פסקי דין על גלחא (1960) בע"מ | פסקי דין על אמפל נכסים | פסקי דין על א.דורי טכנולוגיות והשקעות | פסקי דין על יהושע גלייטמן | פסקי דין על דוד גייר | פסקי דין על ניצן ינובסקי | פסקי דין על רווית הלוי | פסקי דין על בן בסט בן ציון |

1003/02 א     11/10/2002




א 1003/02 גלחא (1960) בע"מ נ' אמפל נכסים בע"מ , א.דורי טכנולוגיות והשקעות בע"מ , יהושע גלייטמן , דוד גייר , ניצן ינובסקי , רווית הלוי , בן בסט בן ציון




1
בתי המשפט
א 001003/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
11/10/2002
תאריך:
כב' השופט ד"ר עדי אזר
בפני
:
גלחא (1960) בע"מ

בעניין:
תובעת
בך
, ארד
, שרף ושות'

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1.אמפל נכסים בע"מ

2.א.דורי טכנולוגיות והשקעות בע"מ

3.יהושע גלייטמן

4.דוד גייר

5.ניצן ינובסקי

6.רווית הלוי

7.בן בסט בן ציון
נתבעים
1,3,4,5,7, עו"ד פירון קרני סירוב

2,6, ש. פר
ידמן ושות'

ע"י ב"כ עוה"ד
ה ח ל ט ה

1. לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן ע"י כבוד השופטת ברוש.

ואלו העובדות הצריכות לעניין:
ביום 7 ביולי 1991 נכרת הסכם שכירות, המתייחס לנכס מקרקעין ברחוב הבורסקאי 6-8 בת-ים, בין התובעת (גלחא, מבקשת העיקול והמשיבה בבקשה דנן) לבין חברת "פרדייז", אשר הנתבעים (המבקשים בבקשה זו) היו בעלי מניות ודירקטורים בה. על פי ההסכם השכירה התובעת, בעלת זכויות החכירה לדורות בנכס המקרקעין, את נכס המקרקעין לחברת "פרדייז". על פי הוראת סעיף ד' בפרק התנאים הנוספים בהסכם השכירות (נספח א' לבקשת העיקול) התחייבה חברת "פרדייז" לבטח את מבנה התעשייה שהיה בנוי על נכס המקרקעין ואכן כך עשתה.
ביום 26/6/97 ארעה בנכס המקרקעין שריפה, אשר כתוצאה ממנה התכלה מבנה התעשייה שהיה בנוי על גבי נכס המקרקעין באופן שלא ניתן היה לעשות בו שימוש. על אף העדר ממצא חד משמעי באשר לגורם ולסיבת השריפה, נטלה על עצמה "פרדייז" את האחריות לגרימת השריפה וכן נטלה את האחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה. לשם הטבת נזקי התובעת נכרתו 2 הסכמים בין התובעת ל"פרדייז":
א) א) הסכם בין "פרדייז" לבין הקבלן - הסכם זה נחתם ביום 14/7/99 בין פרדיין לבין א. אודי בע"מ ולפיו על הקבלן לבנות ולשקם את נכס המקרקעין בתמורה לסך של 700,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ - שישתלמו לו על ידי פרדייז (נספח ג' לבקשת העיקול).
ב) ב) הסכם השיקום - הסכם זה נחתם בין התובעת ל"פרדייז" ובמסגרתו התחייבה "פרדייז" לשקם באחריותה הבלעדית ועל חשבונה את נכס המקרקעין ולהשיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה טרם השריפה, וכן התחייבה "פרדייז" לפצות את התובעת בפיצוי כספי בגין אובדן דמי שכירות בתקופת השיקום.

שני ההסכמים הופרו ע"י "פרדייז". על פי הוראת סעיף 26.2.1 להסכם השיקום, לשם הבטחת תשלום הפיצוי המוסכם בגין אובדן דמי שכירות בששת החודשים הראשונים של תקופת השיקום הפקידה פרדייז 5 המחאות דחויות, כל אחת בסך השווה ל-20,000 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ.

ביום 10/2/00 נמסר לב"כ התובעת-עו"ד לירז, על ידי בנק הפועלים, כי המחאה המשוכה לטובת התובעת מאת "פרדייז" ע"ס 84,400 דולר שז"פ 5/2/00, הוחזרה בהעדר כיסוי מספיק בחשבון "פרדייז" (העתק ההמחאה - נספח ה' לבקשת העיקול). לאחר מכן הודיע הבנק כי המחאה נוספת הוחזרה בגין היות חשבון "פרדייז" חשבון מוגבל. כך הפרה "פרדייז" את הסכם השיקום בכ
ך שלא עמדה בהתחייבותה לתשלום סכום הפיצוי החוזי המוסכם בגין תקופת השיקום של הנכס.

הפרת ההסכם עם הקבלן - "פרדייז" הפרה את ההסכם עם הקבלן הפרה יסודית בכ
ך שלא עמדה בלוח התשלומים שנקבע בהסכם זה. כפועל יוצא נמשכה הפרתו של הסכם השיקום, שכן הנכס נותר במצבו הנוכחי ולא המשיכו עבודות השיקום. בשל הפרה זו הגיש הקבלן תביעה בסד"מ כנ' פרדייז (ת.א. (ת"א) 1374/00 א. אודי נ' פרדייז - נספח ז' לבקשת העיקול).
ביום 29/2/00 הגיש הקבלן תביעה למתן פס"ד הצהרתי במקרקעין נ' התובעת בתובענה זו ונ' "פרדייז", בה הוא מבקש מבית המשפט להצהיר כי לקבלן זכות עכבון לגבי המבנה התעשייתי המצוי על נכס המקרקעין כדי מלוא הסכומים המגיעים לו מפרדייז (ת.א. (ת"א) 1386/00) ובמקביל הגיש הקבלן בקשה לצו מניעה זמני האוסר על התובעת בתובענה דנן ועל "פרדייז" לשנות את המצב שהיה קיים בנכס המקרקעין, לפיו הקבלן מחזיק במבנה תעשייה המצוי בשלבי הקמה על ידו, ולאסור כל הפרעה שהיא להחזקתו של הקבלן בנכס. הליכים אלו שנפתחו ע"י הקבלן מעוכבים באופן זמני בהתאם להסכמה שגובשה בינו ובין התובעת.
לפיכך, נכון להיום עומד נכס המקרקעין (המשוקם בחלקו הקטן) כשהוא שומם. מפאת מצבו של הנכס לא ניתן להשכירו לגורם כלשהו ועבודות השיקום לא נמשכות בהעדר תשלום לקבלן.
עובדות אלו אינן במחלוקת.

3. העובדות שבמחלוקת:
המחלוקת מתעוררת בשני נושאים עיקריים, ראשית - האם יוחדו הכספים שנתקבלו מחברת הבטוח לתשלום שיקום הנכס, שנית - האם יש מקום לחייב את הנתבעים בתובענה זו, כאשר לשם כך נדרשת הרמת מסך ההתאגדות.

לטענת התובעת, במהלך ניהול המו"מ לקראת כריתת הסכם השיקום, הצהירה "פרדייז" בפני
התובעת כי שיקום נכס המקרקעין יתבצע ע"י הקבלן, וכי בכ
וונתה לממן את שיקום הנכס באמצעות הכספים שהתקבלו מחברת הבטוח לידי "פרדייז" מכוח פוליסת ביטוח המבנה. עוד טוענת התובעת, כי במהלך אחת מישיבות הדירקטוריון של "פרדייז", אשר התקיימה בחודש יולי 1998, הורה יו"ר הדירקטוריון באותה עת, מר יהושע גלייטמן
(המשיב 3) על העברת תשלומי הביטוח שהתקבלו מחברת הביטוח לקופת "פרדייז", וכן הצהיר באותה עת כי כאשר יידרשו הכספים האמורים לשם שיקום הנכס בפועל, ובמידה שכספים אלה לא יהיו בידי "פרדייז" באותה עת, יועמדו כספים אלה ע"י בעלות המניות ב"פרדייז" באותה עת - המשיבות 1 ו-2. העברת כספים זו, על פי הצעת המשיב 3, אושרה ע"י דירקטוריון החברה שכלל את המשיבים 4-7.

בנוסף, לטענת התובעת בוצע ב"פרדייז" מחטף, שתכליתו הייתה להבריח את נכסי "פרדייז" ולהסתיר את זהות בעלי המניות והדירקטורים שהיו אחראים למחדליה של "פרדייז" ולהפרת ההסכמים על ידה. כך, הועברו מניות "פרדייז" ללא תמורה מהמשיבות 1 ו-2 לשתי חברות אחרות - בית הפוטון בע"מ וגוד נייט סנטר בע"מ וכן הוחלף דירקטוריון החברה במלואו.
התובעת טוענת כי בעת העברת המניות היה ידוע למשיבות 1 ו-2 כי בעלות המניות החדשות הינן, למעשה, חדלות פירעון. ואכן, חברת "פרדייז" הגיעה להליכי כינוס ופשיטת רגל.
ביום 17/2/00 הוגשה ע"י בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק הפועלים בע"מ בקשה לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים קבוע כנגד חברת "פרדייז" תעשיות בע"מ וחברת גוד נייט סנטר בע"מ.
ביום 21/2/00 הוגשה ע"י התובעת בקשה לפירוקה של פרדייז וכן בקשה למינוי מפרק זמני.
ביום 30/4/00 ניתן צו לפירוק פרדייז ע"י כבוד השופט לויט.
ביום 10/12/00 התקיימה אסיפת נושים של החברה, בה מסר נציג הכונס, עו"ד וייסגלס, כי נכסי "פרדייז" נמכרו באישור בית המשפט תמורת 3 מיליון ₪.

לטענת הנתבעים כספי הביטוח לא יוחדו לתשלום שיקום הנכס ואין מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייבם בפיצוי.

3. דיון בבקשה:
לאחר קבלת חוקי היסוד והשינויים בגישת בית המשפט, עוד בטרם תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, הפך יסוד ההכבדה לשיקול המרכזי במתן צו עיקול. כיום אין מטילים עיקול רק על מנת לייחד נכסים למימוש פסק הדין, שהרי אין מדובר בהליך מוקדם של הוצאה לפועל. הלכה זו סוכמה ברע"א 8420/96, מרגליות נ' בנק משכן, פ"ד נא(3) 789, בעמ' 800:
"הדגש במתן צו עיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין".

על מבקש העיקול להראות כי במידה וינתן

פסק דין
לטובתו, לא יהיה זה אפשרי, או למצער, יתעורר קושי רב לבצע את פסק הדין (ר' גם בש"א 4459/94, סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479). לאחר שזכות הקניין הפכה להיות זכות חוקתית, מעניק בית המשפט חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן (ר' רע"א 5935/97, סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193).

בהתאם להלכות אלו מכביד תיקון מספר 6 את הנטל המוטל על מבקש העיקול ודורש ממנו להראות ראיות מהימנות לכאורה לכך ש:
א. א. למבקש קיימת עילת תביעה.
ב. ב. ב. קיים חשש סביר שאי מתן העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

4. עילת תביעה:
התובעת תמכה תביעתה במסמכים רבים: הסכם שכירות המקרקעין, ההסכם עם הקבלן והסכם השיקום. מהסכם השיקום עולה באופן חד משמעי כי "פרדייז" לקחה על עצמה את האחריות לפיצוי עבור נזקי התובעת כתוצאה מהשריפה. כמו כן צורפו ההמחאות שהוחזרו ע"י הבנק וכתבי התביעה שהגיש הקבלן כנגד "פרדייז" והתובעת.

לעניין אחריות המשיבים להפרת הסכם השיקום - מר גלייטמן (הנתבע 3) כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של "פרדייז" מיום 10/4/97 ועד יום 25/7/99 (עפ"י דיווח לרשם החברות - נספח ה' לסיכומי המבקשת). כלומר, כהונתו של מר גלייטמן נמשכה לפני ובעת קרות השריפה, בעת נטילת האחריות לשריפה, בעת ניהול המו"מ עם התובעת לקראת הסכם השיקום וכהונתו הסתיימה יומיים לפני כריתת הסכם השיקום.

התובעת הגישה שני תצהירים מטעמה - תצהירה של הגב' אורה קליינשטיין - מנהלת ובעלת מניות בתובעת, ותצהירו של מר חזי ניידורף - מנהל בתובעת. בסעיף 5 לתצהירו של מר ניידורף נאמר:
"בין היתר, מבוקש צו העיקול הזמני, נוכח העובדה לפיה משיחות שקיימנו, אחותי ואני עם מספר אנשים שהשתתפו בישיבות מועצת המנהלים של פרדייז, ו/או בישיבות עבודה של הנהלת פרדייז, כגון מר ספי לובלסקי (מנכ"ל פרדייז דאז), נאמר לנו, ואנו מאמינים, כי במהלך אחת מישיבות הדירקטוריון של פרדייז, אשר התקיימה בחודש יולי 1998, או בסמוך לכך, הורה יו"ר הדירקטוריון באותה עת, מר יהושע גלייטמן
(הוא המשיב 3), על העברת תשלומי הביטוח שהתקבלו מחברת הביטוח - לקופת פרדייז לשימושה השוטף. עת הורה כן, הודיע מר גלייטמן והצהיר כי כאשר יידרשו הכספים האמורים לשם שיקום הנכס בפועל, ובמידה שכספים אלה לא יהיו בידי פרדייז באותה עת, יועמדו כספים אלה על ידי בעלות המניות בפרדייז באותה עת - המשיבות 1-2".

מר ניידורף לא נחקר על תצהירו. הצהרה זהה חוזרת בסעיף 57 לתצהירה של הגב' קליינשטיין. הגב' קליינשטיין נחקרה על תצהירה בעניין זה (עמ' 2-3 לפרוטוקול) ועלה מעדותה כי לא מדובר בעדות מידיעה אישית, אלא בעדות מפי השמועה אשר נמסרה לה ע"י מספר אנשים שנכחו בישיבה (אשר העדה גם נקבה בשמותיהם). עם זאת, במסגרת הליך ביניים גם עדות שמיעה היא עדות קבילה וטובה (ר' תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי).

5. גם מר גלייטמן מסר תצהיר ובו הצהיר כי "פרדייז" קיבלה, במהלך שנת 1998, סך של 660,000 דולר כשיפוי עבור הנזק למבנה, בנוסף לסך של כ-7 מליון דולר בגין נזקים נוספים שנגרמו עקב השריפה (סעיף 10-11 לתצהירו). גם בחקירתו אמר מר גלייטמן כי:
"במסגרת התהליכים שהיו עם חברת הביטוח, התקבל סך של 7 מיליון דולר שכלל פיצוי בגין האובדן רווחים נזקים בפועל והנזק למבנה. מתוך הסכום הזה מתחשיב חברת הביטוח - סכום של 660,000 דולר היו בגין הנזקים למבנה".
לאחר מכן הוסיף מר גלייטמן כי יתכן שנתקבלו 7.6 מליון דולר (עמ' 12 לפרוטוקול יום 9/7/02).
מר גלייטמן הצהיר והעיד כי הכספים הללו נכנסו לקופת החברה ושמשו לצרכיה שלה (סעיף 11 ו-14 לתצהירו וכן סוף עמ' 13 לפרוטוקול).
מר גלייטמן טען בסעיף 12 לתצהירו כי:
"דירקטוריון פרדייז לא דן בשימוש בכ
ספים אלו, וממילא לא קיבל כל החלטה ביחס אליהם".

אולם, כאשר נחקר מר גלייטמן בחקירה נגדית הוא העיד:
"ש: בישיבת דירקטוריון או בכ
ל מסגרת אחרת, שאנשים שמעו את ההנחייה וכך עשו עם הכסף. האם נתת הנחייה שאנשים פעלו לפיה ביחס לסכום של 660,000 דולר בישיבת דירקטוריון או בכ
ל מסגרת אחרת?
ת': לא נתנה צביעה ספציפית, ז"א הגדרה שהכסף הזה הוא לצורכי שיקום. תוכנית העבודה שהתבצעה הייתה על סמך שימוש בכ
ל הכסף שהתקבל מחברת הביטוח.
ש': הנחת או לא הנחת בקשר לכסף הזה?
ת: הנחיה הייתה להשתמש בכ
ל הכספים שהתקבלו.
ש: זאת הייתה הנחייה שלך?
ת': הייתה הנחייה של מועצת המנהלים, איני יכול לומר שזו הייתה הנחייה שלי ספציפית. אין לי מושג אם זה היה בישיבה פורמלית של הדירקטוריון. איני זוכר למי ניתנה הנחיה. קרוב לוודאי שלספי ולמומי רביב, הוא גיסו של ספי" (עמ' 15 לפרוטוקול).

יוצא מכך שאכן נתנה הנחייה ע"י מועצת המנהלים לעשות שימוש בכ
ל כספי הביטוח לצורכי החברה. התובעת הוכיחה כי הנתבעת ערכה את הביטוח מתוך מחויבותה, בהתאם לחוזה המוסכם ביניהן. 660,000 דולר התקבלו במפורש כנגד הנזק למבנה. ניתן לראות בכ
ך, לכאורה, כסף ייעודי, בייחוד לאור נטילת האחריות של "פרדייז" והסכם השיקום שהתגבש ברקע.

ב"כ הנתבעות טען לעניין זה כי לא ייתכן שהכספים הללו הם כספים ייעודיים וזאת בהסתמך על סעיף 29.1 להסכם השיקום. סעיף 29.1 קובע כדלקמן: "להבטחת התחייבויותיה של פרדייז ע"פ הסכם זה, תמחה פרדייז לטובת גלחא, בהמחאה מלאה, בלעדית, בלתי מסוייגת, ושאינה נתנת לביטול, ע"פ הנוסח הקבוע בנספח "ה" להסכם זה: (1) את הערבויות שיעניק הקבלן לפרדייז (להלן: ערבויות הקבלן") וכן את (2) כל זכויות פרדייז, כולל כל הזכויות לקבלת תשלומים שטרם שולמו, מחברות הביטוח השונות, בקשר ישיר או עקיף להתכלותו ושיקומו של הנכס שנתכלה בשריפה. המחאת זכויות כאמור תיכנס לתוקף בקרות אחד משניים: (א) הפרה יסודית של ההסכם על ידי פרדייז ו/או על ידי מי מטעמה, וכן במקרה של (ב) הפסקת בנייתו ו/או שיקומו של הנכס, בניגוד להוראות המפקח, לתקופה העולה על 45 (ארבעים וחמישה) ימים. גלחא מתחייבת בזה שלא לפנות, בין בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה, לחברות הביטוח האמורות תוך ציון המחאת הזכויות האמורה, כל עוד לא התקיימו התנאים נשוא סעיף 29.1 זה." (ההדגשה לא במקור - ע.א.).
ב"כ הנתבעות מבקש להסיק מנוסח הסעיף כי לו הכספים הללו יועדו לתשלום לתובעת הדבר היה נכתב במפורש בהסכם ועצם ההתייחסות לזכויות לקבלת תשלומים שטרם שולמו שיתקבלו מאת חברת הביטוח מהווה ויתור מכללא על הכספים שהתקבלו לפני כן. בנוסף, לטענתו העובדה שהזכות בכ
ספים הללו היתה אמורה להיות מומחית לתובעת במקרה של הפרת ההסכם מראה גם היא שלא מדובר בכ
ספים ייעודיים. טענה זו ראוי שתתברר במשפט אולם בשלב זה אין בידי לקבל טענה זו. העובדה שאין התייחסות בהסכם השיקום לסכום של 660,000 דולר אינה שוללת את האפשרות שהושגו הסכמות בעל פה לגבי סכום זה, כפי שהצהירו המצהירים מטעם התובעת. בנוסף, ניתן ללמוד מנוסח הסעיף כי פרדייז תמחה את כל זכויותיה בכ
ספי הביטוח ואין נפקא מינה אם הכספים כבר התקבלו או עתידים להתקבל. כמו כן, המחאת הזכות בכ
ספים אמורה היתה להתבצע במקרה של הפרה יסודית של ההסכם. ההסכם הופר הפרה יסודית וכן הופסק שיקומו של הנכס, כלומר שני התנאים האמורים בסעיף התקיימו והכספים התקבלו בחברה ובמקום לייעדם לתשלום לתובעת (תשלום כפי נזקה) לפי ההסכם, נעשה שימוש בכ
ספים אלו וסוכלה גם אפשרות זו. לפיכך, בשלב זה נראה סביר יותר כי הכספים הללו הם כספים ייעודיים ושאלה זו תתברר במהלך המשפט לגופה.

6. סעיף 6 לחוק החברות קובע את היסודות הדרושים להרמת מסך ונוסחו כדלקמן:
"6. הרמת מסך - (א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה: (1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה; (2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית משפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל יתר התחייבויותיה."
לטענת התובעת המשיבות 1-2 הפרו את חובותיהן כבעלות מניות בפרדייז, תוך שהן מפעילות את זכויותיהן בחוסר תום לב ומנצלות לרעה את כוחן בחברה וכן הפרו את חובת ההגינות המוטלת עליהן כבעלות מניות. עוד נטען כי השתלשלות האירועים המתוארת לעיל ופעולות בעלי המניות הובילו, במתכוון או ברשלנות, לריקונה של "פרדייז" מנכסיה ולהפרת ההסכמים ובכ
ך היה משום שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה במטרה לפגוע, להונות ולקפח את נושי החברה (בהם התובעת). בנוסף, לטענת התובעת, ניהול החברה לא היה לטובת החברה והיה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לעמוד בהתחיבויותיה כלפי המבקשת. כלומר, התובעת טוענת להתקימותן של שתי העילות להרמת מסך המנויות בסעיף 6 (ג) לחוק החברות, התשנ"ט -1999.

אכן, העלמותם הבלתי מוסברת של הכספים מעוררת שאלות רבות ומעוררת חשש כי ניהול החברה לא היה לטובת החברה, והמנעותן של הנתבעות מלספק הסבר למהלך העיניינים מעלה גם היא חשש כי אכן נעשה נסיון להשתמש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה במטרה לקפח את נושי החברה. מדובר בבקשת ביניים, אשר אין מקום להכריע במסגרתה בתביעה העיקרית. בשלב זה די לו למבקש להראות ראיות לכאורה להתקיימותה של עילת תביעה טובה ובכ
ך שוכנעתי בשלב זה. יפים בהקשר זה דבריו של דר' י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 583: "בשלב הדיון בבקשת העיקול אין עורכים בדיקה יסודית וממצה של יסודות התביעה אלא ראיה לכאורה דיה".

7. לעניין הסכומים הנטענים בתביעה: חישוב הנזק מורכב משלושה:
א) עלות שיקום הנכס- 700,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ (לפי ההסכם עם הקבלן) ובניכוי סכומים ששולמו לקבלן עד למועד הפרת החוזה - סך השווה בשקלים חדשים ל-3,080,616 ₪.
ב) סכומים שהתחייבה "פרדייז" לשלם כפיצוי מוסכם ואשר לא שולמו על פי הסכם השיקום -50,200 דולר ארה"ב, סך השווה בש"ח ל-210,480 ₪.
ג) פיצוי עבור אובדן דמי שכירות בתקופה שממועד השריפה ועד למועד הגשת התביעה - סכום זה חושב ע"י התובעת בהתאם לדמי השכירות ששולמו עובר למועד השריפה, אולם, בהסכם השיקום בסעיף 26.2.3 הוכתר פיצוי מוסכם זה בכ
ינוי "התשלומים הנוספים". בסעיף 26.2.5 להסכם השיקום נקבע:
"גובה התשלומים הנוספים יקבע ע"י שמאי מוסכם, ע"פ שמאותו באשר לדמי השכירות החודשיים הראויים לנכס שנתכלה בשריפה, אילו הושלם שיקומו, ואילו הושכר בתנאי שוק במועד הרלוונטי, בתוספת מע"מ. היה ולא הסכימו הצדדים באשר לשמאי, יבחר זה ע"י יו"ר ארגון השמאים".

שמאי כזה לא מונה, או לפחות לא הובאו בפני
ו ראיות למינויו. כיוון שכך גובה הפיצוי לפי ראש נזק זה לא הוכח בפני
, אפילו לכאורה.

8. דרישת ההכבדה
בהוכחת עילת התביעה לא די כאמור ועל מבקש העיקול להראות כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

טענתה העיקרית של מבקשת העיקול בעניין זה הוא חששה להברחת כספים וזאת בשל היעלמותם הבלתי מוסברת של 10,000,000 דולר שהתקבלו בחברה כשלושה חודשים לפני שהגיעה לפשיטת רגל.

אין מחלוקת שחברת פרדייז קיבלה כ-8 מיליון דולר מאת חברת הביטוח. בנוסף, אין גם מחלוקת שהחברה קיבלה 2 מיליון דולר נוספים בעת העברת המניות. עובדות אלו מעלות מספר תמיהות -ראשית, כיצד יתכן ש-10 מליון דולר (כארבעים מליון ש"ח) שהתקבלו בחברה ושמשו לצרכיה לא מנעו כינוס ופירוק החברה? (וזאת תוך 3 חודשים בלבד מהיום שבו העבירו בעלות המניות ב"פרדייז" את מניותיהן לאחרים). ושנית, נראית תמוהה ביותר העברת מניות ללא תמורה, במיוחד כאשר הנתבעת 1, לפי דבריה שלה, אף הכניסה 2 מליון דולר נוספים לחברה, האם ביקשה לשלם לרוכשי המניות עבור הסכמתם לקחתן מידיה?
מר גלייטמן ומר ינובסקי נחקרו בעניין זה ולא סיפקו כל הסבר מתקבל על הדעת או בכ
לל, לבית המשפט. גם בסיכומים ובכ
תבי הטענות לא ניסו הנתבעות לספק כל הסבר להתנהלות זו של הדברים.

לטענת מבקשת העיקול, הנתבעות 1-2 הן חברות אחזקות השייכות לאשכול חברות (נספחים ח' ו-ט' לסיכומי התובעת), אשר אין בבעלותן נכסים גשמיים אלא רק כספים. עובדה זו מעוררת חשש כיוון שניתן בנקל להבריח כספים בתוך אשכול חברות, וגם לולא היו החברות חלק מאשכול - כסף הוא הנכס שקל ביותר להבריחו. ברגיל, שיקול זה לא היה מקבל משקל רב, אולם לאור העובדות שלעיל ולאור סימני השאלה שנותרו מצאתי מקום להתחשב גם בשיקול זה. הנתבעים לא הצביעו על נכסים מוחשיים ולאור החומר בבקשה נראה כי ניתן במהרה לרוקן את החשבונות.

9.
לעניין מאזן הנוחות
במתן צו העיקול יש משום פגיעה קשה בנתבעות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת הפגיעה במוניטין החברות. יש לזכור שצו עיקול זמני מהווה גם פגיעה קשה בזכות הקניין, שהיא זכות יסוד חוקתית - על חוקית, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
עם זאת, אי מתן צו העיקול מעורר חשש כבד להכבדה על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן, וייתכן שיעמיד את התובעת בפני
שוקת שבורה. לפיכך, אני מוצא כי הנזק מאי מתן הצו למבקשת גדול מהנזק במתן הצו. ויצויין: התובעת הסכימה (במהלך ההליכים) להסתפק בערבות חברות האם של הנתבעות ואף בערבות אישית של מר א. דורי. לטענת הנתבעות יש בכ
ך להצביע כי לתובעת לא ייגרם כל נזק באי מתן צו העיקול. אני דוחה טענה זו. נכונות זו של התובעת להסתפק בביטחונות מסוג אחר מראה בבירור שכל מטרתה היא להניח את דעתה שאם יינתן

פסק דין
לטובתה תוכל לגבותו, ואין בכ
ך פסול.
10. סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט להשאיר את צו העיקול הזמני על כנו. עם זאת, כפי שהסברתי בסעיף 7 להחלטה, חלקו השלישי של הנזק לא הוכח בפני
אפילו לכאורה ועל כן אני מוצא לנכון להפחית את סכום צו העיקול ואני מעמידו על ארבעה מיליון ₪ בלבד.

הוצאות הבקשה יהיו כלולות בהוצאות המשפט.
ניתנה היום ד' בחשון, תשס"ג (10 באוקטובר 2002) במעמד ב"כ הצדדים.

ד"ר עדי אזר
, שופט








א בית משפט מחוזי 1003/02 גלחא (1960) בע"מ נ' אמפל נכסים בע"מ , א.דורי טכנולוגיות והשקעות בע"מ , יהושע גלייטמן , דוד גייר , ניצן ינובסקי , רווית הלוי , בן בסט בן ציון (פורסם ב-ֽ 11/10/2002)