פסקי דין על אורי דניאל בתפקידו כמפרק זמני לחברת | פסקי דין על ריצ'קאסט | פסקי דין על שור טכנולוגיות (1999) | פסקי דין על נאמנות גיא גיסין | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2021/01 פשר     24/02/2002




פשר 2021/01 אורי דניאל בתפקידו כמפרק זמני לחברת, ריצ'קאסט בע"מ נ' שור טכנולוגיות (1999) בע"מ, נאמנות גיא גיסין בע"מ, כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 002021/01
בשא 25631/01

בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה


03/03/02




המבקש
:
עו"ד אורי דניאל בתפקידו כמפרק זמני לחברת
ריצ'קאסט בע"מ




נ
ג
ד

המשיבים
:
1. שור טכנולוגיות (1999) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ג. גיסין ואח'

2. נאמנות וע"ד גיא גיסין בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיסין ושות'

3. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד ק. פלפל





החלטה


מונחת בפני
בקשתו של עו"ד א' דניאל, מפרקה הזמני של חברת ריצ'קאסט בע"מ
(להלן: "המפרק") ליחוד כספים הנטענים להיות שייכים לחברת ריצ'קאסט בע"מ
. עיקר הבקשה - כי אורה לחברת שור טכנולוגיות בע"מ (להלן: "שור") להעביר כספי פקדון, שהפקידה חברת ריצ'קאסט (להלן: "החברה") בנאמנות והועברו לידי שור, בחזרה אל המפרק. זאת, כדי שהמפרק ישמור על הסכום בנאמנות עד למועד בו תוכרע סוגיית הבעלות בכספים. שור מתנגדת לבקשה. לאחר שהונחו בפני
הבקשה, תגובות הצדדים וכן תגובות לתגובות, מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים.

עובדות המקרה;


1.
המחלוקת הינם 45,194 דולר, שניתנו כפקדון מהחברה לשור במסגרת הסכם שכירות משנה בין הצדדים, והופקד בנאמנות. שור חילטה את הסכום והעבירה אותו לחזקתה.

2.
ביום 23.2.99 נחתם הסכם שכירות משנה בין הצדדים, במסגרתו ניתן הסכום שבמחלוקת, כערובה, לשור. באפריל 2001, ככל הנראה, נמשך הסכום מהנאמנות לטובת שור.

3.
ביום 7.11.01 ביקשה החברה כי שור תשתמש בפקדון לשם תשלום חוב דמי שכירות. שור טענה, כמו כן, כי זכותה לחלט את הפקדון ולהשתמש בו לתשלום חובות חשמל ומים, ארנונה וחובות לרשויות שונות אשר לא פורטו. נוסף, טענה שור גם לזכותה לפיצוי מוסכם בשיעור שני חודשי שכירות.

4.
הפקדון הועבר לשור ביום 15.11.01. פחות מחודש לאחר מכן, ביום 2.12.01 הוגשה בקשה לפירוק החברה, וצו פירוק זמני ניתן מיד לאחר מכן.

טענות המפרק;


5.
חובה של החברה לשור, גם אם יתברר כנכון במלואו, אינו עולה על 25,000 ש"ח. לכן, אין כל סיבה כי סכום בהיקף של 45,000 דולר השייך לחברה יוחזק בידי שור.

6.
הסכום שבידי שור מצוי בכסף נזיל, ולכן חושש המפרק כי יעשה בו שימוש לצרכים אחרים של שור, שאינם קשורים לנושאי הפקדון, ואף זו סיבה להעביר את הסכום אל המפרק.

7.
המכתב מעם החברה, המורה לשור לעשות שימוש בפקדון לא הובא בפני
המפרק. נהפוך הוא; מחומר שבידיו עולה כי החברה שילמה את דמי השכירות לאותם חודשים. המפרק מצרף לבקשתו זו חשבונית המעידה על תשלום דמי שכירות לתקופה הרלוונטית.

8.
המכתב אשר שלחו הצדדים לנאמנות אינו אומר דבר וחצי דבר לעניין שימוש בפיקדון לתשלום דמי שכירות, אלא מנוסח כדלקמן:

"we hereby instruct and inform you that as of the date of this letter, shore is solely entitled to the deposit intrusted in your hands on april 10.2001 which now summarized to the sum of 45,194.43$"
(ההדגשות אינן במקור - ו.א)

לטענת המפרק, מדבר המכתב בעד עצמו הן לעניין תפקוד הנאמנות, והן לעניין הסכנה
והצורך ליחד את הכספים אצלו בנאמנות עד להכרעה בגורלם.

9.
מעשיה של שור חמורים במיוחד לאור העובדה כי היא מתעקשת להותיר את הפקדון בידה, חרף העובדה שהובררה היטב כי דמי השכירות
לאותם מועדים שולם, ולמעשה יתרת החובות הריאלים בגין ארנונה וחשמל אינם עולים על 25,000 ש"ח. תחת זאת, שלחה שור מכתב דרישה תמוה, בו נופח החוב לסכך של 266,000 ש"ח בגין "הערכות" של ארנונה ושכר דירה "חזויים" לעתיד.

10.
הבקשה מקבלת דגש מיוחד לאור מידע שהגיע אל המפרק, לפיו שור עצמה מצויה בקשיים וחבה חובות רבים.

תגובתה של חברת שור;


11.
דין הבקשה להדחות, בהעדר כל תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה העתרות לה.

12.
הבקשה דנן, מסווה, כסעד זמני, נסיון לחייב את שור לשלם כספים לקופת הפירוק, בתור השבה של כספים אשר שולמו לה כחוב דמי שכירות.

13.
ההלכה קובעת כי מפרק זמני אינו רשאי לפעול לשינוי המצב הקיים ביחס לנכסי החברה או חובותיה.

14.
כמו כן, ההלכה קובעת כי אם לנושה זכות לקזז תקבולים שבידיו, כנגד חוב שחבה לו החברה בפירוק, גוברת זו על חובת הנושה להעביר נכסים של החברה לידי המפרק. ראוי להקיש מכך למצב דנן, בו סכומים שהועברו לשור מהחברה שימשו לפרעון חובותיה של החברה לשור, וזאת זמן רב עובר למועד הגשת בקשת הפירוק. במקרה דנן, שולמו הכספים לשור לפי הוראת החברה עצמה, קודם למועד הגשת הפירוק.

15.
עסקינן בבטוחה כספית, אשר הופקדה כחלק מהסכם השכירות בין הצדדים.

16.
במהלך אוקטובר-נובמבר פנתה שור לחברה, בטענה כי הסכם השכירות מופר, וזאת בשל אי תשלום חשבונות חשמל וארנונה במועד. כתגובה, הסכימה הנהלת החברה כי החוב דנן יפרע מתוך כספי הפקדון. אי לכך, שוחרר הפקדון לטובת שור ביום 15.11.01.

17.
סכום הפקדון שימש לפרעון חוב החברה לשור חודש לפני הגשת הבקשה לפירוק, בהסכמה בין הצדדים. לכן, אין מדובר בנסיון לשימור נכסי החברה או כינוס נכסיה, אלא בבקשה להוציא כספים מידיה של שור. זאת אין מפרק זמני רשאי לעשות.

18.
שור עומדת על כך, כי החברה חבה לה 266,000 ש"ח, סכום הכולל תשלום דמי שכירות עד לתום תקופת ההסכם בין הצדדים. לאחר הסכמה כי תום תקופת השכירות יקבע ליום 31.12.01, ובתוספת פיצוי מוסכם, הרי סכום החוב עומד על 173,000 ש"ח, דבר המותיר מהפקדון אך ורק סכום של 16,893 ש"ח, אותו מוכנה שור להעביר למפרק לאלתר.
תגובת המפרק הזמני לטענות שור;


19.
סעיף 305 לפקודת החברות מאפשר, בלא עוררין, את יחוד מה שנחזה להיות נכסי החברה אצל המפרק הזמני. מטרת הבקשה במתכונתה זו אינה לשנות את מצב הדברים הקנייני מבחינת בעלות בפקדון או בכדי לשנות את מצבת חובותיה ונכסיה של החברה - אלא אך ורק ליחוד הכספים והחזקתם בנאמנות עד למועד ההכרעה בבקשה. זאת גם לאור החשש, המחמיר לאור דרך התנהגותה של שור, כי עד למועד מתן צו הפירוק הקבוע יעלמו הכספים ולא ניתן יהיה להחזירם לקופת הפירוק.

20.
מטרתו של סעיף 305 לפקודת החברות הינה הגנה על נכסי החברה או נכסים הנחזים להיות של החברה, לרבות נכסים המוחזקים בידי אחר. בכך, שונה בקשה המבוססת על סעיף זה מבקשה לביטול שעבודים, אותה לא רשאי מפרק זמני להגיש.

21.
גם מתוך כתבי בית הדין של שור עצמה, עולה כי לא סביר שהחברה נתנה הסכמתה לכך שהפקדון ישמש לפרעון כל חובותיה הנטענים בקשר להסכם השכירות. בפועל, מחזיקה שור בסכום כ"בן ערובה" אף ביחס לסכומים שכלל אינם מגיעים לה.

22.
במקרה דנן, עסקינן בסכומים ששולמו לשור שלא כדין, ערב הפירוק, וזאת לתשלום חוב אשר הוגדל בלא פרופורציה לסכומו המקורי, אם בכלל. המפרק דוחה טענותיה של שור בדבר פיצוי מוסכם, וטוען כי אין בהם ממש.

23.
המפרק טוען כי לאנלוגיה שמבקשת שור לעשות מזכות הקיזוז לה אין כל עיגון בדין או בפסיקה.

24.
טענת החוב של שור מוגדלת ושגויה אף לגופה:

א.
סכום הפיצוי המוסכם הוגדל מעבר לכל פרורופורציה.
ב.
חובות החשמל והארנונה נטענים גם עבור התקופה שלאחר הפירוק.
ג.
שור לא קיבלה מעולם הסכמה מהחברה להשתמש בפקדון אף לצורך תשלום פיצוי מוסכם. החברה לא הודתה, כמו כן, מעולם בנכונות מרבית החובות הנטענים בידי שור.

25.
לכל היותר, טענת הפיצוי המוסכם של שור הינה טענה לנשיה כנגד החברה, אשר ככל שבפיצוי מוסכם עסקינן, הרי בדעת המפרק לנקוט בעתיד הליך משפטי לביטול תניה זו או הפחתתה באופן משמעותי. אין זה סביר כי תנייה בגובה כזה תופעל בשל איחור בתשלום חובות חשמל וארנונה בסך אלפי שקלים בודדים. זאת, אף בלא הוכחת נזק כלשהו. המפרק מדגיש כי "ההפרה" לה טוענת שור אינה אלא לעניין תשלומים אלו. הודעות ההתראה של שור נסבו, כולן, אודות סכומים אלו בלבד.

עד כאן העובדות ונסיבות המקרה, ולהלן החלטתי;

המסגרת הנורמטיבית;

26.
עקרון העל של דיני הפירוק ודיני פשיטת הרגל, המשמש בין היתר כקו המנחה הבסיסי לפעילותו של מפרק הינו עקרון השיוויון בחלוקת נכסיו של החייב או החברה חדלי הפרעון. עקרון השיוויון שולל מכל וכל תוצאה לפיה יזכה נושה פלוני בעדיפות על משנהו בפרעון מנכסי החברה, זאת שלא על פי סולם דיני הקדימה, אלא אך ורק בשל עובדה מקרית כי ברשותו או בהישג ידו נכסים של החברה עובר למועד הפירוק.
הערתי בנושא זה בהחלטתי בפש"ר 1001/00, בש"א 10742/00, בעניין סדיטק, לעניין המדיניות הרצויה בהתנגשות בין עקרון השיוויון לבין זכויות עכבון שאינן מגובות ב"קשר מיוחד" בין הנושה המחזיק, לנכס:
"עיון בזכויות העכבון נשוא הדיון דנן מדגים היטב את הבעייתיות שבהכרה גורפת במעמדן הקנייני של זכויות העכבון. הכרה במעמד בטוחתי של זכות עכבון לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תיצור פגיעה חריפה בעקרון השיוויון; מן המפורסמות הוא כי נשיית חלק ניכר מנושי חייב, פושט רגל או חברה בפירוק נוצרה, כולה או מקצתה, בשל הפרת חוזים מסוגים שונים עליהם חתמו החייב או החברה חדלי הפרעון. אין מקום ליצירת אפליה בין נושים אלו אך ורק בשל השאלה המקרית האם הגיע נכס של החייב לידיהם. זאת כיון שתוצאה כזו הינה בלתי רצויה, וחותרת תחת אושיות דיני פשיטת הרגל והפירוק" (ההדגשות אינן במקור - ו.א).

27.
אחת מחובותיהם החשובות של מפרק, כונס נכסים ונאמן בפשיטת רגל הינה למנוע מצב בו יעשו נושים דין לעצמם וינצלו את העובדה כי נכס פלוני נמצא בהישג ידם בכדי לנקוט "סעד עצמי" שלא כדין, תוך פגיעה בעקרון השיוויון, וביתר הנושים. לא זאת, אלא אף זאת; מדיניות שלא תצליח להקנות תוקף לעקרון זה תעודד את כלל הנושים לעשות דין לעצמם, ו"להסתער" על נכסי חברה העומדת על סף פירוק וליטול כפי יכולתם וכוחם. מצב כזה יהפוך את עקרון השיוויון ואת דיני הקדימה לאות מתה.
הדין הקנה, מסיבה זו, למפרק ולנאמן בפשיטת רגל סמכויות, אשר עצם מהותן היא להוציא נכסים מחזקת נושה, אשר קנה את הבעלות בהם תוך פגיעה בעקרון השיוויון ובעקרון הגביה הקולקטיבית של דיני הפירוק או פשיטת הרגל. למשפחת סמכויות זו שייכות, בין היתר, הסמכות לתפוס נכסים אשר נראה כי לחברה זכות עליהם. כמו כן, לכאן שייכת הסמכות לפעול לאכיפת הדין המהותי האוסר העדפות נושים ערב פירוק או פשיטת רגל, מבטל עיקולים שטרם הושלמו, וכיוצא באלו.

28.
כל זאת נכון, כמובן, למקרה "הקלאסי" בו ניתן כבר צו פירוק קבוע, והתמנה מפרק קבוע אשר תפקידו לא רק לכנס ולרכז את נכסי החברה, אלא גם להכריע במצבת הזכויות המהותית בהן.
המצב שונה כאשר טרם ניתן צו פירוק קבוע, ועסקינן במפרק זמני. בעל תפקיד כזה אינו מוסמך
ל ה כ ר י ע
במצבת הזכויות המהותית בנכסי החברה, כגון להכריע בעניין בטלות שעבודים, כפי שציינה המשיבה בצדק בדבריה. זאת מדוע? משום שהדיון בצו הפירוק עצמו טרם התקיים, ויתכן כי בסופו של יום, תדחה או תוסר בקשת הפירוק עצמה.

במקרה זה, שוב עסקינן בחברה סולבנטית, אשר כל אותם דינים בדבר העדפות נושים ואיסור הליכי גביה "פרטית" שוב אינם חלים עליה. אי לכך, נקבע כי אין הצדקה להעניק למפרק זמני סמכויות מעין אלו, שהשימוש בהן, טרם עת, עשוי לגרום נזק בלתי מוצדק לנושים.

29.
עיקר סמכותו של מפרק זמני היא איסוף נכסי החברה והגנה עליהם מפני הברחה והעלמה, בין אם על-ידי מנהלי החברה או על-ידי נושים. זאת, בכדי למנוע מצב לפיו כשינתן צו הפירוק הקבוע ימצא המפרק קופה ריקה מנכסים, וכל סמכויותיו להכריע במצבת הזכויות תשארנה תאורטיות-ערטילאיות בלבד. בהקשר זה, דומה פעולת המפרק הזמני, לעיתים, לסעדים זמניים אחרים שניתנים בתחילת הליך משפטי, כגון עיקול על נכסי הנתבע. אין בהם להכריע בשאלת הבעלות והזכויות בנכסים, אלא לשמור אותם בידיים נאמנות עד להכרעה המהותית, ולמנוע את התפזרותם והעלמותם עד לתום ההליך השיפוטי.

30.
לעניין זה, בדיוק, מכוון סעיף 305 לפקודת החברות, בחלקיו הרלוונטיים לעניינו של מפרק זמני. וזוהי לשונו:

"ניתן צו פירוק או נתמנה מפרק או מפרק זמני, יקבל המפרק או המפרק הזמני לידו או לפיקוחו את הנכסים שהחברה זכאית להם או שנראה שהיא זכאית להם" ( ההדגשות אינן במקור - ו.א).
אין מדובר כאן, בסעד זהה לסעדים פרי דוקטרינת הבעלות הנחזית (המוסדרת בסעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל). זאת, שכן בניגוד לדוקטרינת הבעלות הנחזית, השאלה האם הנכסים נראים כאילו החברה זכאית להם לא קובעת, בשלב זה, את מערך הזכויות המהותי בנכס או שוללת מבעל הנכס את זכותו הקניינית עליו. אין מדובר אלא בסעד זמני של תפיסה והחזקה עד למתן צו הפירוק הקבוע.

31.
מאותה סיבה בדיוק, שונה הסעיף דנן, והסמכות המוקנית מכוחו, מבקשה לביטול שעבודים, אשר אין חולק כי אינה מצויה בגדר סמכותו של מפרק זמני. לעניין תפיסת נכסים, גם נושה מובטח הטוען לזכאות להם אינו חסין מפני הפעלת סעיף 305, נהפוך הוא. הנושה המובטח הוא שעליו להגיש בקשה להמשך הליכי מימוש. צודק המפרק הזמני בטענתו כי סעיף 305 נועד במיוחד לאותם מצבים בהם שנוי סכום זה או אחר ששולם לנושה פלוני במחלוקת - האם היו התשלום או העברה כדין אם לאו. התפיסה בידי המפרק הזמני לא נועדה אלא "להקפיא" את המצב עד שניתן יהיה לדון במחלוקת לגופה.

32.
מאחר ופגיעתה של סמכות זו בנושה המחזיק את הנכס נשוא המחלוקת, ברשותו, דומה לפגיעתו של צו עיקול זמני, הרי שכאשר עסקינן בבקשת מפרק להשיב נכס המוחזק בידי נושה לידיו, עד להכרעה המהותית במעמדו, יש לדון בכך באופן דומה לדיון בעיקול זמני, ולהפעיל את המבחנים הרלוונטיים לאותו עניין. בנסיבות המקרה, יש לתת את הדעת במיוחד למבחנים הבאים, באספקלריה של דיני הפירוק:

א.
סיכוייו של המפרק הקבוע, כאשר יתמנה, לזכות בסעד העיקרי אל מול הנושה, קרי, להוכיח כי העברת הנכס לנושה היתה שלא כדין ודינה בטלות.

ב.
מאזן הנוחות; מהי הפגיעה בצד השני, בשל הוצאת הנכס מחזקתו באופן זמני. לעומת הפגיעה האפשרית בקופת הפירוק אם לא ינתן הסעד. הכוונה הינה, כמובן, מידת הסיכון כי הנכס יעלם או יוברח טרם ינתן צו פירוק קבוע ויוכרעו
בו הזכויות.

ג.
תום ליבו של מגיש הבקשה, במקרה זה: המפרק הזמני.

33.
לצד מבחנים אלו, שאינם אלא המבחנים המוכרים והידועים של הסעדים הזמניים של סדר הדין האזרחי, באספקלריה של דיני הפירוק, יש להוסיף מבחן נוסף, המיוחד לדיני הפירוק, והוא השאלה הבאה: מהו הסיכוי כי בסופו של יום ינתן צו פירוק קבוע.
לשאלה זו חשיבות גדולה; ככל שעסקינן בבקשת פירוק סבוכה ולא בהירה יותר, שהתנגדויות רבות רובצות לפתחה והסיכוי שתתקבל שנוי במחלוקת, כך יקשה בית המשפט יותר, על המפרק הזמני, לבצע פעולות אשר תפגענה בצדדים שלישיים. מאידך גיסא, ככל שעסקינן בחברה אשר הגיעה לסוף דרכה אליבא דכולי עלמא, פעילותה הופסקה, שעריה נסגרו, עובדיה פוטרו ואין מונחת בפני
בית המשפט התנגדות לפירוקה, כך יקל בית המשפט עם המפרק. אם עסקינן בחברה אשר הגיעה במובהק לסוף דרכה, והדיון בצו הפירוק אינו עוד אלא דיון פורמלי לחלוטין, אזי מעמדו של המפרק הזמני אינו רחוק עוד ממעמד המפרק הקבוע. אמנם, אין בידו עדיין סמכות לקבוע את מצבת הזכויות המהותית בנכסי החברה, אלא שהטעם לכך אינו אלא פורמלי גרידא, או כמעט פורמלי.

לעניין זה חשיבות בשיקולי בית המשפט, ככל אשר בסעד זמני של תפיסה עסקינן; אם מוכח בפני
בית המשפט כי סיכוייו של המפרק הקבוע לזכות בבקשתו העיקרית בבוא היום הינם גדולים מחד גיסא, ואילו הדיון בצו הפירוק הקבוע אינו אלא דיון פורמלי מאידך גיסא, הרי שדי בכך, בדרך-כלל, בכדי להעתר לבקשה. לבד, אולי, במקרים חמורים במיוחד של חוסר תום-לב מצד המפרק או נטיה בולטת וקיצונית במיוחד של מאזן הנוחות לטובת הנושה.

מהותו של הנכס נשוא המחלוקת בנסיבות המקרה דנן
;

34.
הנכס נשוא המחלוקת במקרה דנן הוא סכום כספי קצוב וספציפי, אשר הופקד כפקדון בנאמנות, ומאוחר יותר הוצא משם ונלקח לחזקתה של שור.
מן המפורסמות הוא, כי כסף, או סכום כספי, בין אם הופקדו בפקדון או לא, הינם נכס ככל הנכסים. יחודו של נכס זה, מן הבחינה הפרקטית, הינו בכך שאין לו זהות יחודית משל עצמו, והוא מסוגל "להתערבב" עד לבלי היכר בנכסים דומים (קרי, בכספים) של מחזיקו, אלא אם הוא נשמר באופן מובדל ונפרד מהם.

35.
ככל שעסקינן בפקדון, שהוא נכס ספציפי ככל הנכסים, חל עליו, במקרים המתאימים גם סעיף 305 לפקודת החברות, והמפרק יהיה זכאי לקבל נכס זה, ככל נכס אחר, לחזקתו באופן זמני, אם נראה כי לחברה זכויות בו, זאת עפ"י המבחנים הרגילים אשר נסקרו לעיל.
אלא, שגם אם "נבלע" הפיקדון לתוך כספה של שור וחדל מלהתקיים כנכס עצמאי, אין בכך כדי לסייע לה. במקרה זה, עסקינן בנכס סצפיפי שעקב פעולתה של שור "נעלם" לתוך נכסיה ונבלע בתוכם, עד שאיבד את זהותו העצמאית. במקרה כזה, יש מקום להחיל, בשינויים המחוייבים, את הלכת ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' עו"ד שילר. הלכה זו, שנפסקה אגב דיון בביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, קבעה, בקצירת האומר, את הכלל הבא: אם הוכח כי בהענקת נכסים בטלה עסקינן, לא תדחה הבקשה אף אם מקבל ההענקה הספיק למכור את הנכס טרם ההכרעה לצד ג' אשר אינו חב בהשבה לטובת קופת פשיטת הרגל. במקרה כזה, הרי שזכות קופת פשיטת הרגל תחול על התמורה הכספית שניתנה למקבל ההענקה, הואו יחוייב להשיבה לנאמן.

36.
פסק דין
זה, אשר עסק בהענקות בטלות בדיני פשיטת רגל, קבע הלכה כללית כי מקום שצד ג' אשר קיבל נכס שלא כדין לחזקתו מידי פושט הרגל, ונקבע כי הוא חב בחובת השבתו לקופת הנאמן, לא יצא "פטור בלא כלום" גם אם מכר את הנכס לצד ד' תם לב אשר אינו חב בחובת השבה. במקרה כזה, תעבור חובת ההשבה מהנכס הספציפי אשר "אבד" לקופת פשיטת הרגל אל כספי התמורה אשר קיבל בתמורה להעלמו של נכס זה.


אין מניעה להחיל הלכה זו, בשינויים המחוייבים, גם על נסיבות המקרה דנן: אם עקב פעולתה של שור "אבד" נכס ספציפי לקופת הפירוק, יש מקום לחייבה בהשבת תמורתו או ערכו. זאת, כאשר לעת עתה, אין הדיון נסב על השבה קבועה וקניינית, אלא על השבה זמנית בלבד, להבדיל מבפרשת זויה לוין אשר הוזכרה לעיל. לעניין זה, כל עוד "אבד" הנכס כתוצאה מפעולתו של הצד אשר החזיק בו שלא כדין (לכאורה בלבד, בשלב זה), הרי אין נפקא מינא כיצד אבד, והאם אובדן זה הינו מסירתו כפי שהוא לצד ג' אשר אינו חב בהשבה לקופת הפירוק, או אובדנו במשמעות של "הטמעות" עד לבלתי הפרד בנכסיו של ההנושה המחזיק עצמו.
מכל האמור לעיל, עולה כי אין כל מניעה לחייב את שור, אם ימצא כי הדבר ראוי בנסיבות המקרה, להעביר את הפקדון, או סכום כספי בערך זהה לו, לידי המפרק הזמני לפי סעיף 305 לפקודת החברות. זאת, כדי שיחזיק אותו בנאמנות עד לאחר מתן צו הפירוק הקבוע והכרעה במצבת הזכויות לגביו.

האם ראוי להפעיל את סעיף 305 לפקודת החברות במקרה שלפנינו;

37.
מעיון בנסיבות המקרה, עולה כי מאזן הנוחות נוטה, חד-משמעית, לטובת המפרק הזמני. מחד גיסא, לא נטען ולא הוכח כל נזק יוצא דופן אשר יגרם לשור אם יוצא הסכום מחזקתה ויוחזק בנאמנות בידי המפרק. אין עסקינן אלא בפקדון כספי שהוחזק בנאמנות, ולא נכס מנכסיה של שור, הדרושים לה לצורך פעולתה. מאידך, היות ומדובר בפקדון כספי נזיל, אשר קיים חשש גדול כי כבר כעת התערבב בין כספיה של שור, הרי קיים חשש משמעותי שאין להתעלם ממנו, כי אם לא ימסר הסכום למפרק הזמני, הרי עד שידון צו הפירוק הקבוע תתקשה החברה בפירוק לקבלו לחזקתה. זאת, גם ובעיקר, על רקע טענות המפרק (אשר לא הוכחשו) כי שור עצמה עומדת בפני
קשיים כלכליים ניכרים, ולה נושים רבים. במצב זה, דומה כי אי הענות לבקשת המפרק עשויה, במידה רבה של סבירות, להכביד על ביצוע פסק הדין המהותי לטובת קופת הפירוק, אם וכאשר ינתן זה.
בנסיבות המקרה דנן, כבר כאשר הוגשה בקשת הפירוק הזמני לבית המשפט, הוכח בפני
כי החברה חדלה לחלוטין מלפעול, סגרה את שעריה ופיטרה את כל עובדיה.
אי לכך, ניתן צו פירוק זמני בו-ביום. כמו כן, מן הראוי לציין כי לא הוגשה, בנסיבות מקרה זה, התנגדות כלשהי לבקשת הפירוק הקבוע. אי לכך, דומה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי דיון זה לא עתיד להיות אלא פורמלי בלבד.


כמו כן, בנסיבות המקרה, העובדה היא כי אין מחלוקת שצו פירוק קבוע ינתן בבוא היום, וכי הדיון בו לא יהיה אלא דיון פורמלי בלבד. לא הוגשה כל התנגדות לבקשת הפירוק הקבוע.
בנסיבות המקרה, לא נטען או הוכח גם חוסר תום לב מהותי או שיהוי מצד המפרק, אשר די בהם בכדי למנוע מתן סעד זמני.

39.
נותרה לדיון השאלה המרכזית, והיא סיכוייה של קופת הפירוק לזכות בהליך העיקרי, קרי, הסיכוי כי יקבע, בסופו של יום, כי דין הפקדון להיות מועבר לקופת הפירוק, וכי תרופתה של שור אינה אלא הגשת תביעת חוב כדין למפרק החברה.
לעניין זה יוער, כי לאחר שעיינתי בבקשה והתגובות לה נחה דעתי כי עסקינן במחלוקת שהיא משפטית בעיקרה, וכי המחלוקות העובדתית בה, הרלוונטית להכרעה בנסיבות המקרה, מצומצמת ביותר. יוצא, כי אין מניעה בנסיבות המקרה דנן מלהכנס לעובי הקורה במחלוקת דנן, אם כי, לעת עתה, במובן לכאורי בלבד.

40.
אם נלך בדרכה של שור, נאמר כי הפקדון שולם לה לפי בקשת החברה, וזאת על חשבון חובה של החברה כלפי שור, הכולל, בין היתר, חובות חשמל וארנונה, פיצויים מוסכמים, וכן חוב בגין "חודשים אבודים" בהם עמד הסכם השכירות בתוקפו, אולם לטענת שור לא שולמו דמי השכירות. כמו כן נניח לעת עתה, לטובת שור, כי הסכמתה של החברה ניתנה לגבי כל רכיבי החוב הנטענים על ידי שור.
יוצא מכך, כי אף לשיטתה של שור עצמה, אין מדובר בתשלום במהלך העסקים הרגיל, אלא בפרעון חוב נשוא הפרת חוזה. זאת במיוחד לעניין החיוב בפיצויים מוסכמים, אשר הינם סנקציה מובהקת על הפרת חוזה, ולא תשלום עבור שירות כלשהו שניתן לחברה. אין חולק, כי פיצויים מוסכמים אלו מהווים רכיב משמעותי ביותר מן הסכום לגביו טוענת שור לזכאותה.

41.
מעובדות המקרה עולה בבירור כי בין הסכמתה הלכאורית של החברה והעברת הפקדון לידי שור, לבין הגשת הבקשה לפירוק החברה עבר פחות מחודש.
לעניין זה, רלוונטי סעיף 355(א) לפקודת החברות, וזו לשונו:
"355. העדפת מרמה
(א) כל העברה, משכנתה, מסירת טובין, תשלום, הוצאה לפועל וכל פעולה אחרת בנכסים, שאילו נעשו בידי אדם או נגדו היו רואים אותם בפשיטת רגל שלו כהעדפת מרמה, הרי כשנעשו בידי חברה או נגדה יראו אותם, בפירוקה, כהעדפת מרמה של נושיה, ולא יהיה להם תוקף ; לענין סעיף זה, תבוא תחילת הפירוק במקום הגשת בקשת פשיטת הרגל
". (ההדגשות שלי - ו.א).
סעיף זה אינו אלא "אימוץ" של סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל לתחום דיני פירוק החברות. נוסחו של סעיף זה הינו כדלקמן:
"מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצא אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן". (ההדגשות שלי - ו.א).

42.
דומה, כי בנסיבות המקרה דנן, אף אם אקבל את גרסתה העובדתית של שור במלואה (דבר אשר אינו מובן מאליו כלל ועיקר, בנסיבות המקרה), קיים חשש מוצק כי מדובר בהעדפת נושים אסורה.

אין חולק, כי החברה היתה נתונה באותו מועד במשבר כספי קשה, אשר הוביל להגשת בקשה לפירוקה, פחות מחודש לאחר מכן. כמו כן, הרי שאם הסכימה החברה, בלא טענות ומענות כלשהן, להעביר לשור את מלוא הפקדון, וזאת בחופזה, בלא בדיקה או בירור, כולל לעניין סכום הפיצויים המוסכמים, הרי שעולה חשש כבד לכוונת העדפה כלפי שור. קל וחומר, כאשר המפרק מציג קבלות המעידות כי דמי השכירות, נשוא החוב הנטען, שולמו רובם או כולם, בידי החברה הלכה למעשה. מסקנה זאת מתחזקת עוד יותר אם נביא בחשבון, כי לאחר בירור מדוקדק של החוב, הרי שאף שור עצמה מודה כי נטלה סכום גדול יותר מהמגיע לה מעשית.
די בכך כדי להכריע כי יש סיכויים גדולים לקופת הפירוק לזכות בסעד העיקרי המבוקש על ידה, בבוא היום, וכי מתקיים התנאי הבסיסי והחשוב ביותר למתן הסעד הזמני לפי סעיף 305. עסקינן בתשלום חפוז, תמוה וחשוד, אשר נעשה פחות מחודש לפני מועד הגשת הבקשה לפירוק החברה. זאת, על-ידי נאמנות שאנשיה היו באי-כוחה של שור, ובלא להתייחס ליתר טענותיו העובדתיות והמשפטיות של המפרק.

43.
משכך, והתקיימו כל התנאים למתן הסעד הזמני המבוקש, דין הבקשה להתקבל, במובן זה כי סכום הפקדון יועבר לאלתר לידיו של המפרק הזמני, בכדי שישמור אותו בנאמנות עד למועד ההכרעה בסעד העיקרי. קרי, בקיומה או העדר קיומה של העדפה אסורה לפי סעיף 355 לפקודת החברות. זאת, לבד מ-
16,000 ש"ח אשר שור מודה כי הם כספים אשר אינם מגיעים לה. אלו יועברו לקופת הפירוק לאלתר, לא ככספי נאמנות.

בנסיבות המקרה, תשא שור בהוצאות המפרק הזמני בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה יוחזק לעת עתה אף הוא בנאמנות בידי המפרק, וישמש כערובה הנדרשת בדין לצורך מתן סעד זמני מסוג זה.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום, 24.2.2002, שעה 12:30.

בלשכתי, היום, 24.2.2002, בהעדר הצדדים.

אלשיך ורדה
, שופטת








פשר בית משפט מחוזי 2021/01 אורי דניאל בתפקידו כמפרק זמני לחברת, ריצ'קאסט בע"מ נ' שור טכנולוגיות (1999) בע"מ, נאמנות גיא גיסין בע"מ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 24/02/2002)