פסקי דין על נועם פדרמן | פסקי דין על צחי הנגבי | פסקי דין על שר הביטחון | פסקי דין על ראש ממשלת ישראל | פסקי דין על אלוף פיקוד מרכז דני יתום ואח' |

1414/91 בג"צ     10/04/1991




בג"צ 1414/91 נועם פדרמן, צחי הנגבי נ' שר הביטחון, ראש ממשלת ישראל, אלוף פיקוד מרכז דני יתום ואח'




(פד"י מ"ה (2) 216)

(פד"י מ"ה (2) 774)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 1414/91
בג"צ מס' 1422/91

השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר

כבוד השופט א' גולדברג

כבוד השופט י' מלץ

העותרים:
נועם פדרמן

בג"צ 1414/91
צחי הנגבי

בג"צ 1422/91
ע"י ב"כ עו"ד י' מור
– בשם העותר בבג"צ 1422/91;

נ ג ד

המשיבים:
1. שר הביטחון
2. ראש ממשלת ישראל
3. אלוף פיקוד מרכז דני יתום
4. אלוף פיקוד דרום מתן וילנאי

ע"י ב"כ עו"ד נ' ארד, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה

עתירה למתן צו-על-תנאי.

פסק-דין

1. עניינן של שתי העתירות,
אשר אותן שמענו בהסכמת באי הדין במאוחד, היא הודעתה של מערכת הביטחון, לפיה אושר שחרורם של למעלה מאלף אסירים ועצורים מתושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, הכלואים עתה בעקבות אירועי האינתיפאדה.

2. העותרים העלו לפנינו השגות על העיתוי וההיקף של השחרורים והביעו חששם, שמערכת השיקולים שנתלוותה להחלטה לא הייתה עניינית וכי לא כל השיקולים הרלוואנטיים הובאו בחשבון.

3. באת הכוח המלומדת של המדינה השיבה, בהודעתה בכתב ובדבריה לפנינו, כי המדובר על החלטה צבאית-ביטחונית אשר ניתנה בגדר הסמכות המוקנית לרשויות צה"ל השונות בתחיקת הביטחון. היא הוסיפה והסבירה, שההחלטה נתקבלה מטעמים ענייניים על-פי קריטריונים מוגדרים.

השחרורים יבוצעו לפי הטענה, אחרי בדיקה של תיקיהם של הכלואים, והם יחולו רק על אלו מבין הכלואים שלא הואשמו, כדבריה, בעבירות פח"ע, אלא בעבירות שאינן חמורות במיוחד ואשר לא גרמו פגיעות בגוף או בנפש, ואחרי שהכלואים ריצו שני-שלישים ויותר מתקופת המאסר או נמצאים כחודש או חודשיים לפני סיום תקופת המעצר או המאסר.

4. השאלות המרכזיות שניצבו לפנינו הן שתיים:

(א) האם ניתנה ההחלטה על-ידי מי שמוסמך לכך על-פי הדין?

(ב) האם הסוגיה היא מבין אלה בהן דן בית המשפט בגופם של השיקולים?

5. אשר לנושא הראשון, הרי נחה דעתנו, כי ההחלטה היא של אלו המוסמכים לכך על-פי הדין; גם העותרים הודיעו, לאחר קבלת הודעתה בכתב של המדינה, כי אינם חולקים בנקודה זו.

6. אשר לשאלה השנייה, הרי מסקנתנו היא כי המדובר בהחלטה בעלת אופי מדיני וצבאי מובהק, שנפלה, כאמור, מלפני רשויות השלטון המוסמכות לכך.

כאשר מועלית לפני בית המשפט השגה נגד מדיניות פלונית, לא די בכך שהעותר אינו מרוצה ממנה או כי איננה לרוחו או כי יש לו ספקות לגבי יעילותה והשלכותיה וכי מקובלת עליו דרך חלופית כדי להניע את בית המשפט להתערבות. איננו יושבים כערכאת ביקורת כללית על מדיניות פלונית אלא כערכאה שיפוטית, הבוחנת אם נפרשו לפניה נתונים לכאוריים אשר מהם ניתן להסיק כי נפל פגם משפטי מבין אלה שהם עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק, כמובא בין היתר בע"ב 2/84, 3 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת האחת עשרה; אבנרי נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט (2) 225, בעמ' 251).

כזאת לא הוכח במקרה דנן.

העניין שלפנינו נתון בידי הממשלה אשר במסגרת האחריות המוטלת עליה מוסמכת לגבש עמדתה ולשקול את כל השקולים המדיניים והביטחוניים הכרוכים בכך ואשר חייבת להכפיף עצמה לכללים המשפטיים החלים בכגון דא (בג"צ 228/84 לא פורסם, בג"צ 270/85 לא פורסם).

אין באמור לעיל כדי להצביע על כך שנחה דעתנו מהיקף הנתונים שנפרשו לפנינו על-ידי המדינה; אולם, כאמור, גם לא הסתבר במקרה דנן קיומה של עילה משפטית להתערבותנו.

אשר-על-כן החלטנו לדחות את העתירות.

ניתן היום, כ"ו בניסן תשנ"א (10.4.91).









בג"צ בית המשפט העליון 1414/91 נועם פדרמן, צחי הנגבי נ' שר הביטחון, ראש ממשלת ישראל, אלוף פיקוד מרכז דני יתום ואח', [ פ"ד: מה 2 774 ] (פורסם ב-ֽ 10/04/1991)