פסקי דין על עצמון רחל | פסקי דין על עצמון גד | פסקי דין על בלומנזון כרמית | פסקי דין על בלומנזון עוזי |

1876/03 א     23/03/2005




א 1876/03 עצמון רחל, עצמון גד נ' בלומנזון כרמית, בלומנזון עוזי




1
בתי המשפט
א 001876/03
בית משפט השלום פתח-תקוה
23/03/2005
תאריך:
שופט: שטרנליכט נחום

בפני

1 . עצמון רחל

2 . עצמון גד

בעניין:
התובעים והנתבעים שכנגד

נגד
1 . בלומנזון כרמית

2 . בלומנזון עוזי


הנתבעים והתובעים שכנגד
פסק דין
רקע עובדתי:
התובעים - הנתבעים שכנגד (להלן - התובעים) היו הבעלים של מקרקעין בשטח 919 מ"ר עליהם בנוי בית, והנמצאים בנוה מונסון (להלן - המקרקעין). עפ"י הסכם מכר מיום 3.7.98 (להלן -הסכם המכר) מכרו התובעים לנתבעים - התובעים שכנגד (להלן - הנתבעים) שטח של 395 מ"ר מתוך המקרקעין (להלן - חצר הנתבעים), ושם בנו הנתבעים את ביתם. בידי התובעים נותרה יתרת המקרקעין (להלן - חצר התובעים) והבית שהיה בנוי שם קודם לכן. חצר התובעים ממוקמת בחזית המקרקעין בחלק הסמוך לרחוב הפנינים, בעוד שחצר הנתבעים נמצאת בחלק האחורי של המקרקעין בצד המרוחק מרחוב הפנינים. בהתאם להוראות הסכם המכר נחתם בין הצדדים הסכם שיתוף (להלן - הסכם השיתוף), אשר צורף כנספח א להסכם המכר. בהסכם המכר ובהסכם השיתוף נקבעו הוראות לעניין התקנת שער (להלן- - השער) על שביל משותף, המוביל מרחוב הפנינים לחצר הנתבעים והתוחם את חצר התובעים ממערב (להלן - השביל).

טענות התובעים:
לטענת התובעים, יש למקם את השער בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים. במקום זאת התקינו הנתבעים על דעת עצמם שער בכניסה מהשביל לחצר הנתבעים, וזאת מבלי שקיבלו לכך את הסכמת התובעים. משכך נהגו הנתבעים, התקינו התובעים שער בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים, אך הנתבע 2 עקר שער זה.

טענה נוספת בפי התובעים היא, שמחלק עיתונים נכנס מידי ערב לשביל, כשהוא רכוב על אופנוע, על מנת לחלק עיתון לנתבעים. הדבר מהווה מטרד לתובעים.

על כן עותרים התובעים לסעדים הבאים:
1. להורות לנתבעים לסלק את השער שהתקינו בכניסה לחצר הנתבעים;
2. להורות לנתבעים להקים שער בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים או להתיר לתובעים להקים שער במקום זה;
3. לחייב את הנתבעים בתשלום מחצית עלות הקמת השער בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים;
4. לאסור על צדדים שלישיים להיכנס ברכבם לשביל.

טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים מנגד, כי כל תכניות הבניה הועברו על ידם לאישור התובעים. בתכניות צויין במפורש, כי השער יוקם בכניסה מהשביל לחצר הנתבעים. התובעים אישרו בחתימת ידם את התכניות. מעולם, לא בעת בניית השער במיקומו הנוכחי ולא לאחר מכן, לא הביעו התובעים או מי מהם טרוניה כלשהי בנוגע למיקומו של השער. יצויין, כי בניגוד להוראות ההסכם, התובעים לא השתתפו במחצית עלות הקמת השער במיקומו הנוכחי.

מחלק העיתונים אינו נכנס עם אופנוע לשביל. זאת ועוד, מחלק העיתונים נכנס רגלית לשביל מידי ערב מאז עברו הנתבעים לגור במקום בשנת 2001, ולכן מופרכת הטענה, כי עובדה זו התבררה לתובעים רק בסמוך להגשת התביעה בשנת 2003.

בהתאם להסכם השיתוף אמור השביל לשמש את התובעים והנתבעים במשותף, ואמור לשמש לשם מעבר הולכי רגל וכלי רכב לחצר הנתבעים.

התובעת 1, על דעת עצמה, ניסתה להקים על השביל שער נוסף בכניסה לשביל מרחוב הפנינים. בנייתו של שער נוסף עומדת בניגוד להוראות הסכם המכר והסכם השיתוף. ערנותם של הנתבעים, שהזמינו משטרה, סיכלה נסיון זה של התובעת 1.

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה ועותרים בתביעה שכנגד לחייב את הנתבעים להשתתף בעלות בניית השער במיקומו הנוכחי, בעלות בניית חומה ולשלם פיצויים בגין עגמת נפש.

דיון:
זכות חוזית:
בפתח דברי אביא את סעיפי ההסכמים הנוגעים לענין הנתון במחלוקת בין הצדדים. בסעיף 12 להסכם המכר נאמר:

"מאחר וידוע ומוצהר כי מטרת רכישת הנכס ע"י הקונים (הנתבעים - נ"ש) היא בנית בית המגורים הסכימו ביניהם הצדדים כדלקמן:
א. ...
ב. ...
ג. מיד עם תחילת בנית בית המגורים יקימו הקונים חומה בגובה 160 ס"מ, לפי מפרט שיוסכם לאורך הגבול המוסכם בין הנכס ובין חלק המקרקעין הנשאר בידי המוכרים (התובעים - נ"ש) שתחילתה בקצה המקרקעין הגובל עם שטח הספריה וסופה בקו הפנימי של השביל המשותף והכל בהתאם לתשריט (להלן: 'החומה'). עלות בנית החומה תחולק בחלקים שווים בין המוכרים והקונים כאשר בכל מקרה לא יעלה חלקם של המוכרים בתשלום כאמור לעיל על סך של 3,000 ₪ צמוד לדולר לפי שיטת ההצמדה הנהוגה בהסכם זה.
...
ד. בהמשך לחומה לאורך השביל המשותף בין הנכס ובין חלקם של המוכרים במקרקעין או, לחילופין, בקצה השני של השביל המשותף הגובל עם המדרכה (רח' הפנינים), יבנו הקונים שער. פרטי בניית השער ומיקומו המדויק יסוכמו בין הצדדים במהלך בנית בית המגורים בהסכמה משותפת. עלות השער והקמתו תחולק שווה בשווה בין הצדדים
ה. ...
ו. ...
ז. ...
כמו כן תוקם גדר שמפרטה הטכני המדויק יסוכם בין הצדדים אשר תחצוץ בין השביל המשותף ובין חלקם של המוכרים במקרקעין. גובהה של הגדר יהיה 1 מטר, תחילתה יהיה בנקודה המרוחקת 8 מטר מחזית המקרקעין (רח' הפנינים) וסופה בקצה חלק המקרקעין הנשארים בידי המוכרים. עלות הגדר תחולק שווה בשווה בין הצדדים".

בסעיפים 10-11 להסכם השיתוף נאמר:

"10. ... מיד עם תחילת בנית בית המגורים יקימו הקונים חומה בגובה 160 ס"מ לאורך הגבול המוסכם בין הנכס ובין חלק המקרקעין הנשאר בידי המוכרים בקצה המקרקעין הגובל עם שטח הספריה וסופה בקו הפנימי של השביל המשותף והכל בהתאם לתשריט (להלן: 'החומה'). עלות בנית החומה תחולק בחלקים שווים בין המוכרים והקונים כאשר בכל מקרה לא יעלה חלקם של המוכרים בתשלום כאמור לעיל על סך של 3,000 ₪ צמוד לדולר לפי שיטת ההצמדה הנהוגה בהסכם זה.
...
בהמשך לחומה, לרוחב השביל המשותף בין הנכס ובין חלקם של המוכרים במקרקעין או, לחילופין, בקצה השני של השביל המשותף הגובל עם המדרכה, יבנו הקונים שער. פרטי בניית השער ומיקומו המדויק יסוכמו בין הצדדים במהלך בניית בית המגורים בהסכמה משותפת. עלות השער והקמתו תחולק שווה בשווה בין הצדדים.
...
כמו כן תוקם גדר שמפרטה הטכני המדויק יסוכם בין הצדדים אשר תחצוץ בין השביל המשותף ובין חלקם של התובעים במקרקעין. גובהה של הגדר יהיה 1 מטר, תחילתה יהיה בנקודה המרוחקת 8 מטר מחזית המקרקעין (רח' הפנינים) וסופה בקצה חלק המקרקעין הנשארים בידי המוכרים. עלות הגדר תחולק שווה בשווה בין הצדדים.

11. כל השטחים בנכס שלא יוחדו לחליפי צד כלשהו ובכללם'השביל' והחומה - יהוו את הרכוש המשותף.
השביל ישמש כרכוש משותף לשימושם המשותף של חליפי צד א' ו-ב' וייועד לצרכי מעבר בלבד של אנשים וכלי רכב וללא זכות חניה או בניה ...".

הנתבעים טוענים, כי השער נבנה במיקומו הנוכחי בהתאם לתכנית בניה, שהועברה על ידי הנתבעים לתובעים ואושרה בחתימת ידה של התובעת 1. התכנית צורפה כנספח א לתצהיר עדותו של הנתבע 2 (להלן - התכנית). התובעת 1 הודתה בחקירתה הנגדית, כי חתמה על התכנית (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 1 ושורה 10). עיון בתכנית מלמד, כי התובעת 1 חתמה על התכנית במרחק של 5-10 ס"מ מהמקום בו סומן בתכנית השער במיקומו הנוכחי. ציון מיקומו הנוכחי של השער בתכנית מופיע בצורה ברורה, במקום שנקבע כאחת החלופות המופיעות בסעיף 12.ד. להסכם המכר ובסעיף 10 להסכם השיתוף, בהמשך לחומה שבין חצר הנתבעים לחצר התובעים. חתימה נוספת של התובעת 1 על גבי התכנית מצויה בסמוך למקום בו מצויין בתכנית מיקומו של פח האשפה המשותף.

לטענת התובעים, אין לראות בחתימת התובעת 1 אישור למיקומו של השער בהתאם להסכמים שבין הצדדים. התובעת 1 טוענת, כי התכנית הוגשה לה על ידי הנתבעים, כשהיא הפוכה, ואז חתמה עליה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 7). משכך נפלה טעות בחתימתה של התובעת 1 על התכנית, המהווה פגם בהתקשרות זו שבין הצדדים.

דין טענה זו של התובעים להידחות. המנעותה של התובעת 1 מבדיקת התכנית, כפי שטוענים התובעים, נגועה ברשלנות מצידה של התובעת 1. אם אכן חתמה התובעת 1 על התכנית מבלי לבדוק אותה, אין לה להלין בענין זה על עצמה. מיקומו הנוכחי של השער מצויין בצורה ברורה בסמוך למקום בו חתמה התובעת 1 על התכנית, באופן שאינו מותיר מקום לטעות כלשהי. השער ממוקם בתכנית באחת משתי החלופות המצויינות בהסכמים, כאמור לעיל, ובחתימתה של התובעת 1 על התכנית יש לראות הסכמה שלה למיקומו הנוכחי של השער באחת מאותן שתי חלופות. משויתרה התובעת 1 על בדיקת התכנית ואישרה אותה בחתימתה, אין היא יכולה להעלות טענות כלשהן בדבר טעות או הטעיה. משכך הם פני הדברים, יצאו הנתבעים ידי חובתם האמורה בהסכם להקמת שער בשביל, ואין התובעת יכולה לדרוש מהם לסלק את השער שבנו ולבנות תחתיו או בנוסף לו - מכח ההסכמים שבין הצדדים - שער אחר, וכן אין היא יכולה לתבוע מהנתבעים - מכח ההסכמים שבין הצדדים - השתתפות בעלות הקמתו של שער נוסף. השער עליו סוכם בהסכמים שבין הצדדים נבנה על ידי הנתבעים, וזאת בהסכמת התובעים, שבאה לידי ביטוי בחתימתה של התובעת 1 על התכנית, והנתבעים יצאו ידי חובתם בעניין זה.

עיון בהוראות המשפט העברי בעניין זה מביאות אותנו למסקנה זהה. ר' יהושע וולק כהן (מחכמי פולין במאה ה-17) בפירושו לשלחן ערוך "ספר מאירת עיניים" (חשן משפט, סימן מה ס"ק ה) מביא תשובתו של הרמב"ן (מחכמי ספרד וארץ ישראל במאה ה-13), בה קבע שאדם החותם על מסמך מבלי שבדק קודם את האמור בו, ותוך שהוא סומך על נאמנותו של עורך המסמך, מתחייב בכל האמור במסמך עליו חתם. כבר קודם לכן במשנה במסכת כתובות (פרק ז משנה ח) נקבע, כי אין האדם יכול להעלות טענה כלשהי נגד מום גלוי, שאותו יכול היה לבדוק מבעוד מועד. כפי שציינתי לעיל, במקרה דנן יכולה היתה התובעת 1 לבדוק כדבעי את התכנית בטרם חתמה עליה. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

כאמור לעיל, סעיף 11 להסכם השיתוף קובע, כי השביל נועד למעבר של "אנשים וכלי רכב". האמור בסעיף זה ברור ואינו משתמע לשני פנים. השביל נועד לשמש כשביל גישה ולמעבר של אנשים וכלי רכב. התובעים טוענים שיש לפרש את הוראות הסעיף, ולקבוע כי הוא מתיר מעבר כלי רכב של הנתבעים בלבד, ולא של אחרים המגיעים לביתם. פירוש זה יאלצנו להבחין בין מעבר אנשים, שמעבר שלהם בשביל יותר, ובין מעבר כלי רכב, שמעבר שלהם יוגבל לרכבים של הנתבעים בלבד. פירוש זה אינו מתקבל על הדעת ואינו בר אחיזה כלשהי בלשון הסעיף, אשר מדבר על מעבר "אנשים וכלי רכב" ללא כל הבחנה ביניהם. על כן, סבורני, כי דין דרישתה של התובעת לאסור מעבר כלי רכב, שאינם של הנתבעים, בשביל להידחות.

זכות קניינית:
עתה נותר לנו לבחון את השאלה, האם רשאים יהיו התובעים להקים שער נוסף בכניסה לשביל מרחוב הפנינים. אמנם נכון הוא שקבענו, כי הנתבעים יצאו ידי חובתם בכל הנוגע להוראות סעיף 12.ד. להסכם המכר וסעיף 10 להסכם השיתוף, אך אין בכך כדי לשלול את זכותם של התובעים להקים שער נוסף בכניסה לשביל מרחוב הפנינים על חשבונם.

בסעיף 31(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, נקבע:

"באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים -
(1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;"

בע"א 891/95, זידאני נ' אבו אחמד, פד"י נג(4)769, 776, נאמר:

" עצם העובדה שבעל משותף עושה שימוש בקרקע המשותפת, ללא הסכמת שותפיו, אינה אומרת כי הוא מסיג גבול. ההלכה במשפט האנגלי היא, כי רק במקרה שבעלים משותפים עושים שימוש בקרקע המונע מיתר השותפים לעשות שימוש בה - מצב העולה כדי נישול (dispossession) - ייחשב השימוש כהסגת גבול (ראה j.f. clerk, w.h.b. lindsell on torts [6], at pp. 849-850)".

שותף במקרקעין יכול לעשות שימוש ברכוש המשותף, גם ללא הסכמת השותפים האחרים, כל עוד שימוש זה אינו מונע שימושו של שותף אחר במקרקעין, שימוש שאין בו נישול של שאר השותפים או חלק מהם. כל עוד לא ימנע השימוש שעושה אחד השותפים ברכוש המשותף את שימושם של האחרים, לא יהיה בשימוש זה משום הסגת גבול.

זכותו של שותף לעשות שימוש ברכוש המשותף במקרים מסויימים, ומאידך, זכותו של שותף אחר למנוע שימוש זה במקרים אחרים, כפופות לחובת תום הלב. בעניין זה נאמר ברע"א 6339/97, רוקר נ' סלומון, פד"י נה(1)199, 279-283:

"כך, למשל, זכותו של כל שותף במקרקעין כלפי שותפיו האחרים צריכה להיות מופעלת בתום-לב. ... על-כן, יש להפעיל את הכוח להביא לפירוק השותפות בתום-לב. בדומה, כוחו של שותף לעשות פעולות שונות בלא הסכמת יתר השותפים (כאמור בסעיף 31(ב) לחוק המקרקעין) צריך להיות מופעל בתום-לב. תחולה זו של עקרון תום-הלב משתרעת גם על זכויות וחובות בעלי דירה בבית משותף.
...
אכן, מהותה של הזכות לפי חוק המקרקעין - וזכות הקניין בדרך-כלל - תכונותיה, מאפייניה וחשיבותה החברתית, קובעים את מידת השפעתו של עקרון תום-הלב עליה. אין בתכונות אלה של זכות הקניין כדי להעמיד חסינות של הזכות מפני עקרון תום-הלב. עם זאת, יש בתכונות אלה של זכות הקניין כדי לקבוע את יחסי הגומלין בין זכות הקניין לבין עקרון תום-הלב; בין כוחו של בעל הקניין לעשות בשלו כרצונו לבין חובתו לפעול בהגינות. אכן, לא הרי חובת ההגינות של בעל הקניין כהרי חובת ההגינות של הזכאי על-פי חיוב. יחסי הגומלין בין זכות הקניין לבין עקרון תום-הלב שונים הם - בשל אופייה של הזכות - מיחסי הגומלין בין החיוב לעקרון תום-הלב. על רקע זה מתעוררת אפוא השאלה, מה הם יחסי הגומלין בין זכות הקניין לעקרון תום-הלב וכיצד הם נקבעים. האם כל זכויות הקניין הן במעמד שווה לעניין זה? האם בגדריה של זכות קניין נתונה - כגון הבעלות - דין אחד לבעלות מכל סוג שהוא? האם דינה של בעלות היחיד כדין בעלות משותפת? האם דין השיתוף ה"רגיל" כדין שיתוף בגדרי בית משותף? ומעבר לכך, האם מהותה של הפגיעה בזכות הקניין אינה קובעת את היקף תחולתו של עקרון תום-הלב? האם מעמדו של הפוגע - בעל זכות קניין הפועל כדין או מסיג גבול - אינו משפיע על פעולתו של עקרון תום-הלב?
...
לעתים עשוי עקרון תום-הלב להצדיק פגיעה משמעותית בקניין (השוו רע"א 7112/93 הנ"ל [24], בעמ' 562). בעניין זה מקובלת עליי גישתו העקרונית של חברי השופט טירקל בפסק-דינו, הקובע רשימה (שאינה סגורה) של שיקולים בהפעלת עקרון תום-הלב בגדרי הקניין. וזו לשונו:
'השיקול הראשון הוא עוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה: האם מדובר בזכות במקרקעין או במיטלטלין והאם מדובר בבעלות או בזכות אחרת, חלשה הימנה. השיקול השני הוא עוצמתה של הפגיעה בזכות, לרבות היקף הפגיעה ומשך הפגיעה. השיקול השלישי - משני בחשיבותו לקודמיו - הוא עוצמת התוצאות של הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות. השיקול הרביעי הוא התנהגותם של בעלי-הדין. לעניין שיקולים אלה, תיראה, לדוגמה, זכות בעלות במקרקעין כבעלת עוצמה גדולה מזכות שכירות; פגיעה בזכות על-ידי תפיסה של שטח גדול תיראה גדולה מפגיעה על-ידי תפיסת שטח זעיר; פגיעה על-ידי תפיסה דרך קבע, או לזמן ארוך, תיראה גדולה מפגיעה על-ידי תפיסה דרך ארעי' (פיסקה 17 לפסק-הדין).

סבורני, כי בקשת התובעים להקים שער בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים הינה בקשה לגיטימית. הקמת השער במיקום זה על השטח המשותף אין בה כדי נישול או שלילת שימושם של הנתבעים ברכוש המשותף. יתירה מכך, התנגדותם הנחרצת של הנתבעים להקמת שער שכזה, דבר המותיר את חצר התובעים פרוצה לחלוטין, נגועה היא בחוסר תום לב. הנתבעים דאגו להגנת חצר הנתבעים והקימו שער בכניסה אליה. מאידך, מונעים הם מהתובעים את ההגנה על חצר התובעים. הקמת שער על ידי התובעים לא תפגע בזכות כלשהי של הנתבעים, וזאת כמובן אם תותקן בשער מערכת שלט רחוק, שתאפשר לנתבעים בעצמם לפתוח את השער לאורחיהם. מאידך מניעת הקמת שער תגרום לתובעים פגיעה של ממש, ותותיר את חצר התובעים פרוצה לחלוטין.

אשר על כן, דין תביעתם של התובעים, להתיר להם להקים שער בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים, להתקבל. זאת בכפוף לכך, שבעת הקמת השער ידאגו התובעים להתקנת מערכת אינטרקום מתאימה, שתאפשר לנתבעים לפתוח לאורחיהם את השער שיוקם מתוך ביתם.

וכבר לימדונו חז"ל במשנה (בבא בתרא, פרק א, משנה ה): "כופין אותו (את בן החצר שאינו רוצה לסייע את בני החצר לבנות להן בית שער - רש"י) לבנות בית שער ודלת לחצר". הרמב"ם פסק (הלכות שכנים, פרק ה, הלכה א): "חצר השותפין כל אחד מהן כופה את חבירו לעשות לה בית שער ודלת", וכך גם נפסק בשלחן ערוך (חשן משפט, סימן קסא, סעיף א).

אמנם משנבנה השער במיקומו הנוכחי בהתאם לתכנית, עליה חתמה התובעת 1, יצאו הנתבעים ידי חובתם החוזית, ואין התובעים יכולים לדרוש מהם השתתפות כספית בהקמת שער נוסף, אך אין בכך כדי להתיר לנתבעים למנוע מהתובעים הקמת שער בקצהו האחר של השביל. התנגדות זו נגועה בחוסר תום לב.

תביעה שכנגד
הנתבעים עותרים לחיובם של התובעים בתשלום מחצית מעלות הקמת השער במיקומו הנוכחי וכן מחצית מעלות הקמת החומה המפרידה בין חצר הנתבעים לחצר התובעים. הנתבעים לא הביאו כל ראיה להוכחת עלות בניית השער והחומה, ולפיכך לא הוכיחו התביעה שכנגד, ודינה להידחות.

בנסיבות המתוארות לעיל, אינני מוצא כל מקום להעתר לרכיב נוסף של התביעה שכנגד, פיצויים בגין עגמת נפש, ודין רכיב זה של התביעה להידחות.

סיכום:
סיכומם של דברים, תביעת התובעים לסילוק השער במיקומו הנוכחי, למניעת כניסת אורחי ומבקרי הנתבעים ברכבם לשביל ולחיוב הנתבעים להשתתף בעלות הקמת שער נוסף בקצהו האחר של השביל נדחית.

תביעת התובעים להתיר להם להקים שער נוסף בכניסה לשביל מכיוון רחוב הפנינים מתקבלת, בכפוף לכך שהשער הנוסף יוקם על חשבון התובעים, ותותקן בו מערכת אינטרקום, שתאפשר לנתבעים לפתוח את השער הנוסף בפני
מבקריהם מתוך ביתם.

התביעה שכנגד נדחית.

משנדחתה התביעה שכנגד והתביעה העיקרית התקבלה בחלקה, אני מחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דינם בסך כולל של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לסיום אינני יכול שלא להביע את התרשמותי מאופן התנהלות הצדדים בדיון שבפני
. המדובר בשכנים, אשר במקום לנסות לרקום מערכת יחסים חיובית, עושים כל שביכולתם להותיר את הסכסוך ביניהם על כנו. טוב יעשו הצדדים אם ימצאו את דרך הפיוס הן במהלך הוצאתו אל הפועל של

פסק דין
זה והן בהמשך חייהם המשותפים כשכנים.

ניתן היום י"ב ב אדר ב, תשס"ה (23 במרץ 2005) בהעדר הצדדים, בלשכתי.


נחום שטרנליכט, שופט








א בית משפט שלום 1876/03 עצמון רחל, עצמון גד נ' בלומנזון כרמית, בלומנזון עוזי (פורסם ב-ֽ 23/03/2005)