פסקי דין על אלקנאן לחינוך | פסקי דין על כחילה עלאא | פסקי דין על מנכ"לית משרד החינוך

56970-11/15 עמנ     04/01/2016




עמנ 56970-11/15 אלקנאן לחינוך בע"מ, כחילה עלאא נ' מנכ"לית משרד החינוך








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עמ"נ 56970-11-15 אלקנאן לחינוך בע"מ
ואח' נ' מנכ"לית משרד החינוך






בפני

כבוד השופטת
נאוה בן אור


המערערים

1.אלקנאן לחינוך בע"מ

2.כחילה עלאא
על ידי ב"כ עו"ד מוחמד עזירי


נגד


המשיב

מנכ"לית משרד החינוך
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד יעל רוד סליטן





פסק דין



ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, מ-18.10.15, בגדרה נדחה עררה של המערערת על החלטת הסירוב של מנכ"לית משרד החינוך
ליתן לה רישיונות להפעלת שלושה גני ילדים בישוב שיבלי אום אל גאנם, בשנת הלימודים הנוכחית.

רקע עובדתי

1.
הערעור שלפניי הוא ערעור שני שמגישה המערערת, חברה בע"מ, בגין דחיית בקשתה לקבל רישיון להפעלת גני הילדים כאמור. הערעור הראשון (עמ"נ 28083-01-15) הוגש לפני כשנה, לאחר שבקשתה לקבל רישיון נדחתה בנוגע לשנת הלימודים הקודמת.

2.
בפעם הקודמת הגישה המערערת בקשה לקבלת רישיונות חדשים להפעלת שלושה גני ילדים יממה לפני המועד האחרון לעשות כן. הבקשה עמדה בתנאי הסף והיא נותבה לגורמים המקצועיים לשם קבלת חוות דעת. חוות הדעת שהתקבלו לימדו כי המערערת אינה ערוכה לקליטת ילדי הגנים. מנכ"לית משרד החינוך
סברה כי לא תובטח רמה נאותה באותם עניינים המפורטים בחוק פיקוח על בתי ספר (להלן – חוק הפיקוח) וב-4.8.14 החליטה לדחות את הבקשה, כשהחלטתה מיוסדת על ארבעה טעמים. האחד, שקב"ט משרד החינוך לא אישר את טופס הבטיחות משום שהמבנה היה מצוי בבנייה ולא היה ערוך לפתיחת שנת הלימודים; השני, שלשכת הבריאות המחוזית לא אישרה את הפעלת הגנים מאותם טעמים; השלישי, שעל פי חוות דעת המפקחת הפדגוגית הגנים, שהיו בתהליכי בנייה, לא היו ערוכים לפתיחת שנת הלימודים ולא הוגשה תכנית עבודה; הטעם הרביעי היה שתעודות הגננות לימדו כי הן מוסמכות לשמש כסייעות בלבד. טעם זה ירד מן הפרק לאחר שהתברר כי בטעות יסודו.

המערערת עררה על החלטת מנכ"לית משרד החינוך
. את הערר הגישה רק ב- 15.9.14, כחמישה שבועות לאחר שניתנה ההחלטה נשוא הערר. החלטת ועדת הערר, שדחתה את הערר, נתקבלה ב- 7.12.14. כאמור, המערערת ערערה לבית משפט זה על החלטת ועדת הערר לדחות את בקשתה לרישיון. בדיון שהתקיים לפניי ב- 27.5.15 חזרה בה המערערת מן הערעור והוא נדחה.

3.
על אף דחיית הבקשה לרישיון, התברר כי הגנים פועלים. לפיכך, ב- 3.9.14, הוצאו נגדם צווי סגירה. המערערת הגישה עתירה מנהלית נגד צווי הסגירה (עת"מ 9759-10-14) סמוך למועד כניסתם לתוקף. העתירה לוותה בבקשה לצו ביניים. בהחלטה מ- 5.10.15 דחיתי את הבקשה לצו ארעי במעמד צד אחד, וב- 22.10.14 דחיתי את הבקשה לצו ביניים תוך שאני מציינת כי במהלך הדיון בבקשה האמורה הודתה המערערת כי הגנים ממשיכים לפעול בניגוד לצו הסגירה ולמרות שהבקשה לצו ארעי נדחתה. בהמשך דחיתי גם את העתירה.

4.
עם זאת, על אף שהעתירה כנגד צווי הסגירה שהוצאו לגנים נשוא העתירה בשנת הלימודים הקודמת נדחתה כפי שגם נדחה הערעור על דחיית הבקשה לרישיון, המשיכה המערערת בשלה והפעילה את גני הילדים. לנוכח התנהלות זו הוגש נגד מנכ"ל המערערת כתב אישום ב- 13.8.15, המייחס לו עבירה של הפעלת גני הילדים הנדונים ללא רישיון במהלך שנת הלימודים תשע"ה.

נראה עתה את השתלשלות העניינים לקראת שנת הלימודים הנוכחית.

5.
ב- 26.2.15 הגישה המערערת בקשה לרישיון עבור הפעלת שלושה גני ילדים חדשים (סמל מוסד 478651; סמל מוסד 478669; וסמל מוסד 478685). שניים מהגנים מיועדים לגילאי שלוש עד ארבע והשלישי הוא גן חובה. מאחר שהגנים לא קיבלו רישיון בשנת הלימודים הקודמת, גם הפעם הוגשה הבקשה כבקשה להפעלת גני ילדים חדשים. הבקשה נותבה לבחינה המקצועית.

6.
ב- 21.4.15 ביקרה מפקחת מטעם משרד החינוך, גב' רשא עטאללה, בגני הילדים. בכל הנוגע לגן שסמלו 478651 הומלץ על ידה שלא ליתן למערערת רישיון מן הטעמים הבאים:

"חשוב לציין כי הגן קיבל צווי סגירה בתחילת שנה"ל תשע"ה ועדיין פעיל. הגן לא עונה על דרישות משרד החינוך, חסר ציוד וריהוט כמו משחקים דידקטיים, פינת קוביות, מחשב, ספרים, שטח הגן קטן ולא מאפשר פיתוח מרכזים לימודיים ופינות לפיתוח החשיבה אצל הילדים ולזמן אותם להתנסויות. חצר צרה ולא מאפשרת תנועה חופשית. נמצא כיור ליד פינות סוציודרמטיות המהווה סכנה לילדים. אין מדריכה. אין פסיכולוג. החליפו גננת במהלך השנה, הגננת עובדת ללא תכנית לפי דרישות משרד החינוך (אין תיק גן לגננת), אין מקלט, תאי השירותים משותפים לשתי כיתות ונמצאים לא בטווח הראיה של צוות הגן, לאור המצב והליקויים שציינתי מבקשת אכיפת צווי הסגירה שקיבל הגן בתחילת שנה"ל תשע"ה..."

אשר לגן שסמלו 478669 כתבה המפקחת כדלהלן:

"מדובר בגן שקיבל צו סגירה בתחילת שנה"ל תשע"ה. שטח הגן צר, אין חלונות חוץ מחלון ודלת אחת בכניסה לגן. צורת שטח הגן "מלבן" ארוך, דבר הלא מאפשר אינטימיות לפינות ולא מאפשר ארגון סביבה מתאים. נמצא כיור בשטח המיועד לפינות סוציודרמטיות, דבר המהווה סכנה, חסר ארגז חול, קוביות ומחשב וגם חסרים ספרים ומשחקים דידקטיים לפיתוח החשיבה אצל הילדים. חצר לא בגישה ישירה לגן, אין ארגז חול קבוע בחצר, יש מתקן אחד בחצר, יש מפגעי בטיחות בחצר, אין מדריכה ואין פסיכולוג. הגננת מנהלת תיק גן וגננת אבל חסרים מסמכים וטפסים עדכניים. אין תכנון פעילות אינטרגטיבית ודיפרנציאלית. ההורים מגיעים לקחת את הילדים סמוך לשעה 13:10 דבר האומר שיום הלימודים מסתיים לא לפי הנחיות המשרד. אין מקלט בגן ויש צפיפות בתוך הגן. תאי השירותים משרתים שתי כיתות ומיקום תאי השירותים לא
בטווח הראיה של צוות הגן, דבר המהווה סכנה לילדים. לאור המצב החמור עם כל הליקויים ומפגעי הבטיחות והמצב הפדגוגי ממליצה, מבקשת יותר לנכון, לממש את צווי הסגירה בגן..."

ובנוגע לגן השלישי, שסמלו 478685 כתבה המפקחת:

"חשוב לציין שמדובר בגן שקיבל צו סגירה. הגן לא עונה על דרישות משרד החינוך. חסר פינות ומרכזי לימוד חסר מחשב ומשחקים דידקטיים וספרים בספרייה, גן עני ודל, מדובר בגן חובה שצריכים להשקיע בו ולהכין אותו לכיתה א', אין משחקים המפתחים את החשיבה, אין מרכזים ופינות לימוד המזמינים את הילדים להתנסות ולחקור את סביבתם, אין גיוון באמצעי הלמידה. חצר עם מפגעים בטיחותיים ויש רק מתקן אחד וללא ארגז חול. גננת חסרת אונים, אין מדריכה, אין פסיכולוג, אין תכנון דיפרנציאלי מותאם רמת התפתחות ואין תכנון אינטרגטיבי. הלמידה המתרחשת לא משמעותית יש תיק גן וגננת אבל לא לפי המבוקש ומשתמשת בטפסים שאינם עדכניים. לאור מה שציינתי, אני מבקשת לאכוף את צו הסגירה..."

על יסוד חוות הדעת של המפקחת המליצה מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, שלא לאשר את פתיחת גני הילדים.

7.
מנכ"לית משרד החינוך
אימצה את ההמלצות בהחלטותיה מ- 26.5.15. בכל אחת מן ההחלטות המתייחסת לגנים השונים פירטה המנכ"לית את טעמיה לדחיית הבקשה לקבלת רישיון. מאחר שטעמים אלה חוזרים על האמור בחוות הדעת של המפקחת, לא אחזור עליהם.

8.
על כל אלה יש להוסיף כי ב- 18.8.15 ערכה המפקחת ביקור נוסף בגני הילדים. ביקור זה נערך לאור טענות המערערת, שנטענו לראשונה בערר שהגישה על ההחלטות האמורות, לפיהן, בעקבות נימוקי דחיית בקשתה, תיקנה את הליקויים. המערערת, כנטען על ידה גם בהודעת הערעור שלפניי, התייחסה להערות המפקחת לעניין הצפיפות בשל ניהול שני גנים בקומה התחתונה של המבנה, פירקה את מחיצת הגבס שחילקה את הקומה התחתונה לשתי כיתות ויצרה כיתה אחת גדולה עבור גן אחד בלבד. במילים אחרות, המערערת ויתרה על דרישתה לקבל רישיון עבור אחד משלושת גני הילדים ונותרה בקשתה לרישיון עבור גן אחד בקומה התחתונה וגן אחד בקומה העליונה. בכך, לדבריה, גילתה "רצון טוב" כלפי משרד החינוך בדרך של "יישור קו" עם דרישותיו. כל זאת, למרות שאינה מסכימה עם הערות המפקחת לפיהן הגנים בקומה התחתונה היו צפופים וקטנים.

המפקחת מאשרת בדו"ח האחרון כי המערערת פירקה קיר ואיחדה את שתי כיתות הגנים שבקומה התחתונה. עוד מציינת היא בדו"ח כי החצר אינה מתאימה וכי לא נמצא בה כל שינוי מהדו"חות הקודמים; כי נמצא בה שיפוע המהווה סכנה לילדים וכי בולטים צינורות מקיר הצמוד לרצפת החצר. זאת ועוד. לאחר איחוד שתי הכיתות נמצאו בשטח הגן כיור המהווה סכנה לילדים; אין מקלט ובכוונת המערערת להשתמש במקלט השייך לכיתה אחרת, אלא שלא ניתן לאכלס בו בעת ובעונה אחת את ילדי שתי הכיתות. כן צוין שאין מטבחון. אשר לגן הילדים שבקומה העליונה נמצא באותו ביקור, כי אמנם הותקנו שני ארגזי חול קבועים, אולם הם אינם עומדים בקריטריונים שכן הם קטנים וממוקמים במקום המהווה סכנה. בכניסה לגן יש שיש הבולט מהקיר ובשל גובהו מהווה סכנה לילדים; נמצאו ליקויים במטבחון ובכניסה לגן יש מדרגות ואין סימון נגד החלקה.

הדיון בערר, שהוגש ב- 23.7.15 (כחודשיים לאחר החלטת הסירוב), התקיים ב- 24.8.15 וכאמור, ב- 18.10.15 נדחה הערר.

9.
ביני לביני, משהתברר כי המערערת ממשיכה להפעיל את הגנים, הוצאו נגדם צווי סגירה ב- 6.10.15. העותרת עתרה כנגד צווים אלה למעלה מחודשיים לאחר שהוצאו (עת"מ 39871-12-15). בקשתה לצו ארעי נדחתה על ידי כב' השופט א' דראל בהחלטתו מ- 20.12.15. אלא שהמערערת ממשיכה להפעיל את גני הילדים למרות צווי הסגירה ולמרות דחיית בקשתה לצו ארעי. העתירה עצמה עודנה תלויה ועומדת ובעת כתיבת שורות אלה טרם ניתנה החלטה בבקשה לצו ביניים.

המערערת אינה משלימה עם החלטת ועדת הערר ומכאן הערעור שלפניי.

החלטת ועדת הערר

10.
ועדת הערר הגיעה לכלל דעה כי המערערת לא הייתה ערוכה לפתיחת כיתות הגן ערב שנת הלימודים תשע"ו.

11.
בכל הנוגע להיבט הפיזי של הגנים נמצא בביקורת הפדגוגית מ- 21.4.15 כי שתי הכיתות המיועדות לגני טרום חובה "נדחסו" לקומה התחתונה, כי הן צרות מדי וכי אינן נותנות לילדים את המרחב הנדרש. המערערת אמנם פעלה לתיקון ליקוי זה ואיחדה את שתי הכיתות לכיתה אחת, אולם "שכחה" להודיע על כך למשרד החינוך והדבר נודע לו רק במסגרת הערר שהוגש, חודש לפני תחילת שנת הלימודים. יתירה מכך, לא צורף להודעה זו אישור בטיחות ובנסיבות אלה סברה הוועדה כי אין מקום להורות על מתן רישיון לכיתת טרום חובה שבקומה התחתונה. הוועדה ראתה להדגיש כי אינה מתייחסת לממצאיה של המפקחת בביקורה בגן מ- 18.8.15 בכל הנוגע לליקויים הבטיחותיים. זאת משום שככל שמפקחת פדגוגית מתריעה על ליקויים כאלה, על משרד החינוך לשלוח יועץ בטיחות מטעמו שיערוך בדיקה מקצועית. החלטת הוועדה לדחות את הערר בכל הנוגע להיבט של ההתאמה הפיזית של המבנה, מתבססת, אפוא, על עצם העובדה שנערך בו שינוי מבני משמעותי מבלי ליידע את משרד החינוך, מבלי שהוגשו תשריטים מעודכנים למשרד החינוך לשם קבלת אישור תברואתי ומבלי שהוצג דו"ח בטיחות חדש לפיו הכיתה החדשה יכולה לשמש כגן ילדים. משלא עשתה כן, אין לתת למערערת רישיון להפעיל גן ילדים בכיתה.

בהקשר זה מוסיפה הוועדה וקובעת כי התנהלותה של המערערת, שכפועל יוצא ממנה הן משרד החינוך, הן המועצה המקומית והן הורי הילדים לא יודעו בזמן אמת על השינוי במבנה הגן, יש בה כדי ללמד על כך "שאינה שמה לנגד עיניה את טובת הילדים". שהרי רק ערב הדיון, שבוע לפני תחילת שנת הלימודים, התברר כי בשל השינוי המבני, 15 מן הילדים שנרשמו לגניה של המערערת לא יוכלו ללמוד בהם גם לשיטתה, כשאיש אינו יודע מיהם אותם הילדים ואיש לא נערך לקליטתם בגנים אחרים. ועוד אומרת הוועדה כי היא מתרשמת ש"העוררת מנסה תחילה לקבוע עובדות בשטח, (מבלי לשקול את טובת הילדים) ורק לאחר שמתקבלות התרעות מהמשיב, היא מנסה לתקן את דרכיה ובודקת האם מעשיה נכונים פדגוגית/תואמים את טובת הילדים".

12.
לכל האמור לעיל מתווספת חוות הדעת הפדגוגית של המפקחת, שוועדת הערר התרשמה ממקצועיות הדו"חות הפדגוגיים שכתבה, מרצינותה ומיסודיותה. לנוכח התרשמות זו סמכה הוועדה את ידיה על ממצאיה.

המפקחת עמדה על רמתם הפדגוגית הנמוכה של שני הגנים המיועדים לגילאי טרום חובה ועל היעדרה של סביבה חינוכית הולמת. טענת המערערת כי תיקנה ליקויים אלה על ידי מינויה של מדריכה פדגוגית ועל ידי ארגון הסביבה החינוכית מחדש והוספת ציוד, לא שכנעה את הוועדה. הטענה לפיה הייתה לגן מדריכה פדגוגית עד תחילת אפריל 2015, נסתרה בדברי הגננות למפקחת בעת הביקור ומכל מקום גם אם הייתה מדריכה כזאת "השפעתה לא ניכרה כלל וכלל שהרי שהמפקחת סברה כי רמתם הפדגוגית נמוכה". ובנוסף, ככל שאכן מונתה מדריכה פדגוגית חדשה באוגוסט 2015, ספק אם מועד המינוי אפשר עבודה והדרכה אפקטיביות.

בכל הנוגע לגן החובה הרי שגם בגן זה נערך שינוי מבני, הגם שצנוע יותר. השינוי מתבטא בהסרת חלק מן הקיר שחסם את טווח הראיה של הגננת לשירותים. גם שינוי זה דווח למשרד החינוך בדרך של הגשת הערר. מכל מקום, הממצאים העיקריים בגינם נדחתה הבקשה לרישיון היו הממצאים הפדגוגיים. על כך אומרת ועדת הערר כי "גן חובה הינו שלב חשוב וקריטי, טרם המעבר לכיתה א'. בשלב זה נדרשת הן הקפדה על המשך התפתחותו הרגשית והחברתית של הילד והן חשיפתו לתכנים ולכלים שיסייעו לו במעבר לבית הספר". והנה, ממצאי המפקחת היו שהמדובר בגן עני ודל ובגננת חסרת אונים. לפיכך, גם אם תתקבלנה טענות המערערת כי השלימה את הציוד החסר ואת הטפסים בהם משתמשת הגננת, לא ניתן להתעלם מהתרשמות המפקחת מן הגן ומן הגננת. ממצאיה של המפקחת חיזקו את התרשמותה של הוועדה ש"העוררת אינה בקיאה בחינוך וכי טובת הילדים אינה עומדת לנגד עיניה". מינוי מדריכה פדגוגית לקראת פתיחת שנת הלימודים הוא בבחינת "מעט מדי מאוחר מדי" ועצם מינויה של גננת צעירה שסיימה זה עתה את תקופת ההתמחות, ללא ליווי והדרכה פדגוגית מתאימה, הוא בבחינת התנהלות רשלנית.

בהקשר זה מדגישה הוועדה כי "פיקוח, בקרה הדרכה וליווי פדגוגי שוטפים, הינם חלק מהחובות בהם נושא כל מפעיל של מוסד חינוכי. העובדה כי העוררת אינה מפקחת על הנעשה בגניה ואינה מוודאת כי הרמה הפדגוגית בהם ראויה (אלא ממתינה לביקורות מטעם המשיב) מהווה לטעמנו עילה לדחיית בקשתה לרישיון". ועדת הערר שבה ומדגישה כי האחריות לרמתם הפדגוגית של הגנים מוטלת על מבקש הרישיון ואילו תפקידו של משרד החינוך הוא לוודא כי מערכות הבקרה וההדרכה של גנים פרטיים פועלות כנדרש וכי רמתם הפדגוגית של הגנים עומדת בסטנדרטים שקבע.

13.
נוכח כל אלה השתכנעה ועדת הערר כי המערערת אינה ערוכה להפעלתו של גן ילדים בכלל ושל גן חובה בפרט, ולפיכך דחתה את הערר.

טענות המערערת בערעור

14.
המערערת טוענת, כי החלטת משרד החינוך לדחות את בקשתה לרישיון ניתנה מתוך שיקולים זרים, בהתבסס על עובדות שגויות ומבלי שנבדקו עובדות שהציגה ואשר יש בהן כדי להוכיח שהגנים עונים על כל דרישות המשרד. המערערת הגישה בקשה לצירוף ראיות חדשות בערעור, שלטענתה תומכות בעמדתה זו.

השיקולים הזרים אליהם מפנה המערערת עניינם בטענתה לפיה נדחתה הבקשה אך ורק כדי להימנע מפגיעה בגנים רשמיים הקיימים בישוב, וזאת על אף שכבר נקבע בפסיקה כי שיקול זה אינו יכול לשמש בסיס לדחיית בקשה לרישיון. בידי המערערת, לטענתה, עשרות תצהירים של הורים המתגוררים בישוב והתומכים בערעור שכן רצונם הוא שילדיהם ילמדו בגני המערערת. תצהירים אלה הם עיקרם של הראיות החדשות שביקשה המערערת לצרף לערעור. המערערת טוענת כי בעוד שההורים מעוניינים בטובת ילדיהם ולפיכך יש ליתן משקל של ממש לעמדתם, הרי שהמפקחת מטעם משרד החינוך - פרנסתה עליו ולפיכך מצויה בניגוד עניינים בשל רצונה המובנה לרצות את נותן לחמה.

עוד טוענת המערערת, כי חוות הדעת הפדגוגית השלילית שאומצה על ידי ועדת הערר נובעת מהשקפת עולמה של המפקחת בנוגע לשיטות לימוד ואינה מעוגנת במצב דברים אובייקטיבי. על פי הנטען, התעלמה ועדת הערר מראיות שהוצגו על ידי המערערת לגבי "העושר הפדגוגי הרב והאיכותי שיש לגנים" ומן העובדה שהגננות המועסקות על ידה הן גננות מוסמכות שעברו את כל שלבי ההכשרה הנדרשים. זאת ועוד, המפקחת לא הצביעה על ליקויים פדגוגיים כלשהם בביקורה השני ב- 18.8.15 ואשר מטרתו הייתה, לפי הצהרת ב"כ משרד החינוך בעת הדיון בוועדה, לבדוק את טענות המערערת לעניין תיקון הליקויים שתועדו במכתבי הדחייה. מכאן יש להסיק מסקנה בלתי נמנעת כי במועד הביקור השני לא נמצאו ליקויים פדגוגיים. ב"כ המערערת סבור כי משרד החינוך אף זנח את הטענה בדבר ליקויים פדגוגיים כפי שעולה, לטענתו, מפרוטוקול הדיון.

בנוסף סבורה המערערת, כי ועדת הערר טעתה בכך שלא נתנה משקל של ממש לעובדה שהחלה להעסיק מדריכה פדגוגית בטרם החלה שנת הלימודים והתעלמה לחלוטין מתצהירה של אותה מדריכה פדגוגית שהובא לעיונה של הוועדה.

כך גם טוענת המערערת, כי שגתה ועדת הערר בקבעה כי פירוק מחיצת הגבס מהווה שינוי מבני שהצריך הגשת תכניות חדשות. השינוי, כך לטענתה, הינו לכל היותר שיפוץ בתוך המבנה, שינוי שמותר לכל גן לבצע טרם פתיחת שנת הלימודים מבלי שיהיה צורך בהגשת תכניות נוספות.

לטענת המערערת ניתן על ידי ועדת הערר משקל רב לעובדה שלא היה לה רישיון להפעלת גני הילדים בשנת הלימודים הקודמת. לטעמה לא הייתה לכך הצדקה שהרי לא פעם מתקבלים עררים על החלטות דחייה של משרד החינוך ובשל התמשכות ההליכים יוצא שבתקופת הביניים פועלים מוסדות החינוך הפרטיים ללא רישיון. המערערת נהגה כך כפי שנוהגים בעלי מוסדות חינוך אחרים. מכל מקום, לטעמה, אין בסיס בחוק לדחיית ערר מן הטעם שהעורר פעל ללא רישיון קודם לכן.

לבסוף נטען כי ועדת הערר לא שקלה כלל את חופש העיסוק של המערערת, את זכותם של ההורים לקבוע באיזה מוסד חינוכי ילמדו ילדיהם ואת טובת הילדים, שסגירת הגנים עתה והעברתם למוסדות חינוך אחרים, תפגע בהם פגיעה של ממש.

טענות משרד החינוך

15.
משרד החינוך דוחה מכל וכל את טענותיה של המערערת לפיה פעלה המפקחת מטעמו בחוסר תום לב ומתוך ניגוד עניינים, וכי ההחלטות שהתקבלו על ידו נגועות בשיקולים זרים. טענה זו נטענה כטענה בעלמא, שאינה מגובה בעובדה כלשהי, ומנגד עומדת התרשמות הוועדה וקביעתה כי המפקחת מטעמו
עשתה עבודה רצינית ויסודית.

לטעמו של משרד החינוך יש לדחות את הערעור בשל חוסר ניקיון כפיים ומכל מקום גם לגופו של עניין אין יסוד לערעור בהינתן קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר בכל הנוגע לרמה הפדגוגית של הגנים. עוד סבור הוא, כי התנהלות המערערת עד כה מלמדת על חוסר מהימנות ועל זלזול בדרישותיו ובנסיבות אלה בצדק הגיעה ועדת הערר למסקנה כי ההתנהלות האמורה אך תומכת במסקנות של המפקחת בדבר הרמה הפדגוגית הנמוכה של הגנים.

כך גם טוען משרד החינוך, כי אין יסוד לדברי המערערת כאילו דחתה ועדת הערר את גרסתה בנוגע לרמה הפדגוגית על אף שזו נתמכה בראיות. לטענת משרד החינוך למרבית טענותיה של המערערת לא הוצגו ראיות ואלה שהוצגו היו, כפי שקבעה ועדת הערר, בבחינת "מעט מדי מאוחר מדי".

משרד החינוך אף דוחה את הטענה כאילו יש להסיק מן הדוח מיום 18.8.15 כאילו תוקנו כל הליקויים הפדגוגיים וכאילו זנח הוא את הטענות הנוגעות לליקויים אלה בעת הדיון בעל-פה.

עוד דוחה משרד החינוך את הטענה לפיה פירוק מחיצת הגבס הוא בבחינת שיפוץ טכני בלבד. משמעותו האמיתית היא שבמקום שני גני ילדים יש גן ילדים חדש אחד, מספר הילדים השתנה בהתאם וממילא ניתן להניח כי חל שינוי בצוות החינוכי. נתונים אלה צריכים להיבדק על ידי משרד החינוך במסגרת בקשה חדשה שצריך היה להגיש עבור הגן החדש. בכל הנוגע לאישורי הבטיחות והבריאות החדשים המצויים בידי המערערת, לטענתה (ואשר צירופם כראיות חדשות בערעור מתבקש עתה), הרי שמלבד זאת שלא הוצגו לעיון ועדת הערר על אף שבא כוחה הצהיר כי הם בידיו, המדובר באישורים שהתקבלו לאחר המועד האחרון להגשת בקשות וממילא משרד החינוך לא אמור היה ולא יכול היה לבחון אותם בחינה מעמיקה.

אשר לזכות הבחירה ההורית טוען משרד החינוך כי זכות זו אינה זכות מוחלטת וחובתו שלו לקיים פיקוח על מוסדות חינוך פרטיים על מנת להבטיח שהתנאים המתחייבים לשמירת הרמה הנאותה בהם, יתקיימו.

דיון והכרעה

דין הערעור להידחות.

16.
כלל הוא, שאין בית המשפט לעניינים מנהליים ממהר להתערב בהחלטותיה של ועדת הערר לפי חוק הפיקוח. המדובר בוועדה שהיא גוף ביקורת ייעודי, שפיתחה מומחיות בתחום בו היא עוסקת. שיקול דעתה רחב מאוד והיא מוסמכת לקבל כל החלטה שהמנהל הכללי של משרד החינוך רשאי היה לקבל בהקשר הנדון (סעיף 14(ד) לחוק הפיקוח). מומחיותה של הוועדה והיקף סמכויותיה יש בהם כדי להשליך על היקף הביקורת השיפוטית המופעלת על החלטותיה. ואם ככלל לא נועדה הביקורת השיפוטית להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט, על אחת כמה וכמה יהיה היקפה של ביקורת זו מצומצם ביחס להחלטותיה של ועדת הערר, בפרט כאשר מה שעומד על הפרק הוא השגה על ממצאי עובדה ועל מסקנות מקצועיות. התערבות בממצאים ובמסקנות אלה תהיה רק במקרים חריגים במיוחד (ראו עמ"נ 47895-10-12 עמותת רואד נ' משרד החינוך (7.7.2013); עמ"נ 20402-10-12 נהלל – מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' משרד החינוך (21.1.2013); עמ"נ 34468-04-14 עמותת זכרון שלמה באבוב נ' משרד החינוך (5.8.2014)).

אין חולק, כי על המבקש רישיון להפעלת גן ילדים או בית ספר לעמוד במבחנים שנקבעו בסעיף 9 לחוק הפיקוח והנוגעים להבטחת הרמה הנאותה באותו מוסד בהתאם לתקן ולנהוג בסוג המוסד החינוכי שהבקשה מתייחסת אליו ובעניינים המנויים באותו סעיף. בכלל אלה: תכנית הלימודים; מערך השיעורים ומשך הלימודים; הכשרתם וכושרם המקצועי של סגל עובדי החינוך; מבני המוסד החינוכי ותנאי הבטיחות בו. כך גם מתחייבת קבלת חוות דעת של רשות החינוך המקומית, של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (סעיף 5 לחוק הפיקוח) ושל רשות הבריאות (סעיף 6 לחוק הפיקוח). מקום שמוצא המנהל הכללי של משרד החינוך כי מבקש הרישיון אינו עומד בתנאים הנדרשים, לא ייעתר לבקשה. יש להדגיש, כי חובת הפיקוח המוטלת על משרד החינוך היא חובה בעלת חשיבות עליונה. בדרך זו הוא מבטיח הן את שלומם הפיזי של התלמידים המבקשים ללמוד במוסד החינוכי המבקש רישיון, הן את שלומם הנפשי והן את תכלית שהייתם במוסד החינוכי, קרי, רכישת השכלה, רכישת כישורי לימוד, רכישת כישורים חברתיים ועוד כיוצא באלה. אכן, כפי שכתבה ועדת הערר, החובה להבטיח את עמידתו של המוסד החינוכי בתנאים הנדרשים לפי חוק הפיקוח מוטלת על המוסד החינוכי עצמו. אולם חובת הפיקוח מוטלת על משרד החינוך ובצדק סברה ועדת הערר כי יש להקפיד הקפדה יתרה על קיומם של תנאים אלה. והלא בנפש הילד אנו עוסקים, בזכותו לחינוך שרמתו עולה בקנה אחד עם תפיסות היסוד בדבר רמת החינוך הנאותה והתנאים הנדרשים להבטחתה, ובשלומו – הפיזי והנפשי – בעת שהוא שוהה בין כתליו של המוסד החינוכי.

אלה מושכלות יסוד, והן שהנחו את ועדת הערר בהחלטה נשוא הערעור.

17.
לב העניין מצוי להבנתי בממצא לפיו הרמה הפדגוגית בגנים נשוא הדיון לקויה ביותר ואינה עומדת ברמה הנדרשת. בעניין זה התרשמה ועדת הערר באופן בלתי אמצעי מן המפקחת וסברה כי זו הפעילה שיקול דעת מעמיק, מקצועי ורציני. איני מוצאת כל עילה להתערב במסקנה זו. הדו"חות הפדגוגיים שכתבה המפקחת בעקבות הביקור ב-21.4.15 הינם דו"חות מקיפים, מפורטים וברורים. אין יסוד לטענה לפיה הייתה המפקחת מונעת בשיקולים זרים שתכליתם לרצות את משרד החינוך במובן זה שלא ייפגעו הגנים הרשמיים. ממצאיה של המפקחת לא נסתרו, למעשה, בעובדות אחרות. אכן להודעת הערר צורפו חשבוניות מתאריכים המאוחרים לאותו דו"ח ביקורת כדי להוכיח שנקנה ציוד נוסף לגני הילדים וכן צורף תצהיר של מדריכה פדגוגית לפיו החלה במתן הדרכה בגני המערערת ביום 17.8.15. אלא שדו"ח הביקורת האחרון מ-18.8.15 העלה, כי אין שינוי במבנה החצר יחסית לדו"חות הקודמים וכי ארגזי החול שנוספו קטנים. וזאת, בהתעלם מהערות נוספות שנגעו לליקויי בטיחות. ואילו בכל הנוגע לתצהיר מטעם המדריכה הפדגוגית החדשה, הרי שהמדובר בתצהיר לקוני ביותר. המצהירה מציינת בו שיש לה "ניסיון של שנים" בפיקוח והדרכה לגנים וכי לפי סיכום הדברים עם המערערת, תמשיך במתן הדרכה בעתיד. אין ללמוד מן התצהיר מה הכשרתה של אותה מדריכה והאם הכשרה זו מתאימה לגילאי הילדים בגני המערערת. אין ללמוד ממנו דבר על טיבה ועל היקפה של ההדרכה, שבאה לעולם ימים ספורים לפני מועד הדיון בערר ולא בזמן בו היה על המערערת להציג את הנתונים על מנת שניתן יהיה לבדוק אותם. הנה כי כן, לא הובאה בערר כל ראיה שיש בה לסתור את ממצאי המפקחת בדבר רמתם הפדגוגית הלקויה עד מאוד של הגנים. העובדה שהגננות המועסקות על ידי המערערת מחזיקות בתעודות רשמיות המעידות על הכשרתן, אין בה כדי להוביל למסקנה הכרחית בדבר יכולותיהן בפועל. זהו תנאי הכרחי
אולם אינו תנאי מספיק. אינה דומה גננת צעירה וחסרת ניסיון לגננת ותיקה בעלת ניסיון רב. וככל שהגנים נסמכים על גננות חסרות ניסיון, שלא לומר על גננת חסרת אונים כפי שתוארה הגננת בגן החובה, היה על המערערת לדאוג לליווי מתאים ואפקטיבי.

אכן, במסגרת הערר שהגישה המערערת טענה כי עשתה מאמצים רבים לתיקון הליקויים. אלא שאפילו מכתב הערר עצמו אין ללמוד בשום פנים ואופן כי הליקויים הפדגוגיים תוקנו. כל שנאמר בו, וגם זאת באופן חלקי, כי המערערת "תדאג בעתיד" לתיקון ליקוי זה ואחר. אין בו מענה לממצא לפיו הגננת של גן החובה חסרת אונים, או כי הגן דל אמצעים; אין בו מענה של ממש להעדר הנחיה פדגוגית; ואין בו מענה לרמתם הפדגוגית הנמוכה של הגנים בכללותם.

18.
כך גם לא מצאתי ממש בטענה לפיה הדו"ח מ-18.8.15 מלמד כי הליקויים הפדגוגיים שנמצאו באפריל תוקנו. ביקור המפקחת במועד האמור נערך לאחר שכבר נדחתה הבקשה לרישיון והתקיים לנוכח טענות המערערת בערר. המפקחת לא מילאה דו"ח בעקבות ביקור זה, אלא כתבה מזכר בו התייחסה לשינויים המבניים שהמערערת טענה להם, ופירטה, בנוסף, ליקויי בטיחות נוספים שמצאה. אין בו כל התייחסות לליקויים הפדגוגיים הקשים שפורטו בדו"ח מאפריל וכפי שראינו לעיל אין ללמוד מכתב הערר עצמו כי הוצגו ראיות של ממש לתיקונם. ואכן, בתשובתו לערר עמד משרד החינוך בפירוט רב על הליקויים הפדגוגיים שנמצאו בביקור באפריל. פשיטא, שהמפקחת לא חזרה בה כלל ועיקר מממצאיה, אותם העלתה על הכתב בפירוט רב בדו"ח הראשון. כך, בסעיפים 61-57 לתשובתו עמד משרד החינוך על כך שדחיית הבקשות לקבלת רישיון הייתה על בסיס הימצאותם של ליקויים פדגוגיים בעשייה החינוכית של המערערת אשר אינם מעידים על קיומה של סביבת למידה ראויה וכי "לאחר שבמסגרת ביקור המפקחת בגני הילדים נמצאו ליקויים רבים אשר את חלקם תיקנה העוררת, ההתרשמות הכללית היא שהגן לא פעל וממשיך לפעול שלא בהתאם לקווים המנחים של משרד החינוך... הממצאים שנתגלו בגן העוררת מצביעים על ליקויים חמורים בעשייה החינוכית של העוררת ולא ניתן לצפות כי המשיב יעצום את עיניו ו'יירדם בשמירה' לנוכח קיומם של הליקויים הפדגוגיים". הנה כי כן, משרד החינוך הבהיר הבהר היטב את עמדתו לפיה רק חלק מן הליקויים תוקנו על ידי המערערת בעוד שכלל הליקויים הפדגוגיים שנמצאו על ידי המפקחת, לא תוקנו. יתירה מזאת, אם יש ספק מהם הליקויים שנותרו בעינם, בא משרד החינוך ופירט בתשובתו לערר את הליקויים הפדגוגיים שהוא מוצא בגנים. משמע שמעולם לא זנח את האמור בדו"ח מאפריל, ואילו הדו"ח מאוגוסט הוא אך בבחינת תוספת.

גם עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי משרד החינוך לא זנח את טענותיו בנוגע לליקויים הפדגוגיים שנמצאו בביקור מ-21.4.15. הטענה שהופנתה כלפי משרד החינוך (עמ' 46-45 לפרוטוקול) הייתה, שבדו"ח מאוגוסט צוינו ליקויים שניתן להבין כי היו קיימים עוד קודם לכן אבל לא צוינו בדו"ח הראשון. ועל כך נאמר שייתכן שהמפקחת לא שמה לב להם בביקור הקודם, אולם משראתה אותם חובתה הייתה לעמוד עליהם.

19.
בנסיבות אלה, לא השתכנעה ועדת הערר כלל ועיקר מטיעוני המערערת וסברה כי אין בטענותיה לעניין תיקון הליקויים כדי לשכנע. הדין עמה.

20.
גם הטענה לפיה לא היה מקום לראות בשינויים המבניים שנעשו בקומה התחתונה משום שינויים מהותיים המחייבים בחינה מחדש אינה מקובלת עליי. תחת שני גנים שהיו אמורים לפעול באותה קומה, בוטלה החלוקה ונוצר גן אחד בלבד. אין זה עניין של מה בכך. לפני משרד החינוך וממילא לפני הוועדה לא הועמדו על ידי המערערת נתונים רלוונטיים לבחינת עמידתו של הגן החדש בתנאים הנדרשים. מן ההודעה האגבית שהתקבלה, במסגרת הודעת הערר מטעם המערערת, לא ניתן ללמוד כמה ילדים ילמדו בגן הזה, כמה גננות יועסקו בו, ועוד כהנה וכהנה פרטים מהותיים בלעדיהם אין כלל אפשרות להתייחס לעניין. כך גם אין לקבל כי דו"ח התאמת התשתית שהוגש על ידי המערערת עבור כל אחד משני הגנים שאמור היה לפעול בקומה התחתונה יש בו כדי להוות מענה לגן "המאוחד". ואם כך, אין בידי משרד החינוך תמונה עדכנית באשר למצבו של הגן מן הבחינה התשתיתית, הן זו הבטיחותית והן זו התברואתית. התנהלות זו, כפי שבצדק קבעה ועדת הערר, מלמדת על התנהלות כוללת שאינה רואה את טובת הילדים לנגד עיניה.

21.
כך גם לא מצאתי הצדקה לקבלתן של הראיות החדשות שביקשה המערערת להגיש במסגרת הערעור. מעבר לכך שלא הובהר לי מדוע לא הגישה ראיות אלה לוועדת הערר, איני סבורה כי יש בהן כדי לתרום לבירור המחלוקת בין הצדדים. העובדה שההורים תומכים במערערת אינה שנויה במחלוקת, הגם שאין לדעת מה הנסיבות שהביאו אותם לחתום על התצהירים. השאלה העומדת להכרעה אינה האם מעוניינים ההורים בגני הילדים של המערערת. הבחינה המקצועית של משרד החינוך והמסקנות המתבקשות ממנה הן העומדות ביסוד הערעור. רצונם של ההורים אינו יכול להכריע בהינתן הליקויים החמורים שנמצאו בגני המערערת כמו גם בשים לב לאופן התנהלותה, עד שוועדת הערר מצאה כי בהתנהלות זו כשלעצמה יש כדי להשליך על התאמתם של הגנים למטרה לשמה הוקמו.

22.
ולבסוף. אין חולק כי להורים זכות לבחור את האופן בו יחונכו ילדיהם. אלא שלצד זכות זו עומדת חובתו של משרד החינוך להבטיח כי רמת החינוך שתינתן להם תהיה נאותה. על משרד החינוך לפקח על הרמה המקצועית פדגוגית של הסגל החינוכי, על תכנית הלימודים ועל מערכת הלימודים (ראו עמ"נ 102/09 אלזוהור מעונות יום וגני ילדים בע"מ נ' משרד החינוך והתרבות (16.6.09)). כך עשה משרד החינוך בענייננו ולנוכח הליקויים הפדגוגיים החמורים שמצא, כמו גם הליקויים הנוספים, אין תמה שדחה את בקשת המערערת לרישיון ואין תמה שהחלטה זו עמדה במבחן הביקורת של ועדת הערר.

הערעור נדחה.

המערערת תשלום למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הפיקדון שהפקידה המערערת יועבר לידי המשיב לסילוק חיוב זה.

המזכירות
תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.




ניתן היום,
כ"ג טבת תשע"ו, 04 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 56970-11/15 אלקנאן לחינוך בע"מ, כחילה עלאא נ' מנכ"לית משרד החינוך (פורסם ב-ֽ 04/01/2016)