.87, את הדברים הבאים:

"א. פרסום לשון הרע הוא עוולה המוכרת בדין, והפיצוי אשר נפסק אינו תלוי בהוכחת הנזק.

לאחר שקבעתי שהנתבע (הוא המשיב שלפנינו – ד' ל') אחראי לפרסום לשון הרע על התובע (הוא המערער שלפנינו – ד' ל'), עלי לפסוק לו הפיצוי הנראה הולם בנסיבות.

ב.

אני מתחשבת בכך שהמדובר בעורך דין ואיש ציבור, ולשון ההגזמה שבפרסום לא שרתה שום ענין פרט לרצון לנגח את התובע.

ג.

אני ערה לכך שאין לעודד תביעות כנגד עתונים, וזאת כדי לשמור על חופש הביטוי וחופש הביקורת, אולם על העתון לשאת בתוצאות דווח רשלני ופוגע.

ד.

הנתבע לא עשה דבר כדי לתקן את המעוות, והפרסום עמד בעינו ללא תיקון וללא הכחשה.

ה. בנסיבות אני פוסקת לתובע סכום של 7,500 ש"ח פיצוי על הפרסום. על סמך כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך 7500 ש"ח. כמו כן אני פוסקת לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח + מע"מ".

על פסק-דין זה מוגש הערעור שלפנינו.

6. כאמור לעיל, אין לפנינו ערעור על הקביעה, כי אכן המשיב אחראי לפירסום לשון הרע על התובע. הערעור הוא אך ורק בשאלה, אם בנסיבות אותן קבעה השופטת בפסק-דינה סכום הפיצויים שנפסק אכן ראוי והולם.

7. בערעור

שלפנינו טוען המערער, כי בשל חומרת הדברים שנכתבו עליו בשבועון ובשל נסיבותיו המיוחדות – היותו עורך-דין ואיש ציבור – היה מקום לפסוק פיצויים בסכום גבוה הרבה יותר.

לטענתו זו מגייס המערער אמרות שונות שנאמרו במקורות שונים ומגוונים בגנות לשון הרע, בדבר חומרת האיסור ובדבר הצורך לענוש עליו ולקבוע שיעור פיצויים גבוה כדי ליתן לנפגע פיצוי ראוי על הפגיעה בה נפגע, כדי להעניש את הפוגע במידה הראויה לו וכדי להרתיע אומרי לשון הרע ומוציאי דיבה פוטנציאליים.

בנוסף על אלה מגייס המערער אסמכתאות שונות, אשר מהן עולה, לטענתו, כי במקרים כגון אלה מקובל לפסוק סכומי פיצויים גבוהים הרבה יותר מהסכום אותו פסקה השופטת המלומדת במקרה דנן. רוב האסמכתאות אותן מצא המערער הן פסקי-דין של בתי המשפט המחוזיים, אך גם בפסיקת בית-משפט זה מצא המערער אמרות בדבר הסמכות לקבוע פיצויים עונשיים ומחנכים, אשר משמעותן, כי בענייני לשון הרע יש מקום לפסוק פיצויים גבוהים.

עוד טוען המערער, כי מכיוון שבשבועון של המשיב אין זו הפעם הראשונה שמובאים דברי לשון הרע שאינם אמת כלפי המערער, יש לראות גם את הדברים שהם נושא הערעור דנן כחלק ממסע הטרדה ארוך ולהגדיל בשל עובדה זו את שיעור הפיצויים שייפסק.

לאור אלה, ולאור העובדה כי הדברים שפורסמו נאמרו בלשון כוללנית ורחבה ולא פורסמה כל התנצלות בגינם, וכי – לטענת המערער – המשיב נהג שלא ראוי וגרם להארכת הדיונים ולסיבוכם שלא לצורך, טוען המערער, כי יש מקום להגדיל את שיעור הפיצויים ולקבוע שיעור כזה אשר יהלום את נסיבות המקרה שלפנינו.

8. כנגד טענותיו אלה של המערער טוען בא-כוחו של המשיב, כי המדיניות הנקוטה בידן של ערכאות ערעור היא שלא להתערב בדרך כלל בסכום הפיצויים שנקבע על-ידי הדרגה הראשונה, וכי התערבות תיעשה אך ורק אם תשתכנע דרגת הערעור כי הדרגה הראשונה פעלה על סמך עיקרון משפטי מוטעה, או שהסכום שנפסק מהווה הערכה מוטעית לחלוטין של סכום הפיצויים לו זכאי התובע.

לטענת בא-כוחו של המשיב, במקרה דנן איננו מצויים באחד המצבים הללו, ועל-כן אין מקום להתערב בסכום אותו פסקה הדרגה הראשונה.

עוד טוען בא-כוח המשיב כנגד האסמכתאות שהביא המערער, כי אין בהן כדי לסייע למערער בטענותיו, וזאת לאור הטענה, כי יש לקבוע הבחנה ברורה בין המקרה דנן למקרים בהם ראה בית-משפט זה לקבוע שיעור פיצויים גבוה יותר. בהקשר זה טוען בא-כוח המשיב, כי המערער הביא אוסף סלקטיבי של אסמכתאות שיש בהן כדי לסייע לו, וכדי לאזן את התמונה מביא גם בא כוח המשיב לקט של פסקי-דין אשר מצביעים על פסיקת פיצויים בשיעורים נמוכים דווקא.

עוד טוען בא-כוח המשיב, כי במקרה זה ניתן לראות בעצם מתן פסק הדין לזכות התובע משום טיהור שמו הטוב, ועל-כן גם בעובדה זו יש כדי להקטין את שיעור הפיצויים אותו יש לפסוק.

ממילא, לטענתו, לאור נימוקים אלה אין מקום להתערב בפסק דינה של השופטת המלומדת בדרגה הראשונה.

9. אכן, הסכסוך שהביא לערעור דנן הינו חוליה אחת ממסכת ארוכה של סכסוכים ושל התדיינויות משפטיות בין הצדדים לערעור שלפנינו, אשר עניינם הפצת לשון הרע כלפי המערער והמסתעף ממנה. על כך אנו למדים הן מסקירת האירועים הנוספים בין הצדדים וחיוב המשיב גם בהם, כפי שתוארו לפנינו על ידי הצדדים לערעור, והן מסגנון הסיכומים של שני הצדדים לערעור – אשר בין היתר נתפסים לליקויים פרוצדורליים וכיוצא באלה זה אצל זה – סגנון אשר נודף ממנו ריח של איבה גלויה בין המערער לבין המשיב ואנשי השבועון שלו. אין אלא להצטער על מצב דברים זה, שאינו נאה ולא יאה לא למערער ולא למשיב על-פי מעמדם ואישיותם.

10. לגופו של עניין, לאחר עיון בפסק הדין ובאסמכתאות המרובות שהעתירו עלינו הצדדים, מכל הבא בידם ומכל אשר העלה קולמוסם (ראה לעניין זה: ח' כהן, "חומר הכנה" ספר אורי ידין (בורסי, כרך ב, בעריכת א' ברק וט' שפניץ, תש"ן) 79, 83-84) הגעתי לכלל המסקנה, כי במקרה דנן יש מקום לשנות את סכום הפיצויים שקבעה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה.

11. חומרתה של עוולת לשון הרע רבה היא עד מאוד, והנזקים העלולים להיגרם בעקבותיה עלולים להיות כבדים ומרחיקי לכת, עד אשר פעמים כל סכום שבעולם אשר ייפסק כפיצויים לצד הנפגע לא יהיה בו כדי לשפותו וכדי להשוות את מצבו לזה שהיה קודם שעוולו כלפיו בדברי לשון הרע ועל-ידי כך פגעו בשמו הטוב. הפיצויים אשר אותם מוסמך בית-משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על-ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על-ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר – עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.

שנית – כפי שנאמר כבר בפסיקת בית-משפט זה – נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'" (ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל וערעור שכנגד, פ"ד כז (2) 225, בעמ' 244), הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד (ראה ע"א 670/79, 78/80, 82 הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח' י' מזרחי, מזרחי נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח', פ"ד מא (2) 169, בעמ' 205).

12. דומה כי הפיצוי בסך 7,500 ₪, אותו פסקה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, אינו משרת אף לא אחת מן המטרות שצוינו לעיל: אין בכוחו של סכום זה לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם לו בגין הפירסומים, ואפילו אין הוא מתקרב כדי סכום שיש לאל ידו לתרום לשיפויו של הנפגע; ובנוסף לכך, אין בו כדי להרתיע את המעוולים במקרה דנן או מעוולים פוטנציאליים מלהוציא דיבתו של אדם רעה ומלפגוע בעתיד בשמו הטוב של אדם זה או אחר.

סכום הפיצוי שנפסק ניתן לראותו כמעט כסכום סמלי, ובסכום כגון זה אין כדי ליתן מענה לצרכים אותם נועדו לשרת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, כאמור לעיל.

13. הדברים האמורים לעיל כוחם יפה הן כשהם אמורים בהכללה – כלפי כלל המקרים של הוצאת לשון הרע - והן כשהם מתייחסים למקרה הפרטי נושא דיוננו, על נסיבותיו המיוחדות.

אכן, במקרה דנן, כפי שעולה מפסק-דינה של השופטת המלומדת, נתקיימו נסיבות אשר יש בהן כדי להצדיק פסיקת פיצויים בסכום מוגבר.

ראשית – המדובר בעורך-דין ואיש ציבור, ואדם שכזה, שעיקר חיותו וקיומו יונקים מהיות שמו נקי ללא רבב, פגיעתה של לשון הרע המופצת נגדו ומכתימה את שמו הטוב רבה היא מפגיעה העלולה להיות לאדם אחר כתוצאה מלשון הרע הנאמרת כלפיו ומתפרסמת.

שנית – השופטת המלומדת קבעה בפסק-דינה, כי "לשון ההגזמה שבפרסום לא שרתה שום ענין פרט לרצון לנגח את התובע (הוא המערער שלפנינו – ד' ל')" – וגם בכך יש כדי להוות נסיבות מחמירות, אשר כוחן רב להן להגדיל את שיעור הפיצויים.

ושלישית – גם כן כפי שקבעה השופטת המלומדת: המשיבים באירוע דנן לא עשו דבר כדי לתקן את המעוות, והפירסום עומד בעינו ללא תיקון וללא הכחשה.

גם בעובדות אלה יש כדי להחמיר את מידת הפגיעה במערער ואת חומרת העוולה בנסיבות המקרה דנן.

14. בנסיבות אלה אין מנוס מלקבוע, כי דין הערעור להתקבל, וסכום הפיצוי יוגדל, הגם לאו דוקא בשיעור שראוי היה לפוסקו אילו היינו הדרגה הראשונה, שכן בדרגת הערעור אין אנו ממצים את הדין במקרים כגון דא. החלטת הדרגה הראשונה בכל הקשור לסכום הפיצויים שנפסק תבוטל, ובמקומה יועמד סכום הפיצויים על סך 30,000 ש"ח ליום 27.10.87. כמו כן יישא המשיבים בהוצאות המערער בדרגה זו בסך 5,000 ש"ח להיום.

השופט ג' בך

: אני מסכים
.

השופט י' מלץ
: אני מסכים
.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ד' לוין
.

ניתן היום,
י"ז באדר תשנ"א (3.3.91).










עא בית המשפט העליון 802/87 טען לעצמו נ' אורי אבנרי, [ פ"ד: מה 2 489 ] (פורסם ב-ֽ 03/03/1991)